פסוק יא:פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְגוֹ׳. הַכֹּל לִרְבוּתָא נָקַט, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה ״בֶּן אֶלְעָזָר״ אֲשֶׁר לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהָיָה לוֹ לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ מִמַּעֲשֶׂה זֶה פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ לֵיצָנֵי הַדּוֹר: בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּיר לְאָבִיךָ, וְאֵיךְ אַתָּה מְקַנֵּא עַל הַמִּדְיָנִית, וְכֵן אֲבִי אָבִיךָ פִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵיךְ אַתָּה מְקַנֵּא עַל הָעֲבוֹדָה זָרָה. וְהָיָה ״בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן״ וְיֹאמְרוּ לוֹ: אֲבִי אָבִיךָ זֶה פִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא עָשָׂה הָעֵגֶל. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מַקְפִּיד עַל כְּבוֹדוֹ. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ כוּ׳, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה כַּוָּנָתוֹ, כִּי עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ, בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ לוֹמַר, רְאֵה כִּי אִישׁ חָסִיד הוּא. אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הָיָה לָהֶם מָקוֹם לְבַזּוֹתוֹ, מִכָּל מָקוֹם נִכְנַס בָּעֳבִי הַקּוֹרָה וְלֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹדוֹ. וְעוֹד הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁהָיָה מֵשִׁיב חֵמָה בֶּן מֵשִׁיב חֵמָה (סנהדרין פב:), עַל כֵּן אָחַז מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ.
פסוק יא:בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם. ״קִנְאָתִי בָּהֶם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״בְּתוֹכָם״, לִמֵּד עַל כָּל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כב לב): ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וּלְכָךְ נֶאֱמַר (כה ז) ״וַיָּקָם״ פִּינְחָס ״מִתּוֹךְ הָעֵדָה״. וְהוֹדִיעַ לָנוּ שִׁבְחוֹ שֶׁל פִּינְחָס שֶׁהָיָה מוֹסֵר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה, מָקוֹם מְסֻכָּן מִפְּנֵי קְרוֹבֵי זִמְרִי, מִכָּל מָקוֹם שָׂם נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ.
פסוק יא:וְעַל צַד הָרֶמֶז לָקַח רֹמַח בְּיָדוֹ, כִּי בְּמַעֲשֶׂה זֶה שָׂם כָּל רַמַ״ח אֵבָרָיו בְּכַפּוֹ, וְהָיָה מְקַנֵּא שְׁתֵּי קְנָאוֹת, אַחַת עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְאַחַת עַל הַזְּנוּת. לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי״. אוֹ אַחַת לִכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַחַת לִכְבוֹד מֹשֶׁה, כִּי כָּל הַמְחַלֵּל הַשֵּׁם אֵינוֹ חוֹלֵק כָּבוֹד לְרַבּוֹ, בְּקַל וָחֹמֶר, שֶׁאִם אֵין הַשְּׁכִינָה חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, רַבּוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן. וְכֵן הֵעֵז פָּנָיו כְּנֶגְדּוֹ וְאָמַר לוֹ: בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּיר לְךָ. וְעַל זֶה סָמַךְ פִּינְחָס שֶׁהוֹרָה הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבּוֹ, כִּי אָמַר שֶׁרַבּוֹ נוֹגֵעַ בַּדָּבָר, פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ: בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּיר לְךָ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר: ״לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם״, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״לָכֵן אֱמֹר לוֹ״, אֶלָּא בֵּאוּרוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה: לָכֵן אֱמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל עַל עַצְמְךָ הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין אַתָּה בְּשָׁלוֹם עִם פִּינְחָס עַל שֶׁהוֹרָה הֲלָכָה בְּפָנֶיךָ. לָכֵן תּוֹדִיעַ לָרַבִּים וְתֹאמַר מִצִּדְּךָ ״הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ״ וְגוֹ׳, וְ״הִנְנִי״ קָאֵי עַל מֹשֶׁה. (עיין סנהדרין פב: א״ל הקב״ה למשה הקדם לו שלום) וּכְנֶגֶד מַה שֶּׁקִּנֵּא לֵאלֹהָיו אָמַר: ״וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו״, וְטַעַם זֶה אֵינוֹ קָאֵי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב ״הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁזֶּה שְׂכָרוֹ עַל שֶׁקִּנֵּא לְמֹשֶׁה כָּאָמוּר. וְאָמַר ״וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי הֵבִיא אֶת הָרָשָׁע הַזֶּה לְכַפָּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְנֶחְשָׁב לוֹ כְּהַקְרָבַת פָּרִים וּכְבָשִׂים. עַל כֵּן נִשְׁבַּע ה׳ אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר הִתְחַלְתָּ בְּשִׁמּוּשׁ כְּהֻנָּה.
