ולא ילין פרש"י אזהר' למותי' פסח דורוח לפי שלא נאמר אלא פסח מצרים. וק' לחזקו' שהרי כתוב בפ' תשא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח. וי"ל שלא ילין שבפר' תשא בא ללמד על אמורי פסח שנפסלין בלינה כמו שפרש"י שם. אבל ולא ילין האמור כאן בא ללמד על בשר הפסח שהוא בבל תותירו מעלות השחר ואילך עד"י ב"א. עוד פרש"י בחגיגת י"ד הכתוב מדבר למד עליה שנאכלת לב' ימים ולילה אחת וכו' כבר פרשתי הענין בפ' צו:
פסוק ז:
ופנית בבקר והלכת לאהליך. תימא למה כתב בפסח ופנית יותר משאר רגלים ותירץ ר"ת מאוריי' לפי שאין בין פסח לשבועות רק שש שבועות בלבד הוצרך לומר בפסח ופנית בבקר לומר שתחזור מיד אחר הרגל לביתך ואח"כ תחזור מיד לירושלים להיות שם בעצרת וקשה שהרי ירושלים באמצע ארץ ישראל וארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה הרי מירושלים עד קצה הארץ מאתים פרסאות ומהלך אדם בינוניי' פרסאות ביום הרי שצריך מהלך מ' יום ללכת מירושלים עד קצה הארץ ולחזור לירושלים ואם כן העומדים בחוצה לארץ היאך היו מגיעים לירושלים בחג שבועות. וי"ל שהיו הולכים מסלות ישרות למבין. כ"פ התוס' בפ"ב דב"מ גבי קושיא אחרת כדומה להאי:
פסוק ח:
ששת ימים תאכל מצות. פרש"י ובמקום אחר הוא אומר שבעה ימים שבעה מן הישן וששה מן החדש עכ"ל. וק' תיפוק לי' מלחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה משמע שאסור לאכול חדש רק ששה ימים ותירץ רבינו יוסף מני"קולא דאי לאו ששת ימים וגו' ה"א דאתי קרא דבערב תאכלו מצות ודחי לא תעשה דחדש ונפקא מינה היכא דלא מצי כלל ט"ו בניסן אלא החדש שיטול ממנו אפי' קודם הקרבתו קמ"ל ששת ימים וכו' דמשמע ששת ולא שבעת ימים ולאו הבא מכלל עשה עשה והשתא איכא לאו ועשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. עוד פרש"י כאן למד על אכילת מצה שאינה חובה ומכאן אתה למד לששת ימים שהרי עצמו יצא מן הכלל ולא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא וכו' כבר פירשתי הענין בפרשת בא:
פסוק יב:
וזכרת כי עבד היית במצרים. תימ' מה ענין יציאת מצרים אצל שבועות. וי"ל שלא תאמר היאך אעלה ואתבטל מן הקציר לכך נאמר וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים לא היה לך כלום עד שחננך הבורא יתב' כפר"מ מקוצי: