פסוק א:ובמדרש אחר הדברים האלה, הרהורי דברים היו שם שאמר אברהם רבש"ע כרת ברית עם נח שאין אתה מכלה את העולם עמדתי וסגלתי מצות ומעשים טובים יותר ממנו ודחתה בריתי לבריתו תאמר שאחר עומד ומסגל מצות ומעשים טובים יותר ממני ותדחה בריתו לבריתי. א"ל הקב"ה מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לידי עבירה ומעשים רעים אני רואה צדיק אחד שהוא יכול לומר למדת הדין די אני נוטלו ומכפר עליהם ע"כ. פירוש אל תירא אברם, אל תירא מאב שהוא נח שהיה רם שכרתי אותו ברית, אנכי מגן פירוש אנכי ברית שכרתי אתך לא תדחה כמו שאני חי וקיים לעד, למה מגן לך, לפי שיש לך מגינים, וראיה לזה אנכי מוטעם פשטא לומר שאינו נמשך אחר מגן לך, ולא עוד אלא שכשאני רואה צדיק וכו' וזהו שכרך הרבה כשיש לך שכר הרבה שהוא הצדיק מא"ד אד"ם אותו אדה מספיק להגן על הדור, וזהו הרבה הרב ה' שהיא התורה חמשה חומשי תורה בר ה"ה, א"כ אל תירא. ועוד שכרך הרבה מאד, ר"ת שה"ם, רמז לו שעתיד לצאת ממנו שהם יקר וספיר שהוא משה, וזהו שאמר לו הקב"ה למשה במראה הסנה אנכי אלהי אביך אלהי אברהם. לאביך אברהם בישרתהו בך, וזהו הרבה מא"ד אדם גדול, וזהו הרבה ב"ר ה"ה שהוריד עשרת הדברות ה' בכל לוח, הרבה גי' רבי, שהיה רבי לכל ישראל, וכן אנו אומרים לו מש"ה רבינ"ו, בגימ' תרי"ג, א"כ מאד אדם, וכן נאמר במשה והאיש משה ענו מאד:
פסוק ג:ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע, למה חזר ואמר ויאמר אברם וכבר אמר ויאמר אברם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, ועוד למה אמר יורש אותי יאמר יירשני, אלא אברהם לא הוקשה לו שהוא הולך ערירי אלא המדות הטובות שהיו בו באברהם יירשם, ולכך אחר שאמר ואנכי הולך ערירי אמר ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע, כלומר מה שהוקשה עלי מניעת הזרע הוא לפי שהוא יורש אותו לא ירושת הממון אלא ירושת המדות, וזהו יורש אותי ממש כמו שאז"ל דמשק אליעזר דולה ומשקה מתורתו לאחרים, וכן יורש בגימ' מגייר גרים, ולזה הוקשה עליו כיצד יצא מזרע ארור מי שיירש מדותיו, וזהו בן ביתי בגימ' הוא ארור, וזהו תחת עבד כי ימלוך מאן מלכי רבנן, עד שאמר לו הקב"ה לא יירשך זה במדות, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, שנאמר וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו, הבארות הם הגרים, סתמום פלשתים שהחזירום לסורם, כן פי' הרב רבינו בחיי ז"ל פרשת תולדות יצחק. באר בגימ' גר וכן יעקב למד מאביו והיה מגייר גרים שנאמר בארץ מגורי אביו קרי ביה מגיורי אביו. ומה שאמר ממעיך כי היה לו לומר מחלציך כי המעים הם לנקבה שמשגרת ממעיה, אלא רמז לו על יצחק שחיה ק"פ שנה וכן ממעיך בגימ' ק"פ, בזכות שנמול לק"פ שעות, ז' ימים הם קס"ח שעות וי"ב שעות של ליל שמיני כי זריזין מקדימים למצות ומלין בבקר א"כ הם ק"פ שעות ומילה במלואה מ"ם יו"ד למ"ד ה"א עולה ק"פ, ממעיך במלואם מ"ם מ"ם עי"ן יו"ד כ"ף גימ' זה יצחק ויעקב עם ב' מלות ששניהם היו מגיירים גרים:
פסוק ג:עוד נוכל לומר שאמר ממעיך ולא אמר מחלציך, כדאיתא במדרש אמר רבי יוחנן שני בני אדה אמרו דבר אחד, אברהם אמר רבון העולמים אם עתיד אני להוליד בנים להכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי, דוד אמר חקרני אל ודע לבבי, דע הפורשים ממני, אם דרך עצב בו ונחני בדרך עולם, אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להוליד בנים להכעיסך מוטב לי ונחני בדרך עולם, לזה השיב לו הקב"ה אשר יצא ממעיך. בשרו שיצא ממנו צדיק כיוצא בו, לזה אמר ממעיך הוא אבר מאיבריך כאבר הפורש ממך וכל מה שבלבבך בלבו הוא ממעיך ממש:
פסוק ד:ובמדרש הנה דבר ה' אליו לאמר מלאך אחר מלאך דבור אחר דבור אני ושלשה מלאכים נגלים עליך ואומר לך לוט ליטא לא ירית אברהם. ואמרו במדרש ר' אלעזר (בשם רבי יוסי בן זמרא) ובן משק ביתי זה לוט שנפשי שוקקת עלי ליורשני, הוא דמשק אליעזר שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני אל, א"כ לסברת רבי אלעזר בשם רבי יוסי שהוא לוט ליטא לא ירית אברהם, אבל צריך להבין שאמר אני וג' מלאכים נגלים עליך היכן הם השלשה מלאכים ושמא שהם רמוזים בג' אמירות **(עי' במדרש דדריש באופן אחר:)** שנאמר כאן והנה דבר ה' אליו לאמר, ויוצא אותו החוצה ויאמר, ויאמר כה יהיה זרעך, הרי שלש אמירות לשלשה מלאכים, אם כן אמר ויאמר אליו אני ה' ממש זה מה שאמר אני וג' מלאכים נגלים עליך ולזה אמר אברהם אדני ה' בנקוד אלהים, הם המלאכים שהם נקראים בני האלהים הרי הכתב הוי"ה והנקוד אלהים לפי שאמר לו אני ושלשה מלאכים נגלים עליך הוצרך להשיב אברהם לכלם ואמירה שוה לכלם, ולפי שהוא בהיכלו לזה הקדים אדני יהוה במה אדע וכו'. ולזה אמר לו קחה לי עגלה משולשת כנגד ג' המלאכים ג' עגלים רמז לג' פרים, כפירש"י ז"ל וכן עז ג' עזים של קרבן, וכן ג' אילים של קרבן עיין בפירש"י ז"ל ואמר קחה לי רמז שלא יביא קרבן אלא לשם הוי"ה כי זובח לאלהים יחרם:
פסוק ו:ויחשבה לו צדק"ה. בגי' מאתי"ם חסר אחת ושנינו במסכת פאה מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה היו לו מאתים חסר אחת אפי' אלף נותנים לו כאחת, ואברהם אעפ"י שהיה כבד מאד בכסף ובזהב הואיל והוא חסר בן חשבה כמו צדקה שחסר אחת שנוטל ואינו בכלל מי שאוכל עולמו בחייו וקבל שכרו, ועל פי זה נוכל לפרש ויחשבה לו צדקה בין לאברהם בין להקב"ה:
פסוק יג:ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו'. טעם הגלות של מצרים הוא כמו שאומר בהגדה בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו. הכוונה לומר מאחר שמתחלה היו אבותינו עובדי ע"ז אנו שבאנו מגזעם הוצרכנו להסיר אותם הסיגים מכור הברזל ממצרים, ולא הודיעו שיהיה הגלות במצרים שלא יקשה עליו לומר שמשעבד בניו תחת יד בני ארור שהוא כנען תחת עבד כי ימלוך, וכוונת הקב"ה שיהיו במצרים פירשתיה בפרשת שמות ע"ש. ובשרו שלא יתחיל הגלות עד סוף ד' דורות שהם אברהם יצחק ויעקב ובניו, וכן כתיב וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ואחר כך ויעבידו מצרים וכו', וגם כי לא שלם עון האמורי וכו', אגב חדא תרתי גם כן הודיעו, באומרו כי גר יהיה זרעך לומר כי כמו שנתקדש שמי על ידך כן יתקדש שמי על ידי זרעך, לפי שיציאת מצרים שמעוה כל האומות שנאמר שמעו עמים ירגזון וכו', וגם יתרו אמר וישמע יתרו וכו' כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, וגם רחב אמרה שמענו כי הוביש ה' וכו' בצאתכם ממצרים, אין עבד יוצא ממצרים ויצאו ישראל שהם ששים רבוא, וג"כ כדי שיקבלו התורה שאל"כ לא יקבלוה אבל אחר שאוציאם ואקנה אותם עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ויקבלוה על כרחם, ולזה בהרבה מצות נזכר בהם יציאת מצרים לומר שהם מחוייבין לעשות, וכן במעמד הר סיני נאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים כדי שיהיו לי לעם ואנכי אהיה להם לאלהים, ואגב חדא תרתי. ואמר ואחרי כן יצאו, ולא הודיעו הכנסתם לארץ רמז לו שימותו במדבר, ולא גילה לו כדי שלא יתרעם כמו שגילה לו ענין סדום, ואמר יהיה זרעך לומר שיהיה להם הויה וקיום והשארות בעולם וידעו הכל שהם זרעך שהפרי דומה לאילן וידעו כי זרע ברוכי ה' המה, ברוכי ה' הם אברהם יצחק ויעקב שברכם ה', לאברהם אמר כי ברך אברכך וכו', ליצחק נאמר גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך, וליעקב במראה הסולם נאמר והיה זרעך וכו' ונברכו בך, וג"כ וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אותו, וישראל זרעם של ברוכי ה':
