פסוק ב:ויולדו לדוד בנים וגו'. ספר הכתוב שנולדו בנים לדוד בחברון, והיה הגדול שבהם אמנון בן אחינועם (ג) ומשנהו כלאב לאביגיל, ובדברי הימים (דברי הימים א' ג' א') קראו דניאל, ויורה ששני שמות היה לו, אביו קראו דניאל על שם שדנו האל ית' מחרפת נבל, וכאלו יאמר דנני אל. ואחז"ל במסכת ברכות (א"ה נ"ל שטעות הוא, כי לא תמצא במסכת ברכות בשום מקום המדרש הזה על כלאב, ר"ל שהיה דומה קלסתר פניו וכו' עם היות ששם ד' ע"א מביא טעם ופירוש מה בדרך אחר לאותו שם, אבל במדרש תנחומא פרשת תולדות מצאתי הענין הזה באריכות עיין שם): שנקרא כלאב לפי שהיה דומה קלסתר פניו כקלסתר פניו של דוד, ועשה זה הקב"ה להסיר מלבות בני אדם שהיו אומרים שאביגיל נשארה מעוברת מנבל כאשר לקחה דוד, וכאלו אמר כלאב כלו אב. והבן השלישי היה אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור, ודוד לקחה במלחמה ונשא אותה. ואחז"ל (תנחומא ריש פ' כי תצא) כי לפי שהיתה מעכה אשת יפת תואר שנלקחה במלחמה לפיכך היה אבשלום בן סורר ומורה באביו, ולכן נסמכה פרשת בן סורר ומורה (דברים כ״א:י״ח) לפרשת יפת תואר, לומר לך שכל הנושא אותה יוצא ממנו בן סורר ומורה:
פסוק ד:והבן הרביעי היה אדוניהו בן חגית, והבן החמישי היה שפטיה בן אביטל, (ה) והששי היה יתרעם לעגלה אשת דוד. וחז"ל אמרו גם כן במסכת (ברכות) (צ"ל סנהדרין פ"ב כ"א ע"א) שעגלה זו מיכל שהיתה חביבה עליו כעגלה ולכן קראה אשת דוד להיותה אשתו הראשונה, והכתוב לא יסבול זה שאמר ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, ולכן ראוי לומר שהיא היתה אשה אחרת, ולפי שהיתה שמה עגלה הוצרך הכתוב לומר עליה אשת דוד, להגיד שאשתו היתה לא עגלת בקר, ומה שאמרו (ירושלמי סנהדרין פ"ב כ' ע"ב) שאשת שאול היה רחוק הוא:
פסוק ו:ויהי בהיות המלחמה וגו'. ספר הכתוב שבהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד, ובהיות אבנר מתחזק בבית שאול ולוחם מלחמותיו, ר"ל שהיה מחזיק ידי אישבשת בעבור שאול אביו ולהתמיד בית שאול וכבודו, היה מסכלות אישבשת שבזמן שהיה יותר צריך לאבנר אז חזר עליו בדברי חרפה, (ז) באמרו לו מדוע באתה אל פלגש אבי? והכתוב לא זכר אם היה זה אמת ששכב אבנר עם רצפה אם לא, אבל אמר ותפקוד עלי את עון האשה, וזה יורה שאמת היה הדבר ושאישבשת במשפט הוכיחו, להיות רצפה אלמנתו של מלך והיתה מתשמישיו (עם היותה פלגש ולא אשה) והיתה אם כן אסורה לכל אדם, ולכן אמר מדוע באת אל פלגש אבי? והוא לא כחש ולא התנצל שלא עשהו אבל חרה אפו, כי היה לו לאישבשת לשמור לפיו מחסום ושלא ידבר נגדו דבר קטון או גדול אחרי היותו מתחזק בידו ולוחם מלחמותיו והיה בידו להסירו מהמלוכה כשירצה, (ח) וז"ש הראש כלב אנכי אשר ליהודה וגו', ופירוש הפסוק אצלי כך הוא, הראש כלב אנכי? ר"ל ממונה אנכי על הכלבים לא שר צבא אנשים כי אם הכלבים? וגם לא ממלכות ישראל כ"א מיהודה אשר שנאת? כי הדברים האלה אשר אמרת לי לא יאותו לשר צבא ישראל כי אם לראש הכלבים אשר ליהודה, וזהו אמרו בתמיהה, הראש כלב אנכי וגו'? ומאחר שככה בזיתני היום אעשה חסד עם בית שאול? ר"ל האם היום הזה ראוי לי שאעשה חסד עם בית שאול? אחרי שבמ' שעבר עד הנה לא המצתיך ביד דוד ואתה גמלתני רעה ותפקוד עלי את עון האשה, הנה א"כ באמת אין ראוי לעשות כן, (ט) וז"ש מיד כה יעשה אלקים לאבנר וכה יוסיף, ר"ל כ"כ רעה יעשה לי אלקים ויוסיף עליהם אם לא אקיים מה שנשבע ה' לדוד, (י) והוא להעביר הממלכה מבית שאול להקים כסא דוד על כל ישראל. ואפשר עוד לפרשו באופן אחר, יאמר אעפ"י שאהיה בבית דוד ראש לכלבים, וזהו הראש כלב אנכי אשר ליהודה, כלומר אפילו שאהיה עם דוד ראש לכלבים והפחות שבכל אנשיו, האם ראוי היום הזה שאעשה חסד עם בית שאול? מאחר שלא המציתיך ביד דוד ותפקד עלי עון האשה, באמת עם כל זה שאהיה ראש כלב בבית דוד אין ראוי לעשות עוד עמך חסד, כי טוב בהיותי שם ראש כלב אשר ליהודה. ומה שאמר היום אעשה חסד עם בית שאול, ר"ל לא אמנע מלעשות חסד עמך עם היותי הפחות שבכל שבט יהודה, וזה אל אחיו ואל מרעהו, ר"ל בסבת היותי אני אחיו ומרעהו של שאול, כי אבנר היה אחיו בקורבה והיה מרעהו במלכות, אבל עתה שראיתי שלא המציתיך ביד דוד עם היות שמשחו הש"י למלך, ואתה עכ"ז פקדת עלי עון האשה, לכן כה יעשה ה' וגו' להעביר הממלכה וגו'. ושמעתי מפרשים בזה שהכלב הוא הנובח והמכה את החיות, ולזה אמ' אבנר הראש כלב אנכי לנבוח ולזעוק נגד אנשי יהודה אשר עם דוד, וזהו אשר ליהודה, רוצה לומר לצעוק ולנבוח נגד אנשי יהודה:
פסוק יב:וישלח אבנר מלאכים. ספר הכתוב שאבנר נתכעס כל כך על אישבשת עד ששלח מיד מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ כרתה בריתך אתי וגומר, רוצה לומר ששלח בסתר לומר לדוד למי תאות הארץ אלא לך? כיון שמשחך ה' למלך ולכן כרתה בריתך עמי ואנכי אשיב לך כל ישראל. ואפשר לפרשו בענין שבועה, יאמר ששלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו במקומו, כי שלוחו של אדם כמותו, ויורה שנתן הרשאה גמורה למלאכים לקיים הברית עם דוד, וזהו תחתיו. ונשבע לו למי ארץ, והוא השם שלו הארץ ומלואה, שאם יכרות ברית עמו ישיב כל ישראל אחריו, ויהיה הלמ"ד הזה כלמ"ד (ישעיה ח' כ') לתורה ולתעודה שהיא למ"ד השבועה. ובדרש (תנחומא סוף פרשת מסעי) אמרו שכתב אבנר לדוד בהקדים שמו, ואמר מן אבנר לדוד ולכן נענש, וזהו שאמר אל דוד תחתיו ושעל זה נהרג אבנר:
פסוק יג:ודוד השיב שיחפוץ בבריתו ושיכרות לו ברית אהבה אך בתנאי שיביא אליו את מיכל אשתו, (יד) ולכן שלח דוד מיד אל אישבשת שישלח לו אשתו אחרי אשר שם נפשו בכפו להרוג הפלשתים לקדשה בערלותיהם, והיה זה כדי שאבנר ימלא את דברו ויאמר לאישבשת שישלח את אשתו, (טו) וכן היה שבעצת אבנר שלח אישבשת לקחת את מיכל מפלטיאל בן ליש להוליכה לדוד. וכבר כתבתי שלא היתה נשואה לו אבל היתה משמרת אצלו כדי שלא תלך לדוד ולא תפשע בכבודה, ולכן לא אמר מעם אישה או מעם בעלה אבל אמר מעם איש, רוצה לומר אדם נכבד, כמו שהיו אומרים ישראל (יומא פ"ד א') אישי כ"ג, וע"ד זה אמר (טז) וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה וגו' וכמו שפירשתי במה שקדם לזה. ובויקרא רבה אחז"ל (פר' כ"ג קנ"ב ע"ב), למה נקרא כאן פלטיאל? לפי שהאל פלטו מעבירה שלא בא על מיכל, והיה הולך ובכה אחריה על מצוה שהלכה מידו שהיה כובש את יצרו:
פסוק יז:וכאשר הוליכו את מיכל לדוד דבר אבנר בסתר עם כל ישראל גם תמול גם שלשום הייתם מבקשים את דוד למלך עליכם, ועם היות שעד עתה הייתי מוחה בידכם, (יח) הנה עתה רואה אני שראוי שתעשו זה, לפי שיי' דבר שביד דוד יושיע את ישראל מיד פלשתים ומיד כל אויביהם.
פסוק יט:וכן אמר אל בני בנימן, ואחרי שהכין לבב זקני השבטים הלך אל דוד להודיעו זה.
פסוק כ:(כ-כא) ודוד עשה לאבנר ואנשיו משתה וכבוד, ואבנר אמר שילך לקבץ את כל ישראל להמליך את דוד בפעל ונטל רשות וילך לו, (כב) וכשנפטר מעם דוד באו יואב ועבדי דוד מהגדוד ושלל רב עמהם, והגדוד היה מארץ פלשתים.
פסוק כג:והנה אמר הכתוב ויואב וכל הצבא אשר אתו באו וגו', אחרי שכבר אמר והנה עבדי דוד ויואב בא, לומר שקנה יואב וכל עבדי המלך אומץ לב לעשות המעשה הרע הזה לפי שבאו מהגדוד עם שלל רב, ועוד שבאו וחזרו כלם בשלום ולא נפקד מהם איש, וזהו ויואב וכל הצבא באו, ר"ל כלם חזרו בשלום, (כד) ולזה עצר יואב כח לומר למלך הנה בא אבנר אליך למה זה שלחתו? (כה) כי לא בא כי אם לפתותך ולדעת מוצאך ומובאך כדי להשחית במעשה ידיך, ולא זכר הכתוב מה השיב דוד ליואב, ואולי ששתק ולא השיבו כלום כי ירד לסוף דעתו, (כו) ואז יואב שלח אחרי אבנר לקראו בשם המלך וישיבו אותו מבור הסירה, ר"ל מהבור אשר היה בדרך אשר שם סירים וקוצים. וחז"ל במסכת סנהדרין [סוף] (דף מ"ט ע"ח) פרק נגמר הדין אמרו, בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג, שלא החזיק בדברי דוד אל שאול אלא דחה אותם בדברי הבל, בצפחת המים אשר לקח מראשותיו, אמר לו אחד מהנערים שכחה בבור ומצאה שם דוד ושקר הוא אומר שלקחה מראשותיך, ובדברי כנף המעיל אמר בסירים נאחז ונקרע ולא הרגשת בו ומצאו דוד:
פסוק כז:וספר הכתוב שכאשר שב אבנר הטהו יואב אל תוך השער, ר"ל שער העיר, לדבר אתו בשלי וימיתהו, ובשלי פירשו בו בשלוה, כמו (איוב י"ב ו') ישליו אהלים לשודדים, ות"י מענין פתאום. ואני אחשוב שפירושו שדבר אתו בשלי והחטא שחטא במיתת עשהאל אחיו שהרגו, והוא מגזר' שגגה, כמו (מלכים ב ד׳:כ״ח) לא תשלה אותי. וכמו (בסימן ו' ז') ויכהו שם על השל. וחז"ל דרשו בפר' נגמר הדין (מ"ט ע"ב) אל תוך השער, כמו (דברים כ"ה ד') השערה אל הזקנים, אמר לו להביאו לפני סנהדרין להשפט עמו בדם עשהאל אחיו, וזהו וימת בדם עשהאל, כי תבעו בדם עשהאל ודנו בין סנהדרין, א"ל למה הרגת עשהאל? אמר רודף היה, א"ל היה לך להציל עצמך בא' מאיבריו? א"ל לא יכולתי לכוון לו, א"ל לדופן חמשית כוונת לו באבר מאיבריו לא יכולת לכוון? מיד הרגו, וזהו וימת בדם עשהאל. ועוד דרשו שם (עיין שם רש"י) בשלי בערמה, ששאל לו יבמה גדומה היאך חולצת? והוא היה שוחה ומראה לו כי בשיניה חולצת ואז הכהו, וזהו בשלי מלשון (שמות ג' ה') של נעליך מעל רגליך, ושעל זה אמר דוד (מלכים א' ה') ובנעלו אשר ברגליו:
פסוק כח:וישמע דוד מאחרי כן וגו'. זכר הכתוב ששמע דוד מאחרי כן, ר"ל שלא שמע דוד דבר מקריאת אבנר ולא מכל הענין כי אם אחרי מות אבנר, וזהו וישמע דוד מאחרי כן. והנה היה חושש דוד שמא יחשוב כל ישראל שהוא צוה להרגו, אחרי שנקרא אבנר בשמו ושהרגו יואב שר צבא דוד, ומפני זה אמר נקי אני וממלכתי מעם ה' עד עולם מדמי אבנר בן נר, שר"ל שדוד וכסאו היו נקיים מזה העון, (כט) אבל אותם הדמים של אבנר יחולו על ראש יואב ועל כל בית אביו, רמז לאבישי ואנשיו וקרוביו אשר היו עמו באותה עצה. ואמר ועל כל בית אביו כי לא רצה דוד לקלל את איש צרויה להיותה אחותו, ועל בית יואב, רוצה לומר על כל בניו ובנותיו שלא יכרת זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם. והנה בקללת כל זרעו כתבו המפרשים שלא קלל אלא המסייעים אותו בזה והסומכים את ידו, כמו שכתוב בתורה (ויקרא כ' ה') ושמתי את פני באיש ההוא ובמשפחתו, ותרגם אונקלוס ובסעדוהי. וגם אפשר לומר בזה שהקללות האלה כלם תנאיות, כ"א יהיו הבנים רעים וחטאים ליי' יענשו בעונש אביהם המרצח, ואם יהיו צדיקים וטובים הנה ימלטו מאותו עונש. ואמנם למה יחס הקללות והעונש הזה אל החטא, כבר התעוררו חז"ל אליו, (ילקוט ח"ב דף כ"א ע"א ועיין רד"ק) אמרו בה' דברים אדם זוכה לבניו הזכאים, כלומר שבזכות האבות האל יתברך מברך הבנים בדברים האלו, והם בנוי בחכמה בעושר בכח בימים. אם בכח שנאמר (תהלים קי"ב ב') גבור בארץ יהיה זרעו. בנוי, שנאמר (שם צ' ט"ז) והדרך על בניהם, בעושר, שנאמר (שם ל"ז כ"ה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. בחכמה, שנאמר (דברים י"א י"ט) ולמדתם אותם את בניכם. בשנים, שנאמר (שם שם כ"א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם. ודוד קלל את בני יואב בכלם, זב כנגד הכח, ומצורע כנגד הנוי, שנאמר (ישעיה ג' י"ז) וספח ה' קדקד בנות ציון וגו' כי תחת יופי זה הדור וזה כעור, מחזיק בפלך כנגד החכם, כי המחזיק בפלך הוא הטפש, ונופל בחרב כנגד השנים, זה מאריך ימים וזה מקצר ימים, וחסר לחם כנגד העושר, ודוד ידע שזרע יואב עתידים להיות פושעים ולכן קללם. ורלב"ג כתב שקללם באלה החמשה קללות לפי שכל המקולל בהם כאלו מת ובוטל מן העולם, ולזה הביא בהם המצורע שהוא כמת, כמו שאמר (במדבר י"ב י"ב) אל נא תהי כמת. ואני אחשוב שדוד המלך ע"ה חשש שיואב לא נתכוון בזה לנקום נקמת עשהאל אחיו אבל עשה זה לשלשה תכליות. האחד מפחדו שדוד יאהב מאד את אבנר ויתחבר עמו אם יבא עליו, ובקנאתו לזה הרגו. השני שעשה זה לעשות גבורה, כי חשב שעל חרבו יחיה והתהלל במתת שקר. הג' כי חשב יואב שאבנר בבואו אל דוד יהיה כל ישראל אחריו ויהיו כלם בשלוה ובהשקט, ואז לא יהיה ליואב העושר והשלל אשר היה מקוה במלחמה, ולכן מאס בשלום ובחר במלחמה, ולהיות אבנר מסדר ומביא השלום והאחוה הרגו. ולפי שחשב דוד שיואב נתכוון לכל התכליות האלה שלשתם לכן קללו בקללות כנגדן, ר"ל אם אתה נתכוונת להרחיק ולהסיר אבנר ממני, השם ית' יעשה בניך זבים ומצורעים, באופן שמחוץ למחנה יהיה מושבם ולא יתחברו עם בני ישראל. ואם נתכוונת לעשות גבורה ולחיות על חרבך תהיה הקללה שתהיה מחזיק בפלך, ר"ל לא יהיה עוד חרב בידך כי אם משענת קנה רצוץ, והוא הפלך המשענת אשר ביד אדם, ובסוף תפול בחרב אחר, וזהו נופל בחרב שהוא תשלום הקללה השנית שזכר. ואם נתכוונת להעשיר בהתמדת המלחמה תהיה הקללה שכל ביתך יהיו חסר לחם:
פסוק ל:והנה גלה הכתוב שעם היות שחשב דוד שיואב הרג את אבנר לקנאתו במעלתו ובאהבתו וחברתו לדוד, שהנה כפי האמת לא היה כן כי יואב ואבישי אחיו שניהם היו באותו מעשה להרוג את אבנר, ולא עשו זה כ"א לפי שאבנר הרג את עשהאל אחיהם, עם היות שהיתה הריגתו במלחמה והם לקחו נקמתו בשלום, כמו שאמר דוד בצואתו (מלכים א' ב' ה') וישם דמי מלחמה בשלום. הנה התבארו הפסוקים והותרו השאלות רביעית וחמישית. וכבר אמרו חכמינו ז"ל בפרק נגמר הדין (דף מ"ח ע"ב) שדוד קלל את יואב שלא כדין ולכן נתקיימו כל הקללו' האלה בזרעו של דוד, והיכן נתקיימו? זב ברחבעם, מצורע בעוזיהו, מחזיק בפלך באסא שחלה את רגליו, נופל בחרב ביאשיהו, חסר לחם ביהויכין, וזה שדוד בדעתו היה לצוות להרוג את יואב וכן עשה בשעת מותו, ולכן נענש דוד על שקללו יותר מהדין, ובספר מלכים (שם) במיתת יואב אכתוב בקללות האלה יותר בשלימות:
פסוק לא:ויאמר דוד אל יואב. צוה דוד את יואב ואת כל העם אשר אתו קרעו בגדיהם וספדו לפני אבנר, וצוהו על זה כדי שיהיה כמתחרט על מה שעשה ודואג על מיתתו אחרי שלא הרגו בדין, והמלך דוד היה הולך אחרי המטה כאשר היו מוליכין אותו לקבורה, ואף על פי שאמרו במסכת סנהדרין (פ"ב כ' ע"א) כי המלך אינו יוצא אחרי המטה, ואפילו מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו, הנה עשה דוד כן להוציא מלב ישראל שידע במיתת אבנר, כמו שאמר בסוף הענין וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מאת המלך להמית את אבנר, (לב-לג) ולכן בקבורתו בכה המלך דוד ויקונן עליו הכמות נבל ימות וגומר. והמפרשים פירשו הפסוקים הכמות נבל בחרב או הכמות אדם נבל ופחות ימות אבנר? (לד) ידיך לא אסורות, ואם כן למה לא הכית את יואב כאשר הכה הוא אותך? ורגליך לא לנחשתים הוגשו, ולמה לא ברחת אם כן מפניו? ואין הפירוש הזה ישר אצלי, לפי שהיה דוד אם כן מגדף את אבנר ולא היה מקונן אותו. ואחשוב שדוד הלל ושבח תכונות אבנר, ואמר שלא היה ראוי למות באותו דרך שמת לפי שידיו לא אסורות, ר"ל שלא עשה פעל מגונה בידיו מימיו, ורגליו לא לנחשתים הוגשו, כי לא תפשו אדם ולא היו רגליו בנחושתים אסורות מעולם, ואם כן בתוך המלחמות תמיד עשה כאדם מעולה, ולכן אמר נגדו אם תמיד היו ידיך בלתי אסורות במעשים המגונים ולא תפשך אדם, ואם כן איך לפני בני עולה יואב ואבישי נפלת? כי נפלת בידיהם במרמה ותוך:
פסוק לה:וזכר שעם היות שבא העם להברות את המלך ובקשו ממנו שיאכל לא אבה וישבע כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף, ר"ל כה יעשה לי כמו שעשה לאבנר, וכה יוסיף הוה על הוה אם אוכל דבר עד בוא השמש, (לו-לז) ועם היות שהתפעל המלך יותר מדאי לא יחסוהו לגנות אבל ייטב בעיניהם מה שעשה על אבנר, והאמינו בתום לבבו ובנקיון כפיו:
פסוק לח:ואמנם מה שאמר אחר זה ויאמר המלך, ענינו שדוד התנצל לעבדיו הקרובים אליו למה לא הרג ליואב ואבישי על הרגם את אבנר אחר שחרה אפו עליו כל כך, ולזה אמר הלא תדעו כי נפל היום שר וגדול בישראל, ולכן כפי הראוי והדין התאבלתי כל כך עליו, (לט) ואם תאמרו למה לא נקמתי נקמתו ולא אעשה משפט וצדקה? דעו שהסבה בו הוא שאנכי היום רך ומשוח המלך, כאלו היום נמשחתי והאנשים האלה בני צרויה הם קשים ממני, ר"ל עם היותם בני צרויה אחותי הנה לא חששו לכבודי, והם יותר קשים וזדונים ועושים כל חפצם ממני עם היותי מלך ולכן לא אוכל להם אבל האל יתברך שהוא דינא רבא, ישלם לעוש' הרעה כרעתו ולא ימלטו מהמשפט האלקי, והיה זה התנצלות אליו. וחז"ל פירשו רך מלשון מלכות, כאמרם (ב"ב פ' א' ד' ע"א) לא רכא ולא בר רכא. ואמנם למה לא הרג דוד את יואב על זה ואיך נמלט ממנו כפי הדין, הוא לפי שלא היו שם עדים והתראה ולכן כפי הדין לא היו בני מות, האמנם היה מהיכולת המוחלט המסור למלך להרגם אם ירצה, ודוד לא רצה להרגם כפי אותו היכולת המוחלט כדי שלא לבלבל מלכותו, ואם כן לא חטא במה שלא הרגו וזה על פי הדין, ולכן הניח את משפטן לפני ה' שישלם לעושה הרעה כרעתו, מסכי' למה שאמר ית' (שמות כ"ג ז') ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע, ר"ל אתה בן אדם הנקי והצדיק כפי הדין אל תהרגהו, וא"ת ואיך לא יגמול כרעתו? דע כי יש למעלה ממך דינא רבא אשר לא יצדיק רשע: