א וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יְהוָֽה׃ ב וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃ ג וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהוָֽה׃ ד וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃ ה וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֙יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃ ו וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָפְל֥וּ פָנֶֽיךָ׃ ז הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל־בּֽוֹ׃ ח וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃ ט וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃ י וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃ יא וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃ יב כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃ יג וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֺנִ֖י מִנְּשֹֽׂא׃ יד הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל־מֹצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי׃ טו וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה לָכֵן֙ כָּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהוָ֤ה לְקַ֙יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת־אֹת֖וֹ כָּל־מֹצְאֽוֹ׃ טז וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃ יז וַיֵּ֤דַע קַ֙יִן֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד אֶת־חֲנ֑וֹךְ וַֽיְהִי֙ בֹּ֣נֶה עִ֔יר וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הָעִ֔יר כְּשֵׁ֖ם בְּנ֥וֹ חֲנֽוֹךְ׃ יח וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיּיָאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃ יט וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃ כ וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃ כא וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כָּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנּ֖וֹר וְעוּגָֽב׃ כב וְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כָּל־חֹרֵ֥שׁ נְחֹ֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲח֥וֹת תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה׃ כג וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃ כד כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃ כה וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן׃ כו וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

שפתי כהן

לא ידוע

פסוק ח:
ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה פסקא באמצע פסוק רמז למה שאז"ל שאמר דברים הרבה שאמר לית דין ולית דיין וכו', ולפי שהוא נולד ראשון מן יציר כפיו, ומפני כבודו לא נכתב מה שאמר והניחוהו חלק:
פסוק ח:
ויקם קין על הבל אחיו וכו'. כבר הוקדם לך שקין הוא מצד הקליפה שהיא הערלה שהיא בגימ' אש"ה ע"ה, ולכך נאמר בו ותהר ובהבל לא נאמר ותהר, וההריגה היתה שכסתה הקליפה וקלטה כל הפרי בתוכה וזהו ויקם קין על הבל שקם עליו והקיף כל סביביו, ואמר לו הקב"ה אי הבל אחיך למה נתחברת עמו, ויאמר לא ידעתי לא נתחברתי אלא שומר אחי אני עליו כקליפה שהיא שומרת הפרי, לכך לא שעה למנחתו לפי שהפרי אינו שלו. וה"א של השומר אחי אינה ה"א התימה אלא ידיעה. ויאמר מה עשית קול דמי אחיך שאת שותה ושואב התמצית קודם הפרי לכך כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה:
פסוק ח:
ושמעתי למה נתחייב הבל הריגה לפי שלא נתעורר מדעתו להקריב קרבן אלא אחר שהקריב קין שנאמר ויבא גם הוא. וכתב הרב ז"ל ועל דרך השכל קין הבל יש בשמם התעוררות ורמז לענין הויה והפסד כי הם אחים סמוכים זה לזה, וקין רמז לעולם הזה לקנות קניינים, והבל מהביל כל זה העולם, ועל כן היתה מנחתו ממין הצאן שהוא שפל יותר מכל בעלי חיים, וע"כ דבק בו רצון השי"ת שנאמר וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ומנחתו של קין היתה מפרי האדמה כי היה אוהב קנייני העולם הזה עבודת הגוף שאין בו קיימא ונמשך אחר התאוות הגופניות ועל זה לא חל עליו רצון השי"ת, והבל המהביל הרג עצמו לקנות חיי העולם הבא, וקין שאהב קנייני עולם הזה נתקלל ואמר לו נע ונד, כי אוהב כסף לא ישבע כסף והולך ומטלטל ממקום למקום בימים ובמדברות ובמקום גדודי חיות ולסטים ולא יעכבהו לא שלג ולא מטר ואין לו מנוחה אפילו שעה אחת וכל ימיו מכאובים, והאריך וכתב בסוף דבריו וראוי היה ענין זה שיהיה ברמז בשמות שני בני אדם הנולדים בעולם ראשונה ע"כ:
פסוק ח:
ועוד יש לומר שהשנאה היתה לפי שקין היה הבכור, והיה לו להקריב. מבכורתו וכשראה שלא הקריב והקריב הוא מבכורות מבכרות כתיב שהקריב הבכורות שהם קודש, ולא די זה אלא שהקריב עצמו גם כן שנאמר והבל הביא גם הוא שהקריב גופו ונפשו וזהו רבוי גם, וכשראה קין שמה שהיה לו להקריב לא הקריב נפלו פניו:
פסוק ח:
ועוד במדרש פרקי רבי אליעזר הגיע ליל יום ט"ו של פסח קרא אדם לבניו א"ל עתידין ישראל להקריב בלילה הזה קרבנות פסחיהן הקריבו גם אתם לפני בוראכם, והביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו כבשים שלא נגזזו. והסוד הוא שקין חרה לו על מפלתו של פרעה שכן פרעה אותיות העפר, ולזה הביא מפרי האדמה מפרי האדמה בגימ' שכינה שהיא עשתה המכות במצרים, ומכה ראשונה היתה דם ונאמר ובושו עובדי פשתים וכו', ולכך הביא קליות זרע פשתן כלומר שעתיד ליאבד גם במכת הברד נאמר והפשתה נוכתה, אבל הבל שמח שיצאו ישראל והוכו בכורי מצרים ומבכורי ישראל לא מת אחד ולכך הביא מבכורות צאנו. צאנו ומחלביהן בגימ' עם ב' מלות יצא"ו קה"ל גדו"ל, וכן מבכורות צאנו ומחלביהן, ר"ת גי' א' קהל, ר"ל קהל אחד: