פסוק א:וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חלק א׳ נד) כִּי קַיִן הוּא בְּחִינַת הָרַע וְהֶבֶל הוּא בְּחִינַת הַטּוֹב, וְהוּא נַפְשׁוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תיקון סט). וְהִנֵּה בְּאֶמְצָעוּת הַפְלָגַת הַפְּצָעִים שֶׁפָּצַע קַיִן בְּהֶבֶל עַד שֶׁהֲרָגוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין לז:) שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מְקוֹם הַנֶּפֶשׁ, וּבָזֶה הֵסִיר חֵלֶק הָרַע מִמֶּנּוּ וְהֻכַּר הַטּוֹב מֻחְלָט, וְהוּא אָמְרוֹ קָנִיתִי וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ בְּאֶמְצָעוּת זֶה קָנִיתִי אִישׁ שֶׁהוּא מֹשֶׁה אֶת ה׳, שֶׁלֹּא הִשִּׂיג מְצִיאוּת זֶה לִהְיוֹת עִם ה׳ כְּמֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת יִסּוּרִין שֶׁעָשָׂה לוֹ קַיִן.
פסוק ב:וַתּוֹסֶף וְגוֹ׳ אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר ״אֶת אָחִיו״ לְלֹא צֹרֶךְ, גַּם הֶאֱרִיךְ לוֹמַר פַּעֲמַיִם תֵּבַת אֶת, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פכ״ב) כִּי אַחַר שֶׁנִּצַּח הֶבֶל לְקַיִן וְהִפִּילוֹ, רִחֵם עָלָיו הֶבֶל וְקָם מֵעָלָיו, וְאַחַר כָּךְ קָם קַיִן וְגוֹ׳ וַהֲרָגוֹ (תנחומא, בראשית ט). וְהוּא שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ אֶת אָחִיו, פֵּרוּשׁ כִּי נָהַג הוּא עִם קַיִן בְּמִדַּת הָאַחְוָה כַּנִּזְכָּר, אֲבָל קַיִן נָהַג עִמּוֹ בְּלֹא אַחְוָה אֶלָּא כְּאָדָם אַחֵר, וְהוּא אָמְרוֹ אֶת הָבֶל בְּלֹא אַחְוָה, וְלָזֶה הִפְסִיק בְּ״אֶת״ ב׳. עוֹד רָמַז בִּב׳ אֶתִּין עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סב) כִּי ב׳ תְּאוֹמוֹת נוֹלְדוּ עִם הֶבֶל, לָזֶה אָמַר ב׳ פְּעָמִים ״אֶת״, וּבְקַיִן פַּעַם אַחַת ״אֶת״ כִּי לֹא נוֹלְדָה אֶלָּא אַחַת.
פסוק ד:וַיִּשַׁע ה׳ וְגוֹ׳ וְאֶל קַיִן וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא הִתְחִיל בְּהוֹדָעַת הַמֻּקְדָּם עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״וְלֹא שָׁעָה אֶל קַיִן וַיִּשַׁע אֶל הֶבֶל״, בָּא לְלַמְּדֵנוּ הַפְלָגַת רִחוּק קַיִן, שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר שֶׁהָיָה נַחַת רוּחַ לִפְנֵי ה׳ בְּאֶמְצָעוּת מִנְחַת הֶבֶל, לֹא שָׁעָה לְקַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ, הֲגַם הֱיוֹתוֹ רִאשׁוֹן בַּתְּשׁוּרָה וְגָדוֹל בְּסֵדֶר הַלֵּדָה, יָרַד מַטָּה מַטָּה.
פסוק ד:וְטַעַם שֶׁכָּפַל לוֹמַר אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ וְאֶל קַיִן וְאֶל וְגוֹ׳, וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״אֶל מִנְחַת הֶבֶל וְאֶל מִנְחַת קַיִן״. כָּאן רָמַז כִּי הָאָדוֹן הָיָה מַרְאֶה פָּנִים שֶׁל רָצוֹן לִמְקָרְבֵי תְּשׁוּרָה, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּשַׁע אֶל הֶבֶל וְגַם קִבֵּל תְּשׁוּרָתוֹ, וְאֶל קַיִן לֹא הֶרְאָה פָּנִים לֹא לוֹ וְלֹא לִתְשׁוּרָתוֹ.
פסוק ה:וַיִּחַר לְקַיִן וְגוֹ׳. הִנֵּה הֶחָרוֹן אַף יַגִּיד הַגַּבְהוּת, וּנְפִילַת אַפַּיִם יַגִּיד הַהַשְׁפָּלָה. הֶחָרוֹן אַף הוּא נֶגֶד אָחִיו שֶׁעָלָה בְּמַעֲלוֹת וְהוּא יָרַד לְמַטָּה, בְּחָשְׁבוֹ כִּי הוּא סִבָּה, שֶׁהֵבִיא קָרְבָּן מְשֻׁבָּח וּמְעֻלֶּה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וּבְאֶמְצָעוּתוֹ הֻכַּר חֶסְרוֹן מִנְחָתוֹ. וְהַשִּׁפְלוּת בְּהַכָּרָתוֹ פְּחִיתוּתוֹ בְּעֵינֵי ה׳.
פסוק ה:עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיִּחַר לְקַיִן – כְּשֶׁרָאָה שֶׁלֹּא קִבֵּל ה׳ מִנְחָתוֹ, כִּי זֶה יַגִּיד שֶׁמָּאַס הַבּוֹרֵא בִּבְרוּאָיו וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם, לָזֶה חָרָה אַף. וּמִדָּה זוֹ בְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הִיא, כְּאָמְרוֹ (ישעיהו ח:כא): ״וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף״ נֶגֶד אֱלֹהָיו אֲשֶׁר אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בּוֹ. וְכַאֲשֶׁר רָאָה כִּי שָׁעָה ה׳ לְהֶבֶל וְלֹא לוֹ, אָז נָפְלוּ פָנָיו, וְיָדַע כִּי לֹא מִצַּד הַמַּשְׁגִּיחַ אֶלָּא מִצַּד הַנִּשְׁגָּח הוּא סִבָּה לִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ הָרָצוֹן, וְאָחִיו יוֹכִיחַ ב׳ דְּבָרִים: יוֹכִיחַ כִּי ה׳ מַשְׁגִּיחַ, וְיוֹכִיחַ כִּי קַיִן מְשֻׁלָּל מֵהָרָצוֹן, כִּי הֵם ב׳ מְנָחוֹת וּפִגּוּל אַחַת.
פסוק ה:עוֹד יִרְמֹז הַכָּתוּב אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חלק ב׳ קפ״ב:) כִּי כָל הַכּוֹעֵס נִשְׁמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. וּבְחִינָה זוֹ מִתְיַחֶסֶת אֶל צֶלֶם אֱלֹהִים שֶׁעַל פְּנֵי אָדָם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּחַר לְקַיִן וּבָזֶה נָפְלוּ פָנָיו, שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ הַנְּשָׁמָה וְהוּסַר מִמֶּנּוּ צֶלֶם הַפָּנִים. וְטַעַם הַשְׁפָּלָתוֹ בְּעֵינֵי ה׳ הֲגַם שֶׁלֹּא נוֹדַע חֶטְאוֹ, מַעֲשָׂיו מְעִידוֹת שֶׁרָשָׁע הָיָה.
פסוק ו:וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל קַיִן וְגוֹ׳. קָשֶׁה אָמְרוֹ לָמָּה חָרָה וְגוֹ׳, הַהֵיטֵב יֶחֱרֶה לוֹ עַל הַפְלָגַת שִׁפְלוּתוֹ בְּעֵרֶךְ אָחִיו הַקָּטָן וַיִּפְּלוּ פָנָיו, וּבַמֶּה מֵסִיר בָּשְׁתּוֹ בְּאָמְרוֹ הֲלֹא אִם תֵּיטִיב, זֶה הוּא תִּקּוּן לְהַבָּא וְלֹא לְשֶׁעָבַר. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ אֵין לוֹ מַשְׁמָעוּת, וְכָל הָאָמוּר בָּעִנְיָן צָרִיךְ פֵּרוּשׁ.
פסוק ו:אָכֵן כַּוָּנַת דְּבַר ה׳ הוּא תְּחִלַּת דְּבָרָיו, הוֹדִיעוֹ כִּי הִשְׁגִּיחַ ה׳ בִּב׳ הַרְגָּשׁוֹת אֲשֶׁר עֲבָרוּהוּ, וְעַל כָּל אַחַת הוּא אוֹמֵר ״לָמָּה״ לְכָל הַפֵּרוּשִׁים שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בַּחֲרוֹן אַפּוֹ וּנְפִילַת פָּנָיו. וְנָתַן לוֹ טַעַם הַדָּבָר וִיסוֹדוֹ לָדַעַת דַּעַת עֶלְיוֹן וְסוֹדוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ הֲלֹא אִם תֵּיטִיב, פֵּרוּשׁ: אִם תִּהְיֶה מִבְּחִינַת הַטּוֹב, כָּל מַעֲשֶׂיךָ שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם בְּחִינַת הַטּוֹב וּמֵעַצְמָן הֵם מִתְנַשְּׂאִים, כִּי הַקְּדֻשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה לַאֲחֵרִים. וְצֵא וּלְמַד (בבא מציעא פה:) מִמַּעֲשֶׂה כִּסְאוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּיא שֶׁהָיָה עוֹלֶה מֵעַצְמוֹ לְמַעְלָה, וְהוּא אָמְרוֹ שְׂאֵת, פֵּרוּשׁ: מֵעַצְמוֹ. וְתִתְפָּרֵשׁ שְׂאֵת עַל הַמִּנְחָה גַּם עַל קַיִן עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִפְּלוּ פָנָיו שֶׁהוּא צֶלֶם הַנָּאוֹת, אֶלָּא תִּהְיֶה מַעֲלָתוֹ נִשָּׂאָה וְהִיא בְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁהִיא בְּחִינַת הָרוֹמְמוּת וְהַגְּדֻלָּה, וְהֵם כְּנֶגֶד ב׳ בְּחִינוֹת הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן ״וַיִּשַׁע ה׳ אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ״ שֶׁהֵם ב׳ דְּבָרִים. וְאִם לֹא תֵיטִיב, פֵּרוּשׁ: כְּשֶׁתִּשְׁלֹל בְּדַעְתְּךָ בְּחִינַת הַטּוֹב, לַפֶּתַח פֵּרוּשׁ: לְהַתְחָלָתְךָ חָשׁוּב רַע, הִנֵּה בְּחִינַת הָרַע שֶׁנִּקְרֵאת חַטָּאת רוֹבֶצֶת עָלֶיךָ גַּם עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְשׁוֹלֶלֶת מִמְּךָ הַנְּשִׂיאוּת וּמוֹשֶׁלֶת בְּמַעֲשֶׂיךָ. וּמֵעַתָּה מַה מָקוֹם לַחֲרוֹן אַפְּךָ כֵּיוָן שֶׁאַתָּה סִבָּה לַדָּבָר?
פסוק ו:וְאָמְרוֹ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, כָּאן רָמַז כִּי יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בְּטִבְעוֹ בְּחִינַת הַתְּשׁוּקָה לְהַחֲטִיא הָאָדָם, כְּטֶבַע שֶׁבָּאָדָם לְהִתְאַוּוֹת תַּאֲוָה וְלַחְשׁוֹק זָהָב. וְאָמְרוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ, כָּאן הוֹדִיעַ כִּי הֲגַם כִּי הוּא בְּסֵדֶר זֶה, יֶשְׁנוֹ בְּיָדוֹ לִמְשׁוֹל בּוֹ, וּמֵעַתָּה לָמָּה יִפְּלוּ פָנֶיךָ אַחַר שֶׁבְּיָדְךָ הַדָּבָר לִמְשׁוֹל בּוֹ וּלְהָרִים הַמִּכְשׁוֹל שֶׁהוּא הַחַטָּאת.
פסוק ו:עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח – שֶׁהוּא שַׁעַר קַבָּלַת הַמְּנָחוֹת וְהַתְּשׁוּרוֹת, שָׁם רוֹבֵץ הַחַטָּאת לְבַל יִהְיֶה מָקוֹם לַעֲלוֹת הַתְּשׁוּרָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין בָּהּ כֹּחַ לְהִנָּשְׂאוֹת. וְאִם תֹּאמַר אַתָּה הָאָדוֹן שַׁלִּיט תְּקַבֵּל הַמִּנְחָה וְלֹא יִהְיֶה מוֹנֵעַ הַחַטָּאת, לָזֶה אָמַר הֵן אֱמֶת אִם תַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה יֵשׁ מָקוֹם לְטַעֲנָה זוֹ, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאֵינְךָ חוֹשֵׁב בִּתְשׁוּבָה כָּרָמוּז בְּתֵיבַת ״לֹא תֵיטִיב״ שֶׁעוֹדְךָ מִתְאַוֶּה וְחוֹשֵׁק לִבְחִינַת הָרַע, וְהוּא אָמְרוֹ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה חָפֵץ לִמְשׁוֹל בּוֹ וּלְגָרֵשׁ אוֹתוֹ לְבַל יִרְבֹּץ לְפִתְחֲךָ. וַהֲגַם כִּי ה׳ יִרְצֶה לְהַפְרִידוֹ מֵעָלֶיךָ, אֲבָל צָרִיךְ שֶׁאַתָּה תַּרְחִיקֵהוּ מִתְּשׁוּקָתְךָ, כִּי כָל עוֹד שֶׁאָדָם חוֹשֵׁק בִּבְחִינַת הָרַע הוּא מַמְשִׁילוֹ עָלָיו, כְּאָמְרוֹ (תהלים פ״א:י׳): ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר״. וּכְשֶׁהָאָדָם מוֹאֵס בִּדְבָרָיו וּבַעֲצָתוֹ זוֹ הִיא הַשְׁפָּלָתוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ (משלי ט״ז:ל״ב): ״וּמוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר״. וּכְפִי זֶה יְדַבֵּר ה׳ אֵלָיו בְּדֶרֶךְ תְּמִיהָא, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר אֵלָיו ״לָמָּה וְגוֹ׳ וְלָמָּה״ וְגוֹ׳, כִּי תְּלוּנָתוֹ עַל עַצְמוֹ וְלֹא עַל מַלְכּוֹ, כִּי אֵיךְ יַחְפֹּץ שֶׁיִּמְשׁוֹל הוּא בּוֹ וְהוּא מַמְשִׁילוֹ עַל עַצְמוֹ, וְהָבֵן:
פסוק ח:וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו. פֵּרוּשׁ: אָמַר לוֹ דְּבַר אַחְוָה, לְצַד שֶׁקָּדַם אֵלָיו סִבַּת הַשִּׂנְאָה מֵחֲמַת קִנְאָה, יַרְגִּישׁ הֶבֶל מֵאֶמְצָעוּת הַדָּבָר שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ וְיַשְׂכִּיל לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ. אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר אֵלָיו הָאַחְוָה, כִּי לֹא נוֹלַד בְּלִבּוֹ שִׂנְאָה מֵחֲמַת הַדָּבָר לְצַד קִנְאָתוֹ, וְהִטְעָהוּ כְּדֵי לְהַאֲמִין בּוֹ לְתַכְלִית כַּוָּנָתוֹ לְהַפִּילוֹ בַּמִּכְמוֹרֶת הַכָּתוּב אַחַר זֶה. וְלָכֵן נִתְחַכֵּם מַפְסִיק פְּסוּקִים שֶׁעָשָׂה פִּסְקָא וְאֵינָהּ פִּסְקָא בְּפָסוּק זֶה עִם פָּסוּק שֶׁלְּאַחֲרָיו.
פסוק ח:וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן הוֹדִיעַ הַכָּתוּב הֱיוֹתָם בַּשָּׂדֶה. גַּם אָמְרוֹ וַיָּקָם קִימָה זוֹ לָמָּה, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ הַכָּתוּב לוֹמַר אֶלָּא ״וַיַּהֲרֹג קַיִן לְהֶבֶל״. עוֹד לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״אָחִיו״. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ אֵי הֶבֶל מַה כַּוָּנַת הַבּוֹרֵא בִּשְׁאֵלָה זוֹ. עוֹד מִי פֶּתִי כְּקַיִן שֶׁיָּשִׁיב לְיוֹדֵעַ וָעֵד ״לֹא יָדַעְתִּי״, וּמִי מַכִּיר הַשְׁגָּחָתוֹ כְּנִבְרָאִים רִאשׁוֹנִים? עוֹד מַה יַאֲרִיךְ לָשׁוֹן לוֹמַר הֲשׁוֹמֵר? עוֹד אָמְרוֹ ״קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה״, לָמָּה יֻצְרַךְ לוֹמַר מִן הָאֲדָמָה וּמַה הִיא הַצְּעָקָה? עוֹד לָמָּה קִלֵּל הָאֲדָמָה אִם הוּא הָרוֹצֵחַ, עָלָיו תָּבֹא קְלָלָה, וּמַה מַעֲלָה וּמַה מוֹרֶדֶת הָאֲדָמָה בִּרְצִיחָתוֹ? אִם לֹא תְּקַבֵּל הִיא דָּמוֹ יִהְיֶה לִלְקִיקַת הַלּוֹקֵק, וּמַעֲשֶׂיהָ נָאִים בְּכַסּוֹת דָּמוֹ, וְכִמְעַט אֵין מַשְׁמָעוּת לְדִבְרֵי ה׳:
פסוק ח:אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא לֶהֱיוֹת כִּי קַיִן נִתְקַנֵּא בְּהֶבֶל בְּחָשְׁבוֹ כִּי הוּא סִבָּה לְהַשְׁפָּלָתוֹ, כִּי בְּאֶמְצָעוּתוֹ הֻכַּר אָפְלוֹ, וְחָשַׁב כִּי כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶבֶל בַּמְּצִיאוּת יִתְרַצֶּה ה׳ בְּקַיִן כִּי אֵין עוֹד אַחֵר לִבְחוֹר בּוֹ, וְחָשַׁב לְהָרְגוֹ, וְחָשׁ שֶׁתַּעַל צַחֲנָתוֹ וּבָאְשׁוֹ בְּפִגְעוֹ בּוֹ כִּי נִצְטַוָּה עַל הָרְצִיחָה, וְנִתְיַעֵץ עֵצוֹת לְהָרְגוֹ מִבְּלִי שְׁלוֹחַ יָד בּוֹ. וְהִנֵּה זֶה הָאִישׁ אִישׁ אֲדָמָה הָיָה יוֹדֵעַ מוֹצָאֶיהָ וּמוֹבָאֶיהָ וּבָקִי בַּחֲדָרֶיהָ, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת רבה א:ד; נדרים לט) כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ אֵיבָרִים כְּאֵיבְרֵי אָדָם: עֵינַיִם, יָדַיִם וְרַגְלַיִם, פֶּה וְכוּ׳, וְלַמַּכִּיר בָּהּ יֵדַע הַמְּקוֹמוֹת, וּמֵעַתָּה מָצָא הַיּוֹעֵץ רָעָה לְהָרְגוֹ בְּעָרְמָה מִבְּלִי שְׁלוֹחַ יָדוֹ בּוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה מִתְהַלְּכִים בָּאֲדָמָה מָצָא מָקוֹם לְמוֹעֲצוֹתָיו, וּבְאֶמְצָעוּת מַה שֶׁקָּדַם שֶׁהִטְעָהוּ בִּבְחִינַת הָאַחְוָה הֶאֱמִין בּוֹ הֶבֶל, וּבָזֶה קָם עָלָיו, וּבְקִימָה זוֹ שֶׁקָּם, פֵּרוּשׁ עָמַד עָלָיו, בָּזֶה הֲרָגוֹ, וְהִנֵּה הָעֲמִידָה אֵינָהּ הוֹרֶגֶת, אֶלָּא שֶׁנִּתְחַכֵּם לַעֲמֹד עָלָיו בְּמָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה נִבְלָע בָּאֲדָמָה, וְזוֹ הִיא מִיתָתוֹ, וְהָאֲדָמָה הִיא הַהוֹרֶגֶת. וַהֲגַם שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ הַכָּתוּב כָּאן אֹפֶן הַהֲרִיגָה הִנֵּה הוּא גִּלָּה בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר פָּצְתָה״.
פסוק ח:וַה׳ בּוֹחֵן לְבָבוֹת, שְׁאָלוֹ ״אֵי הֶבֶל אָחִיךָ״, לִרְאוֹת הֲיוֹדֶה עַל פִּשְׁעוֹ, וְהֵשִׁיב ״לֹא יָדַעְתִּי״. וְאִם תֹּאמַר הָיָה לְךָ לָתֵת לֵב עָלָיו, לָזֶה אָמַר הֲשׁוֹמֵר אָחִי וְגוֹ׳, וְכִי שׁוֹמֵר עֲשִׂיתַנִי עָלָיו, וְלֹא הוֹדָה עַל מַעֲשֵׂהוּ הָרָע, שֶׁחָשַׁב כִּי ה׳ לֹא יַעֲנִישׁ עַל הַסִּבָּה אוֹ לֹא יַשְׁגִּיחַ בָּהּ. וְהֵשִׁיבוֹ ה׳ ״מָה עָשִׂיתָ״, הוֹדִיעוֹ כִּי מַעֲשָׂיו הָרָעִים הֵם סִבָּה לָאֲדָמָה לִבְלוֹעַ הֶבֶל, וְהוּא אָמְרוֹ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה, פֵּרוּשׁ כִּי הֶבֶל חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ כִּי אֲדָמָה הֲרָגַתּוּ וְקָבַל לִפְנֵי ה׳ מִמֶּנָּה. וְלָזֶה קִלֵּל ה׳ אוֹתוֹ כִּי הוּא הַסִּבָּה, וּבְהִצְטָרְפוּת קִלְלָתוֹ קִלֵּל גַּם לְהָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה פִּיהָ לָקַחַת הֶבֶל מִיָּדוֹ שֶׁלֹּא תִּפְצֶה עוֹד פִּיהָ. וְהוּא אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לז) שֶׁלֹּא פָּצְתָה עוֹד פִּיהָ וּמְזַמֶּרֶת הִיא זֶמֶר וְשִׁיר לְאֵל עֶלְיוֹן חִיּוּב הַצְּרִיכָה לַעֲשׂוֹת בִּכְנָפֶיהָ, דִּכְתִיב (ישעיהו כ״ד:ט״ז): ״מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרוֹת שָׁמַעְנוּ״. וּפָחֲדָה בְּעֵת שֶׁאָמַר לָהּ ה׳ שֶׁתִּבְלַע הַמִּצְרִיִּים מִפַּחַד פְּתִיחַת פִּיהָ לִבְלוֹעַ הֶבֶל, עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ ה׳ (מכילתא), דִּכְתִיב (שמות ט״ו:י״ב): ״נָטִיתָ יְמִינְךָ״, וְנִשְׁבַּע לָהּ וְאָז בָּלְעָה אוֹתָם בְּפִיהָ. וְאֶפְשָׁר שֶׁלָּזֶה נִתְכַּוֵּן מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כ״ב) וְזֶה לְשׁוֹנָם: רַבָּנָן אָמְרוּ בְּאֶבֶן הֲרָגוֹ, עַד כָּאן. וְהִנֵּה בִּמְצִיאוּת הֲרִיגָה זוֹ יֵעָשֶׂה כָּל גּוּפוֹ פְּצָעִים פְּצָעִים, וְהוּא אָמְרוֹ ״דְּמֵי״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְלֹא הָיְתָה מִיתָתוֹ מִמָּקוֹם אֶחָד כְּדֶרֶךְ הַנִּשְׁחָטִים. וּבָזֶה הוּפְשַׁט הֶבֶל מִכָּל דֶּבֶק רַע כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה׳״. וְיֵשׁ מִדְרָשִׁים רַבִּים בַּכָּתוּב.
פסוק טו:לָכֵן כָּל הוֹרֵג. טַעַם ״לָכֵן״, לֶהֱיוֹת שֶׁהִכִּיר וְיָדַע שֶׁאִם ה׳ לֹא יִשְׁמְרֶנּוּ כָּל מוֹצְאוֹ יַהַרְגֵהוּ, בִּשְׁבִיל מִצְוָה זוֹ רִיחֵם ה׳ עָלָיו וְאָמַר ״כָּל הוֹרֵג״ וְגוֹ׳. וְרָשַׁם ה׳ אוֹת בְּפָנָיו כְּמִשְׁפָּטוֹ הַנָּהוּג בְּעוֹשֶׂה מִצְוָה שֶׁנִּרְשֶׁמֶת בְּמִצְחוֹ לְטוֹבָה אוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּשֶׂם ה׳ לְקַיִן אוֹת, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פרק י״ז) בְּפָסוּק ״וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאוֹת״ (שמות יב:יג), פֵּרוּשׁ לְאוֹת מִצְוָה לָהֶם לִשְׁמִירָה.
