וירא יעקב. ר"ל וישמע יעקב שכבר אמר אחר זה הנה שמעתי וככה וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים.
פסוק א:
למה תתראו. יתכן שהיו מתקוטטים יחד בסבת הטרף שהיה כל אחד מהם רוצה לקחת ממנו לזון בניו כשהיו מבקשים לחם והאחרים היו מונעים ממנו כמשפט בשני רעבון ויהיה תתראו מענין נתראה פנים כמו שפירש החכם אבן עזרא או יהיה הרצון בזה והוא הנכון בעיני. למה תשוטטו בארץ כנען לבקש שבר רעבון בתינו מהסוחרי' אשר שם ותתראו מפני אנשי כנען הלא לכם לירא פן יקחו המקומות אשר סביב שכם נקמת שכם מכם. אל תתראו בארץ הזאת לשוטט בה אך רדו מצרי' לשבר בר כי שמעתי כי יש שבר במצרים והעד על זה הפירוש מה שאמר ושברו לנו משם ר"ל שלא תשברו לנו מארץ כנען וזה יהיה סבה אל שנחיה ולא יהיה לנו לירא שימיתונו אנשי כנען בסבת שכם כי לא תתראו להם.
פסוק ח:
ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. לפי שהיה קטון בהפרדו מהם ובלא זקן והם היו גדולים והיה להם זקן כמו שאמרו ז"ל.
פסוק ט:
ערות הארץ. סודות הארץ וסתריה כמשפט המרגלים שיחקרו באי זה אופן הארץ נשמרת ומאי זה מקום יתכן שיכנסו בה.
פסוק יא:
כלנו בני איש אחד נחנו. קבלתי בפירוש זה הפסוק מהרב א"א נ"ע כי זה אמרו לאמת שאינם מרגלים לפי שהמרגלים הולכים בסכנה עצומה כפשע בינם ובין המות ואין מדרך האדם שישים עשרה מבניו בסכנה הזאת וזה שהוא אולי יקל באחד מבניו או בשנים אך לא במספר רב כזה. ולזה אמתו לו מזה שהם כנים ר"ל שהן אנשי אמת לא מרגלים. וידמה לפי זה הפירוש שהוא אמר להם כי אין זאת ראיה שהם אינם מרגלים כי אולי נשארו לאביהם בנים רבים ולזה הקל בהם והם השיבו כי לא נשאר לאביהם כי אם אחיהם הקטן והוא הוסיף לענותם שזה ראיה שהם מרגלים שאם היו באים לשבור אוכל היו באים כלם אך השאיר אביהם אחיהם הקטן שלא לסכן כל בניו והבחינה האמיתית תהיה בזה שהם יאסרו כלם מלבד אחד ילך לקחת אחיהם הקטן ואם לא ירצה אביהם לשלח אותו הנה זה ראיה כי הוא הקל בשאר בניו והשאיר לו הקטן לרוב אהבתו אותו שאם היה אוהב אותם במדרגת הקטן היה שולח הקטן תכף ואם לא ישלח הקטן הזה הוא ראיה כי לא ישלח שאר בניו להיותו מיקל בהם.
פסוק יז:
משמר. בית האסורים או אסרם בבית אחד מביתו.
פסוק יט:
שבר רעבון בתיכם. כתרגומו.
פסוק כג:
כי שומע יוסף. מבין.
פסוק כג:
כי המליץ בינותם. לפי שכאשר היו מדברים עם יוסף היה ביניהם מליץ ולזה חשבו שלא יהיה יוסף מבין לשון עברי.
פסוק כז:
בפי אמתחתו. הו' שקו אבל נקרא אמתחת לפי שהוא נמתח כשממלאין אותו.
פסוק כח:
ויצא לבם. כאלו יצא לבם מהם מרוב הפחד והדאגה.
פסוק כט:
ויגדו לו את כל הקורות אותם. לא היה צריך לספר מה אומרו לו אבל הם העלימו ממנו קצת ולזה שב לספר מה שהגידו לו וזה שהם העלימו ממנו האסרם כלם והאספם על משמר שלשת ימים והעלימו ממנו האסר שמעון. ואולם עשו זה כדי שיתרצה יעקב יותר לשלוח בנימן וזה שאם היה אדוני הארץ אכזרי מאד בעיני יעקב ומבקש תואנות לא היה מתרצה בשום פנים לשלחו שם.
פסוק לו:
יוסף איננו ושמעון איננו. זאת ראיה שלא נתברר בלב יעקב שהיה יוסף מת אבל הענין בספק אצלו ולזה לא אמר יוסף מת ושמעון איננו ואמר אחר זה ואחיו מת כמשפט הנבוך שפעם היה חושב שיהיה מת ופעם היה חושב שאיננו מת.
פסוק לז:
שני בני תמית. הנה אמ' בזה ראובן דבר שגעון ולזה לא השיבו יעקב על דבריו דבר ואמנם כפר זה להורות כי ראובן לא היה חכם ולזה נתגאל במשגל המגונה אשר זכרה התורה והוא שכבר שכב את בלהה פילגש אביו כי החכם לא יפותה לבו לכמו אלו והפעולו' המגונות.
פסוק לח:
והורדתם את שבתי ביגון שאולה. ר"ל כי עתה שגדל בנימן היה מתנחם בו קצת נחמה מעניין יוסף ואלו ימו' בדרך אשר ילכו בו לא יסור אבל יעקב עד יום מותו כי לא ישאר לו מרחל דבר יתנחם בו.