פסוק א:שנתים ימים. הם שתי שנים. וזה החשבון ידמה שהיה מעת צאת שר המשקים מהסוהר ובסוף השתי שנים חלם פרעה זה החלום.
פסוק ג:ודקות בשר. הוא מעניין הדלות והרקיקות. והנה היו שבע הפרות בריאות. משל לשבע שני השבע. ושבע הפרות דלות הבשר שעולות אחריהן. משל לשבע שני הרעב שיבאו אחריהן ואכילת הפרות דקות הבשר את הבריאות הוא משל שתבואת שני השבע תאכל בשבע שני הרעב וזה ממה שספר פרעה אחר זה ולא נודע כי באו אל קרבנה הוא לאות שלא יודע השבע בארץ מפני הרעב שיהיה אחרי כן וזה ממה שחייב שיתקבצו אוכל השנים הטובות כדי שיהיה מזון מוכן להם בשני הרעב כמו שיעץ יוסף לפרעה. ולזה היתה זאת העצה באופן מה מפתרון החלום ומשל השבולים הוא יותר מיוחד בזה כי הוא היה בנושא בעינו אשר היה בו הפתרון.
פסוק ח:ותפעם רוחו. מרוב המבוכה אשר היתה נוטה מחשבתו פעם לדבר אחד ופעם לדבר אחר בעניין פתרון זה החלם במדרגת האיש הנבוך. והנה היתה רוחו במדרגת הפעמון שיכה פעם לצד אחד ופעם לצד שני והיה זה הענין הוא מסגלת החלומות הצודקים ר"ל שיגיע מהם התפעמות הרוח לפי שכבר ישער האדם בהם שהם צודקים. ועוד כי מפני התבודדות הנפלא שהיה לדמיון מבין כחות הנפש עד שקבל זה השפע יגילו לו זה ההפעלות כמו שביארנו בספר מלחמות יי'.
פסוק ח:חרטומי מצרים. הם המכשפים.
פסוק ח:ואין פותר אותם לפרעה. ר"ל שלא היה אחד מהם פותר אותם באופן שיתישב הפתרון ההוא בלב פרעה.
פסוק ט:את חטאי אני מזכיר. ר"ל כבר יביאני ההכרח להזכיר חטאי כדי שאודיע למלך מי יתכן שיפתור לו חלומותיו.
פסוק יד:ויגלח ויחלף שמלותיו. לכבוד המלך.
פסוק טו:תשמע חלום. הוא הווה והרצון בו שאתה שומע חלום ומבין אותו לפתרו.
פסוק טז:בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה. הורהו בזה שאין בבחירתו לפתור לפי מה שירצה אבל יפתור לו לפי מה שיראוהו מן השמים ולזה התפלל לשם יתע' שיהיה פתרון החלום שלום פרעה.
פסוק כג:צנומות. קשות ויבשות שלא נשאר בהם כי אם מעט זולת הסובין.
פסוק לג:ירא פרעה איש נבון וחכם. הנה הוצרך לזה כדי שיהיה על הפקידים וישגיח במה שיעשוהו עד שלא יוכל אחד מהם לגנוב דבר. ולזה הוצרך שיהיה איש נבון וחכם ועוד שהאיש ההוא יעשה בחכמתו עם אנשי הארץ שיתרצו במה שיעשה.
פסוק לד:וחמש. הוא מעניין וחמושים או ירצה בו שיקנה החמש מכל תבואות השנים ההם.
פסוק לה:תחת יד פרעה. באוצרותיו.
פסוק לח:הנמצא הזה. הוא עתיד ור"ל מה שאמ' יוסף שנבקש איש נבון וחכם הנה אם נבקשהו לא נמצא נבון וחכם בזה שרוח אלהים בו.
פסוק מ:ישק. מעניין נשק וכלי זיין ר"ל שלא ישא אחד מהם כלי זיין ולא יצא למלחמה אם לא במצות יוסף.
פסוק מ:רק הכסא אגדל ממך. אהיה גדל ור"ל כי בכסא לבד אהיה גדול ממך שאני לבדי אשב על כסא המלוכה.
פסוק מב:את טבעתו. בה היה חותם המלך ונתנה ליוסף לחתום בשמו כל מה שירצה.
פסוק מב:וילבש אותו בגדי שש. הם היו יקרים מאד בארץ מצרים.
פסוק מג:במרכבת המשנה. הוא המרכבה שהיה רוכב בה מי שהוא משנה אל המלך.
פסוק מג:אברך. כמו הברך וכמהו אשכם ושלוח רוצה לומר שכבר הכריזו לפניו שיחלקו לו כבוד ויברכו על ברכיהם לפניו.
פסוק מד:את ידו ואת רגלו. רוצה לומ' שלא יעשו דבר ולא ילכו למקום אם לא ברשותך. והרצון בו שאתה תמשול בהנהגתם בכללה ואמר שלא ירים איש מבלעדיו את ידו ואת רגלו על צד ההפלגה או יהיה פירושו כדברי המתרגם כי במצרים לא יהיה רשות לאדם לרכוב על סוס אם לא ירשהו המלך על זה אבל הם כלם רוכבים על חמורים והיה זה כן כי לרוב המצא הסוסים במצרים לא יוכר בין השרים והעבדים אם יהיה רשות לכלם לרכוב על סוס וכן הענין בבגדי שש כי הם נמצאים שם מאד.
פסוק מה:צפנת פענח. הוא לפי מה שאחשוב שם שהוא מורה על רוב הבינה והחכמה וידיעת סודות המציאות או היה שם אלי פרעה כן כמו ששם נבוכדנצר שם דניאל כשם אלהיו והביאור הראשון הוא יותר נאות.
פסוק מה:פוטיפרע. אמרו ז"ל שהוא פוטיפר אדוניו.
פסוק מה:כהן און. אדון און כטעם ובני דוד כהנים היו.
פסוק מה:ויצא יוסף על ארץ מצרים. רוצה לומר שכבר רכב במרכבת המשנה ויצא על ארץ מצרים ואז חלקו לו כבוד כלם ונתברר להם שהוא עליהם ושהוא משנה למלך.
פסוק מו:ויעבור בכל ארץ מצרים. להשגיח בעניני הארץ כי אליו נתן פרעה זה הפקידות.
פסוק מז:לקמצים. ירצה לפי מה שאפשר לחשוב שבשבולת אחת היתה מלא קמצם בר ואמר זה על דרך הפלגה והגוזמא.
פסוק מח:ויקבוץ את כל האכל. ר"ל כל האוכל שהיה יכול לקבץ אחר שהשאיר לעם הארץ מה שיספיק להם לאכול ולזרוע ונתן אוכל כל עיר בתוכה כי בזה יסכימו יותר אנשי העיר לתת בידו תבואתם אם על צד המתנה אם על צד המכר אחר שיבטחו שהוא יהיה מוכן להם שם בעת הצורך וזה כי כל אדם יבחר המזון הנהוג לו על הבלתי נהוג לו ולזה יאהב כל אדם יין מדינתו ותבואת מדינתו.
פסוק מט:כי אין מספר. אמר זה על צד ההפלגה והגוזמא כי כבר היה לו מספר בהכרח אך לקושי המנותו יאמר שאין לו מספר.
פסוק נא:כי נשני אלהים אל כל עמלי. ר"ל כי שכח אותי השם כל מה שעברו עלי מהתלאות ושכח אותי את כל בית אבי מרוב הטובה שחנן אותי לא תדאג נפשי לדבר מזה.
פסוק נד:ויהי רעב בכל הארצות. ר"ל שהיו סביבות ארץ מצרים.
פסוק נד:ובכל ארץ מצרים היה לחם. לפי שכבר אצר יוסף אוצרות רבות בכל אחת מערי מצרים והנה אמר זה להודיע כי לולי עצת יוסף היה נעדר הלחם גם כן במצרים כמו שנעדר בכל הארצות אשר סביבותיה וזה כי ברבות הטובה ירבו האנשים יותר לאכול ממנה.
פסוק נו:ויפתח יוסף את כל אשר בהם. ר"ל שהוא פתח בכל ערי מצרים כל האוצרות שהיה בהם בר למכור למצרים.
פסוק נו:וישבור למצרים. הוא מעניין מכר או ר"ל שנתן להם שבר והוא התבואה כטעם כי יש שבר במצרים שבר רעבון בתיכם.
פסוק נז:וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף. ר"ל שכל אנשי הארץ באו אל יוסף מצרים לקנות תבואה.