א שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃ ב וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֔ה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃ ג לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּר֔ אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ ד וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֥ שְׂאֹ֛ר בְּכָל־גְּבֻלְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא־יָלִ֣ין מִן־הַבָּשָׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר תִּזְבַּ֥ח בָּעֶ֛רֶב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן לַבֹּֽקֶר׃ ה לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבֹּ֣חַ אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ ו כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֔וֹ שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃ ז וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ׃ ח שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י עֲצֶ֙רֶת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה מְלָאכָֽה׃ ט שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפָּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃ י וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ יא וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃ יב וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ יג חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ׃ יד וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃ טו שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃ טז שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כָל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָ֖ה רֵיקָֽם׃ יז אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ יח שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃ יט לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃ כ צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ כא לֹֽא־תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כָּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃ כב וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

נתינה לגר

הרב נתן מרקוס אדלר

פסוק א:
לילה, ועבד לך נסין בליליא. נראה שהיה קשה להת"א קושית הספרי "וכי בלילה יצאו ?, והלא ביום יצאו, אלא מלמד שנגאלו בלילה. וע' בש"ס (ברכות ט' ע"א) דהכל מודים דלא נגאלו אלא בערב דכתיב לילה, וכפי רש"י שם שנתנו להם רשות לצאת והת"א סובר דכיון דהנסים נעשו בלילה, התחילה כבר הגאולה, ומה שרצה בס' לחם ושמלה לחלק, כי ההוצאה המיוחסת לה' היתה בלילה ויציאת העם לא היתה אלא ביום, המה במחכ"ת דברים אשר אין להם שחר, כי בטרם יצאו העם לא נוכל לומר הוציאם ה' ".
פסוק ב:
וזבחת פסח צאן ובקר, ותיכוס פסחא מן בני ענא ונכסת קודשיא מן תורי. ר"ל הפסח מן הצאן והשלמים מן הבקר. וע' במס' פסחים (דף ע' ע"ב) שיש פלוגתא, אם בקר, הוא חגיגה, או מותר הפסח שקרב שלמים, ומהת"א אין להכריע, אבל מהת"י משמע דוקא דקאי על חגיגה וע' במיני תרגומא שהאריך בזה. [ובכ"י הנוסח ען ותורין].
פסוק ג:
עֹנִי, עֹנִי וכ"ה בנוסחת הרוו"ה, אולי לא תרגמה כדי לכלול בה כמה דברים שדרשו רז"ל במלה הזאת (פסחים ל"ו ע"א ובספרי).
פסוק ד:
ביום הראשון, ביומא קדמאה. ערש"י שפי' ב' פירושים, ולהפי' הא' "ביום הראשון" הוא ע"פ, וקאי על מלת "תזבח" ולפי' השני הוא יום ט"ו וכ"מ מהת"א, וכמו שת' לעיל (שמות י"ב ט"ו) וע' בש"ס פסחים דף ע"א ע"ב) ובתו' ד"ה לימד.
פסוק ו:
מועד צאתך, זמן מפקד. ע' בש"ס (ברכות ט' ופסחים ק"כ) שרז"ל חשבו ג' זמנים, וכמ"ש רש"י, והמת' תרגם כפשוטו שהגאולה התחילה בלילה כמ"ש לעיל בפסוק א', וצ"ע.
פסוק ז:
ובשלת, ותבשל. מה שלא ת' "ותטוי" כתיב"ע, שאף שצלי ג"כ קרוי מבושל, מ"מ היה לו לפרש לבלי נטעה כי הפסח נאכל מבושל ממש וצ"ע.
פסוק ז:
בבקר, בצפרא. סתם, ולא פירש כוונתי אם בקר ראשון או בקר שני.
פסוק ח:
ששת ימים תאכל מצות, שתא יומין תיכיל פטירא. אף שהיה לו לפרש דעתו אם הששה ימים מתחילין מהחדש (כפי' ראשון שהובא ברש"י) או כמ"ש חז"ל ששה ימים רשות הנה כבר הארכנו בהקדמתנו כי במקום שאין בו חלוקי דעות הניח המת' את הכתוב כפשוטו.
פסוק ח:
עצרת, כנש. כ"ת בכל המקומות ל' כנופיא, וכפי' הב' של רש"י, ולא אדע לכוין מהיכן למד רש"י שהוא לאכילה ושתיה, ולא לתושבחן כמ"ש תיב"ע? ומהת' ירושלמי משמע בפי' שהוא לתושבחן, ואולי כוונת רש"י לא לשלול התושבחות, כ"א לשלול התענית, באשר השם "עצרה" נרדף בלה"ק אל השם "צום" כמו קדשו צום קראו עצרה".
פסוק ט:
בקמה, בחצד עומרא דארמותא. ר"ל "קצירת עומר התנופה" כמו שת' ויקרא [ויקרא כ"ג ט"ו].
פסוק טו:
אך שמח, ברם חדי. ר"ל לא תהיה כ"א שמח, וכמ"ש הראב"ע, וכן "אך נח (בראשית ז' כ"ג) ת' ג"כ "ברם נח" וע' במס' פסחים שדרשו שבא לרבות לילי יו"ט האחרון משום ששמיני עצרת לא ניכר בפ' הזאת. והגר"א כתב לרבות ליל יום האחרון, משום שלמחרתו נגמרת מצות לולב, ולעכב נגמרה מצות סוכה, ולא נשארה רק מצות שמחה ודפח"ח.
פסוק יח:
ושטרים. ופֻרענין. הוא כמ"ש רש"י "הרודין את העם" ואע"ג דלעיל (שמות ה' ו') ת' "סרכן" שהוא שר (ע' ערוך ערך סרך) כשהוא נסמך אצל דיין, הוראתו כמו שמש ב"ד, ועמ"ש לעיל א' ט"ו.
פסוק יט:
דברי צדיקים, פתגמין תריצין. הוא כמ"ש רש"י, שמלת "צדיקים" הוא תאר אל מלת "דברי" (וכמ"ש רש"י לעיל שמות כ"ג ח') וגי' "פתגמי" בקצת ניסחאות בנסמך הוא טעות.