פסוק א:וַיְצַו. כָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים מְבֹאָרִים, וְעָשָׂה יוֹסֵף כָּל זֶה כְּדֵי לְהַקְנִיטָם כָּל אֲשֶׁר יוּכַל מִבִּלְתִּי שֶׁיָּרַע לָהֶם וְשֶׁלֹּא יִגַּע לֹא בְּגוּפָם וְלֹא בְּמָמוֹנָם, וְעָשָׂה הַכֹּל בְּחָכְמָה.
פסוק ג:הַבֹּקֶר אוֹר. פֹּעַל עָבָר מִגִּזְרַת פָּעוּל, וְכֵן ״כִּי אֹרוּ עֵינָי״ (שמואל א יד:כט).
פסוק ג:וַחֲמֹרֵיהֶם. עִם חֲמוֹרֵיהֶם טְעוּנִים, שִׁלְּחָם בְּשָׁלוֹם.
פסוק ד:אֶת הָעִיר. מִן הָעִיר, וְכֵן ״כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר״ (שמות ט:כט).
פסוק ד:הִרְחִיקוּ. פֹּעַל עוֹמֵד, וְכֵן ״הֵמָּה הִרְחִיקוּ מִבֵּית מִיכָה״ (שופטים יח:כב).
פסוק ד:וְהִשַּׂגְתָּם. כְּדֵי שֶׁתַּשִּׂיגֵם.
פסוק ה:נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ. יֵשׁ מְפָרְשִׁים: יִשְׁאַל לַמְנַחֲשִׁים בַּעֲבוּרוֹ מִי לְקָחוֹ, אוֹ פֵּרוּשׁוֹ: יַחְשֹׁב אֲבֵדַת הַגָּבִיעַ לְנַחַשׁ רַע לְעַצְמוֹ שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ הַכְּלִי שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בּוֹ, וְהַכֹּל מְבֹאָר.
פסוק י:כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן־הוּא. כֵּן הוּא הַדִּין כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, אֲבָל אֲנִי אָקֵל מִדִּבְרֵיכֶם.
פסוק י:אֲשֶׁר יִמָּצֵא וְגוֹ׳. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים כְדִבְרֵיכֶם כֶּן־הוּא שֶׁאֲמַרְתֶּם שֶׁהֲשִׁיבוֹתֶם אֶת הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַאֲנִי מַחֲזִיקְכֶם כִּנְאֱמָנִים, אֲבָל מִי שֶׁיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ יִהְיֶה־לִּי עָבֶד וְאַתֶּם נְקִיִּים אֵין עֲלֵיכֶם אַשְׁמָה.
פסוק יב:בַּגָּדוֹל הֵחֵל. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בַּדָּבָר, לְפִיכָךְ חִפֵּשׂ עַל הַסֵּדֶר. וְיָדַע הַגָּדוֹל וְהַקָּטָן כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרָם יוֹסֵף כְּשֶׁיָּשְׁבוּ לְפָנָיו.
פסוק יג:וַיַּעֲמֹס. עָמַס כָּל אֶחָד מַשָּׂאוֹ עַל חֲמוֹרוֹ.
פסוק טז:וּמַה־נִּצְטַדָּק. לֹא נוּכַל לוֹמַר שֶׁאֲנַחְנוּ צַדִּיקִים בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ צַדִּיקִים בִּדְבַר הַכֶּסֶף.
פסוק טז:הָאֱלֹהִים מָצָא. אֶת עֲוֹנֵנוּ מְזֻמָּן לְפָנָיו לְהַעֲנִישֵׁנוּ עָלָיו וְהִכְשִׁילָנוּ בָּזֶה, וְזֶה נֶאֱמַר עַל דֶּרֶךְ ״וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו״ (יחזקאל ג:כ).
פסוק יז:אֶל אֲבִיכֶם. הַמְצַפֶּה לָכֶם עַל הַתְּבוּאָה.
פסוק יח:כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. שְׁנֵי כַּפִּי״ן הַדִּמְיוֹן בָּאִים לְהַשְׁווֹת הַדְּבָרִים, וְכֵן ״כָּעֶבֶד כַּאדֹנָיו״ (ישעיה כד:ב), כְּלוֹמַר אַתָּה מוֹשֵׁל כְּפַרְעֹה וּפַרְעֹה כָּמוֹךָ, וְיָרֵא אֲנִי לְדַבֵּר לְפָנֶיךָ כְּמוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה, וּמִפְּנֵי הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁמְּצָאַתְנוּ לֹא אוּכַל לִשְׁתֹּק, וְעַל כָּל מַה שֶּׁאֲדַבֵּר אַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ. וְאַתָּה בַּתְּחִלָּה בָּאתָ בַּעֲלִילָה עָלֵינוּ, שֶׁלֹּא בָּאתָ כֵּן לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַבָּאִים לִקְנוֹת הַתְּבוּאָה.
פסוק יט:אֲדֹנִי שָׁאַל. סִפֵּר לוֹ כָּל הַדְּבָרִים כְּמוֹ שֶׁהָיָה, שֶׁיֶּהֱמוּ רַחֲמָיו עַל הַזָּקֵן וְלֹא יְעַכֵּב הַנַּעַר.
פסוק ל:וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. מֵרֹב אַהֲבָה, וְאִם לֹא יָשׁוּב הַנַּעַר אִתָּנוּ תֵּצֵא נַפְשׁוֹ וְתִהְיֶה הָאַשְׁמָה רַבָּה עָלֵינוּ וְעָלֶיךָ שֶׁסִּבַּבְתָּ אֶת מִיתָתוֹ. וְאִם תֹּאמַר כִּי חָטָא לְךָ, וַהֲלֹא אַתָּה אָמַרְתָּ ״וְאָשִׂימָה עֵינִי״ (בראשית מד:כא), וְאַיֵּה הַשָּׂמַת עַיִן? אִם לֹא חָטָא לְךָ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַשָּׂמַת עַיִן, אֲבָל אִם חָטָא לְךָ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, כִּי הוּא לֹא לְקָחוֹ, אֲבָל אַחַר שֶׁנִּמְצָא בְּאַמְתַּחְתּוֹ לֹא נוּכַל לְכַחֵשׁ, וְאִם תִּשָּׂא עֲוֹנוֹ זוֹ הִיא תְּשׂוּמַת עַיִן. וְאִם תֹּאמַר לָמָּה אֲדַבֵּר אֲנִי עָלָיו יוֹתֵר מֵאֶחָי.
פסוק לב:כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר. עַתָּה אִם לֹא תִרְצֶה לְכַפֵּר עֲוֹנוֹ, קָחֵנִי בִּמְקוֹמוֹ, כִּי לְכָל דָּבָר אֲנִי טוֹב מִמֶּנּוּ.
