א וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְדָוִד֙ הֹלֵ֣ךְ וְחָזֵ֔ק וּבֵ֥ית שָׁא֖וּל הֹלְכִ֥ים וְדַלִּֽים׃ ב וילדו (וַיִּוָּלְד֧וּ) לְדָוִ֛ד בָּנִ֖ים בְּחֶבְר֑וֹן וַיְהִ֤י בְכוֹרוֹ֙ אַמְנ֔וֹן לַאֲחִינֹ֖עַם הַיִּזְרְעֵאלִֽת׃ ג וּמִשְׁנֵ֣הוּ כִלְאָ֔ב לאביגל (לַאֲ‍ֽבִיגַ֕יִל) אֵ֖שֶׁת נָבָ֣ל הַֽכַּרְמְלִ֑י וְהַשְּׁלִשִׁי֙ אַבְשָׁל֣וֹם בֶּֽן־מַעֲכָ֔ה בַּת־תַּלְמַ֖י מֶ֥לֶךְ גְּשֽׁוּר׃ ד וְהָרְבִיעִ֖י אֲדֹנִיָּ֣ה בֶן־חַגִּ֑ית וְהַחֲמִישִׁ֖י שְׁפַטְיָ֥ה בֶן־אֲבִיטָֽל׃ ה וְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָ֖ה אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְדָוִ֖ד בְּחֶבְרֽוֹן׃ ו וַיְהִ֗י בִּֽהְיוֹת֙ הַמִּלְחָמָ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְאַבְנֵ֛ר הָיָ֥ה מִתְחַזֵּ֖ק בְּבֵ֥ית שָׁאֽוּל׃ ז וּלְשָׁא֣וּל פִּלֶ֔גֶשׁ וּשְׁמָ֖הּ רִצְפָּ֣ה בַת־אַיָּ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אַבְנֵ֔ר מַדּ֥וּעַ בָּ֖אתָה אֶל־פִּילֶ֥גֶשׁ אָבִֽי׃ ח וַיִּחַר֩ לְאַבְנֵ֨ר מְאֹ֜ד עַל־דִּבְרֵ֣י אִֽישׁ־בֹּ֗שֶׁת וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֮ אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָה֒ הַיּ֨וֹם אֶֽעֱשֶׂה־חֶ֜סֶד עִם־בֵּ֣ית ׀ שָׁא֣וּל אָבִ֗יךָ אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־מֵ֣רֵעֵ֔הוּ וְלֹ֥א הִמְצִיתִ֖ךָ בְּיַד־דָּוִ֑ד וַתִּפְקֹ֥ד עָלַ֛י עֲוֺ֥ן הָאִשָּׁ֖ה הַיּֽוֹם׃ ט כֹּֽה־יַעֲשֶׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְאַבְנֵ֔ר וְכֹ֖ה יֹסִ֣יף ל֑וֹ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לְדָוִ֔ד כִּֽי־כֵ֖ן אֶֽעֱשֶׂה־לּֽוֹ׃ י לְהַֽעֲבִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה מִבֵּ֣ית שָׁא֑וּל וּלְהָקִ֞ים אֶת־כִּסֵּ֣א דָוִ֗ד עַל־יִשְׂרָאֵל֙ וְעַל־יְהוּדָ֔ה מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ יא וְלֹֽא־יָכֹ֣ל ע֔וֹד לְהָשִׁ֥יב אֶת־אַבְנֵ֖ר דָּבָ֑ר מִיִּרְאָת֖וֹ אֹתֽוֹ׃ יב וַיִּשְׁלַח֩ אַבְנֵ֨ר מַלְאָכִ֧ים ׀ אֶל־דָּוִ֛ד תחתו (תַּחְתָּ֥יו) לֵאמֹ֖ר לְמִי־אָ֑רֶץ לֵאמֹ֗ר כָּרְתָ֤ה בְרִֽיתְךָ֙ אִתִּ֔י וְהִנֵּה֙ יָדִ֣י עִמָּ֔ךְ לְהָסֵ֥ב אֵלֶ֖יךָ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ יג וַיֹּ֣אמֶר ט֔וֹב אֲנִ֕י אֶכְרֹ֥ת אִתְּךָ֖ בְּרִ֑ית אַ֣ךְ דָּבָ֣ר אֶחָ֡ד אָנֹכִי֩ שֹׁאֵ֨ל מֵאִתְּךָ֤ לֵאמֹר֙ לֹא־תִרְאֶ֣ה אֶת־פָּנַ֔י כִּ֣י ׀ אִם־לִפְנֵ֣י הֱבִיאֲךָ֗ אֵ֚ת מִיכַ֣ל בַּת־שָׁא֔וּל בְּבֹאֲךָ֖ לִרְא֥וֹת אֶת־פָּנָֽי׃ יד וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת בֶּן־שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר תְּנָ֤ה אֶת־אִשְׁתִּי֙ אֶת־מִיכַ֔ל אֲשֶׁר֙ אֵרַ֣שְׂתִּי לִ֔י בְּמֵאָ֖ה עָרְל֥וֹת פְּלִשְׁתִּֽים׃ טו וַיִּשְׁלַח֙ אִ֣ישׁ בֹּ֔שֶׁת וַיִּקָּחֶ֖הָ מֵ֣עִֽם אִ֑ישׁ מֵעִ֖ם פַּלְטִיאֵ֥ל בֶּן־לוש (לָֽיִשׁ׃) טז וַיֵּ֨לֶךְ אִתָּ֜הּ אִישָׁ֗הּ הָל֧וֹךְ וּבָכֹ֛ה אַחֲרֶ֖יהָ עַד־בַּֽחֻרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֥יו אַבְנֵ֛ר לֵ֥ךְ שׁ֖וּב וַיָּשֹֽׁב׃ יז וּדְבַר־אַבְנֵ֣ר הָיָ֔ה עִם־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר גַּם־תְּמוֹל֙ גַּם־שִׁלְשֹׁ֔ם הֱיִיתֶ֞ם מְבַקְשִׁ֧ים אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיכֶֽם׃ יח וְעַתָּ֖ה עֲשׂ֑וּ כִּ֣י יְהוָ֗ה אָמַ֤ר אֶל־דָּוִד֙ לֵאמֹ֔ר בְּיַ֣ד ׀ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֗י הוֹשִׁ֜יעַ אֶת־עַמִּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִיַּ֖ד כָּל־אֹיְבֵיהֶֽם׃ יט וַיְדַבֵּ֥ר גַּם־אַבְנֵ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בִנְיָמִ֑ין וַיֵּ֣לֶךְ גַּם־אַבְנֵ֗ר לְדַבֵּ֞ר בְּאָזְנֵ֤י דָוִד֙ בְּחֶבְר֔וֹן אֵ֤ת כָּל־אֲשֶׁר־טוֹב֙ בְּעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבְעֵינֵ֖י כָּל־בֵּ֥ית בִּנְיָמִֽן׃ כ וַיָּבֹ֨א אַבְנֵ֤ר אֶל־דָּוִד֙ חֶבְר֔וֹן וְאִתּ֖וֹ עֶשְׂרִ֣ים אֲנָשִׁ֑ים וַיַּ֨עַשׂ דָּוִ֧ד לְאַבְנֵ֛ר וְלַאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ מִשְׁתֶּֽה׃ כא וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֣ר אֶל־דָּוִ֡ד אָק֣וּמָה ׀ וְֽאֵלֵ֡כָה וְאֶקְבְּצָה֩ אֶל־אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִכְרְת֤וּ אִתְּךָ֙ בְּרִ֔ית וּמָ֣לַכְתָּ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וַיְּשַׁלַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־אַבְנֵ֖ר וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃ כב וְהִנֵּה֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֤ד וְיוֹאָב֙ בָּ֣א מֵֽהַגְּד֔וּד וְשָׁלָ֥ל רָ֖ב עִמָּ֣ם הֵבִ֑יאוּ וְאַבְנֵ֗ר אֵינֶ֤נּוּ עִם־דָּוִד֙ בְּחֶבְר֔וֹן כִּ֥י שִׁלְּח֖וֹ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃ כג וְיוֹאָ֛ב וְכָל־הַצָּבָ֥א אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ בָּ֑אוּ וַיַּגִּ֤דוּ לְיוֹאָב֙ לֵאמֹ֔ר בָּֽא־אַבְנֵ֤ר בֶּן־נֵר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיְשַׁלְּחֵ֖הוּ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃ כד וַיָּבֹ֤א יוֹאָב֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָה הִנֵּה־בָ֤א אַבְנֵר֙ אֵלֶ֔יךָ לָמָּה־זֶּ֥ה שִׁלַּחְתּ֖וֹ וַיֵּ֥לֶךְ הָלֽוֹךְ׃ כה יָדַ֙עְתָּ֙ אֶת־אַבְנֵ֣ר בֶּן־נֵ֔ר כִּ֥י לְפַתֹּתְךָ֖ בָּ֑א וְלָדַ֜עַת אֶת־מוֹצָֽאֲךָ֙ וְאֶת־מבואך (מ֣וֹבָאֶ֔ךָ) וְלָדַ֕עַת אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃ כו וַיֵּצֵ֤א יוֹאָב֙ מֵעִ֣ם דָּוִ֔ד וַיִּשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ מִבּ֣וֹר הַסִּרָ֑ה וְדָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽע׃ כז וַיָּ֤שָׁב אַבְנֵר֙ חֶבְר֔וֹן וַיַּטֵּ֤הוּ יוֹאָב֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַשַּׁ֔עַר לְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ בַּשֶּׁ֑לִי וַיַּכֵּ֤הוּ שָׁם֙ הַחֹ֔מֶשׁ וַיָּ֕מָת בְּדַ֖ם עֲשָׂה־אֵ֥ל אָחִֽיו׃ כח וַיִּשְׁמַ֤ע דָּוִד֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיֹּ֗אמֶר נָקִ֨י אָנֹכִ֧י וּמַמְלַכְתִּ֛י מֵעִ֥ם יְהוָ֖ה עַד־עוֹלָ֑ם מִדְּמֵ֖י אַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵֽר׃ כט יָחֻ֙לוּ֙ עַל־רֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וְאֶ֖ל כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֑יו וְֽאַל־יִכָּרֵ֣ת מִבֵּ֣ית יוֹאָ֡ב זָ֠ב וּמְצֹרָ֞ע וּמַחֲזִ֥יק בַּפֶּ֛לֶךְ וְנֹפֵ֥ל בַּחֶ֖רֶב וַחֲסַר־לָֽחֶם׃ ל וְיוֹאָב֙ וַאֲבִישַׁ֣י אָחִ֔יו הָרְג֖וּ לְאַבְנֵ֑ר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר הֵמִ֜ית אֶת־עֲשָׂהאֵ֧ל אֲחִיהֶ֛ם בְּגִבְע֖וֹן בַּמִּלְחָמָֽה׃ לא וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יוֹאָ֜ב וְאֶל־כָּל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ קִרְע֤וּ בִגְדֵיכֶם֙ וְחִגְר֣וּ שַׂקִּ֔ים וְסִפְד֖וּ לִפְנֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵ֥י הַמִּטָּֽה׃ לב וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־אַבְנֵ֖ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִשָּׂ֧א הַמֶּ֣לֶךְ אֶת־קוֹל֗וֹ וַיֵּבְךְּ֙ אֶל־קֶ֣בֶר אַבְנֵ֔ר וַיִּבְכּ֖וּ כָּל־הָעָֽם׃ לג וַיְקֹנֵ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־אַבְנֵ֖ר וַיֹּאמַ֑ר הַכְּמ֥וֹת נָבָ֖ל יָמ֥וּת אַבְנֵֽר׃ לד יָדֶ֣ךָ לֹֽא־אֲסֻר֗וֹת וְרַגְלֶ֙יךָ֙ לֹא־לִנְחֻשְׁתַּ֣יִם הֻגָּ֔שׁוּ כִּנְפ֛וֹל לִפְנֵ֥י בְנֵֽי־עַוְלָ֖ה נָפָ֑לְתָּ וַיֹּסִ֥פוּ כָל־הָעָ֖ם לִבְכּ֥וֹת עָלָֽיו׃ לה וַיָּבֹ֣א כָל־הָעָ֗ם לְהַבְר֧וֹת אֶת־דָּוִ֛ד לֶ֖חֶם בְּע֣וֹד הַיּ֑וֹם וַיִּשָּׁבַ֨ע דָּוִ֜ד לֵאמֹ֗ר כֹּ֣ה יַעֲשֶׂה־לִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י אִם־לִפְנֵ֧י בֽוֹא־הַשֶּׁ֛מֶשׁ אֶטְעַם־לֶ֖חֶם א֥וֹ כָל־מְאֽוּמָה׃ לו וְכָל־הָעָ֣ם הִכִּ֔ירוּ וַיִּיטַ֖ב בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ בְּעֵינֵ֥י כָל־הָעָ֖ם טֽוֹב׃ לז וַיֵּדְע֧וּ כָל־הָעָ֛ם וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י לֹ֤א הָיְתָה֙ מֵֽהַמֶּ֔לֶךְ לְהָמִ֖ית אֶת־אַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵֽר׃ לח וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲל֣וֹא תֵדְע֔וּ כִּי־שַׂ֣ר וְגָד֗וֹל נָפַ֛ל הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ לט וְאָנֹכִ֨י הַיּ֥וֹם רַךְ֙ וּמָשׁ֣וּחַ מֶ֔לֶךְ וְהָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנֵ֥י צְרוּיָ֖ה קָשִׁ֣ים מִמֶּ֑נִּי יְשַׁלֵּ֧ם יְהוָ֛ה לְעֹשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה כְּרָעָתֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ראשון לציון

חיים בן עטר

פסוק לג:
ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות וגו' כנפול לפני בני עולה נפלת ויוסיפו וגו' ק"ק מהו מלת אל אבנר והיל"ל על אבנר כמו שאמ' ועל יהונתן וגו' ב' מהו ענין שנקט דוד בלשונו בקינת אבנר הכמות נבל במקום שיאמר איך נפלו גבורים וכו' ג' מהו כנפול לפני בני עולה דהיה צ"ל כנפול בני עולה נפלת כמו שהתחיל לו' הכמות נבל היה ג"כ צריך לומ' כנפול בני עולה דקאי אדידיה ח"ו ולא דקאי לההורג ורד"ק פי' דחסר הכתוב לומר נבל וסמך ארישא דקרא. ולהבין זה אייתי מאי דאיתא במסכ' סנהדרין דף כ' וז"ל א"ר יהודה א"ר מפני מה נענש אבנר מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה ר' יצחק אמר מיחה ולא נענה ושניהם מקרא אחד דרשו ויקונן המלך וגו' מ"ד לא מיחה ה"ק ידיך לא אסורות כו' מ"ט לא מחית כנפול וגו' נפלת ומ"ד מיחה ולא נענה אתמוהי מתמה הכמות נבל ימות. ידיך לא אסורות ורגליך וגו' מכדי מחויי מחית מ"ט כנפול לפני בני עולה נפלת למ"ד מיחה מ"ט איענוש אמר רב נחמן בר יצחק ששיהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה עכ"ל. פי' רש"י למחות בשאול בהריגת נוב עיר הכהנים ששהא מלכות כו' דמשמלך איש בושת עד שמלך דוד ב' שנים ומחצה ב' שנים לאיש בושת וחצי שנה בין מיתתו למלכות דוד כו' ע"כ ותמהו התוס' על פי' רש"י ב' תמיהות חדא למה נענש אבנר על אותה חצי שנה כו' הלא קודם מיתתו חזר אבנר ונתאמץ כו' ועוד כיון דה' שנים עברו ולא המליכו דוד למה יענש אבנר שהמליך איש בושת עכ"ל מקודם נדקדק אומרו מפני מה דמשמע דאיכא הרבה טעמים ורוצה לידע איזהו הנכון דהכי הול"ל למה נהרג אבנר דמלת מפני מה יורה על איזה צד מהצדדים. עוד צריך לידע בשלמא למאן דס"ל מיחה ולא נענה אתי שפיר הכמות נבל וגו' אלא למ"ד לא מיחה מהו הכמות נבל. ועוד דבשלמא למ"ד מיחה להיות דהכי משמע ליה קרא דמיחה מדקאמר הכמות נבל לזה קאמר דהחטא הוא שלא מיחה אלא למ"ד לא מיחה ואימא נמי ששהא מלכות בית דוד ואיכא למימר דאה"נ דגם זה חטא יחשב אלא מהני קראי מיהא לא קאמר דוד אלא לא מיחה ואה"נ דהא והא גרמי ליה ודוד נקט דעדיפא ליה וקודם צריך לדקדק לפי' רש"י שפי' לא מיחה היינו בהריגת נוב עיר הכהנים קשה דאיתא בגמ' לקמן בסנהדרין דף מ"ט על וישבו אותו מבור הסירה אמר ר' אבא בר כהנא בור וסירה גרמו ליה לאבנר שיהרג פי' בשביל צפחת מים שגזל וחתיכת בגד שחתך דוד מבגד שאול ואמר אבנר לשאול זה הבל הצפחת ע"י א' מהנערים שכח אותה בבור ומצאה דוד ועל הבגד נקרע בסירים ומצאו דוד ובזה לא מצא דוד חן בעיני שאול שאם לא היה אומר לו אבנר זה לשאול היה דוד מוצא חן בעיניו וקשה אמאי לא פי' רש"י הכא דהא דלא מיחה דקאמר הוא בענין בור וסירה וג"כ איכא רווחא דמלתא דלא הוי סבר' חדשה דברי ר' אבא ועוד דרש"י ז"ל גופיה פי' שם גבי בור וסירה שנענש בשביל שלא מיחה שהי"ל למחות בשאול ולומר ראה כמה צדיק הוא דוד שלא הרגך ולא מיחה כו' עכ"ל רש"י וא"כ איפה קשה דידיה אדידיה למה לא פירש כן הכא והיה נראה לומר דטעמו דרש"י ז"ל מדלא קא מייתי רב מהאי קרא דבור וסירה שהיא עיקר הדרשה ומוכחא מלתא מהכתוב להדיא שלא מיחה והלך לתור אחר קרא אחרינא דאדרבה סובל ב' דברים ואיכא למימר אדרבה בהיפך ש"מ דלאו הכי קאמר רב אלא על הריגת נוב עיר הכהנים שלא מיחה קאמר וזה אין בו ממש לעולם אימא לך דלא מיחה דבור וסירה קאמר ומאי דמייתי מהאי קרא משום דאיכא סתירה מזה וחשש לטעות בבר פלוגתיה לזה ישב הכתוב כשיטתיה ולעולם אקרא אחרינא סמך דבור וסירה ועלה קאי שלא מיחה אכן לתרץ זה נראה דרש"י הוכרח לפרש כן דלא מיחה בנוב כו' משום דכלום מנ"ל מעיקרא ההיא דרשה דבור וסירה כו' הוא מקרא דוישיבו אותו מבור הסירה וא"כ אי תימא דלמחות דקאמר הכא היינו בצפחת כו' ממ"נ אי דרשי לה בהכרח דלא מיחה אבנר ואדרבה מונעו מלעשות שלום עם דוד שדוחהו לבור וסירה ולא ביד דוד נפל שאול ואי לא דרשי לה לההוא דבור וסירה כלל זה צריך לומר דפשיטא דאם לא היה אומר אבנר בור וסירה לא היה נענש כי כן משמע מהענין מדברי בעל הדרשה שהוא ר' אבא דוקא על שאמר בור וסירה ואדרבה בא בעוכרי דוד ולזה נענש וכן פי' רש"י ז"ל שם וז"ל ולא למד זכות אלא אמר כשעברת על הקוצים כו' הרי' דדוקא מבור וסירה הוא שנענש אבנר וא"כ בהכרח דלא אמרינן דנענש על שלא מיחה אלא אי דרשי' בור וסירה א"כ אין כאן עונש כלל דכלום למה אמר ר' אבא לקמן בסנהדרין שנענש דוקא על בור וסירה ואם לא היה זה בעולם ולא דריש לה א"כ הוא היכן הוא העונש דלא אשכחן דאמר עונש אבנר בשביל דוד אלא ר' אבא ור' אבא לא קאמר אלא בבור וסירה ולא שלא מיחה בשאול שהיה רודף לדוד ואם כן מנ"ל לפרש שיהיה העונש בשביל שלא מיחה לחוד שלא הוזכר בדברי שום אמורא אלא ודאי דבין למר ובין למר לא סברי הכא דבשביל דוד קאמר שלא מיחה ופירש למחות בנוב כו'. וא"ת סוף סוף למה לא אמרינן שיענש על שלא מיחה בשאול על רדיפת דוד דשאני ההיא שהיה סובר שדוד מורד במלכות ואדרבה אם היה מדבר עליו יקרה לו כמעשה עיר הכהנים לזה שתק ולא יענש אלא על דבורו בהפך בור וסירה ודוק:
פסוק לג:
ונראה דאם לא היה אבנר מעיקרא שהמליך איש בושת לא היתה מלכות בית דוד מתעכבת והוא גרם ופירושא דסוגיא הוא באומרו רב מפני מה להיות דאיכא הרבה טעמים והם חמש הנה א' הריגת עשאל. ב' בשביל שלא מיחה ג' ששהא מלכות בית דוד. ד' בור וסירה. ה' למי ארץ לזה אמר ר' אמי מפני מה וסובר רבא דכל הנהו טעמי אית עלייהו פירכא לומר דאין ראוי למות כיון שלא גרם בסיבתו שום מיתה והריגת עשאל כדין היתה ופשיטא שלא יתחייב מיתהוהראיה דבימי שלמה כשדנו ליואב טענו עליו טענת אבנר ואי תימא דבסנהדרין מאי טעמא קא תפסי ליה בהריגתו ולזה תמצא ג"כ דוד שאמר אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר וגו' והגם דטעין יואב על אבנר השתא לכוין אל החומש יכלת לכוין כו' אפשר שהיה יכול אבנר להשיבו אלא דקדם יואב והרגיה ועוד אי אמרינן דעתיה דאבנר דקושטא כדבריו דקאמר לעשאל כשהיה רודפו חדל לך וגו' ואיך אשא פני ליואב אחיך הרי דאשתמוטי קא משתמיט ואם היה לו שום מציאות שלא להרוג אותו כן היה עושה ועוד שהיה בורח ממנו פשיטא שהיה יכול אבנר להורגו ולא לברוח אלא לא היה רוצה להרוג עשאל ש"מ כי הרגיה לא היה מוצא בא' מאיבריו ואם כן מ"ט ימות לטעם זה. ואם משום טעמא דלמי ארץ הרי אז עדיין לא היה דוד מלך על כל ישראל ואבנר לא יענש עליו כי לא מלך היה עליו וגם לא יהיה כ"כ גדול עון ומרד זה ליהרג עליו ואם על סי' ג' שהיא בור וסירה סוף סוף לא יצא מזה רע דה' הציל את דוד מיד שאול ולמה יתחייב מיתה עליו ואם על סי' ד' ששהא מלכות בית דוד ומי יאמר לו לאבנר מעיקרא דמלתא כי כן הוא צריך להיות דאדרבה נראה לו מצוה קעביד שממליך בן שאול שממלא מקום אביו ושכן ראוי להיות והגם דכפי האמת היה הדבר הפך רצונו יתברך לא יתחייב מיתה. לזה לא בחר לו לומר אלא הא דנוב עיר הכהנים שנהרגו כמה כהנים מיתה משונה על לא חמס בכפיהם והיה יכול למחות ולא מיחה על זה נענש אבנר בודאי ונכנס לפרושי קרא הכי דדוד נמי קאמ' לה דהיינו ידיך לא אסורות ולמה לא מחית ומה שהקשינו אומרו הכמות נבל וגו' להיות שאבנר היתה הריגתו מאת ה' אבל יואב מיהא שהרגו שלא כפי הדין הרגו ולזה אמר מעיקרא ויקונן על הריגתו מיואב שהרגו שלא כפי הדין והיינו הכמות נבל ימות אבנר בערך ההורג ובערך הנהרג שהוא אבנר אמר כי מאת ה' כך נגזר על מותו דהיינו ידיך לא אסורות וגו' וכפי זה סלקא קושיתינו דלמה לא קאמר רב גם כן שמת אבנר מטעם ששהא מב"ד כי כבר אמרנו שאדרבה הא אתא למעט דלא ע"ז נענש אבנר. אסיקנא דמשום ה' דברים נענש אבנר על שלא מיחה בנוב עיר הכהנים ועל שהרג עשאל ועל ששהא מב"ד ב' שנים ומחצה ועל בור וסירה ועל שאמר למי ארץ:
פסוק לג:
ובזה נבא אל מכוון הכתובים דוד התחיל לקונן ממטה למעלה וסיבתו אחרונה היתה תחת למי ארץ לזה אמר ויקונן המלך אל אבנר פי' שהיה מיצר על הדברים כולם שגרמו לו המיתה הא' שהקדים עצמו וכת' ממני אבנר למלך דוד לז"א אל אבנר בהקדים שמו למלך ואמר עוד הכמות נבל וגו' על הריגת עשאל שלא נתחייב מיתה עליו כי בודאי רודף הוא כמו שפירשתי שהעיד עליו הכתוב שהיה בורח מלהורגו באופן שהרגו יואב שלא כפי הדין קודם שיתחייב בדין הרגו בידו וזה דוגמא מה שהיה רוצה דוד לעשות לנבל קודם שישמע תשובתו לולי אביגיל כמו שאמר דוד לאביגיל ברוך ה' וגו' אשר כליתני וגו' באופן מיתת נבל היתה דוגמת אבנר שהרג אותו יואב בלי גמר דין ולזה תמה ומה נבל הרשע כ"כ מנעני ה' מלהרוג אותו שלא כפי הדין ואבנר ימות מיתתו הכי דאבנר לא נתחייב מיתה ליואב והרגו שלא כדין ואמר עוד ידיך לא אסורות למר ס"ל דה"ק דוד הוי אימא דטעמא דכמות נבל ימות מצד מעשה שעשית שלא מחית בשאול אי נמי למר כדאית ליה דעדיין מתמיה ואומר מה פעלת הלא מחית ולא הועלת בעד נוב עיר הכהנים. ואומרו עוד ורגליך לא לנחושתים הוגשו וגו' ה"ק מי הכריחך וכבלך מלהחזיר לי המלכות שעכבת מלכותי כאן רמז שעכב מב"ד ואפשר שיודה רב בזה אלא לומר שהיתה סיבה למות עליה לא ולזה הזכירה דוד לנוב עיר הכהנים. וראיתי לדייק דייוק אחר דדוד ע"ה מתמיה על אבנר לא מלבד על השתי שנים ומחצה כמו שהקשו התוס' לפי' רש"י ואמרו והלא ה' שנים שנשארו ישראל בלי מלך עד שעמד אבנר והמליך בן שאול וא"כ למה יענש על שהמליך איש בושת דאפשר שאם לא היה אבנר ממליך אז איש בושת לא היו יכולין ישראל לישב עוד בלתי מלך והשתא נראה כי דוד גם על החמש קובל ואומר שמא נענשת עליהם כיון שיכול היית להחזיר לי המלכות ולא החזרת הגם דהש"ס לא קאמר אלא שתי שנים היינו אי לאו הב' שנים לא הוכר כי יש לאל יד אבנר לומר זה יהיה מלך וזה לא יהיה עד אחר שהמליך בן שאול ויצאה מחשבתו לפועל א"כ גם מעיקרא דמלתא יש למיחש ליה בכל השנים והיינו אומרו רגליך וגו' דלמא כמו שאיגלאי מלתא בב' שנים ומחצה והיה לך שלא לעכב מלכו' ואמר עוד כנפול בני עולה רצונו לומר כי גם סיבה אחרת היתה לך דהיינו בור וסירה וה"ק כשם שלמדת עלי חובה עם שאול ואדרבה דברת רע עד שנתאכזר עלי והיה רודפני והפלת אותי לפני אויבי גם אתה נפלת לפני בני עולה ודייק שפיר אומרו כנפול לפני בני עולה כאשר הפילו בדבריו לפני אויבו מדה כנגד מדה ודוד כונתו כפי זה כשם שהיה בלבו על שאול אליבא דכ"ע שהיה רודפו חנם גם רדיפה זו והריג' שהרג יואב לאבנר כרדיפת שאול שלא כפי הדין ותמצא שלא תלה לו המיתה בזה אלא חיוב מיתה: