פסוק א:שמור וגו'. שמור את חודש האביב – שמור אביב של תקופה שיהיה בחודש ניסן .
(ר"ה כ"א א')
פסוק א:שמור וגו'. שמור את חודש האביב – שמור את החודש הסמוך לאביב מפני אביב שיהיה בזמנו [ספרי].
פסוק א:חדש האביב. חודש שהוא כשר, לא חם ולא צונן, ואיזה הוא, זה ניסן .
(שם)
פסוק א:ועשית פסח. שיהיו כל עשיותיו לשם פסח, מכאן לפסח ששחטו שלא לשמו פסול .
(זבחים ז' ב')
פסוק א:הוציאך לילה. וכי בלילה יצאו, והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר (פ' מסעי) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב .
(ברכוח ט' א')
פסוק ב:צאן ובקר. וכי פסח מן הבקר בא והלא אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים, אלא מלמד שמותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר ומאי ניהו שלמים .
(פסחים ע' ב')
פסוק ג:לא תאכל עליו חמץ. תניא, מניין לאוכל חמץ בערב פסח משש שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה, ת"ל לא תאכל עליו חמץ .
(פסחים כ"ח ב')
פסוק ג:תאכל עליו מצות. וסמיך ליה לא תאכל עליו חמץ, מלמד שאין יוצאין חובת מצה אלא בדבר הבא לידי חימוץ, יצא אורז ודוחן שאין באים לידי חימוץ אלא לידי סרחון .
(שם ל"ה א')
פסוק ג:תאכל עליו מצות. וסמיך ליה לא תאכל עליו חמץ, מלמד שאין יוצאין חובת מצה אלא בדבר שאיסורו משום בל תאכל חמץ, יצא מצת טבל שאסורה משום טבל .
(שם שם ב')
פסוק ג:תאכל עליו מצות. וסמיך ליה לא תאכל עליו חמץ, מלמד שכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה, מכאן אמר ר"א, נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה .
(שם מ"ג ב')
פסוק ג:לחם. כתיב הכא לחם, וכתיב התם (פ' שלח) והיה באכלכם מלחם הארץ, מה להלן משלכם אף כאן משלכם .
(שם ל"ח א')
פסוק ג:לחם עני. אמר מר בר רב אשי, האי כובא דארעא יוצאין בה חובת מצה בפסח, מאי טעמא, לחם עני קרינן בה .
(ברכות ל"ח א')
פסוק ג:לחם עני. אמר רב פפא, לחם עני, מלמד שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע .
(שם ל"ט ב')
פסוק ג:לחם עני. פרט לעיסת שנלושה ביין ושמן ודבש דלאו לחם עני היא .
(פסחים ל"ז א')
פסוק ג:לחם עני. כתיב עני וקרינן עוני, אמר שמואל, לחם שעונין עליו דברים הרבה .
(שם שם)
פסוק ג:לחם עני. פרט לחלוט ולאשישה דלאו לחם עני הוא [שם שם ב']
פסוק ג:לחם עני. תניא, אי לחם עני יכול אין יוצאין אלא בפת הדראה, ת"ל מצות מצות ריבה ואפי' כמצות של שלמה .
(שם שם)
פסוק ג:לחם עני. מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה , דבר אחר לחם עני, מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה .
(שם קט"ז א')
פסוק ג:כי בחפזון יצאת. בחפזון של מי – בחפזון דישראל .
(ברכות ט' א')
פסוק ג:למען תזכר. אמר רב אחא בר יעקב, צריך שיזכיר יציאת מצרים בקדוש היום, מאי טעמא, כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך וכתיב התם (פ' יתרו) זכור את יום השבת לקדשו .
(פסחים קי"ז ב')
פסוק ג:כל ימי חייך. ימי חייך אלו הימים, כל ימי חייך לרבות הלילות, מלמד שמזכירין יציאת מצרים בלילות .
(ברכות י"ב ב')
פסוק ג:ימי חייך. ימים שאתה עוסק בחיים, ולא ימים שאתה עוסק במתים, מכאן למי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומתפלין .
(ירושלמי ברכות פ"ג ה"א)
פסוק ד:ביום הראשון לבקר. לבקר של שני, לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד .
(פסחים ע"א ב')
פסוק ה:באחד שעריך. תניא, מנין לזובח את הפסח בבמת יחיד שהוא בל"ת, ת"ל לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך .
(זבחים קי"ד ב')
פסוק ו:שם תזבח וגו'. תניא, ר' יהושע אומר, שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים, בערב אתה זובח, כבוא השמש אתה אוכל, ועד מתי – עד מועד צאתך ממצרים עד עמוד השחר .
(ברכות ט' א')
פסוק ו:שם תזבח וגו'. אין לי אלא הוא, שלוחו מניין, ת"ל ובשלת ואכלת , א"כ מה ת"ל שם תזבח, לפי שאינו בדין שיהא קרבנך קרב ואתה עסוק במלאכתך .
(ירושלמי פסחים פ"ד ה"א)
פסוק ו:בערב. ת"ר, תמיד קודם לפסח, מאי טעמא, יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד .
(פסחים נ"ט א')
פסוק ז:ופנית בבקר. מלמד שטעונים לינה בירושלים, ואין לי אלא אלו, מניין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים, ת"ל ופנית בבקר, כל פנות שאתה פונה יהיו מן הבקר ואילך [ספרי].
פסוק ז:והלכת לאהליך. תניא, שלוחי מצוה אינם ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן, דכתיב ופנית בבקר והלכת לאהליך, מלמד שתלך ותמצא אוהלך בשלום .
(פסחים ח' ב')
פסוק ח:ששת ימים וגו'. תניא, ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות, מאי טעמא, הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו .
(שם ק"כ א')
פסוק ח:ששת ימים וגו'. תניא ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורין, אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה, ת"ל וביום השביעי עצרת, השביעי עצור בכל מלאכה ואין ששת ימים עצורין בכל מלאכה, הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת .
(חגיגה י"ח א')
פסוק ח:ששת ימים וגו'. ולהלן הוא אומר (פ' בא) שבעת ימים מצות תאכלו, הא כיצד, מצה שאי אתה יכול לאוכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש .
(מנחות ס"ו א')
פסוק ח:וביום השביעי עצרת. מהו עצרת – לתשלומין .
(חגיגה ט' א')
פסוק ח:עצרת לה'. ולהלן הוא אומר (פ' פינחס) עצרת תהיה לכם, הא כיצד, רבי יהושע אומר, חלקהו – חציו לה' וחציו לכם .
(פסחים ס"ח ב')
פסוק ט:שבעה שבועות תספר. ולהלן הוא אומר (פ' אמור) תספרו חמשים יום, אמר אביי, מלמד שמצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי .
(חגיגה י"ז ב')
פסוק ט:תספר לך. מלמד שהספירה תלויה בבית דין .
(מנחות ס"ה ב')
פסוק ט:מהחל חרמש בקמה. תניא, יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור, ת"ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור, אי מהחל חרמש יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא, ת"ל (פ' אמור) מיום הביאכם .
(מנחות ס"ו א')
פסוק ט:מהחל חרמש בקמה. מלמד שמצות העומר להביא מן הקמה .
(שם ע"א א')
פסוק ט:מהחל חרמש בקמה. שיהא הכל בקמה, שיהיה תחלה לכל הנקצרים ושלא תהא קצירתו אלא בחרמש [ספרי].
פסוק י:מסת נדבת ידך. מסת – מלמד שאדם מביא חובותיו מן החולין, ומאי משמע דמסת לישנא דחולין הוא, דכתיב וישם המלך אחשורש מס , ומניין שאם רצה לערב מן המעשר מערב, ת"ל כאשר יברכך ה' אלהיך .
(חגיגה ח' א')
פסוק י:מסת נדבת ידך. תניא, עולות במועד באות מן החולין וטופל למעשר , מנלן, א"ר יוסי ב"ר חנינא, נאמר כאן מסת ונאמר להלן (י"ד כ"ד) כי לא תוכל שאתו, מה שאתו דלהלן מעשר אף שאתו שבכאן מעשר, ור"א אומר, נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (י"ב י"ב) שמחה, מה להלן מעשר אף כאן מעשר, אבל כולם מן המעשר לא, מאי טעמא, נאמר כאן מסת ונאמר להלן (ס"פ מקץ) ותרב משאת בנימין, מה משאת שלהלן אחת עיקר והשאר טפלה אף מסת שבכאן אחת עיקר והשאר טפלה .
(ירושלמי חגיגה פ"א ה"ב)
פסוק יא:ושמחת. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (פ' תבא) שמחה, מה שמחה דלהלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים .
(שם שם)
פסוק יב:וזכרת כי עבד וגו', מלמד שכל שנוהגים בעצרת נוהגים בפסח ובחג , יכול כל שנוהגים בפסח ובחג ינהוג בעצרת, ת"ל האלה, אלה נוהגים בעצרת ואין מצה סוכה ולולב ושבעה נוהגים בעצרת [ספרי].
פסוק יג:חג הסכת תעשה. תעשה ולא מן העשוי, מכאן אמרו, הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסם וסכך על גבה פסולה .
(סוכה י"א ב')
פסוק יג:חג הסכת תעשה. תקרה שאין עליה מעזיבה בית הלל אומרים מפקפק או נוטל אחת מבנתיים, מאי טעמא, דכתיב תעשה ולא מן העשוי .
(שם ט"ו א')
פסוק יג:תעשה לך. לך למעוטי גזולה, אבל שאולה כשרה, דכתיב (פ' אמור) כל האזרח בישראל ישבו בסכות, מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת .
(שם כ"ז ב')
פסוק יג:שבעת ימים. מלמד דסוכה הראויה לשבעת ימים שמה סוכה ושאינה ראויה לשבעת ימים לא שמה סוכה .
(שם כ"ג א')
פסוק יג:שבעת ימים. תניא, יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד, מאי טעמא, דכתיב חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, הכי קאמר רחמנא, עשה סוכה בחג .
(סוכה כ"ז ב')
פסוק יג:באספך וגו'. אין מסככין אלא בדבר שאינו מקבל טומאה ונתלו מן הארץ, דאמר קרא באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר , ואימא גורן ויקב עצמן, אמר רב אשי, מגרנך ומיקבך ולא גורן עצמו ולא יקב עצמו .
(שם י"ב א')
פסוק יג:מגרנך ומיקבך. תניא, ר' עקיבא אומר, מה גורן ויקב מיוחדים שגדלים על רוב מים ומתעשרין לשנה שעברה, יצאו ירקות שגדלין על כל מים מתעשרין לשנה הבאה .
(ר"ה י"ד א')
פסוק יג:מגרנך ומיקבך. מגרנך ולא כל גרנך, מיקבך ולא כל יקבך, מכאן שהולכין בפירות אחר שליש בישולם .
(ירושלמי שביעית פ"ב ה"ה)
פסוק יד:ושמחת. ת"ר, ושמחת – לרבות כל מיני שמחה לשמחה , מכאן אמרו חכמים ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה, וכהנים בחטאת ואשם ובכור ובחזה ושוק, אבל לא בעופות ומנחות, לפי שאין בהם שמחה .
(חגיגה ח' א')
פסוק יד:ושמחת. מכאן לאבל שאינו נוהג אבילות ברגל .
(מו"ק י"ד ב')
פסוק יד:ושמחת. מכאן לחולה שפטור מן הראיה בעזרה .
(ירושלמי חגיגה פ"א ה"א)
פסוק יד:ושמחת. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה (פ' תבא), מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים .
(שם שם ה"ב)
פסוק יד:ושמחת בחגך. אמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב, מניין שאין נושאין נשים במועד, שנאמר ושמחת בחגך – ולא באשתך .
(מו"ק ח' ב')
פסוק יד:ושמחת בחגך. משעה שאתה חייב בחגיגה אתה חייב בשמחה, מלמד שליל יו"ט הראשון פטור משמחה .
(ירושלמי סוכה פ"ד ה"ה)
פסוק יד:אתה ובנך וגו'. ת"ר, חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו', במה משמחם – אנשים ביין ונשים בבגדים .
(פסחים ק"ט א')
פסוק טו:שבעת ימים תחג. תניא, רבי שמעון אומר, פסח וחג שאינם עונת מלאכה אמרה תורה עשה זה שבעה וזה שמונה ימים, עצרת שהיא עונת מלאכה אינה אלא יום אחד, מלמד שהתורה חסה על ממונן של ישראל [ספרי].
פסוק טו:והיית אך שמח. לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה, או אינו אלא יו"ט הראשון, ת"ל אך – חלק, ומה ראית לרבות לילי יו"ט האחרון ולהוציא לילי יו"ט הראשון, מרבה אני לילי יו"ט האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יו"ט הראשון שאין שמחה לפניו .
(סוכה מ"ח א')
פסוק טז:שלש פעמים וגו'. נתבאר לפנינו בפ' משפטים.
פסוק טז:בחג המצות וגו'. מכדי מינייהו סליק למה לי למיהדר, אלא לבל תאחר, מכאן לחייבי דמים וערכין חרמין והקדשות חטאות ואשמות עולות ושלמים צדקות ומעשרות בכור ומעשר ופסח לקט שכחה ופאה כיון שעברו עליהן שלש רגלים עובר בבל תאחר .
(ר"ה ד' ב')
פסוק טז:ובחג השבעות. מקיש חג השבועות לחג המצות, מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה .
(חגיגה י"ז א')
פסוק טז:ובחג הסכות. למאי הלכתא כתביה רחמנא לחג הסכות – לאקושי לחג המצות, מה בחג המצות טעון לינה בירושלים אף בחג הסכות טעון לינה בירושלים .
(שם שם)
פסוק יז:איש כמתנת ידו. איש פרט לקטן .
(ירושלמי חגיגה פ"א ה"ה)
פסוק יז:כמתנת ידו וגו'. מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמים מרובים ועולות מועטות, אוכלים מועטים ונכסים מרובים מביא עולות מרובות ושלמים מועטים וכו', זה וזה מרובים על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך .
(חגיגה ח' ב')
פסוק יח:שפטים ושטרים תתן. ת"ר, מניין שמעמידין שופטים לישראל ת"ל שופטים תתן, ומניין שמעמידין שוטרים, ת"ל שוטרים תתן .
(סנהדרין ט"ז ב')
פסוק יח:תתן לך. תניא, רבי יהודה אומר, מניין שאחד ממונה על כולם, ת"ל תתן לך .
(שם שם)
פסוק יח:בכל שעריך. מלמד שמעמידין שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר .
(שם שם)
פסוק יח:בכל שעריך. יכול בארץ אין בחו"ל לא, ת"ל (פ' מסעי) והיו אלה לכם לחקת משפט לדורתיכם, למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחו"ל, א"כ מה ת"ל בכל שעריך – לומר לך, בשעריך אתה מושיב בתי דינים בכל פלך ובכל עיר, ובחו"ל אי אתה מושיב אלא בכל פלך בלבד .
(מכות ז' א')
פסוק יח:לשבטיך. מלמד שמעמידים שופטים ושוטרים לכל שבט ושבט .
(סנהדרין ט"ז ב')
פסוק יח:לשבטיך. תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר, לשבטיך ושפטו, מלמד שמצוה בשבט לדון את שבטו .
(שם שם)
פסוק יח:ושפטו את העם. אפילו בעל כרחם [ספרי].
פסוק יט:לא תטה וגו'. כל פסוק זה נתבאר לפנינו בפ' משפטים (כ"ג ח') ובר"פ דברים.
פסוק יט:יעור וגו' ויסלף. ת"ר, כי השוחד יעור עיני חכמים – אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב, ויסלף דברי צדיקים, אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טרוף הדעת .
(כתובות ק"ה א')
פסוק כ:צדק צדק תרדף. כל מי שצריך ליטול מן הצדקה ואינו נוטל עליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה', וכן דיין שדן דין אמת לאמתו, שנאמר צדק צדק תרדף [פאה פ"ח מ"ה].
פסוק כ:צדק צדק תרדף. ריש לקיש רמי, כתיב (פ' קדושים) בצדק תשפט וכתיב צדק צדק תרדף, הא כיצד, כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה .
(סנהדרין ל"ג ב')
פסוק כ:צדק צדק תרדף. אחד לדין ואחד לפשרה, כיצד, שתי ספינות שפגעו זב"ז, אם עוברות שתיהן – שתיהן טובעות, בזו אחר זו – שתיהן עוברות, הא כיצד, טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני טעונה, וקרובה ושאינה קרובה תדחה קרובה מפני שאינה קרובה, היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות – הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו .
(סנהדרין ל"ב ב')
פסוק כ:צדק צדק תרדף. ת"ר, צדק צדק תרדף – הלך אחר בית דין יפה, אחר חכמינו לישיבה .
(שם שם)
פסוק כ:צדק צדק תרדף. [מלמד שמצוה על ב"ד להפך בזכות בדיני נפשות] .
(ירושלמי סנהדרין פ"ה ה"ב)
פסוק כא:לא תטע וגו'. אמר ריש לקיש, כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה בישראל, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך וסמיך ליה לא תטע לך אשרה , אמר רב אשי, ובמקום ת"ח כאלו נטעו אצל מזבח, שנאמר אצל מזבח ה' .
(סנהדרין ז' ב')
פסוק כא:לא תטע וגו'. תניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר, מניין שאין עושין אכסדראות בעזרה, שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' הכי קאמר לא תטע לך אשרה – לא תטע לך כל עץ אצל מזבח ה' .
(תמיד כ"ח ב')
פסוק כא:לא תטע וגו'. תניא, יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרין עד לאחר השבת, מאי טעמא, מפני הבימה , ולמה לא יעשוה מאתמול, א"ר מתנה, על שם לא תטע לך אשרה כל עץ .
(ירושלמי מגילה פ"א ה"ד)
פסוק כא:אצל מזבח. אמר רב חסדא אמר רב, מניין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה, שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח, מה מזבח טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה .
(ע"ז נ"ב א')