פסוק א:אז אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. ערש"י עי' קובץ ח"ת אהל מועד ח"ב דכ' יש לדקדק דהול"ל שכרך הרבה מאד ובזה נדע דעאכו"כ שלא יענש, וי"ל ע"פ מד' שמואל (ד' ב') שפי' שכר מצוה שה' חפץ בטובת בריותיו והרבה להם מצות כדי להרבות שכרם, ואם יעשה האדם המצות וחי בהם זה רצון ה' כי נעשה רצונו להטיב את הבריות ועל הנ"ר הזה עוד יקבל שכר וזה שכר מצוה שה' ישלם לו גמול טוב זה בעצמו "מצוה" שנ"ר לפניו כמו בעשיית מצוה וע"ז עצמו מקבל שכר ע"ש. ועי' בערבי נחל פ' שופטים ע"פ משל. וז"פ אל תירא אברם' כי במה אחר "אנכי מגן לך" ואטיב עמך בעבור צדקתך בזה עצמו שכרך הרבה מאד. כי נ"ר לפני בזה שאוכל להטיב עמך. וע' בינה לעתים דרוש ל"ט דבא הגמול בשלשה כי למה שהי' משפיע לאחרים מחכמתו גם ה' השפיע עליו נביאתו יותר מעד עכשיו, ולאשר בגבורתו הי' מגן לאחרים להחלשים שלא יוכלו להנצל מרודפיהם הבטיחו אנכי מגן לך, ולפי שבעשרו פזר נתן לאחרים לפיכך שכרך הרבה מאד, מאד זה ממון כמו שפי' בכל מאדך עש"ה ועי' בשו"ת זכרון יצחק בח"ת:
וע' בקובץ המאסף היו"ל בירושלים שנת י"ח כרך א' סי' י"ב מדוע נקרא ציור בעל שש קצות מגן דוד ולא מגן אברהם הלא ה' א"ל אנכי מגן לך, וי"ל דבסנהד' צ"ה א' א"ל ה' לדוד עד מתי יהי' עון זה טמון בידך כו' כאשר הפיל ישבי את דוד קמטי' הניח עלי' קורה והעמיד עצמו עלי' מכא לי' ארעא מתותי' ונתרככה הארץ מתחתיו ולא הזיקו, אמר ניפול עלי' ונקטל, אמר אבישי שם אוקמי' לדוד בין שמיא לארעא מעתה נראה אם מלך ב"ו ישמור את האיש לא ישמור אותו רק מד' רוחות פנים ואחור ימין ושמאל אבל מעלה ומטה א"י לשמרו, אבל ה' שמר לדוד אף מעלה ומטה וזה מגן דוד באמת ולכן ציור כזה נקרא מגן דוד כי שמרו ה' מששה רוחות ע"ש. והנה בס' העקרים חקר מדוע שכר מצוה בעוה"ב שהוא שכר נצחי, ועונש בגיהנם י"ב חדש עונש זמני, ממ"נ אי אזלי' בתר הנעבד שאנו עובדים לה' הנצחי. ומשו"ה שכר נמי נצחי, א"כ גם עונש יהי' כן, ואי אזלי' בתר העובד שהוא האדם משו"ה העונש זמני א"כ גם בשכר יהיה כן. ובמלך בו"ד להיפך המורד במלך חייב מיתה והוא עונש נצחי, ומי שעשה דבר טוב למלך ישולם לו שכר זמני. וכ' דזה ממדותיו של ה' הרחמים וז"פ אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד והאמין בה' ויחשבה לצדקה ע"ש. ועמ"ש לקמן (י"ז י"ט) וז"פ ולך ה' החסד שתשלם הטוב נצחי כי אתה תשלם לאיש עבור עבירות כמעשהו של האדם הזמני. וז"פ גומל לאיש חסד כמפעלו דהיינו לפי המפעל שפעל להקב"ה. יתן לרשע רע כרשעתו שהוא זמני. והמהרש"א במכות כ"ג כ' הא דנמנו וגמרו טוב שלא נברא משנברא, היינו שנמנו המ"ע ול"ת וראו של"ת מרובים והוי קרוב להפסד ורחוק לשכר וטוב שלא נברא ע"ש וק' באמת למה נברא, ולהנ"ל ניחא דאע"פ של"ת מרובין מ"מ שכר על מ"ע מרובה כנ"ל ושפיר טוב שנברא, וכמו בלאטעריע אע"פ שרבו המפסידים מעות. מ"מ ההפסד קטן והמרויח מרויח הרבה משו"ה מניח כאו"א מעות בלאטעריע, וכן כאן אע"פ שמרובים המפסידים מ"מ המרויחים ירויחו שכר נצחי. וע' בחות יאיר פ' עקב:
עי"ל הפשט ולך ה' החסד כו' דבסוכה דנ"ב יצרו של אדם מתגבר עליו ולולי הקב"ה בעזרו אינו יכול לו, נמצא עיקר היא מסיועת הקב"ה, והי' ההו"א דעל חלק הסיוע אין לו שכר, ומשו"ה ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל כאלו עשה כל המצוה בלי סיועת ה':
עי"ל ע"פ משל א' קנה סחורה הרבה מסוחר גדול ונתן לו מאה זהובים מעות קדומים ואח"כ קנה עוד מסוחרים קטנים מזה מעט ומזה מעט ונתן לכל אחד מ"ק ג"כ ק' זהובים. כשמוע הסוחר הגדול חרה אפו כי דימה שלוקח בטח בדעתו לחזור ולכן לא נתן לו רק מעט מ"ק, ואמר לו הקונה לא כן הוא כי אותך ידעתי לאיש נאמן שאף בלא מ"ק לא תחזור ותתן הסחורה ליום המוגבל, לא נתתי ערבון רק מעט כי כן דרך הסוחרים, אבל להקטנים אם אתן מעט יחזרו ולכן נתתי הרבה שאם יחזרו יצטרכו לשלם כפל. כן בשכר מצוה הקונה הוא ה' הסחורה תורה מצות ומע"ט, הסוחרים הגדולים הם צדיקים ות"ח, בינונים או רשעים הם הסוחרים הקטנים, השכר ישולם לעוה"ב ובעוה"ז רק מ"ק, להצדיק שודאי לא יחזור נותנים רק מעט מ"ק ולבינונים יותר ולרשעים עוד יותר כדי שלא יתחרטו בקבלת המקח, וז"ש כי לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כפי הדרגתו וזה החסד שלרשע ישלם הרבה, ולצדיק שלא יתחרט רק מעט כדי שישאר הרבה לעוה"ב, וז"פ ח"ר והי' עקב תשמעון הה"ד מה רב טובך אשר צפנת לעוה"ב אבל רק ליראיך אבל פעלת בפועל לשלם בעוה"ז לחוסים בך שממתינים על השכר, ורק בשביל זה חוסים בך וכדי שלא יתחרטו על העבר וגם יחסו בך לעתיד, שלמת להם שכרם נגד בני אדם בעוה"ז. ואיתא ג"כ בספרים דבעל תשובה מקבל שכר בעוה"ז וז"פ במקום שבע"ת עומדים כו' דאף דש"מ בה"ע ליכא אבל בבע"ת שזדונות נעשו כזכיות יש שכר בעוה"ז, וז"פ במד' ב"ר פכ"ב אשרי נשוא פשע אשרי לאדם שהוא גבוה מפשעיו היינו שתתרומם ויתגדל שכרו ע"י חטאו ויש לו שכר בעוה"ז:
פסוק ב:ערירי. ערמב"ן אולי החטא יגרום. עי' בהגדה זכרון נפלאות דל"ה ע"ב בזה:
פסוק ג:בן ביתי יורש אותי. עי' מהרי"ם ח"ב סי' נ"ו שאף איש אחר יורש מקרי לענין הא דאי' בב"ב דק"ל אם אמר על מי שאינו ראוי ליורשו לא אמר כלום, מ"מ לענין כתב בין בתחלה בין בסוף ובין באמצע לשון מתנה הוי כמו באיש אחר דתפס קרא בן ביתי יורש. וע' חו"מ סי' רפ"א סעי' ז' וברה"ז בזה:
פסוק ה:ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט השמימה ערש"י, ובס' ילקוט האורים הביא קו' תוס' ברכות ד"ז, דהפסוקים סותרים עצמן דכאן משמע דכבר הי' לילה דאין הכוכבים נראים כ"א בלילה, ואח"כ אומר ויהי השמש לבוא משמע שאז עדיין יום ע"ש. ונ"ל דאי' בנדרים ל"ב ורש"י כאן אין הבטה אלא מלמעלה למטה מלמד שהגביהו ה' לאברהם למעלה מכוכבים וא"ל ספור אותם, וידוע שהמזלות וכוכבים סובבים ברקיע שני וביום הוילון מכסה אותם ובלילה שהוילון יצא נראים הכוכבים לנו, עתו"ס חגיגה י"ב ב', ולפי"ז נכון דבאמת יום הי' ורק כיון שהקב"ה הגביהו למעלה מכוכבים ברקיע שני שפיר ראה אותם ואח"כ כשירד למטה באמת הי' ביאת השמש אח"כ. וע' מהרש"א שבת קנ"ו דלפי פשוטו הוציאו מאהלו לראות הכוכבים כפרש"י בחומש, וק' כיון דבמחזה ראה הכוכבים ל"ה איצטריך למיכתב שהוצא אותם דבמחזה באהלו נמי הי' יכול לראות, וע"כ דרשו שהוציאו מחוץ לאצטגנינות שאינו ראוי להוליד כו' וע' נדרים ל' הסתכלתי במזל שלי ואין לי אלא בן א' וע"ש במהרש"א. ובענין מזל עי' בשו"ת הרשב"א ח"א סי' קמ"ח עש"ה:
ובס' זרע יצחק על משניות פ"ד מי"ד דקידושין, מניח אני כו' שאדם אוכל משכרה בעוה"ז מצינו ואברהם זקן וגו' מצינו שקיים כל התורה, ויל"ד דאם הראי' ברורה מאברהם הו"ל לאקדומי ואח"כ להביא מנביאים, ותו הרי קיי"ל בני חיי ומזונא לאו בזכותא תלי' אלא במזלא, ותוס' כ' כאן דזכותא היינו אזלא, ונ"ל דאי' בזהר פנחס (דרט"ז ב') דהא דתלי' במזלא היינו קודם מ"ת אבל לאח"כ אין מזל לישראל דהוציאם ה' מתחת המזלות לרשותו, והא דאמרי' באברהם צא מאצטגנינות אין מזל לישראל שאני אברהם דקיים כל התורה. ואף קודם מ"ת דינו כלאחר מ"ת ע"ש, וא"ש שאמר מניח אני כל אומנות ואיני עוסק רק בתורה כו' וק' הא לאו בזכותו רק במזל תלי', וצ"ל דאחר מ"ת הוי בזכותא אך ק' הא אברהם זכה לעושר ובנים אף דהמזל שלו הי' להיפך אף שהי' קודם מ"ת, לזה מביא ואברהם כו' וה' ברך אותו בכל ולמה ז ומסיים לפי שקיים כה"ת קודם שניתנה ודינו כלאחר מ"ת:
ובס' בית ישראל מהגה"ק מקאזניץ ז"ל על נדרים ל"א כ' דישראל אין מקבלים רק ממנו ית' ולא ע"י שום כוכב ומזל ושליח, ואם הי' מקבלים ע"י כוכב ומזל הי' כמו ערלה המפסקת חלילה, וע"י המילה מעבירים הערלה שלא יקבל כ"א ממנו והיינו ויוצא אותו החוצה, למעלה מן כל המזלות עש"ה. וע' מהרש"א ב"ב ט"ו א' וסנהד' י"ט נ"ו, פ"ב מ"ש בזה. ואי ב"נ קודם מ"ת הי' להם דין ישראל לענין זה דאין מזל לישראל, עי' בפר"ד בדרשות הראשונות. ובד"ש כ' לפמ"ש המהרש"א דאף אי יש מזל לישראל עכ"פ לרבים לא יכריע המזל, ובר"ה ל"ב שאני שרה דרבים אתי מינה כרבים דמי, ולפי"ז א"ל צא מאצטגנונית שראית במזלות שאינך מוליד הבט בשמים וראה כה יהי' זרעך, ולפי"ז כיון דרבים אתימינך כרבים דמי ולא יועיל המזל. וע' בס' בית האוצר ח"א סי' א' אריכות גדול בזה. ולכן לא העתקתי:
פסוק ו:ויחשבה לו לצדקה ערש"י ורמב"ן ובקובץ אהל מועד שנה ב' סי' קצ"ז הביא דבסנהד' ל"ט. בהאי כופר דאמר לר"ג מה רבותא דמונה מספר לכוכבים אנא מצינא למימנה אייתי חבישא שדינהי באורבלי כו' מבואר הא דא"א למנות לא מפני הריבוי רק מפני שאינם עומדים על מקום אחד ותמיד נעים ונדים וזה שהראה ה' לא"א כה יהי' זרעך שיהי' נעים ומפוזרים בעולם, ומדויק בל' "כה" ולא "כן" יהי' זרעך שעל שיווי המספרי שיהי' מרובים הול"ל כן, והלשון כה על שיווי הערכי שזרעך יהיו בערכם ככוכבים, נמצא דנתבשר לו בשורה טובה שיהי' לו בנים וגם בשורה בלתי נעימה שיהי' נעים ומפוזרים בין האומות, וע"ז כ' ויחשבה לו צדקה מה שיהיו מפוזרים כמ"ש בפסחים פ"ז צדקת פזרונו בישראל עשה צדקה עם ישראל שפזרן בין האומות שלא יהיו במק"א ולא יהיו ביד ממלכת הרשעה לכלותם ע"ש. והדקדוק הנ"ל י"ל ג"כ עפמ"ש הבעש"ט כה יהי' זרמך כמו שכוכבים נראים קטנים למטה ולמעלה בשמים הם גדולים כמ"כ ישראל נראים כקטנים בעוה"ז, עי' ויק"ר ל"ו, אבל בעולם העליון גדולים וחשובים, ועי' בגיטין נ"ו מאן חשוב בהאי עלמא ישראל, וא"ש הלשון כה. ולפי הנ"ל י"ל פשט ויהי בימי אחשורוש כו' ויהי צרה, אף דהא דפיזר ישראל הוי לטובתם מ"ח המולך מהודו ועד כוש והוא מלך בכיפה וכל ישראל תחת ידו ויוכל ח"ו לכלותם. וז"פ ישנו עם אחד מפוזר ומפורד אף שהם מפוזרים, מ"מ לא יועיל להם זה דהם בכל מדינות מלכותך ותוכל ח"ו לכלותם:
וחז"ל אמרו שאלו לשלמה עד היכן כח צדקה אמר כבר פירש אבא פזר נתן לאביונים וגו', והיטב פירש בזה זקיני הגאון מלאסק ז"ל בספרו אור דוד על אסתר (ג' ח') פירוד הוא לאיזה מכוון כמו הפרד נא מעלי ופזור שלא לתכלית, וא"ל אף כי הוא פזרן ומבזבז ולא יתן לעני מחמת המצוה רק ממון אינו חשוב בעיניו אעפ"כ גדול כח הצדקה פזר כו' צדקתו עומדת לעד. אף כי מ"ש צדקה שפזרן וכו' סותר לזה שיהי' משמע שפזרן שלא לתכלית הא הי' לתכלית שלא יוכלו אוה"ע לכלותם כנ"ל, מ"מ מרעה של הקב"ה נמשך טובה כמ"ש ביומא דכ"ב קילל לנחש וכל מקום בואו מזונותיו עמו, וזה אף שפזרן בדרך כעס נמשך מזה צדקה, והמן אמר ג"כ אף שמפוזר מ"מ הם ג"כ נפרדים אל תכלית ע"ש:
ובמד' וירא מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים ח"א מאברהם שנ' כה יהי' זרעך וכה תברכו ח"א מיצחק שנ' ואני והנער נלכה עד כה, וח"א מיעקב שנ' כה תאמר לבית יעקב. יש אנשים שבעצמם שומרים תורה ומצות אך לא בניהם, ועליהם דרש כה תברכו את בני' ישראל המחנכים בניהם, ולא למי שבניהם הולכים בשרירות לבם, וז"ש מהיכן כלו' מאיזה זכות זכו לברכת כהנים מאברהם שחנך בניו כמ"ש אשר יצוה את בניו אחריו שנ' כה יהי' זרעך, וז"פ מחז"ל מנין שאין היחיד אומר קדושה שנ' ונקדשתי בתוך בנ"י ורמזו שאין קדושת יחיד כלל אם הוא רק יחיד. ולא בני' כי כ' ונקדשתי בתוך בנ"י. וח"א מיצחק דיש אנשים דבעצמם מחללים שבת ומ"מ חפצים שבניהם יהי' שומרי מצות, אבל אין טוב רק אם שניהם הולכים בדרך ה' כמ"ש ביצחק ואני והנער נלכה עד כה, וח"א מיעקב דיש משפחות שאב ובנו שומרי מצות אבל בנותי' שולח לביה"ס הגבוה ותלמוד שפות זרות אך לא דברי ימי ישראל ומצותי', וכשתגדל תמאס במקור מחצבתה, וזה מצינו ביעקב שחנך את כל ביתו שנ' כה תאמר לבית יעקב ודרשו אלו הנשים, ואיש המתנהג בכל זה ראוי לברכת כהנים. וע"ע בס' אהבת עולם דרוש ט"ז בזה:
פסוק ח:ויאמר אדני ה' עי' ברכות ז' ב' לא הי' אדם שקראו לקב"ה אדון, עי' בס' זרע ברוך ב' שמות אדני וה' עפמ"ש בזה"ק בראשית דקנ"ה דהקב"ה בעוה"ז נקרא אדני ובעוה"ב הוי', ואברהם נסתפק במ"ש שכרך הרבה כו' אם על שכר הצפון בעוה"ב או שכר עוה"ז, לז"א ב' שמות ר"ל איזה שכר תתן לי כו' שמראה רק עוה"ב כיון שאנכי הולך ערירי, והשיב לא יירשך זה, ויש לך בעוה"ז ועוה"ב, וחשה דימה עצמו לאברהם ואמר ה' אלקים כו'. ובאהל יעקב כ' עד אברהם ה' נהג עולמו בחסד חנם לא לפי מעשיהם, וא"א קבל עול מלכותו ויהי למס עובד, וקראו אדון שיתנהג העולם כפי שורת הדין, עפ"י מעשה בנ"א אם טוב ואם רע ע"ש במתק מליצתו. ובס' תולדות נח דרוש ג' כ' דלכאו' שם אדון אינו תואר מעלה גדולה, ואפי' חי שיש לו רק ממשלה מועטת נקרא אדון, שמעני אדוני וכדומה, אלא כוונתם ששאר בנ"א יש אדונים המושלים עליהם או הטבע או המזל, ואם יתקוף האדם לעשות השנים יעמדו כנגדו, ולכן ברצותו להגדיל אדנותו צריך לקראותו אדוני האדונים שמושל כחפצו. אבל א"א של"ה מושל עליו הטבע ולא המזל, ואדרבה הם נתונים לממשלותיו לכן קרא לה' אדון לבד ולא אדוני האדונים כי הוא ית' לבדו אדון לו ואותו הסגולה הנחיל לבני' מקבלת התורה ע"ש ובדרוש ט"ז בשם האברבנאל. וע"ע בזה"ק משפטים קכ"ד א', ובס' ווי העמודים פכ"ג, וביפ"ת בראשית פי"ז סי' ה', ובס' אסיפת זקנים ברכות ד"ז:
פסוק ח:במה אדע רש"י באיזה זכות עי' צל"ח ברכות ז' דבזה הורה א"א כי הכל תלוי בזכות וחובה ירושת הארץ וכל כיוצא בזה בעניני טובה ורעה בעלמא הדין, והקב"ה משגיח בהשגחה פרטית לשלם לכאו"א כגמול ידו, ובזה הורה כי הוא אדון העולם הזה ג"כ, ועי' מהרש"א ורשב"א שעד אברהם הי' אומרים שהכל תלוי במזל עד שבא אברהם והודיע כי הכל הוא בהשגחת הבורא והכל לפי הזכות וחוב. ובפרשת דרכים דרוש ג' הק' דבתחלה כשצוהו ה' לך מארצך ואח"כ כשא"ל כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם, ולא שאל באיזה זכות רק עתה. ונ' דבב"ב ד"י האומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחי' בני ה"ז צדיק גמור, ודוקא בישראל ולא בב"נ ואברהם הי' נבוך אם יצא מכלל ב"נ ומשו"ה תחלה לא שאל באיזה זכות דשמא עדיין ב"נ וחטא לו לעשות דבר כדי לזכות בירושת ארץ, אבל עכשיו שא"ל ה' צא מאצטגנינות שאין מזל לישראל, וכיון שיצאו מכלל ב"נ שאל באיזה זכות ואפ"ה הוי צ"ג עש"ה:
ובס' תולדות נח דרוש ב' כ' שהטוב שצדיק ישיג ע"פ ב' אופנים א' בשכר מצותי'. והב' מתנת חנם, והגר"א מווילנא בפי' על משלי כ' שהיעוד בשכר עולם אפשר שיגרום החטא ויתבטל היעוד אבל הניתן בחסד חנם הנותן בעין יפה נותן ואי אפשר לחטא לבטלו, ולכן כל פעם שהבטיח ה' נתינת ארץ לאברהם חשב שבמתנת חנם תנתן לו, והי' לו ידיעה ברורה שירשנה, אבל כאן שא"ל אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשרים, וכיון שהזכיר לו שבזכות מה שעשה באור כשדים שהפיל עצמו לאש לכן נותן לו הארץ, יפה שאל במה אדע דשמא יגרום החטא וא"ל ה' כי הירושה לא תתבטל לשום סבה, וא"ל לזרעך נתתי את הארץ כאלו כבר נתונה להם ואין עוד מעכב בדבר עש"ה. ובד"ש כ' ע"פ מ"ש הכנה"ג סוף או"ח דח"ש גדעון אם יהי' טל על הגיזה אף דכ' לא תנסו את ה' דדוקא לבלי להאמין בה' אסור אבל גדעון שאל אות דהי' ירא דהאנשים לא יאמינו וזה מותר, וכן כאן במה שהבטיחו בבנים האמין אבל במה שא"ל שיוריש לזרעו הארץ שאל אות פן הבנים לא יאמינו. וגם לפמ"ש הרד"ק דלשאול אות על כח ה' אסור אבל לשאול אות אם הוא ראוי לנס מותר ולכן במה שא"ל שהוא יוריש הארץ לבניו שאל במה אדע. דהיינו באיזה זכות אירשנה לאחרים ודו"ז הרה"ג הצדיק ר' צבי הכהן ז"ל האבד"ק זגיערש אמר דאי' דעל בנים לא שאל אות דלטובה אין חוזר, אבל ירושת א"י אף דג"כ לטובה אבל לכנענים הוא רעה אבל ק' מה מועיל אות דילמא יעשו הכנענים תשובה, ונר' דאי' ברש"י שמואל א' (ט"ו כ"ח) א"ת אשוב מעוני, לא יועיל עוד ליטול את המלוכה ממי שנתנה לו ה', כי ה' שהוא נצחונו של ישראל לא ישקר מליתן הטובה לזה שאמר ליתן ע"ש וה"נ כן כיון דהראה לו אות הוי כמו שנותן לו ואין חוזר מטובה אף דיעשו תשובה. וע' בשבת דנ"ה וברמב"ם ה' יסוה"ת פ"ט ה"ד. ובקובץ דרושים חוב' ה' סי' כ"א מזקיני הגאון מלאסק ז"ל:
פסוק ט:עגלה. ערש"י ותרגום ותוס' גיטין נ"ו א' ד"ה עגלה. וחי' הש"ס להגר"י פיק:
פסוק יא:ישמעאל. עמ"ש בחיי שרה, (כ"ה ט'):
פסוק יב:ותרדמה עי' יערות דבש ח"א דרוש ב' דאי' במד' דה' נתן לאברהם הברירה לבני' עבור פשעם או גיהנם או גליות והי' מסתפק ויעץ לו ה' לבחור בגלות, וצ"ע איך נסתפק שיבחר בשלות עוה"ז ולהנחיל לבני' גיהנם, הלא טוב רגע א' בעוה"ב מכל חיי עוה"ז ומר העונש גיהנם דרבבות משחיתים נחשים ושרפים זה נושך וזה מושך מבלי חסד, אבל האמת דאברהם פחד דמחמת עול הגלות וחמת המציק יתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם ויפרקו עול ויהי' קרח מכאן וקרח מכאן טוב להנחילם עוה"ז כי בלא"ה לא ימלטו מגיהנם, אבל ה' ידע דיסבלו עול הגלות המר וילכו בתורתו ויעץ לבחור בגלות, והרכוש הגדול שהבטיח ה', אין הכוונה על הון וכסף חומרי רק שיסגלו במצות ומע"ט וכמ"ש האר"י וינצלו את מצרים שלקטו כל ניצוצות קדושות שהי' במצרים ולא נשאר שם רק קיא צואה וזה"פ תרדמה נופלת על אברהם שלא ידע מה יבחר ואימה חשכה הי' לו כי פחד אם יבחר גלות יהי' קרח מכאן וכאן, וה' ראה צרתו והבטיח לו כי גר וגו' כשמוע כן הסכים לגלות והנה תנור ולפיד אש כו' שהוא גיהנם חלף ועבר ולא יהי' בחלק ישראל עש"ה. ובדב"ש כ' ע"פ האלשיך ביונה מה לך נרדם דלפעמים מתוך צרה בא השינה לאדם ולפעמים מתנודד השינה, וכ' חכמי הטבע דבצרה שאין לו תקוה האדם נרדם ובצרה שיש תקוה לא יוכל לישן שחושב מה לעשות, וז"ש מה לך נרדם קום קרא אל ה' והיינו שיש לך תקוה ע"ש וכאן שתרדמה נפלה עליו לכך אימת חשכה נפלה עליו אולי אבדה התקוה:
פסוק יב:בתיב"ע וירו' ד' גליות הי' חוץ של מצרים, וערמב"ן, ע' ס' תולדות אפרים פ' בחוקתי מ"ש שם רש"י (כ"ו מ"ב) בה' מקומות נכתב יעקוב מלא, ואלי' חסר ו' שנטל אות משמו לערבון שיבא ויבשר גאולה, והא דנטל דוקא מאלי' י"ל למ"ש במד' פ"ט זכות אבות קיימת עד אלי' ע"ש, ומספר חמשה לא קאי על הגאולה ב"ב, רק על בשורות ישועה לישראל ע"י אלי', שכל א' שנפדה מצרתו גאולה הוא לו. ערש"י מגילה י"ז ב' ד"ה אתחלתא ונמצא בתנ"ך חמשה, א' בלכתו לחפור את יריחו, עפ"י רש"י יהושע (ב' ד') ופנחס זה אלי'. ב' ברכת. השמן להצרפית במ"א (י"ז ג') ג' שם בתחית בנה, ד' שם י"ח המטר בימי אחאב. וה' לעת"ל. ונטל ו' לרמז שיהי' באלף הששי, ומדתלה בתשובה כמ"ש בסנהד' צ"ז ב' לכן הקל קול יעקב בתולדות (כ"ז כ"ר) הראשון חסר וב' מלא לרמז שבתחלה הי' קול של יעקב חסר, אך באלף הששי יהי' קול יעקב מלא, ויקראו אל ה' ויבא אלי'. והגליות הם ה' כנ"ל, ועב"ר פמ"ד ובויק"ר פי"ג. וכן ברכת יצחק (בתולדות כ"ו) הי' ה' פעמים א' בפכ' ויברכהו. ב' בפכ"ז ויברכהו, ג' בפכ"ח ויתן לך ד' בפכ"ח א' ויברך אותו. ה' שם ג' ואל שדי:
