פסוק א:וישב ישראל. א"ר יוחנן, כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער, ואף הכא וישב ישראל בשטים – ויחל העם לזנות אל בנות מואב .
(סנהדרין ק"ו א')
פסוק א:בשטים. תניא, ר׳ אליעזר אומר, שטים שמה, ור׳ יהושע אומר – על שנתעסקו בדברי שטות .
(שם שם)
פסוק ב:ותקראן לעם. תניא, ר' אליעזר אומר, ערומות פגעו בהם , ור׳ יהושע אומר, שנעשו כולם בעלי קריין .
(שם שם)
פסוק ד:את כל ראשי העם. אם העם חטאו ראשי העם מה חטאו, אמר רב יהודה אמר רב, אמר לו הקב"ה למשה, חלק להם בתי דינין, כדי שישוב חרון אף מישראל .
(שם ל"ה א׳)
פסוק ד:והוקע אותם. מהו הוקעה – תליה, דכתיב (שמואל ב כ״א:ו׳) והוקענום לה׳ בגבעת שאול, וכתיב (שם) ותקח רצפה בת איה ותטהו לה אל הצור בתחלת קציר .
(סנהדרין ל"ד ב׳)
פסוק ד:נגד השמש. תניא, דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום, מנא הני מילי, אמר רב שימא בר חייא, אמר קרא והוקע אותם לה׳ נגד השמש .
(שם שם)
פסוק ה:אל שופטי ישראל וגו׳. כמה הם שופטי ישראל – ז׳ רבוא וח' אלפים ושש מאות, שרי אלפים שש מאות, שרי מאות ששת אלפים, שרי חמשים י"ב אלף, שרי עשרות ששים אלף, נמצאו שופטי ישראל שבע רבוא ושמונת אלפים ושש מאות, אמר להם משה, כל אחד מנכון יקטול תרי, נמצאו הרוגין חמש עשרה רבוא ושבעת אלפים ומאתים [ירוש׳ סנהדרין פ"י ה"ב].
פסוק ה:הנצמדים לבעל פעור. תניא, הנצמדים לבעל פעור – כצמיד פתיל , ואתם הדבקים בה׳ (פ׳ ואתחנן) כשתי תמרות הדבוקות זו בזו , במתניתא תני, הנצמדים לבעל פעור – כצמיד על אשה, ואתם הדבקים בה' – דבקים ממש .
(סנהדרין ס"ד א')
פסוק ו:לעיני משה. מהו לעיני משה, כאינש דאומר הא בגו עינך, שאמר לו, משה, וכי אין צפורה שלך מדינית ואין טלפיה סדוקות וזו טהורה וזו טמאה [ירוש׳ סנהדרין פ"ו ה"ב].
פסוק ו:והמה בכים. למה בכו, שאמר לו זמרי למשה, בן עמרם, זו אסורה או מותרת, ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התיר לך, באותה שעה נתעלמה ממנו הלכה וגעו כולם בבכיה .
(סנהדרין פ"ב א׳)
פסוק ז:וירא פינחס. מה ראה , אמר רב, ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה, אחי אבי אבא, לא כך למדתנו ברדתך מהר סיני, הבועל ארמית קנאים פוגעין בו, אמר לו, קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא , ושמואל אמר, ראה שאין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד השם, כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב , ור׳ יצחק אמר ר"א, ראה שבא מלאך והשחית בעם .
(סנהדרין פ"ב א׳)
פסוק ז:ויקח רמח בידו. מכאן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש, שלף שננה והניחה באונקלי שלו והיה נשען והולך על מקלו .
(שם שם)
פסוק ז:ויקח רמח בידו. תניא, כתיב (פ׳ שופטים) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה, דורשי חמורות היו אומרים, הזרוע כנגד היד, וכן הוא אומר ויקח רמח בידו, לחיים – כנגד תפלה, וכה"א (תהילים ק״ו:ל׳) ויעמוד פינחס ויפלל, קבה כמשמעה, וכה"א ואת האשה אל קבתה .
(חולין קל"ד ב׳)
פסוק יא:בן אלעזר בן אהרן. [תניא ׳ למה יחסו הכתוב עד אהרן, לפי שאחר שנקם בזמרי] התחילו שבטים מבזין אותו, ראיתם בן פוטי זה שפטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים והרג נשיא שבט מישראל בא הכתוב ויחסו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן .
(סנהדרין פ"ב ב׳)
פסוק יב:לכן אמר וגו׳. אמר לו הקב"ה למשה הקדים לו שלום, שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום , וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם .
(סנהדרין פ"ב ב׳)
פסוק יב:את בריתי שלום. תניא, בעל מום שעבד עבודתו פסולה, מנלן, אמר רב יהודה אמר שמואל, דאמר קרא הנני נותן לו את בריתי שלום, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר , והא שלום כתיב , אמר רב נחמן, ו׳ דשלום קטיעא הוא .
(קדושין ס"ו ב׳)
פסוק יג:ולזרעו אחריו. אמר שמואל, עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי, מאי שתוקי – שמשתקין אותו מדין כהונה, מאי טעמא, אמר קרא והיתה לו ולזרעו. אחריו ברית כהונת עולם, בעינן זרעו מיוחס אחריו .
(יבמות ק׳ ב׳)
פסוק יג:ולזרעו אחריו. תניא, כהן שהיה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה עבודתו כשרה, דאמד קרא ולזרעו אחריו, בין זרע כשר בין זרע פסול .
(קדושין ס"ו ב׳)
פסוק יג:ברית כהנת עולם. אמר ר׳ אליעזר א"ר חנינא, לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם .
(זבחים ק"א ב׳)
פסוק יג:ברית כהנת עולם. הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, תני, שלא ברצון חכמים, ופינחס שלא ברצון חכמים, א"ר יודה בן פזי, בקשו לנדותו, אלמלא קפצה רוח הקודש ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם .
(ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ז)
פסוק יג:ברית כהנת עולם. עיין לפנינו בפ׳ ויקרא בפסוק ולא תשבית מלח ברית (ב' י"ג).
פסוק יד:זמרי בן סלוא. א"ר יוחנן, למה נקרא שמו זמרי בן סלוא, זמרי – על שנעשה כביצה המוזרת , בן סלוא – שהסליא עונות של משפחתו ..
(סנהדרין פ"ב ב׳)
פסוק טו:כזבי. א"ר ששת, למה נקרא שמה כזבי – שכזבה באביה , דבר אחר כזבי – שאמרה לאביה כוס בי עם זה .
(שם שם)
פסוק טו:ראש אמות וגו׳. אמר ליה בלעם לבלק, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא, העמידו בנותיכם בזמה ואתם שולטין בהם, אמר לו, וכי משמע לי אנון, אמר ליה, אוקים בנתך קומי ואינון חמין ושמעין לך, הדא הוא דכתיב ראש אומות בית אב במדין הוא .
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב)