פסוק יז:אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ח:) לָמְדוּ מִן פָּסוּק זֶה שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְכָסִים מְרֻבִּים יָבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת, וְאִם יֵשׁ לוֹ אוֹכְלִים מְרֻבִּים, הַיְינוּ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ בִּרְכַּת ה׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח ג–ד) ״בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ, הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה׳״. לְכָךְ אָמַר תְּחִלָּה עַל הָעוֹלוֹת הַתְּלוּיִם בִּנְכָסִים, הֵן רַב הֵן מְעָט, ״אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ״, הַיְינוּ כְּפִי נְכָסָיו מִסַּת נִדְבַת יָדוֹ וְחֵילוֹ. וְאַחַר כָּךְ אָמַר עַל הַשְּׁלָמִים הַתְּלוּיִים בְּאוֹכְלִים מְרֻבִּים, ״כְּבִרְכַּת ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ״, כִּי זֶה תָּלוּי בְּמַה שֶּׁבֵּרַכְךָ ה׳ וְהִרְבֶּךָ.
פסוק יז:וּלְפִי שֶׁבְּכָל הַפָּרָשָׁה מֹשֶׁה יְדַבֵּר בְּנוֹכֵחַ לְיִשְׂרָאֵל, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״כְּמַתְּנַת יָדְךָ״, וְאָמַר ״יָדוֹ״ בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר, וְאוּלַי קָאֵי ״יָדוֹ״ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ד״ה א׳ כט יד): ״כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ״. וְאָמַר לָשׁוֹן זֶה בְּעוֹלוֹת שֶׁכֻּלָּם כָּלִיל לַגָּבוֹהַּ, פֶּן יֵרַע עֵינָיו מִלָּתֵת מִשֶּׁלּוֹ לַגָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ עוֹלוֹת הַרְבֵּה. עַל כֵּן אָמַר שֶׁלֹּא מִשֶּׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁקִּבֵּל מִיָּדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כְּמַתְּנַת יָדוֹ״ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם מִיָּדוֹ יִתְבָּרַךְ נִתַּן לוֹ נְכָסִים מְרֻבִּים, אָז יַחֲזֹר וְיִתֵּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ וְיָבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאוֹכְלִים מְרֻבִּים הַיְינוּ הַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה וְגוֹ׳, וּלְצָרְכָּם יָבִיא שְׁלָמִים מְרֻבִּין, וְלֹא יֵרַע עֵינֶיךָ בְּתִתְּךָ לָהֶם, אֶלָּא ״כְּבִרְכַּת ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ״, וְלֹא מִשֶּׁלְּךָ אַתָּה נוֹתֵן כִּי אִם מִשֶּׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ.
פסוק יח:שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֶּן לְךָ וְגוֹ׳ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְשָׁפְטוּ אוֹתְךָ״, כִּי מִלַּת ״אוֹתְךָ״ תָּבוֹא בִּמְקוֹם ״תִּתֶּן לְךָ״, וּבִמְקוֹם ״וְשָׁפְטוּ״ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְיִשְׁפְּטוּ״, כִּי ״וְשָׁפְטוּ״ אֵינוֹ צִוּוּי כִּי אִם הוֹדָעַת דְּבָרִים שֶׁכָּךְ יִהְיֶה.
פסוק יח:בֵּאוּר הָעִנְיָן הוּא, שֶׁפָּסוּק זֶה צִוּוּי לְמִי שֶׁיֵּשׁ סִפֵּק בְּיָדוֹ לְמַנּוֹת דַּיָּנִים, שֶׁיְּמַנֶּה אוֹתָם עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ דַּיָּנִים וְלֹא יַחֲנִיפוּ אֲפִלּוּ לָזֶה הַמְּמַנֶּה אוֹתָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״תִּתֶּן לְךָ״, עַל עַצְמְךָ. וְנִמְשָׁךְ בָּזֶה בְּקַל וָחֹמֶר שֶׁיִּשְׁפְּטוּ אֶת כָּל הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, כִּי אִם לֹא יַחֲנִיפוּ גַּם לְךָ, קַל וָחֹמֶר לְכָל הָעָם. לְכָךְ אָמַר ״וְשָׁפְטוּ״ לְשׁוֹן הוֹדָעַת דְּבָרִים, לוֹמַר שֶׁכָּךְ יִהְיֶה בְּוַדַּאי בְּקַל וָחֹמֶר. לֹא כְּמִנְהַג דּוֹרֵנוּ שֶׁכָּל מִי אֲשֶׁר סִפֵּק בְּיָדוֹ לְמַנּוֹת דַּיָּנִים, בּוֹרֵר לוֹ קְרוֹבוֹ אוֹ מְיֻדָּעוֹ, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִתְנָה עִמּוֹ בְּפֵרוּשׁ עַל מְנָת שֶׁיַּחֲנִיף לוֹ, וְכֵן עוֹשִׂים. וְנִמְשָׁךְ מִזֶּה שֶׁגַּם כָּל הָעָם אֲפִלּוּ רְחוֹקִים לֹא יִשְׁפְּטוּ בְּצֶדֶק, כִּי הַדַּיָּן צָרִיךְ לְהַשְׁווֹת כָּל הַדִּינִין, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לוֹ: אֶתְמוֹל פָּסַקְתָּ כָּךְ וְכָךְ לִקְרוֹבְךָ אוֹ לִמְיֻדָּעֲךָ אוֹ לְבֶן עִירְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתָּה מְשַׁנֶּה בְּדִין כָּזֶה.
פסוק יח:וְעַל דֶּרֶךְ הָרֶמֶז יֵשׁ לוֹמַר, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״הָעָם״ מְדַבֵּר בִּרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י בְּפָסוּק ״וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים״ (במדבר יא א). וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (אבות א ח): כְּשֶׁבַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִין לְפָנֶיךָ יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים כוּ׳. לְכָךְ אָמַר ״וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם״, כִּי בִּשְׁעַת הַמִּשְׁפָּט יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּשְׁאָר הָעָם אֲשֶׁר הָרְשָׁעִים מְכֻנִּים בָּהֶם. אָמְנָם ״מִשְׁפַּט צֶדֶק״, אַחַר הַמִּשְׁפָּט יִתְהַפֵּךְ הָרִשְׁעוּת לְצֶדֶק, כִּי יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כְּצַדִּיקִים כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין. דָּבָר אַחֵר: ״שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֶּן לְךָ״, קְשֹׁט עַצְמְךָ תְּחִלָּה (ב״מ קז:), וְאַחַר כָּךְ ״וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם״, לְקַשֵּׁט זוּלָתוֹ, כִּי כָּל דַּיָּנָא דְּמַפְּקִין מִנֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִינָא, לָאו דַּיָּנָא הוּא (ב״ב נח:).
פסוק יט:לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד. מִדְּלָא קָאָמַר ״וְלֹא תַכִּיר פָּנִים״ בְּוָא״ו, וְאָמַר ״וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד״ בְּוָא״ו, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁלֹּא תַטֶּה וְלֹא תַכִּיר כָּל אֶחָד מִלְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשֵׁיהּ, אֲבָל ״לֹא תִקַּח שֹׁחַד״ תּוֹלָדוֹת שֶׁל ״לֹא תַכִּיר פָּנִים״, לְפִי שֶׁהָעֲשִׁירִים נִקְרְאוּ פְּנֵי הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת מִקֵּץ (מא נו), וּכְשֶׁאָמַר ״לֹא תַכִּיר פָּנִים״, הַיְינוּ הָעֲשִׁירִים שֶׁנִּקְרְאוּ פְּנֵי הָאָרֶץ. וּכְשֶׁלֹּא תַכִּירֵם, אָז מִמֵּילָא ״לֹא תִקַּח שֹׁחַד״, כִּי הַמַּכִּיר פְּנֵי הָעֲשִׁירִים הוּא בַּעֲבוּר תִּקְוַת הַשֹּׁחַד שֶׁמְּקַוֶּה לְקַבֵּל מֵהֶם. וּלְשׁוֹן הַטָּיָה מוֹרָה שֶׁשְּׁנֵי הַבַּעֲלֵי דִּינִין יִהְיוּ שָׁוִים בְּעֵינָיו, כְּאִלּוּ הָיוּ שְׁנֵיהֶם מֻנָּחִים בְּכַף מֹאזְנַיִם הַשָּׁוִים, לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְשׁוּם כַּף הַכְרָעָה וּנְטִיָּה לְשׁוּם צַד. וְזֶהוּ עִנְיַן ״לֹא תַכִּיר פָּנִים״, שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ מַכִּיר שׁוּם אֶחָד מֵהֶם.
פסוק יט:וּלְשׁוֹן ״שֹׁחַד״ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קה:) שֶׁהוּא חַד, שֶׁהַמְקַבֵּל וְהַנּוֹתֵן נַעֲשׂוּ לְאִישׁ אֶחָד, וְשׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ. וְאֵין זֶה מְחֻוָּר, שֶׁהֲרֵי שֹׁחַד שֵׁם הַמָּמוֹן וְלֹא שֵׁם הַבְּעָלִים, וְכִי בַּעֲבוּר שֶׁגּוֹרֵם שֶׁהַבְּעָלִים יִהְיוּ לַאֲחָדִים, נִקְרָא הַמָּמוֹן עַל שְׁמָם? וְנִרְאֶה לִי שֶׁהוּא חַד לְשׁוֹן חִדּוּד, מִלְּשׁוֹן ״בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד״ (משלי כז יז). כִּי הַמָּמוֹן דּוֹמֶה לְסַכִּין מְחֻדָּד הַחוֹתֵךְ מְהֵרָה. וְכָל דַּיָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן שֶׁלֹּא יַחְתֹּךְ הַדִּין מְהֵרָה. וּכְשֶׁקִּבֵּל הַשֹּׁחַד, הֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ לְאַלְתַּר לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, וְחוֹתְכוֹ מְהֵרָה כְּחוֹתֵךְ בְּסַכִּין חַד. וְלֹא הַדַּיָּן חוֹתֵךְ הַדִּין אֶלָּא הַמָּמוֹן חוֹתֵךְ, וְהוּא חַד. וּלְפִי שֶׁרָמַז כָּאן שֶׁהַדַּיָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן בַּדִּין, וְעַל יְדֵי זֶה יָבֹא לִידֵי עִנּוּי הַדִּין לְהַשְׁהוֹתוֹ יוֹתֵר מִכְּדֵי הָרָאוּי, עַל כֵּן אָמַר ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״. לְפִי שֶׁהַנָּבִיא מַאֲשִׁים אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאָמְרוֹ ״צֶדֶק יָלִין בָּהּ״ (ישעיה א כא), כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת דְּבָרִים (א יח), שֶׁבְּדִינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם לִזְכוּת אֲבָל לֹא לְחוֹבָה, וְהֵם הָפְכוּ הַשִּׁיטָה וְהָיוּ מְלִינִים הַצֶּדֶק, דְּהַיְינוּ הַזְּכוּת. עַל זֶה אָמַר כָּאן שֶׁצֶּדֶק תִּרְדֹּף, כִּי לְשׁוֹן רְדִיפָה מוֹרָה עַל הַמְהִירוּת, שֶׁיְּמַהֵר לַחְתֹּךְ הַדִּין כְּשֶׁנִּתְבָּרֵר זְכוּתוֹ, דְּהַיְינוּ הַצֶּדֶק. וְכָפַל הַצֶּדֶק, חַד לְגוּפֵיהּ, וְחַד לְמַעֵט הַחוֹבָה שֶׁחַיָּב לְהָלִין.
פסוק יט:דָּבָר אַחֵר, ״שֹׁחַד״ שֶׁהוּא חַד כְּחֶרֶב הַחוֹתֵךְ, כָּךְ עִוּוּת הַדִּין מֵבִיא חֶרֶב חַדָּה לָעוֹלָם, כִּדְאִיתָא בְּאָבוֹת (ה יא): חֶרֶב בָּא לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין וְעַל עִוּוּת הַדִּין. לְכָךְ נִקְרָא הַשֹּׁחַד הַמְעַוֵּת הַדִּין שֹׁחַד, שֶׁהוּא חַד כְּחֶרֶב. וְאַחַר כָּךְ הִזְהִיר גַּם עַל עִנּוּי הַדִּין בְּאָמְרוֹ: ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״, שֶׁיְּמַהֵר לוֹמַר פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי לְגַלּוֹת צִדְקָתוֹ ״לְמַעַן תִּחְיֶה״ וְתִנָּצֵל מִן הַחֶרֶב, ״וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י כְּדַאי הוּא מִנּוּי הַדַּיָּנִין הַכְּשֵׁרִים לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹשִׁיבָם עַל אַדְמָתָם. וְטַעַם לְהַחֲיוֹת, לְפִי שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ אִיש אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ (אבות ג ב), לְכָךְ אָמְרוּ שֶׁמִּנּוּי הַדַּיָּנִים גּוֹרֵם לְהַחֲיוֹת, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא יִבְלַע אִיש אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים, וּלְהוֹשִׁיבָם עַל אַדְמָתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כט ד): ״מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ״. אֲבָל קִלְקוּל הַדִּינִין גּוֹרֵם הַשְׁחָתַת הָאָרֶץ, וְדוֹר הַמַּבּוּל יוֹכִיחַ. וְכֵן אָמַר יִתְרוֹ: ״וְגַם כָּל הָעָם עַל מְקוֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם״ (שמות יח כג), הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ יֵשֵׁב בְּשָׁלוֹם״, אֶלָּא שֶׁמְּדַבֵּר בְּמָקוֹם כְּלָלִי הַמְיֻחָד לְכָל הָעָם אֲשֶׁר כָּעֵת רָצוּ לָבֹא שָׁמָּה, וְאָמַר יִתְרוֹ שֶׁבִּזְכוּת מִנּוּי הַדַּיָּנִים יִזְכּוּ לָבֹא שָׁמָּה.
פסוק יט:וְעַל דֶּרֶךְ הָרֶמֶז יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהִזְכִּיר כָּאן הַמִּשְׁפָּט וּצְדָקָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים דַּיָּן הָעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט כְּאֶחָד, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִשְׁפָּט לָזֶה וּצְדָקָה לָזֶה (סנהדרין ו:). וְיֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין מִשְׁפָּט לִצְדָקָה, כִּי הַמִּשְׁפָּט צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמִתּוּן וְהַצְּדָקָה בִּרְדִיפָה וּמְהִירוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כא כא): ״רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים״. וּכְתִיב (ישעיה נו א): ״שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה״. וְ״שִׁמְרוּ״ לְשׁוֹן שְׁמָרִים, כִּי הַמַּשְׁקֶה הָעוֹמֵד עַל שְׁמָרָיו זְמַן רַב יִפְּלוּ הַשְּׁמָרִים לְמַטָּה וְיִשָּׁאֵר הַמַּשְׁקֶה צָלוּל, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עג כא): ״כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי״ וְגוֹ׳, כָּךְ מִי שֶׁהוּא מָתוּן בַּדִּין גּוֹרֵם לְהַרְחִיק כָּל הַטָּעוּיוֹת הַגּוֹרְמִים עֲכִירַת הַשֵּׂכֶל. ״וַעֲשׂוּ צְדָקָה״, לְאַלְתַּר בְּלֹא הַמְתָּנָה, מִיָּד תֶּן לוֹ וְאַל תִּדְחֵהוּ. כָּךְ נֶאֱמַר כָּאן: ״לֹא תִקַּח שֹׁחַד״, שֶׁהוּא חַד וְחוֹתֵךְ הַדִּין מְהֵרָה, אֶלָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן בִּדְבַר הַמִּשְׁפָּט, אֲבָל הַצְּדָקָה לֹא כֵן, אֶלָּא ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״, בִּרְדִיפָה וּמְהִירוּת, ״לְמַעַן תִּחְיֶה״, כִּי רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים, ״וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ״, כִּי הַדִּינִין יוֹשִׁיבוּם עַל אַדְמָתָם, וּמֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ.
פסוק כא:לֹא תִטַּע וְגוֹ׳, וְלֹא תָקִים וְגוֹ׳, לֹא תִזְבַּח וְגוֹ׳. בַּמִּדְרָשׁ אָמְרוּ (דב״ר ה ו): כִּי בַּכִּסֵּא שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הָיוּ שֵׁשׁ מַעֲלוֹת, וְהָיָה כָּתוּב עַל אֶחָד ״לֹא תַטֶּה״, עַל הַשֵּׁנִי ״לֹא תַכִּיר״, עַל הַשְּׁלִישִׁי ״לֹא תִקַּח״, עַל הָרְבִיעִי ״לֹא תִטַּע״, עַל הַחֲמִישִׁי ״לֹא תָקִים״, עַל הַשִּׁשִּׁי ״לֹא תִזְבַּח״. וְכָל מַשְׂכִּיל יִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, מַה עִנְיַן ״לֹא תִזְבַּח״ ״וְלֹא תָקִים״ וְ״לֹא תִטַּע״ לְכִסֵּא שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הוּכַן לַמִּשְׁפָּט? וּמַאֲמַר ״לֹא תִזְבַּח״ אֲשֶׁר יֵרָאֶה בְּעֵינֶיךָ רָחוֹק לְסָמְכוֹ לְכִסֵּא מִשְׁפָּט הִנְנִי מַרְאֶה מָקוֹם כִּי קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ (ביבמות קא.): כְּשֵׁם שֶׁבֵּית דִּין מְנֻקִּים הָיוּ בְּצֶדֶק כָּךְ הָיוּ מְנֻקִּים מִמּוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר ד ז): ״כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ״, וְיָדוּעַ שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר הַבָּא בַּקַּבָּלָה שֶׁאֵין לוֹ סֶמֶךְ מִן הַתּוֹרָה, כִּי דִּבְרֵי תּוֹרָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה לָא יָלְפִינַן (חגיגה י:), וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ לוֹמַר כֵּן מִן הַתּוֹרָה שֶׁהַסַּנְהֶדְרִין צְרִיכִין לִהְיוֹת נְקִיִּים מִכָּל מוּם? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁהַכֹּל מוֹדִים, אֲפִלּוּ מַאן דְּלֹא דָּרֵישׁ סְמוּכִים מִכָּל מָקוֹם בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה הַכֹּל דָּרְשֵׁי סְמוּכִים (יבמות ד.), וְאִם כֵּן לְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ נִסְמְכוּ שִׁשָּׁה לָאוִין הַלָּלוּ, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִין בַּיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין, וְלֹא לְחִנָּם אָמְרָה תּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה מְקוֹם יְשִׁיבַת הַסַּנְהֶדְרִין אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא וַדַּאי כְּדֵי לִלְמֹד זֶה מִזֶּה, וְכָל הַפּוֹסֵל בַּמִּזְבֵּחַ עַצְמוֹ וּבַנִּקְרָבִים עַל גַּבָּיו זֶהוּ הַדָּבָר הַפּוֹסֵל גַּם בַּסַּנְהֶדְרִין.
פסוק כא:בַּנִּקְרָבִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ כְּתִיב: ״לֹא תִזְבַּח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר אוֹ שֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע״, כְּשֵׁם שֶׁפּוֹסֵל הַמּוּם בַּקָּרְבָּן כָּךְ פּוֹסֵל גַּם בַּסַּנְהֶדְרִין, כִּי כָל מוּם חִיצוֹנִי מְגַלֶּה אֵיזוֹ רָעָה הַנִּסְתֶּרֶת בְּתוֹךְ הַגּוּף, בֵּין בְּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה, לְכָךְ נֶאֱמַר בִּבְהֵמָה: ״כֹּל דָּבָר רָע״, כִּי הַמּוּם הַנִּגְלֶה מוֹרֶה שֶׁיֵּשׁ בְּקִרְבָּהּ אֵיזוֹ רָעָה נִסְתֶּרֶת, כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה, וְכָתְבָה לָנוּ הַתּוֹרָה כְּדֵי לְגַלּוֹת טַעַם הַמּוּם הַפּוֹסֵל גַּם בַּסַּנְהֶדְרִין, כִּי הַמּוּם הַחִיצוֹנִי יוֹצֵא מִן הַשֹּׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת אֱמֹר (כא כא) בַּפָּסוּק ״מוּם בּוֹ״, עַיֵּן שָׁם. דֶּרֶךְ מָשָׁל, אִם הוּא עִוֵּר מֵעֵינוֹ אַחַת, יָדַעְנוּ בּוֹ כִּי הַשֹּׁחַד גָּרַם לוֹ, וְאִם הוּא פִּסֵּחַ יָדַעְנוּ שֶׁרַגְלוֹ לֹא עָמְדָה בְּמִישׁוֹר וְהוּא צוֹלֵעַ וּפוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, וְכֵן כָּל הַמּוּמִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת מְנֻקִּים בְּצֶדֶק כוּ׳, לָמָּה תָּלוּי הַמּוּם בְּצֶדֶק? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה, כִּי הַמּוּם מוֹרֶה עַל קִלְקוּל הַצֶּדֶק, לְכָךְ סָמַךְ פָּסוּק ״לֹא תִזְבַּח״ לְפָסוּק ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״.
פסוק כא:וּכְשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת מִן אֲבָנִים הַרְבֵּה וְלֹא מַצֶּבֶת אֶבֶן אַחַת, כָּךְ הַסַּנְהֶדְרִין, כִּי אֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד (אבות ד י). עַל כֵּן הָיוּ הַסַּנְהֶדְרִין צְרִיכִין לִהְיוֹת רַבִּים, כִּי אַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה נִמְשְׁלוּ לְאַבְנֵי נֵזֶר בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת בַּמִּקְרָא, לְכָךְ הָיָה כָּתוּב עַל כִּסֵּא שְׁלֹמֹה ״לֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה״. וְ״לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה״ דָּרְשׁוּ (בסנהדרין ז:): כָּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִלּוּ נוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה, וּבִמְקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּאִלּוּ נְטָעוֹ אֵצֶל מִזְבַּח ה׳. וְזֶה אַזְהָרָה גְּדוֹלָה עַל גַּסּוּת הָרוּחַ, וְאָנוּ לְמֵדִים גַּם זֶה מִן הַמִּזְבֵּחַ שֶׁלֹּא רָצָה ה׳ בְּמִזְבֵּחַ שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב אֶלָּא ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי״, הַמּוֹרֶה עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (אבות ד ט): הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כה ט): ״יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט״. וּבְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה הֶאֱרַכְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ אֲשֶׁר הוּבָא בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ, עַל פָּסוּק ״שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים״: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס נָאֶה וְהָיָה לוֹ בֵּן קָטָן כוּ׳, וְשָׁם אִתָּנוּ בֵּאוּר יָקָר עַל מִדְרָשׁ זֶה הַמְאַמֵּת דָּבָר זֶה שֶׁהַגַּסּוּת רוּחַ מְקַלְקֵל כָּל הַדִּינִין. וְשֹׁרֶשׁ הַקִּלְקוּל פּוֹרֶה מִן הַדַּיָּנִים אֲשֶׁר נִתְמַנּוּ לְשֵׁם שֶׁבַח וְאֹשֶׁר מִצַּד רוּם לְבָבוֹ אוֹ לְבַב קְרוֹבָיו, הַמְהַדְּרִים אַחַר יוֹתֶרֶת הַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה וּמַעֲמִידִין אֲשֵׁרָה זוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻשָּׁר בָּאָרֶץ, כְּהוֹרָאַת לְשׁוֹן אֲשֵׁרָה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בסוטה ה.) אָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ רָאוּי לְגַדְּעוֹ כַּאֲשֵׁרָה כוּ׳, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמִּשְׁפָּט אֶחָד לָהֶם לַאֲשֵׁרָה וְלַמִּסְתּוֹפְפִים בְּצִלָּהּ, שְׁנֵיהֶם גְּדוּעִים וְנִכְרָתִים. וּבִמְקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּאִלּוּ נְטָעוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, כִּי שָׁם מוֹשַׁב הַסַּנְהֶדְרִין, וְהַיְנוּ בִּמְקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
פסוק כא:וּבְדוֹרֵנוּ כַּמָּה אֲשֵׁרוֹת נוֹטְעִים בְּכָל עִיר וָעִיר, לֹא יְבַקְּרוּ בֵּין בִּמְקוֹם תַּלְמִיד חָכָם אוֹ לֹא, גַּם כִּי יִהְיֶה בְּעִירוֹ תַּלְמִיד חָכָם מֻפְלָא בַּתּוֹרָה וַחֲסִידוּת, כָּל חָכְמָתוֹ לֹא עָמְדָה לוֹ, כִּי עַל כָּל פָּנִים כָּל אֶחָד יִבְחַר לוֹ בִּקְרוֹבוֹ אוֹ בִּמְחֻתָּנוֹ אֲשֶׁר יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא יַחֲנִיף לוֹ אוֹ יִתְנַגֵּד לְשׂוֹנְאוֹ. וּפִרְצָה זוֹ בִּמְלוֹאָהּ בְּרַבַּת בְּנֵי עַמִּי, אֲשֶׁר לִכְבוֹד זֶרַע אַבְרָהָם עֵת לְקַצֵּר. וּמִכָּל מָקוֹם עָלָה בְּיָדִי בֵּאוּר יָקָר בִּסְמִיכוּת שִׁשָּׁה לָאוִין אֵלּוּ.
