פסוק א:אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד. איתא במדרש שהיה אברם מצטער אולי יבא אחר ויסגל במצות יותר ממנו ונראה לפרש כי ראה דרדף רק עד דן ולא יותר מחמת העגל שהעמידו בניו בדן וא"כ ראה שיהיו צאצאיו. עובדי עבודת כוכבים ומזלות ופחד אולי יחליפם ה' באומה אחרת ולכך אמר לו אנכי מגן לך ואמר במדרש צדיקים שיגינו כמגן ובחזקיה אמרו דחזי בנין דלא מעלין נפקין מיניה ואמר לישעיהו הנביא הב לי ברתך דזכותי וזכותך גרמו שיהיו צדיקים הרי דזכות רב מזכה אף דעלול לחטא ולזה אמר ה' שכרך הרבה מאוד כי רב זכותם יזכה אף שהם עלולים לחטוא מ"מ יהיו צדיקים אך קשה איך שייך בזה הבטחה הא אמרינן ואלו צדיק ורשע לא קאמר אבל נראה בזה לפרש דהתוספות כתבו גבי חזקיה שראה דנפקין מיניה בנין דלא מעלי דבנבואה קאמר והיינו כמ"ש במקום אחר דיש נבואה דהדיבור בא אליו ויש נבואה שהוא רואה במראית אלקים ומשם רואה ומשיג סדר המציאות מבעל המציאות וזה הפירוש של ואלו צדיק ורשע לא קאמר היינו הקב"ה אינו אומר בפירוש בנבואה לשום צדיק שזה יהא צדיק ורשע דא"כ יהיה גזרה ולא בחירה אבל לראות זאת במראה נבואה הוא רואה ולכך קאמר בגמרא לשון חזקיה חזי דנפקין מיניה בנין דלא מעלי חזי דייקא היינו במראה ולא בדיבור וכן לאברהם לא נאמר לו בנבואה שיהיה בניו צדיקים כי צדיק ורשע לא קאמר רק במחזה ובמראה נבואה נראה לו כאילו דיבר עמו וזהו דבר ה' במחזה לאמר:
פסוק א:ועוד דרשו כי אברהם פחד כי קרה לו נס שניצל ממלחמות המלכים אולי ינוכה מזכותו ולכך אמר. לו הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך לשון חנם דמגן לשון חנם כי בחנם בלי ניכוי נעשה לך נס זה והטעם כי הקרן קיימת לעולם הבא והפירות הוא בעה"ז ואם הקרן מרובה הפירות מספיקין שיקרה נס ולא ינוכה מן הקרן לעולם הבא אבל אם הקרן מעט אין הפירות מספיקין לנס וצריך ניכוי בזכות וזה שאמר לו המקום שכרך הרבה מאוד וא"כ הפירות מספיקין לנס ואין אתה צריך לניכוי כלל:
פסוק ב:ויאמר אברם ה' אלקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. ודרשו חז"ל שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים הנה זה ודאי שאברהם לא נסתפק במאמר ה' פעמים ושלש שיהיה לו זרע אלא כבר אמרו חז"ל שאברהם ראה צדק במערב והקב"ה הבטיחו שיחזירו למזרח ופירושו הוא שאברהם ראה צדק שהוא הגורם לידת אברהם כי צדק אמר יברא ותכלית הבריאה הוא אברהם וזרעו רק ראהו במערב היינו סוף ימיו שיוליד סמוך למיתתו ולא יהיה סיפק בידו להוריש החכמה לבניו אבל הקדוש ברוך הוא הבטיחו שיחזירו למזרח היינו בעודנו באבו כי היה חי לאחר לידת יצחק ע"ה שנים ועיקר ירושת אברהם לבניו לא היה ירושת ממון רק ירושת תורה וחכמה ומדע וזה שעמדה להם להוליד צדיקים כדכתיב משה מורשה התורה לנו בירושה ועיין ברית מנוחה שכל רזי התורה נמסרו מאבות זה לזה וזה מאמר אברהם מה תתן לי שיהיו צדיקים הלא אנכי הולך ערירי שכל ימי חלדי לא יהיה לי זרע ובן משק ביתי הוא יורש כל גנזי חכמה וא"א להוריש לבני וזהו אמרו הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורתו לאחרים ויאכלו זרים חילו ובנים לא יהיה לו ער בתורה וא"כ איפוא יהיו מגינים ועומדים לנס עמים. ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי הנה בא אמירה שנית כי זהו טענה על מה שהבטיחו שנית שלא יהיה לו ניכוי משכרו כי שכרו הרבה על זה טען כי בלא"ה קרה לו נס הן מצד המזל והטבע לא נתת לי זרע ובן ביתי יורש אותי כי כך היה המזל שעבד יורש אותי וא"כ ע"י שינוי מזל יהיה לי בנים ואין לך נס גדול מזה ונתנכה זכותי ואיך אפשר שיקרה לי עוד נס בלי ניכוי והוא מאמר יעקב קטונתי מכל החסדים כי ברוב ניסים אי אפשר שלא יתמעט הזכות ושכר עבירה ועל זה השיב לו ה' על ראשון לא יירשך זה כי תוליד בעודך חי שנים רבות ולא תמסור מעיינות ומפתחות החכמה לאחר וזהו היוצא ממעיך הוא ירשך ולכך לתת המזל קיום במקצת התחיל הגלות משנולד יצחק שהיה קצת בבחינת עבד ועל טענה השנית הוציא אותו החוצה ויאמר כה יהיה זרעך ש מזל לישראל כי כך מתחילה בעת הבריאה הוקמו כל הברואים תחת המזל וטבע זולת ישראל וא"כ אין כאן נס ושינוי סדרי בראשית כי כך החק ונחשבת עולם. שאין ישראל תחת המזל וזו כה יהיה זרעך או יאמר כשם שכוכבים קיימים בגלגל השמיני ואין אחד מקבל מחבירו כמו כוכבי לכת רק כל אחד בפני עצמו יש לו אור גדול כמ"ש התוכנים כן ישראל כל אחד יכול לקבל בפני עצמו וכל אחד הוא קדוש וטהור ואמרו חז"ל חביבין ישראל שאין צריכין לשליח ולכך אמר משה איכה אוכל אשא לבדי היינו אי כה הבטחות כה יהיה זרעך שכל אחד בפני עצמו ואתם מוטלים עלי ועוד יש לפרש כה יהיה זרעך כשם שכוכבים שומרים נתיבות וחוקות שמים לא יטו לארץ מנלם ושומרים גדר וגבול כן ישראל יהיו צדיקים ולא יעברו חק וידוע דהעובר חק נקרא במקרא לשון זנות כדכתיב תזנה הארץ וזהו שצוח ישעיה איכה היתה לזונה כי כה מורה שיהיו שומרים גדרם עוד יש לומר כה שיהיו בתכלית הריבוי וע"ז צווח ירמיהו איכה ישבה בדד ולא היו ריבוי ככוכבים:
פסוק ה:וגם מלת כה מורה כי ודאי הכוכבים הנראים יש להם מספר כאשר החל אלפינתי למנותם כנודע בספריהם רק באמת יש הרבה המכוסים מהם בעננים ועבים וא"א לראותן וכן ישראל הרבה מהן שתוכן רע ואינם מאירים אבל בפנימות שלהם מאירים כי מלאים מצות כרימון וכמאמר המשורר אם שכחנו וגו' כי הוא יודע תעלומות לב ולכך הבטיחו שכל זרעו יהיו זרע אמונים:
פסוק ו:והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. האמנה היתה שישנה הקב"ה הבחירה ויהיה בעזר וסעד לילך בדרך תמים ולפי זה אין להם שכר כלל כיון שיהיה בעזר ה' לבל ישוב ה' מהבטחתו לאברהם ומ"מ הם שאלו שכרם משלם ולכך ויחשבה לצדקה ומתנת חנם כי בעל כרחם יהיה עזר אלוקי לשמרם מחטא:
פסוק ז:ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. הא דתלה ירושת ארץ בהצלה מאור כשדים נראה כי כל מלאכי מעלה ביקשו להציל לאברהם ולא הניחן ה' וירד בעצמו להציל והטעם כי ע"י כן זכה לא"י כי א"י אינו תחת ממשלת מלאך רק תחת ה' לבדו לכך גם הצלת אור כשדים שבשבילו זכה לא"י לא היה ע"י מלאך רק ע"י הקב"ה בעצמו גם ממצות בני נח לא היה לאברהם להפיל עצמו לתוך כבשן האש כי בן נח אינו מצוה על קידוש השם רק אברהם קיים התורה ועיקר מצות התורה תלוים בא"י כמ"ש הרמב"ן ולכך היה הצלה מאור כשדים בשביל ירושת א"י שבה תלוי קיום התורה ומצות ויפה עשה שמסר נפשו על קדושת השם והוצרך הקב"ה בעצמו להצילו כי א"י אינו תחת ממשלת מלאך ולכך נאמר אני ה' אשר הוצאתיך בעצמי:
פסוק ח:ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה. נראה לבאר פירושו כי הקב"ה אמר לאברהם שהוא עצמו ירש א"י ובאמת לא הגיע לו אפילו מקום קבורה אשר היה רוצה לקבור שרה אשתו הוצרך לקנות שדה עפרון בכסף מלא ומכ"ש שאר דברים כשאר אורח ולא הגיע לו תועלת כלל ממה שהודיע לו ה' שגם הוא ירש הארץ וזה באמת אחד מעשרה נסיונות שלא הרהר כלל אחר מדותיו של הקב"ה וא"כ הקושי' היא לאיזה צורך הודיע הקב"ה שגם הוא ירש הארץ כיון שלא הגיע לו לעצמו תועלת כלל בשום דבר והוא רק פתחון פה להרהר ח"ו אחר מדות הקב"ה וכבר אמרו חז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך ויתפלל האדם תמיד שלא יבא לידי נסיון וכן אברהם הקב"ה הודיעו שהוא בעצמו ירש הארץ ולא היה נהנה מהארץ כלל וא"כ הרי כאן מקום להרהר וזה היה שאלתו במה אדע כי אירש בעצמי הארץ כלומר לאיזה צורך הודעתני זאת ומלת במה משמש כאילו הוא אומר למה וזה שכיח במקרא כיון דלעצמו אין בו תועלת כלל ואדרבה דבר זה מביא אותי לידי נסיון והשיבו הקב"ה שעבוד מלכיות כדדרשו במדרש קח לך שהם תשעה קרנות של אומות העולם ותור וגוזל הם ישראל דישראל גמורים נקראים תור כי תרי"ג מצות הם ושבעה מהם נצטוו בני נח ונשאר לישראל כמנין תור וגוזל הם הגרים וערב רב שבישראל כי הם בגזילה מאוה"ע:
פסוק י:ויבתר אותם בתוך. ואת הצפור לא בתר היינו כמבואר בגמ' דלכך אין אוה"ע יכולים לשלוט בישראל ולעשות בהם ח"ו כלייה כי המה מחולקים לממלכות רבות וכל אחד אומר לא אהיה מלכות קטיעה הרי במה דביתר אותם הוא שלא יהיה אחד מלך בכיפה כי אז יכלו ח"ו לישראל אבל כאשר בתר אותם שיהיו נחלקים למלכות רבות בזה גרם ואת הצפור לא בתר שלא יקרה ח"ו כליון לישראל:
פסוק יא:וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם. וירד העיט זה דוד וחזקיה שכולם היו ראוים להיות משיח ולגאול את ישראל אבל כבר מבואר בזהר כי מכח תפלת אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך נארך ממשלת ישמעאל בעו"ה ונתאחר הגאולה וזהו וישב אותם אברם כי ע"י תפלתו לא היה בכחם לגאול ועדיין כחו של ישמעאל חזק בעו"ה:
פסוק יב:ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו. אמרו במדרש כי הקב"ה נתן לאברהם הבחירה או לבחור לבניו גלות ושיעבוד מלכיות או שירשו גיהנם והקב"ה יעצו לבחור גלות והיינו כי אברהם היה נבוך אולי מרוב גלות ושעבוד וצרות ישתקעו ח"ו בין עובדי כוכבים ללכת אחרי עבודת כוכבים ומזלות איך וא"כ יהיו יורשים תרתי גיהנם ובאר שחת ולכך יעצו ה' לבחור גלות כי ידוע לו כי ישראל לא יבגדו בה' וכל התלאות שיעברו עליהם מ"מ לא יעזבו ה' וזהו כי הגלות מורה לילה ושקיעת השמש לכך ויהי השמש לבא כי עדיין לא בא הגלות ושקעה השמש רק היה תלוי בבחירת אברהם והיא עומדת לשקוע והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו כי לא ידע מה לבחור כי היה לו אימה גדולה כמ"ש שלא ישתקעו בטומאה ח"ו לכך הבטיחו הקב"ה שלא יפחד כי יהיה בגלות במצרים מקום אבי אבות הטומאה ומ"מ יצאו ברכוש גדול היינו שילקטו כל ניצוצות קדושה ויסגלו במצות פסח ומילה וכדומה ויקבלו התורה חמדת כל וגם הבטיח לו שהרשעים שיהיו אז בבני ישראל ימותו במצרים שלא יהיו לבני ישראל למכשול ואבן מטעה לכך נאמר וגם את הגוי לרבות במלת וגם שגם ישראלים שאינם כשרים והתדבקו בעובדי כוכבים דן אנכי שידין אותם הקב"ה גם הבטיחם שלא ישתקעו ח"ו בטומאה ולכך הוצרך הגלות להתחיל מלידת יצחק כי אלו התחיל אח"כ היה נתאחר הגאולה וידוע דאלו היו רגע יותר בגלות היו ח"ו משתקעים בטומאה כמו שפחד אברהם באמת ולהיות כי הגלות התחיל מלידת יצחק כמ"ש וענו אותם ארבע מאות שנה ופחד אברהם כי אז יהיה עדיין שנים ע"ה ויהיה בגולה ולכך הבטיחו שיבוא בשלום ושיבה לקבר רק עדיין הקושיא במקומה הא באמת חל הגלות בחיי אברהם אבל הוא הדבר שאמר לו השם שירש א"י כדכתיב לך ולזרעך ומ"מ לא הגיע לו מא"י שום דבר אפילו פירות הוצרך לקנות והוא גר ממש וא"כ היש לך גלות יותר מזה שישב בארץ אשר לו ואין לו תועלת כלל ממנו והתחיל ירושתו משעה שנימול כי אז זכה לא"י כי לא ירשוה ערל והיה בשנה שנולד יצחק והתחיל הגלות אף לאברהם וזהו התשובה על שאלת אברהם לאיזה צורך הודיעו שגם הוא ירשנה כדי שיהיה דבר זה לו לגלות ולא יצטרך לסבול יותר ויבוא בשלום אל קבר מנוחת כבוד:
פסוק יז:ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה. כי הנה כאשר שמע אברהם כן בחר הגלות והנה השמש בא כי בא הגלות ולכך חושב הגלות ארבע מאות ושלשים שנה כי מאז כבר התחיל הגלות כאשר קיבל אברהם על עצמו כמו שנאמר בדניאל מיום אשר נתת אל לבך:
פסוק יז:והנה תנור עשן ולפיד אש. הוא הגיהנם עבר בין הבתרי' בתרי עובדי כוכבים ומזלות ותור וגוזל לא עבר עליהם אש כי מנוקים הם בגיהנם:
פסוק יח:ביום ההוא כרת ה' עם אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. כי על ידי הגלות זכו לא"י ונרמזה הגלות בנחל מצרים ונחל פרת שהיו גלות שנית ונחל מצרים פישון פה שונה ולכך ממצרים זכו לתורה והוא יסוד אש ונהר פרת יסוד מים כאמרו באנו באש ובמים והבן:
