פסוק א:ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן. שומע אני שהיה הדבור לאהרן ולמשה, ת"ל (פ׳ וארא) ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, למשה היה הדבור ולא לאהרן, א"כ מה ת"ל ואל אהרן, ללמד שכשם שהיה משה כלל לדברות כך היה אהרן כלל לדברות .
(מכילתא)
פסוק א:בארץ מצרים. חוץ לכרך, ולמה לא דבר עמו בתוך העיר – מפני שהיתה מלאה שקוצים וגלולים .
(מכילתא)
פסוק א:לאמר. [מהו לאמר], א"ר ישמעאל, צא ואמור להם מיד, שנאמר (פ׳ תשא) ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה .
(שם)
פסוק ב:החדש, ר' שילא בשם רבי אומר, כתיב (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, משמש ידע מבואו עשה ירח למועדים , ור׳ שמעון בן לקיש אומר, החודש, עד שיהא כולו מן החודש .
(ירושלמי ר"ה פ"ב ה"ח)
פסוק ב:החדש הזה. זה ניסן ואין אחר ניסן [מלמד שאין מעברין ניסן בניסן] .
(ברכות י׳ ב׳)
פסוק ב:החדש הזה. תנא רבה בר שמואל, יכול כשם שמעברין את השנה לצורך כך מקדשין את החודש לצורך, ת"ל החודש הזה לכם, כזה ראה וקדש .
(ר"ה כ׳ א׳)
פסוק ב:החדש הזה. א"ר אסי א"ר יוחנן, כל המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה, כתיב הכא החודש הזה וכתיב התם (פ׳ בשלח) זה אלי ואנוהו .
(סנהדרין, מ"ב א׳)
פסוק ב:החדש הזה. תנא דבי ר׳ ישמעאל, חדוש ראש חודש היה קשה לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבע, שנאמר החדש הזה .
(מנחות כ"ט א׳)
פסוק ב:לכם. [מהו לכם], עדות זו תהא מסורה לכם, [מכאן שקבלת עדות החודש וקדוש החודש – לבית דין מסורה] .
(ר"ה כ"ב א')
פסוק ב:לכם. אין היחיד מקדש את החודש ואפי׳ הוא מומחה לרבים, שהרי אין לך מומחה לרבים בישראל כמשה רבינו וקאמר ליה הקב"ה עד דאיכא אהרן בהדך, שנאמר ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן וגו׳ החודש הזה לכם .
(שם כ"ה ב׳)
פסוק ב:ראש חדשים. ראש לחדשים ולא ראש לשנים, אלא שנים מתשרי מנינן .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסוק ב:ראש חדשים. שומע אני מעוט חדשים שנים, מנין לשאר חדשים, ת"ל לחדשי השנה .
(מכילתא)
פסוק ב:ראשון הוא לכם. באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים, דאמר קרא החודש הזה לכם וגו' ראשון הוא לכם, לכם ולכם מעוט אחר מעוט, ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, ורבי למלכים ולרגלים .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסוק ב:לחדשי השנה. א"ר אבא בר שמואל, מנין שאין מונין ימים לשנים, שנאמר ראשון הוא לכם לחדשי השנה, חדשים אתה מונה לשנים ואי אתה מונה ימים לשנים .
(מגילה ה' א׳)
פסוק ב:לחדשי השנה. ת"ר, באחד בניסן ראש השנה לחדשים, דכתיב החודש הזה לכם ראשון הוא לכם לחדשי השנה דברו אל כל עדת ישראל וגו׳ וכתיב (פ׳ ראה) שמור את חודש האביב ועשית פסח, איזה הוא חודש שיש בו אביב הוי אומר זה ניסן וקרי ליה ראשון .
(ר"ה ז׳ א׳)
פסוק ב:לחדשי השנה. מלמד ששיעור היקף כל החדשים – שנה, ומכאן שהשנה נמנית לחדשי הלבנה ולא לחדשי החמה [ספר יראים סי' ק"ג].
פסוק ג:דברו. א"ר ישמעאל, וכי שניהם היו מדברים והלא כבר נאמר (פ׳ תשא) ואתה דבר אל בני ישראל, אלא מפני שהיה משה חולק כבוד לאהרן ואומר למדני ואהרן היה חולק כבוד למשה ואמר לו למדני והדבור יוצא מביניהם כאלו שניהם מדברים .
(מכילתא)
פסוק ג:בעשור לחודש הזה. הזה מעוטא הוא, ללמד שפסח מצרים מקחו מבעשור ואין פסח דורות מקחו מבעשור .
(פסחים צ"ו א׳)
פסוק ג:ויקחו להם איש. א"ר יצחק, ויקחו להם איש שה לבית אבות, איש זוכה ואין קטן זוכה .
(פסחים צ"א ב׳)
פסוק ג:ויקחו להם איש. וכי כולם הם לוקחים והלא לא היה לוקח אלא אחד, אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו .
(קדושין מ"ב א׳)
פסוק ג:לבית אבות. אין בית אב אלא משפחה, שנאמר (פ׳ במדבר) למשפחותם לבית אבותם .
(מכילתא)
פסוק ג:שה לבית. ת"ר, שה לבית, מלמד שאדם מביא ושוחט על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן, אבל לא על ידי בנו ובתו הגדולים ולא ע"י עבדו ושפחתו העברים ולא ע"י אשתו אלא מדעתן .
(פסחים פ"ח א׳)
פסוק ג:שה לבית. הרי שהיו עשרה בתים לבית אב אחד, יכול יקחו שה אחד לכולם, ת"ל שה לבית .
(מכילתא)
פסוק ד:ואם ימעט הבית. מלמד שמתמעטין והולכין ובלבד שיהיה אחד מבני חבורה קיים .
(פסחים צ"ט א׳)
פסוק ד:מהיות משה. הפסח נמנין ומושכין ידיהם ממנו עד שישחט, דאמר קרא ואם ימעט הבית מהיות משה – מחיותיה דשה .
(פסחים פ"ט א')
פסוק ד:מהיות משה. תניא, ואם ימעט הבית מהיות משה – החייהו משה [מכאן אמרו רשאי אדם להמנות אחרים על פסחו וליקח בדמיו עצים לצלייתו ומצה ומרור אבל לא חלוק וטלית .
(שם צ׳ א׳)
פסוק ד:ולקח הוא ושכנו. שומע אני שכנו שבגגו או אינו אלא שכנו שבצדו, ת"ל הקרוב אל ביתו .
(מכילתא)
פסוק ד:במכסת נפשת. ת"ר, במכסת, מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו, יכול שחטו בדיעבד כשר ת"ל במכסת תכסו שנה עליו הכתוב לעכב.
(פסחים פ"א א׳)
פסוק ד:במכסת נפשת. הפסח נמנין עליו עד שישחט דאמר קרא במכסת נפשות תכסו [מעיקרא במכסת] והדר תכסו .
(שם פ"ט א׳)
פסוק ד:במכסת נפשת. נפשות – לרבות את האשה .
(שם צ"א ב׳)
פסוק ד:במכסת נפשת. נפשות – לרבות טומטום ואנדרוגינוס .
(מכילתא)
פסוק ד:איש לפי אכלו תכסו. ת"ר, איש לפי אכלו תכסו, מלמד שאין הפסח נשחט אלא לפי אוכליו , ואיתקש אוכלין למנויין .
(פסחים ס"א א')
פסוק ד:איש לפי אכלו תכסו. מכאן אמר ר׳ יוסי, מותר לשחוט את הפסח על היחיד .
(פסחים צ"א א׳)
פסוק ד:איש לפי אכלו תכסו. ת"ר, קטן שיכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו את הפסח דכתיב איש לפי אכלו תכסו .
(סוכה מ"ב ב')
פסוק ד:איש לפי אכלו תכסו. טמא מת אינו משלח פסחו דכתיב איש לפי אכלו תכסו .
(זבחים כ"ב ב׳)
פסוק ד:תכסו. [ת"ר, מניין שאין הפסח נשחט אלא למנוייו] אמר רבי כתיב איש לפי אכלו תכסו – תכסו לשון סורסי הוא, כאדם שאומר לחבירו כוס לי טלה זה .
(פסחים ס"א א')
פסוק ד:תכסו על השה. מנין שממנים [רק עד שישחט הפסח], נאמר במצרים שה ונאמר לדורות שה, מה שה הנאמר במצרים חי ולא שחוט, אף שה שלדורות חי ולא שחוט .
(ירושלמי פסחים פ"ח ה"ג)
פסוק ה:שה תמים זכר. בכלל שה – גדי וטלה, שנאמר (פ' ראה) שה כשבים ושה עזים . תמים, להוציא בעל מום. זכר – להוציא טומטום ואנדרוגינוס ונקבה .
(מכילתא)
פסוק ה:תמים. ואפי׳ דקים ותבלולים פוסלין בו [אבל הגיזה אין פוסלת בו] [ירו׳ פסחים פ"ט ה"ה].
פסוק ה:בן שנה. אין לי אלא בן שנה, כל שנתו מניין , היה ר׳ ישמעאל אומר ק"ו, ומה אם עולה חמורה כשרה לבא כל שנתה כבת שנתה, פסח שהוא קל לא כל שכן .
(מכילתא)
פסוק ה:יהיה לכם. תניא, שה תמים זכר בן שנה, שיהא תמים ובן שנה בשעת שחיטה, מניין שגם בקבלה והולכה וזריקה יהיה כן, ת"ל יהיה לכם, כל הוויותיו לא יהיו אלא בתם ובן שנה .
(זבחים כ"ה ב׳)
פסוק ה:מן הכבשים ומן העזים. יכול משניהם כאחד, הרי אנו למדין מק"ו, ומה עולה שהיא חמורה כשרה ממין אחד, פסח שהוא קל לא כל שכן .
(מכילתא)
פסוק ו:והיה לכם למשמרת. מגיד הכתוב שהיו מבקרין אותו ארבעה ימים קודם שחיטה .
(שם)
פסוק ו:לחדש הזה. אין לי אלא פסח מצרים שטעון בקור ארבעה ימים קודם שחיטה, פסח דורות מנ"ל, ת"ל (י"ג ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה .
(פסחים צ"ו א')
פסוק ו:לחדש הזה. הזה למה לי – למעוטי פסח שני דכותיה .
(שם שם)
פסוק ו:ושחטו אותו. תניא, ר' יהושע בן קרחה אומר, ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, וכי כל הקהל שוחטין והלא אינו שוחט אלא אחד, אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו .
(קדושין מ"א ב׳)
פסוק ו:כל קהל עדת ישראל. הפסח נשחט בשלש כתות, שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, קהל ועדה וישראל, ואין פוחתין משלשים שלשים בני אדם בכל כתה, מאי טעמא, קהל ועדה וישראל .
(פסחים ס"ד א׳ ב׳)
פסוק ו:בין הערבים. ת"ר, תמיד קודם לפסח, מאי טעמא, יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד .
(שם נ"ט א׳)
פסוק ו:בין הערבים. שחטו לפסח קודם חצות פסול משום שנאמר בין הערבים .
(פסחים ס"א א׳)
פסוק ז:ולקחו מן הדם. יכול ביד, ת"ל (פ׳ כ"ב) וטבלתם בדם אשר בסף, ואין סף אלא כלי, שנאמר (מ"א ז׳) והספות והמזמרות והמזרקות והכפות .
(מכילתא)
פסוק ז:על שתי המזוזת. מה ת"ל שתי , זה בנה אב, כל מקום שנאמר מזוזת אינה אלא אחת עד שיפרט לך הכתוב שתים .
(מנחות ל"ד א׳)
פסוק ז:ועל המשקוף. שומע אני על המשקוף מבחוץ ת"ל (פ׳ י"ג) והיה הדם לכם לאות, לכם לאות ולא לאחרים לאות, הא אינו אלא על המשקוף מבפנים .
(מכילתא)
פסוק ז:על הבתים אשר יאכלו. מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות .
(פסחים פ"ו א׳)
פסוק ז:אשר יאכלו. מניין לרבות בתים שהיו ישנים בהם, ת"ל (פ' י"ג) על הבתים אשר אתם שם .
(מכילתא)
פסוק ח:את הבשר. [באיזה בשר אמרה תורה] בבשר שעל העצמות, אבל בבשר שבתוך העצמות הרי הוא אומר (פ׳ מ"ו) ועצם לא תשברו בו .
(פסחים פ"ה א׳)
פסוק ח:את הבשר. בשר ולא גידים ולא עצמות ולא קרנים ולא טלפים .
(מכילתא)
פסוק ח:בלילה. [אכילת פסחים מצותה עד שיעלה עמוד השחר], שנאמר (פ' י"א) ואכלתם אותו בחפזון – עד שעת חפזון , א"כ מה ת"ל בלילה, שיכול יהא נאכל כקדשים ביום ת"ל בלילה, בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום .
(ברכות ט' א׳)
פסוק ח:בלילה. ת"ר, האוכל כזית צלי מבעוד יום עובר בעשה, שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה, בלילה אין ביום לא, והאי לאו הבא בכלל עשה הוא וכל לאו הבא מכלל עשה – עשה .
(פסחים מ"א ב׳)
פסוק ח:בלילה. אין לי אלא פסח מצרים שנאכל בלילה, פסח דורות מנ"ל, ת"ל (י"ג ה') ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה .
(שם צ"ו א׳)
פסוק ח:בלילה. מאימתי זמן אכילתן – משתחשך, לא אכלן משתחשך אוכלן כל הלילה, לא אכלן כל הלילה לא יאכלן עוד .
(תוספתא פסחים ספ"ב)
פסוק ח:בלילה הזה. מה ת"ל הזה , למעוטי לילה אחר הוא דאתא, ס"ד אמינא הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים, מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף פסח נאכל שני לילות במקום שני ימים ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד, קמ"ל, בלילה הזה, בלילה הזה הוא נאכל ואינו נאכל בלילה אחר .
(ברכות ט׳ א׳)
פסוק ח:ומצות על מרורים יאכלהו. מגיד הכתוב שמצות הפסח במצה ומרור, ומניין שאם אין לו מצה ומרור יוצא חובתו בפסח לחוד, ת"ל יאכלהו, וכשם שיוצאין חובת פסח בלא מצה ומרור כך יוצאין חובת מצה ומרור בלא פסח .
(מכילתא)
פסוק ח:ומצות על מרורים יאכלהו. מלמד שהפסח נאכל על השובע ואין מצה ומרור נאכלין על השובע .
(שם)
פסוק ט:אל תאכלו ממנו. הפסח אסור לאונן, מאי טעמא, נאמר ממנו במעשר לא אכלתי באוני ממנו (פ' תבוא) ונאמר ממנו בפסח, מה מעשר אונן אסור בו אף פסח אונן אסור בו .
(ירושלמי יבמות פ"ח ה"א)
פסוק ט:אל תאכלו ממנו נא. אין לי אלא פסח מצרים שאינו נאכל נא, פסח דורות מנ"ל, ת"ל (י"ג ה') ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה כזה .
(פסחים צ"ו א')
פסוק ט:נא. היכי דמי נא, אמר רב, כדאמרי פרסאי – אברנים .
(שם מ"א א׳)
פסוק ט:נא ובשל. ת"ר, יכול אכל כזית חי יהא חייב, ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל, נא ובשל אמרתי לך ולא חי .
(שם שם)
פסוק ט:נא ובשל. אמר רבא, אכלו נא ומבושל אינו לוקה אלא אחת, לפי שאין לוקין שתים על לאו שבכללות .
(שם שם ב׳)
פסוק ט:ובשל מבושל. מה ת"ל ובשל מבושל, לכדתניא בשלו ואח"כ צלאו או צלאו ואח"כ בשלו חייב .
(שם שם א')
פסוק ט:ובשל מבושל. מכאן דאסור ליתן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, לפי שכעין בישול הוא זה אלא תולין חוצה לו .
(שם ע"ד א׳)
פסוק ט:ובשל מבושל. אין צולין את הפסח בשפוד של דקל ושל תאנה, מאי טעמא, של דקל איידי דאית לי' שיבי מפיק מיא והוי כמבושל, ושל תאנה איידי דמחלחל מפיק מיא והוי כמבושל .
(שם שם)
פסוק ט:ובשל מבושל במים. אין לי אלא במים, בשאר משקים מניין, אמרת ק"ו, ומה מים שאין מפיגין טעמן אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן .
(פסחים מ"א א׳)
פסוק ט:ובשל מבושל במים. אין בשל אלא צלי, שנאמר (פ׳ ראה) ובשלת ואכלת , ואומר (דברי הימים ב ל״ה:י״ג) ויבשלו הפסח, מכאן היה ר' יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי .
(מכילתא)
פסוק ט:כי אם צלי אש. ת"ר, יכול האוכל כזית חי יהא חייב, ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל, נא ובשל חייב ולא חי , יכול יהא מותר, ת"ל כי אם צלי אש .
(פסחים מ"א א׳)
פסוק ט:כי אם צלי אש. מה ת"ל כי אם, לומר לך, בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא, ובשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא, מכאן שאם אכל כזית נא [ומבושל] מבעוד יום פטור .
(שם שם ב׳)
פסוק ט:כי אם צלי אש. מה ת"ל כי אם, שיכול הראוי לשלוק ישלוק והראוי לצלי יצלה, ת"ל כי אם צלי אש .
(מכילתא)
פסוק ט:כי אם צלי אש. הנצלה מן החי ולא המבושל .
(שם)
פסוק ט:צלי אש. [צלי אש ולא צלי קדרה] .
(פסחים מ"א א׳)
פסוק ט:צלי אש. ת"ר, יכול צלאו כל צרכו כגון דשוויי חרוכא יהא חייב, ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל, נא ובשל אמרתי לך, ולא שצלאו כל צרכו .
(שם שם)
פסוק ט:צלי אש. אמר רב חסדא, פסח שבשלו בחמי טבריא חייב שעבר משום צלי אש .
(פסחים מ"א א׳)
פסוק ט:צלי אש. אין צולין את הפסח בשפוד של מתכת, מאי טעמא, דמתכת איידי דחם מקצתו חם כולו וקמטוי מחמת השפוד, ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר .
(שם ע"ד א׳)
פסוק ט:צלי אש. אמר ר׳ אסי א"ר יוחנן, תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש, שנאמר צלי אש צלי אש שתי פעמים .
(שם ע"ה א׳)
פסוק ט:צלי אש. ת"ר, חתכו ונתנו ע"ג גחלים, רבי אומר, אומר אני שזה צלי אש .
(שם שם)
פסוק י:עד בקר. תנא דבי חזקיה, מה ת"ל עד בקר , אלא שבא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו, מכאן שאין שורפין קדשים ביו"ט .
(שבת כ"ד ב׳)
פסוק י:עד בקר. מה ת"ל עד בקר , אלא בא הכתוב ליתן תחום לבקרו של בקר .
(מכילתא)
פסוק י:באש תשרפו. תניא, לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו, בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת, לומר שהמותיר אינו לוקה .
(פסחים פ"ד א׳)
פסוק יא:וככה תאכלו אותו וגו׳. כיוצאי דרכים. ר׳ יוסי הגלילי אומר, בא הכתוב להורות דרך ארץ ליוצאי דרכים שיהיו מזורזים .
(מכילתא)
פסוק יא:ואכלתם אותו בחפזון. [מה ת"ל אותו], אלא אותו נאכל בחפזון ואין אחר נאכל בחפזון .
(פסחים צ"ו א׳)
פסוק יא:בחפזון. עד שעת חפזון , מכאן דמצות אכילת פסחים מן התורה עד שיעלה עמוד השחר .
(ברכות ט׳ א׳)
פסוק יא:בחפזון. זה חפזון דישראל .
(שם שם)
פסוק יב:ועברתי. כד אתא הקב"ה למפרק את ישראל לא שלח שליח ומלאך, אלא הוא בעצמו. דכתיב ועברתי בארץ מצרים הוא וכל דרגון דיליה .
(ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א)
פסוק יב:והכיתי כל בכור. וכתיב (פ׳ בהעלתך) כי לי כל בכור וגו׳ ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים, מכאן שקודם שהוקם המשכן היתה עבודה בבכורים .
(ירושלמי מגילה פ"א הי"א)
פסוק יב:מאדם ועד בהמה. מי שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחילה הפורעניות .
(מכילתא)
פסוק יב:ובכל אלהי מצרים. מכאן שאין לך אומה מעובדי כוכבים שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה .
(סוכה כ"ט א׳)
פסוק יב:ובכל אלהי מצרים. [מכאן דכשמשביעין על דעת המקום צריך לדקדק אחריו שלא יחשב לעבודת כוכבים] משום דעבודת כוכבים נמי נקרא אלוה כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים .
(נדרים כ"ה א׳)
פסוק יג:לכם לאות. לכם לאות ולא לי לאות, לכם לאות ולא לאחרים לאות .
(מכילתא)
פסוק יד:וחגותם אותו חג. אמר לי׳ רב פפא לאביי, ממאי דהאי וחגותם אותו חג זביחה הוא, דילמא חוגו הגא קאמר , אמר לי', הא כתיב (פ׳ שמות) ויחגו לי במדבר, והתם מנ"ל, אמר ליה, אתיא מדבר מדבר, כתיב הכא ויחגו לי במדבר וכתיב התם (עמוס ה׳:כ״ה) הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר, מה להלן זביחה אף כאן זביחה .
(חגיגה י׳ ב׳)
פסוק יד:חג לה'. בית הלל אומרים, מביאין שלמים ועולות ביו"ט וסומכים עליהם, מאי טעמא, דכתיב וחגותם אותו חג לה', כל דלה׳ .
(ביצה י"ט א׳)
פסוק יד:חקת עולם. למה נאמר, לפי שנאמר לדורותיכם, יכול מעוט דורות שנים ת"ל חקת עולם תחגוהו .
(מכילתא)
פסוק טו:שבעת ימים מצות תאכלו. תניא, יכול יוצא אדם ידי חובתו בחלות תודה וברקיקי נזיר ת"ל שבעת ימים מצות תאכלו, מצה הנאכלת לשבעה יצאו אלו שאין נאכלין לשבעה אלא ליום ולילה .
(פסחים ל"ח ב׳)
פסוק טו:שבעת ימים מצות תאכלו. כתוב אחד אומר שבעת ימים מצות תאכלו וכתוב אחד אומר (פ׳ ראה) ששת ימים תאכל מצות, הא כיצד, מצה שאי אתה יכול לאוכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש .
(מנחות ס"ו א׳)
פסוק טו:שבעת ימים מצות תאכלו. אין לי אלא ימים לילות מניין, ת"ל (פ׳ י"ח) בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב .
(מכילתא)
פסוק טו:מצות תאכלו. שומע אני כל מצות, ת"ל (פ׳ ראה) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, ואיזו הם – חמשת המינים, לאפוקי אורז ודוחן דאינם באים לידי חמוץ אלא לידי סרחון אין אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח .
(פסחים ל"ה א׳)
פסוק טו:אך ביום. ביום ולא בלילה .
(שם ה׳ א')
פסוק טו:אך ביום וגו'. וכתיב (פ׳ י"ט) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, הא כיצד , אמר אביי, לרבות ארבעה עשר לבעור , [מכאן לחמץ בי"ד משש שעות ולמעלה דאסור], ואימא מצפרא – אך חלק .
(שם שם)
פסוק טו:אך ביום וגו'. ואימא לרבות ליל חמשה עשר לבעור , לא ס"ד, דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת ונכרתה, וכתיב (פ׳ כ') כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות, אתקש השבתת שאור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאכילת מצה, וכתיב במצה (פסוק י"ח) בערב תאכלו מצות.
(שם שם)
פסוק טו:אך ביום הראשון. תנא דבי ר' ישמעאל, הראשון זה י"ד, שכן מצינו י"ד שנקרא ראשון, שנאמר (פ' י"ח) בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות .
(פסחים ה' א')
פסוק טו:אך ביום הראשון. אמר רב נחמן בר יצחק, הראשון זה י"ד, ומאי ראשון – ראשון דמעיקרא משמע, שנאמר (איוב ט״ו:א׳) הראשון אדם תולד .
(שם שם)
פסוק טו:אך ביום הראשון וגו'. תניא, אך ביום הראשון תשביתו – מערב יו"ט, או אינו אלא ביו"ט עצמו ת"ל (פ׳ תשא) לא תשחט על חמץ דם זבחי, לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים [מכאן לחמץ בארבעה עשר משש שעות ולמעלה דאסור] .
(שם שם)
פסוק טו:תשביתו. תשביתו בכל דבר שאתה יכול להשביתו שורף או מפרר וזורה לרוח או מטיל לים .
(שם כ"ז ב')
פסוק טו:תשביתו שאור. א"ר זירא, פתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ , לומר לך, כשיעורו של שאור בכזית כך שיעורו של חמץ בכרת .
(ביצה ז׳ ב׳)
פסוק טו:כל אוכל חמץ. כל – לרבות הנשים, ס"ד אמינא הואיל וכתיב (פ׳ ראה) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ, והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה דהוי מ"ע שהזמן גרמא, אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו, קמ"ל .
(פסחים מ"ג א')
פסוק טו:כל אוכל חמץ ונכרתה. על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו דכל מחמצת לא תאכלו (פ׳ כ') .
(שם שם)
פסוק טו:ונכרתה הנפש. אין הכרתה אלא הפסקה ואין נפש אלא מזידה .
(מכילתא)
פסוק טו:הנפש. הנפש – לרבות את השותה .
(חולין ק"כ א׳)
פסוק טו:מישראל. יכול הכרת מישראל ותלך לה לעם אחר, ת"ל ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה׳, בכל מקום שהוא רשותי .
(מכילתא)
פסוק טו:מיום הראשון וגו׳. תניא, מיום הראשון עד יום השביעי, יכול מיום הראשון ולא הראשון בכלל, עד יום השביעי ולא שביעי בכלל, ת"ל (פ׳ י"ח) עד יום האחד ועשרים לחודש בערב .
(ערכין י"ח א׳)
פסוק טז:מקרא קדש. קדשהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה , ואין לי אלא יו"ט ראשון ואהרון, ומניין אף בחולו של מועד ת"ל (פ׳ אמור) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש .
(מכילתא)
פסוק טז:כל מלאכה. הלש עיסה בערב יו"ט ולא הפריש חלתה אסור להפריש ביו"ט על שם כל מלאכה לא יעשה בהם .
(ירושלמי פסחים פ"ג ה"ג)
פסוק טז:לא יעשה. לא יעשה – לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה נכרי מלאכתך .
(מכילתא)
פסוק טז:אך אשר יאכל וגו'. וסמיך לי' ושמרתם את המצות, מכאן שאין בוררין ואין טוחנין ואין מרקידין ביום טוב .
(ירושלמי ביצה פ"א ה"י)
פסוק טז:לכל נפש. דבר הצורך לכל נפש, לאפוקי מוגמר דאין צורך לכל נפש הוא אסור לעשות ביום טוב .
(כתובות ז' א׳)
פסוק טז:לכל נפש. [דבר השוה לכל נפש, לאפוקי רחיצת כל הגוף דאינו שוה לכל נפש דאסור] .
(ירושלמי שבת פ"ג ה"ג)
פסוק טז:הוא לבדו. הוא ולא מכשיריו , לבדו ולא מילה שלא בזמנה [מכאן לקדשים פסולים שאין שורפים ביו"ט] .
(שבת כ"ד ב׳)
פסוק טז:הוא לבדו יעשה לכם. כתיב הוא ומשמע הוא ולא מכשיריו, וכתיב לכם לכל צרכיכם ואפילו מכשירין, הא כיצד, כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט, כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט .
(ביצה כ"ח ב׳)
פסוק טז:יעשה לכם. לכם ולא לגבוה, [מכאן לנדרים ונדבות שאין באים מחמת החג אין קרבין ביום טוב] .
(שם כ׳ ב׳)
פסוק טז:יעשה לכם. [מה ת"ל לכם], שיכול הואיל דכתיב לכל נפש, שומע אני כל נפש במשמע ואפילו נפש עובד כוכבים ובהמה, ת"ל יעשה לכם, לכם ולא לעובדי כוכבים לכם ולא לכלבים .
(שם כ"א ב׳)
פסוק טז:יעשה לכם. לכם בעינן אשר יאכל, אבל לגבוה לא בעינן אשר יאכל מכאן לעולות שזמנן ביו"ט קרבין ביו"ט .
(ירושלמי ביצה פ"ב ה'׳ד)
פסוק יז:ושמרתם את המצות. תניא, יכול יצא אדם ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר, ת"ל ושמרתם את המצות, מצה המשתמרת לשם מצה, יצאו אלו שאין משתמרות לשם מצה אלא לשם זבח .
(פסחים ל"ח ב׳)
פסוק יז:ושמרתם את המצות. אמר רבא [חטים של מצה] מצוה ללתות , דכתיב ושמרתם את המצות אי לאו דבעי לתיתה שימור למאי, ואי שימור דלישה לאו שימור הוא .
(שם מ׳ א׳)
פסוק יז:ושמרתם את המצות. תניא, יכול יצא אדם ידי חובתו במצה רבוכה , ת"ל ושמרתם את המצות, מצה שצריכה שימור יצתה זו שאינה צריכה שימור .
(ירושלמי פסחים פ"ב ה"ד)
פסוק יז:ושמרתם את המצות. שמרהו שלא תבא לידי פסול, מכאן אמרו (פסחים מ"ח ב׳) תפח תלטוש בצונן, שאור וסדוק ישרף .
(מכילתא)
פסוק יז:ושמרתם את המצות. מבעי ליה לאינש לנטורא קמחא דפסחא מעידן קצירה, דאמר קרא ושמרתם את המצות [רי"ף פ"ב דפסחים, י"ב א׳].
פסוק יז:ושמרתם את המצות. א"ר יאשיה, אל תקרא ושמרתם את המצות אלא ושמרתם את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד .
(מכילתא)
פסוק יז:כי בעצם היום הזה. מגיד שלא יצאו אלא ביום .
(מכילתא)
פסוק יז:ושמרתם אה היום הזה. עשה שיהיו היום והלילה משומרין [מכאן סמכו חכמים לומר אור לארבעה עשר בודקין את החמץ] .
(ירושלמי פסחים פ"א ה"א)
פסוק יז:ושמרתם את היום הזה. מה ת"ל, והלא כבר נאמר (פ׳ ט"ז) כל מלאכה לא יעשה בהם, אלא לרבות דברים שאינן משום מלאכה אלא משום שבות .
(מכילתא)
פסוק יח:בראשון בארבעה עשר. במה אנן קיימין, אם לאכילת מצה כבר כתיב (פ׳ ט"ו) שבעת ימים מצות תאכלו, ואם לומר שמתחיל בארבעה עשר כבר כתיב עד יום האחד ועשרים לחודש בערב , אלא אם אינו ענין לאכילת מצה תנהו ענין לבעור חמץ, [מכאן לבעור חמץ בי"ד מן התורה] .
(ירושלמי פסחים פ"א ה"א)
פסוק יח:בערב תאכלו מצות. [ואע"פ שכבר אמר הכתוב (פ׳ ח') ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות, אפילו הכי] אהדדי׳ קרא בערב תאכלו מצות לקבעו חובה אפילו בזמן הזה .
(פסחים ק"כ א׳)
פסוק יח:האחד ועשרים לחודש בערב. כי סליק ר׳ זירא אמר, קדוש החודש צריך שיהי׳ בו לילה ויום מן החודש , מנלן, אמר ריש לקיש, דכתיב עד יום האחד ועשרים לחדש בערב .
(ר"ה כ׳ ב')
פסוק יח:האחד ועשרים לחודש בערב. מה ת"ל בערב, לפי שנאמר (פ׳ ט"ו) שבעת ימים מצות תאכלו, אין לי אלא ימים, לילות מניין, ת"ל עד יום האחד ועשרים לחדש בערב .
(מכילתא)
פסוק יט:שאור לא ימצא בבתיכם. נאמר כאן שאור בבתים ונאמר להלן בגבולין (י"ג ז׳) ולא יראה לך שאור בכל גבולך, מה להלן בגבולין שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, אף כאן בבתים כן .
(פסחים ה׳ ב׳)
פסוק יט:לא ימצא. לא ימצא – ואפילו פקדונות של עובד כוכבים דקביל עלי' ישראל אחריות .
(שם שם)
פסוק יט:לא ימצא. אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר שאור לא ימצא וכתיב (פ׳ מקץ) ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא, וכתיב (צפניה א׳:י״ב) אחפש את ירושלים בנרות .
(שם ו' א׳)
פסוק יט:בבתיכם. אין לי אלא בבתיכם, בבורות שיחין ומערות מניין ת"ל (י"ג ז') ולא יראה לך שאור בכל גבולך .
(שם ה׳ ב׳)
פסוק יט:כל אוכל מחמצת. לרבות אפילו חמץ שנתחמץ מחמת דבר אחר .
(שם מ"ג א')
פסוק יט:כל אוכל מחמצת. לרבות שאור לכרת, שיכול אין לי אלא חמץ שהוא ראוי לאכילה חייבין עליו כרת, שאור שאינו ראוי לאכילה אין חייבין עליו כרת, ת"ל כי כל אוכל מחמצת ונכרתה לרבות שאור .
(מכילתא)
פסוק כ:כל מחמצת לא תאכלו. לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי , יכול יהא ענוש כרת, ת"ל (פ׳ ט"ו) כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש, על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו .
(שם מ"ג א׳)
פסוק כ:בכל מושבותיכם. תניא, יכול יצא אדם חובת מצה בבכורים ת"ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות, מצה הנאכלת בכל מושבות, יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבות אלא בירושלים, יכול שאני מוציא אף מעשר שני, ת"ל מצות מצות ריבה .
(שם ל"ו ב׳)
פסוק כ:בכל מושבותיכם. מושב דכתבה רחמנא במצה למה לי , ס"ד אמינא הואיל וכתיב (פ׳ בהעלותך) על מצות ומרורים יאכלהו, בזמן דאיכא פסח אין ובזמן דליכא פסח לא, קמ"ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות .
(קדושין ל"ז ב׳)
פסוק כ:תאכלו מצות. הכהנים יוצאים בחלה ובתרומה, פשיטא, מהו דתימא, מצה השוה לכל אדם בעינן, ת"ל מצות מצות ריבה .
(פסחים ל"ה ב׳)
פסוק כ:תאכלו מצות. ת"ר, תאכלו מצות לחם עוני (פ׳ ראה), יכול שאין יוצאין אלא בפת הדראה ת"ל מצות מצות ריבה אפילו כמצת שלמה , א"כ מה ת"ל לחם עוני פרט לחלוט ולאשישה .
(שם ל"ו ב׳)
פסוק כא:לכל זקני ישראל. בכל מקום מצינו שחלק הקב"ה כבוד לזקנים .
(מכילתא)
פסוק כא:משכו וקחו. בהמה דקה נקנית במשיכה, דכתיב משכו וקחו לכם צאן .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ד)
פסוק כא:משכו וקחו. משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו , ר' יוסי הגלילי אומר משכו מעבודת כוכבים והדבקו במצוה .
(מכילתא)
פסוק כא:ושחטו הפסח. שחטוהו לשם פסח ואם שחטו שלא לשמו פסול .
(מכילתא)
פסוק כב:אגודת אזוב. אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב רומי ולא אזוב כוחלי ולא אזוב מדברי ולא כל אזוב שיש לו שם לוויי .
(שם)
פסוק כב:וטבלתם בדם. שיהיה בדם כדי טבילה .
(שם)
פסוק כב:אשר בסף. אית תני סף – כלי, ואית תני סף אסקופה, כדכתיב (יחזקאל מ״ג:ח׳) בתתם ספם את ספי, ומה אני מקיים מן הדם אשר בסף מביא סף כלי ונותן על האסקופה .
(ירושלמי פסחים פ"ט ה"ה)
פסוק כב:אל המשקוף וגו'. יכול אם הקדים מזוזות למשקוף לא יצא, ת"ל (פ' ז׳) ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, ללמדך שאם הקדים זה לזה וזה לזה – כשר .
(מכילתא)
פסוק כב:אשר בסף. מה ת"ל אשר בסף והא כבר נאמר וטבלתם בדם אשר בסף, ללמדך שעל כל הגעה טבילה .
(שם)
פסוק כב:ואתם לא תצאו. ת"ר, דבר בעיר כנס רגליך, שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר .
(ב"ק ס׳ ב׳)
פסוק כב:ואתם לא תצאו. תנא רב יוסף, מאי דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, מגיד שכיון שניתן רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע .
(שם שם א')
פסוק כב:עד בקר. אמר רב יהודה אמר רב, לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב, שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר .
(שם שם ב׳)
פסוק כד:ושמרתם וגו׳. ושמרתם את הדבר הזה עד עולם – להביא פסח דורות שלא יביא אלא מן הכבשים ומן העזים .
(מכילתא)
פסוק כה:כי תבאו אל הארץ. הלה הכתוב לעבודה זו מביאתם לארץ ולהלן .
(שם)
פסוק כו:והיה כי יאמרו. בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה, שעתידה תורה שתשתכח מישראל, ויש אומרים בשורה טובה נתבשרו שעתידים לראות בנים ובני בנים .
(שם)
פסוק כו:מה העבודה הזאת. תנא ר׳ חייא, כנגד ארבעה בנים דברה תורה, בן רשע מהו אומר, מה העבודה הזאת לכם, מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה, מכאן שהוציא עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו בעבור זה עשה ה׳ לי (י"ג ח׳) לי עשה לאותו האיש לא עשה, אלו היה שם לא היה ראוי להגאל לעולם .
(ירושלמי פסחים פ"ט ה"ד)
פסוק כז:ואמרתם זבח פסח. רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו , ואלו הן, פסח מצה ומרור, פסח – על שם שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, שנאמר ואברהם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וגו', מצה – על שם שנגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר (פ׳ ל"ט) ויאפו את הבצק וגו׳ עגות מצות וגו', מרור – על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר (פ' שמות) וימררו את חייהם .
(פסחים קט"ז ב')
פסוק כז:זבח פסח הוא. תמורת הפסח קרבה שלמים , במה דברים אמורים לאחר הפסח אבל לפני הפסח לא, מאי טעמא, דכתיב זבח פסח הוא, הוא פסח ואין תמורתו פסח .
(שם צ"ז א׳)
פסוק כז:זבח פסח היא. זבח פסח – שתהא זביחה לשם פסח, פסח הוא – לעכב .
(זבחים ז׳ ב׳)
פסוק כז:זבח פסח הוא. כתיב (פ׳ ראה) ועשית פסח לה׳ אלהיך שיהיו כל עשיותיו לשם פסח , יכול אפילו הקטר אימורין, ת"ל זבח, מה זביחה מיוחדת שמעכבת את הכפרה, אף כל שמעכבת, יצאי הקטר אימורין שאין מעכבין את הכפרה .
(ירושלמי פסחים פ"ה ה"ב)
פסוק כז:ויקד העם וישתחוו. ללמדך שכל מי ששומע הנסים שעשה הקב"ה לישראל במצרים צריך לשבח, וכן הוא אומר (פ׳ יתרו) ויחד יתרו וגו׳ ויאמר יתרו ברוך ה׳ אשר הציל אתכם מיד מצרים .
(מכילתא)
פסוק כח:וילכו ויעשו. מהו וילכו – ליתן שכר להליכה ושכר לעשיה .
(שם)
פסוק כח:ויעשו. וכי מיד עשו, אלא משקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם הכתוב כאלו עשאו .
(שם)
פסוק כח:כן עשו. מה ת"ל, והלא כבר נאמר ויעשו בני לישראל כאשר צוה ה׳ את משה ואהרן, אלא בא ללמד שאף משה ואהרן עשו כן .
(שם)
פסוק כט:ויהי בחצי הלילה. ת"ר, כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה, שנאמר ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור, מאי תלמודא, הא קמ"ל, דעת רצון מילתא היא .
(יבמות ע"ב א׳)
פסוק לא:קומו צאו. אמר, לשעבר הייתם עבדי פרעה, מכאן ואילך אתם עבדי ה׳, באותה שעה היו אומרים הללויה הללו עבדי ה', עבדי ה' ולא עבדי פרעה .
(ירושלמי פסחים פ"ה ה"ה)
פסוק לד:על שכמם. וכי לא היתה שם בהמה, והלא נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר, אלא שהיו מחבבין את המצות .
(מכילתא)
פסוק לו:וישאלום. א"ר אמי, מלמד שהשאילום בעל כרחם, איכא דאמרי, בע"כ דמצרים , ואיכא דאמרי בע"כ דישראל – משום משא .
(ברכות ט׳ ב׳)
פסוק לו:וינצלו את מצרים. א"ר אמי, עשאוה כמצודה שאין בה דגן, ור"ל אמר – כמצולה שאין בה דגים .
(שם שם)
פסוק לו:וינצלו את מצרים. א"ר יהודה אמר שמואל, כל כסף וזהב שבעולם לקט יוסף והביאו למצרים, שנאמר (פ׳ ויגש) וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא, וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהם, שנאמר וינצלו את מצרים .
(פסחים קי"ט א')
פסוק מ:ומושב בני ישראל וגו׳. ת"ר, כשבאו בני מצרים לדון עם ישראל, אמרו להם, תנו לנו כסף וזהב שנטלתם, אמר להם גביהא בן פסיסא, הא כתיב ומושב בני ישראל וגו' במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, תנו לנו שכר עבודה של ששים רבוא בת"ל שנה, ולא מצאו תשובה וברחו .
(סנהדרין צ"א א׳)
פסוק מ:אשר ישבו במצרים. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשארי ארצות ארבע מאות שנה .
(מגילה ט׳ א׳)
פסוק מא:ויהי בעצם היום. למה בעצם היום, לפי שהיו המצרים אומרים אם אנו מרגישים בהם אין אנו מניחים אותם לצאת, אמר הקב"ה, הרי אני מוציאם בחצי היום וכל מי שיש בו בה למחות יבא וימחה .
(ספרי פ׳ האזינו, ל"ב מ"ח)
פסוק מב:ליל שמורים. [מהו ליל שמורים], ר' יהושע אומר, ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית לגאולה / ור׳ אליעזר אומר, ליל המשומר מן המזיקין .
(ר"ה י"א ב')
פסוק מב:שמורים וגו' לדורותם. מגיד שכל ישראל צריכים להשתמר בו .
(מכילתא)
פסוק מג:כל בן נכר. אחד ישראל מומר ואחד עובד כוכבים במשמע, שנאמר (יחזקאל מ״ד:ט׳) כל בן נכר ערל לב .
(שם)
פסוק מג:לא יאכל בו. אין לי אלא בפסח מצרים, בפסח דורות מניין, ת"ל (י"ג ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה .
(פסחים צ"ו א')
פסוק מג:לא יאכל בו. [מה ת"ל בו], בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת בתרומה .
(שם שם)
פסוק מד:וכל עבד איש. אין לי אלא עבד איש, עבד אשה מניין, ת"ל מקנת כסף, א"כ מה ת"ל איש – להוציא את הקטן .
(מכילתא)
פסוק מד:אז יאכל בו. יכול בפסח מצרים הוא דאינו אוכל אבל בפסח דורות אוכל, ת"ל (י"ג ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה .
(פסחים צ"ו א׳)
פסוק מד:אז יאכל בו. [מה ת"ל בו], בו מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלאכול, אבל אין מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלאכול בתרומה .
(שם שם)
פסוק מד:אז יאכל בו. אין לי אלא בשעת אכילה, בשעת עשיר, מניין, ת"ל (פ׳ מ"ח) וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה׳ המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, וילפינן אז אז לגז"ש .
(יבמות ע"א א')
פסוק מד:אז יאכל בו. [מי יאכל בו] – רבו, מגיד שמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח .
(מכילתא)
פסוק מה:תושב ושכיר. תושב זה גר תושב, שכיר זה עובד כוכבים .
(שם)
פסוק מה:לא יאכל בו. אין לי אלא בפסח מצרים, בפסח דורות מניין, ת"ל (י"ג ה') ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה .
(פסחים צ"ו א׳)
פסוק מה:לא יאכל בו. [מה ת"ל בו], בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת במעשר .
(שם שם)
פסוק מו:בבית אחד יאכל. הפסח נאכל בשתי חבורות, יכול האוכל אוכל בשני מקומות, ת"ל בבית אחד יאכל .
(פסחים פ"ו א')
פסוק מו:לא תוציא. א"ר אמי, המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח, מאי טעמא הוצאה כתיב ביה כשבת, מה שבת עד דעביד עקירה והנחה, אף הכא עד דעביד עקירה והנחה ..
(שם פ"ה ב׳)
פסוק מו:מן הבית. אין לי אלא מבית לבית, מחבורה לחבורה מנין, ת"ל חוצה – חוץ לאכילתו .
(פסחים פ"ה ב׳)
פסוק מו:מן הבית. [מכיון שנאמר חוצה מה ת"ל מן הבית], א"ר אמי, לומר שאם הוציא שני זיתים מחבורה לחבורה חייב שתים, משום לא תוציא מן הבית ומשום לא תוציא חוצה .
(ירושלמי פסחים פ"ז הי"ג)
פסוק מו:מן הבשר חוצה. [תן חוצה למקום אכילתו] .
(פסחים פ"ה ב')
פסוק מו:ועצם לא תשברו בו. השובר עצם בפסח טמא אינו עובר, דכתיב ועצם לא תשברו בו, בו בבשר ולא בפסול .
(שם פ"ד א׳)
פסוק מו:ועצם לא תשברו בו. אחד עצם שיש עליו כזית בשר במקום השבירה ואחד עצם שאין עליו כזית בשר במקום השבירה אלא במקום אחר חייב .
(פסחים פ"ד א')
פסוק מו:ועצם לא תשברו בו. אין לי אלא בפסח מצרים, בפסח דורות מנין, ת"ל (י"ג ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה .
(שם צ"ו א׳)
פסוק מו:ועצם לא תשברו בו. תניא ר"ש בן מנסיא אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח , ולמה לא תדחה עשה לל"ת, אמר רבא, מכאן שאין עשה דוחה ל"ת שבבקדש .
(זבחים צ"ז ב׳)
פסוק מו:ועצם לא תשברו בו. השובר עצם בפסח מבעוד יום חייב, מאי טעמא, ועצם לא תשברו בו, מכל מקום .
(ירושלמי פסחים פ"ז ה"ב)
פסוק מו:ועצם לא תשברו בו. בו ולא בשאר קדשים .
(מכילתא)
פסוק מז:כל עדת ישראל. מה ת"ל, יכול כשם שפסח מצרים אינו נקח אלא למשפחה אף פסח דורות אינו נקח אלא למשפחה, ת"ל כל עדת ישראל יעשו אותו .
(שם)
פסוק מח:המול לו כל זכר. היו לפניו מילת בנו ושחיטת פסחו מי קודם, א"ר פינחס, מן מה דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, הדא אמרה שמילת בנו קודמת לשחיטת פסחו .
(ירושלמי פסחים פ"ג ה"ז)
פסוק מח:המול לו כל זכר. מגיד שמילת זכריו מעכבתו מלעשות הפסח .
(מכילתא)
פסוק מח:ואז יקרב לעשותו. אין לי אלא בשעת עשיה, בשעת אכילה מנין, ת"ל (פ׳ מ"ד) וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו, וילפינן אז אז לגז"ש .
(יבמות ע"א א')
פסוק מח:ואז יקרב לעשותו. נאמר כאן אז יקרב לעשותו ונאמר להלן (פ׳ מ"ד) אז יאכל בו, מה אז שנאמר להלן עד שיהא כשר בשעת אכילה אף אז שנאמר כאן עד שיהא כשר בשעת שחיטה .
(ירושלמי פסחים פ"ח ה"ו)
פסוק מח:וכל ערל. ואצטריך למכתב ערל ואצטריך למכתב בן נכר (פ׳ מ"ג), דאי כתב ערל הוי אמינא משום דמאיס, ואי כתב בן נכר הו"א משום דאין לבו לשמים, אבל [ישראל] ערל דלבו לשמים אימא לא, קמ"ל .
(פסחים צ"ו א׳)
פסוק מח:לא יאכל בו. אין לי אלא בפסח מצרים, בפסח דורות מנין, ת"ל (י"ג ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה .
(שם שם)
פסוק מח:לא יאכל בו. [מה ת"ל בו], בו אינו אוכל, אבל אוכל הוא במצה ומרור .
(שם שם)
פסוק מט:תורה אחת. מה ת"ל, והא כבר כתיב והיה כאזרח הארץ, אלא בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח לכל מצות שבתורה .
(מכילתא)