פסוק יד:וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, בְּמָקוֹם שֶׁיִּיחֵס אֶת הַצַּדִּיק לְשֶׁבַח יִחֵס אֶת הָרָשָׁע לִגְנַאי, וּמָה גְּנַאי הוּא זֶה שֶׁאָמַר זִמְרִי בֶּן סָלוּא, בִּשְׁלָמָא לְשֶׁבַח שַׁפִּיר קָאָמַר, כִּי אֶלְעָזָר וְאַהֲרֹן נוֹדְעוּ בַּשְּׁעָרִים לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, אֲבָל סָלוּא זֶה מָה הוּא וּמָה שְׁמוֹ כִּי תֵדַע שֶׁהוּא לִגְנַאי, מָה שֶׁמֶץ דֹּפִי נִשְׁמַע עָלָיו? וְעוֹד, מַה שֶּׁכָּתוּב ״הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה״, לָמָּה הִפְלִיא אֶת מַכּוֹתָיו פַּעֲמַיִם? הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר: ״וְשֵׁם הָאִישׁ הַמֻּכֶּה אֶת הַמִּדְיָנִית״ וְגוֹ׳, וְעוֹד שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר: ״וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה שְׁמוֹ זִמְרִי״, וּמִדְּקָאָמַר ״וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֲשֶׁר הֻכָּה חוֹזֵר עַל עֶצֶם הָאִישׁ, אֲבָל הַמֻּכֶּה חוֹזֵר אֶל הַשֵּׁם לוֹמַר שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הָיָה מֻכֶּה.
פסוק יד:וְנִרְאֶה שֶׁמֵהֶכְרֵחַ קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ דָּרַש רַבִּי יוֹחָנָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (פב:) חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ: זִמְרִי עַל שֵׁם שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמְזֹרֶרֶת, סָלוּא עַל שֵׁם שֶׁהִסְלִיא עֲוֹן מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי וַדַּאי יֵשׁ לְהַפְלִיא מָה רָאָה רַבִּי יוֹחָנָן עַל כָּכָה לִדְרוֹשׁ הַשֵּׁמוֹת לִגְנַאי, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁגַּם הוּא דָּרַש וְשֵׁם הָאִישׁ הַמֻּכֶּה, שֶׁתֵּיבַת הַמֻּכֶּה חוֹזֵר אֶל הַשֵּׁם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ מִתְּחִלָּה עַל שֵׁם הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁעֲוֹנוֹתָיו גָּרְמוּ לוֹ שֶׁבָּדְקוּ בִּשְׁמוֹ וּבְשֵׁם אֲבוֹתָיו וּפֵרְשׁוּ עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע, לוֹמַר לְךָ שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב, וּרְאָיָה שֶׁלּוֹ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, הַשֵּׁם מֻכֶּה, וַאֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית קָאֵי עַל עֶצֶם הָאִישׁ, וְכֵן וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה כָּזְבִּי, כִּדְמַסִּיק בַּגְּמָרָא כָּזְבִּי שֶׁכִּזְּבָה בְּאָבִיהָ, כִּי גַּם שְׁמָהּ הֻכָּה לְדָרְשׁוֹ לִגְנַאי. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר שֶׁהַמֻּכֶּה קָאֵי עַל הָאִישׁ, וַאֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית קָאֵי עַל הַשֵּׁם, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ אָמַר אֶת הַמִּדְיָנִית, לְפִי שֶׁהָיָה אֶת הַמִּדְיָנִית וּבָעַל בְּעִילוֹת הַרְבֵּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמְזֹרֶרֶת, עַל כֵּן נַעֲשָׂה מוּזָר לְאֶחָיו כְּבֵיצָה הַמֻּזֶרֶת, וְדָרְשׁוּ שֵׁם זִמְרִי עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע.
פסוק יד:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ אָמַר ״אֶת הַמִּדְיָנִית״, בִּהְיוֹתוֹ עִמָּהּ מַמָּשׁ, דְּאִלּוּ פֵּרֵשׁ זִמְרִי לֹא הָיָה רַשַּׁאי לְהָרְגוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻכָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִפְטַר מִלִּהְיוֹת אֶת הַמִּדְיָנִית עִמָּהּ מַמָּשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט י) ״לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״לִהְיוֹת עִמָּהּ״ לָעוֹלָם הַבָּא (יומא לה:).
פסוק יד:וּמִלְּבַד מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פב:) בַּשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ לִגְנַאי, הֲלֹא לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים, אֶעֱנֶה גַּם אֲנִי חֶלְקִי לְפָתְרָם בְּדֶרֶךְ אַחֵר, כִּי מָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כב:) עַל הַחֲנֵפִים שֶׁעוֹשִׂין מַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְשִׁים שָׂכָר כְּפִינְחָס, וְכִי זִמְרִי הָיָה מִן הַחֲנֵפִים? וַהֲלֹא הָיָה רָשָׁע מְפֻרְסָם, אֶלָּא וַדַּאי מִדְּקָאָמַר לְמֹשֶׁה זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה הַצְּבוּעִים לְהַכְשִׁיר מַעֲשָׂיו לוֹמַר שֶׁבַּדִּין הוּא עוֹשֶׂה. וְאַחַר שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֶחֱזִיקוּהוּ בְּחָנֵף, עַל כֵּן יֵשׁ לִדְרוֹשׁ כָּל שְׁמוֹתָיו עַל זֶה הָאֹפֶן, כִּי כָל חָנֵף וְצָבוּעַ תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִיו לְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, וְ״זִמְרִי״ הוּא לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּי ״עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ״ (שמות טו ב) תַּרְגּוּמוֹ: ״תֻּקְפִי וְתוּשְׁבַּחְתִּי״. וְשֵׁם ״סָלוּא״ גַּם כֵּן לְשׁוֹן שֶׁבַח, מִלְּשׁוֹן ״סֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת״ (תהלים סח ה), וְכֵן ״כָּזְבִּי״, כִּי כָל חָנֵף כּוֹזֵב, כִּי אֵין פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים, וּ״בַת צוּר״, כִּי הֵמָּה מַגְבִּיהִים לָשֶׁבֶת בְּצוּר גָּבוֹהַּ. וְהִזְכִּיר בִּשְׁנֵיהֶם רֹאשׁ וְנָשִׂיא, כִּי זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּקְשָׁה נֶפֶשׁ הַחֲנֵפִים. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית״, כִּי שְׁמוֹת שְׁנֵיהֶם הֻכָּה שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, נִדְרָשִׁים עַל עִנְיָן אֶחָד.
פסוק יז:צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְגוֹ׳. וְלֹא צִוָּה לִצְרוֹר הַמּוֹאָבִים, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה א): ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״, מַהוּ ״וַיָּחֶל״? אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ הַמַּתְחִילִין וְתוֹבְעִים אֶת בְּנוֹת מוֹאָב, וְהָלְכוּ לָהֶם לְאָהֳלֵיהֶם וְתוֹבְעִים אֶת הַנָּשִׁים וּמְפַתִּים אוֹתָם, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וַיָּחֶל הָעָם״, כִּי הָעָם הָיוּ הַמַּתְחִילִין וְלֹא בְּנוֹת מוֹאָב. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״ וְלֹא נֶאֱמַר ״עִם בְּנוֹת מוֹאָב״, אֶלָּא שֶׁבָּא לְהוֹרוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָלְכוּ אֲלֵיהֶם, אֲבָל מוֹאָב לֹא שָׁלְחוּ נְשׁוֹתֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֶל יִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן לֹא נִתְחַיְּבוּ מוֹאָב, כִּי הַמַּתְחִיל בַּקַּלְקָלָה הוּא הָעִקָּר וּבוֹ תָּלוּי הַחֵטְא.
פסוק יז:אֲבָל בַּמִּדְיָנִים הָיָה הַדָּבָר בְּהֵפֶךְ, שֶׁאַדְרַבָּה הַמִּדְיָנִים הִפְקִירוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם שֶׁתָּבְעוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לִזְנוּת, וְהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת כִּי אֵיךְ מְלָאוֹ לִבּוֹ שֶׁל זִמְרִי לִתְבֹּעַ אֶת בַּת מֶלֶךְ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהִיא תְּבָעַתּוּ. וְאִם לֹא אָמְרוּ כֵן בַּפֶּה מִכָּל מָקוֹם עָשׂוּ הַהִשְׁתַּדְּלוּת עִם צַרְצוּר שֶׁל יַיִן לְהַשְׁקוֹתָם כּוֹס הַתַּרְעֵלָה כְּדֵי לְהַבְעִיר בָּהֶם אֵשׁ הַתְּשׁוּקָה, כִּדְמַסִּיק בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קו). לְכָךְ נֶאֱמַר: ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״, וְלָמָּה, ״כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם״, רוֹצֶה לוֹמַר הֵמָּה בָּאוּ לָכֶם לַהֲבִיאֲכֶם לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה זוֹ לִצְרוֹר לְגַלּוֹת עַל עֶרְוַתְכֶם, וְלֹא כִּבְנוֹת מוֹאָב שֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאוּ לָהֶם, וְרוֹצֶה לוֹמַר הַצּוֹרְרִים הָהֵם הַיְדוּעִים הֵם לָכֶם, הֵם הִתְחִילוּ בַּקִּלְקוּל עִמָּכֶם. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב לְשׁוֹן ״צוֹרְרִים״ לְשׁוֹן הֹוֶה, וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ ״צוֹרְרִים״ תֹּאַר הַשֵּׁם שֶׁלָּהֶם, וְהֵם ״לָכֶם״, הַיְינוּ שֶׁהֵם בָּאוּ לָכֶם בְּנִכְלֵי עַרְמוּמִיּוּת עַל יְדֵי שֶׁהִשְׁקוּם צַרְצוּר יַיִן הַמַּרְגִּיל לְעֶרְוָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר״, כִּי הַזּוֹנוֹת נִתְכַּוְּנוּ לְצַעֲרָם כְּדֵי שֶׁבְּעַל כָּרְחָם יָשׁוּבוּ לְדָתָם.
פסוק יז:דָּבָר אַחֵר ״וַיָּחֶל הָעָם״ לְשׁוֹן חֻלִּין הֵפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה (ויק״ר כד ו), וְכָאן הָיוּ מִתְעַסְּקִים בַּעֲרָיוֹת וְחִלְּלוּ קְדֻשָּׁתָם וְנַעֲשׂוּ חֻלִּין, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּחֶל״. וּלְמֵדִין מִן ״וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם״ (בראשית ט כ) שֶׁגַּם ״וַיָּחֶל״ הַנֶּאֱמָר כָּאן הָיָה עַל יְדֵי צַרְצוּר יַיִן שֶׁהָיָה מַרְגִּילָם לְעֶרְוָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּחֶל״ כִּי הַהַתְחָלָה הָיְתָה בִּבְנוֹת מוֹאָב וְהַגְּמָר בִּבְנוֹת עַמּוֹן, וְלֹא פִּרְסְמָם הַכָּתוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁחִסֵּךְ עַל הַצְּעִירָה אֲשֶׁר אִחֲרָה בַּזְּנוּת וְקָרְאָה שֵׁם בְּנָהּ בֶּן עַמִּי, כָּךְ לֹא פִרְסֵם כָּאן. וְזֶה כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ (ספרי כי תצא קיז) הָאוֹמֵר שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב עַל יְדֵי שֶׁהֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל נִתְרַחֲקוּ רִחוּק עוֹלָמִית. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל הַפָּסוּק עוֹמֵד כְּנֶגֶד מִדְרָשׁ זֶה לְהַכְחִישׁוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (דברים כג ה): ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם״. וְרוֹב הַמְפָרְשִׁים יָצְאוּ לְלַקֵּט וְלֹא מָצְאוּ יִשּׁוּב מַסְפִּיק עַל זֶה.
פסוק יז:וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהַדָּבָר כִּפְשׁוּטוֹ וְהָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי אֵין הַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת לְהַרְחִיק שְׁנֵי אֻמּוֹת עַל דָּבָר שֶׁלֹּא קִדְּמוּם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, אֶלָּא עַל דְּבַר כַּוָּנָתָם, כִּי יָדַע ה׳ שֶׁלְּכָךְ לֹא קִדְּמוּם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים מִן טֹרַח הַדֶּרֶךְ, וְיִהְיוּ מֻכְרָחִים לֶאֱכֹל מִזִּבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וְלִשְׁתּוֹת יֵין נִסְכֵּיהֶם הַמַּרְגִּילִים לְעֶרְוָה, כִּי כָּךְ הַדֶּרֶךְ בְּכָל הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ עָיֵף וְיָגֵעַ מִטֹּרַח הַדֶּרֶךְ וְהוּא רָעֵב וְצָמֵא, שֶׁהוּא שׁוֹאֵף לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת מִן הַבָּא בְּיָדוֹ, לֹא יְבַקֵּר בֵּין אָסוּר לְמֻתָּר, וְכָל כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְהַכְשִׁילָם בַּזְּנוּת וְלַהֲבִיאָם עַל יָדוֹ לְמַעֲשֵׂה פְּעוֹר, עַל כֵּן לֹא קִדְּמוּם בַּלֶּחֶם, כְּדֵי לְהַרְעִיבָם וּלְהַאֲכִילָם מִזִּבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן, וְלֹא קִדְּמוּם בַּמָּיִם, כְּדֵי לְהַשְׁקוֹתָם כּוֹס הַתַּרְעֵלָה וְיֵין נִסְכֵּיהֶם, וְכָל זֶה נִכְלֵי דָתוֹת וְעַרְמוּמִיּוּת. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר, לֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיזוֹ טַעַם לֹא מְצָאוּהוּ בְּשִׂכְלָם מְפָרְשֵׁי תּוֹרָתֵנוּ אֲשֶׁר קָטָנָּם עָבָה מִמָּתְנַי.
פסוק יח:כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם וְגוֹ׳. בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם נִרְאֶה כֶּפֶל לָשׁוֹן: ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם״, מַה בֵּין צָרוֹר לִ״וְהִכִּיתֶם״? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תנחומא פנחס ג) מִכָּאן הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ – הַעֲרֵב לְהָרְגוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ, שֶׁהֲרֵי הַמִּדְיָנִים הִתְחִילוּ בַּקַּלְקָלָה. וּלְשׁוֹן ״צוֹרְרִים״ צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁעֲדַיִן הֵם צוֹרְרִים לָכֶם. וְאוּלַי יָדַע הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁבְּלִבָּם שֶׁל הַמִּדְיָנִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נָח רָגְזָם וַעֲדַיִן הֵם צוֹרְרִים חוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת לְהִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע וְאוּלַי יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁנּוּרָא דַּאֲחוֹתָם דָּלוּק בְּלִבָּם לְהִתְנַקֵּם, לְפִיכָךְ הַשְׁכֵּם לִצְרוֹר אוֹתָם. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁ״צּוֹרְרִים״ הוּא שֵׁם דָּבָר, לוֹמַר שֶׁמֵּעוֹלָם הֵם צוֹרְרִים שֶׁלָּכֶם, כִּי מִתְּחִלָּה ״וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ לְפוֹטִיפַר״ (בראשית לז לו), אַחַר כָּךְ עָשׂוּ מִדְיָן שָׁלוֹם עִם מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל, אַחַר כָּךְ הִפְקִירוּ בְּנוֹתֵיהֶם לְהַכְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל, נִמְצָא שֶׁהַמִּדְיָנִים מֵעוֹלָם רְצוּעַת מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן אָמַר כִּי הֵם צוֹרְרִים שֶׁלָּכֶם.
פסוק יח:וּכְדֵי לְיַשֵּׁב הַכֶּפֶל אוֹמֵר אֲנִי שֶׁצִּוָּה ה׳ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים. אַחַת, ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״ לְצַעֲרָם תְּחִלָּה יָמִים רַבִּים, וְאַחַר כָּךְ ״וְהִכִּיתֶם אוֹתָם״ וְכָל כָּךְ לָמָּה, לְפִי שֶׁצוֹרְרִים הֵם לָכֶם, וְהוּא נְתִינַת טַעַם עַל ״צָרוֹר״, כִּי גַם הֵמָּה צִעֲרוּ אֶתְכֶם עַל יְדֵי שֶׁהַזּוֹנוֹת הִשְׁקוּם יַיִן, וּכְשֶׁאָמַר הַשְׁמִיעִי לִי, אוֹמֶרֶת לוֹ פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה תְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ עַל דְּבַר פְּעוֹר״, כִּי כָל עִקַּר צַעַר זֶה שֶׁצִּעֲרוּ אֶתְכֶם הָיְתָה הַכַּוָּנָה לְהַכְרִיחַ אֶתְכֶם לִפְעוֹר. וְעַל מַה שֶּׁאָמַר ״וְהִכִּיתֶם אוֹתָם״, נָתַן טַעַם וְאָמַר, ״עַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְּיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר״, לְפִי שֶׁאֲחוֹתָם הִיא הַמֻּכָּה יַחְשְׁבוּ גַם הֵמָּה לְהִנָּקֵם וּלְהַכּוֹת אֶתְכֶם. עַל כֵּן הַשְׁכִּימוּ לְהַכּוֹת אוֹתָם, כִּי הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ. וְאוּלַי שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה״ סוֹף פָּסוּק וּבְאֶתְנַחְתָּא, לְדָרְשׁוֹ אַשֶּׁלְאַחֲרָיו וְאַשֶּׁלְפָנָיו: לְאַחֲרָיו כִּפְשׁוּטוֹ, וּלְפָנָיו לוֹמַר שֶׁגַּם אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה הֵם רוֹצִים לְהַכּוֹת אֶתְכֶם עַל דְּבַר אֲחוֹתָם הַמֻּכָּה, עַל כֵּן תַּשְׁכִּימוּ לְהַכּוֹתָם.