פסוק יג:באר"ץ ל"א לה"ם. גימ' זו מצרימה ע"ה, ואמר לא לא להם שלא תהיה להם לעולם שנא' לא תוסיפו לראותה עוד, ונאמר ולא ישיב את העם מצרימה, ונאמר עוד וה' אמר לכם לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד, אומר כאן בארץ לא להם שאין להם רשות לדור בה והדר בה עובר בג' לאוין וזהו בארץ לא, שעובר בלאו, ולפי שנאמר לו לזרעך נתתי את הארץ מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, לזה אמר לו חוץ ממצרים שאע"פ שהיא נכנסת בתוך התחום על זה התנאי שלא יהיה להם בה שום דירה, א"כ אע"פ שיכבשו כל העולם במצרים לא ידורו בה לעולם אפי' לעתיד שכן אמר לא תוסיפו לראותה עוד עד עולם. **(ועי' רמב"ם ה' מלכים פ"ה ה"ח.)** ואמר וענו אותם ת' שנה, כאן רמז לו שישתעבדו כמו שיעור ת' שנה, כי לא אמר ועבדום בארבע מאות שנה אלא ת' שנה שיעור ת' כמו שאני עתיד לכתוב על פ' כי ידעתי את מכאוביו, שבא להם כ"כ כאב באלו רד"ו שנים כשיעור ת' שנה:
פסוק יד:ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. הבטיחו הקב"ה שיקבלו ישראל התורה שהיא רכוש גדול שאין למעלה ממנו, וכן יצא"ו ברכ"ש גימ' ז"ו התור"ה, שאי אפשר שהקב"ה מבטיח לאברהם על ההבטחות של עולם הזה שהוא רכוש כמשמעו, אלא על התורה שהיא עיקר הכל, ואמר ברכוש כלומר שיהיו פנויים ללמוד בתורה ובה יזכו לשכר גדול וכן ברכ"ש גדו"ל בשכ"ר גדו"ל, וכן ברכוש גדול בשרו שיעבור מלכם לפניהם וה' בראשם כמו שנאמר וה' הילך לפניהם יומם וכו', וכן רכ"ש הוא בגי' שם ההוי"ה באלב"ם, והבטיחו ג"כ שמשה יהיה הרועה ועל ידו תהיה הגאולה, כן" יצאו" ברכש" ס"ת בגימ' ז"ה מש"ה ע"ה, ג"כ ברכש רמז לו על גאולה של בבל שהיא ע"י כר"ש רכ"ש היינו כר"ש המלך, וזהו ואחרי כן רמז לו שאחר גאולה זו תהיה להם גאולה של בבל, ואמר ואחרי כן בוא"ו לרמוז על גאולה האחרונה שהיא על ידי הוא"ו שלקח יעקב מאליהו הנביא ולזה הוא הרבוי וגם לרבות גאולה אחרונה. עוד ברכו"ש גדו"ל, גימ' ז"ה בזמ"ן מל"ך המשי"ח ע"ה, שנאמר תחת הנחושת אביא זהב וכו' ונאמר חיל גוים יבאו לך. עוד אחרי כן רמז לו שאם יעשו מה שהוא אמת שהוא התשובה, ופירוש כן כמו כן בנות צלפחד דוברות, שיחיש להם הגאולה, או בזכות הצדיקים שביניהם, ופירוש כן כמו כנים אנחנו, וזהו מדלג על ההרים, פירוש על בעבור, ההרים הם הצדיקים שנקראו הרים שנאמר אשא עיני אל ההרים, ועיין במדרש שיר השירים פסוק קול דודי. אחר"י כ"ן גימ' פט"ר, בזכות פטרי רחמים שעתידין לקרב במדבר יפטר"ו ויטרפ"ו זרוע אף קדקוד:
פסוק יד:ואמר ועבדום ד' מאות שנה. שמעתי שנגזר זה המנין כנגד מה שאמר במה אדע, במ"ה בא"ת ב"ש גי' ת', וזהו כי לא שלם עון האמורי עון האמירה שאמר אברהם במה אדע:
פסוק יד:ובמדרש דן אנכי בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה את אברהם שהוא גואל את בניו, וכתב רבינו בחיי ז"ל ממכת הדם עד נגע אחד תמצא עשר מכות פירוש ד"ן ד' ד"ם ן' נג"ע שהיא מכה אחרונה שהיא מכת בכורות. עוד במדרש אחר אין כתיב כאן אלא אחר"י אח"ר י' מכות, א"ל אברהם אף אני בשעבוד א"ל ואתה תבא אל אבותיך בשלום וכו', יצא להם ז"ל מוא"ו של ואתה הואיל והוא אומר כי גר יהיה זרעך זרעו ולא הוא, ואם בא לבשרו שיעשה אביו תשובה ובנו ישמעאל יאמר אתה תבא בלא וא"ו מאי ואתה בוא ו אלא קדם לו דברים שאמר אף אני אמר לו ואתה:
פסוק יח:אחר הדברים כרת ה'. עיין פרשת שופטים על פסוק אם ירחיב ה' ויספת לך שלש ערים: