פסוק א:מקץ רש"י מסוף עי' ראב"ע רמב"ן ורא"ם ומ"ש בדבריהם בס' רמ"ז הרומז. ובטעם מן מבעל זרע ברוך. ובית שמואל עה"ת, ובמד"ר פרעה חולם וכל הבריות אינם חולמין אלא חלומו של מלך של כל העולם הוא. וראיתי הפשט דק' על שר המשקים מדוע לא הלך אצל יוסף ולהגיד לו חלום פרטה בשביל עצמו, וכאשר יפתר אותו ילך ויפתור לפרעה בשם עצמו, דהא שר המשקים ביזה את יוסף ומדוע הזכיר שמו. וזה שהק' המד' וכי כל העולם אינם חולמין והי' לו לספר החלום ליוסף בשם עצמו ע"ז תי' דחלום של מלך שאני, ואם הי' אומר ליוסף בשם עצמו. הי' פותר לו כמו להדיוט, וע"כ מוכרח הי' לומר בשביל פרעה, ואז ל"ה יוסף אמר לו הפתרון רק הלך בעצמו לפרעה. וע"כ הוצרך להזכיר את יוסף בפני פרעה:
עוד אי' במד' כ"מ שהגיע ליעקב הגיע ליוסף זה נולד מהיל וכן זה, זה נקרא בני בכורי ישראל, וזה הי' בכור. זה גלה לחרן וזה למצרים. זה נתרומם בחלום דכ' ויחלום והנה סולם. וזה ופרעה חולם, וי"ל דיש ב' תאוות גדולות המשגל וממון, וצדיק נקרא שומר הברית. וכן עניות מעבירות ע"ד קונו, והתאוה לממון גדולה מאוד. וז"פ על שתי לחם יבצעו תמימים. פרנסה נקרא לחם וכן משגל. ועל שתי לחם אלו אפי' תמימים נתפשים ונשברים בהם, ויעקב הי' פרוש מאוד כמ"ש ראובן ראשית אוני, וכן יוסף שומר הברית. ועל שניהם נאמר שנולדו מהול כלו' של"ה יכול תאוה לשלוט בהם. וכמ"ש במו"נ הטעם על מילה ועמ"ש בפ' לך (י"ז כ"ה) ונקראו בכור קדוש לעבוד עבודת הבורא. ואף שגלו והי' עניים בכ"ז הי' בצדקתם ועם לבן גרתי היינו גר ואעפ"כ ותרי"ג מצות שמרתי. וכן יוסף במצרים ולכן נתרוממו ג"כ ע"י חלום. וראיתי בשם הר"ם מפרעמישלאן., ז"ל. דפ"א נתעלה נשמתו וראה שהביאו לעולם העליון איש צעיר וקראו אותו זקן, ולזקן קראו צעיר. ושאל על זה. וא"ל שהצעיר עשה טוב בימים המועטים יותר מהזקן, וסיים הר"מ הפי' "ויהי" אץ ויהי אלא צרה "מקץ" כשיגיע סוף ימי' אם אינם רק שנתיים ימים. רק ימים מועטים, ועמש"ל בזה בפ' חיי שרה (כ"ד א'):
פסוק ה:עולות בקנה א'. וכ' ברמב"ן בפ"ג דהשבע הי' רצופות לכן כ' בקנה אחד. וכ"כ בביאורי מהרא"י מהתה"ד. ועי' בס' שמע שלמה דק' למה בשני רעב לא רמז שיהי' רצופות ואי מדכ' צומחות אחריהן דאף מפוזרות אחריהן מקרי, וי"ל דרמז בקנה אחד דהתבואה לא נתקיים באוצר רק השמירה ע"י אדם א' הוא פרעה ולא ביד אחר כמשחז"ל דנרקבה. וז"פ בקנה א' מל' קנין ע"י קונה ואדון א'. גם בחלום הפרות רמז שאינו מתקיים אלא ע"י פרעה ועולות מן היאור רמז לפרעה שאמר לי יאורי ע"ש. ובמח"כ לא ראה מ"ש בכלי יקר דז' שני הרעב ל"ה רצופים כי אחר ב' שנים כשבא יעקב פסק הרעב וחזר במותו כמ"ש רש"י בפ' ויגש (מ"ז י"ט). ולכן לא נאמר בקנה א'. וכ"כ בתוספתא פ"י דסוטה כיון שמת יעקב חזר הרעב ליושנו וכו':
ובבעה"ט כ' בקנה א' במסורה הכא ובמנורה שהשובע הי' אור לעולם ולכך ראה בטובות בקנה א' ובשדופות לא ראה בקנה א' ע"ש. וי"ל הפשט דאיתא במגילה כ"ח ב'. שמעתתא צריכה צלותא כיומא דאסתנא, ואם אדם טרוד בפרנסתו אין יכול לעסוק בתורה ואיתא בירושלמי מעשה בר"י דאבד לי' כיסי' ולא ידע להשיב בד"ת וא"ל וכי משום דאבדת מעותיך אבדת דעתך. והשיב דעתא בלבא תליא וליבא בכיסא תליא ואם אין קמח אין תורה. ובפרט להעמיק ולחדש חידושים. וכמ"ש בשם הכתב סופר ז"ל נושא אשה ואח"כ לומד תורה ורחיים בצווארו ויעסוק בתורה. הכוונה כשישא אשה ירבו הצטרכותו והאשה צווחת הב הב. ואז אינו יכול לסלסל ולפלפל בתורה שזה נקרא עסק התורה כמ"ש הטו"ז או"ח סי' מ"ז סק"א. וע"כ אמר נושא אשה שולומד" תורה בלא עיון, ושואל רחיים בצוארו "ויעסוק" בתורה. וזה אי אפשר. וזה המסורה אם בקנה אי מלאות וטובות אם יש לו כל טוב אז בקנה המנורה הוא מאיר כפתור ופרח ויוכל לעשות ציצים ופרחים:
