א וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ ב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ ג וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃ ד יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ׃ ה וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ ו וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃ ז וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃ ח וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃ ט וַיֹּאמְר֣וּ אֵׄלָׄ֔יׄוׄ אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל׃ י וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו׃ יא וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים׃ יב וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן׃ יג וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃ יד הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְהוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן׃ טו וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י ׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ׃ טז וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם׃ יז וַֽיהֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃ יח וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ יט כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃ כ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד׃ כא אֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה׃ כב וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ כג וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃ כד אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ׃ כה חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת ׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃ כו וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכָל־הַמָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם׃ כז וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ כח א֠וּלַי יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כָּל־הָעִ֑יר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּֽׁה׃ כט וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה בַּעֲב֖וּר הָאַרְבָּעִֽים׃ ל וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלֹשִֽׁים׃ לא וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽים׃ לב וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה׃ לג וַיֵּ֣לֶךְ יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
וירא. הנה קצת אמרו, כי השם ג' אנשים, הוא אחד, והוא נ' ולא יתפרדו והנה שכחו "ויבאו שני המלאכים סדומה" (בראשית יט א), ומפרשים אמרו שהשם נראה אליו במראות נבואה ואחר כן נשא עיניו וראה ג' מלאכים האחד בא לבשר שרה והשנים הלכו לסדום, האחד להשחית והשני להציל את לוט
פסוק א:
ופי' ויאכלו כי נאכל הלחם, כטעם "אשר תאכל האש" (ויקרא ו ג),
פסוק ה:
ופי' כי על כן עברתם, כדברי קדמונינו ז"ל הואיל ועברתם כמו כי על כן באו (בראשית יט ח):
פסוק ה:
כן תעשה. דרך מוסר שפת לחם די:
פסוק ו:
לושי. כמו ותלש:
פסוק י:
כעת חיה. כעת הזאת בשנה האחרת ושרה חיה כמו "כה לחי" (ש"א כה ו):
פסוק י:
והוא אחריו. זה המלאך המדבר עם אברהם חיה אחרי האהל, ואברהם יושב בפתח האהל ולא ראה שרה וי"א פתח האהל שלה היה אחרי אהל אברהם:
פסוק יא:
באים בימים. הגיעו לימים רבים:
פסוק יב:
היתה לי. כמו תהיה לי:
פסוק יב:
עדנה. כמו עדן וענג, וכן ויתעדנו (נחמי' ט כה), והטעם אחר שבלותי וזקנתי איך תתחדש לי עדן ועונג הנוער ועוד כי אדוני זקן,
פסוק יב:
וטעם בקרבה בנפשה והשם גלה סודה למלאך:
פסוק יג:
ואני זקנתי. פירושו אחרי בלותי והמלאך אמר אמת:
פסוק יג:
ומ"ם אמנם נוסף כמ"ם "שלשם" (בראשית לא ה), ומפרשים אחרים אמרו כי אלו ג' אנשים נביאים היו, ואם טען טוען, והלא אברהם נביא היה, ואיך בא נביא אל נביא, רק אם היה גדול ממנו בנבואה כמשה ואהרן ותשובתם שלא באו לאברהם רק לשרה וכן אמרו איה שרה אשתך (בראשית יח ט) והשנים הלכו אל סדום, ואל תתמה על מלת "כי משחיתים אנחנו" (בראשית יט יג) כי כן כתוב "ומשה ואהרן עשו את כל המופתים" (שמות יא י) והשם עשאם וסמכם אליהם, בעבור שנעשו על ידם והנה פי' ויאכלו כמשמעו, ופי' "ויאמר אדני אם נא מצאתי חן" (בראשית יח ג) איננו קדש, רק הוא כמו רבותי, על כן פתוח הנו"ן, ולא נקמץ כמשפטו, ובספרים שהוא קמוץ יהיה פירושו נביא השם. וטעם בעיניך. (בראשית יח ג) שדבר בתחלה עם הגדול שבהם ואחר כן עם כולם ומצאנו שנקרא הנביא מלאך "בחגי", וי"א כי אברהם בקש רשות מהשכינה, וי"א שהוא מוקדם ומאוחר, וכן הוא וישא, וכבר נשא עיניו ועשה כך וכך, ואח"כ נראה אליו השם ואמר המכסה אני מאברהם גם זעקת סדום ואלו ההולכים הגיעו אל סדום, ואברהם עודנו עומד לפני ד', ועל כל פנים "וד' אמר" (בראשית יח יז) עם אברהם ידבר או עם המלאכים שיאמרו לו, רק "ויאמר ד' זעקת סדום" (בראשית יח כ) עם אברהם דבר ואברהם נגש ואמר "האף תספה" (בראשית יח כג) ונכנס פסוק "ויפנו משם האנשים" (בראשית יח כב) להודיע כי בעת שבאו אל סדום, אז אמר השם לאברהם זעקת סדום וכן "אמור לנער ויעבור לפנינו ויעבור ואתה עמוד כיום" (ש"א ט כט) ואין לנו צורך לתיקון סופרים, והעד שאמר באחרונה "אל המקום אשר עמד שם את פני ד'" (בראשית יט כז), והנכון בעיני תמצאנו רמוז בפרשת ואלה שמות:
פסוק יד:
ומלת היפלא. היעלם וכן עשה פלא (שמות טו יא) וי"א איננו דבר פלא בעיני השם לעשות כן ואלו היה כן, לא היה מ"ם דבק עם השם:
פסוק יח:
ונברכו בו. מבנין נפעל, וטעמו שיהיו מבורכים בשבילו ומלת והתברכו (בראשית כב יח) איננה כן, רק הם מתברכים בו:
פסוק כ:
ופי' זעקת סדום. שדברו דברים כנגד השם או זעקת החמס:
פסוק כ:
וחטאתם כי כבדה. ולא תכילנה הארץ:
פסוק כא:
וי"א הכצעקתה הבאה אלי. אם כן עשו אעשה בהם כלה:
פסוק כא:
ואם לא אדעה. ארחם אותם וכן יפרשו וידע אלהים (שמות ב כה) ועל דעתי פירושו אראה אם עשו כלם כרעה הזאת, כי האמת שהכל ידע כל חלק על דרך כל, ולא על דרך חלק, והעד כי זה הפירוש הוא האמת. ואם הוא סוד גדול שאמר אברהם האף תספה, ונפתח ה"א האף ואם הוא לתימא בעבור האל"ף שהוא מהגרון, שמשפט לשון הקדש להרחיב אשר לפניו:
פסוק כג:
תספה. פועל יוצא וטעמו תכלה וכן אספה עלימו רעות (דבר' לב כג), ואם הם שני בנינים:
פסוק כד:
ולא תשא למקום. כטעם תסלח כמו "נושא עון" (שמות לד ז)
פסוק כד:
למקום הוא סדום כי בעבורו נגש אברהם להציל את לוט:
פסוק כה:
חלילה. דבר שלא יתכן וי"א שהמלה כטעם חלול שאין בו כלום:
פסוק כה:
והיה כצדיק כרשע. כאשר יתחברו שני כפי"ן היא דרך קצרה והטעם והיה הצדיק כרשע, והרשע כצדיק וכן "כי כמוך כפרעה" (בראשית מד יח) "כעמי כעמך" (מ"א כב ד) "כחשכה כאורה" (תהלים קלט יב) ואיך יתכן שלא יעשה משפט מי שהוא שופט כל הארץ.
פסוק כו:
וטעם בתוך העיר. שהם יראים את השם בפרהסיא, וכן "שוטטו בחוצות ירושלים" (ירמיה ה א):
פסוק כז:
ואין מלת הואלתי. כמו החילותי רק פי' רציתי "וכן הואיל משה" (דבר' א ה), וכ"ף מלת אנכי. נוסף, או הם שתי מלות והטעם אחד
פסוק כז:
וטעם אנכי עפר ואפר, כי עפר הייתי ואפר אשוב והעיקר על יסוד הגוף והם העצמות:
פסוק כח:
אולי יחסרון חמשה. והטעם אולי תחסר עשירית מהמספר,
פסוק כח:
וטעם התשחית בחמשה בעבור החמשה שיחסרו את הכל ואח"כ אמר, אולי יחסרון התשיעית מהמספר אשר אמרתי, אם ימצאון שם לא אשחיתם,
פסוק כט:
וטעם לא אעשה בעבור הארבעים, לא אעשה השחתה ושלא יאריך חבר שני החסרונים אחר כן, אם יחסר הרביעית גם השלישית גם החצי, וי"א למה לא הפחית מעשרה, בעבור היות שנים בכל עיר, כי חמש ערים היו וזה איננו נכון, בעבור שאמר בסדום לבדה ואע"פ שחכמינו ז"ל העתיקו שאין תפלה בצבור פחות מעשרה, גם זה הפסוק יחזיק ידי אמונתינו:
פסוק לג:
ואברהם שב למקומו. אל חברון, וזאת המראה היתה במקום שהלך אברהם לשלוח המלאכים ומשם ישקיף על פני סדום ואעפ"י שהוא כתוב "וישכם אברהם בבקר וישקף על פני סדום" (בראשית יט כז כח) אחר צאת השמש היה כי לא נהפכה סדום בלילה כי כן העיד הכתוב: