פסוק א:אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סָפֵק גָּדוֹל, שֶׁאִם הָאִשָּׁה הוֹסִיפָה מִדַּעְתָּהּ צִוּוּי ״לֹא תִגְּעוּ״, הֲרֵי יָדְעָה הָאֱמֶת שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ עַל הַנְּגִיעָה, וְאִם כֵּן אֵיךְ נִתְפַּתְּתָה הָאִשָּׁה לְדִבְרֵי הֶבֶל אֵלּוּ לוֹמַר ״כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִיתָה בִּנְגִיעָה כָּךְ אֵין מִיתָה בַּאֲכִילָה״? לְפוּם רִיהֲטָא נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁהָאִשָּׁה לֹא שָׁמְעָה הַצִּוּוּי מִפִּי הַגְּבוּרָה כִּי אִם מִפִּי בַּעְלָהּ, וְזֶה שֶׁאָמַר (בראשית ב:טז) ״וַיְצַו ה׳ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר״ – מַהוּ ״לֵאמֹר״? אֶלָּא שֶׁיֹּאמַר גַּם לְאִשְׁתּוֹ שֶׁאֲכִילָה זוֹ מְסֻכֶּנֶת. כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״עַל הָאָדָם״ וְלֹא נֶאֱמַר ״אֶל הָאָדָם״ אֶלָּא ״עַל״, הַיְנוּ עַל אוֹדוֹת שֶׁלֹּא לְהָבִיא אֶת עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה. וְהָאָדָם רָאָה בְּשִׂכְלוֹ לַעֲשׂוֹת סְיָג וּלְהוֹסִיף עַל הַצִּוּוּי לֶאֱסֹר לְאִשְׁתּוֹ אַף הַנְּגִיעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבֹא לִידֵי אֲכִילָה, וְחַוָּה סָבְרָה שֶׁאָמַר לָהּ הַכֹּל מִפִּי הַגְּבוּרָה, עַל כֵּן בָּא לָהּ טָעוּת זֶה כִּי מָצָא לוֹ הַנָּחָשׁ לְהַטְעוֹתָהּ. וּבָזֶה אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁלְּכָךְ לֹא בָּא הַנָּחָשׁ אֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁהַנָּשִׁים דַּעְתָּן קַלּוֹת לְהִתְפַּתּוֹת, כִּי בְּלָאו הָכִי אֵין זֶה קֻשְׁיָא, שֶׁהֲרֵי הַנָּחָשׁ רָצָה לְהוֹכִיחַ מִן הַנְּגִיעָה שֶׁאֵין מִיתָה בַּאֲכִילָה, וְעִם אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה יָכוֹל לְהוֹכִיחַ כְּלוּם, כִּי אָדָם יָדַע הָאֱמֶת שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ עַל הַנְּגִיעָה וְהוּא הוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ.
פסוק א:וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ עוֹד, שֶׁחַוָּה הָיְתָה מְסֻפֶּקֶת אִם כַּוָּנַת הַנָּחָשׁ לְטוֹבָתָם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֵּאלֹהִים יוֹדְעֵי טוֹב וָרָע, אוֹ שֶׁמָּא כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיָּמוּת אָדָם וְיִשָּׂא הוּא אֶת חַוָּה. וְאָמַר לְחַוָּה לְפִי שֶׁנָּשִׁים דַּעְתָּן קַלּוֹת לְהִתְפַּתּוֹת, וְיָדַע שֶׁוַּדַּאי תִּתֵּן לְבַעְלָהּ תְּחִלָּה. עַל כֵּן אָמְרָה חַוָּה בְּזֹאת יִבָּחֵן דַּעַת הַנָּחָשׁ, וְהוֹסִיפָה צִוּוּי ״לֹא תִגְּעוּ״ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בֵּינֵיהֶם בִּנְגִיעָה, כִּי בִּנְגִיעָה אֵין סְבָרָא שֶׁתַּקְדִּים אֶת בַּעְלָהּ כְּמוֹ בַּאֲכִילָה. וְכַאֲשֶׁר דָּחַף הַנָּחָשׁ אֶת חַוָּה בָּאִילָן, אָז אָמְרָה חַוָּה: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הַדִּין עִם הַנָּחָשׁ, כִּי אִם הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיָּמוּת הָאָדָם, אִם כֵּן לָמָּה דָּחַף אוֹתִי וּמַה יַרְוִיחַ בְּמִיתָתִי? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכִּדְבָרָיו כֵּן הוּא – לִהְיוֹת כֵּאלֹהִים, וְעַל כֵּן נָתְנָה מָקוֹם לִדְבָרָיו. וְעַיֵּן (בראשית א:יא) פֵּרוּשׁ יָקָר עַל סִפּוּר הַנָּחָשׁ עִם חַוָּה בְּפָסוּק ״עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ״.
פסוק ו:וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם. כִּי בְּכָל חֵטְא יֵשׁ לַיֵּצֶר טוֹב וִכּוּחַ עִם הַיֵּצֶר הָרָע, כִּי הַיֵּצֶר טוֹב מַבְטִיחוֹ שָׂכָר הָרוּחָנִי לָעוֹלָם הַבָּא, וְהַיֵּצֶר הָרָע מֵשִׁיב עָלָיו וְטוֹעֵן כִּי טוֹב לֵילֵךְ אַחַר הַתַּאֲווֹת הַמֻּחָשׁוֹת לָעַיִן הָרוֹאָה, כִּי תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה נִרְאִין לְעֵין כֹּל, מִלֵּילֵךְ אַחַר חֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר ״עַיִן לֹא רָאָתָה״, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה״ – רָאֲתָה דִּבְרֵי הַנָּחָשׁ וְיָשְׁרוּ בְּעֵינֶיהָ טַעֲנוֹתָיו ״כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם״, שֶׁתַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה נִרְאִין עַיִן בְּעַיִן, לְאַפּוֹקֵי חֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַבָּא ״עַיִן לֹא רָאָתָה״, וְהָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר יַרְחִיק עֵדָיו (הרא״ש שבועות ו:יג).
פסוק ו:וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ. מִלַּת ״עִמָּהּ״ פֵּרְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה עִמָּהּ תָּמִיד וְלֹא יִשָּׂא אַחֶרֶת כְּשֶׁתָּמוּת הִיא. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁנָּתְנָה לוֹ בִּהְיוֹתוֹ עִמָּהּ מַמָּשׁ, כִּי אָז לָחֲצָה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים טז:טז) ״וַתְּאַלְצֵהוּ״. כִּי בִּזְמַן אַחֵר אוּלַי לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ לָהּ לַעֲבֹר אֶת פִּי ה׳, וְעַל זֶה אָמַר בְּהִתְנַצְּלוּתוֹ ״הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי״. בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עִמָּדִי מַמָּשׁ נִצְּחָה אוֹתִי, כִּי לְפִי פְּשׁוּטוֹ אֵין טַעַם לְהִתְנַצְּלוּת זֶה. וּמַה שֶּׁטָּעַן ״הִיא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ״ אוּלַי כִּוֵּן לוֹמַר דֶּרֶךְ הִתְנַצְּלוּת, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בַּצִּוּוּי ״מִפְּרִי עֵץ הַדַּעַת לֹא תֹאכַל״, וְנֶאֱמַר ״מֵעֵץ הַדַּעַת לֹא תֹאכַל״, הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁאֵין אֲנִי רַשַּׁאי לִתְלֹשׁ הַפְּרִי מִן הָעֵץ, אֲבָל אִם הוּא כְּבָר תָּלוּשׁ וְעוֹמֵד, חָשַׁבְתִּי שֶׁמֻּתָּר לִי לְאָכְלוֹ, וְעַתָּה הִיא נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ וְלֹא אֲנִי לְקַחְתִּיו מִן הָעֵץ.
פסוק ו:וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאָמַר: מֵאַחַר שֶׁנָּתַתָּ הָאִשָּׁה עִמָּדִי לְבַשֵּׁל וּלְהָכִין כָּל צָרְכֵי הַבַּיִת, חָשַׁבְתִּי שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁאֵינָהּ מַאֲכֶלֶת אוֹתִי דְּבַר אִסּוּר, עַל כֵּן חָשַׁבְתִּי שֶׁפְּרִי זֶה מֵעֵץ אַחֵר.
פסוק יד:אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ח ע״א): לֶעָתִיד מִתְקַבְּצוֹת כָּל הַחַיּוֹת אֵצֶל הַנָּחָשׁ וְאוֹמְרוֹת ״אֲרִי טוֹרֵף וְאוֹכֵל וְכוּ׳, אַתָּה מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ״ וְכוּ׳, לְכָךְ נֶאֱמַר שֶׁיִּהְיֶה אָרוּר יוֹתֵר מִן כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, שֶׁכֻּלָּם יֵשׁ לָהֶם צַד הֲנָאָה מִמָּה שֶׁהֵם טוֹרְפִים וְדוֹרְסִים, וְהַנָּחָשׁ אֵין לוֹ שׁוּם הֲנָאָה, כִּי אֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, עַל כֵּן לֹא יִהְיֶה לוֹ הֲנָאָה בִּדְרִיסָתוֹ כָּאָמוּר. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר מ״ם שֶׁל ״מִכָּל״ אֵינָהּ מ״ם הַיִּתְרוֹן, אֶלָּא כָּךְ תְּפָרְשֵׁהוּ, שֶׁתִּהְיֶה אָרוּר מִפִּי כֻּלָּם, כִּי כָּל הַחַיּוֹת יִתְקַבְּצוּ אֵלֶיךָ וִיקַלְּלוּךָ וִיבַזּוּךָ וְעַל פָּנֶיךָ יַעֲנוּ רִשְׁעָתְךָ לֵאמֹר ״מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ״.
פסוק טז:הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. רֹב הַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מוֹשֵׁךְ כֹּחוֹ מִן הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, וְהַיֵּצֶר הָרָע דּוֹמֶה בִּתְחִלָּה לְחוּט שֶׁל עַכָּבִישׁ וְאַחַר כָּךְ לַעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ״, כִּי אִם יִהְיֶה זָרִיז וְיֵצֵא וְיִלָּחֵם בְּיִצְרוֹ הָרָע בָּרֹאשׁ, רְצוֹנִי לוֹמַר בַּהַתְחָלָה תֵּכֶף בְּבוֹאוֹ אֵלָיו, אָז הוּא יְשׁוּפְךָ, כִּי בְּנָקֵל יְנַצְּחוֹ הָאָדָם וִינַתְּקוֹ מֵעָלָיו כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל חוּט שֶׁל עַכָּבִישׁ. אָמְנָם אִם בְּרֹאשׁ דְּבָרָיו יִתֵּן מָקוֹם לְיִצְרוֹ וְיֵלֵךְ אַחֲרֵי עֲצָתוֹ יוֹם אַחַר יוֹם עַד שֶׁנַּעֲשָׂה חָזָק כַּעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה, אָז קָשֶׁה לְנַצְּחוֹ וְאַדְרַבָּא הוּא יְנַצְּחֶךָ. לְכָךְ נֶאֱמַר אֶל הַנָּחָשׁ ״וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב״, כִּי הֶעָקֵב הַיְינוּ הַסּוֹף, וְרָצָה בָּזֶה שֶׁאִם בַּסּוֹף רָצָה לְהִלָּחֵם בְּךָ אָז אַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ וּתְנַצְּחוֹ, כִּי יִהְיֶה קָשֶׁה עַל הָאָדָם לְנַתֵּק עֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה מֵעָלָיו כִּי כְּבָר קָשׁוּר בּוֹ הַיֵּצֶר הָרָע בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים וְקָשֶׁה לִפְרֹשׁ הַנִּבְעָל לְעָרֵל וְטָמֵא זֶה. וְזֶה גַּם כֵּן מָשָׁל עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בְּבַחֲרוּתוֹ, דְּהַיְנוּ בְּרֹאשׁ יְמֵי חֶלְדּוֹ, בְּנָקֵל לוֹ לַעֲזֹב דַּרְכּוֹ. אָמְנָם בֶּעָקֵב, בַּסּוֹף, שֶׁכְּבָר הֻרְגַּל בְּמַעֲשָׂיו, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ וְאָז ״אַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ״. וְיֵאָמֵר זֶה גַּם עַל הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְדוּגְמָתָם – לֹא יוּכַל יִצְרְךָ לְהַעֲבִירְךָ עֲלֵיהֶם כָּל כָּךְ בְּנָקֵל. מִי פֶתִי יָסוּר הֵנָּה וּמִי יִשְׁמַע לוֹ לַדָּבָר הַזֶּה לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת רָאשִׁיּוֹת אֵלּוּ? אֲבָל בֶּעָקֵב, דְּהַיְנוּ הַמִּצְווֹת קַלּוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו, ״אַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ״, כִּי יִהְיֶה נָקֵל לְךָ לְהַעֲבִירוֹ עֲלֵיהֶם. כִּי הַיֵּצֶר הָרָע זֶה דַּרְכּוֹ שֶׁמַּתְחִיל בֶּעָקֵב וְעוֹלֶה וּמְבַצְבֵּץ עַד הָרֹאשׁ, כְּמוֹ הָאֶרֶס שֶׁל הַנָּחָשׁ הַמַּתְחִיל בֶּעָקֵב וְהוֹלֵךְ וּמְבַצְבֵּץ עַד הָרֹאשׁ. כָּךְ הַיֵּצֶר הָרָע מַתְחִיל לְהַעֲבִיר אֶת הָאָדָם עַל הַמִּצְווֹת קַלּוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם דָּשִׁים בַּעֲקֵבֵיהֶם, וְאַחַר זֶה עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה וְיַעֲלֶה מִן הַקַּלּוֹת אֶל הַחֲמוּרוֹת עַד כִּי עֲווֹנוֹתָיו יַעַבְרוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים לח:ה) ״כִּי עֲוֹנוֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי״. וְהוּא מָשָׁל עַל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם רֹאשׁ לְכָל הָעֲבֵרוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר (איכה א:ט) ״טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ״. כִּי הַמַּשְׂכִּיל יִתֵּן אֶל לִבּוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא הַיֵּצֶר הָרָע לְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּשׁוּלָיו, דְּהַיְנוּ בִּמְקוֹם תַּחְתִּית כְּמוֹ הֶעָקֵב, כֵּן יַעֲלֶה מִשָּׁם וִיבַצְבֵּץ וְיִהְיֶה אַחֲרִיתוֹ מָרָה, כִּי יַעֲלֵהוּ מִן הַקַּלּוֹת אֶל הַחֲמוּרוֹת. וְלֹא יָבִינוּ בּוֹ רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ.
פסוק יט:בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם. יֵשׁ סֶמֶךְ מִכָּאן לְדִבְרֵי הָרוֹפְאִים הָאוֹמְרִים שֶׁקֹּדֶם כָּל אֲכִילָה צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲסֹק בְּאֵיזוֹ מְלָאכָה הַמְחַמֶּמֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, כִּי זֶה עוֹזֵר אֶל הָעִכּוּל, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח:ב) ״יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ״. זֶה שֶׁאָמַר ״בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ״, כִּי עִצָּבוֹן הוּא לְשׁוֹן מְלָאכָה כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּאִיּוֹב (י:ח) ״יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי״. וּבְאָמְרוֹ ״כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ״ הוֹרָה שֶׁיֹּאכַל כְּדֵי חַיָּיו לְבַד וְלֹא יִדְרֹשׁ אַחַר הַמּוֹתָרוֹת, כִּי מַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ.
פסוק כ:כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי. לָמָּה קָרָא לָהּ שֵׁם עַכְשָׁיו אַחַר הַחֵטְא? וְעוֹד, חַיָּה הָיָה לוֹ לִקְרוֹתָהּ! וְנִרְאֶה כִּי קוֹדֶם הַחֵטְא נִקְרֵאת חַיָּה עַל שֵׁם ״אֵם כָּל חָי״, וְאַחַר הַחֵטְא שֶׁגָּרְמָה מִיתָה לַדּוֹרוֹת, הוּחְלַף שְׁמָהּ מִן חַיָּה לְחַוָּה, כִּי חַוָּה נִגְזַר מִן לְשׁוֹן חִוְיָא דְּהַיְנוּ נָחָשׁ. וּבָא הַכָּתוּב לְתָרֵץ לָמָּה לֹא קְרָאָהּ נָחָשׁ בְּפֵרוּשׁ, אֶלָּא לְפִי שֶׁקּוֹדֶם זֶה הָיְתָה אֵם כָּל חָי וְנִקְרְאָה חַיָּה, עַל כֵּן בְּהַחֲלִיפוֹ שְׁמָהּ לֹא הֻצְרַךְ לְהַחֲלִיף כִּי אִם יוּ״ד בְּוָי״ו, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר רוֹשֶׁם שֵׁם רִאשׁוֹן בִּמְקוֹמוֹ.
פסוק כג:לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. לֹא לְחִנָּם הִזְכִּיר ״אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם״, גַּם מָצָאתִי (במדרש שוח״ט תהלים צב) שֶׁכָּתַב שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְיַשֵּׁב בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ לוֹמַר כֵּן? גַּם נִמְצָא לְרַזַ״ל (חולין ס.) שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן הִקְרִיב פַּר מַקְרִין מַפְרִיס – מֵאַיִן יָצָא לָהֶם סֶמֶךְ מִן הַתּוֹרָה עַל זֶה? וְנִרְאֶה שֶׁמָּקוֹם לְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מִן פָּסוּק ״אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם״, דְּהַיְנוּ מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ (שמות כ:כא). כְּאָמְרוּ רַזַ״ל בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (יד:ח): הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרָאוֹ מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ, וְהַלְוַאי תְּהֵא לוֹ לְכַפָּרָה. וְהוּא הַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ שָׁם ה׳ לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה וְלִבְנוֹת מִמֶּנָּה מִזְבַּח אֲדָמָה וְיַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן לְכַפֵּר עָלָיו. וְיַעַן כִּי לֻקַּח מֵאוֹתָהּ אֲדָמָה וְהוּא שַׁעַר שֶׁעָבַר בּוֹ, כִּי הָאֲדָמָה נָתְנָה בּוֹ חֹמֶר עָב וְגַס אֲשֶׁר בְּסִבָּתוֹ נָפַל אֶל הַחֵטְא, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּפָסוּק ״עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי״ (בראשית א:יא) עַיֵּן שָׁם. עַל כֵּן בַּמָּקוֹם שֶׁגָּרַם הַחֵטְא שָׁם תִּהְיֶה כַּפָּרָתוֹ, כִּי הַמָּקוֹם הַהוּא, דְּהַיְנוּ אוֹתָהּ אֲדָמָה, גָּרְמָה לוֹ לַחֲטֹא. עַל כֵּן הָאֲדָמָה הַהִיא חַיֶּבֶת לַעֲזֹר לוֹ אֶל הַכַּפָּרָה עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲבֹד אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה מִזְבֵּחַ לְהַקְרִיב עָלָיו פַּר מַקְרִין מַפְרִיס. וְזֶה טַעַם נָכוֹן עַל מִצְוַת ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״, כִּי בַּדָּבָר שֶׁגָּרַם הַחֵטְא בּוֹ יְתַקֵּן אֲשֶׁר קִלְקֵל בּוֹ. וְגַם לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר צָבַר עֲפָרוֹ מִכָּל הָאֲדָמָה – כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: לְפִי שֶׁמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ שָׁם אֶבֶן שְׁתִיָּה, וּמִשָּׁם הֻשְׁתַּת כָּל הָעוֹלָם, וְהֶעָפָר אֲשֶׁר לֻקַּח מִמֶּרְכַּז הָעוֹלָם דּוֹמֶה כְּאִלּוּ צָבַר עֲפָרוֹ מִכָּל הָעוֹלָם. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב גַּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (בראשית כח:יג) ״הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה״. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: קִפֵּל כָּל הָאָרֶץ תַּחְתָּיו – לָאו דַּוְקָא קִפֵּל, אֶלָּא לְפִי שֶׁשָּׁכַב עַל מְקוֹם טַבּוּר הָאָרֶץ וּמֶרְכָּזוֹ, עַל כֵּן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ שָׁכַב עַל כָּל הָאָרֶץ.