פסוק יג:כי גר עי' מדרש שמואל פ"ב מי"ז דאבות דחז"ל אמרו בפ' ואת העם העביר יוסף (ויגש מ"ז כ"א). לזכרון שאין להם חלק בארץ ונתכוין להסיר החרפה מעל אחיו שלא יהי' קורין לאחיו גולים. וז"ש כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ר"ל שלא יהי' מן הגוים עצמם תושבים כי גם המה יהי' גרים וגולים. ועמ"ש שם בפ' ויגש. ובס' בית שמואל פ' בשלח כ' הטעם למה גלות מצרים ר"י שנה ובבבל ע' דבמדרש בשכר שלווה פרעה לשרה ד' אמות זכה שנשתעבדו בניו אצלו. ובשכר ד"א שהלך נבוכדנצר ליקח את אגרת מה ששלח אויל מרודך לחזקי' זכה שנשתעבדו ישראל אצלו, ואי' בגמ' אדם בינוני פסיעה שלו אמה, ופי' תוס' שליש קומתו דקומה בינונית ג' אמות. ואי' בגמ' פרעה ארכו אמה והר פסיעה שלו שליש אמה, וא"כ נבוכדנצר הלך ד"א בד' פסיעות ופרעה י"ב פסיעות, וכיון דנבוכדנצר נטל בשביל ד' פסיעות עי שנה, א"כ פרעה נטל ג"פ שהוא רד"ו. ומענין חשבון ד' מאות שנה עי' בשבת ד"י ע"ב בתד"ה נתגלגל וברש"ל ומהרש"א. ובס' פקדה האריך ליישב קו' המתפלספים ע"פ היסוד דמפועל שלם בל תצא פעולה שאינה שלימה, וא"כ גאולת מצרים שלא הי' פעולה שלימה דאח"כ שבו ישראל לגלות, א"כ לא מאתו ית' הי' הגאולה, וכ' דבלי גאולת מצרים ל"ה באפשרי לבוא לגאולה שלימה אח"כ ובמצרים הי' התחלה לאח"כ:
ועי' בס' שערי שמחה להג' מקעמפנא ז"ל בהקדמה הביא ילקוט דאמר ה' צא מאצטגנונית מאותו כוכב שאתה רואה שאין אתה מוליד אני מראה לך שאתה מוליד ותמוה, גם על לידת ישמעאל ק' דה' לא עביד ניסא לשקרא, ולהמדרש ל"ה ראוי אברהם להוליד את ישמעאל וג"כ הי' חוץ לטבע ולאיזה צורך הי' דהוא פעולה ריקנית אחרי שבל יתייחס לזרעו של אברהם כי רק ביצחק יקרא לך זרע (וזה הי' ג"כ אות לליצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה דלידת יצחק ע"פ נס ולא עביד רחמנא ניסא לשקרא זרע פסול), ורק י"ל דקודם לידת ישמעאל סבר א"א דאין ה' משדד המערכה לשנות הטבע ולא עלה בלבו להתפלל על שרה דהי' נגד הטבע והוא תפלת שוא עד כשהוליד את ישמעאל וראה דה' משנה הטבע והתפלל על שרה א"כ לידת ישמעאל הסבה ללידת יצחק, וזה"פ מאותו כוכב שאתה רואה שאין אתה מוליד. כי לולא שראה הכוכב שאינו מוליד הי' סובר שלידת ישמעאל פ"י הטבע ולא הי' התפלל על שרה עש"ה, ובספר איי הים ברכות ד"ט, ובפר"ד דרוש ה'. ובאהבת ציון מהנ"ב דרוש עשירי, ובהקדמת נ"ב מ"ת, ובל"ע דרוש כ"ה, ותולדות נח דרוש ג', והגדה ריח דודאים ד"כ:
פסוק יד:רמב"ן כל המריעין לישראל נענשו אע"פ שגזר ה' לא על ידוע, ועי' בח' פרקים לרמב"ם פרק ח' דבשביל זה כל רוצח נהרג אף שנגזר עליו מן השמים, דהגזר ל"ה ע"י איש פלוני, וערמב"ם פ"ו ה"ה מתשובה, ותיו"ט פ"ב דאבות משנה ו' ועי' בס' דרך אמת לחכם בכר דוד הספרדי בדרוש מ"ש בזה. ועפי"ז א"ש קו' העולם למה בהרגו אין נהרגין הא בעינן יד העדים תהי' בראשונה ונהרגין מצד רוצח. אך לפמ"ש רמב"ן פ' שופטים (י"ט י"ט) דהרגו אין נהרגין משום דאלקים נצב בעדת אל ובטח עשו כמשפט, ועי' כ"מ פ"כ מעדות והכא חזינן דהגזר הי' דיהרג ע"י פלוני ופלוני עדי' דכך הי' הפס"ד של הב"ד דאלקים נצב בעדת אל ולא הוי עלייהו שם רוצח, וע' בס' ישועות מלכו בקונטרס מעט צרי:
פסוק טו:ואתה תבוא אל אבותיך בשלום רש"י מכאן שעשה תרח תשובה, והק' דילמא תרח הוא ברשעו אך ברא מזכה אבא ובזכות אברהם ניצל תרח, והתי' בזה דהול"ל ואתה תבא אל אביך ולמה כ' אבותיך, ומוכרח דעשה תרח תשובה ובזה זיכה את אביו של תרח דפ"י שתרח שב זיכה לאביו וזה אל אבותיך אביו ואבי אביו, ועי' בנח"ק ואדנ"פ ופר"ד סוף דרוש ה':
פסוק טז:ודור רביעי ישובו הנה. ערש"י, ומשנה עדיות פ"ב מ"ט וברע"ב ור"ם ותיו"ט בזה. ובשו"ת נודע ביהודא קמא חו"מ סי' ל"ח בצוואה שכ' בה דור רביעי ממי יתחיל המספר אם המצוה בכלל והביא רש"י כאן יעקב ירד מצרימה, יהודה בנו, פרץ בנו חצרון בנו. וכלב בא לארץ, הרי דיעקב אינו בכלל, ומראב"ע שפי' דור רביעי מאותן שהי' גרים ועליהם נא' גר יהי' זרעך, וקהת הי' גר במצרים ועמרם בנו ומשה ואהרן בני עמרם, ובני משה ואהרן הם דור רביעי ששבו לארץ וא"כ מספר ארבעה עם קהת, ורמב"ן פי' דור ד' של אמורי שלא שלם פינו עד אותו זמן אין כאן הכרע אם עצמו בכלל, וי"ל שדעתו כרש"י דלרמב"ן שה' פוקד על שלשים ורבעים הרי בנים דור ראשון, וגם לראב"ע אין ראי' דדבר ה' לאברהם שהדור הד' מגרים ישובו. ולכן י"ל שגם גר ראשון בכלל מספר הדורות שכלם דורות של אברהם אבל אם האדם עצמו מדברר בעדו, או שאחר מדבר עליו ומזכיר דורות ודאי אינם בכלל דורות, ובזה נר' פי' הא' כי לכל הפירושים ק' אחר שד' מאות שנה מתחיל מיצחק איך נדרש דור רביעי על דבר אחר, לכ"נ שדור ד' מאברהם עצמו, יצחק בנו יעקב בנו אשר בנו וסרח בת אשר באה אל ארץ ע"ש שהעלה שהוא אינו בכלל. וע"ש בהגהות הג"ר ברוך פרענקיל. ובהגהות הגרי"ש נאטאנזאהן שציין ליבמות ע"ח דצריך קרא דלהם דאל"ה ה"א דהבנים מניין, ועי' גיטין פ"ח כי תוליד בנים ובני בנים ואי' שבעה בתי דינין, וביד שאול יו"ד סי' ר"פ סק"ב. וע"ע בשו"ת מבי"ט ח"ב סי' כ"ח והובא בש"ך חו"מ סי' רנ"ז סק"ג, ובשבות יעקב ח"א סי' קע"ג חולק על המבי"ט, ואם נימא דכוונת המבי"ט כמ"ש הנ"ב דמנין חוץ ממנו ל"ק קו' השבו"י. וראיתי להגאון מקוטנא ז"ל בס' ישועות מלכו בדף ע"ז דמקודם הי' דור ק"כ שנים כמ"ש והי' ימיו ק"כ וג"פ הוי ש"ם ובן מ' לבינה עד שיהי' להם דעת לקבל התורה, הרי ד' מאות שנה, אך כשראה ה' שאינם יכולים להיום כ"כ במצרים עשה דור ע' שנה כמ"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה, וג"פ הוי רד"ו, אך הלא צריכים להיות עוד עד מ' לבינה ונתן ה' שכל לעוברות ותנוקות כמ"ש במד' שהתנוקות הראו על ה' באצבע זה אלוקינו, וזה"פ מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, זו תורה, ולמה למען צוררך להשבית טענת אויב ומתנקם שטענו שישראל צריכים עוד מ' שנה, ועמש"ל בפ' בראשית (ד' כ"ד) בשבעתים יוקם, ובס' נפלאות מתהשי"ת פכ"ב אריכות מחשבון הגלות:
י"ט הקיני. ערש"י עי' כנסת ישראל מאבי התפ"י על משניות, שכ' נשמט חוי בשמות (ג' ח') ונחמי' (ט' ח') ובתפלת יוצר דפעמים רפאים עוג, דלבשן יקרא ארץ רפאים כדברים (ג' י"ג), ואמורי סיחון ופעם כולל גם עוג שם (ג' ח') שני מלכי אמורי. וע"ע במהר"ם שיף חולין ד"ס מ"ש בזה:
