פסוק א:כי יש שבר, ארי אית עבור מזדבן, הוסיף מלת "מזדבן" להטעים הענין, כי איזו תועלת להם אם לא היו יכולים לקנות, ולכן נקרא "שבר" מל' שברו ואכלו" (ישעיה נ"ה א') ומזה "לשבר, המשביר" או נוכל לומר כי יש כאן ערבוב ב' פירושים, הא' הוא "עבור" והב' הוא "מזדבן".
פסוק א:למה תתראו, למה תתחזון. ר"ל למה תראו עצמיכם כאלו אתם שבעים כפירש"י.
פסוק ה:ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים, ואתו בני ישראל למזבן עבורא בגו עליא. עמ"ש לעיל (כ"ז ה') ההבדל שבין אתא לעאל, ופה ת' בשני הפעלים, אפשר לנועם הלשון. או כמ"ש (במ"ר צ"א) שהיו מטמינים ובני יעקב שהיו כבר במצרים באו עם אותם שבאו מארצות אחרות.
פסוק ז:ויתנכר אליהם, וחשיב מה דמלל עמהון. לא ידעתי למה לא ת' כפשוטו שהשתנה להם כמו שת' והיא מתנכרה (מ"א י"ד ה') "והיא משתניא" אי "ואתחשיב להון כחלוני" כמו שת' בכ"מ מלות "נכרי וזר" (וכאשר ת' הירושלמי "ואתעביד ביניהון כחלונאי") ולכאורה אמינא כמו שאמר בנה"ש שפי' כמו "ויתנכל" בל', וכמו שת' "ויתנכלו אתו להמיתו" (לעיל ל"ז י"ח) "וחשיבו עלוהי למקטלה", וכן "להתנכל בעבדיו [תהלים ק"ה כ"ה] תי' "לחשבא בישן על עבדוהי", ומה בת' "וחשיב" פירושו שחשב מה לדבר עליהם עלילות מדה כנגד מדה; ואל תתמה על מה שפה נקשר למלת "אל" ושם למלת "את" כי כבר פי' רש"י גם שם "אותו" כמו "אליו" כמו שת"א "עלוהי" אבל זה דוחק ולכן נראה פשוט שכוונתו כמ"ש רש"י שחשב להיות כנכרי בדברו אליהם. היינו שידבר אליהם קשות נגד טבעו, ואולי כי הכפיל (בפסוק שאח"ז) "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרוהו" ר"ל שהכיר בם שהם לא הכירוהו.
פסוק יח:את האלהים אני ירא, מן קדם ה' אנא דחל. עי' לקמן בפ' "ותיראן המילדות" (שמות א' כ"א) שת' ג"כ "מן קדם".
פסוק כא:אשמים אנחנו, חיבין אנחנא. ובפ' שאח"ז נכונה הגי' "לא תחטאון" ולא "לא תחובון" וכן "וחטאתי לאבי" (לקמן מ"ד ל"ב) ת' "ואהי חטי לאבא" (ועי' מה שהעירונו לעיל מ"א ט') ודע שפה חשבו ג' סבות אשר היו ראויות לעורר רחמיהם עליהם הא' "אחינו" (וצריכין היינו לרחם עליו מצד חוב קרבת האחוה)הב' "אשר ראינו צרת נפשו" (ומן היושר היה כי אנשים כשרים כמונו, הבט אל עמל לא נוכל) "הג', בהתחננו אלינו" (ומחויבים היינו להעתר לתחנוניו)
פסוק כה:ויצא לבם, ונפק מדע לבהון. הוא דרך מליצה כאלו היה כתיב "ותצא חכמת לבבם".
פסוק לו:יוסף איננו ושמעון איננו, יוסף ליתוהי ושמעון לא הוה הכא. כ"ה בספרים המדויקים, ולא ת' "שמעון ליתוהי" משום דלדעתו כבר מת יוסף ולא רצה להשוות שניהם, לכך שנה בתרגומו. והגי' הזאת נראה יותר מגי' "ליתוהי" כי היאך היה מיאש את שמעון כיוסף ? ומלבד זה אינו מן הראוי שיפתח פיו לשטן. ולולא מאנתי לברוא חדשות, כי עתה הגהתי "ושמעון ליתוהי הכא" כי "לא הוה" היא ל' עבר, ואינו הת' של "איננו".
פסוק לז:תמית, תמית. בכל מיתה בידי אדם ת' "קטל" ופה ת' "תמות" והוא מיתה בידי שמים, אפשר שפי' כהרמב"ן שראובן נדר ונדב ואמר "אתה ה' תמיתם כו' " וזה מוכרח כי מי פתי יחשוב שיעקב ימית בני בניו?