פסוק ג:לא ידון רוחי באדם. אמר מן הראוי להביא להם משה רבינו שינהגם ולא ידון רוחי שלא תחול עליהם מדת הדין אבל הוא בשר ואינו יכול עליהם וגם ימיו קצרים שהם ק"כ שנה והם מאריכים ימים ובערך ימיהם כחם ולא יקבלו ממנו, הרי מתושלח שהיה צדיק גמור ולא קבלו ממנו ולא בא המבול עד שמת, וזהו מתושלח מת ושלח המבול, ועליהם נאמר ואם לא ישמעו בשלח יעבורו, שעברו ונשתלחו אחר שעבר מתושלח, א"כ דור המבול אינם ראויים לו שינהיגם וזהו כי מן המים משיתיהו והנחתיו לדור הגון לרח עליהם בשג"ם הוא בשר בגימ' מש"ה הוא שם רב ברחמים, והיו ימיו ק"כ שנה, כלומר הרי נח היה עסוק בתיבה כמנין שנותיו ולא חזרו, משיתיהו בגימ' משה הוא בעל הרחמים:
פסוק ט:אלה תולדות נח. כבר אמרו שנח היה בו קצת מזוהמת הנחש ויש בו בשמו נ"ח של נחש ולכך היה איש אדמה אבל כשמצא חן שהוא על סדר א"ב"ג"ד הוליד שם שיצא ממנו אברהם שנאמר ומצאת את לבבו נאמן, נהפך נחש ח"ן ש' היינו ברחמים שמצא חן ורחמים להוליד שם, אבל כשנקרא נח על סדר תשר"ק הוליד חם, ואע"פ שאמר ויולד נח, היינו לומר שבא שם בהיסח הדעת שנאמר בו מציאה והמציאה אינה באה אלא בהיסח הדעת שהוא כיון לנח אדם שנתקן בו אברהם ולא יצא אלא מחן ונח מצא חן:
פסוק ט:ואלה תולדות נח נח, שתי פעמים כנגד ב' מדות צדיק תמים, וכנגדם הוליד שני בנים, כנגד צדיק הוליד יפת שיצא ממנו כורש צדיק וכשר וכן יפת במ"ק כורש, וכנגד תמים הוליד שם שיצא ממנו אברהם שנאמר בו התהלך לפני והיה תמים, וכן יפת ג"כ עולה תמים, שהיה תם ולא שמע בעצת סנבלט שכתב שטנה לבטל בנין בית המקדש. והזכירו פעם שלישית שאמר את האלהים התהלך נח כנגד הבן הג' שהוא חם שהלך בשרירות לבו, והלך נח עצמו ונטע כרם, הוליד חם שנתחמם ורבעו, אם כן לא אמר איש צדיק תמים אלא בערך הבנים שעתיד להוליד ולא בערכו, וכן אז"ל פ' חלק (ק"ח) אפילו נח שנשתייר מהם לא היה כדאי אלא שמצא חן שנאמר החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמהם ולא נח בהם, וכן אמר אמחה את האדם אשר בראתי וכו' כי נחמתי כי עשיתים ונח, פירוש ג"כ אלא שמצא חן וכו', וכן נחמתי נח מתי שהוא מן המתים, וכן נח בא"ת ב"ש ט"ס שהוא חלל ע"ה וט"ס ג' פעמים עולה זר וכל זר לא יאכל קדש, לפי שנתחלל ולכך נטרד מן הקודש ולא הוליכו לא"י שלא היה שם מבול, וג"כ אמר לו קח לך מכל מאכל אשר יאכל והיה לך ולהם לאכלה, שאתה שוה להם לבהמה ולעוף ולרמש וכו':
פסוק ט:עוד אלה תולדות נח נח. אמר נח ב"פ נכפל שמו לומר לך שכל מי שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, זהו צדיק בדורותיו שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני:
פסוק ט:עוד נח הוא שם הווה לא אמר מנוח או מנוחה לזה א"ל במדרש אתמהה, התמיהה היא שאמר נח ולא אמר ממה, לזה אז"ל נייחא לו נייחא לעולם נייחא לאבות נייחא לבנים נייחא לעליונים נייחא לתחתונים נייחא בעולם הזה נייחא לעולם הבא, תמצא בכאן ד' נייחות כנגד ארבע אותיות של נ"ח נ"ח:
פסוק ט:עוד אלה תולדות נח נח, כשנח הגשמי עושה תולדות עושה ג"כ נח השכלי ולזה נח נח:
פסוק ט:היה בדורותיו. אמר היה בסוד ומשה היה רועה ולזה בדורותיו ב' דורות והבן. ולז"א צדיק תמים. צדיק בדור הזה שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ולא תמים כי לא היה שלם שלא יש בו זכות להגן על דורו, אבל באברהם אמר התהלך לפני והיה תמים, לכך הסתר גם אתה ולא תתגאה ותביט אחריך ותראה באבדן אנשי דורך ואתה נצול, צדקתך אינה כדאי אלא לשום לעולם שארית, ולזה לא אמר לו שילך לא"י שלא היה שם מבול שנא' ארץ לא גושמה ביום זעם לפי שלא היה כדאי ללכת למקום קדוש אבל אברהם שהיתה צדקתו מפורסמת א"ל לך לך וכו', וג"כ הטמן והכנס בתיבה שלא יראך השטן ויקטרג עליך לפי שאין צדקתך ניכרת אלא לפני ולא לו לכך הטמן, לפי שהיה מתהלך בתומו בקרב ביתו, וזהו צדיק תמים היה בדורותיו קרי ביה בדרתיו היינו בדירתו בדירה שלו היתה צדקתו:
פסוק יג:עוד ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר. כאן גילה לו סוד הגלגול כרשב"י שאמר לו הבשר כלה לא הנשמה שנקראת נשמת חיים אבל הבשר שהוא גוף כלה, ולכך התיר לבני נח בעלי חיים בשחיטה שישפכו הנפש שהוא הדם על הארץ שנאמר כי נפש כל בשר בדם הוא ואני נתתיו על המזבח לכפר וכו', א"כ א"ל קץ כל בשר קץ כל שבר כל בשר יש לו קץ ויש לו שבר ותקוה בגלגול, וצוהו שלא יאכל הב"ח כי אם בשחיטה לפי שקלקל הבשר לכך הותר הבשר לא הדם וזהו על השחיטה על שחטא נשאר מאותיות השחיטה י"ט היינו ח"י ע"ה א"כ על חי שחטא, שחיטה באותיות אחורים תטרי"ו בגימ' הנשמ"ה אד"ם, כלומר מתגלגלת עד שתושלם נשמתו כרשב"י כאדם הראשון שממנו נאצלה, ולפי שהנפש חטאת בסיבת הגוף שנתחברה לו והגוף הויתו מן הארץ לכך ישפך על הארץ, ורמז לו שעתיד לחזור לצמוח מן הארץ שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ, אבל לא יאכלנו שלא יחזור להתחבר לבשר והבשר שברו ותקותו הוא שיאכלנו הב"ח ויהיה חלק ממנו. ולכך נאמר בהם גויעה ולא מיתה לומר שיש להם שבר ותקוה, וכן ויגוע כל בשר ע"ה בגימ' הו"א לתיקונ"ם, לא כגויעת הצדיקים כי בגויעת הצדיקים לא נזכר בהם בשר כי הצדיק גופו זך ונקי שהוא הבשר ורמ"ח איבריו נטהרו בעשיית המצות אבל דור המבול נשחתו כל איבריהם ודבר הנשחת הוא צריך לתיקון. וכן ויאמר אלהים לנח ס"ת רמ"ח רח"ם, יש להם רחמים, אבל ע"י גלגול כרשב"י, ולכך ויאמר אלהים בדין ובאמירה ולכך ויאמר:
פסוק יג:ובמדרש ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר. הגיע זמנם ליקצץ הגיע זמנם ליעשות בוסר הגיע זמנם ליעשות בתה, י"ל למה אמר הגיע זמנם ג"פ. ואם הוא בא לדרוש הפסוק שאמר קץ היינו הגיע זמנם ליקצץ, כל בשר היינו הגיע זמנן ליעשות בוסר, בא היינו הגיע זמנן ליעשות בתה, א"כ ידרוש ג"כ מלת כל ויאמר הגיע זמנם ליעשות כלה, וידרוש ג"כ מלת לפני ויאמר הגיע זמנם ליפנות מן העולם, אלא כוונו ז"ל לג' גלגולים כרשב"י, ובאחד אמר ליקצץ כמי שקוצץ האילן ומניח השורש מריח מים יפריח ועשה קציר, ובשני הגיע זמנם ליעשות בוסר שהבוסר ג"כ יש לו צורך בעולם אבל לא כ"כ שיש דבר אחר ליכנס במקומו כגון החומץ וכיוצא בו, ולג' אמר הגיע זמנם ליעשות בתה כמו ואשיתהו בתה בישעיה שהוא משל על הכרם שישאר כמו שהוא אבל לא יזמר ולא יעדר ואם ירצה לחזור אליו בתיקון מועט ישוב כמו שהיה, א"כ הודיעו לג' גלגולים דיש לו תיקון כרשב"י, ולכן אמר כל בשר, קן כל בשר, לשחת כל בשר, ג"פ בשר, וברביעי ומכל החי מכל בשר שנתקן ונקרא חי, ולכך הנני משחיתם את הארץ לבד שהוא הגוף והכל לתיקון, ולכך א"ל שיתוקן לפי שנשמתו מאדם, וכן לך תבת ע"ה בגימ' היא נשמת אדם, ולכך א"ל עשה לך עשה עצמך ותקף עצמך בגלגולך כמו שאז"ל נח ראה ג' עולמות בנו וחרב ובנוי, כוונו לומר שגלגולו היה על צד הרחמים, ולכך אמר לו וכפר"ת אותה בגימ' כופר הנשמה, בכפר ברחמים, בכפר בפרך, מך הדין היה שגלגולו בפרך שיתפרך הגוף שהוא הבשר ויבא בשאר גלגולים אלא שריחם עליו ונחשב לו גלגולו בשלשה עולמות שראה, וזהו בכפר ברחמים כמו שאמרנו. ולכך היתה תחתיים שניים ושלישים כי היה לו לומר ראשונים שניים שלישיים או תחתיים אמצעיים עליונים ואמר תחתיים שניים ושלישים לרמוז לו על גלגולו, לפי שנח מצא חן וזה היה גלגולו בראיית ג' עולמות, ולכך אמר לו על האורך ועל הרחב ועל הקומה האורך ש' בגימטריא ברחמים והוא ראשון שבא בארוכה, ורוחב שבא בקצרה שהיא פעם שנית שאין מאריך כ"א חמשים שעלה למעלה לשער החמשים, ועל הקומה אמר שלשים אמה שהוא הל' מגדל עד שעלה למקום שאינו נראה והכל ברמז, ולכך הטריחו בתיבה ולא אמר לו לעלות לא"י כי היה צריך תיקון:
פסוק יג:עוד כוונו ז"ל במדרש לדור המבול ולדור הפלגה ולאנשי סדום, כנגד דור המבול אמר הגיע זמנם ליקצץ שקוצצין האילן ושרשו בארץ, מריח מים יפריח רמז על נח שהיה שרש בעולם ומריח מי המבול, שיצא מן התיבה והקריב קרבן וירח ה' את ריח הניחוח וכו' ושם לעולם שארית, ועשה קציר כמו נטע נטע נטיעה של מעשה בראשית ונטע האילן שיצא ממנו אברהם שהוא תיקון אדם, ואברהם נאמר בו יוקח נא מעט מים, וכנגד דור הפלגה אמר הגיע זמנם לעשות בוסר שלא נאבדו לגמרי, וכנגד אנשי סדום אמר הגיע זמנם לעשות בתה שהוא לשון חורבה ושממון לא תזרע ולא תצמיח ונזרעה גפרית ומלח היינו בתה, ולז"א והבאתי את השלישית באש רמז על אנשי סדום שהם היו בפורענות שלישית ונדונו באש, וכן באב הם שהיה באותו הדור נצטרף באשו של נמרוד היינו וצרפתים כצרוף כסף ובחנתים כבחון את הזהב, ואנשי סדום לפי שהיו סיגים ספו תמו מן בלהות בלהבות אש שמצאה האש עצים יבשים ואכלתם. וג' גלגולים רמוזים בפ' כי לא אחפוץ במות המת כי לא אחפוץ במות זה גלגול א', המת זה גלגול ב', כי אם בשובו זה גלגול ג', וחיה זה גלגול ד', וכן אמר כאן ג"פ בשר, ובג' אמר ומכל החי וכו', ונח בגלגול אדם שנתגלגל בו כרשב"י, שכן נח בעלואו נו"ן ח"ת גימ' תיק ד', ותיק היינו אדם בא"ת ב"ש, וד' היינו ד' יסודותיו, אם כן לא יהיה אלא תיק לבד לא נשלם גלגולו של אדם אלא באברהם אבר מה, ומה היינו אדם, ואפילו באברהם לא נשלם אלא באבר מאיבריו והשלמות היה כשעמדו ישראל בסיני שנאמר ויחן שם ישראל נגד ההר ויחן בלשון יחיד שכולם נתבלעו באחד ולכך ראוי למלך אל אחד ולכך נאמרים הדברות בלשון יחיד:
פסוק יד:וכתב רקנט"י ז"ל על פסוק עשה לך תבת וז"ל אפשר שירמוז לסוד היובל הגדול שישוב הכל לתשובה הרמוזה בתיבה, וזהו טעם חמשים אמה רחבה רמז לנ' שערי בינה, ומלת רחבה מרחובות הנהר מלשון ונהורא עמיה שרי. וטעם תחתיים שניים ושלישים רמז לג' עולמות שישובו כולם לתיבה הנזכרת, וטעם בא אתה וכל ביתך וגו' כי אז יכלו גלגול הנשמות כרשב"י וחשב לבלתי ידח ממנו נדח:
פסוק יט:ומכל החי מכל בשר כו' מהעוף למינהו כו' שנים שנים כו'. י"ל כי בזה הציוי א"ל ומכל החי כו' זכר ונקבה ומהעוף שצריך צידה אל שלא יטריח עצמו בהם כי הם יבאו מעצמם, ולז"א יבאו אליך ולא אמר תביא כמו שאמר ומכל החי תביא אל התבה, ולא צוה לו על הבהמה הטהורה שיקח שבעה שבעה, אח"כ בביאתו לתבה אמר ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה ואמר ומכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה ומן הבהמה אשר איננה טהורה שנים איש ואשתו, אחר כך בפועל אמר ויבא נח ובניו כו' מפני מי המבול מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה ומן העוף שנים שנים באו אל נח זכר ונקבה כאשר צוה וכו', השוה טהורה לטמאה ולעוף הכל שנים שנים, ובצווי אמר שבעה שבעה בבהמה טהורה גם מעוף השמים שבעה שבעה לחיות זרע כו', ועוד שבעה שבעה אם הם לחיות זרע למה שבעה זכרים ושבע נקבות שהם י"ד ג' זכרים או ב' זכרים מספיק לכמה בהמות ונלמוד מיעקב אבינו כששלח המנחה לעשו שלח עזים מאתים ותישים הם הזכרים עשרים וכן ברחלים, ואפילו לדברי רבותינו שאמרו כדי להקריב מהם קרבן למה היו הנקבות והזכרים שוים, ועוד למה אמר תקח לך שבעה שבעה יאמר קח לך תקח לך למה לי, וכן גם כן במאכל אמר ואתה קח לך מכל מאכל המאכל לא היה לו לבדו כי אמר והיה לך ולהם לאכלה א"כ למה אמר לך. אלא הקב"ה כדי שלא להטיל קנאה בין הבריות לא אמר לו שיקח מן הבהמה הטהורה שבעה שבעה אלא תביא אל התבה מכל החי מאותם שהם חיים שלא נזדווגו לשאינם מינם זה נקרא חי, זכר ונקבה יהיו ולא פירש כמה, ואמר דרך כלל מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה וכו' שנים מכל יבאו אליך, לא אמר שנים שנים אלא שנים מכל יבאו כדי שיבינו שר"ל שיבאו זכר ונקבה כמו שאמר הפסוק הקודם זכר ונקבה יהיו שלא יבאו ג' זכרים וב' נקבות או ב' נקבות וג' זכרים אלא שנים פירוש זוגות, כל זה כדי שלא להטיל קנאה בין הבריות כמו שאמר העורב רבך שונאני ואתה שנאתני. אבל בעת ביאתו אל התיבה אמר מכל הבהמה הטהורה תקח לך שלא תקחם בפרהסיא בפני שאר הבריות, ולז"א לו לך שלא יראה אותך שום בריה בעולם, ולזה בפועל אמר ויבא נח ובניו מפני מי המבול מן הבהמה הטהורה לא אמר כמה אלא סתם, ושם על הבהמה הטהורה יש זקף קטן, אח"כ אמר ומן הבהמה אשר איננה טהורה וכו' שנים שנים, והבהמה הטהורה נסתמה מן העין ולכך הברכה מצויה בהם יותר משאר שאפילו ששאר יולדות ששה בכרס אחד אין בהם כל כך ברכה, ובעוף לא אמר תקח לך שבעה שבעה כי אינו ציד אלא אמר גם מעוף השמים שבעה שבעה הר יבאו, מעצמם כמו שאמר יבאו אליך להחיות וכן אמר בביאתו ומן העוף ועליו זקף קטן, אח"כ אמר שנים שנים באו אל נח זכר ונקבה. אחר שאמר שנים למה אמר זכר ונקבה, אלא לומר לך שנים מן הבהמה אשר איננה טהורה וזכר ונקבה חוזר לעוף, וכן תמצא שעשה בעל הטעמים ואמר שנים שנים באו אל נח אל התבה ועשה טעם טרחא, זכר ונקבה וגו' את נח. ולמה היה בבהמה הטהורה זכרים כנגד הנקבות לפי שקרבן עולה הוא זכר שנאמר אם עולה קרבנו זכר תמים יקריבנו ובשאר קרבנות אמר אם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים זכר או נקבה, א"כ הם שוים והזכרים הם צריכים לעולות והוא לא הקריב אלא עולות ולכך היה המנין שוה בהם, ומ"ש במאכל קח לך, ג"כ צוהו שיהיה סמוי מן העין כדי שתחול בו הברכה כי א"א שיהיה מקום מספיק למאכל י"ב חדש לכל הבהמות לפילים ולראמים והתיבה כולה לא היתה מספקת למאכלם יום אחד, לכך צוה שאם יהיה סמוי מן העין ואפילו שיהיה דבר מועט יספיק לו ולהם, וזה"ש ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה כי מאחר שאמר ואתה קח לך מכל מאכל למה אמר והיה לך כו' למה יקחהו ודאי לאכילה אלא לרמוז למ"ש. גם צריך לדקדק שאמר בבהמה הטהורה איש ואשתו ולא אמר זכר ונקבה כמ"ש בעוף שאמר גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה, אלא לפי שהעוף מטיל ביצים והבהמה היא יולדת חיים לכך הקפיד בבהמה ואמר איש ואשתו, לא מיבעיא שלא נזדווג לשאינו מינו אלא אפילו למינו לא קרב אלא באשתו אבל בעוף אין הקפדה אלא שלא נזדווגו לשאינם מינם לבד:
