פסוק ב:תשים בפי אמתחת הקטן מה ששם יוסף על בנימין עלילה לפי שלא היה מכירו שהניחוהו בלא חתימת זקן אמר בלבו שמא הביאו לי אסופי מן השוק אמר אשים לו עלילה אם הוא אחיהם לא יניחוהו.
פסוק ג:הבקר אור והאנשים שלחו אעפ״י שרוב לוקחי תבואה דרכם לקום מחצי הלילה לא שלחם עד הבוקר שהיה ירא שמא יהרגו האיש שישלח לרדוף אחריהם לחפש כליהם כי עדיין אין בני אדם מצויין בדרכים.
פסוק ד:לאשר על ביתו נמצא בב״ר שהוא היה מנשה וע״י שעל ידי רדיפתו קרעו השבטים בגדיהם נקרעה גם לו נחלתו שהירדן מפסיק נחלתו.
פסוק ה:והוא נחש ינחש בו הלא יש לכם לדעת שלכך הניחו על השלחן והעלים עיניו ממנו כדי לנסותכם לראות אם תגנבוהו. וי״מ והוא נחש ינחש בו הלא יש לכם לדעת כי הוא ישאל למנחשים בעבורו כי איש כמוהו יש לו מנחשים ויודעים לגלות גנבות. ופי׳ בו בעבורו. ד״א הוא לשון אות ודוגמתו נחשתי ויברכני נראה לו בסימן רע כשאבד ממנו כלי חשוב כמותו. ואין לפרשו לשון קסם דגנאי הוא גבי גדול.
פסוק י:כדבריכם כן הוא כלומר בן מות הוא מאחר שאתם חרצתם המשפט אבל איני רוצה להחמיר עליכם יותר מקו המשפט. אשר ימצא אתו הגביע יהיה לי עבד שכן היה דינם קודם מתן תורה כדכתיב לעיל ולקנות אותנו לעבדים ואת חמורנו. אבל משנתנה תורה ישלם כפל ואם אין לו ונמכר בגנבתו.
פסוק יב:וימצא הגביע אבל בכסף הנמצא לא היה שום עלילה כי יש לומר אין דרך סוחרים להביא כסף בצמצום.
פסוק טז:מה נאמר לאדני אף בכסף ראשון מה נדבר בכסף שני מה נצטדק בגביע.
פסוק טז:גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו וכי מה בא זה ללמדנו הרי אפי׳ אותם שלא פשעו נעשו עבדים כל שכן בנימין עצמו שנמצא הגביע בידו, אלא י״ל משום דלעיל אמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים. כשראו אחיו שנמצא ביד בנימין אמרו גם אנחנו עבדים כאשר אמרנו גם אשר נמצא הגביע בידו לא יהיה אלא עבד כי יראים היו פן ימיתוהו. שלימא סדרא דפרשת מקץ
פסוק יח:ויגש אליו יהודה כי אין בידו יכולת להוציא כל איש מעליו כמו שעשה יוסף.
פסוק יח:יהודה לפי שהוא ערבו.
פסוק יח:באזני אדני רוצה אני לדבר אליך בחשאי. ואל יחר אפך בעבדך שהרי יש לחוש לחמתך, משום כי כמוך כפרעה שניכם שוים בגדולה ויראתי מחרון אפך כי למי אקבול עליך, לפיכך צריך אני שתשים לבך לויכוח שלי.
פסוק יח:כי כמוך כפרעה דוגמא כמוני כמוך כעם ככהן כטוב כחוטא כחשיכה כאורה. פרש״י מה פרעה גוזר ואינו מקיים וכו׳ כדאיתא במדרש. כתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך ואינו לובש בגדי מלך כגון בגדי שש. ובראשית מלכות המלך משביעין אותו לקיים חוקי הארץ ופרעה הלבישך בגדי שש וכשם שמצינו ששבועתו אינו מקיים ודאי אינו שומר הבטחתו שאין בה אלא דיבור בעלמא אף אתה כן ועוד פרעה הכריז בכל ארצו כל מי שיבא לשבור בר, ביאתו והליכתו לשלום היינו מבטיח ואינו עושה.
פסוק יט:אדני שאל חז״ק לא מצינו ששאל זה אלא יש לנו לומר ששאל להם כי איך ימלאנו לבו להוציא שקרים עליו בפניו. והוא שנאמר למעלה שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו.
פסוק כא:ותאמר אל עבדיך הורדהו אלי ואני יהודה אשימה עיני עליו כי אני ערבתיו. ד״א ואשימה עיני עליו שאמרת הורדהו אלי לשמירתי ואפי׳ פשע גנאי וחולין הוא לך להחליף דבריך ולעכבו.
פסוק לג:ישב נא עבדך הדברים נכרים שאין אתה בא אלא בעלילות שהרי מן הדין אין לך לחפוץ בו מאחר שאתה מחזיקו בחזקת גנב.
