והבל הביא גם הוא. וכו' צמר לפי שע"י צמר ופשתים בא פורענות לעולם דמתוך שלא שעה הקב"ה למנחת קין קם על הבל והרגו ולפיכך נאסרו בלבישה צמר ופשתים יחדיו וה"ר יוסף בכור שור אומר דמשום הכי לא שעה אל קין משום דקין לא הביא מנחה אלא לאחר הימים כדכתיב ויהי מקץ הימים ויביא קין מפרי האדמה מנחה לה' כלו' לאחר שהיה שבע אבל הבל הביא מבכורות כלו' קודם שטעם כלל:
פסוק ה:
ואל קין ואל מנחתו. פ"ה משום שהביא מן הגרוע. וי"מ שזרע פשתן היה.
פסוק ח:
ויאמר קין אל הבל אחיו. מה א"ל י"מ דא"ל קח מן הבהמות ואני אקח את הארץ א"ל הן. א"ל קין כיון שאין לך שום דבר בארץ קום לך מעל ארצי. א"ל לא נתכוונתי לכך אלא דעתי היה כשחלקנו שלא אהיה עובד אדמה כל זאת לא הועיל ויאבקו יחד ויפל הבל לקין א"ל קין אחי אל תהרגני ויקם הבל מעליו מיד ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו ואין שייך לומר ויקם אלא א"כ נפל. וה"ר יוסף בכור שור אמ' דמתחלה שראה הבל שלא שעה הקב"ה אל מנחת קין היה הבל ירא מקין ונסתר מפניו וכשאמר הקב"ה אם תיטב שאת מיד בא קין והגיד להבל שכך א"ל הקב"ה וסבור היה הבל שנתפייס קין ולא היה נסתר מפניו מיד ויהי בהיותם בשדה ויקם קין וכו':
פסוק י:
צועקים אלי מן האדמה. כלומר אי אתה יכול לומר שחיה הרגתו שלא היה לה דעת לכסות את הדם והיינו דקאמר מן האדמה שהדם היה מכוסה באדמה:
פסוק יג:
גדול עוני מנשא. אמר קין להקב"ה היאך אתה יודע שהרגתי אחי והלא אבי ואמי שהם למטה אינם יודעים. א"ל שוטה אני סובל כל ויודע כל א"ל גדול עוני מנשוא:
פסוק כב:
וצלה גם היא ילדה. אע"פ שלא היתה ראויה ללדת שהיו לו שתי נשים אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש וצלה היתה אותה של תשמיש וא"כ אינה ראויה לילד אפ"ה היה לה בן: