פסוק א:וַיְהִי מִקֵּץ. טַעַם אָמְרוֹ לְשׁוֹן צַעַר, כִּי עַתָּה יַתְחִיל לְסוֹבֵב סִבַּת גָּלוּת מִצְרַיִם. וַהֲגַם שֶׁהַגָּלוּת כְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָתוֹ מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, הֲלֹא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי לֹא נִגְזַר שֶׁיִּהְיֶה בְּמִצְרַיִם שֶׁהוּא כּוּר הַבַּרְזֶל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (י:) וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַאבַ״ד (הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה פֶּרֶק ו) כִּי הַמִּצְרִים הוֹסִיפוּ לְצַעֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ״ וְגוֹ׳ (בראשית טו:יג).
פסוק א:עוֹד אָמַר לְשׁוֹן צַעַר לְצַד בְּשׂוֹרַת רָעָב, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל לוֹ צָר בְּצָרַת עוֹלָמוֹ, וְצֵא וּלְמַד מִמַּה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה י:) בְּפָסוּק (שמות יד:כ) ״וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה״ וְגוֹ׳:
פסוק א:עוֹד יִרְמוֹז לְצַעֲרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁנִּתְעַכֵּב עַד שֶׁשָּׁלְמוּ שְׁתֵּי שָׁנִים אַחַר חֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הַמַּשְׁקִים, כִּי אָז הָיָה לוֹ לָצֵאת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פט:ב) וְזֶה לְשׁוֹנָם: בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר ״כִּי אִם זְכַרְתַּנִי וְהִזְכַּרְתַּנִי״ נִתּוֹסְפוּ שְׁתֵּי שָׁנִים״, הֲרֵי שֶׁהוֹסִיפוּ לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים בְּצַעַר. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פט:ב): ״וַיְהִי מִקֵּץ״ – ״קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ״. וּלְפִי זֶה יְכַוֵּן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וַיְהִי״ מִסִּבַּת ״קֵץ״ שֶׁהוּא יֵצֶר הָרַע שֶׁנִּקְרָא ״קֵץ כָּל בָּשָׂר״, וְהוּא סִבָּה לְצַעֲרוֹ שֶׁל צַדִּיק שְׁנָתַיִם יָמִים. וּבָזֶה הִרְוַחְנוּ גַּם כֵּן תְּחִלַּת זֶה הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל שְׁנָתַיִם שֶׁהוּא לַחֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הַמַּשְׁקִים שֶׁהָיָה זְמַן זְכִירַת יוֹסֵף לְטוֹבָה. וְטַעַם שְׁתֵּי שָׁנִים בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר ״זְכַרְתַּנִי וְהִזְכַּרְתַּנִי״, כְּנֶגֶד כָּל זְכִירָה מָנַע ה׳ זִכְרוֹנוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא זְמַן הַזִּכָּרוֹן.
פסוק א:עוֹד יִרְמוֹז בְּאָמְרוֹ מִקֵּץ שְׁנָתַיִם לוֹמַר שֶׁהָיָה בַּזְּמַן עַצְמוֹ שֶׁחָלְמוּ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים, שֶׁהוּא זְמַן שֶׁהַחֲלוֹם יַגִּיד דָּבָר צוֹדֵק וְלֹא יְדַבֵּר שָׁוְא.
פסוק א:וּפַרְעֹה חוֹלֵם. הִנֵּה לְצַד שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַהוֹדָעָה הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״חָלַם פַּרְעֹה״ אוֹ ״וַיַּחֲלוֹם פַּרְעֹה״. אָכֵן הַכָּתוּב מוּסָב אֶל עִנְיָן רִאשׁוֹן שֶׁסִּפֵּר בַּפָּרָשָׁה שֶׁקָּדְמָה חֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הַמַּשְׁקִים לְעִנְיָנוֹ, הוֹסִיף לוֹמַר וּפַרְעֹה גַּם כֵּן חוֹלֵם. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי אִם שַׂר הַמַּשְׁקִים לֹא רָצָה לְזָכְרוֹ עַל יְדֵי חֲלוֹמוֹ, עָשָׂה ה׳ שֶׁגַּם פַּרְעֹה יַחְלוֹם וּבָזֶה נִתְחַיֵּב בְּעַל כָּרְחוֹ לְזָכְרוֹ. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים וַיְהִי מִקֵּץ וְגוֹ׳ וּפַרְעֹה גַּם הוּא חוֹלֵם וְגוֹ׳ וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים בְּעַל כָּרְחוֹ לֵאמֹר וְגוֹ׳ וְשָׁם אִתָּנוּ וְגוֹ׳ וַיִּפְתָּר לָנוּ״ וְגוֹ׳.
פסוק א:עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר כִּי שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חוֹלֵם בִּתְמִידוּת חֲלוֹם זֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁחָלַם, וּלְסוֹף שְׁנָתַיִם חָלַם וְלֹא שָׁכַח.
פסוק א:יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וּפַרְעֹה חוֹלֵם לוֹמַר שֶׁגַּם פַּרְעֹה עַצְמוֹ הִרְגִּישׁ בַּחֲלוֹמוֹ כִּי הָיָה חוֹלֵם חֲלוֹם. לְצַד רְאוֹתוֹ דְּבָרִים מֻפְלָאִים כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר, הִרְגִּישׁ כִּי אֵין זֶה מֵהַדְּבָרִים הַהוֹוִים בָּעוֹלָם וְאֵין זֶה אֶלָּא חֲלוֹם. וְכַוָּנַת הַכָּתוּב בְּהוֹדָעָה זוֹ הִיא לְהַגִּיד סִימָנֵי הַחֲלוֹם אֲשֶׁר יִצְטַדֵּק, וְהוּא כַּאֲשֶׁר יַרְגִּישׁ הָאָדָם בַּחֲלוֹם כִּי הוּא שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ לְהַבְחִין דָּבָר עַד שֶׁיַּשְׂכִּיל לָדַעַת דְּבָרִים שֶׁלֹּא יִתָּכֵן הֱיוֹת בְּהָקִיץ, וְיַרְגִּישׁ כִּי הוּא חוֹלֵם. זֶה יַגִּיד כִּי אֵין חֲלוֹמוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת וְעִרְבּוּב הַשֵּׂכֶל וְרוּחוֹת יִתְעַלְּלוּ בּוֹ, אֶלָּא מוֹדִיעִים אוֹתוֹ עֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה עֲתִידוֹת.
פסוק ב:מִן הַיְאוֹר עוֹלוֹת וְגוֹ׳. הָיָה לוֹ לוֹמַר עוֹלוֹת שֶׁבַע פָּרוֹת מִן הַיְאוֹר, כִּי מִן הָרָאוּי יִזְכֹּר הָעוֹלֶה וְאַחַר כָּךְ מָקוֹם שֶׁעוֹלֶה מִשָּׁם. וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר כִּי כָל הֲוָיָתָן הָיְתָה מִן הַיְאוֹר, וְלָזֶה הִקְדִּים הַמְהַוֶּה וְאַחַר כָּךְ הַמִּתְהַוֶּה מִמֶּנּוּ. וְלָזֶה אִם הָיָה אוֹמֵר ״וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת עוֹלוֹת מִן הַיְאוֹר״ יִהְיֶה הַנִּשְׁמָע כִּי הַפָּרוֹת עָבְרוּ דֶּרֶךְ הַיְאוֹר וְעָלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא מֵהַיְאוֹר נִמְצְאוּ. לָזֶה אָמַר ״מִן הַיְאוֹר עוֹלוֹת שֶׁבַע פָּרוֹת״ לוֹמַר שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְצְאוּ. וּמִזֶּה הִרְגִּישׁ גַּם כֵּן כִּי הוּא חוֹלֵם חֲלוֹם וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וּפַרְעֹה חֹלֵם״ (בראשית מא:א). וְטַעַם שֶׁהֶרְאוּהוּ מַרְאֶה זֶה לְהַגִּיד כִּי מֵהַיְאוֹר עַצְמוֹ יִתְהַוּוּ שְׁנֵי הַדִּמְיוֹנוֹת, וְהוּא שֶׁפָּתַר יוֹסֵף שֶׁהֵם שֶׁבַע שְׁנֵי שָׂבָע וְשֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, וּשְׁנֵיהֶם הֵם מִתְהַוִּים מֵהַיְאוֹר עַצְמוֹ אִם יַעֲלֶה אוֹ לֹא יַעֲלֶה, וְלָזֶה רָאָה בַּחֲלוֹם כִּי הַפָּרוֹת הֲוָיָתָן הָיְתָה מֵהַיְאוֹר.
פסוק ג:עוֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאוֹר. פֵּרוּשׁ עַל אוֹפֶן שֶׁכָּתַבְנוּ שֶׁכָּל מְצִיאוּתָם מִן הַיְאוֹר הָיָה. וַהֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר ״מִן הַיְאוֹר עוֹלוֹת״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּרִאשׁוֹנוֹת, סָמַךְ עַל אָמְרוֹ תֵּבַת ״אַחֲרֵיהֶן״ שֶׁהוּא כַּסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּהַיְאוֹר הוּא הַתְחָלַת הֲוָיָתָן.
פסוק ז:וַיִּיקַץ וְגוֹ׳ וְהִנֵּה חֲלוֹם. אוּלַי כִּי בַּחֲלוֹם הַשִּׁבֳּלִים לֹא הִכִּיר בּוֹ בַּחֲלוֹמוֹ כִּי הָיָה חוֹלֵם, וְהָיָה חוֹשֵׁב שֶׁהָיָה בְּהָקִיץ לְרוֹב בְּהִירוּת הַדָּבָר, וְהִכִּירוֹ בְּלֹא בִּלְבּוּל כְּדֶרֶךְ הַחוֹלֵם, אֶלָּא אַחַר שֶׁעָמַד מִשְּׁנָתוֹ אָז הִכִּיר לְמַפְרֵעַ כִּי הָיָה חוֹלֵם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה מָצָא עַצְמוֹ כִּי חֲלוֹם הָיוּ הַדְּבָרִים וְלֹא בְּהָקִיץ:
פסוק ח:וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם וְגוֹ׳. אָמַר אוֹתָם לְצַד שֶׁהָיוּ שְׁנֵי חֲלוֹמוֹת, וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב לְשׁוֹן יָחִיד ״אֶת חֲלוֹמוֹ״, כְּשֶׁבָּא לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא מָצָא פּוֹתֵר, דִּקְדֵּק לוֹמַר ״אוֹתָם״ שֶׁכָּל שְׁנֵי הַחֲלוֹמוֹת אֵין פּוֹתֵר לָהֶם.
פסוק ח:וְאָמְרוֹ לְפַרְעֹה לְלֹא צֹרֶךְ, נִרְאֶה לוֹמַר שֶׁיְּכַוֵּן הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ ״לְפַרְעֹה״ כִּי דָּבָר יָדוּעַ הוּא כִּי שֵׁם פַּרְעֹה אֵינוֹ שֵׁם הָעֶצֶם אֶלָּא שֵׁם הַמַּלְכוּת, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁדִּבֵּר אֵלָיו שַׂר הַמַּשְׁקִים ״פַּרְעֹה קָצַף״ וְגוֹ׳, וְאֵין מֵהַמּוּסָר שֶׁיַּזְכִּיר שֵׁם הַמֶּלֶךְ בְּפָנָיו כְּסֵדֶר זֶה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהוּא שֵׁם הַמְּלוּכָה. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י תהלים לד:א), וּמֵעַתָּה בָּא לָתֵת טַעַם לָמָּה לֹא נִתְקַבֵּל פִּתְרוֹנָם אֶצְלוֹ, כִּי לְצַד שֶׁהַחֲלוֹם הָיָה לַמֶּלֶךְ, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פט) כִּי חֲלוֹמוֹת הַמְּלָכִים יַגִּידוּ דְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לִכְלָלוּת הַמַּלְכוּת, וְהַדַּעַת כֵּן נוֹתֶנֶת, וְהֵם לֹא הָיוּ פּוֹתְרִים פִּתְרוֹן שֶׁנּוֹגֵעַ לַמַּלְכוּת אֶלָּא פִּתְרוֹנִים שֶׁל הֶדְיוֹטוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פט) אָמְרוּ ״לְפַרְעֹה״ – שֶׁלֹּא הָיָה מִתְקַבֵּל פִּתְרוֹנָם לוֹ, וְדִבְרֵיהֶם הָיוּ נִשְׁמָעִים אִם הָיָה אוֹמֵר ״וְאֵין פּוֹתֵר וְגוֹ׳ לוֹ״.
פסוק ט:וַיְדַבֵּר שַׂר וְגוֹ׳ לֵאמֹר וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר, גַּם אָמְרוֹ אֶת וְלֹא אָמַר אֶל. וְאוּלַי שֶׁלֹּא דִּבֵּר אֵלָיו לְנוֹכֵחַ אֶלָּא לְחַכְמֵי מִצְרַיִם לֵאמֹר לְפַרְעֹה, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁכָּל דְּבָרָיו הֵם דֶּרֶךְ נִסְתָּר לֹא לְנוֹכֵחַ, ״פַּרְעֹה קָצַף וַיִּתֵּן״ לְשׁוֹן נִסְתָּר.
פסוק ט:עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁאֲנִי זוֹכֵר אֶת אֲשֶׁר עָבַר עָלַי מִיִּסּוּרֵי הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא אַדְרַבָּה אֲנִי אוֹמֵר פְּחִיתוּתִי וְגֵרְעוֹנִי כִּי אֲנִי הוּא הַחוֹטֵא, וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי וְגוֹ׳. וְדִקְדֵּק לוֹמַר הַיּוֹם כִּי הוּא עֵת הַצּוֹרֶךְ, כִּי זוּלַת זֶה הָיָה מַעֲלִים זִכְרוֹן מַעֲשָׂיו הַפְּחוּתִים. גַּם בָּזֶה נָתַן טַעַם לְמָה שֶׁלֹּא הוֹדִיעַ הַדָּבָר מִקּוֹדֶם, כַּחִיּוּב הַמּוּטָל עַל קְרוֹבֵי הַמֶּלֶךְ לְהוֹדִיעַ דָּבָר חָדָשׁ כָּזֶה, כִּי לֹא הָיָה לְהַזְכִּיר עוֹד שִׁגְיוֹנוֹ. וְאָמַר חֲטָאַי לְשׁוֹן רַבִּים, לוֹמַר כִּי חָשׁוּב בְּעֵינָיו אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ לַחֲטָאִים רַבִּים. אוֹ אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִרְמֹז גַּם לְחֵטְא זֶה שֶׁמָּנַע הַהוֹדָעָה עַד עַתָּה, לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן רַבִּים ״חֲטָאַי״.
פסוק טו:וּפוֹתֵר אֵין אוֹתוֹ. פֵּרוּשׁ, שֶׁהָיוּ לוֹ פּוֹתְרִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה צוֹדֵק הַחֲלוֹם עַל פִּי הַפּוֹתְרִים, וְהוּא אָמְרוֹ וּפוֹתֵר אֵין אוֹתוֹ, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁיִּפְתּוֹר פִּתְרוֹן שֶׁיִּצְטַדֵּק עִם הַחֲלוֹם.
פסוק טו:וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְגוֹ׳ – צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ לֵאמֹר. עוֹד אָמְרוֹ תִּשְׁמַע, פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא יִפְתּוֹר קוֹדֶם שֶׁיִּשְׁמַע, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ פּוֹתֵר חֲלוֹם״.
פסוק טו:אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁנִּתְחַכֵּם פַּרְעֹה לְחַיֵּב יוֹסֵף לִפְתּוֹר הַחֲלוֹם מִבְּלִי תֵּת אֲמַתְלָאוֹת, וּבָא בְּטַעֲנָה לוֹמַר כִּי הוּא יוֹסֵף פִּיו הֱעִידוֹ כִּי הוּא פּוֹתֵר חֲלוֹמוֹת, וּמֵעַתָּה לֹא יִמָּנַע מֵחֲלֻקָּה, אוֹ יִפְתּוֹר חֲלוֹמוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, אוֹ יִתְחַיֵּב עַל אֲשֶׁר רִמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁהוּא פּוֹתֵר וְאֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה. וְהוּא אָמְרוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר פֵּרוּשׁ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתּוֹר אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה אַחַר הָאֱמֶת שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים (בראשית מ:ז) ״סַפְּרוּ נָא לִי״ וְגוֹ׳, וּמִן הַסְּתָם שַׂר הַמַּשְׁקִים הוֹדִיעַ הַדְּבָרִים כְּמוֹת שֶׁהֵם לְפַרְעֹה, אוֹ פַּרְעֹה בָּחַן כִּי לֹא יַגִּידוּ שָׂרָיו חֲלוֹמוֹת לְנַעַר עִבְרִי עֶבֶד אִם לֹא שֶׁשָּׁאַל הוּא לְהַגִּידוֹ. וּמֵעַתָּה יִתְחַיֵּב לִפְתּוֹר חֲלוֹמוֹ שֶׁל פַּרְעֹה לְצַדֵּק דְּבָרָיו.
פסוק טז:וַיַּעַן יוֹסֵף לֵאמֹר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֵשִׁיבוֹ לְמַה שֶׁטָּעַן בְּתֵיבַת לֵאמֹר כִּי הוּא אוֹמֵר לִשְׁמֹעַ חֲלוֹם לִפְתּוֹר, בִּלְעָדַי לֹא הָיוּ כֵן הַדְּבָרִים, וּמַה שֶׁאָמַר הוּא כִּי אֱלֹהִים יַמְצִיא פִּתְרוֹנִים לַחֲלוֹמוֹת עַל יַד בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁכֵּן אָמַר יוֹסֵף לְשַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים (בראשית מ:ח) ״הֲלֹא לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים״, פֵּרוּשׁ, לֹא יֶחְסְרוּ הַפִּתְרוֹנִים, וְאָמַר ״סַפְּרוּ לִי״ אוּלַי יִמָּצֵא פִּתְרוֹן, וּלְעוֹלָם אֵינוֹ מְיַחֵד עַצְמוֹ לוֹמַר כִּי הוּא מְפַשֵּׁר חֲלוֹמוֹת, וּכְמוֹ כֵן הוּא אוֹמֵר לוֹ אֱלֹהִים יַעֲנֶה וְגוֹ׳. וְהֻצְרַךְ לוֹמַר ״יַעֲנֶה שְׁלוֹם״, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יַקְפִּיד אִם יִהְיֶה פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם מַגִּיד רָעָתוֹ, כִּי מֵה׳ מַעֲנֵה דָּבָר, וְלֹא יַקְפִּיד לוֹמַר כִּי הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפֶּה. וְנָתַן טַעַם בְּאָמְרוֹ ״שְׁלוֹם פַּרְעֹה״ כִּי הַמֶּלֶךְ יִשְׁתַּנֶּה בְּדָבָר זֶה, וְלָזֶה אִם יַגִּיד רַע לֹא מִמֶּנּוּ יֵצְאוּ הַדְּבָרִים, וּכְמוֹ כֵן הוּא אָמְרוֹ עַתָּה אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.
פסוק טז:עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ אֱלֹהִים יַעֲנֶה, כִּי אֵין סֵדֶר אוֹפֶן פִּתְרוֹנוֹ כְּסֵדֶר פִּתְרוֹן בַּר הֶדְיָא (ברכות נו.) וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁיַּטֶּה הַחֲלוֹם לַאֲשֶׁר יַחְפּוֹץ, אֶלָּא אֲמִתּוּת מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים, וְלָזֶה אָמַר ״אֱלֹהִים״ וְגוֹ׳:
פסוק כה:אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נה.) שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עֲלֵיהֶן, וְהֵם שׂוֹבַע וְרָעָב וּפַרְנָס, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עוֹשֶׂה״ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁלֹּא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, הִגִּיד וְגוֹ׳, שׂוֹבַע – אֵלּוּ שְׁנֵי שׂוֹבַע, רָעָב – אֵלּוּ שְׁנֵי רָעָב, פַּרְנָס – ״יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ״ וְגוֹ׳. וַהֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ מִי זֶה הָאִישׁ, אַף עַל פִּי כֵן אַחַר הָאֱמֶת תָּמַךְ גּוֹרָלוֹ בְּמַה שֶׁמָּנַע הַפִּתְרוֹן מִכָּל חֲכָמָיו וְגִלָּה לוֹ אֶת יוֹסֵף עַל יְדֵי שַׂר הַמַּשְׁקִים שֶׁסִּפֵּר לוֹ הָעוֹבֵר עָלָיו, וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְנִתְגַּלָּה לוֹ יוֹסֵף, וַיְשִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְאָמְרוֹ הִגִּיד לְפַרְעֹה פֵּרוּשׁ שֶׁיֵּשׁ סִפּוּק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תִּקּוּן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְבַסּוֹף (בראשית מא:לג) ״יֵרֶא פַרְעֹה וְגוֹ׳ וְחִמֵּשׁ״ וְגוֹ׳:
פסוק כז:יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. טַעַם שֶׁלֹּא אָמַר כֵּן עַל שֶׁבַע שְׁנֵי שָׂבָע, לְצַד שֶׁגַּם בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ שְׁנֵי שָׂבָע וְאֵין דָּבָר חָדָשׁ כָּל כָּךְ, אֶלָּא שֶׁיִּתְרַבֶּה הַשָּׂבָע כְּאָמְרוֹ (בראשית מא:כט) ״שָׂבָע גָּדוֹל״ שֶׁהַחִדּוּשׁ הוּא הֱיוֹת הַשָּׂבָע גָּדוֹל, לָזֶה לֹא אָמַר אֶלָּא דָּבָר חָדָשׁ מֻפְלָא שֶׁהוּא שְׁנֵי רָעָב.
פסוק כז:עוֹד נִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁהַשָּׂבָע אֵינוֹ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ תִּקּוּן שְׁנֵי רָעָב, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה לְבַסּוֹף שֶׁצִּוָּה לִלְקֹט תְּבוּאוֹת שְׁנֵי שָׂבָע לִשְׁנֵי רָעָב, לָזֶה לֹא הִזְכִּיר אֶלָּא שְׁנֵי הָרָעָב כִּי הוּא עִקַּר הוֹדָעַת הַחֲלוֹם אֵלָיו.
פסוק כט:הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים וְגוֹ׳. דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׁתֵּי פְּעָמִים וְלֹא אָמַר בָּאָרֶץ סְתָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ, לוֹמַר כִּי הַשָּׂבָע אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲבָל הָרָעָב הוּא בְּכָל הָעוֹלָם, וְלָזֶה כְּשֶׁאָמַר ״וְכִלָּה הָרָעָב״ לֹא אָמַר אֶרֶץ מִצְרַיִם בִּלְבַד אֶלָּא ״אֶת הָאָרֶץ״, בֵּין אֶרֶץ מִצְרַיִם בֵּין שְׁאָר הָאֲרָצוֹת, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה, דִּכְתִיב (בראשית מא:נו) ״וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ״, וּבַשָּׂבָע אָמַר הַכָּתוּב (בראשית מא:נג) ״וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי לֹא הָיָה שָׂבָע אֶלָּא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״. וְהוֹדָעַת דָּבָר זֶה לְיוֹסֵף הָיְתָה מִמַּה שֶׁרָאָה כִּי הַפָּרוֹת הָיוּ כָּל כָּךְ דַּקּוֹת וְרָעוֹת, מִזֶּה דָּן שֶׁאִם הָיָה הַשּׂוֹבַע בָּעוֹלָם לֹא הָיוּ בְּמִצְרַיִם כָּל כָּךְ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, כִּי יָבִיאוּ לֶחֶם מִשְּׁאָר הָאֲרָצוֹת, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָרָעָב הוּא בְּכָל הָעוֹלָם וּבָזֶה אֵין מִפְלָט לָהֶם, וְהַשָּׂבָע אֵין לוֹ מִמַּה לְהוֹכִיחַ כִּי יִהְיֶה בְּכָל הָאֲרָצוֹת.
פסוק לב:וְעַל הִשָּׁנוֹת וְגוֹ׳. רֶמֶז לִשְׁנֵי דְּבָרִים: עַל הַכֶּפֶל וְעַל הַשִּׁנּוּי, שֶׁלֹּא בָּא הַחֲלוֹם שֵׁנִי כַּחֲלוֹם רִאשׁוֹן ״שֶׁבַע פָּרוֹת״ וְגוֹ׳, שֶׁאָז יַחְשֹׁב כִּי דִמְיוֹן הָרִאשׁוֹן עָשָׂה רוֹשֶׁם בְּדַעְתּוֹ וְעָלָה עַל מִשְׁכָּבוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְלָכֵן בָּא הַחֲלוֹם בְּסֵדֶר חָדָשׁ ״שֶׁבַע שִׁבֳּלִים״ וְגוֹ׳. הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד כִּי נָכוֹן הַדָּבָר וּמֵעִם הָאֱלֹהִים בָּא אֵלָיו הַחֲלוֹם וְלֹא דִּמְיוֹן כּוֹזֵב.
פסוק לב:וְאָמְרוֹ וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁבָּא הַחֲלוֹם כָּפוּל בְּלַיְלָה אֶחָת וְלֹא בָּא בִּשְׁנֵי זְמַנִּים מְרֻחָקִים, לוֹמַר אֵלָיו שֶׁהַזְּמַן קָרוֹב הוּא וְלֹא לִזְמַנִּים רְחוֹקִים יַגִּיד.
פסוק לג:וְעַתָּה יֵרֶא וְגוֹ׳. טַעַם יוֹסֵף שֶׁנַּעֲשָׂה יוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ וְהוּא לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶלָּא פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם, כִּי בָא לָתֵת לוֹ טַעַם אֲשֶׁר הֶרְאָהוּ ה׳ אֶת אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה, כִּי הוּא כְּדֵי שֶׁיַּפְקֵד פְּקִידִים וְגוֹ׳. עוֹד לֶהֱיוֹת שֶׁהֶרְאוּהוּ בַּחֲלוֹם שֶׁבָּלְעוּ הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת לַפָּרוֹת הַבְּרִיאוֹת, זֶה יַגִּיד כִּי יִתְפַּרְנְסוּ שְׁנֵי רָעָב מִשְּׁנֵי שָׂבָע, וְלָזֶה אָמַר יֵרֶא פַרְעֹה וְגוֹ׳:
פסוק לג:אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם. לָדַעַת אוֹפֶן אוֹצְרוֹת הַתְּבוּאָה לְבַל תֵּרָקֵב, וְזֶה מֵהַתְּבוּנָה. וְאָמְרוֹ וְחָכָם שֶׁיּוֹדֵעַ כְּלָלִיּוּת הַחָכְמוֹת, לָדַעַת חָכְמַת הַתִּשְׁבּוֹרֶת וְהַהַנְדָּסָה וְהַמִּסְפָּר. וְהִקְדִּים ״נָבוֹן״ כִּי הוּא דָּבָר הַמְעַכֵּב יוֹתֵר כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם הַתְּבוּאָה.
פסוק לד:יַעֲשֶׂה פַרְעֹה. כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הֵם כִּי הִשְׂכִּיל יוֹסֵף שֶׁטַּעַם הַחֲלוֹם הוּא לְצַד כִּי ה׳ מֵבִיא שֶׁבַע שְׁנֵי שָׂבָע בְּשֶׁפַע יוֹתֵר עַל שְׁאָר הַשָּׁנִים, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתְּבוּאָה לְשֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. וְזוּלַת הוֹדָעַת הַחֲלוֹם, כְּשֶׁתָּבוֹא תְּבוּאַת שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מְרֻוַּחַת, אָז כְּשֶׁתָּבוֹא שָׁנָה שְׁנִיָּה יִתְרַשְּׁלוּ זוֹרְעֵי תְּבוּאָה, כִּי יֹאמְרוּ: ״הֲרֵי עָשְׂתָה תְּבוּאָה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים״. וְגַם לְצַד הָרִבּוּי תִּזּוֹל הַתְּבוּאָה וְיִתְעַצְּלוּ מִטְּרוֹחַ בַּחֲרִישָׁה וּזְרִיעָה וּמַכְשִׁירֶיהָ, וְגַם הַזּוֹרְעִים בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה כְּשֶׁיִּתְבָּרֵךְ יוֹסִיפוּ עוֹד לְהִתְעַצֵּל מִלִּזְרוֹעַ עוֹד, וּמַה גַּם בַּעֲבוֹר שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁנִים הֵן לֹא יַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה לִזְרוֹעַ וְלַחֲרֹשׁ. אֲשֶׁר עַל כֵּן הוֹדִיעַ אֱלֹהִים כִּי מַה שֶׁהוּא נוֹתֵן בְּיוֹתֵר בְּשָׁנִים אֵלּוּ הוּא לִמְזוֹן שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, וְלָזֶה אָמַר לְפַרְעֹה יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הוּא בְּמַעֲשֶׂה זֶה וְגַם יְעַשֶּׂה לַאֲחֵרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַצֵּל אָדָם בְּדָבָר זֶה בַּהֲכָנַת שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִזְרוֹעַ בְּכָל הַיְּכֹלֶת.
פסוק לד:וְחִמֵּשׁ – פֵּרוּשׁ, יְזָרְזֵם לְבִלְתִּי הִתְרַשֵּׁל מִטַּעַם רְאוֹת הַדָּבָר מְרוּבֶּה בְּיוֹתֵר. אוֹ יֹאמַר וְחִמֵּשׁ שֶׁיִּקַּח הוּא מִכּוּלָּן חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה, הֲגַם שֶׁהַמִּשְׁפָּט הוּא מַעֲשֵׂר (שמואל א ח:יז) יִקַּח בְּשָׁנִים אֵלּוּ חֲמִישִׁית בִּשְׂכַר הוֹדָעַת הַדָּבָר מִמֶּנּוּ, וְגַם שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמָּהֶם חֶסֶד שֶׁכָּל הַתְּבוּאָה שֶׁתִּהְיֶה לְפַרְעֹה לֹא נִשְׁלַח בָּהּ יָד אֶלָּא תִּהְיֶה עוֹמֶדֶת לְפַרְנָסָתָם לְמָכְרָהּ לָהֶם בִּשְׁנֵי הָרָעָב, כְּאָמְרוֹ ״וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן״. בָּזֶה רָמַז לְמַה שֶׁכָּתַבְנוּ כִּי לֹא יִשְׁלַח יָד בָּהּ, גַּם שֶׁלֹּא יִמְכּוֹר מֵהַתְּבוּאָה לְזוּלַת בִּשְׁנֵי רָעָב עַד שֶׁיִּקְדְּמוּ הֵם לִקְנוֹת צָרְכָּם, וּכְמוֹ שֶׁאֲפָרֵשׁ בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה.
פסוק לו:לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, קוֹדֶם כָּל דָּבָר יִהְיֶה סִפּוּק אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְנֵס רַעֲבוֹנָם, וְאַחַר כָּךְ לִשְׁאָר אֲרָצוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ אַחַר סִיפּוּר רָעָב מִצְרַיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ וְגוֹ׳, כָּאן כָּלַל כָּל הָאָרֶץ.
פסוק לח:הֲנִמְצָא כָזֶה וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא אָמַר הֲנִמְצָא אִישׁ אֲשֶׁר וְגוֹ׳ כָּזֶה, כִּי אָז הָיָה נִשְׁמָע כִּי נִמְצָא אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ אֱלֹהִים אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ בְּדוֹמֶה, וְלֹא כֵן נִתְכַּוֵּן לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִמְצָא מִין זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ וְגוֹ׳, לֹא מִמֶּנּוּ וְלֹא מִקְצָתוֹ.
פסוק לט:אֵין נָבוֹן וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אֵין נָבוֹן וְחָכָם שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה כְּמוֹתְךָ, שֶׁאַתָּה יֵשׁ בְּךָ רוּחַ אֱלֹהִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה, שֶׁהוּא יוֹתֵר מִנָּבוֹן וְחָכָם:
פסוק מג:אַבְרֵךְ וְנָתוֹן וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ הָיוּ קוֹרְאִין לְפָנָיו, לְהוֹדִיעַ וּלְהַשְׁמִיעַ כִּי הוּא הַשַּׁלִּיט בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כְּמֶלֶךְ.
פסוק מד:אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הַמַּלְכוּת הִיא שֶׁלִּי, כִּי ׳פַּרְעֹה׳ שֵׁם מַלְכוּת יַגִּיד. וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אַחֲרָיו תִּהְיֶה מַעֲלָתוֹ שֶׁבִּלְעָדָיו לֹא וְגוֹ׳, וְלָזֶה אָמַר בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לֶהֱיוֹת שֶׁקָּדַם הַזְכָּרַת מַעֲלָתוֹ בְּאָמְרוֹ ״אֲנִי פַרְעֹה״ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי:
פסוק מו:וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. פֵּרוּשׁ, לָדַעַת שְׂדוֹתֶיהָ, לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר יָכִין עֲשׂוֹת, וְגַם אוֹצְרוֹתֶיהָ לְהָכִין מְקוֹמוֹת הַצְּרִיכִין לֶאֱצֹר וְהַהֲכָנוֹת כְּפִי תְּבוּנוֹתָיו.
פסוק מח:וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל וְגוֹ׳. לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפֵרוּשׁ (בראשית מא:לד) ״וְחִמֵּשׁ אֶת״ וְגוֹ׳ שֶׁיִּטּוֹל הַחוֹמֶשׁ, יִהְיֶה פֵּרוּשׁ אָמְרוֹ וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אוֹכֶל פֵּרוּשׁ הַנּוֹגֵעַ לְחֵלֶק הַמֶּלֶךְ כָּרָשׁוּם בְּדִבְרֵי יוֹסֵף, וְלִכְשֶׁנְּפָרֵשׁ אָמְרוֹ ״וְחִמֵּשׁ״ – וִיזָרֵז, אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ אָמְרוֹ וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל כִּפְשָׁטוֹ, שֶׁהָיָה קוֹנֶה כָּל הַתְּבוּאָה שֶׁעָשְׂתָה הַשָּׁנָה בְּיוֹתֵר עַל הַשָּׁנִים, כִּי לְצַד שֶׁהוּא דָּבָר יָתֵר לְזוֹרְעֵי אֲדָמָה יִמְכְּרוּ הַנּוֹתָר.
פסוק מט:עַד כִּי חָדַל וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: חָדְלוּ לִסְפֹּר אוֹצְרֵי הַתְּבוּאָה אֲשֶׁר לְיוֹסֵף, לְצַד כִּי אֵין מִסְפָּר מֵהַמְּבִיאִים, שֶׁלֹּא הָיוּ סוֹפְרִים לְצַד טֹרַח שָׁבַת מַדְהֵבָה וְלֹא מָדְדוּ אֶת אֲשֶׁר יָבִיאוּ. וַהֲגַם שֶׁהָיוּ מְבִיאִין חֹמֶשׁ, לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּאָמְרוֹ ״וְחִמֵּשׁ״, אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מְחַלְּקִים הַתְּבוּאָה לַחֲמִשָּׁה חֲלָקִים וְנוֹתְנִים חֵלֶק אֶחָד, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים כַּמָּה עוֹלֶה לַחֶשְׁבּוֹן הַמּוּבָא. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב: ״עַד כִּי חָדַל סוֹפְרוֹ שֶׁל יוֹסֵף לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר״ לַתְּבוּאָה מֵהַמְּבִיאִים, וְיִצְטָרֵךְ לִסְפֹּר הַפְּרָט וּלְצָרֵף הַחֶשְׁבּוֹן, לָזֶה חָדַל לִסְפֹּר.
פסוק נ:וּלְיוֹסֵף יֻלַּד וְגוֹ׳. קֶשֶׁר הַכָּתוּב עִם שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, לוֹמַר הַשָּׂגַת הַטּוֹב שֶׁל יוֹסֵף בְּשֶׁבַע שְׁנֵי שָׂבָע, כִּי מִלְּבַד כִּי צָבַר בָּר הַרְבֵּה וְהִצְלִיחַ, גַּם כִּי נִזְכַּר לְטוֹבָה בַּבָּנִים, וּקְרִיאַת שֵׁם בָּנָיו כֵּן יַגִּיד כִּי הוּא שְׂבַע רָצוֹן כִּי נִשָּׁהוּ ה׳ כָּל עֲמָלוֹ וְהִפְרָהוּ ה׳, וּפְרִיָּה זוֹ כּוֹלֶלֶת בָּנִים וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד:
פסוק נ:בְּטֶרֶם תָּבֹא שְׁנַת וְגוֹ׳. בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (תענית יא.) דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי רָעָב. וּבְהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁדְּרָשָׁתָם הִיא בְּאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְיוֹסֵף, שֶׁהֲרֵי הוּא עֲדַיִן לֹא קִיֵּם פִּרְיָה וְרִבְיָּה, וְאָמְרוּ שָׁם בַּשַּׁ״ס בְּפֵרוּשׁ שֶׁחֲשׂוּכֵי בָנִים מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בִּשְׁנֵי רָעָב, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁהָיוּ לְיוֹסֵף בָּנִים קֹדֶם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, וּכְפִי הַדִּין אֲפִלּוּ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב הָיָה לוֹ לְשַׁמֵּשׁ, אֶלָּא שֶׁהַכָּתוּב נִדְרָשׁ בְּאִם אֵינוֹ עִנְיָן.
פסוק נ:וּמֵעַתָּה לֹא קָשֶׁה מַה שֶׁהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת שָׁם מִיּוֹכֶבֶד שֶׁנּוֹלְדָה בֵּין הַחוֹמוֹת, שֶׁשִּׁמֵּשׁ לֵוִי בִּשְׁנֵי רָעָב, כִּי כְּשֶׁיָּרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה הָיְתָה שָׁנָה שְׁנִיָּה לִשְׁנֵי רָעָב, וְנִדְחֲקוּ לוֹמַר שֶׁמִּדַּת חֲסִידוּת שָׁנוּ וְלֵוִי לֹא הָיָה חָסִיד בְּדָבָר זֶה. וְאֵין נִרְאִין דִּבְרֵיהֶם, לֹא בְּמַה שֶׁאָמְרוּ מִדַּת חֲסִידוּת, כִּי מִכָּתוּב דָּרְשׁוּ לָהּ, וְלֹא בְּמַה שֶׁיָּצָא מִדִּבְרֵיהֶם כִּי לֵוִי לֹא הָיָה חָסִיד. הֵעִידָה עָלָיו הַתּוֹרָה (דברים לג:ח) ״לְאִישׁ חֲסִידֶךָ״ כִּי הוּא הָיָה חָסִיד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, וַהֲגַם שֶׁעַל זַרְעוֹ הוּא אוֹמֵר, הָעֲנָפִים יַגִּידוּ עַל הַשֹּׁרֶשׁ. וְקֻשְׁיַת הַתּוֹסָפוֹת אֵינוֹ קֻשְׁיָא, כִּי דְּרָשַׁת חֲכָמִים הִיא בְּאִם אֵינוֹ עִנְיָן, וְלֵוִי לְצַד שֶׁהָיָה חָסֵר נְקֵבָה לֹא נִמְנַע מִלְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ כַּהֲלָכָה (יבמות סא:, אבן העזר סימן א).
פסוק נ:וְעוֹד לֹא אָמְרוּ אִסּוּר דָּבָר זֶה אֶלָּא לְצַד צַעַר יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְצַד צַעַר הָאֻמּוֹת כִּי יִרְעָבוּ, כִּי לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. וְאָז לֵוִי אֵין חִיּוּב לִמְנֹעַ עַצְמוֹ לְצַד צָרַת הָאֻמּוֹת, כִּי יַעֲקֹב הָיְתָה לוֹ תְּבוּאָה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית י.) וְלֹא הָיָה שׁוֹלֵחַ בָּנָיו לִשְׁבֹּר בָּר אֶלָּא לְצַד מַרְאִית הָעַיִן, דִּכְתִיב (בראשית מב:א) ״לָמָּה תִּתְרָאוּ״. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ (בראשית רבה צא) שֶׁשָּׁלְמוּ שְׂעָרֵי מִכַּדָּא, זֶה הָיָה אַחַר שָׁנָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וַדַּאי שֶׁהָיָה לָהֶם תְּבוּאָה, וְלָזֶה הָיָה מֻתָּר לוֹ לְשַׁמֵּשׁ. וּבִשְׁבִיל יוֹסֵף אֵין לָהֶם לִמְנֹעַ עַצְמָן בִּשְׁבִיל חֲשַׁשׁ רָעָב יָחִיד. וְיוֹסֵף אִם לֹא הָיָה טַעַם שֶׁהָיָה חֲשׂוּךְ בָּנִים, אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה נִמְנָע לְצַד חֲשַׁשׁ אָבִיו וְאֶחָיו כִּי יִרְעָבוּ וְהֵם רַבִּים.
פסוק נד:וַתְּחִלֶּינָה וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף. הֻצְרַךְ לוֹמַר כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף, שֶׁבָּזֶה נִתְאַמְּתוּ דְּבָרָיו בְּפִתְרוֹן הַחֲלוֹם יוֹתֵר, כִּי מִקּוֹדֶם יֹאמַר הָאוֹמֵר כִּי מִקְרֶה הָיָה שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי הַשָּׂבָע, אֲבָל כַּאֲשֶׁר שָׁלְמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי שָׂבָע וְהִתְחִילוּ שְׁנֵי רָעָב אָז צָדְקוּ דִּבְרֵי יוֹסֵף.
פסוק נד:אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע וְגוֹ׳, וְתֹאמַר אֵיךְ יַרְגִּישׁוּ בְּהֶכֵּר הָרָעָב בִּתְחִלַּת שְׁנַת רְעָבוֹן אַחַר כָּל הַשָּׂבָע וְכָל אֶחָד אוֹצְרוֹתָיו מְלֵאוֹת בָּר, לֹא יֻכַּר הָרָעָב תֵּכֶף? לָזֶה פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב: כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף, פֵּרוּשׁ שֶׁאָמַר לָהֶם (בראשית מא:לא) ״וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ״, פֵּרוּשׁ יֹאכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ, וְדָבָר זֶה הֻכַּר בְּהַתְחָלַת הַשָּׁנָה.
פסוק נו:וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל. טַעַם שֶׁפָּתַח כָּל הָאוֹצָרוֹת וְלֹא הִסְפִּיק בַּצָּרִיךְ, נִתְכַּוֵּן לִבְדּוֹק בְּכֻלָּן לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר יַקְדִּים לִמְכּוֹר וְאֶת אֲשֶׁר יוּכַל לְהִתְעַכֵּב יוֹתֵר וְלֹא יִפָּסֵד.
פסוק נו:עוֹד לֶהֱיוֹת שֶׁאֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר [אֲשֶׁר] (נָתַן) סְבִיבוֹתֶיהָ [נָתַן בְּתוֹכָהּ], לָזֶה נִתְחַכֵּם וּפָתַח כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁבְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, כְּדֵי שֶׁכָּל עִיר וָעִיר תִּהְיֶה סְמוּכָה עַל מַה שֶׁלְּפָנֶיהָ, וְאֵינוֹ דוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ. גַּם לֹא יִצְטָרְכוּ לִטְרֹחַ לְהָבִיא כֻּלָּן מִמָּקוֹם אֶחָד.
פסוק נו:גַּם אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִפְתֹּחַ כֻּלָּן, כְּדֵי כְּשֶׁיִּרְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר כָּל הָרִבּוּי לֹא יִרְעָבוּ, כִּי הָרְעָבוֹן יִכָּנֵס בְּלֵב אָדָם כְּשֶׁיִּרְאֶה שֶׁיֵּשׁ מַחְסוֹר, וּכְשֶׁיִּרְאוּ כָּל אוֹצָרוֹת הַנִּפְתָּחוֹת יִתְקָרֵר חוֹם הָרָעָב שֶׁבְּלִבָּם בּוֹעֵר, וְאַף עַל פִּי כֵן מוֹדִיעַ הַכָּתוּב ״וַיֶּחֱזַק הָרָעָב״ וְלֹא הוֹעִיל בָּהֶם לְצַד חוֹזֶק הָרָעָב.