ומענין חלומות עי' באברבנאל כאן. ובעל עקדה שהאריכו, והובא ג"כ בעין יעקב ווילנא בפ' הרואה. והעלו דיש חלומות המתהוים פ"י סיבת גופני. כגון ע"י עיכול המזון המעלה אדים או פ"י חולשת המזג מבריאות הגוף, ואלו חלומות שוא אין בהם ממש. אמנם יש חלומות אשר הם הוראה והודעה מן השמים. עד שארז"ל בברכות נ"ז א' שחלום א' מס' מנבואה ע"ש. ובמהרש"א ברכות נ"ד ב'. בבר הדיא שפתר כרצונו. והק' בעל עקדה דאיך תתחלף החלום כפי רצון הפותר. וכ' המהרש"א דאין זה דבר זר לקבל דיש כח בנפש האדם לפעול בעיניו לטוב כמ"ש טוב עין הוא יבורך. וכן בהפך ברע עין כבלעם. וכמ"ש בברכות ד"ז א' אל תהי' ברכת הדיוט קלה. וא"ת קללת הדיוט קלה בעיניך במגילה ט"ו א'. כ"ח א'. וב"ק צ"ג א' ע"ש. ובאמת קדם בזה. בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ת"ח וז"ל לפי הנראה מן הכתוב והסכמת חכמי התורה דיש דברים נעלמים לא נתבררה לנו סיבותם. וז"ש ברית כרותה לשפתים. ואמרו כשגגה יצאה מלפני השליט ונח נפשי' דיהודה וכאלה רבים. ואם נמשך בזה אחר הטבע מה תזיק הקללה ומה תועיל הברכה. וגם חכמי הפילוסופיא א"י ליתן טעם לסגולות הנגלות לעין כל בעשבים ואבנים כמאגנעט שואבת הברזל והברזל ישוטט על פני המים ולא ינוח עד שיהי' פניו אל פני האבן היש מגיד טעם בזה בכל חכמתם. ופתרון החלומות כאחד מהם עכ"ל, וכ"כ בשו"ת הרמב"ן סי' רפ"ו:
והנה יש מקומות בש"ם דמשמע דיש ממש בחלום כמ"ש בנדרים ח' א' נדוהו בחלום צריך עשרה להתיר לו, ובסנהדרין ל' ע"א דבא בעל החלום וא"ל כך הי' במקום פלוני ומעשר הן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, הרי דיש סתירה לזה בש"ם גופא, והפוסקים פסקו לתרוויי' ערמב"ם פ"ז ה"ו ממעשר שני פסק להא דסנהד' וכ"פ בחו"מ סס"י רנ"ו, וברמ"א יו"ד סוס"י רנ"ט, ואפ"ה פסק הרמב"ם בפ"ז הי"ג מת"ת. וביו"ד סי' של"ד סעיף ל"ה דנדוהו בחלום צריך התרה, וע"ע בתוספתא פ"ה דמע"ש וירושלמי פ"ד ה"ו שם:
ובשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכ"ח התעורר בזה, ובתחלה רצה לומר דאם החלום הוא מעצמו יש בו ממש רק אם הוא מאחר א"ב ממש ז"ש ובא בעל החלום כלומר האיש החולם חלום. אך לפי הכלל ד"ח לא מעלין ולא מורידין כולל כל החלומות ובברכות נ"ה ב' איתא רבא רמי כ' החלומות שוא ידברו, וכ' בחלום אדבר בו ל"ק כאן ע"י מלאך וכאן ע"י שד, והאריך בזה והעלה דספק יש בחלומות אי יש בהם ממש ולכן במעות מעשר ספקו לקולא הואיל והמעות הוא בחזקת שאינו מעושר משא"כ בנדוהו בחלום ספק איסורא לחומרא ע"ש. ובשו"ת שיבת ציון סי' נ"ב כ' דרוב חלומות שוא רק מיעוטא דמיעוטא הן הודעה משמים. ולכן בסנהדרין דרוב מעות הם חולין, כמ"ש בפסחים ז' א', וב"מ כ"ו א', מוקמינן אחזקת חולין, אבל בנדרים חוששין למיעוטא דאינו נוגע לשום איסור ורק לסכנה, כמ"ש תוס' שם דיש לחוש שמגלים לו שפורעניות עתיד לבא עלי' ע"ש, ובסכנה לא אזלי' בת"ר כמ"ש בחולין ד"י א' בספק מים מגולין ע"ש ברש"י, וע"ש שדחה זה דמעשר הוא דשיל"מ ולא בטיל ברוב, ועי' בחי' הר"ן סנהדרין שם, וע"ש שהאריך מענין סיבת הרגשת החלום בהמוח והעלה דבנדרים הוא הודעה לעתיד ויש לו שייכות לנבואה וצריך לחוש לזה, משא"כ בסנהדרין דהודעה במעשר על עבר וזה אין לו יחס לסתם נבואה ולכן אין חוששין ע"ש היטב, וע"ע ברמב"ם בפ"ז מיסוה"ת, ובמו"נ ח"ב מפרק י"א עד סוף החלק, ובאברבנאל פ' בהעלותך:
וראיתי בנמוקי יוסף בסנהדרין שם שכ' על בא בעל החלומות שר הממונה על החלומות, ועי' בסנהדרין י"ט ב' יבא בעל החלומות ובא גבריאל ע"ש, וע"ש בס' מאורי אור בשם קדמונים דגבריאל ממונה על חלומות, ועי' הוריות י"ג ב' בעובדא דאסוקי לי' לר"מ אחרים ולר"נ י"א, ור"מ לא אזיל דדברי חלומות ל"מ ולא מורידין, הרי דאף מילתא דאיסורא לחוד אפ"ה לא אשגח בי', ולהשיבת ציון א"ש דרובא ליכא בהו ממשא, וע"ע ביד מלאכי בכללי הדינים סי' קס"ו, ובע"י דפוס ווילנא הרבה מזה, ובספר נשמת חיים מאמר ג' פרק ה' ובברכות נ"ז א' הרואה הונא בחלום כו' פרש"י נס נעשה לו נו"ן כנגד נו"ן, וכגון שראה השם כתוב חנן כו', וכ' במהרש"א וק"ק דאי משום הנו"ן דאית בי' אמאי לא נקט אהרן ונח, ומיהו בחנינא וחנני וחנן י"ל משום דהשם גופא מורה על חנות וטובה והנו"ן מראה שיהי' בנס עכ"ל, ובגליון המהרש"א ציינתי י"ל כמו הרואה הספד בחלום מן השמים חסו עליו ודריש ח' במקום ה', כמ"ש המהרש"א בעצמו בב"ק נ"ה א' ע"ש, ועי' בע"ז י"ט א' הון מהבל ימעיט אם עשה תורתו חבילות חבילות, וע"ש בהגהות רע"א, ובירושלמי פ"ז ה"ה מפאה, ופ"ב ה"ב ממע"ש, ופ"ז ה"ב משבת, לא מתמנעין רבנן דרשו בין ח' לה', וצ"ע דברי הרשב"א ר"פ כיצד מברכין ע"ש וצ"ע בזה, וע"ע בשם הגדולים אזולאי מערכת גדולים (א' אות קצ"ט) מה שהביא הרבה בזה:
פסוק ח:ואין פותר אותם לפרעה. רש"י פותרים הי' אבל לא לפרעה, עי' ס' סמיכות חכמים ברכות דנ"ה, קשה למה באמת לא נכנסו דבריהם באזנו, וגם ותפעם רוחו ללא צורך. גם מ"ש יוסף את אשר עשה אלקים הראה לפרעה מיותר, דהול"ל רק הפתרון, ונראה דהנה לאדם טוב אין מראין חלום טוב ולרע אין מראין חלום רע, אבל כשרואה לאחרים אין שום נפק"מ ויכול לראות רעות וטובות אף אם הוא צדיק או רשע, וגם כששוכח החלום ג"כ יכול לראות טוב או רע, וזה"פ לפי שפרעה ראה טוב ורע והם שפתרו לו טוב ורע ז' בנות יוליד וימותו, והי' קשה לו ממ"נ אי צדיק הוא למה הראו לו חלום טוב, ואי רשע למה חלום רע, ולזה ותפעם רוחו וכמ"ש רש"י ומדרש בנבוכדנצר כ' ותתפעם ששכח גם החלום, ואם הוא הי' ג"כ שכח החלום שפיר יכול להיות צדיק או רשע, ויוכל לראות טוב ורע, משא"כ ותפעם רק פעימה אחת והחלום לא שכח, ולזה לא שמע לפתרון שלהם, דא"א באדם אחד, ויוסף הבין תמיהתו ואמר את אשר אלקים עושה הראה לפרעה, ופירושו חלום של מלך הוא של כל העולם, וראית חלום על אחרים ותוכל לראות טוב ורע, לזה הוטב בעיני פרעה, ועוד ראיתי דחכמי פרעה סברי דאין מראין לאדם רק מה שנוגע לעצמו, אבל רעב או שובע שיהי' בעולם אין מראין רק לנביא כמו ביואל הנביא דיהי' רעב ע"י שיבא ארבה, אבל לאיש פשוט אין מראין, משו"ה אמרו לו רק ז' בנות כו', וכן הק' בזה"ק וכי רשע כפרעה יראה לו ה' כל זה, ולא ידעו התירוץ שכ' בזה"ק דשאני מלך דחשוב הוא ויש לו שר בשמים, ויוסף ידע מזה ואמר את אשר אלקים עושה הראה לפרעה, וא"ש למה בפרעה זכר החלום דחלומו הי' מדברים גשמיים שובע ורזון זה מגלין אפי' לרשע, דמ"מ חשוב הוא שהוא מלך אבל חלום נבוכדנצר סדר ארבע מלכיות עד ביאת המשיח שיכלה ד' מלכיות ונשגב ה' לבדו אין מגלין לרשע רק לדניאל שהי' ראוי לכך:
פסוק ט:(השמטה) את חטאי אני מזכיר היום, ואחי הרב הגאון ר' שלמה זאב נ"י כתב לי דבמד"ר פפ"ט אי' שהי' פרעה חולה ונטה למות על שלא מצא פתרון אמתי, ובזה"ק אי' שלא יזכור את חטאו בר"ה, ועי' בברכות ל"ד:
חציף מאן דמפרש חטאו, ובר"ה ד"י:
אי' דבר"ה יצא יוסף מבית האסורים. וז"ש את חטאי אני מזכיר היום. בר"ה שהוא יום הדין כדי לגלות שיוסף הוא נביא אמתי. ושיאמן פרעה בו ויחזור לחיים:
פסוק יד:ויגלח ויחלף שמלותיו. רש"י לכבוד המלכות, ובבעה"ת בר"ה יצא מבית אסורים ויחלף שמלותיו בגי' בחד בתשרי, וראיתי בזה דאבות קיימו התורה, וקשה איך הניח יוסף שיגלחו אותו בר"ה, אך באמת יש פוסקים דאפי' מלאכה גמורה מותר לעכו"ם לעשות במקום מצוה, ער"ן סו"פ ר"א דמילה ובנקודת הכסף יו"ד סי' קצ"ח ולא כט"ז שם, וזה שפי' ויגלח לכבוד המלכות דשרי כמו דשרי לצורך מצוה, ועי' בחת"ס עה"ת:
פסוק טו:ואני שמעתי עליך לאמר. תיבת לאמר מיותר עי' באוה"ח. וראיתי בזה עפמ"ש בסנהדרין נ"ו ב'. בפ' ויצו ה' על האדם לאמר זה ג"ע ע"ש. ויוסף הי' נחשד בעון עריות זה פוטיפרע. וז"ש פרעה ואני שמעתי עליך "לאמר" ר"ל שחושדים אותך בעון שנקרא לאמר. ועוד שמעתי שתשמע חלום לפתור אותו וע"ז השיב יוסף לאמר בלעדי ר"ל אותו ענין עריות שנקרא לאמר הוא בלעדי ר"ל חוץ ממני כי לא עשיתי זאת. ומה שנוגע לפתרון חלום אלקים יענה וגו':
פסוק יז:על שפת היאור. עי' ר' בחיי שהקשה דבחלום הי' באמת עומד על היאור. ובח"ס כ' דמעולם לא ראה אדם בחלום פילא בקופא דמחטא כמ"ש בברכות. ולעמוד על היאור אי אפשר. וחשב פרעה אם יאמר ליוסף כן יחשוב חלומו להבל כי אי אפשר. ותיקן לשונו על שפת. ולא ידע כי הפתרון שנצמח מזה שברך יעקב לפרעה שיעלה נילוס לרגלו כפרש"י פ' ויגש (מ"ז י') והיינו והוא עומד על היאור ממש שבא על היאור ועלתה לרגלו. וע"ע בעץ הדעת טוב עה"ת. ובמדרש הביא דכ' עדות ביהוסף שמו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. דקשה מהיכן ידע פרעה שדברי יוסף אמת. ותיכף המליך אותו על מצרים. ורק י"ל שפרעה שינה החלום וא"ל על שפת היאור כדי לנסותו אם ידע מזה. ויוסף ידע בנבואה החלום שעמד על היאור. ואמר זאת לפרעה ששינה לו החלום באמרו על שפת ותיכף ידע פרעה שרוח אלקים דובר בו. וז"פ במדרש דשאל עדות ביהוסף שמו על ארץ מצרים כלומר מה עדות הי' לפרעה שהמליך תיכף ליוסף על מצרים. וע"ז אמר שפת לא ידעתי אשמע. כלומר בשביל שאמר יוסף שתיבת שפת אשר שומע מפרעה זאת אינו יודע לפתור כי באמת לא חלם לו שעומד על שפת היאור. וע"כ בשמוע פרעה כן ידע שאמת אתו והמליכהו תיכף:
פסוק כה:ואשר אלקים עושה הגיד לפרעה. ובפכ"ח בפרות הרעות כ' הראה לפרעה. ועי' באוה"ח ובס' נפתלי שבע רצון הביא ג"כ הגמ' שמביא האוה"ח ברכות נ"ה א'. ג' דברים ה' מכריז בעצמו פרנס רעב ושובע. ופרעה ראה רעב ושובע. ואיתא במדרש לא איש אל ויכזב. דהקב"ה לטובה אינו חוזר אבל לרעה חוזר. וכאן ז' שני השובע הי' טובה וא"ח. ורעב הי' רעה ואפשר לחזור. וע"כ גבי שבע שני השובע א"ל יוסף את אשר אלקים עושה הגיד לפרעה. ר"ל מה שעשה בעצמו ומכריז עליהן אותו הגיד שיהי' בודאי דמטובה אינו חוזר. אבל בשני הרעב אמר הראה ר"ל שהראה לך שיש בידו להרע ולהטיב אם תטיב מעשיך. וא"ל פרעה אחרי הודיע אלקים אותך כל זאת שאתה יודע אלו השנים שה' מכריז. בודאי גם השלישי לא נעלם ממך דהיינו פרנס. מעתה אין נבון וחכם כמוך ובודאי הכריזו עליך שאתה תהי' הפרנס ול"צ לבקש אחר:
פסוק לב:ועל השנות החלום. עי' ראב"ע ורמב"ן ובס' מים יחוקאל כ' ע"פ זה"ק דיש חלום ע"י מיכאל וע"י גבריאל. ויש בא' מעלה שכל דבריו מתקיים רק שלפעמים יגיד על זמן רחוק. והב' להיפך שיש בו דברים בטלים אבל דבר המתקיים יבא במהרה. נמצא אם ה' רוצה להראות שיתקיים כולו וגם שיהי' בקרוב או שולח לו החלום פעמים ע"י מיכאל וגבריאל ומשום זה חלום פרעה נתקיים כולו ומיד. וז"ש ועל השנות החלום פעמים א' כי נכון הדבר ר"ל כולו אמת מל' אמת נכון הדבר. וגם ממהר אלקים לעשותו. ובשם הגאון אזולאי כ' עפג"מ ריש איזהו נשך לעבור בב' לאוין. והק' תוס' למה שינה בלשון כספך לא תתן בנשך ובמרבית ל"ת אכלך. ותי' כיון שהוצרך ב' לאוין אורחא לכתוב בל' משונה שנאה יותר ע"ש. ויוסף שאמר שהכל חלום אחד פרות ושבלים. וקשה שיחלום פרות פעמים או שבלים פעמים ולזה אמר ועל השנות החלום כלומר על שינוי החלום פרות ושבלים לאמר פעמיים. כלומר מאחר דרואה ב' חלומות צריך לשון משונה שנאה יותר. וטעם שהוצרך פעמים כי נכון הדבר וממהר כו':
פסוק לג:ועתה ירא פרעה. עי' אוה"ח וכי נעשה יועץ למלך. ועי' אלשיך וראיתי בזה עפמ"ש בר"ה י"א א'. דבר"ה יצא יוסף מבית האסורים. וחלום פרעה הי' ג"כ בר"ה עי' בעיון יעקב שם. ובר"ה ט"ז א'. בפסח נידן על התבואה ובר"ה כל העולם. ובברכות נ"ה א'. ג' מכריז ה' בעצמו רעב שובע ופרנס. ויש לפרש משום דפרנסת עולם תלוי בפי פרנס כמ"ש בברכות י"ז ב'. כל העולם ניזון בשביל חנינא בני. וז"ש יוסף ועתה ירא כו' כיון דהוא בר"ה ולא בפסח אל תדמה שלא פתרתי האמת אלא שמפני כן חלמת בר"ה כדי שירא איש נבון וחכם כו' והפרנסה תלוי' בזכות הפרנס, והפרנס הוא אדם ונידן בר"ה. ועי' בישועות יעקב, ושם משמעון, וקהלת משה, ותפארת יהונתן פ' אמור ואהבת יהונתן עקב, ויע"ד ח"א דרוש ה', ועי' ס' ידי אמונה, ואשכול ענבים, ובינה לעתים דרוש י"ח אריכות גדול:
פסוק לד:וחמש רש"י ויזרז, ועי' בתיב"ע עמ"ש בפ' תולדות (כ"ו י"ב) בשם בכ"ש ועי' בני יששכר כסלו מאמר י"ב, רמז "חמש" חודש שבת מילה שרצו היונים לבטל עש"ה, ומ"ש בשם ס' ראש דוד, ועמ"ש בפ' ויגש (מ"ז כ"ד):
פסוק לט:אין נבון, ערש"י ובס' קהלות ישורון כ' ע"פ גמ' שבת קל"ח ב', עתידה תורה שישתכח מישראל שנא' ושלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם כ"א לשמוע דבר ה', נמצא דיש ב' מיני רעב ללחם ולחכמה ואיתא ברש"י פ"ח ואין פותר אותם לפרעה, פותרים הי' ולא לפרעה ועי' באלשיך, שלא הי' מודיע ליוסף שאמר חלומו לחכמי מצרים תחלה. אך סוד ה' ליראיו, זה הי' חכמתו של יוסף פן יחשוב פרעה שזה יהי' במצרים שיאבד חכמת חכמים, וראיה שפותרים דברי הבאי, ולהשמר מזה בא בצחות לשונו ירא פרעה ולא יבחר אלא ירא, יראה בחוש ועין איזה רעב יהי' רעב ללחם או לחכמה, וז"ש פרעה ליוסף אם ב' מיני רעב יש, אך הפתרון הוא ללחם ולא לחכמה, בזה נראה אין נבון וחכם כמוך שידע על איזה רעב הפתרון, וא"ש נמי הלשון אחרי הודיע אלקים, אחרי דייקי כלומר אחרי הפתרון שלא שאלתיך יותר ואמרת ירא פרעה שהוא לכאורה אינה ממדות החכמה אך בחכמתך באת שלא אטעה לומר שתאבד חכמת חכמים זה יהי' הרעב ופתרונך הוא רעב ללחם מעתה אין נבון וחכם כמוך, ובס' חוט המשולש דק"ד כ' בשם החת"ם דק' הל' את כל זאת, רק דבר אחד אמר בפתרונו, וגם הפתרון פשוט, ואיזו פלא ראה בפתרונו, ואמר דאותם הלומדים המפלפלים בהזדמנם עם לומדי בפשיטות אומרים עליהם שיש להם מוח פשוט ואינם יכולים לילך בגדולות, אבל האמת הוא לכוון הלכה בדרך האמת, וחרטומים פתרו בדרך שינון וחידוד ז' בנים כו' ז' עיירות כו', וחשב יוסף אם הוא יפתור מיד פתרון האמת יאמרו עליו שאינו יודע בשום חדוד ורק בדרך פשוט ולא יקבלו דבריו, ע"כ שם עצות בלבו לומר תחלה כל הפתרונים שאמרו החרטומים ואח"כ אמר כל זה הוא בדרך "יש לומר" אבל האמת הוא ז' פרות כו' וראה פרעה שמה שידעו הם ידע גם יוסף אבל האמת כדברו, וז"ש "אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת" דהיינו מה שהם אמרו גם אתה ידעת, מזה מוכח כי אין נבון וחכם כמוך, וראיתי שכ"כ בנחמד למראה על המד"ר דפוס ווילנא, וכ' שזה ענין במלכה שבא שבאה לנסות לשלמה בחידות, ואיתא במדרש ותרגום שני שהחידות היו דברים קלים ולפתור אותם ל"צ חכם גדול כל כך, ולהנ"ל במכוון לא שאלה ממנו דברים עמוקים דבטח ישיב לה, ורק שאלה חידות ששואלים לנערים להטעותו, שיחשוב איך אפשר שתבא מארץ רחוקה לידע פתרון חידות קלות ובטח כוונתה דברים נפלאים, אבל שלמה הבין זה והדברים כפשטן, ולכן הפליגה חכמתו כמ"ש הוספת על השמועה:
פסוק מג:אברך רש"י אב בחכמה ורך בשנים א"ל ב"ד עד מתי אתה מעוות הכתובים כו' והוא מספרי דברים, ועי' ג"כ בילקוט דברים רמז תשצ"ב, וק' מה החרי אף שמעוות הכתובים הלא יש ע' פנים לתורה, ואם הוא רוצה לדרוש שלא כר"י ידרוש וכ' בס' משכנות יעקב דבלשון חז"ל יניק וחכים והפשט אף שהוא יניק מ"מ הוא חכם גדול והוא לשבח, אבל חכים ויניק הוי לגנאי כמו שאמר הן אמת שהוא חכם אבל יש ריעותא שהוא יניק, ולדרשות ר"י הו"ל לקרותו רך אב כמו יניק וחכים, ולא אברך שהוא חכים ויניק, וז"ש ב"ד דלפ"ד הם מעוותם וכתובים למפרע:
פסוק מד:אני פרעה. ערש"י ראב"ע ורמב"ן ובס' ברכת השיר דכ"ב כ' דבאיש אשר המלך חפץ ביקרו, כולם יכבדוהו ובהיפך אם יודעים שהמלך שונאו יהי' לבוז לעין כל, וכמ"ש וראו כל העמים כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ובהיפך כ' והסתרתי פני מהם והי' לאכול, כאשר רואים אשר ה' הסתיר פניו מאתנו, ומצאנוהו צרות רבות, וכן באחשורוש כאשר ביקש לכבד למרדכי אמר מי האיש אשר המלך חפץ ביקרו והנה שכרו גדול כמ"ש שם, ובזה מובן "אני פרעה" שעושה לך כל הכבוד הזה וממני יראו כולם ויעשו אשר בלעדך לא ירים איש את ידו ע"ש:
פסוק מה:ויקרא שם יוסף צפנת פענח, ויצא יוסף על ארץ מצרים, עראב"ע וספורנו, וי"ל ע"פ מ"ש חז"ל ישראל נגאלו בזכות שלא שינו שמם, בי שמא גרם, ורואים כשיתחילו לשנות שמם בשמות הגוים אז הכל חותר להם, ופרעה הבין זאת והחליף שם יוסף בשם מצרי, וחשב שעי"כ ישנה מנהגיו ותורותיו, אבל יוסף ג"כ הבין זאת והתודע לכל בשמו העברי ובזה סכל עצת פרעה, וז"ש ויצא יוסף בשמו העברי, ועי' בזה בקובץ מגד ירחים שנת תרפ"ו בפ' שמות דברים נכונים:
פסוק מח:אכל ערש"י ומ"ש בפ' בראשית (ב' ז'):
פסוק נ:וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב. רש"י מכאן שאסור לש"מ בשני רעבון, והוא מתענית י"א א', והק' בתוס' מיוכבד דנולדה בעת רעבון כמ"ש בסוטה י"ב א' ותי' דל"ה איסור רק למי שרוצה לנהוג בחסידות ורק יוסף נהג, ובבעה"ת על התורה תי' דרק יוסף שידע בבירור שיהי' רעב, אבל לוי לא ידע בבירור מותר, עוד תי' דביבמות ס"ב פליגי ב"ש וב"ה אי יוצא פו"ר בב' בנים או בעי בן ובת ולוי סבר דבעי ג"כ בת ול"ה לו בת אז, ויוסף כמ"ד דיוצא בב' בנים ע"ש, ובאמת תי' כן הרא"ם דללוי ל"ה בת וחשיכי בנים מקרי והותר לשמש, ובב"י או"ח סי' תקע"ד הק' עליו דא"כ גם ליוסף ל"ה בת ע"ש, ובימיהם ל"ה עוד בעה"ת על התורה שכ' דפליגי בפלוגתא ב"ש וב"ה, ויוסף ס"ל דבב' בנים יוצא כנ"ל, והר"ן בתענית תי' דאיסור אינו אלא משום שישראל שרוין בצער, והשבטים יודעים שהם שבעים ויוסף נמי יודעים הי' בו שהוא בריוח, אבל יוסף סבר שהם שרוין בצער ולכן לא שימש, ובב"י הקשה עליו מהיכן ידעו ביוסף ששרוי בריוח שמפשטי הכתובים נראה דלא ידעו כלל אם חי או מת עד שנתודע להם ותיכף ירדו למצרים ואז נולדה יוכבד ונמצא ששימש לוי קודם לכן והב"י תי' שקודם מ"ת ל"ה אסור לשמש והא דמייתי מיוסף אסמכתא בעלמא הוא, ומיתורא דבטרם תבא שנת הרעב דייק לי' דאחר שנת הרעב אסור לשמש אחר שנתנה התורה ותדע דהא יוסף קודם שנולדו לו בנים חשוכי בנים הי' ומותר לשמש אפי' אם הי' שני רעבון, וא"כ היכי מייתי ראי' מיני' אע"כ דאסמכתא בעלמא הוא עכ"ל, והמהרש"א הק' על הב"י כיון שאסור לאחר מ"ת ואפי' מדרבנן ודאי דהי' לוי מקיים איסורו כמ"ש ביומא כ"ח דאבות קיימו אפי' ע"ת, וכ' די"ל להירושלמי דבליל טבילה מותר לשמש י"ל דאשת לוי נתעברה בליל טבילה, ויוסף ממדת חסידות הי' פורש גם בליל טבילה ע"ש, ובאמת קדמו בזה בדרישה שם:
והרא"ם הק' מתולדות (כ"ו ח') והנה יצחק מצחק פרש"י מש"מ, ומהרש"א תי' שהי' זה אחר שנפסק הרעב. ומבני אלימלך ל"ק (ברות א') דראינו שלא חשו לאיסור שהרי פרשו עצמם מצבור והלכו מא"י לחו"ל וחזי מה עלתה בהם כמ"ש בב"ב צ"א א' ע"ש, וצ"ע דברי מהרש"א דאח"כ בפי"ב פרש"י על ויזרע יצחק שהי' שנת רעבון וצ"ע, ועי' ס' דברי דוד מהט"ז, וט"ז סי' תקע"ד, והביאותיו בפ' נח (ז' ג'), וע"ע באיי הים תענית, ובס' אגרת שמואל על רות, ומ"ש בפ' שמות (ב' א'), ועשו"ת שבית יעקב ח"ג סי' ל', מ"ש על הב"י שהק' על רא"ם דהרי גם ליוסף ל"ה בת, והק' מב"ר פצ"א ורש"י ויגש (מ"ד י"ט) בתחלה בעלילה באת ענינו וכי בתך היינו מבקשים, הרי דהי' לו בת, והא דלא חשיב עם בני יוסף בירידתן למצרים י"ל שמתה מקודם ע"ש, ועי' בישועות יעקב או"ח סי' ר"מ סק"ה שתי' קו' ב"י על רא"ם דלוי שימש דלא קיים פ"ו, דהרי גם יוסף ל"ה לו בת, וכ' עפמ"ש רמב"ן תולדות (כ"ו ה') דאבות רק בא"י קיימו התורה, וזה שאסור לשמש בשני רעבון הוא מצד קניות מדות טובות וע"כ נח בעת נכנסו לתיבה נאסר עליו תשמיש, לכן אף ליוסף נאסר אף שאינו מז' מצות אך לקיים מצות פ"ו הי' ראוי להתיר אלא שב"נ לא נצטוו על פ"ו, ואמנם הרי קיימו כל המצות ורק שיוסף הי' במצרים ול"ש לקיים המצות ולכן לא שימש ברעבון, אבל לוי שהי' בא"י ושם קיימו התורה בכללה ומצות פ"ו מצוה ראשונה לכן אף ברעבון הי' מותר לשמש ע"ש, ובסי' תקע"ד האריך בדברי אגדה, וע"ע בהגהות חשק שלמה תענית, ובשו"ת שם אריה יו"ד סי' ס"ג אריכות, ובס' גבורות ארי מהשאג"א כ' דאם יש לו אפי' בן אחד אסור לשמש, משו"ה קאמר שנולדו שניהם קודם הרעבון, אבל קשה דקיי"ל כב"ה דאינו מקיים פ"ו רק בזכר ונקבה, ויוסף ל"ה לו בת, וכ"ת שאני ב"נ דאין מצווין על פ"ו כמ"ש בסנהדרין נ"ט, ז"א דהא דאמר התם לב"נ נאמר ולא נשנית בסיני דלישראל נאמרו ולא לב"נ היינו מסיני ואילך אבל עד סיני נצטוו אפי' ב"נ וא"כ בני יעקב קודם מ"ת הי' מצווין על פ"ו, ונראה דודאי יוסף הי' מותר לשמש דלא קיים פ"ו, והקרא בטרם וגו' לא ללמוד על עצמו קאתי אלא קרא יתירא ללמוד על אחרים שכבר קיימו פ"ו אסור לשמש, ואל תתמה על זה דקרא משתמע ביוסף ובדידי' ל"ש הא וכתבה ללמוד על אחרים, דכה"ג חצינו ביבמות ס"ד א' דיליף בשהה ו' שנים ולא ילדה תצא מאברהם דכ' מקץ עשר שנים, ופריך לילף מיצחק ששהה כ' שנה עם רבקה קודם שילדה ומשני יצחק עקר הי' הי', ופריך אברהם נמי עקר הי' ומשני ההוא דיצחק מבע"ל לייחס שנותיו של יעקב אבל קרא דאברהם אי לאו ללמוד על מי שאינו עקר שאינו רשאי לשהות יותר מי' שנים למ"ל דכ' רחמנא מקץ ע"ש, אלמא דקרא דאברהם ל"ש גבי' מ"מ ללמוד על אחרים קאתי, וא"ש מ"ש תוס' ביוכבד דהוי רק חסידות, ותמוה הא ר"ל אמר אסור לשמש אלמא איסורא איכא ולא חסידות, ועוד כיון דנפקא מקרא ליכא למימר חסידות, אבל לח"ש א"ש דודאי בין יוסף בין לוי של"ה להם בת ולא קיימו פ"ו מותרין הי' לשמש. וקרא יתירה בטרם כו' ללמד על אחרים קאתי עכ"ל בקיצור. ובכל דבריו קדמו הראשונים וכנ"ל, וגם מ"ש דמיוסף הביא ראי' על אחרים שכבר קוימו פ"ו, הרי כ' כל זה בב"י דאסמכתא בעלמא הוא מיוסף דהא ל"ה לו בת ולא קיים פ"ו וצ"ע שלא הביא דבריו, ורק הראי' מיבמות נכונה מאד, ובגוף החידוש קדמו באור החיים כאן במקומו שכ' דדרשת חכמים הוא באם אין ענין וקו' תוס' תענית מלוי ל"ק לצד שהי' חסר נקבה לא נמנע מלשמש כהלכה ע"ש:
וע"ש עוד באוה"ח דלא אמרו איסור אלא לצד צער ישראל ולא צער האומות וללוי אין חיוב למנוע עצמו לצד צרות האומות כי ליעקב הי' תבואה כמחז"ל ול"ה שולח בניו רק למראית העין דכ' למה תתראו, והגם שאמרו ששלמו שערי מכדא זה הי' אחר שנה ראשונה, אבל שנה ראשונה הי' להם תבואה וכו' ועמ"ש בפ' תולדות (כ"ו ח') וישב (ל"ז ב') ויחי (מ"ט ל"א) וצ"ב דבריו הקדושים דהנה לידת יוכבד הי' בסוף השנה השני' ובכן תחלת עבורה אחר שנה ראשונה וצע"ג. אמנם בעיקר הקו' דל"ה להם בת ולא קיימו פ"ו לב"ה, איתא בירושלמי פ"י דיבמות דמה דפליגי ואמרו דזו"נ בעינן היינו אף זו"נ אבל בשני זכרים גם ב"ה מודו דיצא ע"ש, וראיתי לח"א שהביא זה בשם הגאון מ' יעקב שור ז"ל האבד"ק קוטב. והביא ראי' מב"ב קמ"א א' דהק' למימרא דבת עדיפא מבן ונדחקו ע"ש, וק' דלא משני דהמשנה מיירי שיש לו בנים ואין לו בת עדיין דבזה בת עדיפא לי' לקיים מצות פ"ו. א"ו דבב' זכרים לכ"ע יצא ובש"ס יבמות דס"א דלב"ה דוקא זו"נ. ועי' בתוס' ורשב"א שם. היינו דוקא לענין שיהי' רשאי לבטל דבזה בעינן לב"ה שיהי' לו ג"כ בת. אבל לקיים מצות פ"ו גם בב' זכרים קיים. ועפי"ז א"ש הא דיוסף ושפיר יליף מיני' דאסור לשמש. ויוסף קיים כבר פ"ו בב' בנים. וזה דבר חדש. ועי' רמב"ם פט"ו ה"ה מאישות, ואה"ע סי' א'. ובשו"ת הרדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' ל"ו. ובשו"ת לחם רב סי' י"ז:
והנה מה שהקשה השאג"א דל"ש לשון אסור אם אינו אלא חסידות. עי' ס' קהלת יעקב בחלק לשון חכמים אות נ"א הביא מר"ן סופ"ק ע"ז הא דארז"ל אסור לעשות שותפות עם עכו"ם רק מדת חסידות ואפי' איסור דרבנן ליכא מדאמרי' במגילה כ"ח א' תיתי לי דלא עבדי שותפות עם עכו"ם הרי דשייך לשון אסור אפי' רק ממדת חסידות. ומצאתי עוד בס' בית האוצר חלק א' כלל קפ"ט הביא ראי' מברכות ל"א א'. אסור לאדם שימלא שחוק בעוה"ז, וע"כ דרק מדת חסידות דאם הוא איסור ממש מה רבותא דר"ל דלא עשה איסור עי' כזה בחולין ל"ז ב'. וע"ע בריטב"א מגילה כ"ת וז"ל וכ"ת מה רבותא דהא איסורא דאורייתא הוא ובכלל לא ישמע על פיך כדאיתא בסנהדרין, אסור לאדם שיעשה שותפות עם עכו"ם שמא יתחייב לו שבועה, ותורה אמרה לא ישמע על פיך. והנכון דההוא לאו איסורא ממש דאו' או דרבנן אלא מדת חסידות בעלמא וכעין שאמרו אסור לאדם שילוה בלא עדים. ואסור להלות עכו"ם ברבית. וכעין איסור דמשחרר עבדו עובר בעשה וכפרש"י בסדר נזיקין עכ"ל. הרי שהריטב"א חשב עוד איסורים ואמר דהם רק חסידות. והנה מ"ש דאיסור משחרר עבדו ג"כ מדת חסידות הוא חידוש גדול ומכל הפוסקים לא משמע כן וצע"ג:
וע"ע רמב"ן גיטין ל"ו וז"ל וכי אתי לקמי' דרב וא"ל מידי פרוזבול הי' לך למה להו פרוזבול ואם תאמר שלא ישמוט במדת חסידות א"כ פשיטא דמהימנא דאי בעי לא מישמטא והיכי אמרת לא שביק היתירא ואכל איסורא הא לא איסורא הוא כלל עכ"ל ומוכח דלא שייך למיקריי' למדת חסידות בל' איסור וצ"ע בכל זה. וע"ע ברדב"ז ח"ב סי' תרצ"ו. ושד"ח כללים סי' קפ"ו. ובס' חקר הלכה כלל ב"נ. ובעיון יעקב על הע"י. ומ"ש בדבריו בכלי חמדה ע"ש:
פסוק נה:רש"י א"ל שימולו. ועי' בגו"א. ובאלשיך פ' ויגש כ' דנגזר רעב מחמת מזלם וז' פרות נגד ז' כוכבי לכת והנימול הוא למעלה ממזל ולכן אין מזל לישראל בשבת קנ"ו א'. וצוה שימולו לבטל מהם קללות רעבון מצד המזל. ובתפארת יהונתן כ' דאיתא בסוטה ד"ד ב' הבא על זונה לסוף בא לככר לחם שנא' כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, ומצרים הי' שטופי זמה וגזר עליהם מילה להחליש כח התאוה וביערות דבש ח"א דרוש ב'. דירא יוסף דישראל יבואו בגלות ואולי ילמדו מהם לבטל מצות מילה לכן גזר על המצרים מילה ואז גם ישראל ימולו ולא יהי' להם חרפה בגוים:
ובני היקר הרה"ח וכליל המדעים מ' דוד נ"י אמר לפמ"ש בב"ב ד"י אם ה' אוהב עניים למה אין מפרנסן וכמו במלך שכעס על עבדו וגרשו ובא א' והאכילהו בודאי המלך כועס על זה והשיב ר"ע ישראל נקראו בנים ומלך שכעס על בנו ופרנס אותו א' יש לו נחת רוח מזה. נמצא דצדקה רק לישראל וכמ"ש צדקה תרומם גוי זה ישראל. וחסד לאומים חטאת. וכמו במלך עם עבד. ועי' מזה בפר"ד דרוש י"ז. וגם יוסף עשה עמהם חסד לכן צוה למולם ויהי' כישראל ולא יהי' חסד לאומים חטאת. ונכונים דבריו:
פסוק נו:פני. רש"י אלו עשירים, עי' בע"י ווילנא בעץ יוסף סי' קס"ה: