פסוק א:וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. לֹא נֶאֱמַר ״וַיֵּרָא ה׳ אֶל אַבְרָהָם״, לְפִי שֶׁשְּׁמוֹ וְעַצְמוּתוֹ הָיוּ שְׁנֵי הֲפָכִים, כִּי שְׁמוֹ ״אַבְרָהָם״ עַל שֵׁם ״אַב הֲמוֹן גּוֹיִם״ מוֹרֶה עַל הַשְּׂרָרָה וְהַהִתְנַשְּׂאוּת, וְעַצְמוּתוֹ הָיָה עָנָיו מִכֹּל, כִּי כֵן מוֹרֶה מַה שֶּׁאָמַר ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״ (בראשית יח:כז). וּכְדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלֶה בְּיוֹתֵר עַל הַגְּדוֹלִים מִצַּד גְּדֻלָּתָם, עַל כֵּן לֹא אָמַר ״וַיֵּרָא ה׳ אֶל אַבְרָהָם״ לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא מִצַּד הֱיוֹתוֹ אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נִרְאָה אֵלָיו ה׳, כִּי אִם מִצַּד מַהוּת עַצְמוּתוֹ, כִּי הָיָה עָנָו וּשְׁפַל בֶּרֶךְ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת צב.) ״אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ כִּי אִם עַל חָכָם, גִּבּוֹר, עָשִׁיר וְעָנָו״. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיֵּרָא אֵלָיו״ בִּשְׁבִיל עַצְמוּתוֹ הַמּוֹרָה עַל הָעֲנָוָה, וְלֹא בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַמּוֹרֶה עַל הַהֵפֶךְ.
פסוק א:דָּבָר אַחֵר, בְּהֵפֶךְ זֶה, כִּי מִתְּחִלָּה נִגְלָה ה׳ אֵלָיו מִצַּד הֱיוֹתוֹ אַבְרָם אָב לַאֲרָם, מִצַּד שֶׁהִכְנִיסָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ יְלָדָם. וּמִצַּד שֶׁהָיָה אָב לְכוּלָּם נִגְלָה אֵלָיו ה׳, אֲבָל מִצַּד עַצְמוּתוֹ לֹא הָיָה רָאוּי עֲדַיִן לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, לְפִי שֶׁהָיָה עָרֵל וּבַעַל מוּם. וְעַכְשָׁיו שֶׁנִּמּוֹל, נִרְאָה אֵלָיו ה׳ אֲפִלּוּ מִצַּד עַצְמוּתוֹ. וּלְהוֹרוֹת עַל זֶה שֶׁמַּרְאָה זוֹ הָיְתָה בַּעֲבוּר הַמִּילָה, נִרְאָה אֵלָיו בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא, כִּי לְדַעַת רַשִֹׁ״י הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה. וְנִרְאֶה שֶׁלָּמַד זֶה מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּאֵלוֹנֵי״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְכִי הָיָה בַּפַּעַם הַהוּא בְּהַרְבֵּה אֵלוֹנִים? הָיָה לוֹ לוֹמַר ״בְּאֵלוֹן מַמְרֵא״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵלוֹנִים הַרְבֵּה הָיוּ לְמַמְרֵא וְהָיוּ אָהֳלֵי אַבְרָהָם מִתְפַּשְּׁטִים בְּכוּלָּם, מִכָּל מָקוֹם הָיָה דַּי כְּשֶׁיִּתְפַּשֵּׁט זֹהַר זִיו שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּאוֹתוֹ אֵלוֹן שֶׁהָיָה אַבְרָהָם בְּעַצְמוֹ שׁוֹכֵן בּוֹ. אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁהָיָה לְמַמְרֵא אֵיזוֹ זְכוּת וְחֵלֶק בְּמִצְוַת הַמִּילָה, עַל כֵּן נִרְאָה ה׳ בְּכָל אֵלוֹנָיו. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר גַּם כֵּן ״וַיֵּרָא אֵלָיו״, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁמָּא כָּל יְלִידֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָיוּ בְּאוֹתָן אֵלוֹנִים וְכוּלָּם נִמּוֹלוּ, עַל כֵּן יִזְרַח אוֹר ה׳ עַל כּוּלָּם וְלֹא בַּעֲבוּר מַמְרֵא, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וַיֵּרָא אֵלָיו״ ה׳, לְמַעֵט כָּל יְלִידֵי בֵּיתוֹ וּמִקְנַת כַּסְפּוֹ. וְאִם כֵּן וַדַּאי זְכוּתוֹ שֶׁל מַמְרֵא גָּרְמָה, כָּאָמוּר.
פסוק א:וְיִתָּכֵן לוֹמַר בְּאֵלוֹנֵי אֵינוֹ לְשׁוֹן מִישׁוֹר, אֶלָּא מָקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ אִילָנוֹת שֶׁל מַמְרֵא, וְיוֹכִיחַ עַל זֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ״ (בראשית יח:ד), כִּי הָיוּ שָׁם אִילָנוֹת הַרְבֵּה. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קח) מִנַּיִן לַמִּילָה שֶׁהִיא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, נֶאֱמַר עָרְלָה בָּאִילָנוֹת וְנֶאֱמַר עָרְלָה כָּאן, מַה לְּהַלָּן מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת אַף הַמִּילָה בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה מו ה) שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְסֻפָּק מֵהֵיכָן יָמוּל, אִם מִן הַפֶּה אוֹ מִן הָאֹזֶן אוֹ מִן הַלֵּב כוּ׳, עַל כֵּן נִגְלָה אוֹר ה׳ אֶל כָּל הָאִילָנוֹת כְּמַרְאֶה מָקוֹם לוֹמַר הִסְתַּכֵּל בְּאִילָנוֹת אֵלּוּ וְתִלְמַד מֵהֶם, כִּי עִקַּר זְרִיחַת כְּבוֹד ה׳ עַל מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת, וּמִזֶּה לְמוֹד הֶקֵּשׁ שֶׁתֶּחֱזֶה אֱלוֹהַּ מִבְּשָׂרְךָ (איוב יט:כו) מִצַּד מָקוֹם הַדּוֹמֶה לָאִילָנוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה לָמָּה הִזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁהָיוּ אִילָנוֹת שֶׁל מַמְרֵא, וְעוֹד אֵיךְ עָשָׂה אַבְרָהָם קֹדֶם שֶׁזָּרְחָה עָלָיו כְּבוֹד ה׳? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמַּמְרֵא נָתַן לוֹ עֵצָה מִסְּבָרָא שֶׁהַמִּילָה בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת, וְהִסְכִּים ה׳ עַל יָדוֹ שֶׁנִּרְאָה אֵלָיו כְּבוֹד ה׳ בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא, וּבְזֶה מְיֻשָּׁב הַכֹּל, כִּי פֵּרוּשׁ יָקָר הוּא.
