פסוק ב:הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. לְפִי שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּאֶצְבַּע הַלְּבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ לוֹמַר ״כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ״, עַל כֵּן אָמַר תְּחִלָּה ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה״, רוֹצֶה לוֹמַר הַחִדּוּשׁ הַזֶּה יִהְיֶה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁתִּרְאֶה חִדּוּשׁ הַלְּבָנָה בִּתְמוּנָה זוֹ, אָז יִהְיֶה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים בְּכָל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. וְאַחַר שֶׁנָּתַן סִימָן יָדוּעַ אֶל הַיָּמִים שֶׁל כָּל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה לַעֲשׂוֹתָם רָאשִׁים לְכָל יְמֵי הַחֹדֶשׁ שֶׁאַחֲרֵיהֶם, אָמַר בִּכְלָל עַל כָּל הַחֹדֶשׁ ״רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה״, לַעֲשׂוֹת כָּל הַחֹדֶשׁ שֶׁל נִיסָן רִאשׁוֹן לְכָל שְׁאָר חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. וְנָקַט ״לָכֶם לָכֶם״ בְּפַעֲמַיִם, לְפִי שֶׁ״לָּכֶם״ רִאשׁוֹן מְדַבֵּר בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ שֶׁאֵינוֹ נִמְסָר כִּי אִם לְבֵית דִּין, וְקָאֵי עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁהִזְכִּיר לְפָנִים. וְ״לָכֶם״ שֵׁנִי לְהוֹרוֹת שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּתִשְׁרֵי כְּדַעַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (ראש השנה י:), עַל כֵּן אָמַר ״לָכֶם״ לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל הָאוּמּוֹת רָאוּי שֶׁיִּמְנוּ מִן תִּשְׁרֵי רֵאשִׁית הַשָּׁנָה, אֲבָל לָכֶם לְבַד רָאוּי שֶׁתִּמְנוּ מִן נִיסָן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה זִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם תָּמִיד בֵּין עֵינֵיכֶם, כְּמוֹ הַרְבֵּה מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁבָּאוּ לְזֵכֶר יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ:ח) ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״, שֶׁרָאוּי לָנוּ לִמְנוֹת כָּל הַיָּמִים ״אֶחָד בְּשַׁבָּת, שֵׁנִי בְּשַׁבָּת״, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יוֹם הַשַּׁבָּת תָּמִיד לְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֵינוּ הַמּוֹרֶה עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי הַחִדּוּשׁ מוֹפֵת עַל מְחַדְּשׁוֹ, כָּךְ בֶּחֳדָשִׁים צִוָּה לָנוּ לִמְנוֹת כָּל הֶחֳדָשִׁים מִנִּיסָן כָּאָמוּר. לְכָךְ נֶאֱמַר ״רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם״, אֲבָל לֹא לִשְׁאָר אוּמּוֹת, כִּי אֵין לָהֶם בְּזִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְזֶה מַסְכִּים לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
פסוק ב:וּצְרִיכִין אָנוּ לִתֵּן טַעַם עוֹד, לָמָּה הִתְחִיל כָּל הַמִּצְוֹת בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, וְלָמָּה נִסְמְכָה מִצְוָה זוֹ לְמִצְוַת קָרְבַּן פֶּסַח. וְהַבֵּאוּר עַל זֶה הוּא לְפִי שֶׁאֱמוּנַת הַמִּצְרִים הָיְתָה שֶׁמַּזַּל טָלֶה רוֹעֶה לְכָל הַמְּצִיאוּת, כִּי ״מַזָּל מַחְכִּים, מַזָּל מַעֲשִׁיר״ (שבת קנו.). לְפִיכָךְ ״תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵי צֹאן״ (בראשית מו:לד), כִּי אֵין נָכוֹן לוֹמַר שֶׁהַמַּנְהִיג יִהְיֶה מוּנְהָג מִזּוּלָתוֹ כִּי רוֹעֶה הוּא. וְעַל כֵּן צִוָּה ה׳ לִשְׁחוֹט הַפֶּסַח, לְפִי שֶׁמַּזַּל טָלֶה הוּא רִאשׁוֹן וּבְכוֹר לְכָל הַמַּזָּלוֹת, וְעַל יְדֵי שְׁחִיטַת הַטָּלֶה ״יִפְקוֹד ה׳ עַל צְבָא מָרוֹם בַּמָּרוֹם״ (ישעיהו כד:כא), וְאַחַר כָּךְ עַל אֲדָמָה תֵּרֵד עַל כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם. וְהִנֵּה חֹדֶשׁ נִיסָן הוּא זְמַן כְּנִיסַת הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַזַּל טָלֶה, וְנַעֲשָׂה חֹדֶשׁ זֶה רֹאשׁ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה זִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם נֶגֶד עֵינֵינוּ תָּמִיד. וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא מִתּוֹךְ מִצְוָה זוֹ יִתֵּן מָקוֹם לַטּוֹעִים לַחֲלוֹק וְלוֹמַר שֶׁמִּפְּנֵי חֲשִׁיבוּת מַזַּל טָלֶה הַמְשַׁמֵּשׁ בְּחֹדֶשׁ זֶה, נַעֲשָׂה חֹדֶשׁ זֶה רֹאשׁ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. עַל כֵּן צִוָּה אֵל חַי מִיָּד לִשְׁחוֹט הַטָּלֶה לְעֵין כָּל רוֹאִים, וּלְקִיחָתוֹ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בַּשְּׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹדֶשׁ, כִּי אָז הַמַּזָּל יוֹתֵר בְּתָקְפּוֹ וְאֵין לְאֵל יָדוֹ לְהַצִּיל אֶת הַצֹּאן אֲשֶׁר תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כִּי יֵשׁ אֱלוֹהַּ גָּבוֹהַּ מֵעַל כָּל גָּבוֹהַּ. וְעַל כֵּן הִקְדִּים מִצְוַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, לְפִי שֶׁצִּוָּה לִקַּח הַשֶּׂה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְהוֹדִיעוֹ מֵאֵיזוֹ יוֹם יַתְחִיל לִמְנוֹת עֲשָׂרָה יָמִים אֵלּוּ. וְאָמַר לוֹ ״כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ״ (מכילתא), וּמִן אוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה יִמְנֶה עֲשָׂרָה יָמִים אֵלּוּ לְהוֹדִיעַ חֻלְשַׁת בְּכוֹר הַמַּזָּלוֹת, וּבִלְקוֹתוֹ יִלְקוּ כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם אֲשֶׁר שָׂמוּ כִּסְלָם בִּבְכוֹר הַמַּזָּלוֹת. וְזֶה טַעַם לְמָה שֶׁמָּסַר לָהֶם מִצְוֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, כִּי דַּם פֶּסַח הַיְינוּ לְבַטֵּל דַּעַת הַמַּאֲמִינִים בְּמַזַּל טָלֶה, וְדַם מִילָה לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח ״כָּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ״ (שמות יב:מח).
פסוק ב:וְר׳ מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ הָיָה דּוֹרֵשׁ, (מכילתא ה כח) לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדָם מִצְוֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם כוּ׳, וְקָשֶׁה עַל דְּבָרָיו הֲלֹא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה לב ה) בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, בִּזְכוּת שֶׁלֹּא שִׁנּוּ שְׁמָם וּלְשׁוֹנָם וְהָיוּ גְּדוּרִין מֵעֲרָיוֹת וְלֹא הָיוּ בָּהֶם דֵּלָטוֹרִין. וְעוֹד קָשֶׁה, לְשׁוֹן ״לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם״ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְלֹא הָיוּ בְּיָדָם מִצְוֹת שֶׁיִּגָּאֲלוּ בִּזְכוּתָם״. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁגַּם ר׳ מַתְיָא סוֹבֵר שֶׁהָיוּ בְּיָדָם אַרְבַּע מִצְוֹת אֵלּוּ, אָמְנָם אוֹתָן הַמִּצְוֹת הֵם בְּשֵׁב וְעַל תַּעֲשֶׂה, וְהָיוּ צְרִיכִין לְמִצְוֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם בְּקוּם וַעֲשֵׂה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כא.) ״מִצְוָה בְּעִידָנָא דְּעָסִיק בָּהּ מַגְּנָא וּמַצְּלָא״. וְכָאן הָיוּ צְרִיכִין גַּם כֵּן הַצָּלָה שֶׁלֹּא לִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבוֹא אֶל בָּתֵּיהֶם, עַל כֵּן הָיוּ צְרִיכִין לְדַם פֶּסַח וּמִילָה לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם לְבַטֵּל אֱמוּנַת מַזַּל טָלֶה. וְזֶהוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּקְחוּ לָכֶם צֹאן שֶׁל מִצְוָה״.
פסוק ז:וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף. וּמֹשֶׁה הָפַךְ הַסֵּדֶר וְאָמַר ״וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת״. וְעַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ (איכה רבה ה כא) נוּכַל לוֹמַר, כִּי אָמְרוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל (מלאכי ג ז) ״שׁוּבוּ אֵלַי תְּחִלָּה״, וְאַחַר כָּךְ ״וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם״. וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְשִׁיבָה: ״אֵין בִּי כֹחַ לָשׁוּב תְּחִלָּה, אֶלָּא אַתָּה תִּהְיֶה הַמַּתְחִיל״, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה כא) ״הֲשִׁיבֵנוּ ה׳ אֵלֶיךָ״, וְאַחַר כָּךְ ״וְנָשׁוּבָה״. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יְפֹרַשׁ הַמַּשְׁקוֹף כְּלַפֵּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֶלְיוֹן עַל כֹּל, כִּדְאִיתָא (תהלים קב כ) ״כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ״. וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת הַמַּחֲזִיקִים הַמַּשְׁקוֹף, הַיְינוּ זְכוּת אָבוֹת וְאִמָּהוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לג כז) ״מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם״, כִּי הָאָבוֹת מִתַּחַת לַמֶּרְכָּבָה וְהֵם זְרוֹעוֹת עוֹלָם. לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּחוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו, ״וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת״ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ ״וְעַל הַמַּשְׁקוֹף״, לוֹמַר שֶׁהַצַּדִּיקִים בְּנֵי אָבוֹת וְאִמָּהוֹת יִהְיוּ הַמַּתְחִילִים. וּמֹשֶׁה אָמַר ״וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף״ תְּחִלָּה, כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לְהַתְחִיל.
פסוק ז:וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁהוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י בְּשִׁיר הַשִּׁירִים (ז ב) שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַלְּסִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה קִלּוּסָם מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. עַל כֵּן הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְּזוּזוֹת לַמַּשְׁקוֹף, לוֹמַר שֶׁהַשֶּׁפַע עוֹלֶה מִלְּמַטָּה, כִּי הַצַּדִּיקִים מוֹסִיפִין כֹּחַ בִּגְבוּרָה שֶׁל מַעְלָה. אָמְנָם מִפְּנֵי הַכָּבוֹד הִקְדִּים מֹשֶׁה הַמַּשְׁקוֹף לַמְּזוּזוֹת, לוֹמַר שֶׁהַשֶּׁפַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, כִּי זֶה דֶּרֶךְ כָּבוֹד אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר שֶׁשְּׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, יָבֹא גַּם כֵּן אֶל נָכוֹן, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָלַק לָהֶם כָּבוֹד, וְהֵם חָלְקוּ כָּבוֹד אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
פסוק יא:וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן. בַּמְּכִילְתָּא מַסִּיק זֶה חִפָּזוֹן שְׁכִינָה, אֲבָל לֶעָתִיד כְּתִיב (ישעיה נב יב) ״כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ״ וְגוֹ׳. בֵּאוּר הַדָּבָר הוּא לְפִי שֶׁבִּגְאֻלָּה זוֹ כְּתִיב ״וַה׳ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם״ (שמות יג כא), מַשְׁמָע אֲבָל לֹא מֵאַחֲרֵיהֶם, לְפִי שֶׁמִּצְרַיִם הָיְתָה מְלֵאָה גִּלּוּלִים, עַל כֵּן אֵין מָקוֹם לַשְּׁכִינָה שָׁם. עַל כֵּן תֵּלְכוּ בְּחִפָּזוֹן כְּדֵי לְמַהֵר לְהַקְבִּיל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. אֲבָל לֶעָתִיד תִּהְיֶה הַשְּׁכִינָה מִלִּפְנֵיהֶם וּמֵאַחֲרֵיהֶם, עַל כֵּן לֹא יִצְטָרְכוּ לֵילֵךְ בְּחִפָּזוֹן אַחַר הַשְּׁכִינָה, כִּי הָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ בָּרְחוּ מִן הַשְּׁכִינָה שֶׁמֵּאַחֲרֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה׳ וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ (ישעיה נב יב).
פסוק יא:דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁמִּפְּנֵי הַצָּלַת יִשְׂרָאֵל יָצָא ה׳ מִמְּקוֹמוֹ אֶל אֶרֶץ טְמֵאָה וְהָיְתָה הַשְּׁכִינָה מְמַהֶרֶת לָצֵאת, עַל כֵּן הֻצְרְכוּ גַּם יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בְּחִפָּזוֹן אַחֲרֵי ה׳.
פסוק כו:וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח מַסִּיק שֶׁבְּפָסוּק זֶה מְדַבֵּר בַּבֵּן הָרָשָׁע הָאוֹמֵר דֶּרֶךְ לַעַג ״מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת״, מִלְּשׁוֹן ״מָה אֱנוֹשׁ״ (תהלים ח:ה), וּמַסִּיק שָׁם ״אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמוֹר לוֹ ׳בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם׳ (שמות יג ח) – לִי וְלֹא לוֹ, אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל״. וּמַקְשִׁים עַל זֶה לָמָּה לֹא זָכַר תְּשׁוּבָתוֹ בְּצִדּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות יב כז) ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״ וְגוֹ׳? וְלָקַח לוֹ תְּשׁוּבָה מִן פָּסוּק שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ לוֹ בַּתּוֹרָה. וְעוֹד, שֶׁכְּבָר נִדְרַשׁ פָּסוּק זֶה עַל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, וְאֶצְלוֹ לֹא דִיֵּק ״לִי וְלֹא לוֹ״, וְאֵיךְ יִדְרוֹשׁ מִן פָּסוּק אֶחָד שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת הַפְכִּיּוֹת? וּמַהֲרִי״א נִתְעוֹרֵר עַל קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ בְּסֵפֶר ״זֶבַח פֶּסַח״ שֶׁלּוֹ וְנִכְנַס בְּדוֹחָקִים גְּדוֹלִים וְתֵרוּצִים שֶׁאֵינָן מִתְיַשְּׁבִים עַל הַלֵּב. וְעַתָּה פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה, כִּי הִנְנִי מְפָרֵשׁ כָּל סִפּוּר שֶׁל הָאַרְבָּעָה בָּנִים אֲשֶׁר בָּהֶם דִּבְּרָה הַתּוֹרָה בְּאֹפֶן שֶׁיּוּתְרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת וְהַשְּׁאֵלוֹת אֲשֶׁר הִקְשָׁה מַהֲרִי״א, וְרָאִיתִי לְהַתִּיר סְפֵקוֹת הַנִּזְכָּרִים בִּתְשׁוּבַת בֵּן הָרָשָׁע בְּשָׁלֹשׁ דְּרָכִים שׁוֹנוֹת.
פסוק כו:דֶּרֶךְ רִאשׁוֹן הוּא, שֶׁפָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח״ וְגוֹ׳ אֵינוֹ נִקְשָׁר עִם פָּסוּק שֶׁלְּמַעְלָה כְּלָל, וְהוּא מִלְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשֵׁיהּ. וְהָרְאָיָה עַל זֶה, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם זֶבַח פֶּסַח הוּא״, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִזְכִּיר בִּתְשׁוּבַת כָּל הַבָּנִים ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״, ״וְאָמַרְתָּ אֵלָיו״. וְלָמָּה שִׁנָּה כָּאן וְכָתַב ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח״ וְלֹא פֵּרֵשׁ לְמִי יֹאמַר? וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה אָמַר בְּכָל מָקוֹם עַל הַפֶּסַח ״וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה״ (שמות יג, ה), וְכָאן אָמַר ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה״? וְעוֹד קָשֶׁה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם קָרָא הַבָּנִים בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי לְהַלָּן נֶאֱמַר (שמות יג, ח) ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״, וּבַבֵּן הַתָּם אָמַר (שמות יג, יד) ״וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ לֵאמֹר מַה זֹּאת״, וּבַבֵּן הֶחָכָם נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ו, כ) ״כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה״. וְכָאן אָמַר ״וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם״ לְשׁוֹן רַבִּים.
פסוק כו:אֲבָל וַדַּאי שֶׁכָּאן מְדַבֵּר בִּזְמַן שֶׁיָּקוּמוּ הַרְבֵּה בָּנִים סוֹרְרִים וְיַחְשְׁבוּ לַהֲרוֹס פִּנַּת עֲבוֹדָה זוֹ וּלְהַשְׁבִּית אֶת הָעָם מִמְּלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבַעֲבוּר אוֹתָם הַמְּהָרְסִים צְרִיכָה הָעֲבוֹדָה שִׁמּוּר בְּיוֹתֵר, וְעַל אוֹתוֹ דּוֹר סוֹרֵר אָמַר ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת״ (שמות יב:יז) – תִּשְׁמְרוּ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תֵּהָרֵס. וְאַחַר כָּךְ בֵּאֵר בְּאֵיזוֹ זְמַן צְרִיכָה הָעֲבוֹדָה שִׁמּוּר, עַל זֶה אָמַר ״וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״ (שמות יב:כו), רוֹצֶה לוֹמַר וְהָיָה צֹרֶךְ זֶה הַשִּׁמּוּר בְּאוֹתוֹ זְמַן כִּי יָקוּמוּ בְנֵיכֶם בָּנִים מַשְׁחִיתִים וְיֹאמְרוּ דֶּרֶךְ לַעַג ״מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״, כִּי ״בְּלַעֲגֵי שָׂפָה יְדַבְּרוּ אֶל הָעָם הַזֶּה״ (ישעיהו כח:יא) כְּדֵי לְהַשְׁבִּיתָם מִמְּלֶאכֶת עֲבוֹדַת ה׳, וְעַל אוֹתוֹ זְמַן אָמַר ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה״, כִּי אָז הִיא צְרִיכָה שִׁמּוּר בְּיוֹתֵר לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַמַּלְעִיגִים, וּלְכָךְ נָקַט ״בְּנֵיכֶם״ לְשׁוֹן רַבִּים, כִּי בַּעֲבוּר אֵיזֶה יָחִיד הַמַּלְעִיג אֵינָהּ צְרִיכָה שִׁמּוּר כָּל כָּךְ, כִּי בָּטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם. וּלְפִי זֶה פָּסוּק רִאשׁוֹן אֵינוֹ נִקְשָׁר עִם הַפָּסוּק שֶׁאַחֲרָיו.
פסוק כו:וּמַה שֶּנֶּאֱמַר אַחַר כָּךְ, ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״ (שמות יב:כז) מִלְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשֵׁיהּ הוּא, לְפִי שֶׁאָמַר רשב״ג: כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר. וּמְנָא לֵיהּ לְרשב״ג לוֹמַר כֵּן, שֶׁנּוֹסָף עַל עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת בְּפוֹעַל חַיָּב הוּא לוֹמַר וּלְסַפֵּר בַּפֶּה מֵעִנְיָנָם? וַדַּאי לָמַד זֶה מִן פָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא״ וְגוֹ׳, שֶׁהוּא צִוּוּי עַל הָאֲמִירָה בַּפֶּה נוֹסָף עַל הָעֲשִׂיָּה. וַעֲדַיִן לֹא הֻזְכַּר שֶׁיִּהְיֶה חוֹב לְסַפֵּר בַּפֶּה עִנְיַן מַצָּה וּמָרוֹר, כִּי בְּפָסוּק זֶה לֹא נִזְכַּר כִּי אִם זֶבַח פֶּסַח. עַל כֵּן נֶאֱמַר אַחַר כָּךְ ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם״ (שמות יג:ח), וְדָרַש בַּעַל הַהַגָּדָה ״בַּעֲבוּר זֶה״ – לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ. וְקָשֶׁה עַל זֶה, לָמָּה לֹא הִזְכִּיר גַּם הַפֶּסַח וְלוֹמַר ״בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ״? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר חוֹב הָאֲמִירָה בַּפֶּה מֵעִנְיַן הַפֶּסַח בְּפָסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הִיא״, אֲבָל מֵעִנְיַן מַצָּה וּמָרוֹר לֹא הִזְכִּיר עֲדַיִן שֶׁחַיָּב לְסַפֵּר בַּפֶּה אַף אִם לֹא יִשְׁאַל שׁוּם אָדָם עֲלֵיהֶם. וְאִם כֵּן, פָּסוּק ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״ מְדַבֵּר בְּמַצָּה וּמָרוֹר לְחוּד, שֶׁחַיָּב לְסַפְּרָם בַּפֶּה בִּפְנֵי בְּנֵי בֵּיתוֹ אַף אִם לֹא יִשְׁאָלוּהוּ כְּלוּם.
פסוק כו:וּלְפִי זֶה, לֹא הוּזְכַּר בַּתּוֹרָה עֲדַיִן שׁוּם תְּשׁוּבָה לָרָשָׁע רָע הָאוֹמֵר בְּלַעֲגֵי שָׂפָה ״מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״, וְדַעַת בַּעַל הַהַגָּדָה שֶׁפָּסוּק ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״ הוּא תְּשׁוּבָה לַבֵּן הָרָשָׁע וְלַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל. כִּי קָשֶׁה עַל דִּבְרֵי בַּעַל הַהַגָּדָה שֶׁדָּרַשׁ פָּסוּק זֶה עַל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, מְנָא לֵיהּ לוֹמַר שֶׁהַבֵּן שׁוֹתֵק מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל? שֶׁמָּא הוּא שׁוֹתֵק מֵחֲמַת שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר וְאֵינוֹ רוֹצֶה אֲפִלּוּ לְדַבֵּר מִמִּצְוָה זוֹ, כִּי כָּל כָּךְ הִיא בְּזוּיָה בְּעֵינָיו. וְכָךְ הִקְשָׁה גַּם מַהֲרִי״א, אֲבָל לֹא תֵּרֵץ כְּלוּם, כִּי הַתְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בַּתּוֹרָה אֵינָהּ רְאָיָה כְּלָל עַל מַחֲשֶׁבֶת הַבֵּן, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַחֲשַׁבְתּוֹ, אִם לַעֲקָל אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת (סנהדרין כו). וְהַתּוֹרָה אֵין בְּיָדָהּ לְהַגִּיד לָנוּ נְבוּאָה כָּזוֹ לוֹמַר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּלוּי מַחֲשַׁבְתּוֹ, כִּי אַךְ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ גָּלוּי. מִכָּל מָקוֹם, אֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע, וּלְפָנֵינוּ מִי גָּלוּי? וְכִי מִלְּתָא דִּפְסִיקָא הוּא שֶׁכָּל שׁוֹתֵק הַיְינוּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל?
פסוק כו:עַל כֵּן לִבִּי אוֹמֵר שֶׁלֹּא זוֹ הַדֶּרֶךְ, אֶלָּא כָּךְ בֵּאוּר הָעִנְיָן: לְפִי שֶׁדִּיּוּק זֶה ״לִי וְלֹא לוֹ״ אֵינוֹ מוּבָן מִלְּשׁוֹן ״לִי״, וְהַדִּיּוּק תָּלוּי בְּדַעַת הַבֵּן הַיּוֹשֵׁב לְפָנָיו, כִּי אִם זֶה הַבֵּן הַשּׁוֹתֵק רָשָׁע הוּא וְהָעֲבוֹדָה אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת לִכְלוּם בְּעֵינָיו, אָז שַׁפִּיר מְדֻיָּק ״לִי וְלֹא לוֹ״, לְפִי שֶׁאוֹמֵר לוֹ שֶׁבַּעֲבוּר עֲבוֹדָה זוֹ עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְכָל הַנּוֹרָאוֹת, וּמַשְׁמָע מִזֶּה שֶׁאִלּוּ לֹא הָיִיתִי מִתְעַסֵּק בַּעֲבוֹדָה זוֹ עֲדַיִן לֹא הָיִיתִי נִגְאָל. וְכֵן בֵּן זֶה הָרָשָׁע, וַדַּאי אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה רוֹצֶה לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זוֹ, וְאָז בְּהֶכְרֵחַ לֹא הָיָה נִגְאָל. אֲבָל אִם זֶה הַבֵּן הַשּׁוֹתֵק אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל וְאֵין הָעֲבוֹדָה בְּזוּיָה עָלָיו, אִם כֵּן מַאן יֵימַר שֶׁאִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זוֹ? מִסְּתָמָא אִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה עוֹבֵד גַּם הוּא אוֹתָהּ עֲבוֹדָה, וּבְלִי סָפֵק הָיָה נִגְאָל גַּם הוּא. וְלֹא יְדֻיַּק כְּנֶגְדּוֹ ״לִי וְלֹא לוֹ״, כִּי לְשׁוֹן ״לִי״ אֵינוֹ דִּיּוּק כְּלָל מִצַּד עַצְמוֹ, כִּי הָאָב הֻצְרַךְ לוֹמַר אֶל הַבֵּן לְשׁוֹן ״לִי״, כִּי הַבֵּן לֹא הָיָה בְּאוֹתוֹ דּוֹר, וְאֵיךְ יֹאמַר ״עָשָׂה ה׳ לָנוּ״? אֲבָל הַדִּיּוּק בָּא מִדַּעַת הַבֵּן אִם הוּא מַאֲמִין בַּעֲבוֹדָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ אוֹ לֹא, כִּי אִם אֵינוֹ מַאֲמִין בָּהּ, אָז וַדַּאי לֹא הָיָה מִתְעַסֵּק בָּהּ אִלּוּ הָיָה שָׁם, וְאָז בְּהֶכְרֵחַ לֹא הָיָה נִגְאָל, שֶׁהֲרֵי בַּעֲבוֹדָה זוֹ עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם הַיְּצִיאָה וּשְׁאָר גְּדוֹלוֹת, וּמִי שֶׁלֹּא הָיָה מִתְעַסֵּק בָּהּ לֹא הָיָה נִגְאָל. אֲבָל אִם הַבֵּן מַאֲמִין בָּעֲבוֹדָה, זוּלַת שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת לִשְׁאוֹל, וַדַּאי אִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה מִתְעַסֵּק גַּם הוּא בַּעֲבוֹדָה זוֹ וְהָיָה נִגְאָל גַּם הוּא. וְאָמְרָה הַתּוֹרָה: אִם יִקְרֶה מִקְרֶה שֶׁבִּנְךָ יֵשֵׁב לְפָנֶיךָ וְיָשִׂים יָד לְפֶה וְלֹא יִשְׁאָלְךָ כְּלוּם, וְיִהְיֶה הַדָּבָר בְּסָפֵק אֶצְלְךָ אִם הוּא שׁוֹתֵק בַּעֲבוּר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהוּא רָשָׁע רָע, הִנֵּה כְּדֵי לָצֵאת מִידֵי מְבוּכָה זוֹ, צֵא תֹּאמַר לוֹ ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם״, וְאָז מִמַּה נַּפְשָׁךְ אַתָּה יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתְךָ, כִּי אִם הוּא רָשָׁע בַּלֵּב, אָז הִקְהֵיתָ אֶת שִׁנָּיו בְּאָמְרְךָ ״עָשָׂה ה׳ לִי״, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֲבוֹדָה, אָז יוּבַן ״לִי וְלֹא לוֹ״. וְאִם אֵינוֹ רָשָׁע אַךְ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, אָז אֱמוֹר לוֹ פָּסוּק זֶה וְלֹא יוּבַן מִמֶּנּוּ ״לִי וְלֹא לוֹ״, שֶׁהֲרֵי אִלּוּ הָיָה שָׁם וַדַּאי הָיָה גַם הוּא עוֹסֵק בַּעֲבוֹדָה זוֹ.
פסוק כו:וּמִטַּעַם זֶה שִׁנָּה כָּאן לוֹמַר ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״. וְלֹא נֶאֱמַר ״וְאָמַרְתָּ״ אוֹ ״וְדִבַּרְתָּ״, אֶלָּא לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן הַגָּדָה מְשַׁמֵּשׁ דָּבָר וְחִלּוּפוֹ, מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יט ג), אַף עַל פִּי שֶׁבַּעֲבוּר הַיּוֹ״ד פֵּרֵשׁ כֵּן, מִכָּל מָקוֹם אַף בְּלֹא יוֹ״ד מַשְׁמָעוּתוֹ דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין; וּמְשַׁמֵּשׁ גַּם לְשׁוֹן רַכָּה, כִּדְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פֶּרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין (חגיגה יד.): ״אַגָּדָה שֶׁמּוֹשְׁכִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמַּיִם״, וְכֵן מַשְׁמָע פֶּרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פז.), כִּי שָׁם דָּרְשׁוּ פָּסוּק ״וַיַּגֵּד מֹשֶׁה״ (שמות יט ט) שֶׁהוּא מַשְׁמָע לִתְרֵי אַפֵּי. עַל כֵּן נֶאֱמַר כָּאן לְשׁוֹן ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״, שֶׁאִם הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, אֲזַי תִּמְשֹׁךְ לִבּוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן״ (שמות יב כא), רוֹצֶה לוֹמַר: מִשְׁכוּ לֵב בְּנֵיכֶם לַעֲבוֹדַת ה׳. וְכֵן ״אַגָּדָה״ לְשׁוֹן מְשִׁיכָה, כָּאָמוּר, עַל יְדֵי דְּבָרִים רַכִּים. וְאִם הוּא רָשָׁע בַּלֵּב, אֲזַי בִּדְבָרִים אֵלֶּה תַּאֲכִילֵהוּ דְּבָרִים קָשִׁים כַּגִּידִין הַמַּקְהִים שִׁנֵּי הָאָדָם, לְפִי שֶׁיָּבִין מִדְּבָרֶיךָ ״לִי וְלֹא לוֹ״. וּמִכָּאן לָמַד בַּעַל הַהַגָּדָה לוֹמַר ״וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו״ כוּ׳, וְלָמַד תְּשׁוּבָה לַבֵּן הָרָשָׁע מִן פָּסוּק ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״, שֶׁאִם אָמְרָה הַתּוֹרָה לְדַבֵּר כֵּן אֶל הַבֵּן הַשּׁוֹתֵק מִסָּפֵק שֶׁמָּא רָשָׁע הוּא, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתָּשׁוּב כֵּן אֶל הַבֵּן הָרָשָׁע הָאוֹמֵר בְּפֶה מָלֵא דֶּרֶךְ לַעַג ״מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר הוּא. וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְבָאֵר זֶה עוֹד בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת, וְהַמְעַיֵּן יִבְחַר מֵהֶם הַטּוֹב בְּעֵינָיו.
פסוק כו:דֶּרֶךְ שֵׁנִי הוּא, לְהָפִיס דַּעַת רֹב מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה הַסּוֹבְרִים שֶׁהַפָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא״ נִקְשָׁר עִם פָּסוּק שֶׁלְּפָנָיו, וְהוּא תְּשׁוּבָה לַבֵּן הָרָשָׁע וְלַסּוֹרְרִים אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ לַהֲרֹס פִּנַּת הָעֲבוֹדָה בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְנוּכַל לוֹמַר שֶׁכַּוָּנַת הַמַּגִּיד לוֹמַר, שֶׁתָּשִׁיב לַבֵּן הָרָשָׁע תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁבְּצִדּוֹ, וְהוּא פָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״, כִּי כָּל הַמּוּבָן מִן פָּסוּק ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם״ מוּבָן גַּם מִן פָּסוּק זֶה, כִּי הָרָשָׁע אוֹמֵר ״מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״ – ״לָכֶם״ וְלֹא לוֹ, כִּי הוּא סוֹבֵר שֶׁאֵין מַמָּשׁ בַּעֲבוֹדָה זוֹ וְאֵינָהּ כִּי אִם לָכֶם לַהֲנָאַתְכֶם, כִּי אַתֶּם הָאוֹכְלִים וְהַשּׁוֹתִים. וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ״זֶבַח פֶּסַח הִיא לַה׳״ וְלֹא לָנוּ, וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה – אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וְאֵיךְ תֹּאמַר שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, הֲרֵי כָּל מִי שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק בַּעֲבוֹדָה זוֹ נִצּוֹל מִן הַנֶּגֶף, וְהַמִּצְרִים שֶׁלֹּא עָסְקוּ בַּעֲבוֹדָה זוֹ נִגּוֹפוּ, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל בַּעֲבוּר עֲבוֹדָה זוֹ. וּמִפָּסוּק זֶה הוֹצִיא דִּיּוּק ״לִי וְלֹא לוֹ״, לְפִי שֶׁהָרָשָׁע מוֹדֶה שֶׁאִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זוֹ, וְאִם כֵּן וַדַּאי לֹא הָיָה נִגְאָל אֶלָּא הָיָה נִגּוֹף עִם הַמִּצְרִים שֶׁלֹּא הָיוּ עֲסוּקִים בַּעֲבוֹדָה זוֹ וְהָיוּ נִגּוֹפִים. וּמַה שֶּׁכָּתוּב וְאָמַרְתָּ לּוֹ ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי״, אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁיֹּאמַר לוֹ אוֹתוֹ פָּסוּק הַנֶּאֱמָר עַל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, אֶלָּא כַּוָּנָתוֹ לְהָשִׁיב לוֹ כְּצוּרָתוֹ פָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״. וּמַה שֶּׁלֹּא הֵבִיא הַפָּסוּק כַּהֲוָיָתוֹ, לְפִי שֶׁהוֹסִיף לוֹמַר ״וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו״, וַעֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ מַה הַדָּבָר הַמַּקְהֶה שִׁנָּיו, עַל כֵּן עָשָׂה פֵּרוּשׁ עַל פָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא״, וְאָמַר שֶׁמִּן פָּסוּק זֶה יוּבַן שֶׁבַּעֲבוּר זֶה הַפֶּסַח עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם וְהִצִּילָנוּ מִן הַנֶּגֶף. וּמִמֵּילָא יָבִין הָרָשָׁע ״לִי וְלֹא לוֹ״, כִּי אִלּוּ הָיָה שָׁם וַדַּאי לֹא הָיָה עוֹבֵד הָעֲבוֹדָה, וְאָז לֹא הָיָה נִגְאָל אֶלָּא הָיָה נִגּוֹף עִם הַמִּצְרִים, וּבָזֶה יַקְהֶה אֶת שִׁנָּיו.
פסוק כו:וּמַה שֶּׁכָּתוּב לְשׁוֹן ״אַף״, לוֹמַר ״וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו״. לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סדר עולם) שֶׁכַּאֲשֶׁר קָשְׁרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַטָּלֶה בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה, הָיוּ שִׁנֵּי הַמִּצְרִים קֵהוֹת, לְפִי שֶׁגַּם הַמִּצְרִים הָיוּ מַלְעִיגִים עַל מִצְוָה זוֹ, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּמַזַּל טָלֶה, וְזוֹ הִיא דַּעַת רָשָׁע זֶה. וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר רָשָׁע זֶה רוֹאֶה אֶת יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִים בְּמִצְוָה זוֹ, אָז שִׁנָּיו קֵהוֹת מֵעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיב, י) ״רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס, שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס״. וְנוֹסָף עַל קְהִיַּת שִׁנָּיו שֶׁכְּבָר קָהוּ מֵעַצְמָם, אַף אַתָּה תּוֹסִיף לְהַקְהוֹת שִׁנָּיו, וֶאֱמוֹר לוֹ פֵּרוּשׁ עַל פָּסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״ (שמות יב, כז), שֶׁיּוּבַן מִמֶּנּוּ ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָה ה׳ לִי״ וְלֹא לוֹ כוּ׳. וְאִלּוּ הָיָה מֵבִיא לוֹ הַפָּסוּק כַּהֲוָיָתוֹ, אוּלַי לֹא הָיָה הָרָשָׁע מֵבִין מִמֶּנּוּ פֵּרוּשׁ זֶה הַמַּקְהֶה אֶת שִׁנָּיו. אֲבָל פָּסוּק הַנֶּאֱמָר בְּסָמוּךְ ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָה ה׳ לִי״ (שמות יג, ח) – אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר ״לִי״ בְּהֶדְיָא, מִכָּל מָקוֹם אֵין לְדַקְדֵּק מִמֶּנּוּ ״לִי וְלֹא לוֹ״, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״לִי״ אֵינוֹ דִּיּוּק כְּלָל, כִּי אֵיךְ יֹאמַר הָאָב אֶל הַבֵּן ״עָשָה ה׳ לָנוּ״, וְהַבֵּן לֹא הָיָה שָׁמָּה בִּשְׁעַת הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם? עַל כֵּן הֻצְרַךְ הָאָב לוֹמַר ״לִי״. וְגַם אֵין לְדַיֵּיק ״לִי וְלֹא לוֹ״, לְפִי שֶׁאִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זוֹ? כִּי מַאן יֵימַר לָן שֶׁלֹּא הָיָה עוֹבֵד הָעֲבוֹדָה? מִסְּתָמָא הָיָה עוֹבְדָהּ גַּם הוּא, וְהָיָה נִגְאָל עִם כָּל אֶחָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּפָסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״, מוּבָן שַׁפִּיר שֶׁפֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא ״לִי וְלֹא לוֹ״, כִּי שָׁם בֵּאֵר בְּהֶדְיָא שֶׁהָעוֹסְקִים בָּעֲבוֹדָה נִצּוֹלוּ מִן הַנֶּגֶף, וְהַמִּצְרִים שֶׁלֹּא עָסְקוּ בָהּ נִגּוֹפוּ. וְאִם כֵּן, רָשָׁע זֶה אֲשֶׁר בְּלַעֲגֵי שָׂפָה מְדַבֵּר ״מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״ וְלֹא לוֹ, וְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל – וַדַּאי אִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זוֹ, וְאָז בְּהֶכְרֵחַ לֹא הָיָה נִגְאָל, אֶלָּא נִגּוֹף עִם הַמִּצְרִים. וְזֶה דִּקְדּוּק נָכוֹן וְיָקָר.
פסוק כו:דֶּרֶךְ שְׁלִישִׁי הוּא, לְהָפִיס דַּעַת מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה וְהָאַגָּדָה הַסּוֹבְרִים שֶׁדַּעַת בַּעַל הַהַגָּדָה לְהָשִׁיב לָרָשָׁע פָּסוּק ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי״ (שמות יג:ח), הַנִּדְרָשׁ עַל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל. וְדַעַת בַּעַל הַהַגָּדָה שֶׁכָּתְבָה הַתּוֹרָה שְׁנֵי תְּשׁוּבוֹת לַבֵּן הָרָשָׁע: תְּשׁוּבָה אַחַת הִיא הַנֶּאֱמֶרֶת בְּצִדּוֹ בְּפָסוּק ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״ (שמות יב:כז). תְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה הִיא הָרְמוּזָה בְּפָסוּק ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי״ וְגוֹ׳ (שמות יג:ח). וְדַעְתּוֹ לוֹמַר שֶׁבְּפָסוּק ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״ תְּשׁוּבָה לַבֵּן הָרָשָׁע וּלְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, וּרְאָיָתוֹ מִמַּה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״וְאָמַרְתָּ״ אוֹ ״וְדִבַּרְתָּ״, לְפִי שֶׁאֲמִירָה רַכָּה וְכָל דִּבּוּר קָשֶׁה, וּלְשׁוֹן הַגָּדָה מְמֻצָּע וְכוֹלֵל לְשׁוֹן דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין הַמַּקְהִים שִׁנֵּי הָאָדָם, וּדְבָרִים רַכִּים הַמּוֹשְׁכִים לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, כַּמְבֹאָר בְּדֶרֶךְ רִאשׁוֹן לְמַעְלָה. וְזֶה רֶמֶז שֶׁרָצָה הַכָּתוּב שֶׁהָאָב יֹאמַר פָּסוּק זֶה לִשְׁנֵי בָּנִים, הֵן לְבֵן זֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל לְהַגִּיד וְלִמְשׁוֹךְ לִבּוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ״ וְגוֹ׳ (שמות יב:כא), וְלוֹמַר לוֹ ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי״ וְגוֹ׳, וּכְבָר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה שֶׁלְּבֵן זֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל אֵין דִּיּוּק כְּלָל מִלְּשׁוֹן ״לִי״ לוֹמַר ״לִי וְלֹא לוֹ״. רַק לְבֵן סוֹרֵר תַּגִּיד דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין, וְעַל יְדֵי שֶׁתַּאֲכִילֵהוּ דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין תַּקְהֶה אֶת שִׁנָּיו וְתֹאמַר לוֹ גַּם כֵּן פָּסוּק זֶה ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי״, וּמְדֻיָּק שַׁפִּיר אֶצְלוֹ ״לִי וְלֹא לוֹ״, לְפִי שֶׁאִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זוֹ, וְאָז וַדַּאי לֹא הָיָה נִגְאָל, שֶׁהֲרֵי גַּם לִי לֹא עָשָׂה ה׳ כִּי אִם בַּעֲבוּר זֶה. וְאִלּוּ נִכְתַּב פָּסוּק זֶה לַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל לְבַד, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְאָמַרְתָּ״ אֲמִירָה רַכָּה. וְאִלּוּ לֹא נִכְתַּב כִּי אִם לַבֵּן הָרָשָׁע לְבַד, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְדִבַּרְתָּ״ דִּבּוּר קָשֶׁה. וְעוֹד שֶׁלֹּא נִסְמַךְ פָּסוּק זֶה לְלַעֲגוֹ וּבוּזוֹ שֶׁל דִּבְרֵי הָרָשָׁע, אֶלָּא כָּתַב ״וְהִגַּדְתָּ״ שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּמַשְׁמָע כָּאָמוּר.
פסוק כו:וְדַעַת הַתּוֹרָה, לְנַסּוֹת תְּחִלָּה אֶת הָרָשָׁע אִם הוּא אֶפְשָׁרִי לִמְשׁוֹךְ אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּדְבָרִים רַכִּים, וְזוֹ הִיא הַתְּשׁוּבָה שֶׁבְּצִדּוֹ ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳״ (שמות יב:כז), וּמִלַּת ״וַאֲמַרְתֶּם״ הַיְינוּ אֲמִירָה רַכָּה, כִּי בְּפָסוּק זֶה לֹא מַשְׁמַע ״לִי״ וְלֹא ״לוֹ״, שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְתַּב בְּפָסוּק זֶה לְשׁוֹן ״לִי״ בְּהֶדְיָא. וְאִם יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ וְלֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים, אָז ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ״ (שמות יג:ח) לְהַאֲכִילוֹ דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִים לְהַקְהוֹת בָּהֶם שִׁנָּיו, וְלוֹמַר לוֹ ״בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי״ – ״לִי״ וְלֹא ״לוֹ״. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ״ (שמות יב:כא), ״מִשְׁכוּ״ לְשׁוֹן אַגָּדָה, שֶׁתִּמְשְׁכוּ בַּתְּחִלָּה בִּדְבָרִים רַכִּים אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדַת הַפֶּסַח, וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ אָז ״וּקְחוּ״ קִיחָה בַּיָּדַיִם בְּעַל כָּרְחָם, וּדְבָרִים קָשִׁים דּוֹמִים לִכְפִיָּה בַּיָּדַיִם מַמָּשׁ, דְּהַיְינוּ קִיחָה.
פסוק כו:וּמַה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בַּעַל הַהַגָּדָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּצִדּוֹ ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא״, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁרְמָזָהּ בְּמַה שֶׁאָמַר ״וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו״. מַהוּ לְשׁוֹן ״אַף״? אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר כִּי זֶה אֵין אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁתָּשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁבְּצִדּוֹ, כִּי פָּשׁוּט הוּא שֶׁוַּדַּאי תָּשִׁיב לוֹ אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה. אֶלָּא ״אַף״ זוֹ, רָצָה לוֹמַר אַף תְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה הַמְדַבֶּרֶת מֵעִנְיַן קֵהוּי שִׁנֵּי הָרָשָׁע, אַף אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה תָּשִׁיב לוֹ אִם לֹא יִוָּסֵר בִּתְשׁוּבָה רִאשׁוֹנָה. וְאִם כֵּן, רָמַז בְּמִלַּת ״אַף״ גַּם הַתְּשׁוּבָה שֶׁבְּצִדּוֹ, בְּדֶרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״. כִּי לְכָךְ כָּתְבָה הַתּוֹרָה שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת לַבֵּן הָרָשָׁע, אַחַת רַכָּה וְאַחַת קָשָׁה. וְאָמַר בַּעַל הַהַגָּדָה: לֹא תָּגוּר מִפְּנֵי הָרָשָׁע, וְנוֹסָף עַל תְּשׁוּבָה הָרַכָּה הָרִאשׁוֹנָה, תָּשִׁיב לוֹ אַף תְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה זוֹ לְהַקְהוֹת בָּהּ שִׁנָּיו. וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ שֶׁפָּסוּק אֶחָד יִהְיֶה נִדְרָשׁ בִּשְׁנֵי אֳפָנִים סוֹתְרִים, כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין הַדִּיּוּק בָּא מִמִּלַּת ״לִי״, וְעִקַּר הַדִּיּוּק תָּלוּי ״בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״ (מלאכי ג:יח). עַל כֵּן לְרָשָׁע רָע שֶׁלֹּא עֲבָדוֹ, מְדֻיָּק ״לִי וְלֹא לוֹ״. אֲבָל הַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, אִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה עוֹבְדוֹ, עַל כֵּן אֵין דִּיּוּק ״לִי וְלֹא לוֹ״ שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ, וְאִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה נִגְאָל גַּם הוּא.
פסוק מא:שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁמּוֹנֶה מִזְּמַן בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים, וּמַהֲרִי״א פֵּרֵשׁ שֶׁנִּתּוֹסְפוּ לָהֶם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּחֶטְאָם, כִּי הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם רָעִים וְחַטָּאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל (כ, ה) ״וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ׳, וָאוֹמַר אֲלֵיהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ״. וּלְדַעְתִּי נִרְאֶה לְהוֹסִיף וְלוֹמַר שֶׁתּוֹסֶפֶת זְמַן זֶה בָּא לָהֶם לְפִי שֶׁרַבִּים הֵמָּה עַמֵּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא רָצוּ לָצֵאת כְּלָל מִמִּצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי בַּעֲבוּר זֶה מֵתוּ אַרְבָּעָה חֲלָקִים בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה, וּרְאָיָה לָזֶה מֵהָא שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״. כָּל אֲרִיכוּת זֶה לָמָּה לִי? כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם ת״ל שָׁנָה״. אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְאַבְרָהָם ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״ (בראשית טו, יג) — גֵּרִים וְלֹא תּוֹשָׁבִים, וְהֵמָּה לְשׁוֹאָה יְבַקְשׁוּ לִהְיוֹת תּוֹשָׁבִים בָּאָרֶץ וְלֹא לָצֵאת מִשָּׁם. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרַיִם״, רוֹצֶה לוֹמַר אוֹתָן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ לָהֶם יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע כְּתוֹשָׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, הֵמָּה גָּרְמוּ אֶל מִסְפַּר ת״ל שָׁנָה, כִּי בַּעֲבוּרָם נִתְאָרֵךְ הַקֵּץ עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נִתְרַצּוּ לָצֵאת חֵלֶק חֲמִישִׁי לְפָחוֹת. וְיוּבַן מִזֶּה שֶׁלֹּא הָיְתָה יְשִׁיבָתָם שָׁמָּה ת״ל שָׁנָה, אֶלָּא יְשִׁיבָתָם שָׁמָּה כְּתוֹשָׁבִים גָּרַם מִסְפַּר ת״ל.
פסוק מב:לֵיל שִׁמֻּרִים לַה׳. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם״, לְפִי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (דברים רבה ד, ד): ״נֵרִי בְּיָדְךָ וְנֵרְךָ בְּיָדִי, שְׁמוֹר לִי וַאֲנִי אֶשְׁמוֹר לְךָ, שְׁמוֹר נֵר מִצְוָה וַאֲנִי אֶשְׁמוֹר נֵר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָדָם שֶׁבְּיָדִי״. וְהִנֵּה בְּלַיְלָה זוֹ שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל נֵר מִצְוַת הַפֶּסַח כְּכָל חֻקֹּתָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמָרָם וְלֹא נָתַן הַמַּשְׁחִית לָבוֹא בְּבָתֵּיהֶם. וְעַל שְׁמִירָה זוֹ אָמַר ״לֵיל שִׁמֻּרִים לַה׳ לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״, וּכְנֶגֶד שְׁמִירַת יִשְׂרָאֵל הַמִּצְוֹת אָמַר ״שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם״. אֲבָל בָּרִאשׁוֹנָה לֹא נֶאֱמַר ״לְדֹרֹתָם״, כִּי שְׁמִירַת מִצְוַת הַפֶּסַח לְבַד הֻקְבַּע לְדוֹרוֹת, אֲבָל שְׁמִירָה מִן הַמַּזִּיקִים לֹא הֻקְבַּע לְדוֹרוֹת, כִּי בְּמִצְרַיִם לְבַד יָצָא הַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל וְלֹא לְדוֹרוֹת.
פסוק נא:וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה׳ וְגוֹ׳. כְּבָר נֶאֱמַר פָּסוּק זֶה לְמַעְלָה (פסוק מא), וְיֵשׁ כַּמָּה שִׁנּוּיִים בֵּין שְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ, כִּי לְמַעְלָה אָמַר ״יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה׳״ (שמות יב:מא), מַשְׁמָע כְּאִלּוּ יָצְאוּ מֵעַצְמָם, וְכָאן נֶאֱמַר ״הוֹצִיא ה׳״. לְמַעְלָה אָמַר שֶׁיָּצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה׳ וְלֹא הִזְכִּיר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָאן אָמַר ״הוֹצִיא ה׳ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְעוֹד שֶׁאָמַר ״עַל צִבְאֹתָם״ (שמות יב:נא), מַשְׁמָע שֶׁ״צִּבְאוֹת״ לָאו הַיְינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק נא:וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁהָעֵרֶב רַב שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְיָצְאוּ מֵעַצְמָם מִמִּצְרַיִם קָרָא הַכָּתוּב ״צִבְאוֹת ה׳״, כִּי חֲבִיבִים הַגֵּרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בִּכְלַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם ״צִבְאוֹת ה׳״ הֵם גַּם כֵּן, כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן ״יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה׳״ עַל הַגֵּרִים שֶׁיָּצְאוּ מֵעַצְמָם וְלֹא הוֹצִיאָם ה׳. אֲבָל בְּפָסוּק שֵׁנִי אָמַר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ שֶׁהוֹצִיאָם ה׳ ״עַל צִבְאֹתָם״, נוֹסָף עַל אוֹתָן הַצְּבָאוֹת שֶׁיָּצְאוּ כְּבָר מֵעַצְמָם. וּלְכָךְ נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת וָאֵרָא (שמות ז, ד) ״וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל״, כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבִין לוֹמַר שֶׁעַל קְהַל גֵּרִים אָמַר ״וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי״, עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ ״אֶת עַמִּי״. כִּי בְּלִי סָפֵק שֶׁגַּם יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ ״צְבָאוֹת״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהוּא מִלָּה מוּרְכֶּבֶת: ״צָבָא אוֹת״, רוֹצֶה לוֹמַר: צָבָא שֶׁיֵּשׁ לִי בָּהֶם אוֹת. וְאָמְרוּ זֶה עַל אוֹת שַׁבָּת, מִילָה וּתְפִלִּין, כִּי שְׁלָשְׁתָּן נִקְרְאוּ ״אוֹת״, וְטַעֲמוֹ יָדוּעַ. וְאָמַר בִּשְׁנֵיהֶם ״וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה״, כִּי בָּעֵרֶב רַב הֻצְרַךְ לוֹמַר כֵּן שֶׁיָּצְאוּ לְעֵין כֹּל וְלֹא יָרְאוּ מִן פַּרְעֹה מַלְכָּם, וּבְיִשְׂרָאֵל הֻצְרַךְ לוֹמַר כֵּן לְהוֹרוֹת שֶׁיְּצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה בַּיּוֹם מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר לג, ג) ״מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז, א) ״הוֹצִיאֲךָ ה׳ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה״, פֵּרְשׁוּ רַשִׁ״י וְהָרַמְבַּ״ן שֶׁבַּלַּיְלָה נָתַן לָהֶם רְשׁוּת לָצֵאת, וּמַהֲרִי״א פֵּרֵשׁ שֶׁמִּלַּת ״לַיְלָה״ מוּסָב עַל ״וְעָשִׂיתָ פֶּסַח״.
