פסוק ט:ויחר לאבנר מאד כו'. הנה פסוק זה יראה כמשולל הבנה ויתכן כי העולה על רוחו הוא שאם ילך אצל דוד ישימהו לראש כאשר הוא עתה עם מפיבושת כי איש הוא ומי כמוהו בישראל חכם וגבור כמ"ש ז"ל שכמה אלפי ישראל לא היו יכולים לנענע רגלו כשהיה דוחקו בארץ וכשהכה אותו יואב בערמה בחומש וראה את עצמו מוכה מכת מות אחז בשתי ידיו ביואב לחבטו בקרקע להמיתו ובכל כחו לא היה יכול יואב לימלט מידיו עד שבאו כמה מישראל ובכו לפניו שיניחהו שהיו כל ישראל צריכים לו שמוראו על פלשתים ואז הרפה ממנו ונפל מידיו לארץ ומהנפילה ההיא נשברו שיניו הנה כי כאין היה יואב לפניו באופן שאם היה מניח את איש בושת והולך אל דוד היה עושה אותו ראש. ונבא אל הענין אמר אם אניחך ואהיה ליהודה לראש האם ראש כלב אהיה אנכי בהיותי לשר ליהודה ובהיותי לשר לך אני ראש לזאב כי בנימין זאב כלומר כי אדרבה בהיותי ראש ליהודה אני ראש אריה כי שבט יהודה נקרא אריה מה תאמר שאעשה בשביל בית אביך או בשבילך הנה היום שחרפת אותי לא נשארה כי בשביל אביך האם אעשה חסד עם בית שאול אביך עם מי אעשה אל אחיו בתמיה כי אינם ואל מרעהו ג"כ כי איננו ואם בשבילך האם גמול טוב גמלתני כי הנה על שלא המצותיך ביד דוד והגמול היה כי ותפקד עלי עון האשה הזאת ומה שיראה מלשונו כי עון היה באשה כי בא עליה איש והיא אסורה לאשר אינו מלך אלא שלא היה הוא וזהו ותפקד עלי עון האשה הזאת אלא ששמע איש בושת כי נבעלה ולא פירשו לו עם מי היה ונתן אל לבו כי מי זה יערב אל לבו להשתמש במה שנשתמש מלך אם לא גדול כמוהו אז וישלח מלאכים אל דוד לאמר למי ארץ כלה ראויה זולתך לכן כרתה בריתך כו' והשיב ואמר טוב כו' אך דבר א' אני שואל לא תרא' פני כי אם לפני הביאך את מיכל בבואך כו' כלומר על פי דרכך בבואך שלא אטריחך רק שבבואך תביאה עמך בדרך כי להוציאה מרשות שהיא עתה אינו מוטל עליך כי זולתך יעשה זאת שהוא אחיה וזהו וישלח דוד מלאכים אל איש בושת לאמר תנה את אשתי כו' כי ידע כי עתה שאבנר אינו שלם עמו לא ימרה את פי דוד וכן היה כי איש בשת שלחה עם בעלה עד בחורים ואמר אליו אבנר לך שוב ויביאה הוא:
פסוק כז:וישב אבנר כו', ארז"ל שדנו בדין סנהדרין ויהיה זה אומרו אל תוך השער הוא שער הזקנים והוא שאמר לו אם היה עשהאל רודף אותך היה לך לינצל בא' מאבריו והשיב שאם היה מכוין לכך בין כך ובין כך יהרגנו אמר לו אם כן איך הכיתו אל החומש ולא סתם אל מקום שיזדמן וכן אמרו ז"ל ששאל לו חליצת איטר והשפיל חצי גופו להראות דרך החליצה והתיר הקשרים ומצא מקום לתחוב חרבו אל החומש בלי ראות אבנר ואחשוב נרמז באומרו בשלי שהוא כד"א של נעליך:
פסוק כח:וישמע דוד ולא מיד אלא מאחרי כן ויאמר הן אמת שלא יבצר מלחשוב בני האדם כי בעצמי נעשתה התועבה הזאת אך מה' היודע האמת נקי אנכי וז"א נקי אנכי מעם ה' וכו' אבל אתחיל להורות כי לא מלבי במה שאקלל את יואב אשר עש' הרע' כי יחולו על ראש יואב ואל כל בית אביו ולא בית אמו כי אחתי הוא ואנכי לא חטאתי ואל יכרת כו' והם כמ"ש ז"ל לעומ' ה' דברי' שהאב זוכ' לבניו ולבל יאמרו הן אמת שאת' לא עשית אך אפשר היית בעצה על כן אמר ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר כלו' מה שכללתי בית אביו הוא על כי יואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר והוא שאם העצה נחשוב כמו שגם היועץ היה כעושה הוא אבישי וזהו ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר אך לא אני והוא כי פסוק ויואב כו' כולו הוא סוף דברי דוד ויאמר אל יואב ואל כל העם אשר אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו כי חכם שמת הכל קרוביו ומה שהוא לא עשה כן הוא כי והמלך דוד הולך אחרי המט' והו' לומ' כי למה שהוא מלך אינו יכול לעשות לפי הדין יותר מזה
פסוק לב:אך אח' שויקברו אותו אז וישא את קולו ויבך ויבכו כל העם ועדיין היה אפשר יחשבו כי מאת המלך היתה העצה כי חשבו למורד במלכותו על כי המליך את איש בושת או שהיה עם שאול ברודפו אותו וקרה לו כאשר לנבל שמת בעון שמרד במלכות בית דוד כי כבר היה משוח מלך אלא שבדיני אדם היה פטור על כי עדיין לא יצא טבעו בעולם על כן להסי' מלבם עמד ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל יתכן ימות אבנר על שמרד במלכות בית דוד לא כן הוא חלילה כי הלא אם כן היה כאשר יצאתי מן המערה אחרי שאול ודברתי לו כל הדברים רעים ההם בפניך ישפוט ה' ביני וביניך ונקמני ה' ממך כו' מרשעים יצא רשע כו' והיה ה' לדיין כו' הנה ידיך לא אסורות היו להכותני ארצה אם היית בעצת שאול נגדי וכן כאשר לקחתי החנית מראשותיו שאול וצפחת המים וברחתי וקראתי מרחוק הלא תענה אבנר רגליך לא לנחושתים הוגשו שלא רדפת אחרי להכותני אך יורה כי לבך היה שלם עמי ולא מרדת בי באופן שלא תדמה אל נבל לומר שכמות נבל במרדו היה מיתתך אך אין זאת כי אם שכנפול הצדיק לפני בני עולה לכפר על דורם שהם בני עולה ונופל לפניהם כך נפלת אז ויוסיפו כל העם לבכות עליו בשומעם כי בעונם מת ועוד הוסיף להורות כי מר לו מאד על מיתתו שבאו להברות את דוד לחם וישבע לאמר כה יעשה לי אלקים כאשר לאבנר וכה יוסיף כ"א לפני בא השמש אטעם לחם או כל מאומה
פסוק לו:אז וכל העם הכירו כו' וראוי לשום לב שבפסוק לא נזכר מה הכירו וראוי לסמוך סוף פסוק שאחר זה ולומר וכל העם הכירו כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר. ועוד כי אחרי אומר וייטב בעיניהם מה חוזר ואומר ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוב ועוד כ"ף הדמיון מה טיבה לומר ככל והיה לו לומר כל אשר עשה כו'. ועוד אמרו וידעו כל העם כו' ביום ההוא כי אומרו ביום ההוא הוא מיותר. אך הנה היה אפשר שמאת המלך היה הדבר אז שלא ידע מאומה אך לא נצטער וייחר לו על מיתתו כי היה בלבו כאשם על רדפו אותו עם שאול והנה הוא עשה כמה דברים להוציא מלבם של ישראל א' אשר קלל את יואב ב' אשר הלך אחרי המטה ג' אשר בכה על קברו ד' הקינה אשר עמד ויקונן עליו עד שהוסיפו העם לבכות והנה אין ספק כי כל זה הספיק להסיר מלב העם שלא היתה מאת המלך להמיתו אך עדיין היה אפשר שלא הגיע לו צער על מיתתו אך מאשר לא רצה לאכול ונשבע על כך יורה זה כי חרה לו מאד והנה על זאת נאמר וכל העם הכירו שהוא הכירו הצער שכדבריו כן לבו כי מצטער הוא ושמא תאמר במה הכירו אולי אומר כך ולא כן לבו לז"א וייטב בעיניהם והוא כלל בידנו כי כל אשר ידבר האדם או יעשה האדם ויש בחינות לחשוב שכדבריו טובים כן לבו או שלא כן לבו במה יודע הלא הוא לפי הפעולה והרושם שעושה בלב השומעים כי אם הדברים יוצאים מלבו כך אל לב השומעי' מגיע ואם השומעים לא ייטבו בעיניהם טוב דבריו הוא הוראה שלבו גם הוא בלתי שלם וצודק לאמרי פיו כמאמרנו במקומות רבים וזה יאמר וכל העם הכירו כי מצטער הוא כדבריו במה הכירו הלא הוא כי וייטב בעיניהם ולא הסתפקו אם מלבו היה אומר או מן השפה ולחוץ יורה כי מהלב יצאו ואל לבותם נכנסו ופירש ואמר איך מאשר היה טוב בעיניהם הכירו הלא הוא כי ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוב כלו' ככל אשר עשה כפי בחינת מעשהו אם מלבו אם לאו כך לפי ערך מעשהו הוא בעיני כל העם טוב שאם לבו שלם כך בעיני כל העם טוב מאד ואם לא שלם בעצם כך הוא גדר מה שהוא טוב בעיני כל העם והנה זה הוא על הכרת מה שהכירו מצער המלך שהוצרך עד שראו שנשבע וקיים לבלתי אכל לחם עד בא השמש אך להכיר כי לא מאת המלך הית' להמיתו לא הוצרך אל מה שהרעיב עצמו בסוף הענין כי זה מכל הדברים הראשונים שעשה ביום ההוא נודע לכל.
פסוק לז:וזהו וידעו כל העם כו' ביום ההוא שהוא הנעשה ביום ההוא בלעדי מניעת הלחם כי לא היתה מהמלך להמית כול':
פסוק לז:או יאמר ענין זה מסוף פסוק הקודם ככל אשר עשה כו' והוא כי הנה כדברים אשר עשה המלך היו הדרגות שהיה הולך ומוסי' הוראה שלא מלבו היה כי תחלה קלל את יואב והוא קצת הוראה כי לא בעצתו היה שאם כן לא היה מקלל את יואב ועו' הוסיף במה שהלך אחרי המטה ועוד הוסיף במה שבכה ועוד הוסיף בקינה והאחרון הכביד שמנע ממנו טעימת לחם ואמר שע"י זו ויכירו העם וייטב בעיניהם ושמא תאמר וגם הדברים הראשונים היו גם הם הוראה טובה לז"א דע כי ככל הדברים אשר עשה המלך שהיה הולך ומוסיף הוראה טוב כך היה בעיני כל העם טוב שהיו הם בבחינות הוראותיו היו גם הם הולכים ומוסיפים עם שהאות האחרון הכביד להכיר צערו כי בכל כללות שאר דברים אשר היו ביום ההוא לא נודע רק כי וידעו כל ישראל כי לא מאת המלך היה להמית את אבנר עד האחרונה שהורה היותו מצטער כמדובר. עוד יכוון באומרו ביום ההוא ובאומרו כל העם וכל ישראל כי הנה היו העם הנמצאים ויש כל יתר ישראל אשר לא נמצאו שם כי אם איש במקומו והענין כי יש דבר שנמצאים שם על פי ראית עיניהם אפשר תכנס טוב הכוונה בלבם אך אשר לא ראו ושמעו היום ההוא הדבר אחר שאין השמיעה עושה רושם כראיה שבשמעם לא יכירו טוב לב המלך ויחשבו אולי מאת המלך יצא גם שיספרו למו הוראות שעשה המלך אך בהמשך הזמן יבא מגיד אחר מגיד יום יום מאשר עשה המלך וממתיקים להם הדברים עד שיתיישבו הדברים בלבם ויאמינו כי לא מהמלך היתה מיתתו אמר כי וידעו העם הנמצאים וכל ישראל במקומות' היום ההוא מבלי המשך זמן כי לא מהמלך היתה להמית את אבנר וזה הוראה על טוב לבו שעל כן מיד עשה רושם בשומעם כמדובר:
פסוק לח:ויאמר המלך אל עבדיו ואל תאשימני שלא הרגתי את יואב עתה כי השעה צריכה לכך וידעו כל ישראל כי רע בעיניו אשר עשה ויתקדש שם שמים בעולם ומה גם שהוא היה עתיד לצוות את שלמה בנו לעשותו כי הלא תדעו כי הנה שר וגדול נפל היום בישראל שר למלכות וגדול בחכמה ובכשרון ואנכי רך ומשוח מלך וצריך להטיל מורא בפלשתים וביתר אימות ואלה בני צרויה קשים ממני בעיני הגוים שאימתם מוטלת עליהם כאשר היתה אימת אבנר וא"כ אחר שנפל שר אחד איך אפיל את האחר יום א' ואני רך כו' על כן אמרתי להניח הדבר אל ה' לומר ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו:
