פרשנים על הפרק
📜
תרגום אונקלוסאונקלוס28 פסוקים📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל28 פסוקים📜
רש"ירש״י33 פסוקים📜
ריב"איהודה בן אליעזר1 פסוקים📜
דעת זקניםתוספות14 פסוקים📜
רשב"םרשב״ם9 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא27 פסוקים📜
בכור שוריוסף בכור שור35 פסוקים📜
חזקוניחזקוני28 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן17 פסוקים📜
הדר זקניםתוספות15 פסוקים📜
רא"שרא"ש14 פסוקים📜
בעל הטוריםיעקב בן אשר21 פסוקים📜
קיצור בעל הטוריםיעקב בן אשר14 פסוקים📜
רלב"ג ביאור המלותרלב"ג12 פסוקים📜
שפתי כהןלא ידוע36 פסוקים📜
צרור המוראברהם סבע11 פסוקים📜
מזרחיאליהו בן אברהם מזרחי21 פסוקים📜
תולדות יצחקיצחק בן יוסף קארו3 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל33 פסוקים📜
ספורנוספורנו25 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי17 פסוקים📜
לבוש האורהר' מרדכי יפה3 פסוקים📜
עמר נקאלא ידוע6 פסוקים📜
תורת משה (אלשיך)אלשיך18 פסוקים📜
גור אריהמהר"ל17 פסוקים📜
דברי דודדוד הלוי סגל6 פסוקים📜
כלי יקרשלמה אפרים מלונטשיץ24 פסוקים📜
שפתי חכמיםשבתי בס28 פסוקים📜
אור החייםחיים בן עטר30 פסוקים📜
משכיל לדודדוד פארדו12 פסוקים📜
אדרת אליהואליהו בן שלומו זלמן מווילנה24 פסוקים📜
מיני תרגומאישעיה פיק ברלין3 פסוקים📜
נחלת יעקביעקב בן יעקב משה מליסא4 פסוקים📜
נחל קדומיםר' חיים יוסף דוד אזולאי3 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי5 פסוקים📜
נתינה לגרהרב נתן מרקוס אדלר11 פסוקים📜
הכתב והקבלהיעקב צבי מקלנבורג10 פסוקים📜
העמק דברנפתלי צבי יהודה ברלין47 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם43 פסוקים📜
תורה תמימההרב ברוך הלוי אפשטיין20 פסוקים📜
צפנת פענחיוסף רוזין6 פסוקים📜
ברכת אשראשר וסרטיל22 פסוקיםמאמרים על הפרק
כלי יקר
שלמה אפרים מלונטשיץ
פסוק ח:
וּשְׁמַרְתֶּם וְגוֹ׳, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. לְפִי שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה (אבות ד ב), עַל כֵּן אָמַר שֶׁמִּצְוָה אַחַת גּוֹרֶמֶת שֶׁתַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן, כִּי כָל אַחַת גּוֹרֶרֶת חֲבֶרְתָּהּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (שם ד ב): שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם״, כִּי הַשְּׁמִירָה תִּגְרוֹר הָעֲשִׂיָּה, וּשְׂכַר הָעֲשִׂיָּה הוּא ״לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ״ עוֹד לְהַבָּא ״אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן״.
פסוק ט:
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, הֶחָשׁוּב חָשׁוּב קוֹדֵם, וְאַחַר כָּךְ כָּל יִשְׂרָאֵל. ״רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם״, כְּמוֹ לְשִׁבְטֵיכֶם. וּמִכָּל מָקוֹם הַלָּמֶ״ד חֲסֵרָה, וְלֹא לְחִנָּם. גַּם מָה רָאָה מֹשֶׁה לְסַדְּרָם עַל זֶה הָאֹפֶן בְּמַצָּב זֶה יוֹתֵר מִבְּכָל שְׁאָר קְהִלּוֹת כְּשֶׁהִקְהִילָם.
פסוק ט:
וְהַנָּכוֹן הוּא שֶׁרָצָה עַתָּה לִכְרוֹת עִמָּהֶם בְּרִית חֲדָשָׁה, תַּחַת הַבְּרִית הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נִתְקַלְקֵל עַל יְדֵי הָעֵגֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה מִצַּד שֶׁלֹּא הָיוּ עֲדַיִן עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה, עַל כֵּן כָּל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה וְאֵין אוֹמֵר הָשֵׁב. עַל כֵּן רָאָה לַהֲבִיאָם בְּמָסֹרֶת בְּרִית שֶׁל הָעַרְבוּת עַל יְדֵי שְׁבוּעַת הַר גְּרִזִים וְהַר עֵיבָל, כִּי הָעַרְבוּת סִבָּה גְּדוֹלָה לְהָשִׁיב רַבִּים מֵעָוֹן פֶּן יִהְיֶה נִתְפָּס עָלָיו, כִּי כָל עָרֵב הָרוֹאֶה שֶׁהַלּוֶֹה מְפַזֵּר מָמוֹנוֹ אֲזַי הוּא מוֹכִיחוֹ, מִיִּרְאָה פֶּן יִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם בַּעֲבוּרוֹ. כָּךְ בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה, אֲזַי כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְהוֹכִיחַ בִּרְאוֹתוֹ יָחִיד אוֹ רַבִּים נוֹטִים מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל הוּא מַחֲזִירוֹ לַמּוּטָב. וְאִם הַעְלֵם יַעְלִים עֵינָיו מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא בִּמְקוֹמוֹ וְעִמּוֹ בִּמְחִצָּתוֹ וְחֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְהוֹכִיחַ, אֵין הַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת שֶׁיִּהְיֶה נִתְפָּס בַּעֲוֹן זוּלָתוֹ, דְּאִם לֹא כֵן לֹא שְׁבַקְתְּ חַיֵּי לְכָל בְּרִיָּה, וְאַדַּעְתָּא דְּהָכֵי לֹא נִכְנְסוּ בִּבְרִית הָעַרְבוּת. וְאִם מָצִינוּ לִפְעָמִים שֶׁהַגְּדוֹלִים נִתְפָּסִים אַף בַּעֲוֹן הַדּוֹר הַנִּסְתָּר, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בַּחֵטְא שֶׁל עָכָן, זֶהוּ לְפִי שֶׁקֹּדֶם זֶה לֹא הִטִּילוּ מוֹרָאָם עַל הַכְּלָל וְהֶעֱלִימוּ עֵינֵיהֶם מִסּוֹרְרִים, וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ (ירמיה ב ח), לוֹמַר שֶׁלֹּא תּוֹעִיל לָהֶם הַתּוֹכָחָה, עַד אֲשֶׁר בְּסִבָּה זוֹ כָּל חוֹטֵא וְרַב מֶרִי נוֹתֵן בִּרְכַּת שָׁלוֹם לְעַצְמוֹ בְּחָשְׁבוֹ כִּי הֻתְּרָה הָרְצוּעָה שֶׁל מַרְדּוּת, וְעַל כֵּן הוּא עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת, לִפְעָמִים בְּגָלוּי לִפְעָמִים בַּסֵּתֶר, אֲבָל אִם הָיוּ הַגְּדוֹלִים תָּמִיד מְיַסְּרִים הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים אָז הָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ בְּצִנְעָה פֶּן יִוָּדַע הַדָּבָר, וְאִם כֵּן דִּין הוּא שֶׁבְּכָל חֵטְא וְאַשְׁמָה יַד הַסְּגָנִים בַּמַּעַל רִאשׁוֹנָה, כִּי כָל סִבָּה קוֹדֶם לַמְסֻבָּב.
פסוק ט:
וְעַל כֵּן נֶאֱמַר (יחזקאל ט ו) ״וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נה): מִמְּקֻדָּשַׁי, וְכֵן דָּרְשׁוּ (ב״ק ס.) פָּסוּק ״כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים״, שֶׁאֵין הַפֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בַּעֲבוּר הָרְשָׁעִים, וְאֵינוֹ מַתְחִיל אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים כוּ׳. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, לְפִי שֶׁבְּיָדָם שֵׁבֶט מוֹשְׁלִים לְהָשִׁיב רַבִּים מֵעָוֹן, וְרָפוּ יְדֵיהֶם מִלְּחַזֵּק יָדַיִם רָפוֹת בַּתּוֹרָה וּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת בָּאֱמוּנָה. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ר״ה ח:): מֶלֶךְ נִכְנָס לַדִּין קֹדֶם לַצִּבּוּר כוּ׳, כִּי מִי יוּכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמֶּנּוּ לְהָטִיל מוֹרָא שָׁמַיִם עַל הַבְּרִיּוֹת, כִּי בְּיָדוֹ שֵׁבֶט וּמְחוֹקֵק לָשׂוּם מִשְׁטָרוֹ בָּאָרֶץ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא אמור כב): בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַגְּדוֹלִים יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ הַבֵּינוֹנִים כוּ׳, וְאַחַר כָּךְ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם כִּפּוּרִים, לְפִי שֶׁכָּל הֶחָשׁוּב חָשׁוּב יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ הוּא נִכְנָס לַדִּין תְּחִלָּה וְהוּא קוֹדֵם לִתֵּן אֶת הַדִּין, יַעַן כִּי אַשְׁמַת הָעָם תְּלוּיָה בְּרָאשֵׁיהֶם.
פסוק ט:
עַל כֵּן סִדְּרָם מֹשֶׁה בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית הַזֶּה עַל זֶה הָאֹפֶן, כִּי מִצַּד שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּעַרְבוּת אָז יִהְיוּ הַגְּדוֹלִים לְעוֹלָם קוֹדְמִין לִתֵּן אֶת הַדִּין מִן מִי שֶׁתַּחְתֵּיהֶם. וְהִקְדִּים הָרָאשִׁים, ״רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם״, כִּי הָרָאשִׁים קוֹדְמִים אֶל הַזְּקֵנִים בְּכָל מָקוֹם, כִּי לְעוֹלָם יוֹתֵר נִשְׁמָעִים אֶל מִי שֶׁמַּכְרִיחָם עַל הָעֲשִׂיָּה בְּחֶזְקַת הַיָּד, וְשֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה בְּיוֹתֵר מִמָּה שֶׁמּוֹכִיחַ בְּדִבּוּר לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כט יט): ״בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד״, וְנֶאֱמַר (שם כו ג): ״וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים״, אַף עַל פִּי שֶׁ״תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה״ (שם יז י), מִכָּל מָקוֹם אֵצֶל הַכְּסִילִים לֹא כָּךְ הִיא הַמִּדָּה, וּכְמוֹ כֵן הָיוּ בְיִשְׂרָאֵל תָּמִיד שֵׁבֶט וּמְחֹקֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט י): ״לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו״, ״שֵׁבֶט״ אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל שֶׁרוֹדִים אֶת הָעָם בְּשֵׁבֶט, ״וּמְחֹקֵק״, אֵלּוּ נְשִׂיאֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמְלַמְּדִין תּוֹרָה בָּרַבִּים, כִּי זֶהוּ שְׂרָרַת הַמַּלְכוּת וּשְׂרָרַת הַסַּנְהֶדְרִין, זֶה בַּשֵּׁבֶט וְאֵלּוּ בְּרוּחַ שִׂפְתוֹתֵיהֶם. וּלְפִי שֶׁהַחוֹטֵא וְרַב מֶרִי בְּיוֹתֵר נִשְׁמָע אֶל הָרוֹדֶה בַּשֵּׁבֶט מִמָּה שֶׁהוּא נִשְׁמָע אֶל הַמּוֹכִיחוֹ בַּפֶּה, כִּי אָמַר אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם הוּא, עַל כֵּן הַמֶּלֶךְ קוֹדֵם לְכֻלָּם לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל אַשְׁמַת הָעָם, עַל כֵּן אָמַר גַּם כָּאן שֶׁרָאשֵׁיכֶם הֵמָּה בָּרֹאשׁ עֲרֵבִים קַבְּלָנִים בְּעַד כָּל הָעָם.
פסוק ט:
וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר, לְפִי שֶׁרָאשֵׁיכֶם הַיְינוּ שִׁבְטֵיכֶם, הֵמָּה בְעַצְמָם שֵׁבֶט הַנּוֹגֵשׂ בָּכֶם, כִּדְאִיתָא (ישעיה י ה): ״הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי״, קָרָא לְאַשּׁוּר ״שֵׁבֶט״, כָּךְ קָרָא לָרָאשִׁים ״שֵׁבֶט״, לוֹמַר כִּי הֵמָּה בְּעַצְמָם שִׁבְטֵיכֶם וּבְיָדָם לְהוֹכִיחַ יוֹתֵר מִן הַזְּקֵנִים, עַל כֵּן הֵם קוֹדְמִים לִכָּנֵס בָּעַרְבוּת. וְאַחֲרֵיהֶם כָּל יִשְׁרֵי לֵב, זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל מְחֹקְקִים אֲשֶׁר בְּרוּחַ שִׂפְתוֹתֵיהֶם יָמִיתוּ רָשָׁע, וְגַם הֵמָּה יֵשׁ לָהֶם שׁוֹטְרִים הָרוֹדִין בָּעָם, אָמְנָם לֹא כְּמוֹ הָרָאשִׁים, כִּי הָרָאשִׁים יֵשׁ לָהֶם יוֹתֵר מֶמְשָׁלָה מִן הַזְּקֵנִים. וְאַחַר כָּךְ כָּל אִישׁ פְּרָטִי מִיִּשְׂרָאֵל קֹדֶם לְנָשִׁים וָטָף, כִּי הַנָּשִׁים וְהַטָּף נִשְׁמָעִים אֶל הַגְּבָרִים, וְכֵן הַגֵּר מְשֻׁעְבָּד גַּם כֵּן אֶל כָּל אִישׁ פְּרָטִי מִיִּשְׂרָאֵל.
פסוק יא:
לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה׳ אֱלֹהֶיךָ. מַה שֶׁמַּזְכִּירָם בְּכָל הַפָּרָשָׁה בִּלְשׁוֹן רַבִּים זוּלַת בַּפָּסוּק שֶׁהִזְכִּיר הַעֲבָרַת הַבְּרִית הִזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן יָחִיד, זֶה מוֹפֵת חוֹתֵךְ שֶׁעִקַּר בְּרִית הוּא בַּעֲבוּר הָעַרְבוּת, כִּי מִצַּד הָעַרְבוּת יִהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כְּאִישׁ אֶחָד שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכָּה בְּאֵיזֶה אֵבָר פְּרָטִי אָז כָּל גּוּפוֹ מַרְגִּישׁ וְחוֹלֶה, כָּךְ בִּזְמַן שֶׁאֶחָד חוֹטֵא כֻּלָּם מַרְגִּישִׁים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּחֵטְא שֶׁל עָכָן: ״חָטָא יִשְׂרָאֵל״ (יהושע ז יא). וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (ויק״ר ד ו): ״שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל״ (ירמיה נ יז), לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׂה, מָה הַשֶּׂה בִּזְמַן שֶׁלּוֹקֶה בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו כֻּלָּן מַרְגִּישִׁין, אַף יִשְׂרָאֵל עָכָן לְבַדּוֹ חָטָא וּכְתִיב ״חָטָא יִשְׂרָאֵל״. וְלִי נִרְאֶה שֶׁכָּל הַדְּרוּשׁ הַזֶּה הוֹצִיא מִן מִלַּת ״פְזוּרָה״, כִּי יֹאמַר, מֵאַחַר שֶׁהֵם כְּשֶׂה שֶׁבִּזְמַן שֶׁלּוֹקֶה בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו כֻּלָּם מַרְגִּישִׁים, וְאִם כֵּן הֲרֵי הֵם כְּאִישׁ אֶחָד שֶׁכְּאֵב אֵבֶר אֶחָד שָׁדֵי תִּכְלָא בְּכוּלֵּיהּ, וְעַל יְדֵי זֶה מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בַּאֲגֻדָּה אַחַת כְּאִישׁ אֶחָד, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם פְּזוּרִים, וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, לֹא יִדְרֹשׁ שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ וְטוֹבָתוֹ כָּל הַיָּמִים, וְלֹא יֹאמַר בִּלְבָבוֹ: הֲלֹא כָּל הַמְּאֹרָעוֹת הָרָעוֹת שֶׁל חֲבֵרִי – עָלַי דִּידִי הָדַר, וְגַם עָלַי יַעֲבֹר כּוֹס שֶׁלּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן: ״לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה׳״ לְשׁוֹן יָחִיד, כִּי עַל יְדֵי בְּרִית זֶה בְּהֶכְרֵחַ תִּהְיוּ בַּאֲגֻדָּה אַחַת כְּאִישׁ אֶחָד. וְעַל עַרְבוּת זֶה יִתְבָּאֲרוּ כָּל פְּסוּקֵי פָּרָשָׁה זוֹ אֲשֶׁר יָבֹא בֵּאוּרָם בְּסָמוּךְ בעז״ה.
פסוק יא:
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם. בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא א) לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת ״אַתֶּם נִצָּבִים״ לַקְּלָלוֹת? לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאָה קְלָלוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם חוּץ מִן אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, הוֹרִיקוּ פְּנֵיהֶם כו׳, עַיֵּן כָּל הַנֹּסַח בְּרַשִׁ״י. וְכָאן יֵשׁ מָקוֹם לְסַפֵּק סָפֵק גָּדוֹל בַּמֶּה שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל, כִּי מַה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהֶם כְּלָיָה עַד הֵנָּה, לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְמַלֵּא סְאָתָם שֶׁיָּחוּלוּ עֲלֵיהֶם כָּל הָאָלוֹת שֶׁל הַתּוֹכָחָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהִרְבּוּ כְּעָסִים לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא וְהִגְדִּילוּ אַשְׁמָה עַד שֶׁהָיוּ רְאוּיָן לְכָל אוֹתָן הָאָלוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן ה׳ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו לֹא עָשָׂה עִמָּהֶם כָּלָה כְּכֹל חַטֹּאתָם, אִם כֵּן מֹשֶׁה כָּתַב לָהֶם שְׁטָר וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ, וּבְחִנָּם יִעֵד לָהֶם כָּל אוֹתָן הַתּוֹכָחוֹת, כִּי לְעוֹלָם לֹא יִפְחֲדוּ מֵהֶם וּמוֹרָא לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשָׁם מִן אוֹתָן קְלָלוֹת, כִּי יֹאמְרוּ: הֲרֵי כְּבָר חָטָאנוּ כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה וְלֹא רָבְצָה בָּנוּ הָאָלָה, גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה הִבְטִיחָנוּ שֶׁגַּם אִם יוֹסְפִים אֲנַחְנוּ לַחֲטוֹא לֹא יִגַּע בָּנוּ רָע, וְאִם כֵּן עָשָׂה מֹשֶׁה תְּרֵי דְּבָרִים דְּסָתְרֵי אַהֲדָדֵי, כִּי מִתְּחִלָּה יִעֵד לָהֶם הַקְּלָלוֹת כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מֵהֶם וְאַחַר כָּךְ נִחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם שֶׁאַף אִם יִהְיוּ חוֹטְאִים לֹא יִכְלוּ מִצַּד הַקְּלָלוֹת. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהַקְּלָלוֹת יָחוּלוּ אֲבָל לֹא יִהְיֶה בָּהֶם כְּדֵי לְכַלּוֹתָם לְגַמְרֵי, הֲרֵי כְּבָר הֻבְטְחוּ עַל זֶה מִפִּי הַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו מד): ״לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם״ וְגוֹ׳. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה לֹא נִבְהֲלוּ מִן אוֹתָן אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, כִּי גַּם בָּהֶם יֵשׁ דֵּי הָשִׁיב כָּל פָּנִים לְיֵרָקוֹן. וְעוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּנֹסַח הַלָּשׁוֹן, לָמָּה אָמַר מֵאָה חָסֵר שְׁתַּיִם, כִּי אִם חָסְרוּ שְׁתַּיִם אֵין כָּאן מֵאָה, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר חוּץ מִן אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע כו׳. וּמַהוּ שֶׁאָמַר: כָּךְ הֵאִיר לָכֶם וְעָתִיד לְהָאִיר לָכֶם כו׳, עָתִיד מָאן דְּכַר שְׁמֵיהּ? וּמְנָלַן שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ?
פסוק יא:
וְהַנִּרְאֶה לוֹמַר בָּזֶה שֶׁבְּכָל הָאָלוֹת הַמְפֹרָשׁוֹת בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וּבְפָרָשַׁת כִּי תָבוֹא, בְּכֻלָּם יֵשׁ מָקוֹם לְאִישׁ קְשֵׁה עֹרֶף לְהָסִיר יִרְאַת ה׳ מִנֶּגֶד עֵינָיו וְלִתֵּן בִּרְכַּת שָׁלוֹם לְעַצְמוֹ לְבַקֵּשׁ הַצָּלָה מַה עַל יְדֵי אֵיזוֹ תַּחְבּוּלָה אֱנוֹשִׁית, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר בְּדוֹר הַמַּבּוּל: ״קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם״ (איוב כד יח), יֵשׁ לָנוּ סְפִינוֹת קְטַנּוֹת קַלּוֹת שֶׁיָּשׁוּטוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְכֵן בְּאָלוֹת אֵלּוּ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּתִיב: ״וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ בַּרְזֶל״, מַשְׁמַע דַּוְקָא מַה שֶׁעַל רֹאשְׁךָ וְלֹא מַה שֶׁעַל רֹאשׁ שְׁאָר הָאֻמּוֹת, כִּי שָׁם יִהְיֶה מָטָר, אִם כֵּן יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ לוֹמַר: אֵלֵךְ וְאֶקְנֶה תְּבוּאָה מִן שְׁאָר הָאֻמּוֹת כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר אֶצְלָם. וְכֵן דֶּבֶר וְחֶרֶב, יֹאמַר: אִמָּלְטָה עַל נַפְשִׁי, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ה) ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם״. וְאִם כֵּן בְּכָל הַקְּלָלוֹת לֹא הוֹרִיקוּ פְּנֵיהֶם, כִּי אָמְרוּ: יֵשׁ מָקוֹם לְהִנָּצֵל מֵהֶם עַל יְדֵי תַּחְבּוּלָה אֱנוֹשִׁית. אָמְנָם אִם תְּגַזֵּם לָאָדָם לַעֲשׂוֹת לוֹ אֵיזוֹ דָּבָר וְלֹא תְּפָרֵשׁ עָנְשׁוֹ, אִם כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מִמְּךָ, כִּי לֹא יֵדַע מִמַּה יִהְיֶה נִזְהָר. וְהִנֵּה בְּאוֹתָן קְלָלוֹת שֶׁל עַרְבוֹת מוֹאָב, וַדַּאי מֵאָה הֵם, כִּי בַּעַל הַמִּדְרָשׁ מְנָאָם וּמָנָה מֵאָה, אַךְ שֶׁנִּכְלְלוּ בָּהֶם שְׁנַיִם שֶׁלֹּא פֹּרַשׁ מַהוּתָם מַה הֵם, וְהוּא מַה שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה״, וּבְלִי סָפֵק שֶׁבַּעַל מִדְרָשׁ זֶה לֹא מָנָה כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה בִּכְלַל מִסְפַּר תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנָה, אֲבָל מָנָה תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנָה זוּלָתָם, וְעִמָּהֶם יֵשׁ מֵאָה, אַךְ מִן אוֹתָן מֵאָה חָסֵר שְׁתַּיִם, לֹא חָסְרוּ מַמָּשׁ אֶלָּא חָסְרוּ שֶׁלֹּא פֹּרַשׁ מַהוּתָם, וְאִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם. עַל כֵּן נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ רְעָדָה אֲחָזָתַם בַּעֲבוּר שְׁתַּיִם אֵלּוּ שֶׁחָסְרוּ וְנִסְתַּם מַהוּתָם, וְיָרְאוּ מֵהֶם שֶׁיֵּעָשֶׂה בָּהֶם כִּלָּיוֹן.
פסוק יא:
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה עַל לִבָּם, אֵין הַדָּבָר כֵּן כְּמוֹ שֶׁחֲשַׁבְתֶּם, שֶׁלְּכָךְ הֶעֱלִים מַהוּת שְׁתַּיִם אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָכֶם מָקוֹם לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי הַרְבֵּה פְּעָמִים הִכְעַסְתֶּם וְלֹא חָלוּ שְׁתֵּי קְלָלוֹת אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֱיִיתֶם רְאוּיִין שֶׁיָּחוּלוּ. וְאִם תֹּאמְרוּ אִם כֵּן לָמָּה נֶאֶמְרוּ בַּיִּעוּד הַקְּלָלוֹת וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ, לְפִי שֶׁהֵם מְדַבְּרִים בְּעֹנֶשׁ עוֹלָם הַבָּא הַנֶּעֱלָם, כִּי מִצַּד הֱיוֹת הָאָדָם מְסֻבָּךְ בְּחֶשְׁכַת חָמְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין מַהוּת הָעֹנֶשׁ הַהוּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶעֱלִימָה הַתּוֹרָה מַהוּת הַשָּׂכָר הָרוּחָנִי מִזֶּה הַטַּעַם. וּבֵאוּר הָעִנְיָן, שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר: הִנְנִי מְיַעֵד לָכֶם תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה קְלָלוֹת, כֻּלָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה״ הַשַּׁיָּךְ אֶל הַחוֹטֵא לָעוֹלָם הַבָּא כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ ״אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה״, כִּי הַתּוֹרָה לֹא דִּבְּרָה מִן זֶה הָעֹנֶשׁ כְּלוּם – גַּם הוּא עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם״, כַּיּוֹם הַזֶּה הַמַּאֲפִיל וּמֵאִיר כָּךְ אַתֶּם קַיָּמִין בְּקִיּוּם נִצְחִי, וְגַם אַחַר שֶׁתֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ בְּיוֹם הַמִּיתָה, תָּשׁוּבוּ לֵאוֹר בְּאוֹר ה׳ הַנִּצְחִי לָעוֹלָם הַבָּא. וְאַחַר שֶׁהֻנַּח שֶׁיֵּשׁ מְצִיאוּת לָאָדָם גַּם אַחַר מוֹתוֹ, הִנֵּה בָּזֶה תָּבִינוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק ״גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת״, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: כָּךְ הֵאִיר לָכֶם וְעָתִיד לְהָאִיר, כִּי כְּשֵׁם שֶׁאוֹר לָכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ זוֹרֵחַ הוּא שָׁם גַּם לֶעָתִיד, וְהַקְּלָלוֹת וְהַיִּסּוּרִין מְקַיְּמִין אֶתְכֶם וּמַצִּיבִים אֶתְכֶם לְפָנַי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ברכות ה.): שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הקב״ה לְיִשְׂרָאֵל וְכֻלָּן עַל יְדֵי יִסּוּרִין, וְאֶחָד מֵהֶם עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו כג): ״וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר״. וְאַחַר שֶׁגִּלָּה לָהֶם מֹשֶׁה סוֹד עוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יָדְעוּ, הִנֵּה בָּזֶה נִתְקָרְרָה דַּעְתָּם עַל יְדֵי הֲבָנַת שְׁתֵּי מַכּוֹת אֵלּוּ הַנֶּעֱלָמִים כָּאָמוּר.
פסוק יג:
וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ׳. רֹב הַמְפָרְשִׁים נִתְקַשּׁוּ מְאֹד בִּשְׁבוּעָה זוֹ שֶׁהָיְתָה עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם שֶׁלֹּא הָיוּ בָּעוֹלָם עֲדַיִן, וְאֵיךְ יִכָּנְסוּ בִּבְרִית הַשְּׁבוּעָה. וְשֹׁרֶשׁ קֻשְׁיָא זוֹ תִּמְצָא בָּעֲקֵדָה, וְנִמְשַׁךְ אַחַר דַּעְתּוֹ גַּם מהרי״א וּשְׁאָר מְפָרְשִׁים. וְדַעַת רז״ל (תנחומא נצבים ג) שֶׁכָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעֲתִידִין לְהִבָּרְאוֹת הָיוּ שָׁם. וְיֵשׁ שֶׁדִּקְדְּקוּ זֶה מִשִּׁנּוּי הַלָּשׁוֹן שֶׁבַּפָּסוּק: ״כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם״, וְלֹא אָמַר ״וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה׳״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בִּנְשָׁמוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם פֹּה עִמָּנוּ מִכָּל מָקוֹם הֵם עוֹמְדִים לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד תַּחַת כִּסֵּא כָּבוֹד, כַּמַּלְאָכִים שֶׁנִּקְרְאוּ עוֹמְדִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ג ז): ״וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה״. גַּם נִרְאֶה לְדַקְדֵּק זֶה מִלְּשׁוֹן ״עִמָּנוּ״, כִּי הֲוָה לֵהּ לְמֵימַר ״וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה הַיּוֹם״, אֶלָּא לְדַקְדֵּק מִזֶּה שֶׁדַּוְקָא עִמָּנוּ אֵינֶנּוּ אֲבָל יֶשְׁנוֹ עִם ה׳ וְעוֹמֵד לְפָנָיו. וּמַה שֶׁהִקְשׁוּ: וְכִי יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַנְּשָׁמָה? מָצִינוּ דֻּגְמָא לָזֶה שֶׁאָמְרוּ רז״ל בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (ל:), שֶׁבְּיוֹם הַלֵּדָה מַשְׁבִּיעִין אֶת הָאָדָם: הֱוִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע וְכוּ׳.
פסוק יג:
וְנִרְאֶה כִּי כָל מֶשֶׁךְ הַפְּסוּקִים מְדַבְּרִים מֵעִנְיַן זֶה, כִּי יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת מַה שֶּׁאָמַר ״כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ״ וְגוֹ׳, וְכֵן שְׁנֵי פְּעָמִים ״פֶּן״ לָמָּה לִי, ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ״, ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה״, לְעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ, אֶלָּא שֶׁבָּא לִתֵּן טַעַם לָמָּה יִצְטָרֵךְ לְהַשְׁבִּיעַ הַבָּנִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלְדוּ, עַל כֵּן אָמַר דֶּרֶךְ מַשָּׂא וּמַתָּן: ״כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״, וְשָׁם הָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וַיִּפְדֵּנוּ ה׳ מִשָּׁם עַל מְנָת שֶׁנְּקַבֵּל עָלֵינוּ מִצְוֹת ה׳, אֲבָל בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא נִפְדּוּ יִטְעֲנוּ: לָמָּה נְקַבֵּל עָלֵינוּ עֹל מִצְוֹתָיו, כִּי אוֹתָנוּ לֹא פָּדָה ה׳. עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת בְּנֵיכֶם בִּבְרִית. וְאִם תֹּאמְרוּ: אִם כֵּן לָמָּה יִצְטָרֵךְ לְהַשְׁבִּיעַ אוֹתָנוּ, הֲלֹא דִּין יֵשׁ לוֹ יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ כִּי עַל מְנָת כֵּן פָּדָה אוֹתָנוּ. עַל זֶה אָמַר: ״וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם״ וְגוֹ׳, וַהֲרֵי שְׁטָר וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ, כִּי מִצַּד שֶׁיָּשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׁבִּיעֵנוּ, אֲבָל מִצַּד שֶׁרְאִיתֶם שִׁקּוּצֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְתוֹכָם, יֵשׁ לָחוּשׁ ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה״ וְגוֹ׳, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַשְׁבִּיעָם.
פסוק יג:
וְאִם תֹּאמְרוּ: אִם כֵּן הָדְרָא קוּשְׁיָא לְדוּכְתַּהּ, כִּי בִּשְׁלָמָא אוֹתָנוּ הוּצְרַךְ לְהַשְׁבִּיעֵנוּ כִּי רָאִינוּ שִׁקּוּצֵי הַגּוֹיִם וְיֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן נֵלֵךְ אַחֲרֵיהֶם, אֲבָל בָּנֵינוּ אֲשֶׁר לֹא רָאוּ הַשִּׁקּוּצִים הָהֵם לָמָּה יִזְנוּ אַחֲרֵיהֶם? עַל זֶה אָמַר: ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה״, כִּי בֶּאֱמֶת הַבָּנִים הַנּוֹלָדִים מִצַּד עַצְמָם אֵין בֵּית מֵחוּשׁ שֶׁיֵּלְכוּ אַחֲרֵי עֲבוֹדָה זָרָה כִּי לֹא רָאוּ אוֹתָהּ מֵעוֹלָם, אֲבָל יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמִּשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָקַט טִינָא בְּלִבּוֹ וּמַעֲשֵׂה אָבוֹת יִרְשׁוּ בָנִים, כִּי טֶבַע הַבֵּן נִמְשָׁךְ אַחַר הָאָב כְּמוֹ הָעָנָף שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַשֹּׁרֶשׁ. עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לְהַשְׁבִּיעַ גַּם הַבָּנִים עַל זֶה. וּבְזֶה מְיֻשָּׁב הֵיטֵב שְׁנֵי ״פֶּן״ אֵלּוּ, כִּי ״פֶּן״ רִאשׁוֹן קָאֵי עַל הָאָבוֹת אֲשֶׁר רָאוּ שִׁקּוּצֵי הָעַמִּים פֶּן יֵלְכוּ אַחֲרֵיהֶם, ״פֶּן״ שֵׁנִי קָאֵי עַל הַבָּנִים הַנּוֹלָדִים, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאוּ שִׁקּוּצֵי הָעַמִּים מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיְּקַבְּלוּ טֶבַע הַשֹּׁרֶשׁ, דְּהַיְנוּ הָאָבוֹת שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ מַר פֹּרֶה רֹאשׁ.
פסוק יג:
אוֹ יוּכַל לוֹמַר שֶׁכָּל הַסִּפּוּר, מִן ״כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם״ עַד ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ״ וְגוֹ׳ הַכֹּל נְתִינַת טַעַם עַל הָאָבוֹת, כִּי יֹאמַר: מֵאַחַר שֶׁיְּשַׁבְתֶּם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וִיצָאתֶם מִשָּׁם, וְלֹא הָיָה יְכֹלֶת בֵּאלֹהֵי מִצְרַיִם לְהַצִּיל אֶת מִצְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ עֲבַרְתֶּם בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא נָתַן לָכֶם ה׳ רְשׁוּת לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם, הִנֵּה בָּזֶה תָּבוֹאוּ לִידֵי טָעוּת, לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ נַעֲשָׂה דִּין בֵּאלֹהֵי מִצְרַיִם וְלֹא בֵּאלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם בְּתוֹכָם, לְפִי שֶׁאֱלֹהֵיכֶם חָזָק מֵאֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֲבָל לֹא מֵאֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּתוֹכָם, וְתֹאמְרוּ כִּי מִטַּעַם זֶה לֹא יְכָלְתֶּם לַעֲשׂוֹת כְּלוּם לְאוֹתָן הַגּוֹיִם, כִּי אֱלֹהֵיהֶם עִמָּהֶם לְהַצִּילָם. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְגוֹ׳ כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם״, בְּמִלַּת ״עִמָּהֶם״ חָתַם כָּל טָעוּתָם כִּי יֹאמְרוּ שֶׁאֱלֹהֵיהֶם עִמָּהֶם לְהַצִּילָם, וְאִלּוּ לֹא יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא הָיָה הַטָּעוּת חָזָק כָּל כָּךְ, כִּי אוּלַי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְקַנֵּא בֵּאלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים עַל כֵּן אֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁבֵּאלֹהֵי מִצְרַיִם עָשָׂה שְׁפָטִים וְלֹא בֵּאלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּתוֹכָם, מִתּוֹךְ זֶה אַתֶּם קְרוֹבִים לָבוֹא לִידֵי טָעוּת לוֹמַר שֶׁאֱלֹהֵי הָעַמִּים עִמָּהֶם לְהַצִּילָם. וְאַחַר כָּךְ אָמַר כְּנֶגֶד הַבָּנִים: ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה״, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
פסוק יח:
וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי וְגוֹ׳. כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁחוֹטֵא בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה וְגוֹ׳, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ וְגוֹ׳, כִּי בִּשְׁרִירוּת לִבִּי אֵלֵךְ״, כִּי עֲבוֹדָה זָרָה עִקָּרָהּ בְּמַחֲשָׁבָה, כִּי אֵין אֱמוּנָה כִּי אִם בַּלֵּב. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בַּעֲבוֹדָה זָרָה (יחזקאל יד ה): ״לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״. וּבְכָל זִכְרוֹן עֲבוֹדָה זָרָה לֹא נִזְכַּר כִּי אִם הַמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כז טו): ״אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה״ וְגוֹ׳, וּמִזֶּה יִקְרֶה שְׁנֵי מִינֵי טָעֻיּוֹת, כִּי יֹאמַר, ״אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה״ – וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כְּבָר, דְּהַיְנוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם שֶׁהִזְכִּיר לְמַעְלָה. טָעוּת שֵׁנִי הוּא שֶׁיֹּאמַר, דַּוְקָא מַעֲשֶׂה אָסוּר וְלֹא מַחֲשָׁבָה. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת״, רוֹצֶה לוֹמַר, אוֹתָהּ אָלָה הַמְרַמֶּזֶת עַל עֲבוֹדָה זָרָה בִּפְרָטִיּוּת, שֶׁמַּשְׁמָעוּת הָעִנְיָן דַּוְקָא עַל הַמַּעֲשֶׂה, עַל כֵּן יִמְצָא מָקוֹם לִתְלוֹת בּוֹ טָעוּתוֹ, ״וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי״, שֶׁיִּתֵּן בִּרְכַּת שָׁלוֹם לְעַצְמוֹ בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״כִּי בִּשְׁרִירוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה״, כִּי יִסְמֹךְ עַל זֶה לְהִנָּצֵל מִן הָעֹנֶשׁ לוֹמַר, בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשֵׁב, וְהַמַּשְׁקֶה שָׂדֶה צְמֵאָה לַמַּיִם יַשְׁקֶה אַגַּב אוֹתָהּ שָׂדֶה גַּם הָרָוָה, כָּךְ עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁלַח ה׳ אֶת הַבְּרָכָה אֶל הַצַּדִּיקִים הַצְּמֵאִים לִדְבַר ה׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים סג ב): ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי״ וְגוֹ׳, יְקַבְּלוּ אַגַּבָּן הַבְּרָכָה גַּם הָרְשָׁעִים הַשְּׂבֵעִים מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַד שֶׁבּוֹחֲרִים לָהֶם עֲבוֹדוֹת זָרוֹת חֲדָשִׁים מִקָּרוֹב בָּאוּ, כִּי שָׂבְעָה נַפְשָׁם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. גַּם יֹאמַר, מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן עַל פִּי רֻבּוֹ, אִם כֵּן זְכוּת הַצַּדִּיקִים יַעֲמֹד גַּם לִי וְיִסְלַח לִי בַּעֲבוּרָם.
פסוק יח:
עַל כֵּן אָמַר: ״לֹא יֹאבֶה ה׳ סְלֹחַ לוֹ״, כִּי הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה קָשִׁים מִן עֲבֵרָה עַצְמוֹ, יַעַן עִקַּר הַדָּבָר בַּלֵּב, כִּי בְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב (הושע ד יז): ״חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרַיִם הַנַּח לוֹ״, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ אֲפִלּוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה, אָמְנָם כְּשֶׁחָלַק לִבָּם מֵעִם ה׳ כְּתִיב (שם י ב): ״חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ״, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה׳״, מִלַּת ״אָז״ מוֹרָה עַל הַזְּמַן שֶׁל עַתָּה, כִּי אָז תֵּכֶף וּמִיָּד יֶעְשַׁן אַף ה׳ וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא, רוֹצֶה לוֹמַר בּוֹ לְבַדּוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁחָטָא בַּנִּסְתָּר אֵין אֲחֵרִים נִתְפָּשִׂים בַּעֲוֹנוֹ, ״וְרָבְצָה בוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה״, הַיְנוּ הָאָלוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי. אָמְנָם שָׁם נִזְכְּרוּ כָּל הָאָלוֹת בִּלְשׁוֹן רַבִּים, סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁרַבִּים יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנוֹ, עַל זֶה אָמַר: ״וְהִבְדִּילוֹ ה׳ לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה״, הַיְנוּ הָאָלוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת כִּי תָבוֹא שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד, לְהוֹרוֹת כִּי הוּא יָחִיד לְבַדּוֹ יָמוּת בַּעֲוֹנוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל נְקִיִּים.
פסוק יח:
וּמַה שֶּׁקָּרָא תּוֹרַת כֹּהֲנִים סְתָם ״סֵפֶר״, וְהַקְּלָלוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת כִּי תָבוֹא קָרָא ״סֵפֶר הַתּוֹרָה״, לְפִי שֶׁכָּל חֲמִשָּׁה סְפָרִים בִּכְלָל נִקְרְאוּ ״תּוֹרָה״ וְכָל סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ נִקְרָא ״סֵפֶר״, לְפִיכָךְ סֵפֶר תּוֹרַת כֹּהֲנִים נִקְרָא ״סֵפֶר״, כִּי אֵינוֹ כּוֹלֵל כָּל הַתּוֹרָה, רַק שֶׁהוּא סֵפֶר אֶחָד מִן מִסְפַּר חֲמִשָּׁה סְפָרִים, אֲבָל סֵפֶר חֲמִישִׁי זֶה נִקְרָא ״תּוֹרָה״ כִּי הוּא כּוֹלֵל כָּל הַתּוֹרָה, כִּי לְכָךְ נִקְרָא ״מִשְׁנֵה תּוֹרָה״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים א ה): ״הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת״. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לְעִנְיַן הַהַבְדָּלָה: ״וְהִבְדִּילוֹ ה׳ לְרָעָה וְגוֹ׳ כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה״, כִּי כֻלָּם נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד הַמּוֹרָה עַל הַבְדָּלָה זוֹ, לְבַטֵּל מִמֶּנּוּ סְבָרַת ״לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה״, שֶׁלֹּא יֹאמַר: בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשֵׁב. וּמִטַּעַם זֶה קָרָא הָרִאשׁוֹנִים ״אָלָה״ וְהָאַחֲרוֹנִים ״אָלוֹת״, לְפִי שֶׁהָאַחֲרוֹנִים כְּפוּלִים מִן הָרִאשׁוֹנִים, כִּי בִּמְקוֹם כָּל אָלָה אַחַת נִמְצְאוּ כָּאן שְׁתַּיִם מִן הַטַּעַם שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפָרָשַׁת כִּי תָבוֹא (כח טו), אוֹ כְּנֶגֶד מ״ט שַׁעֲרֵי בִּינָה, אוֹ כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה שֶׁנִּדְרֶשֶׁת בְּמ״ט פָּנִים, כְּנֶגֶד כָּל אֶחָד מַכָּה אַחַת, וְכָאן שְׁתַּיִם בַּעֲבוּר הָעַרְבוּת. וּמַה שֶּׁאָמַר: ״וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה״, דַּוְקָא אוֹתָהּ אָלָה שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, לְפִי שֶׁכָּאן מְדַבֵּר בְּחֵטְא עֲבוֹדָה זָרָה וְכֵן הָאָלָה שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים מְדַבֶּרֶת גַּם כֵּן מֵעֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו ל): ״וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם״ וְגוֹ׳. אֲבָל אוֹתָן אָלוֹת שֶׁבְּעַרְבוֹת מוֹאָב לֹא נִזְכַּר בָּהֶם עֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה. עַל כֵּן אָמַר בְּאָלָה רִאשׁוֹנָה: ״וְרָבְצָה בּוֹ״, כִּי הִיא לְבַדָּהּ תִּרְבַּץ אֶצְלוֹ, אָמְנָם לְעִנְיַן הַהַבְדָּלָה לְבַד שֶׁיַּבְדִּילוֹ ה׳ לְרָעָה מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר: ״כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית״ וְגוֹ׳, כִּי אֵלּוּ הָאָלוֹת נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר אַחַר כָּךְ: ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁבְּעֹנֶשׁ רַבִּים הוּא מְדַבֵּר, זֶה קָאֵי עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה: ״אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט״, כִּי זֶה מְדַבֵּר בְּרַבִּים הַחוֹטְאִים, וְאָז יִרְאוּ מַכַּת הָאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ.
פסוק כא:
וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְגוֹ׳. יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סְפֵקוֹת, כִּי לֹא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא מָה יֹאמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, כִּי אֵין לוֹמַר שֶׁיֹּאמְרוּ: ״עַל מָה עָשָׂה ה׳ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת״, שֶׁהֲרֵי עַל זֶה אָמַר: ״וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מָה עָשָׂה ה׳ כָּכָה״ וְאִם כֵּן בְּנֵיכֶם מָה יֹאמְרוּ? וּמַהוּ שֶׁאָמַר תְּחִלָּה: ״וְהַנָּכְרִי״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם״? וְעוֹד, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ קֹדֶם שֶׁיִּרְאוּ מַכּוֹת הָאָרֶץ לֹא יֹאמְרוּ כְּלוּם, וְאִם כֵּן לָמָּה אָמַר ״וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן״ קֹדֶם ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״?
פסוק כא:
וְהָרִ״י אַבְּרַבַּנְאֵל פֵּרֵשׁ, שֶׁפָּסוּק רִאשׁוֹן לֹא פֵּרֵשׁ בּוֹ עֲדַיִן מָה שֶׁיֹּאמְרוּ, אֶלָּא אָמַר סְתָם: ״וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי״, כִּי שְׁנֵיהֶם יְדַבְּרוּ מֵעִנְיָן זֶה, וְאַחַר כָּךְ פֵּרֵשׁ מָה שֶׁיֹּאמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל יִשְׂרָאֵל: ״עַל מָה עָשָׂה ה׳ כָּכָה״, וּבְנֵיכֶם יָשִׁיבוּ: ״עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ״ וְגוֹ׳. וּפֵרוּשׁוֹ אֵינוֹ מַסְפִּיק לְכָל הַסְּפֵקוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ, כִּי מִתְּחִלָּה קְרָאוֹ ״נָכְרִי״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״כָּל הַגּוֹיִם״. סוֹף דָּבָר פֵּרוּשׁוֹ אֵינוֹ מַסְפִּיק כְּלָל לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָאוֹת עַל אָפְנָם.
פסוק כא:
וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁפְּסוּקִים אֵלּוּ מִלֵּי מִלֵּי קָתָנֵי, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר: ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט״, וּבְפָסוּק זֶה הוּא מְדַבֵּר הֵן בְּיָחִיד הַחוֹטֵא הֵן בְּרַבִּים הַחוֹטְאִים, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וּפֵרֵשׁ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, כִּי מִן ״וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת״ עַד ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״, הַכֹּל מְדַבֵּר בְּעֹנֶשׁ יָחִיד הַחוֹטֵא, וּמִן ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״ עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה, הַכֹּל מְדַבֵּר בְּחֵטְא הָרַבִּים. וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁכָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי בִּזְמַן שֶׁיָּחִיד חוֹטֵא אָז הוּא לוֹקֶה בְּגוּפוֹ כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁרַבִּים חוֹטְאִים אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם בָּהֶם מַה שֶּׁכָּתוּב אֵצֶל הַיָּחִיד: ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם״, כִּי לְאַבֵּד אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר, הֵן מִצַּד שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע ה׳ לָאָבוֹת שֶׁלֹּא לְהַחֲלִיפָם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת, הֵן מִצַּד שֶׁשְּׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת שֶׁבָּרָקִיעַ, וּבְבִטּוּל אֲפִלּוּ שֵׁבֶט אֶחָד יִפֹּל הַמַּזָּל שֶׁבָּרָקִיעַ הַנִּשְׁעָן עָלָיו. עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַלֶּה חֲמָתוֹ בְּעֵצִים וַאֲבָנִים וּבָאָרֶץ הַהִיא, ״גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָּל אַרְצָהּ״. וְהַדִּין נוֹתֵן שֶׁתִּלְקֶה הָאָרֶץ, כִּי הִיא הָיְתָה סִבָּה לְחֵטְא רִאשׁוֹן שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל יְדֵי הַחֹמֶר שֶׁנָּתְנָה בּוֹ, כַּאֲשֶׁר הוֹכַחְנוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (יח כה) בְּפָסוּק ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ״ וְגוֹ׳. עַל כֵּן בְּכָל חֵטְא הָרַבִּים תִּלְקֶה הָאָרֶץ, כְּמוֹ בְּדוֹר הַמַּבּוּל, כְּתִיב ״וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ״. וְכֵן ״וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יוֹשְׁבֶיהָ״, כִּי הִיא דּוֹמָה לְחוֹלֶה הַמֵּקִיא וְאֵינוֹ סוֹבֵל מַאֲכָלוֹ הָרָאוּי לוֹ, כָּךְ הָאֲדָמָה תִּלְקֶה כִּי הִיא הָיְתָה סִבָּה לְכָל חַטָּאת וְעָוֹן הַמָּצוּי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. אֲבָל בְּחֵטְא יָחִיד, אִם תִּלְקֶה הָאָרֶץ יַגִּיעַ הַנֶּזֶק אַף לְמִי שֶׁלֹּא חָטָא.
פסוק כא:
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר תְּחִלָּה בְּעֹנֶשׁ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה מֵעִם ה׳: ״כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה׳ בָּאִישׁ הַהוּא וְגוֹ׳, וְהִבְדִּילוֹ ה׳ לְרָעָה וְגוֹ׳, וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם וְגוֹ׳, וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה״, כִּי שְׁנֵיהֶם יְדַבְּרוּ וִיסַפְּרוּ עִנְיַן פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, מַכּוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח ה׳ עַל הַיָּחִיד הַהוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא מָה יְדַבְּרוּ, מִכָּל מָקוֹם דּוֹמֶה זֶה מַמָּשׁ לְמַה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹכֵחָה (דברים כח לז): ״וְהָיִיתָ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: ״וְלִשְׁנִינָה״ – לְשׁוֹן דִּבּוּר, יְדַבְּרוּ בְּךָ, כְּתַרְגּוּמוֹ: ״וּלְשׁוֹעִי״, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם שָׁם לֹא נִתְפָּרֵשׁ מָה שֶׁיֹּאמְרוּ, אֶלָּא מִסְתָּמָא שֶׁיְּדַבְּרוּ מִמַּה שֶּׁיִּרְאוּ בְךָ מִן גֹּדֶל הַפְלָאוֹת הַמַּכּוֹת, כָּךְ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר כָּאן: ״וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְגוֹ׳ וְהַנָּכְרִי״ וְגוֹ׳, שְׁנֵיהֶם יֹאמְרוּ דֶּרֶךְ חִדּוּשׁ מַה שֶּׁקָּרָה לָאִישׁ הַהוּא. וְדַוְקָא ״הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן״ אוֹ ״הַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה״ יֹאמְרוּ וִידַבְּרוּ זֶה לָזֶה דֶּרֶךְ חִדּוּשׁ מַה שֶּׁקָּרָה לָאִישׁ הַזֶּה, אֲבָל אוֹתוֹ דּוֹר וְכֵן הַגּוֹיִם הַקְּרוֹבִים אֲשֶׁר רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם אוֹתָן הַמַּכּוֹת וּמַכִּירִין אֶת הָאִישׁ וְאֶת שִׂיחוֹ, וַדַּאי יָדוּנוּ אוֹתוֹ לְכַף חוֹבָה וְיַצְדִּיקוּ עָלָיו אֶת הַדִּין. אָמְנָם הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא הִכִּירוּהוּ, יֹאמְרוּ זֶה לָזֶה מִמַּה שֶּׁקָּרָה לוֹ, וְיִהְיֶה אֶצְלָם לְמָשָׁל וּלְשׁוֹעִי.
פסוק כא:
וְאַחַר כָּךְ חָזַר לְפָרֵשׁ עַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְהוּא עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה: ״אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט״, וְהֵם בְּלִי סָפֵק יַעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה בְּנִגְלֶה, כִּי אִם יָחִיד יִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ, הִנֵּה בְּרַבִּים שֶׁנִּתְקַבְּצוּ לְרָעָה אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁיַּעַבְדוּהוּ בַּסֵּתֶר, וְאִם כֵּן אִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֹא יִמְחוּ בָּהֶם דִּין הוּא שֶׁיִּתָּפְסוּ כֻּלָּם בַּעֲוֹן אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט. וְעַל זֶה אָמַר: ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״, כִּי בִּזְמַן שֶׁרַבִּים סָרוּ מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר לְכַלּוֹתָם אִי אֶפְשָׁר, עַל כֵּן יְכַלֶּה ה׳ חֲמָתוֹ בָּאָרֶץ הַהִיא מִקְצָת, וּבָהֶם מִקְצָת, כִּי יִגְלוּ מִמֶּנָּה. וְרָאוּ כָּל הָעַמִּים ״אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִיא וְגוֹ׳, גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ״ וְגוֹ׳, וְעַל זֶה יִתְמְהוּ כָּל הַגּוֹיִם, בֵּין קְרוֹבִין בֵּין רְחוֹקִים: ״עַל מָה עָשָׂה ה׳ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת״, רוֹצֶה לוֹמַר, עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, לֹא פִשְׁעָהּ וְלֹא חַטָּאתָהּ. הֵמָּה מַקְשִׁים וְהֵמָּה מְפָרְקִים: ״וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם״, דּוֹמֶה לַחֵטְא שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לח: ועיי״ש בפירוש רבנו חננאל): כּוֹפֵר בָּעִקָּר הָיָה, וְהָאָרֶץ הִיא שֶׁגָּרְמָה לוֹ עַל יְדֵי חוֹמֶר עָב וְעָכוּר שֶׁנָּתְנָה בּוֹ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁצִּוָּה לָהּ ה׳, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁנִּתְקַלֵּל הָאָדָם עַל עֲוֹנוֹ נִפְקְדָה גַּם הִיא עַל עֲוֹנָהּ וְנִתְקַלְּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג יז): ״אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ״. עַל כֵּן גַּם אֵלּוּ שֶׁהָיוּ כּוֹפְרִים בָּעִקָּר דִּין הוּא שֶׁיִּלְקוּ שְׁנֵיהֶם, הָאָרֶץ וְהָעוֹבְדִים הָעֲבוֹדָה זָרָה. זֶה הוּא שֶׁאָמַר: ״וַיִּחַר אַף ה׳ בָּאָרֶץ הַהִיא וְגוֹ׳, וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם״, לְחַלֵּק הָעֹנֶשׁ בֵּינֵיהֶם, כִּי בָּזֶה לֹא יְכַלֶּה אֶת זֶרַע יִשְׂרָאֵל כִּי יִתְחַלֵּק הָעֹנֶשׁ לִשְׁנַיִם. ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת״, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּאוֹתָהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר מִמֶּנָּה נִתְגַּדֵּל הַחוֹמֶר שֶׁלָּהֶם אֲשֶׁר גָּרַם לָהֶם לַחֲטוֹא.
פסוק כא:
וּמַה שֶּׁבָּאָה לָמֶ״ד גְּדוֹלָה בְּמִלַּת ״וַיַּשְׁלִכֵם״, רֶמֶז שֶׁאַחַר שְׁלֹשִׁים דּוֹר יִגְלוּ מֵאַרְצָם, כִּי מֵאַבְרָהָם וְעַד שְׁלֹמֹה חֲמִשָּׁה עָשָׂר דּוֹר, וּמִשְּׁלֹמֹה וְעַד צִדְקִיָּהוּ גַּם כֵּן חֲמִשָּׁה עָשָׂר דּוֹר, כִּדְאִיתָא בְּרַבָּתִי (שמות טו כו) בְּפָסוּק ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״, שֶׁמַּלְכוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁל לַיָּרֵחַ, שֶׁלֹּא עָמַד כִּי אִם שְׁלֹשִׁים דּוֹר כִּימוֹת הַלְּבָנָה. לְכָךְ בָּאָה לָמֶ״ד גְּדוֹלָה בְּ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת״. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״כַּיּוֹם הַזֶּה״, לוֹמַר לְךָ, לְפִי שֶׁהֵם קַיָּמִים כַּיּוֹם הַזֶּה, עַל כֵּן לְכַלּוֹתָם אִי אֶפְשָׁר. לְפִיכָךְ נִתְחַלֵּק הָעֹנֶשׁ בֵּינָם וּבֵין הָאָרֶץ.
פסוק כא:
וְאָמַר: ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״ וְגוֹ׳, לְתָרֵץ הַשִּׁנּוּי הַנֶּאֱמָר לְמַעְלָה בְּחֵטְא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה: ״וְהִבְדִּילוֹ ה׳ לְרָעָה״ וְכָל יִשְׂרָאֵל נְקִיִּים, וּבְחֵטְא מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט כְּתִיב: ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, מַשְׁמַע שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בִּכְלַל הָעֹנֶשׁ. עַל זֶה אָמַר: ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״, כִּי הַיָּחִיד אֲשֶׁר יִתְבָּרֵךְ בְּלִבּוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי, מִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ בִּלְתִּי ה׳ לְבַדּוֹ, עַל כֵּן ״וְהִבְדִּילוֹ ה׳ לְרָעָה״. אֲבָל חֵטְא הַמִּשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר בְּנִסְתָּר, עַל כֵּן עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חָל חוֹבַת בִּעוּר הַגִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, ״וְהַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם״, וְאִם לֹא יְבַעֲרוּם מִן הָאָרֶץ אָז דִּין הוּא שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ נִתְפָּסִים בַּעֲוֹן אוֹתוֹ שֵׁבֶט. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְהַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ״ וְגוֹ׳. זֶה הַנִּרְאֶה יָשָׁר וְנָכוֹן בְּיִשּׁוּב כָּל הַמִּקְרָאוֹת עַל אָפְנָם.