פסוק א:וְהוּא יוֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. הוֹרָה שֶׁמִּשְּׁנֵי צְדָדִים הָיָה רָאוּי לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. הָאֶחָד הוּא, שֶׁיָּשַׁב פֶּתַח הָאֹהֶל לִרְאוֹת אִם יָבוֹאוּ אוֹרְחִים, וּבִזְכוּת הַצְּדָקָה הָאָדָם זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יז טו) ״אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ״. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב כַּ״ף שֶׁל כְּחֹם הַיּוֹם, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר בְּחֹם הַיּוֹם, אֶלָּא שֶׁעָשָׂה כְּמַעֲשֵׂה חֹם הַשֶּׁמֶשׁ הַמְצַפֶּה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג כ) ״שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ״, כִּי בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קלו ז) ״לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ״. ב׳ מִצַּד שֶׁיָּשַׁב בְּחֹם הַיּוֹם לְבַקֵּשׁ שֶׁמֶשׁ מַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, עַל כֵּן הָיָה מִן הָרָאוּי לְהִגָּלוֹת אֵלָיו כְּבוֹד ה׳ לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה.
פסוק א:וּמַה שֶּׁאָמְרוּ (ב״מ פו:) יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ הָיָה כוּ׳, נִרְאֶה שֶׁבַּעַל מִדְרָשׁ זֶה סוֹבֵר שֶׁאַבְרָהָם נִמּוֹל בְּיוֹם כִּפּוּר, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ (בפרקי דרבי אליעזר כט) מִן פָּסוּק ״בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה״ (בראשית יז:כו). וְאִם כֵּן, עַל כׇּרְחֲךָ לֹא נִרְאָה אֵלָיו ה׳ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְמִילָה, כִּי אַבְרָהָם עָשָׂה סְעוּדָה לַמַּלְאָכִים וְהֶאֱכִילָם וְגַם בְּנֵי בֵיתוֹ בִּשְּׁלוּ וְעָשׂוּ מְלָאכָה בַּיּוֹם הַהוּא, שֶׁהֲרֵי לְמַאן דְּאָמַר פְּרוֹס הַפֶּסַח הָיָה וְהֶאֱכִילָם מַצּוֹת, אִם כֵּן וַדַּאי לֹא רָצָה לְהַעֲבִירָם מֵעַל מִצְוַת ה׳, וְאִם תֹּאמַר שֶׁיּוֹם זֶה הָיָה יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, מִכׇּל מָקוֹם הֲרֵי אֵין מְבַשְּׁלִים בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ גּוֹי. וְהוּא הָיָה מְסֻפָּק שֶׁמָּא הֵם עַרְבִיִּים, וְאֵיךְ בִּשְּׁלוּ לָהֶם וְאֵיךְ הֶאֱכִילָם, כִּי שֶׁמָּא הֵם צַדִּיקִים? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבְּיוֹם רִאשׁוֹן לַמִּילָה לֹא נִגְלָה אֵלָיו ה׳. וְאִם כֵּן קָשֶׁה, לָמָּה לֹא נִגְלָה אֵלָיו בְּיוֹם רִאשׁוֹן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּפִי שֶׁעֲדַיִן אֵין הַכְּאֵב גָּדוֹל כׇּל כָּךְ, וְאִם כֵּן גַּם בַּשֵּׁנִי לֹא נִגְלָה אֵלָיו, כִּי אִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כִּי אָז הַכְּאֵב גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בראשית לד:כה) ״וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים״. אֲבָל מִסְּבָרָא הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁגַּם בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּקְּרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכְּאֵב גָּדוֹל כׇּל כָּךְ, אֶלָּא מִמַּה שֶׁיּוֹם רִאשׁוֹן הָיָה יוֹם כִּפּוּר אוֹ פֶּסַח, אָנוּ לְמֵדִין שֶׁהִקְפִּיד דַּוְקָא עַל יוֹם שֶׁהַכְּאֵב גָּדוֹל בּוֹ בְּיוֹתֵר.
פסוק א:וְהוּא יֹשֵׁב. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: חָסֵר כְּתִיב, בִּקֵּשׁ לַעֲמוֹד, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֵׁב, וְאַתָּה סִימָן לְבָנֶיךָ כוּ׳. וְכָל מַשְׂכִּיל יִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, מָה עִנְיַן יְשִׁיבָה זוֹ לִישִׁיבַת הַדַּיָּנִים, וְלָמָּה הֶרְאָה לוֹ ה׳ כָּזֹאת בִּישִׁיבָה זוֹ דַּוְקָא? עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי, מִדְּלֹא הִזְכִּיר בְּמַרְאָה זוֹ שׁוּם דִּבּוּר אוֹ צִוּוּי, וַדַּאי תַּכְלִית מַרְאָה זוֹ הָיְתָה לְאַבְרָהָם לְהוֹדִיעוֹ רִשְׁעַת אַנְשֵׁי סְדוֹם. וְהִפְסִיק בְּאָמְרוֹ ״וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו״, דְּהַיְנוּ הַכְנָסַת אוֹרְחִים, כִּי עַל יְדֵי זֶה יַסְכִּים אַבְרָהָם עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפוֹךְ אֶת סְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל טז מט) ״הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדוֹם אֲחוֹתֵךְ״ וְגוֹ׳ ״וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה״. וְיָדוּעַ שֶׁאוֹרֵחַ בְּרַגְלָיו לֹא יָבֹא, וּרְאָיָה מִן הַמַּלְאָכִים שֶׁלֹּא רָצוּ לִתֵּן לָהֶם אַכְסַנְיָא. וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַלּוֹת לְאַבְרָהָם עַל יְדֵי הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לוֹ, כִּי הָיָה גָּלוּי לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לַמַּלְאָכִים אַכְסַנְיָא, וְעַל כֵּן יָדַע אַבְרָהָם בָּזֶה כִּי בַּדִּין הֵם חַיָּבִים כְּלָיָה. וְקָרוֹב לִשְׁמוֹעַ שֶׁהוֹשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה וּבֵית דִּין שֶׁלְּמַטָּה עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט מֻסְכָּם מִשְּׁתֵי בָּתֵּי דִינִין אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַה׳ הִמְטִיר עַל סְדוֹם״ וְגוֹ׳ ״מֵאֵת ה׳״. וְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב ״וַה׳״, הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְעַל כֵּן נֶאֱמַר ״מֵאֵת ה׳״, שֶׁבֵּית דִּינוֹ לָקְחוּ הַמָּטָר הַהוּא מֵאֵת ה׳. וְאֶת אַבְרָהָם הוֹשִׁיב בְּבֵית דִּין שֶׁלְּמַטָּה, כִּי מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשִׁיב אֶת הָאָבוֹת בַּדִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ו ב) ״שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה׳ וְהָאֵתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ״. וּכְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פט:): לֶעָתִיד יֹאמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: בָּנֶיךָ חָטְאוּ כוּ׳. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ״הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם״ וְגוֹ׳ ״כִּי יְדַעְתִּיו״ וְגוֹ׳ ״לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט״. כִּי בְּסִבָּה זוֹ יַסְכִּים עֲלֵיהֶם לְאַבְּדָן, יַעַן כִּי לֹא עָשׂוּ צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר סֻפַּר מִדַּיָּנֵי שֶׁקֶר שֶׁל סְדוֹם (סנהדרין קט:). אוֹ יֹאמַר, מֵאַחַר שֶׁאַבְרָהָם אַב הֲמוֹן גּוֹיִם, אוּלַי יְהַפֵּךְ בִּזְכוּתָם לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה, וְזֶהוּ צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, כִּי אֵיזוֹ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צְדָקָה, הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה בִּצּוּעַ. וְאַחַר שֶׁהוֹשִׁיב אֶת אַבְרָהָם בַּדִּין עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם, עַל כֵּן אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֵׁב, וְאַתָּה סִימָן לְבָנֶיךָ כוּ׳.
פסוק א:וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד וְהֵם יוֹשְׁבִים, נִרְאֶה שֶׁלָּמַד זֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהוּא יוֹשֵׁב״, כִּי מִלַּת ״וְהוּא״ נִרְאֵית מְיֻתֶּרֶת, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם״ בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן, וְאַחַר כָּךְ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳״. אֶלָּא ״וְהוּא יוֹשֵׁב״ בָּא לְמַעֵט הַשְּׁכִינָה מִיְּשִׁיבָה, כִּי ״יֵשֵׁב״ חָסֵר יֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ לְשׁוֹן עָבָר, כְּאִלּוּ אָמַר שֶׁיָּשַׁב לְשֶׁעָבַר אֲבָל עַכְשָׁו לֹא יָשַׁב, וּקְרֵי בֵּיהּ גַּם ״יוֹשֵׁב״, וְאִם כֵּן הַכֹּל בְּמַשְׁמָע. וְטַעַם לַדָּבָר, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד, כב) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא הָעֵד, הוּא הַבַּעַל דִּין, הוּא הַדַּיָּן. עַל כֵּן עָמַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּחִלָּה לְהוֹדִיעֵנוּ כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ הַבַּעַל דִּין וְהָעֵד, כִּי דַּרְכָּם בַּעֲמִידָה דַּוְקָא, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ב) ״כִּי רִיב לַה׳ עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח״, הֲרֵי שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ הַבַּעַל דִּין. וְעַל כֵּן עָמַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ מִמֶּנּוּ שֶׁכָּל בַּעַל דִּין וְעֵד דִּינָם בַּעֲמִידָה, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ מִן הַפָּסוּק (דברים יט, יז) ״וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב״. וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם לְדַיָּן וְיָשַׁב לוֹ עִם הַדַּיָּנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, א) ״אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל״, וְזֶהוּ בִּשְׁעַת הַוִּכּוּחַ וְהַטְּעָנוֹת וְהָעֵדוּת, וְאַחַר כָּךְ ״בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט״, יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם וְשׁוֹפֵט. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ יָקָר וְנִכְבָּד.
פסוק א:כְּחֹם הַיּוֹם. כְּבָר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה כִּי בִּישִׁיבָה זוֹ הוֹשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּדִּין אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר ״שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה׳״ (מיכה ו, ב), כִּי אֵין דּוֹרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ. וּמָצִינוּ שֶׁרֹב מִשְׁפַּט הָרְשָׁעִים בַּבֹּקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קא, ח) ״לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ״. וְכֵן נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי סְדוֹם (בראשית יט, כג-כד) ״הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה, וַה׳ הִמְטִיר עַל סְדֹם״. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי מָצִינוּ שֶׁאַבְרָהָם בָּא לִכְלַל יְדִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ וּתְנוּעָתוֹ.
פסוק א:וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּעֲקֵידָה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית עַל פָּסוּק ״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״ (דברים ד לט), כְּשֶׁתֵּדַע מַהֲלַךְ הַגַּלְגַּל הַיּוֹמִי וּתְנוּעוֹתָיו, תַּכִּיר וְתֵדַע כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים. וּפֵרֵשׁ הָרַב שֶׁזֶּהוּ הַמַּרְגָּלִית הַטּוֹבָה שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּצַוָּארוֹ שֶׁל אַבְרָהָם (בבא בתרא טז:), כִּי הוּא הָיָה קוֹרֵא בְּגָרוֹן מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבְמוֹתוֹ תָּלָה יְדִיעָה זוֹ בְּגַלְגַּל חַמָּה כָּאָמוּר. אִם כֵּן, בֹּקֶר וְיוֹדַע מְצִיאוּתוֹ לְכָל בְּרִיָּה, וְהָרְשָׁעִים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ אֶל פְּעֻלַּת ה׳ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ, דִּינָם גָּרְמוּ לַבֹּקֶר, כִּי הַבֹּקֶר מְחַיְּבָם וּמְקַטַּע רַגְלֵיהוֹן דְּרַשִּׁיעֵי. עַל כֵּן אָמַר שֶׁאַבְרָהָם נִרְאָה אֵלָיו ה׳, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳״, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם, כִּי הָיָה מְחַשֵּׁב בְּמַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ הַמְחַמֵּם הַיּוֹם, וּמִתּוֹךְ חֲקִירָה נִרְאָה אֵלָיו ה׳. אֲבָל אַנְשֵׁי סְדוֹם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה׳ נִדּוֹנוּ כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ, לָכֵן נֶאֱמַר ״כְּחֹם הַיּוֹם״, כִּי זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר עָלָיו נֶחְתַּם גְּזַר דִּין שֶׁל סְדוֹם. דָּבָר אַחֵר: לְכָךְ הִזְכִּיר ״כְּחֹם הַיּוֹם״, כִּי כָל דַּיָּן צָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה כְּאִלּוּ הַגֵּיהִנֹּם פָּתוּחַ תַּחְתָּיו (זהר שמות קיז.), וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁלְּשׁוֹן ״כְּחֹם הַיּוֹם״ נִדְרָשׁ עַל הַגֵּיהִנֹּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג יט) ״וְלִהַט אוֹתָם הַיּוֹם הַבָּא״ וְגוֹ׳. וְלָמְדוּ מִכָּאן שֶׁאַבְרָהָם אֵינוֹ מַנִּיחַ לְגֵיהִנֹּם כָּל הַנִּמּוֹלִים. כָּךְ לְפִי דַּרְכֵּנוּ יְפֹרַשׁ זֶה עַל זֶה הַדַּיָּנִים.
פסוק ד:יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁלֹּא רָצָה לְהַכְנִיס עֲבוֹדָה זָרָה לְבֵיתוֹ. וְזֶה רָחוֹק מִן הַדַּעַת, וְכִי מִפְּנֵי שׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ לֹא יַכְנִיס שׁוּם אָבָק לְבֵיתוֹ? וְלָמָּה יַכְנִיס אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לְבֵיתוֹ, וַהֲלֹא יֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁעוֹבְדִין לַשֶּׁמֶשׁ? אֶלָּא שֶׁמִּכָּל מָקוֹם אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, כָּךְ קַרְקַע עוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת. וְיוֹתֵר קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ שֶׁלֹּא רָצָה לִיתֵּן מִפִּתּוֹ לְבִלְתִּי הֲגוּנִים, כִּי שֶׁמָּא עַרְבִיִּים הֵמָּה, עַל כֵּן רָצָה לְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה עַל יְדֵי שֶׁיָּסִירוּ אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִקִּרְבָּם, כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה בְּבִטּוּל כָּל דְּהוּא סָגֵי, לְכָךְ נֶאֱמַר ״מְעַט מַיִם״, וְנֶאֱמַר ״יֻקַּח״ – עַל יְדֵי אַחֵר מַשְׁמָע, כִּי אַף אִם יָסִירוּ הָאָבָק, מַה בְּכָךְ אִם אֱמוּנָה נִפְסֶדֶת זוֹ נִשְׁאֲרָה קְבוּעָה בְּלִבָּם? וְטָהֳרַת הַלֵּב הוּא דָּבָר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, עַל כֵּן ״יֻקַּח מְעַט מַיִם״ טְהוֹרִים לְטַהֵר הַלְּבָבוֹת, כִּי דָּבָר זֶה מָסוּר לָהֶם וְלֹא לוֹ.
פסוק ד:וְעַל צַד הָרֶמֶז נִרְאֶה לוֹמַר, כִּי עַל זֶה אָמַר ״וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ״, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְהִשָּׁעֲנוּ בָּעֵץ״, אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר ״בֹּאוּ חֲסוּ בְּצֵל שַׁדַּי״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״סָר צִלָּם״ (במדבר יד ט), הַיְינוּ צִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵן יֵשׁ מְפָרְשִׁים עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה שֶׁמַּאֲמָר ״הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן״ (במדבר יג כ) דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שמות יז ז) ״הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן״. כָּךְ אָמַר לָהֶם הִשָּׁעֲנוּ לָכֶם תַּחַת הָעֵץ הָעוֹשֶׂה צֵל, וְרָמַז לַצֵּל הָאֲמִתִּי אֲשֶׁר בְּצִלּוֹ יִחְיוּ כָּל הַנִּמְצָאִים, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהָאָרֶץ מְהַוָּה אֶת הַכֹּל, כִּי הַכֹּל בָּא מִן הֶעָפָר וְשָׁמָּה יָשׁוּב הַכֹּל, עַל כֵּן טָעוּ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צַד אֱלֹהוּת.
פסוק ו:מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת. בְּפֶרֶק הַפּוֹעֲלִים (בבא מציעא פז.) מַסִּיק: כְּתִיב ״קֶמַח״ וּכְתִיב ״סֹלֶת״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִכָּאן שֶׁהָאִשָּׁה עֵינֶיהָ צָרָה בָּאוֹרְחִים יוֹתֵר מִן הָאִישׁ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: הוּא אָמַר ״סֹלֶת״ וְהִיא אָמְרָה ״קֶמַח״. כִּי בְּהֵפֶךְ זֶה אֵין לִמּוּד כְּלָל, כִּי אִם הוּא יֹאמַר ״קֶמַח״, אֵיךְ תִּהְיֶה הִיא רַשָּׁאָה וְשָׁלְטָא לִקַּח יוֹתֵר מִמָּה שֶׁצִּוָּה לָהּ בַּעְלָהּ, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל שֶׁלּוֹ? אֲבָל לְמַעֵט בְּהוֹצָאַת דָּבָר אֶפְשָׁר, שֶׁהִיא כִּמְחַנֶּפֶת לְבַעְלָהּ בָּזֶה. אַף עַל פִּי שֶׁלְּשׁוֹן הַכָּתוּב מַשְׁמַע שֶׁאַבְרָהָם אָמַר ״קֶמַח סֹלֶת״, מִכָּל מָקוֹם הוּא אָמַר ״קֶמַח״ לַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים, וְ״סֹלֶת״ לְעוּגוֹת. וְשָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, כִּי ״קֶמַח״ שֵׁם כּוֹלֵל לְיָפוֹת וּלְבִלְתִּי יָפוֹת, וְאַבְרָהָם הוֹצִיא בְּאַקְרַאי מִפִּיו לְשׁוֹן ״קֶמַח״, וְהָיָה דַּעְתּוֹ לֵאמוֹר: ״קְחִי אֶצְלֵךְ יָפוֹת״. וְאַחַר כָּךְ חָשַׁב בְּלִבּוֹ: שֶׁמָּא תִּקַּח הִיא מִן הַבִּלְתִּי נָאוֹת, כִּי יָדַע בָּהּ אַבְרָהָם כִּי עֵינֶיהָ צָרוֹת בָּאוֹרְחִים. עַל כֵּן מִהֵר וּפֵרֵשׁ דְּבָרָיו וְאָמַר: ״סֹלֶת״ אֲנִי חָפֵץ. אוֹ מִתְּחִלָּה אָמַר ״קֶמַח״ לַעֲמִילָן, וְהָיָה יָרֵא פֶּן תִּקַּח קֶמַח גַּם לָעוּגוֹת, עַל כֵּן פֵּרֵשׁ ״סֹלֶת״. וּלְפִי שֶׁהָיְתָה עֵינֶיהָ צָרָה, עַל כֵּן לֹא נִזְכָּר בְּכָל עֲשִׂיָּה זוֹ שָׂרָה, כִּי לֹא עָשְׂתָה כְּלוּם. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ״ וְלֹא אֵלֶיהָ, כִּי הִיא עֵינֶיהָ צָרָה בָּאוֹרְחִים. גַּם לְעִנְיַן הַבֵּן אָמַר ״שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ״, כִּי זְכוּתוֹ לְבַד גָּרַם לָהּ לֵילֵד בֵּן בִּזְכוּת הַכְנָסַת אוֹרְחִים, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּשּׁוּנַמִּית, בִּזְכוּת ״נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה״ וְגוֹ׳, וְהָיְתָה מַכְנֶסֶת אוֹרְחִים, עַל כֵּן נֶאֱמַר לָהּ ״כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן״ (מלכים ב ד, י-טז). תָּלָה הַדָּבָר בָּהּ וְלֹא בְּבַעְלָהּ, כִּי הִיא הָיְתָה שְׁלֵמָה בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים וְלֹא הוּא, הֵפֶךְ מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ״שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ״. וְכֵן בְּלוֹט נֶאֱמַר ״וּמַצּוֹת אָפָה״, מַשְׁמַע הוּא וְלֹא אִשְׁתּוֹ, עַל כֵּן נַעֲשֵׂית נְצִיב מֶלַח, כִּי לֹא הָיְתָה שְׁלֵמָה בְּמִדַּת הַצְּדָקָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לַמֶּלַח, עַל דֶּרֶךְ (כתובות סו:) ״מֶלַח מָמוֹן חָסֵר״.
פסוק ט:אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְהוֹדִיעַ שֶׁצְּנוּעָה הָיְתָה, כְּדֵי לְחַבְּבָהּ עַל בַּעְלָהּ. וְקָשֶׁה, וְכִי עַד עַכְשָׁו לֹא יָדַע אַבְרָהָם שֶׁצְּנוּעָה הִיא. וְנִרְאֶה לִי לְפִי שֶׁרָצָה לוֹמַר ״שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ״ (בראשית יח:י), מַשְׁמָע אֲבָל לֹא אֵלֶיהָ, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא בַּעֲבוּר זֶה יַטִּיל שִׂנְאָה עָלֶיהָ לוֹמַר שֶׁהִיא הָיְתָה הַסִּבָּה אֲשֶׁר מָנַע ה׳ מֵהֶם פְּרִי בָּטֶן. עַל כֵּן רָאָה הַמַּלְאָךְ לְתַקֵּן זֶה וְאָמַר ״אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ״, אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע הַמַּלְאָךְ הֵיכָן הִיא, מִכָּל מָקוֹם אָמַר: אֵי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁהִיא בָּאֹהֶל תָּמִיד מֵחֲמַת שֶׁהִיא צְנוּעָה? וְאִם כֵּן, וַדַּאי לֹא יְקַפֵּחַ לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר צְנִיעוּתָהּ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה י:) ״כָּל כַּלָּה שֶׁהִיא צְנוּעָה זוֹכָה וְיוֹצְאִין מִמֶּנָּה מְלָכִים, וּרְאָיָה מִן תָּמָר״ כוּ׳. וְהִיא גַּם הִיא צְנוּעָה, עַל כֵּן זְכוּתָהּ גָּרַם לְיִעוּד ״וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ״ (בראשית יז:ו) ״וּמַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ״ (בראשית יז:טז). וְעַל יְדֵי זֶה יְחַבְּבָהּ בַּעְלָהּ, כִּי זְכוּת צְנִיעוּתָהּ גָּרַם לָהּ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה מח:טו) שֶׁנָּקוּד עַל אי״ו, לְפִי שֶׁשָּׁאֲלוּ גַּם לְשָׂרָה ״אַיּוֹ״. וְדוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ (בעל הטורים) כִּי ״אֵלָיו אַיֵּה״ הֵם אוֹתִיּוֹת ״אֵלֶיהָ אַיּוֹ״. וְעַל זֶה קָשֶׁה וַדַּאי, אֵיךְ שָׁאֲלוּ לְשָׂרָה ״אַיּוֹ״, וַהֲלֹא אַבְרָהָם הָיָה עוֹמֵד עֲלֵיהֶם.
פסוק ט:עַל כֵּן לִבִּי אוֹמֵר, שֶׁשְּׁאֵלַת ״אַיֵּה״ וְ״אַיּוֹ״ אֵינָהּ שְׁאֵלָה מְקוֹמִית לוֹמַר אֵיפֹה הוּא אוֹ הִיא, אֶלָּא שְׁאֵלַת הַמַּדְרֵגוֹת, כִּי לְשׁוֹן ״מָקוֹם״ מוֹרֶה עַל הַמַּדְרֵגָה. וְלֹא שָׁאֲלוּ כְּלָל בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא אוֹ הִיא, אֶלָּא שָׁאֲלוּ עַל מְקוֹם מַדְרֵגָתָם וּמַעֲלָתָם בְּעִנְיַן מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים אֲשֶׁר בַּעֲבוּרָם יִזְכּוּ שְׁנֵיהֶם לְבֵן, כִּי הִיא זָכְתָה לְבֵן בַּעֲבוּר שֶׁהִיא צְנוּעָה, וְהוּא זָכָה לְבֵן בִּזְכוּת הַצְּדָקָה וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים. וּכְשֵׁם שֶׁרָמוּז בִּשְׁתֵּי תֵּיבוֹת אֵלּוּ ״אֵלָיו אַיֵּה״ – כְּאִלּוּ אָמַר ״אֵלֶיהָ אַיּוֹ״ – כָּךְ רָמַז בִּשְׁתֵּי תֵּיבוֹת אֵלּוּ ״אִשְׁתְּךָ וַיֹּאמֶר״, ״אִישֵׁךְ וַתֹּאמֶר״. וַהֲרֵי כְּאִלּוּ נִכְתָּב ״וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ אַיּוֹ אִישֵׁךְ, וַתֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל״, כִּי גַּם הִיא הֵשִׁיבָה עַל שְׁאֵלַת מַעֲלַת מַדְרֵגָתוֹ ״הִנֵּה בָאֹהֶל״, כִּי זוֹ הִיא מַדְרֵגָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם – לֵישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל וּלְצַפּוֹת עַל אוֹרְחִים, וְתָמִיד הוּא מִתְעַסֵּק לִהְיוֹת נוֹטֵעַ אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ לָאוֹרְחִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית כא:לג) ״וַיִּטַּע אֶשֶׁל״ – הַיְינוּ פֻּנְדָּק (סוטה י.), כִּדְאִיתָא (דניאל יא מה) ״וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ״. וְאִם כֵּן פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא כּוֹלֵל שְׁנֵי עִנְיָנִים: כִּי פְּשׁוּטוֹ ״וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ״ – אֵיזוֹ מְקוֹם מַדְרֵגַת מַעֲלָתָהּ אֲשֶׁר בַּעֲבוּרָהּ תִּזְכֶּה לְבֵן, וְהֵשִׁיב ״הִנֵּה בָאֹהֶל״ – שֶׁבִּזְכוּת שֶׁצְּנוּעָה הִיא תִּזְכֶּה שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים. וּמִדְרָשׁוֹ ״וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ אַיּוֹ אִישֵׁךְ, וַתֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל״, כִּי שְׁאֵלַת ״אַיּוֹ״ – בְּאֵיזוֹ מַדְרֵגָה הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לְבֵן, וַתֹּאמֶר ״הִנֵּה בָאֹהֶל״ – שֶׁהוּא נוֹטֵעַ תָּמִיד אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ לָאוֹרְחִים, אֲשֶׁר מִן הָרָאוּי שֶׁזְּכוּת הַצְּדָקָה יַעֲמֹד לוֹ לְהוֹלִיד בֵּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים יז יד-טו) ״יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם, אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ״.
פסוק יב:אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וְגוֹ׳. יֵשׁ לְדַקְדֵּק לָמָּה צָחֲקָה שָׂרָה, שֶׁהֲרֵי רָאֲתָה שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ נֵס כְּנֶגֶד הַטֶּבַע וְחָזְרָה לִימֵי עֲלוּמֶיהָ, וְהָיָה לָהּ לְהָבִין כִּי לֹא לְחִנָּם נַעֲשָׂה לָהּ נֵס זֶה. וְכָל שֶׁכֵּן אַבְרָהָם, כִּי אֵין הַדָּבָר נִמְנָע, כִּי זָקֵן הַרְבֵּה יָכוֹל לְהוֹלִיד. וְאִם רָאֲתָה בּוֹ חֻלְשָׁה גְדוֹלָה עַד שֶׁחָשְׁבָה שֶׁהַתּוֹלָדָה נִמְנַעַת מִצִּדּוֹ, אִם כֵּן לָמָּה שִׁנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם? כִּי לָמָּה יֵרַע בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל שֶׁאָמְרָה הָאֱמֶת? וּלְשׁוֹן ״הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד״ אֵינוֹ מְחֻוָּר לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י.
פסוק יב:וְהִנֵּה קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁשָּׂרָה לֹא נִסְתַּפְּקָה בִּיכֹלֶת הָאֵל יִתְבָּרַךְ וְצָחֲקָה עַל הַיִּעוּד, ״שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד״ (בראשית טו:א), וְחָשְׁבָה מֵאַחַר שֶׁהֵם קְרוֹבִים לְשַׁעֲרֵי מָוֶת וְלֹא הַרְבֵּה יִזְכְּרוּ יְמֵי חַיֵּיהֶם, וַדַּאי בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע לֹא יִזְכּוּ לְגַדֵּל הַבֵּן וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, וְאֵין זֶה יִעוּד שָׁלֵם כִּי לֹא הַרְבֵּה יִשְׂמְחוּ בּוֹ. עַל כֵּן צָחֲקָה וְאָמְרָה, בִּשְׁלָמָא אֲנִי, אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה לִי נֵס שֶׁ״אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה״ (בראשית יח:יב), וַדַּאי זְכוּתִי גָּרַם לִי, וְזֶה הַזְּכוּת יַעֲמֹד לִי גַּם לִחְיוֹת יָמִים רַבִּים. אֲבָל ״אֲדֹנִי זָקֵן״ (בראשית יח:יב) וְלֹא חָזַר לִימֵי עֲלוּמָיו, כִּי אֵין אֲנִי מַרְגֶּשֶׁת בּוֹ תּוֹסֶפֶת כֹּחַ, וְאִם כֵּן וַדַּאי אֵין לוֹ זְכוּת גָּדוֹל, כִּי כְּבָר אֲכָלוֹ בְּנִצְחוֹן הַמְּלָכִים, וְלֹא יַרְבֶּה יָמִים כְּנֶגֶד הַטֶּבַע, וְאִם כֵּן לָמָּה זֶּה לוֹ בֵּן. וַיֹּאמֶר ה׳ ״לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד״ (בראשית יח:יג) – אִם אֱמֶת הוּא שֶׁוַּדַּאי אֵלֵד, מִכָּל מָקוֹם מַה בְּכָךְ, הֲרֵי ״אֲנִי זָקַנְתִּי״ (בראשית יח:יג), כִּי אֵין לִי זְכוּת אֲשֶׁר יוֹסִיף עַל יָמַי. וּבָזֶה שִׁנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי הִיא הָיְתָה תּוֹלָה מִעוּט הַזְּכוּת בּוֹ וְלֹא בָּהּ. ״הֲיִפָּלֵא מֵה׳ דָּבָר״ (בראשית יח:יד) – כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי מִסְפַּר חַיֵּיהֶם, כִּי יִזְכּוּ לְגַדְּלוֹ. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ״ (בראשית יח:יב), מַשְׁמָע בְּמַחֲשָׁבָה צָחֲקָה, כִּי מִיִּרְאָה לֹא הוֹצִיאָה מִן הַשָּׂפָה לַחוּץ כָּל הַצְּחוֹק שֶׁבְּלִבָּהּ. עַל כֵּן אָמַר ״הֲיִפָּלֵא מֵה׳ דָּבָר״, וְכִי אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּסֵתֶר לִבָּהּ.
פסוק כ:זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה. לְפִי שֶׁחָטְאוּ בִּזְנוּת, שֶׁתַּאֲוַת הָאָדָם רַבָּה וְהוֹלֶכֶת, כִּי אֵבָר קָטָן בָּאָדָם מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב. וְכֵן חָטְאוּ בְּגָזֵל וְחָמָס, כִּי עַל כֵּן שָׂמוּ בֵּינֵיהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים, מִשְׁפָּטִים בַּל יִחְיוּ בָּהֶם, כַּנּוֹדָע מִדַּיָּנֵי שֶׁקֶר דִּסְדוֹם. וְחֶמְדַּת הַמָּמוֹן גַּם כֵּן רַבָּה וְהוֹלֶכֶת, כִּי ״אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף״ (קהלת ה:ט). עַל כֵּן הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״כִּי רָבָּה״, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדוֹר הַמַּבּוּל ״וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם״ (בראשית ו:ה), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ (בראשית ו:ה). וְכֵן כָּאן פֵּרוּשׁוֹ גְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת, וְלֹא כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה מט:ו) עַל עִסְקֵי רִיבָה אַחַת כוּ׳. גַּם לְמִדְרָשׁ זֶה שְׁנֵיהֶם בְּמַשְׁמָע, כִּי רִיבָה זוֹ צָעֲקָה עַל מָה שֶׁעָשׂוּ בָּהּ עַל שֶׁנָּתְנָה קֶמַח לֶעָנִי, וְהַיְינוּ רִבּוּי חֶמְדַּת הַמָּמוֹן אֲשֶׁר הֱבִיאָם לִידֵי מִדָּה זוֹ. הֵן צַעֲקַת רִיבָה נַעֲרָה מְאֹרָשָׂה אֲשֶׁר צָעֲקָה בָּעִיר וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״זַעֲקַת סְדֹם״: הֵן זַעֲקַת הַנְּעָרוֹת הָאֲנוּסוֹת, הֵן זַעֲקַת רַבִּים לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח (ישעיהו ה:ז).
פסוק כ:וּרְאָיָה לִדְבָרֵינוּ מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר, ״הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?״ מֵהֵיכָן לָמַד אַבְרָהָם זֶה? אֶלָּא לְפִי שֶׁהֵבִין מִמַּאֲמַר ״זַעֲקַת סְדֹם כִּי רָבָּה״ עֵסֶק הַזְּנוּת, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא זְנוּת אַנְדַּרְלָמוּסְיָא בָּא לָעוֹלָם וְהוֹרֵג טוֹבִים וְרָעִים (ירושלמי סוטה פ״א ה״ה), לְפִי שֶׁהָיָה לָהֶם לַצַּדִּיקִים לָצֵאת מִן הַמָּקוֹם הַטָּמֵא הַהוּא, כִּי אֵין לְךָ עָוֹן הַמְטַמֵּא גַּם הָאָרֶץ כְּמוֹ הַזְּנוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת עֲרָיוֹת (ויקרא יח כז) ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ״. כִּי אֲפִלּוּ עֲבוֹדָה זָרָה אֵינוֹ מְטַמֵּא הָאָרֶץ, כִּי קַרְקַע עוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, כִּי לֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם (עבודה זרה מה.). וְעַל שֶׁלֹּא יָצְאוּ הַצַּדִּיקִים מִתּוֹךְ מָקוֹם טָמֵא זֶה, דִּין הוּא שֶׁיֵּעָנְשׁוּ עִמָּהֶם, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה. וְכָאן נֶאֱמַר ״וְנֵדְעָה אֹתָם״, הֲרֵי שֶׁהָיוּ טְמֵאִים גַּם עַל יְדֵי מִשְׁכַּב זָכָר. וְטָעַן אַבְרָהָם עַל זֶה: בִּשְׁלָמָא אִם אַתָּה מַעֲנִישׁ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, דְּהַיְנוּ אַנְדַּרְלָמוּסְיָא, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין טוֹבִים לָרָעִים מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ גַּם בַּטּוֹבִים צַד חֵטְא שֶׁדָּרוּ בֵּינֵיהֶם, אֲבָל אַתָּה אָמַרְתָּ ״אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה״ וְגוֹ׳, אִם כֵּן וַדַּאי אֵין הַזְּנוּת עִקָּר, כִּי אֵין שָׁם מָקוֹם כְּלָל לַשְּׁכִינָה, וְאִם כֵּן חָלִילָה לְךָ, חֻלִּין הוּא לְךָ שֶׁלֹּא לְהַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, כִּי אַף אִם יֵשׁ צַד חֵטְא גַּם בַּצַּדִּיקִים, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים בָּעֹנֶשׁ אֶל הָרְשָׁעִים, ״וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע״.
פסוק כז:הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל ה׳ וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. הוֹאַלְתִּי לְשׁוֹן הַתְחָלָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה״ (דברים א ה), וְהֵבִיא רְאָיָה מִן ״הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי״. וּכְבָר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה שֶׁהוֹשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם בְּדִין עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם, וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד, עַל כֵּן אָמַר ״הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי״. וְלָמָּה אֲנִי מַתְחִיל לְהַגִּיד דַּעְתִּי? לְפִי שֶׁאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד. וּלְכָךְ פֵּרַשׁ רַשִׁ״י דַּוְקָא בְּ״הוֹאַלְתִּי״ הַנֶּאֱמָר בְּפַעַם שֵׁנִי (פסוק לא) שֶׁפֵּרוּשׁוֹ ״רָצִיתִי״, כְּמוֹ ״וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה״ (שמות ב כא). וּבְפָרָשַׁת דְּבָרִים פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״הוֹאִיל מֹשֶׁה״ – הִתְחִיל, כְּמוֹ ״הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר״, קַשְׁיָא אַהֲדָדֵי. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכָּאן פֵּרֵשׁ עַל ״הוֹאַלְתִּי״ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפַעַם שֵׁנִי, וּלְהַלָּן פֵּרַשׁ עַל ״הוֹאַלְתִּי״ שֶׁנֶּאֱמַר פַּעַם רִאשׁוֹן, כִּי הַלָּשׁוֹן סוֹבֵל שְׁנֵיהֶם. וּמְיֻשָּׁב גַּם כֵּן מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״ בְּ״הוֹאַלְתִּי״ שֵׁנִי, וְקַל לְהָבִין.
פסוק כח:אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִים חֲמִשָּׁה. הָיָה לוֹ לוֹמַר מֵחֲמִשִּׁים בְּמֵ״ם, אוֹ הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אוּלַי יִהְיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. וּמַה שֶּׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י שֶׁבִּקֵּשׁ עַל יְדֵי צֵרוּף — עִקַּר חָסֵר מִן הַסֵּפֶר, כִּי צֵרוּף מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, לְפִי שֶׁבְּכָל הַשְּׁאֵלוֹת הָיְתָה הַכַּוָּנָה שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה לְכָל כְּרַךְ, וּבִשְׁאֵלָה רִאשׁוֹנָה רָצָה לְהַצִּיל כָּל חֲמֵשׁ כְּרַכִּים, כִּי כֵן מַשְׁמַע הַלָּשׁוֹן ״וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם״ (בראשית יח:כו) — מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר כֵּן אַחַר כָּךְ. וְהִנֵּה בִּשְׁאֵלָה שְׁנִיָּה הָיָה גַּם כֵּן מִתְכַּוֵּן לְהַצִּיל אֶת כֻּלָּם, אַךְ שֶׁהֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאָמַר ״אִם אֶמְצָא בִסְדֹם״ (בראשית יח:כו) — מַשְׁמַע שֶׁיִּהְיוּ לְעֵת עַתָּה כֻּלָּן מְצוּיִים בְּבֵיתָם דַּוְקָא. עַל כֵּן בִּקֵּשׁ: אוּלַי הָלְכוּ מִן אוֹתָן חֲמִשִּׁים חֲמִשָּׁה וְיִהְיוּ תִּשְׁעָה לְכָל כְּרַךְ, הֲלֹא דַי הוּא מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ חֲמִשִּׁים שָׁמָּה זוּלַת שֶׁחָסְרוּ מֵהֶן מִקְצָתָן? כִּי כָּךְ הַדִּין בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה הַצָּרִיךְ עֲשָׂרָה: אִם הִתְחִילוּ בַּעֲשָׂרָה וְיָצְאוּ קְצָתָם — גּוֹמְרִין. וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין אֲפִלּוּ לְהַתְחִיל בְּתִשְׁעָה עַל יְדֵי צֵרוּף קָטָן כִּדְאִיתָא בְּטוּר אוֹרַח חַיִּים סִימָן נה. וּמְדֻקְדָּק הַלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר ״אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִים״ — מַשְׁמַע שֶׁיֵּשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים בְּנִמְצָא, אַךְ שֶׁחָסְרוּ מֵהֶם חֲמִשָּׁה וְהָלְכוּ לָהֶם כָּאָמוּר. ״וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה״ (בראשית יח:כח). לֹא אָמַר שֶׁלֹּא יַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה, לְפִי שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁבַּעֲבוּר הַחֲמִשִּׁים לֹא יַשְׁחִית, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם כֻּלָּם שָׁם, כִּי לֹא יִמָּצֵא שָׁם בְּבֵיתָם רַק אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. וּבָזֶה מְדֻקְדָּק מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים״ (בראשית יח:כט), ״בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים״ (בראשית יח:ל), ״בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה״ (בראשית יח:לב), וְכָאן שִׁנָּה וְאָמַר ״אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה״. אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁאֵלּוּ יִהְיוּ שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁהַחֲמִשָּׁה אֵינָן שָׁם — וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁהָיוּ שָׁם וְהָלְכוּ.
פסוק כח:וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר אֵצֶל מִסְפַּר שְׁלֹשִׁים, ״אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים״ מַשְׁמָע שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ שָׁם, נוּכַל לְתָרֵץ שֶׁמִּמִּסְפַּר שְׁלֹשִׁים לְהַצִּיל בּוֹ שְׁלֹשָׁה כְּרָכִים הוּא גָּרוּעַ מִכֻּלָּם, כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בּוֹ ״אַל יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה״, מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר כָּךְ בְּכֻלָּם, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁאֵין מָקוֹם לְבַקָּשָׁה זוֹ, לְפִי שֶׁכָּל הַמִּסְפָּרִים שֶׁהִזְכִּיר יֵשׁ בָּהֶם צַד מַעֲלָה וְצַד זְכוּת שֶׁיָּגִינוּ, כִּי מָצִינוּ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה בָּעוֹלָם, וּמָצִינוּ שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה בְּאַרְבָּעִים יוֹם, וּמָצִינוּ עֶשְׂרִים צַדִּיקִים מִן אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד אַבְרָהָם, דְּהַיְנוּ כָּל הַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁהִזְכִּיר סוֹף בְּרֵאשִׁית וְסוֹף פָּרָשַׁת נֹחַ, וּמָצִינוּ עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם. וְאִם כֵּן וַדַּאי יֵשׁ צַד קְדֻשָּׁה בְּמִסְפָּרִים אֵלּוּ, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיָּגִינוּ עַל מִסְפַּר צַדִּיקִים בְּשָׁוֶה לָהֶם. אֲבָל בְּמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים לֹא מָצָא אַבְרָהָם בְּשִׂכְלוֹ צַד קְדֻשָּׁה יְתֵרָה, עַל כֵּן אָמַר בּוֹ ״אַל יִחַר לַאדֹנָי״, וְהִסְכִּים ה׳ עַל יָדוֹ בְּאָמְרוֹ ״אִם אֶמְצָא שָׁם״, צָרִיךְ שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ שָׁם, כִּי אֵין לָהֶם עַל מָה שֶׁיִּסְמְכוּ כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְכָל הַמִּסְפָּרִים הָאֲחֵרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם צַד קְדֻשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר. וְהַמִּסְפָּר הַשָּׁלֵם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִמָּקוֹם אַחֵר גּוֹרֵם לְהָגִין עַל הַמִּסְפָּרִים הַדּוֹמִים לָהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כֻּלָּם בְּבֵיתָם.
פסוק כח:וּבָזֶה מְיוּשָּׁב, מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּכוּלָּם ״לֹא אַשְׁחִית״, וּבְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אָמַר ״לֹא אֶעֱשֶׂה״, כִּי ״לֹא אַשְׁחִית״ תַּרְגּוּמוֹ ״לָא אֲחַבֵּל״, וְרוֹצֶה לוֹמַר אֲפִלּוּ חַבָּלָה כָּל דְּהוּא וְהַשְׁחָתָה כָּל דְּהוּא, אֲפִלּוּ בְּיִסּוּרִין לֹא אֶעֱשֶׂה, לִקְדֻשַּׁת הַמִּסְפָּר הַהוּא. אֲבָל ״לֹא אֶעֱשֶׂה״ תַּרְגּוּמוֹ ״לָא אֶעֱבֵיד גְּמֵירָא״, וְרוֹצֶה לוֹמַר לֹא אֲכַלֶּה אוֹתָם עַד גְּמֵירָא, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֶעֱשֶׂה בָּהֶם קְצָת חַבָּלָה וְהַשְׁחָתָה עַל יְדֵי יִסּוּרִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה״ (ירמיהו ה:א). וְהַיְנוּ לְפִי שֶׁאֵין מִסְפַּר שְׁלֹשִׁים סָפוּן וְחָשׁוּב כָּל כָּךְ לְהָגֵן אֲפִלּוּ בְּעַד הַיִּסּוּרִין.
פסוק כח:וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים, ״לֹא אֶעֱשֶׂה״, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִסְפָּר חָשׁוּב מִצַּד הַתּוֹרָה הַנְּתוּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, מִכָּל מָקוֹם אַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה וְהִיא עֲתִידָה לְהִנָּתֵן, עַל כֵּן אֵין מִסְפָּר זֶה מֵגֵן גַּם בְּעַד הַיִּסּוּרִין כְּמוֹ שְׁאָר הַמִּסְפָּרִים. עַל כֵּן הוּא כְּמוֹ הָאֶמְצָעִי בֵּין שְׁאָר הַמִּסְפָּרִים שֶׁכְּבָר יָצָא טִבְעָם בָּעוֹלָם לִקְדֻשָּׁה וּלְתִפְאָרֶת. וְעוֹד שֶׁמָּצִינוּ בְּהֵפֶךְ, ״אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ״ (דברים כה ג), וְהוּא קָטֵגוֹר וְלֹא סָנֵגוֹר, עַל כֵּן מִסְפָּר זֶה מְמֻצָּע, וְקַל לְהָבִין. וּמָצִינוּ לַמְפָרְשִׁים הַרְבֵּה דֵּעוֹת בְּיִשּׁוּב סְפֵקוֹת אֵלּוּ, גַּם מָצָאנוּ לָהֶם שֶׁנָּתְנוּ כַּמָּה רְמָזִים בְּדֶרֶךְ דְּרָשׁ לְמִסְפָּרִים אֵלּוּ. עַל כֵּן מְלָאַנִי לִבִּי לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ רְמָזִים קְרוֹבִים אֶל הַשֵּׂכֶל כְּדֵי לְתָרֵץ בָּהֶם כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁמָּצָאנוּ בְּבַקָּשׁוֹת אֵלּוּ, כִּי לֹא דָבָר רֵיק הוּא. וְאַף אִם אָמְנָם שֶׁשָּׁגִיתִי בָּרוֹאֶה, לֹא נוֹפֵל אָנֹכִי מִמַּה שֶּׁכָּתַב מהרי״א זַצַ״ל שֶׁעָשָׂה גַּם כֵּן רְמָזִים רְחוֹקִים וְחָתַם דְּבָרָיו וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בָּזֶה טְעָמִים אֲחֵרִים, וְגַם אֵלֶּה אֵינָם אֶלָּא דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא וְהַדְּרָשׁ, כִּי לֹא יִסְבֹּל חוֹמֶר הַדְּרוּשׁ יוֹתֵר מִזֶּה״, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
