פסוק א:ויהיו חיי שרה. במדרש למה נסמכה פרשת העקידה למיתת שרה לומר לך שעל ידי בשורת העקידה שבא השטן ובישרה פרחה נשמתה ומתה. יש לשאול למאן דאמר שעל ידי בשורת העקידה שבא השטן ובישרה מתה אדרבה היה לה לשמוח שמחה גדולה שנתקרב בנה ובחר בו ה', בפרט ששרה אין דעתה כשאר הנשים שהם קלות, ושרה אמנו אברהם היה טפל לה בנבואה אם כן היה לה לשמוח, האמוריים הארורים מקריבים בניהם לע"א בשמחה בתופים ובמחולות מוליכין אותו לישרף שנאמר כי גם את בניהם ואת בנותיהם, ישרפו וכו', ולמאן דאמר הפילה עצמה ומתה והרי ההורג עצמו אין לו חלק לעוה"ב. אלא סוד הענין הוא ששרה היא חוה ונתקנה ולזה נקראת שרי שמחל לה הקב"ה מעשיה כמו שרי ליה מאריה וכשראתה השטן פחדה שמא בא להסיתה ולא תוכל לעמוד כנגדו ותגרום מיתה לה ולדורות ח"ו מיתת עוה"ב כי חוה ראשונה גרמה מיתת עוה"ז, ומרוב הפחד שנרשם בה כשראתה אותו מתה. ולמאן דאמר הפילה עצמה הוא שאמרה אל השטן אין לך יכולת אלא על הגוף לא על הנשמה הילך הגוף ופרחה הנשמה. וחזרה למלאת חסרונה ברבקה, וכן שר"י בגי' יצח"ק רבק"ה יתר ה' היא הה"א שחברתם, היא האהל, שנאמר ויביאה יצחק האהל"ה שרה אמו אהל ה' שרה אמו ממש:
פסוק א:מאה שנה ועשרים שנה וכו'. למה הקדים המאה, ועוד למה במאה אמר שנה ובכ' אמר שנה ובז' אמר שנים. אלא האדם אינו יכול לקנות שלימות בימי הבחרות והלואי שיוכל לעמוד על עצמו מלעשות רע מפני חום דם הבחרות, אבל שרה אמנו אינה כן אלא תחלת המאה הוא כמו סוף המאה כולם חשובים כשנה אחת אין בהם שום שנוי אלא השלמות שקנתה בסוף הוא השלמות שקנתה בתחילתה, וכן כשהיתה בת כ' שהוא תחילת חום הטבעי, משא"כ בימי הילדות שכל שנה משונה מחברתה ומתוסף בה דעת ובינה ממה שלפניה וכל שנה ושנה יש לה יתרון על שלפניה בעלוי דעת ובינה כי עיר פרא אדם יולד. ולזה אמר ושבע שנים לומר שאין אחת דומה למה שלפניה אלא עולה במדרגת העלוי. עוד הקדים המאה זה יובן ממה שאז"ל מת פתאום זו מיתה חטופה והני מילי שלא הגיע לגבורות שהוא פ' שנה אבל הגיע לגבורות זו מיתת נשיקה, כ"ש שרה שהגיעה לק':
פסוק א:שני חיי שרה. כלומר אם יש שנוי בשניה לא היו אלא לחיי שרה כלומר לעלוי וליתרון ולחיות. או נאמר שני חיי שרה שלא תאמר מאחר שבא השטן ופרחה נשמתה ומתה לומר שמתה שלא בזמנה לזה אמר שני חיי שרה, לא חסר מחייה שביום שמתה שרה נולדה רבקה כמו שאז"ל וזרח השמש ובא השמש, ומה שמתה פתאום כך היה דרכם למות בלא חולי עד שבא יעקב, וכן אמרו במדרש יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים, וכן בפרשת חיי שרה לומר שחזרה וחיתה ברבקה, ולזה אמר ויהיו חיי שרה שהיה לה הוייה לחייה. או נאמר שחזר ואמר שני חיי שרה לומר שהצדיקים במיתתם נקראים חיים, וזהו ותמת שרה בקרית ארבע, כלומר המיתה לא היה אלא לגוף שהוא מורכב מד' יסודות וזהו קרית ארבע שהגוף עיר קטנה, אבל הנשמה היא חברון היא מתחברת למעלה ואין בה מיתה ולזה נזכרה. שרה ד' פעמים:
פסוק ב:בארץ כנען. לשון תגר כלומר שהלכה להילוך סחורתה (לקנות נפשות):
פסוק ב:ויבא אברהם. מבאר שבע. וא"ת מי הוליכה לשרה לחברון, שמעתי כשבא השטן ואמר לה היכן יצחק אמר לו הלך עם אביו ללמדו מעשה הקרבן א"ל הוא הקרבן, לא האמינה לו הלכה אצל אחימן ששי ותלמי אמרה להם אתם ארוכים ורואים מרחוק הביטו וראו אם תראו זקן אחד הולך עם ג' נערים אמרו לה אנו רואים זקן אחד עוקד בחור אחד והסכין בידו מיד מתה:
פסוק ב:עוד ויבא אברהם לספוד ולבכות ונפל על פני מתו כדי לעורר ההספד והבכי, ועכ"ז לא ספד ולא בכה שנאמר לספוד ולא ספד מרוב השמחה שעמד בנסיון, ולכך לא הביא יצחק עמו כדי שלא יראהו וישמח יותר. שמעתי שנמצא בזוהר שמה. שלא הביא יצחק עמו לפי ששחט בו אברהם רוב שנים והוליכוהו המלאכים תיכף לג"ע לרפאתו ונשתהה שם ג' שנים וברך עליו בא"י מחיה המתים, ולזה אמר כשנכנס יעקב, אמר ראה ריח בני כריח שדה שהיה מכיר בו:
פסוק ד:גר ותושב אנכי וכו'. יש לדקדק למה אמר גר ותושב שזה הפך זה, ועוד למה לבני חת יאמר לעפרון שהוא בעל השדה, ועוד למה אמר אשר בקצה שדהו יאמר אשר בשדהו בקצה למה, ועוד דברי עפרון שאמר השדה נתתי לך אם כוונתו במערה מה לו בשדה. ועוד אחר שאמר נתתי לך למה חזר ואמר והמערה אשר בו לך נתתיה לערבינהו ולימא השדה והמערה לך נתתים, ועוד אמר פעם אחרת לעיני בני עמי נתתיה לך כ"כ נתינות למה, ועוד וישתחו אברהם כבר השתחוה פעם ראשונה שאמר וישתחו אברהם לעם הארץ וכו' ב"פ השתחויה למה, ועוד בדברי אברהם שאמר כסף השדה קח ולמה לא יתן ג"כ כסף המערה ויאמר כסף השדה והמערה קח ממני, ועוד אומרו נתתי הל"ל אתן כסף השדה. ועוד אחר שאמר ויקם שדה עפרון לאברהם למקנה למה אמר פעם אחרת ויקם השדה והמערה לאברהם לאחוזת קבר אלא הענין הוא שאברהם קנה המערה מקודם כשרץ אחר בן הבקר כדאיתא בפרקי רבי אליעזר אבל היתה מכירה טמירתא ולכך סבר עפרון ואמר מאחר שהיא טמירתא אין המכר כלום, ועתה כוונת אברהם לפרסם המכר וגם לקנות השדה גם כן כדי שלא יאמר עפרון מערה מכרתי דרך למערה לא מכרתי, וזאת היתה ג"כ כוונת עפרון לומר מאחר שאין לו דרך אין המכר כלום, ובפרק המוכר פירות (דף כ"ט:) שדרך הקבר ודרך המלך אין לה שיעור, וגם רצה שיהיה מכר זה לעיני כולם ובפרט לעיני בני חת שהם נשיאי הארץ ולא יערערו אחר כך לומר אנו קודמין שאנו בני המצר, או יאמרו אין רצוננו במכירת השדה כי בריבוי השדות תרבה התבואה בעיר. ואמר גר ותושב, לומר תדעו למה עד עתה לא קניתי קבר לפי שאין לי מקום קבוע אולי יאמר לי הקב"ה לך מן הארץ הזאת, אבל עתה אני תושב הואיל ומת לי מת כאן נראה שכאן כוונת הקב"ה שאדור ביניכם לפי שחצי גופי כאן א"כ תנו לי אחוזת קבר, ולא הודיע שקנה המערה כדי לידע כוונתם, ואמר תנו לי אחוזת קבר לפי שמנהגם היה לקבור הרבה מתים בקבר אחד כמ"ש הם במבחר קברינו קבור את מתך לא קבר אחד אלא קברים הרבה, איש ממנו את קברו, אפי' הקבר שהוא חפור ומוכן לאחד ממנו אתה קודם לפי שמתך מוטל לפניך, ולזה אמר מקבור מתך. וישתחו אברהם לומר שמחזיק להם טובה, ומה שאמר נשיא אלהים הכוונה אתה אמרת קבר אחד שתקבור בו כל המתים שלך אין מן הראוי כי נשיא כמוך צריך שיהיה לו קבר מיוחד כדי שיבאו העם להשתטח על קברו, אם כן במבחר קברינו בלשון רבים לא קבר אחד. וזהו שאמר ויענו בני, חת את אברהם לאמר לאמרו ולעלותו ולנשאו כמו את ה' האמרת, ולזה השתחוה לאמר שאינו ראוי לכל כך, ועל מה שאמר במבחר קברינו החזיק להם טובה כאילו נתנו לו הקבר והוא קבל המתנה. ועוד ויענו בני חת את אברהם לאמר באמירה לבד ולא במתנה אלא פטומי מילי וידבר אתם וגו' אשר בקצה שדהו, כלומר שאין בה הפסד לשדות אחרים שבאין לה מן הצד לפי שהיא בקצה השדה. ועפרון הבין כוונתו של אברהם שהיא על קניית השדה ובפרט כששמע שאמרו נשיאי הארץ נשיא אלהים אתה אמר כבר המליכוהו לאברהם, לזה אמר השדה נתתי לך לא תחשוב אלא שהיא נתונה לך מקודם והמערה אשר בו כבר היא קנויה לך מקודם לך נתתיה, אבל עתה מחדש לעיני בני עמי נתתיה לך שלא יהיה להם שום טענה וערעור לומר לא ידענו ולא שמענו. עוד אמר עפרון לא אדוני כלומר אם אתה תקנה אותה ממנו חם כן אתה צריך לי, כי כן אז"ל ועפרון יושב ישב כתיב אותו היום מינוהו שר עליהם מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו, לז"א לו אם אתה תקנה אותה אם כן אין אתה אדוני הואיל ואתה צריך לי והם המליכוך עלינו ואמרו שמענו אדוני, ועוד אמר נשיא קראוך אדון ונשיא לזה אומר אני הדה נתתי לשעבר לא עתה שנראה שאתה צריך לי אלא תחשוב שקודם שהמליכוך היא נתונה במתנה, ואמר בן צחר בגימטריא רצח, שבכל שעה שהיה רוצה ליכנס למערה היה נראה לו כמו שרוצים להרגו, ויש אם למקרא שאנו קורים צוחר בוי"ו גימטריא שד שהיה נראה לו כמי ששד רץ אחריו להרגו, צוחר צד"י מתחלפת בשי"ן באותיות זסשר"ץ כאילו אמר שחר מלשון שחרות, כשהיה נכנס עפרון שם היה נראה לו חושך ענן וערפל, אבל אברהם היה נראה לו שם אורה ונר דלוק, היה בן צוהר כמו צוהר תעשה לתיבה כי שם רמז הה"א כמו שאמרו בזוהר מערת המכפלה שהיא כפולה בב' ההי"ן ועיין שם:
פסוק יב:וישתחו אברהם לפני עם הארץ. לא לעם הארץ אלא לפני להחזיק לו טובה על שאמר השדה נתתי החזיק לו טובה כאלו קבלה ממנו. וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר, כלומר אם יש להם שום טענה יאמרוה וזהו לאמר. ואמר אם אתה לו שמעני נתתי, כלומר כסף המערה כבר נתתי אבל כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה בשדה כדי שיהיה לי בה חזקה. וישקל אברהם לעפרון וגו' באזני בני חת, כדי שלא יהיה להם שום טענה:
פסוק טו:ויען עפרון וגו' ארץ ארבע מאות שקל כסף. למה נקט עפרון מנין ת' אלא הוא כיון למכור כל ד' אמות בת', שכן ארבע מאות היינו ארבע אמות שכן הוא שיעור הקבר, וכן הנשמה בגימ' ת', שהגוף יש לו ארבע אמות שהוא הקבר והנשמה יש לה ת' מיני כסופין, ולזה רמזו ז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, של הכלה בכסופין דילה, סוף סוף שכוונת עפרון ליקח מאברהם על כל ארבע אמות ת', ולזה אמר לו ביני ובינך מה היא ולא תגלה הדבר, אבל בפני בני חת אומר לך ת' סתם, ואברהם הבין ושקל ת' באזני בני חת בפניהם והוסיף שנתן לו קנטרין כדי שיאלם פיו ולא יוכל לדבר בפני אנשי עירו, וזהו באזני כפי שמעם ועם עקש תתפתל, ומזה אמרו במדרש נבהל להון איש רע עין שהכניס עין הרע בממונו של אברהם, שהוא אינו חשוב לכלום בערך אברהם שהיה כבד מאד בכסף ובזהב אם כן איך אמר בממונו של אברהם אלא על דרך שאמרנו:
פסוק טז:יש מי שפירש עובר לסוחר, לפי שעפרון אמר הרבה שאינו לוקח ממנו מעות אלא יקחנה במתנה, ואם יקח ממנו מעות יהיה בזוי לו, מה עשה לקח סחורה כסך ת והמחהו לבעל הסחורה על אברהם זהו עובר לסוחר לבעל הסחורה. ודע והבן שנתנה מערת המכפלה לעפרון קודם והגורן לארונה היבוסי ובת שבע לאוריה החתי וארץ ישראל לכנען כלהו בחד מתקלא ועון אדם גרם. והם גם כן סוד כמה נשמות גרים שבאים מחוץ להתגייר, והבן:
פסוק יז:ויקם שדה עפרון. נתקיים המכר בכסף אבל עדיין יש להם טענה לומר השדה קנוי לך לזריעה להרבות התבואה והפירות אבל אחר שקבר אברהם והלכו כלם עמו לגמול חסד והלכו בשדה עתה נתקיים המכר בכסף ובשטר ובחזקה ששתי פעמים אמר ויקם בפסוק ואין השטר מתקיים אלא בחותמיו ובחזקה. לאחוזת קבר ולא לדבר אחר שקנה השדה בהילוך בחזקה והמערה בקבורה, ושקל אברהם לעפרון כ"כ כסף כדי שלא יניח לעפרון שום זכות וכדי שתהיה נוחה ליכבש לבניו, וזה היתה כוונתו של דוד לארונה היבוסי שנתן לו כסף מלא מאחר שתמלא סאתם לא יהיה לו שום זכות ויאלם, מלא אותיות אלם:
