פסוק א:וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ. לְפִי שֶׁבַּהֲלִיכָה רִאשׁוֹנָה אָמְרוּ רז״ל (סנהדרין צה) שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ, וּלְפִי זֶה לֹא הָיְתָה הַהֲלִיכָה תְּלוּיָה בְּזֵרוּז רַגְלָיו כִּי אִם בְּנֵס, הֻצְרַךְ לוֹמַר שֶׁמִּכָּאן וָהָלְאָה לֹא הָלַךְ עַל יְדֵי קְפִיצַת הָאָרֶץ, כִּי אִם בְּרַגְלָיו כִּשְׁאָר אָדָם.
פסוק ב:וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה. נִזְדַּמֵּן לוֹ שֶׁרָאָה שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ, סִימָן הוּא שֶׁשְּׁלֹשָׁה הֵם שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לָהֶם אִשָּׁה אֶל הַבְּאֵר, וְהֵם יִצְחָק יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה, לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה נִמְשֶׁלֶת לִבְאֵר שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ה טו) ״שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ״. וְנוּכַל לוֹמַר עוֹד שֶׁשְּׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ, רֶמֶז שֶׁשְּׁלֹשָׁה שׁוּתָפִין בָּאָדָם, וְעַל כֵּן נִזְדַּמְּנָה לוֹ שֶׁשְּׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן שָׁתוּ מִן הַבְּאֵר, כָּךְ שְׁלֹשָׁה שׁוּתָפִין שֶׁבָּאָדָם מִשָּׁם יַשְׁקוּ כָּל הַנּוֹלָדִים. ״וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר״, כִּי הָאִשָּׁה הַצְּנוּעָה נִקְרֵאת ״גַּן נָעוּל מַעְיָן חָתוּם״ (שיר השירים ד יב), וּכְאִלּוּ נֶחְתָּם בְּאֶבֶן, וְלֹא יִפָּתַח כִּי אִם בְּעֵת הַתּוֹלָדָה, וְאַחַר זֶה יָשִׁיבוּ הָאֶבֶן לִמְקוֹמוֹ, שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִזֶּה הַבְּאֵר כִּי אִם בְּעֵת הַצֹּרֶךְ לְקִיּוּם הַמִּין.
פסוק ב:וְרז״ל דָּרְשׁוּ (בראשית רבה עח, ט) עִנְיַן הַבְּאֵר בְּכַמָּה פָּנִים שׁוֹנוֹת, יֵשׁ אוֹמְרִים ״וְהִנֵּה בְאֵר״ זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים זֶה סִינַי כוּ׳, וּלְדַעַת כֻּלָּם אֵין הַמִּקְרָאוֹת יוֹצְאִין מִידֵי פְּשׁוּטָם, אֶלָּא כַּוָּנָתָם לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ נִזְדַּמֵּן לְיַעֲקֹב עִנְיַן הַבְּאֵר וְהָרוֹעִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה סִימָן מָסוּר בְּיָדוֹ עַל הֶעָתִיד, וּבְדָבָר זֶה נֶחְלְקוּ הַחֲכָמִים עַל מָה הָעִנְיָן מְרַמֵּז.
פסוק ה:הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר. הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל, וּבִמְקוֹם ״יָדָעְנוּ״ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״יְדַעֲנוּהוּ״. וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא שְׁאָלָם אִם הֵם מַכִּירִין אוֹתוֹ אוֹ לֹא, כִּי חָשַׁב פְּשִׁיטָא שֶׁאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ מַכִּירִין אוֹתוֹ, אַךְ שֶׁשְּׁאָלָם עַל מַעֲשָׂיו וְעַל יִחוּסוֹ. כִּי עַל מַעֲשָׂיו שָׁאַל אִם הוּא מִתְיַחֵס אַחַר נָחוֹר, שֶׁהָיָה אִישׁ תָּם וְיָשָׁר, אוֹ אַחַר אָבִיו בְּתוּאֵל הָרַמַּאי שֶׁהָיָה בּוֹעֵל כָּל הַבְּתוּלוֹת, וְאָמַר ״הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן״ אִם הוּא ״בֶּן נָחוֹר״ דּוֹמֶה לוֹ בַּתּוֹלְדָה, וַיֹּאמְרוּ ״יָדָעְנוּ״ כִּי הוּא בֶּן נָחוֹר, מִתְיַחֵס אַחֲרָיו וְדוֹמֶה לוֹ בְּמַעֲשָׂיו. וְעַל יַחַס שֶׁלּוֹ שָׁאַל אִם הוּא נוֹלַד מִנָּחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם, כִּי אוּלַי אִמּוֹ יְלָדַתּוּ מֵאִישׁ אַחֵר, וְרָצָה לֵידַע אִם לֹא יָצָא שֵׁם רַע עַל אִמּוֹ כְּמוֹ שֶׁיָּצָא עַל בְּתוּאֵל שֶׁבָּעַל כָּל הַבְּתוּלוֹת, וְחָשַׁשׁ שֶׁמָּא גַּם אִשְׁתּוֹ זָנְתָה עַד שֶׁנּוֹלַד לָבָן מֵאִישׁ אַחֵר, וְאֵינוֹ מִתְיַחֵס אַחַר נָחוֹר, וְהֵשִׁיבוּ ״יָדָעְנוּ״ שֶׁהוּא בֶּן נָחוֹר בְּבֵרוּר כִּי לֹא נִשְׁמַע עַל אִמּוֹ שׁוּם שֶׁמֶץ פְּסוּל. וַיֹּאמֶר לָהֶם ״הֲשָׁלוֹם לוֹ״, כִּי יָדַע שֶׁכָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ רְשָׁעִים, וְאִם הוּא צַדִּיק לְפִי דִּבְרֵיהֶם מִסְּתָמָא אֵין שָׁלוֹם לוֹ מִפְּנֵי הָרְשָׁעִים שֶׁדַּרְכָּם לְהִתְגָּרוֹת בַּצַּדִּיקִים, וַיֹּאמְרוּ ״שָׁלוֹם״, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן, וְאִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ שָׁלוֹם לֹא הָיָה שׁוֹלֵחַ אֶת בִּתּוֹ בֵּין הָרוֹעִים פֶּן יִתְעַלְּלוּ בָּהּ.
פסוק ה:וְיֵש אוֹמְרִים, שֶׁלְּכָךְ אָמַר לָהֶם ״הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל״ (בראשית כט:ז), לְבָדְקָן אִם הֵם חֲשׁוּדִים עַל הַגָּזֵל, כִּי סְתָם רוֹעִים חֲשׁוּדִים, (עיין פירוש רש״י) וְחָשַׁב יַעֲקֹב שֶׁאִם אֵינָן כְּשֵׁרִים, אִם כֵּן שֶׁלֹּא כַּדִּין נִתְיַחֲדָה רָחֵל עִמָּהֶם, כִּי אֵין הֶתֵּר לְהִתְיַחֵד כִּי אִם בָּעִיר בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים וּבַשָּׂדֶה עִם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים. וְעַל כֵּן פֵּרַט לְךָ הַכָּתוּב שֶׁהָיוּ שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן וּכְשֵׁרִים הָיוּ, וְאִם כֵּן בְּדִין נִתְיַחֲדָה עִמָּהֶם.
פסוק יד:אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״, וְלֹא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא אֵיזוֹ דָּבָר דְּבָרִים הַדְּבָרִים אֲשֶׁר סִפֵּר לוֹ, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ״, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁסִּפֵּר לוֹ אוֹתָן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, שֶׁאָמַר ״יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי״ (בראשית כז:מא), וְהֻצְרַךְ לְסַפֵּר לוֹ מֵאֵיזוֹ טַעַם רָצָה לְהָרְגוֹ, וְהוּא בַּעֲבוּר הַבְּכוֹרָה וְהַבְּרָכוֹת. עַל כֵּן אָמַר לוֹ לָבָן ״אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה״, בְּמִלַּת ״אַךְ״ מִעֵט אֶת עֵשָׂו, כִּי ״אוֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים״, וְ״כָל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאוּהוּ״ (משלי יט:ד,ז), וְאָמַר לְפִי זֶה עָשִׁיר אַתָּה, וְאִם כֵּן אַךְ אַתָּה לְבַד עַצְמִי וּבְשָׂרִי וְלֹא עֵשָׂו, וְעַל כֵּן אֵינְךָ צָרִיךְ לִירֹא מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא אֵינוֹ קְרוֹבִי.
פסוק יד:דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁלֹּא רָאָה אֶצְלוֹ מְאוּמָה, שֶׁהֲרֵי בָּא בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת, אִם כֵּן אֵין בְּךָ הַקֻּרְבָה שֶׁמְּקָרְבִין הָעֲשִׁירִים, כִּי אִם קֻרְבַת שְׁאֵר בָּשָׂר לְבַד. דָּבָר אַחֵר, שֶׁסִּפֵּר לוֹ אֵיךְ שֶׁרִמָּה אֶת עֵשָׂו בִּלְקִיחַת הַבְּכוֹרָה, אָמַר ״אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתָּה״ (בראשית כט:יד) – רַמַּאי כָּמוֹנִי, עַל כֵּן רָאוּי לְקָרֶבְךָ אֵלַי, כִּי כָמוֹנִי כָּמוֹךָ.
פסוק ל:וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה. מַשְׁמָע שֶׁהָיָה אוֹהֵב אֶת לֵאָה, זוּלַת שֶׁאָהַב אֶת רָחֵל יוֹתֵר מִלֵּאָה, וְהַפָּסוּק אוֹמֵר (בראשית כט:לא) ״וַיַּרְא ה׳ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה״. וְעוֹד מַהוּ ״גַּם״? וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁיִּתְרוֹן הַחָכְמָה בָּא מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ, כִּי אֵין נִכָּר אֵיזוֹ מַעֲלָה עַד אֲשֶׁר רוֹאִין הַהֶעְדֵּר וְרוֹאִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה, אָז נִרְאֶה בְּיוֹתֵר יִתְרוֹן הַחָכְמָה וְהָאוֹר. כָּךְ יַעֲקֹב הָיָה אוֹהֵב אֶת רָחֵל מִצַּד עַצְמָהּ, וְנוֹסָף עַל אַהֲבָה זוֹ עוֹד הוֹסִיף בָּהּ אַהֲבָה מִצַּד לֵאָה, כִּי רָאָה אֶת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ וְנִגְלָה בְּיוֹתֵר יִתְרוֹנָהּ שֶׁל רָחֵל. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל״, מִלַּת ״גַּם״ בָּא לְרַבּוֹת תּוֹסֶפֶת הָאַהֲבָה הַנִּמְשֶׁכֶת לְרָחֵל מִן לֵאָה, וּמֵ״ם שֶׁל ״מִלֵּאָה״ אֵינָהּ מֵ״ם הַיִּתְרוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁתּוֹסֶפֶת אַהֲבָה זוֹ נִמְשָׁךְ מִלֵּאָה בַּעֲבוּר שֶׁמָּסְרָה סִימָנֶיהָ לְלֵאָה, וְדָבָר זֶה חָשַׁב לָהּ לִצְדָקָה, עַל כֵּן הוֹסִיף בָּהּ אַהֲבָה.
פסוק לג:כִּי שָׁמַע ה׳ כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי. אַף עַל פִּי שֶׁבְּלֵדַת בֵּן רִאשׁוֹן אָמְרָה ״כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי״ (בראשית כט:לב), וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִשְׂנָאֶהָ, וְלָמָּה זֶה אָמְרָה ״כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי״? מִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה שֶׁהִיא סָבְרָה שֶׁיִּהְיֶה כֵן וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָהּ, כִּי הִיא סָבְרָה מֵאַחַר שֶׁאֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים וְהַבֵּן אָהוּב בְּלִי סָפֵק, וְאֵיךְ תִּהְיֶה בּוֹר שְׂנוּאָה וּמֵימֶיהָ חֲבִיבִין? עַל כֵּן אָמְרָה ״כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי״. וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה שֶׁהָלְכָה בְּטָעוּת, שֶׁהֲרֵי מִן הַדִּין הָיָה שֶׁאֲחוֹתִי תֵּלֵד בֵּן שֵׁנִי, וּמַה נָּתַן לִי ה׳ גַּם אֶת זֶה? אֶלָּא לְפִי שֶׁגָּלוּי לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעוֹדֶנּוּ בְּשִׂנְאָתוֹ, לְכָךְ אָמְרָה ״כִּי שָׁמַע ה׳״, הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ בּוֹחֵן לִבּוֹ וְשָׁמַע כָּל דְּבָרָיו שֶׁעִם לִבּוֹ, אֲבָל אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי זֶה כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁכְּבָר סָרָה שִׂנְאָתוֹ.
פסוק לג:וְעוֹד יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁבְּלֵדַת בֵּן רִאשׁוֹן אָהַב אוֹתָהּ, וּבֵינֵי בֵּינֵי נִתְקַלְקְלָה הַשּׁוּרָה וְחָזַר לְשִׂנְאָתוֹ, כִּי כֵן הוּא הַמִּנְהָג שֶׁבִּשְׁעַת הַלֵּדָה יִשְׂמַח הָאָב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו וְאַגַּב יִשְׂמַח גַּם בְּאִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקַח, וּבְרֹב הַיָּמִים הַכֹּל נִשְׁכָּח וְסָרָה אַהֲבָתוֹ. וְהִיא גַּם הִיא אָמְרָה בִּנְבוּאָה ״כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי״ (בראשית כט, לב), דַּוְקָא עַתָּה בִּשְׁעַת לֵדָה וְקָרוֹב לַלֵּדָה, וְלֹא אַחַר כָּךְ. וְיָדְעָה זֶה מִגֹּדֶל רִחוּק לְבָבוֹ, שֶׁאַהֲבָה זוֹ לֹא תִּהְיֶה כִּי אִם לְפִי שָׁעָה, עַל כֵּן אָמְרָה ״כִּי עַתָּה״. וּבְבֵן שֵׁנִי אָמְרָה ״כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי״ (בראשית כט, לג), וּבַבֵּן הַשְּׁלִישִׁי נֶאֱמַר ״עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי״ (בראשית כט, לד), יַעֲקֹב קָרָא לוֹ לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא מַסְכִּים לִדְבָרֶיהָ וְכִי רְצוֹנוֹ לְהִדָּבֵק בָּהּ. אֲבָל בַּבָּנִים הַקּוֹדְמִים הִיא קָרְאָה לָהֶם שֵׁמוֹת הַמּוֹרִים עַל הָאַהֲבָה, אֲבָל לֹא רָאִינוּ עֲדַיִן הַסְכָּמָתוֹ עַד שֶׁיָּלְדָה בֵּן שְׁלִישִׁי, אָז גִּלָּה דַעְתּוֹ כִּי סָרָה שִׂנְאָתוֹ מִכָּל וָכֹל.
פסוק לד:הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל שֵׁם שֶׁלִּוָּהוּ בְּמַתְּנוֹת כְּהוּנָה קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר שֶׁקָּרָאוֹ לֵוִי עַל שֵׁם ״הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי״. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה כִּי הָאִמָּהוֹת רוּחַ ה׳ דִּבֶּר עַל לְשׁוֹנָם, וּמַה שֶּׁאָמְרָה בְּלֵדַת בֵּן הָרִאשׁוֹן ״כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי״ (בראשית כט, לב), הָיְתָה הַכַּוָּנָה בַּעֲבוּר שֶׁנּוֹלַד בֵּן הַבְּכוֹר עוֹבֵד עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הָעֲבוֹדָה הָיְתָה בַּבְּכוֹרוֹת. וּלְפִיכָךְ יִצְחָק אָהַב אֶת עֵשָׂו לְפִי שֶׁהוּא בְּכוֹר וְחָשַׁב שֶׁהוּא יִהְיֶה עוֹבֵד עֲבוֹדָה, וְרִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב כִּי רָאֲתָה בִּנְבוּאָה שֶׁעַל יָדָהּ תָּשׁוּב הַבְּכוֹרָה לְיַעֲקֹב. כָּךְ אָמְרָה לֵאָה ״כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי״ עַל יְדֵי בֵּן הַבְּכוֹר, כִּי בְּרִית כְּרוּתָה שֶׁלְּעוֹלָם יִהְיֶה בֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנוּאָה כְּדֵי לְסַבֵּב לָהּ אַהֲבָה, וְכֵן פֵּרֵשׁ מַהֲרִי״א פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא בְּפָסוּק ״וְהָיָה הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה״ (דברים כא, טז). אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדַע שֶׁלְּסוֹף תִּסּוֹב הַבְּכוֹרָה מֵרְאוּבֵן עַל יְדֵי חִלּוּל יְצוּעֵי אָבִיו, וְאִם כֵּן עֲדַיִן הִיא שְׂנוּאָה, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי שָׁמַע ה׳ כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה״ (בראשית כט, לג), וְלֹא אָמְרָה שֶׁבֵּן זֶה יְסַבֵּב הָאַהֲבָה בַּעֲבוּר אֵיזוֹ סִבָּה, עַד שֶׁיָּלְדָה אֶת לֵוִי שֶׁקָּרָא לוֹ ה׳ לֵוִי עַל שֵׁם שֶׁלִּוָּהוּ בְּמַתְּנוֹת כְּהוּנָה חֵלֶף עֲבוֹדַת ה׳ אֲשֶׁר עָלָיו, וּבְסִבָּה זוֹ ״יִלָּוֶה אֵלַי אִישִׁי״ וְיֶאֱהָבַנִי, כִּי מִמֶּנִּי נוֹלַד הַפַּעַם אוֹתוֹ בֵּן אֲשֶׁר עָלָיו יִהְיֶה מַשָּׂא עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּלְפִי זֶה מַסְכִּים פֵּרוּשׁ רַשִׁ״י עִם פְּשַׁט הַמִּקְרָא.
