פסוק א:וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת דִּינִין לְפָרָשַׁת מִזְבֵּחַ, לוֹמַר לְךָ שֶׁתָּשִׂים הַסַּנְהֶדְרִין אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. כָּךְ פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, וּבְמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (ז:) מַסִּיק: דָּרַש בַּר קַפָּרָא: מְנָא הָא מִלְּתָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת״ (שמות כ:כג), וּסְמִיךְ לֵיהּ ״וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים״. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְדַיָּן שֶׁלֹּא יִפְסַע עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת״, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים״. וּמִדְּהִזְכִּיר לְשׁוֹן ״דָּרַש״ אֵצֶל דִּבְרֵי בַּר קַפָּרָא, וְאֵצֶל דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא הִזְכִּיר ״דָּרַש״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁדִּבְרֵי בַּר קַפָּרָא הֵם דֶּרֶךְ דְּרָשׁ בְּעָלְמָא, כִּי פָּסוּק ״וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת״ פְּשׁוּטוֹ מְדַבֵּר בַּמִּזְבֵּחַ, וְדַיָּנִים מַאן דְּכַר שְׁמָם. אֲבָל דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר אֵינָם דְּרָשׁ, וּמִפְּשׁוּטוֹ שֶׁל פָּסוּק ״וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי״ אָנוּ לְמֵדִין, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁלֹּא לִפְסֹעַ עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י. וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה אֲבָנִים שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת לְהַקְפִּיד עַל בִּזְיוֹנָם, אָמְרָה הַתּוֹרָה ״לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת״, לֹא תִּנְהֹג בָּהֶם דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן, חֲבֵרְךָ שֶׁהוּא בִּדְמוּת יוֹצְרְךָ וּמַקְפִּיד עַל בִּזְיוֹנוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּלְפִי זֶה, בְּלֹא שׁוּם דְּרָשׁ אָנוּ לְמֵדִין שֶׁלֹּא יִפְסַע עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, בְּקַל וָחוֹמֶר מִן הָאֲבָנִים.
פסוק א:וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר גַּם אֶל סְמִיכוּת הַפָּרָשִׁיּוֹת, כִּי בְּלֹא הַסְּמִיכוּת הָיִיתִי אוֹמֵר דַּוְקָא אָדָם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ דַּיָּן וְחָשׁוּב לֹא יִפְסַע עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן בְּקַל וָחֹמֶר מִן הָאֲבָנִים, כִּי צִוּוּי ״לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת״ (שמות כ:כג) הוּא לִסְתָם כֹּהֲנִים שֶׁאֵינָן דַּיָּנִים, אֲבָל הַדַּיָּן שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיל אֵימָה עַל הַצִּבּוּר כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁמֻּתָּר לוֹ לִפְסֹעַ עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁמַּעֲלַת הַשּׁוֹפֵט גְּדוֹלָה מִן מַעֲלַת הַכֹּהֵן, וְדַיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, קָא מַשְׁמַע לָן הַסְּמִיכוּת ״וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם״ (שמות כא:א), רוֹצֶה לוֹמַר אוֹתָן מִשְׁפָּטִים שֶׁנִּזְכְּרוּ לְמַעְלָה וּבָאִים בְּקַל וָחֹמֶר מִן הָאֲבָנִים שֶׁלֹּא לִפְסֹעַ עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, תָּשִׂים גַּם לִפְנֵיהֶם, דְּהַיְנוּ לִפְנֵי הַדַּיָּנִים, לוֹמַר שֶׁגַּם הַדַּיָּן הוּא בִּכְלַל קַל וָחֹמֶר זֶה. וְדַעַת בַּר קַפָּרָא לִדְרוֹשׁ פָּסוּק ״וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת״ דֶּרֶךְ דְּרָשׁ, שֶׁהַדַּיָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן בַּדִּין. וּדְבָרָיו מְחֻסָּרִים בֵּאוּר, כִּי מַה עִנְיָן הַמַּעֲלוֹת אֶל הַמִּתּוּן? אַף עַל פִּי שֶׁרַשִּׁ״י רָצָה לְתַקֵּן זֶה וּפֵרֵשׁ ״בְּמַעֲלֹת״ הַיְנוּ בִּמְרוּצָה, נִרְאֶה שֶׁלֹּא תִּקֵּן כְּלוּם, כִּי הָעוֹלֶה לְמַעְלָה הוֹלֵךְ לְאַט לְאַט, וְהַיּוֹרֵד הוּא הַהוֹלֵךְ בִּמְרוּצָה.
פסוק א:וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, כִּי כָל דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ דָּן בְּמִתּוּן הוּא מִצַּד גַּסּוּת רוּחוֹ, שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַרְאוֹת לְכָל אָדָם כִּי הוּא בָּקִי בַּדִּינִין וְיוֹדֵעַ לְדַמּוֹת מִלְּתָא לְמִלְּתָא, וּבְגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרוֹשׁ מֵעַל סֵפֶר תֹּכֶן הַדִּין, וְנִמְצָא שֶׁזֶּה שֶׁאֵינוֹ דָּן בְּמִתּוּן הוּא הָעוֹלֶה בַּמַּעֲלָה דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן. וְזֶהוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״בִּמְרוּצָה״, כִּי עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ לַחְתֹּךְ הַדִּין, וְהוּא גַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה. וְהַפָּסוּק אוֹמֵר (תהלים עה ג) ״כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט״, דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁאֶקַּח לִי זְמַן וּמוֹעֵד. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עג כא) ״כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי״, רָצָה לוֹמַר לְהַחֲמִיץ הַדִּין, אָז ״כִּלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן״. וְעַל כָּל פָּנִים קָשֶׁה לִי עַל רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁסְּמִיכוּת הַפָּרָשִׁיּוֹת בָּא לְהוֹרוֹת שֶׁתָּשִׂים הַסַּנְהֶדְרִין אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, מְנָא לֵיהּ לְרַשִׁ״י לוֹמַר כָּךְ? שֶׁמָּא הַסְּמִיכוּת אָתֵי לְכִדְדָרַשׁ בַּר קַפָּרָא, אוֹ לְדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר. וּמַה רָאָה רַשִׁ״י עַל כָּכָה לַעֲשׂוֹת פֵּרוּשׁ שְׁלִישִׁי וְהִשְׁמִיט אוֹתָן שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים שֶׁנִּזְכְּרוּ בַּגְּמָרָא?
פסוק א:עַל כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁבַּר קַפָּרָא וְרַבִּי אֱלְעָזָר, שְׁנֵיהֶם סוֹבְרִים שֶׁמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי״, מִלַּת ״עַל״ יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים: הֵן ״עַל״ מַמָּשׁ וְהוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, הֵן לְשׁוֹן ״אֵצֶל״ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְזָבַחְתָּ עָלָיו״ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״אֶצְלוֹ״, כְּמוֹ ״וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה״ (במדבר ב כ). וְיִלְמוֹד תַּחְתּוֹן מֵעֶלְיוֹן: כְּמוֹ ״וְעָלָיו״ הַנֶּאֱמַר לְמַעְלָה הוּא לְשׁוֹן ״אֵצֶל״, כָּךְ ״עַל״ הַנֶּאֱמַר לְמַטָּה הוּא גַּם כֵּן לְשׁוֹן ״אֵצֶל״. וּסְמִיכוּת הַפָּרָשִׁיּוֹת הֱבִיאָם לִידֵי פֵּרוּשׁ זֶה, כִּי מִדְּקָאָמַר ״וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים״ בְּוָא״ו הָעִטּוּף, שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁגַּם לְמַעְלָה נִתַּן אֵיזוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט אֶל הַדַּיָּנִים לְהוֹרוֹתָם הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בּוֹ, וְעָלָיו אָמַר ״וְאֵלֶּה״ שֶׁנּוֹסָף עַל הַחֹק וְהַמִּשְׁפָּט שֶׁנִּתַּן לָהֶם לְמַעְלָה, ״תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם״ גַּם אֵלּוּ הַמִּשְׁפָּטִים. וְאִם כֵּן קָשֶׁה: וְהֵיכָן דִּבֵּר לְמַעְלָה מִן חֻקֵּי הַדַּיָּנִים? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמְּקוֹם הַסַּנְהֶדְרִין הוּא אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, וְאָמַר לְמַעְלָה דֶּרֶךְ אַזְהָרָה לְאוֹתָן הַיּוֹשְׁבִים אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: ״וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי״, רוֹצֶה לוֹמַר אֵצֶל מִזְבְּחִי.
פסוק א:וּבְמַשְׁמָעוּת זֶה נֶחְלְקוּ בַּר קַפָּרָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר, כִּי דַּעַת בַּר קַפָּרָא לְפָרֵשׁ הַמִּקְרָא נוֹסָף עַל פְּשׁוּטוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר לְאוֹתָן הַיּוֹשְׁבִים עַל הַמִּזְבֵּחַ, רְצוֹנִי לוֹמַר אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: ״וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת״ בִּמְרוּצָה לָדוּן בְּלֹא מִתּוּן, דֶּרֶךְ גַּאֲוָה וְגָאוֹן, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב עַל מִזְבְּחִי, אֵצֶל מִזְבְּחִי הַמּוֹרֶה כּוּלּוֹ עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה, הֵן מִצַּד שֶׁ״מִּזְבַּח אֲדָמָה״ (שמות כ:כא) הוּא, הֵן מִצַּד שֶׁ״זִבְחֵי אֱלֹהִים״ (תהלים נא:יט) מְבִיאִין לִידֵי ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה״, וְאֵיךְ יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לְהִתְנַהֵג בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב בְּמָקוֹם זֶה שֶׁכֻּלּוֹ מוֹרֶה עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה. וּפֵרוּשׁ זֶה הוּא דֶּרֶךְ דְּרָשׁ, כִּי הַפְּשָׁט וְהַמִּדְרָשׁ אֵינָן מְדַבְּרִים מֵעִנְיָן אֶחָד. עַל כֵּן בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר לְפָרֵשׁ זֶה בְּאֹפֶן שֶׁהַדְּרָשׁ וְהַפְּשָׁט מְדַבְּרִים מֵעִנְיָן אֶחָד, וְדַעְתּוֹ לְפָרֵשׁ שֶׁרָצָה לְהַזְהִיר הַדַּיָּן הַיּוֹשֵׁב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: ״וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת״ לִפְסֹעַ פְּסִיעוֹת דֶּרֶךְ גַּסּוּת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, כִּי שָׁם מוֹשַׁב הַסַּנְהֶדְרִין. וְהָעוֹלֶה שָׁמָּה בְּמַעֲלוֹת, הֲרֵי הוּא פּוֹסֵעַ עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, רְצוֹנִי לוֹמַר עַל אוֹתָן שֶׁהֵם רָאשִׁים עַל עַם קֹדֶשׁ, דְּהַיְנוּ הַסַּנְהֶדְרִין. כִּי עַל פְּשׁוּטוֹ קָשֶׁה: וְכִי עַל הָרֹאשׁ דַּוְקָא אַל יִפְסַע, וְעַל כָּל גּוּפוֹ מֻתָּר לִפְסֹעַ? אֶלָּא ״עַל רָאשֵׁי״ הַיְנוּ עַל אוֹתָן שֶׁהֵם רָאשִׁים עַל עַם קֹדֶשׁ. וּבְלֹא הַסְּמִיכוּת הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁבַּפָּסוּק ״וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת״ אֵין בּוֹ כִּי אִם פְּשׁוּטוֹ. גַּם לֹא רָצָה הַמִּקְרָא לִסְמֹךְ עַל הַקַּל וָחֹמֶר שֶׁזָּכַר רַשִׁ״י, דְּאִם כֵּן מִנַּיִן לְדַיָּן שֶׁלֹּא יִפְסַע? כִּי בְּקַל וָחֹמֶר אֵין לִלְמֹד כִּי אִם שְׁאָר אָדָם, אֲבָל הַדַּיָּן שֶׁמָּא יִטְעֶה לוֹמַר: גַּם אֲנִי דַּיָּן כָּמוֹהוּ, וּמֻתָּר לִי לִפְסֹעַ עָלָיו. עַל כֵּן בָּא הַסְּמִיכוּת לְבַטֵּל דֵּעָה זוֹ. וְנִמְצָא שֶׁבֵּין לְדִבְרֵי בַּר קַפָּרָא וּבֵין לְדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר, יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁמְּקוֹם הַסַּנְהֶדְרִין אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. עַל כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י הָעוֹלֶה מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם.
פסוק א:וְיֵשׁ עוֹד אַזְהָרָה בְּעִנְיַן הַמִּתּוּן, שֶׁלֹּא יַחְתֹּךְ הַדִּין מְהֵרָה מִצַּד קַבָּלַת אֵיזוֹ שֹׁחַד, כִּי לְשׁוֹן שׁוֹחַד אָמְרוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קה:) כִּי הוּא נִגְזָר מִן לְשׁוֹן שֶׁהוּא חַד, רוֹצֶה לוֹמַר כִּי הַנּוֹתְנוֹ וְהַמְקַבְּלוֹ נַעֲשׂוּ חַד כְּאִישׁ אֶחָד. וְאֵין הַדַּעַת נוֹחָה כָּל כָּךְ בְּפֵרוּשׁ זֶה, כִּי מִלַּת ״שׁוֹחַד״ קָאֵי עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר לוֹקֵחַ וְלֹא עַל הָאָדָם אֲשֶׁר לָקַח. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁהוּא חַד לְשׁוֹן חִדּוּד, מִלְּשׁוֹן ״בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד״ (משלי כז יז), כִּי כָל גְּמַר דִּין נִקְרָא בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים ״חוֹתֵךְ הַדִּין״, וּמִי שֶׁהוּא מָתוּן בַּדִּין וְאֵינוֹ חוֹתְכוֹ מְהֵרָה דּוֹמֶה לְחוֹתֵךְ בְּסַכִּין שֶׁאֵינוֹ מְחֻדָּד כָּל כָּךְ שֶׁאֵינוֹ חוֹתֵךְ מְהֵרָה. אֲבָל כְּשֶׁמְּקַבֵּל הַדַּיָּן אֵיזוֹ דָּבָר, מִיָּד נַעֲשֶׂה סַכִּינוֹ מְחֻדָּד וְחוֹתֵךְ הַדִּין מְהֵרָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן בַּדִּין כְּדֵי לְבָרֵר הָאֱמֶת, כִּי כְּבָר הִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ לְהַצְדִּיק אֶת הַנּוֹתֵן לוֹ. עַל כֵּן נִקְרָא הַמָּמוֹן ״שׁוֹחַד״ שֶׁהוּא חַד, כִּי הַמָּמוֹן מְחֻדָּד וְחוֹתֵךְ הַדִּין מְהֵרָה. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר לְשׁוֹן ״חַד״ עַל הַדַּיָּן, אָז פֵּרוּשׁוֹ כִּי מִשֶּׁקִּבֵּל הַדַּיָּן מִזֶּה, מִיָּד נַעֲשֶׂה הַדַּיָּן מְחֻדָּד וְחָרִיף וְיוֹדֵעַ תֵּכֶף לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, וְלֵית דִּין צָרִיךְ בְּשַׁשׁ וּמִתּוּן.
פסוק א:דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ נִקְרָא הַמָּמוֹן שׁוֹחַד שֶׁהוּא חַד, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה יא) חֶרֶב בָּא לָעוֹלָם עַל עִינּוּי הַדִּין וְעַל עִוּוּת הַדִּין, אִם כֵּן זֶה הַמָּמוֹן חַד כְּחֶרֶב וְחוֹתֵךְ כְּמוֹ חֶרֶב מְחֻדָּד. וְטַעַם לְשִׂימַת הַסַּנְהֶדְרִין אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ יִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ.
פסוק א:לִפְנֵיהֶם. וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם, וַאֲפִלּוּ בְּדִין שֶׁהָאֻמּוֹת דָּנִין כְּדִין יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳ (גיטין פח:). וְדָבָר זֶה צָרִיךְ בֵּאוּר מַסְפִּיק. וְנַקְדִּים לְבֵאוּר דָּבָר זֶה, מַה שֶּׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (עיין אסתר רבה א יב) שֶׁבְּכִסֵּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הָיוּ שֵׁשׁ מַעֲלוֹת, וְהָיָה כָּתוּב עַל אַחַת: ״לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט״ (דברים טז:יט), וְעַל הַשְּׁנִיָּה: ״לֹא תַכִּיר פָּנִים״ (דברים טז:יט). וְעַל הַשְּׁלִישִׁית: ״לֹא תִקַּח שֹׁחַד״ (דברים טז:יט). וְעַל הָרְבִיעִית: ״לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה״ (דברים טז:כא). וְעַל הַחֲמִישִׁית: ״וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה״ (דברים טז:כב). וְעַל הַשִּׁשִּׁית: ״לֹא תִזְבַּח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם״ (דברים יז:א). וְכָל מַשְׂכִּיל יִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, מַה עִנְיָן שְׁלֹשָׁה לָאוִין אֵלּוּ ״לֹא תִטַּע״ וְ״לֹא תָקִים״ וְ״לֹא תִזְבַּח״ אֶל כִּסֵּא אֲשֶׁר הוּכַן לְיוֹשֵׁב עַל מִדִּין? וְכִי בַּעֲבוּר שֶׁהֵם סְמוּכִים בַּתּוֹרָה נִסְמְכוּ בַּכִּסֵּא? וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן אִם הָיָה כּוֹתֵב בִּמְקוֹמָם ״וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים״ (דברים יז:יז), ״וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים״ (דברים יז:טז), ״וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ״ (דברים יז:יז). מִזֶּה רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁכָּל שִׁשָּׁה לָאוִין אֵלּוּ מְדַבְּרִים מֵעִנְיַן הַמִּשְׁפָּט. וּמֵהֵיכָן לָמַד שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לוֹמַר כֵּן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהֵבִין זֶה מִן סְמִיכוּת פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים לְפָרָשַׁת מִזְבֵּחַ, לוֹמַר שֶׁתָּשִׂים סַנְהֶדְרִין אֵצֶל מִזְבֵּחַ. וּלְמַאי נָפְקָא מִנַּהּ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָשׂוּם סַנְהֶדְרִין אֵצֶל מִזְבֵּחַ? אֶלָּא וַדַּאי כְּדֵי לְלַמֵּד דַּעַת אֶת הָעָם, שֶׁכָּל הַפּוֹסֵל בַּמִּזְבֵּחַ וּבַנִּקְרָבִים עָלָיו, פּוֹסֵל גַּם בַּסַּנְהֶדְרִין, וְדַוְקָא בַּדְּבָרִים שֶׁנִּזְכְּרוּ סוֹף פָּרָשַׁת יִתְרוֹ בְּעִנְיַן הַמִּזְבֵּחַ.
פסוק א:וּבְזֶה מְיֻשָּׁב גַּם כֵּן, מַה הָיָה הַצֹּרֶךְ הַגָּדוֹל לְצַוּוֹת לָהֶם עַל עֲשִׂיַּת הַמִּזְבֵּחַ? בִּשְׁלָמָא הַדִּינִין הָיָה צֹרֶךְ שָׁעָה, אֲבָל הַמִּזְבֵּחַ לֹא הָיָה כָּל כָּךְ צֹרֶךְ שָׁעָה, כִּי עֲדַיִן לֹא נִצְטַוּוּ עַל הַמִּשְׁכָּן. אֶלָּא וַדַּאי לְכָךְ הִקְדִּים מְלֶאכֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים, לוֹמַר לְךָ שֶׁתָּשִׂים הַסַּנְהֶדְרִין אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ מִן הַמִּזְבֵּחַ שֶׁכָּל מַה שֶּׁפּוֹסֵל בַּמִּזְבֵּחַ פּוֹסֵל גַּם בַּסַּנְהֶדְרִין.
פסוק א:הָאֶחָד הוּא, מַה שֶּׁכָּתוּב ״וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ״ וְגוֹ׳, לְכָךְ הִזְכִּיר כָּאן הַנִּקְרָבִים, לוֹמַר לְךָ כְּשֵׁם שֶׁמּוּם פּוֹסֵל בַּנִּקְרָבִים כָּךְ מוּם פּוֹסֵל גַּם בַּסַּנְהֶדְרִין, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת (קא) ״כְּשֵׁם שֶׁבֵּית דִּין הָיוּ מְנֻקִּים בְּצֶדֶק, כָּךְ הָיוּ מְנֻקִּים מִכָּל מוּם״, שֶׁכֵּן אָמַר שְׁלֹמֹה ״כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ״ (שיר השירים ד:ז). וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ לוֹמַר כֵּן, וַהֲלֹא דִּבְרֵי תּוֹרָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה לָא יָלְפִינַן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לָמַד זֶה מִן הַסְּמִיכוּת שֶׁל פָּרָשָׁה זוֹ וּמִן סְמִיכוּת שֶׁל ״לֹא תִזְבַּח״ (דברים יז:א), כִּי בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה הַכֹּל מוֹדִים שֶׁדּוֹרְשִׁין סְמוּכִים, אֲפִלּוּ מַאן דְּלָא דָּרֵישׁ לָהּ בִּשְׁאָר מָקוֹם. וְעַל כֵּן הָיָה חוֹקֵק עַל כִּסְאוֹ פָּסוּק ״לֹא תִזְבַּח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם״ וְגוֹ׳ (דברים יז:א), כִּי בָּזֶה הוֹרָה שֶׁכָּל הַסַּנְהֶדְרִין יוֹשְׁבֵי עַל כִּסֵּא דִּין הָיוּ מְנֻקִּים מִמּוּם דּוּגְמַת הַקָּרְבָּן.
פסוק א:וּבְפָרָשַׁת אֱמֹר (ויקרא כא יז) יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳, שֶׁכָּל מוּם שֶׁבַּגּוּף אֵינוֹ פּוֹסֵל כָּל כָּךְ מִצַּד עַצְמוֹ, כִּי אִם מִצַּד שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל אֵיזוֹ תְּכוּנָה רָעָה שֶׁבַּגּוּף, הֵן בִּבְהֵמָה הֵן בְּאָדָם. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר בּוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע״, כִּי הַמּוּם מוֹרֶה עַל אֵיזֶה דָּבָר רָע כָּאָמוּר. וְעַל כֵּן הָיוּ נִזְהָרִים שֶׁיִּהְיוּ הַסַּנְהֶדְרִין מְנֻקִּים מִכָּל מוּם. לְכָךְ אָמְרוּ: ״כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ מְנֻקִּים בְּצֶדֶק, כָּךְ הָיוּ מְנֻקִּים מִמּוּם״. לָמָּה תָּלוּ הַמּוּם בַּצֶּדֶק? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה. וְעַל צַד הָרֶמֶז נוּכַל לוֹמַר שֶׁנִּלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפֹרָשׁ: כְּתִיב הָכָא ״מוּם״, וּכְתִיב הָתָם (דברים טו כא) ״וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר״ – מַה לְּהַלָּן פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר, אַף כָּאן כֵּן. וְדוּן מִנַּהּ גַּם אֶל מוּם הַמְעַכֵּב בְּסַנְהֶדְרִין, שֶׁמְּדַבֵּר בְּלוֹקֵחַ שֹׁחַד, כִּי הוּא בָּא לִידֵי עִוָּרוֹן, וּבְמַטֶּה דִּין, כִּי הוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ וְאֵין רַגְלוֹ עֹמֶדֶת בְּמִישׁוֹר, אֶלָּא הֲרֵי הוּא פּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים, וַהֲרֵי הוּא מִתְמוֹטֵט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים טו ה) ״וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח, עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם״ – מִכְּלָל שֶׁהַלּוֹקֵחַ מִתְמוֹטֵט, וּסְתָם פִּסֵּחַ דַּרְכּוֹ לְהִתְמוֹטֵט.
פסוק א:הַשֵּׁנִי הוּא, מַה שֶּׁהָיָה כּוֹתֵב עַל כִּסְאוֹ ״וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה״ (דברים טז:כב), הַיְינוּ שֶׁל אֶבֶן אֶחָד, הַיְינוּ לוֹמַר לְךָ שֶׁלֹּא לָדוּן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶחָד הוּא בָּרוּךְ שְׁמוֹ. וְלָמַד זֶה גַּם כֵּן מִן הַסְּמִיכוּת שֶׁל פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי״ (שמות כ:כב), מַשְׁמָע מְחֻבָּר מִן אֲבָנִים הַרְבֵּה דַּוְקָא וְלֹא מַצֵּבָה שֶׁל אֶבֶן אַחַת. כָּךְ הַסַּנְהֶדְרִין, אַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה שֶׁנִּקְרְאוּ ״אַבְנֵי נֵזֶר״ ״אַבְנֵי קֹדֶשׁ״ (זכריה ט:טז), צְרִיכִין לִהְיוֹת רַבִּים דַּוְקָא וְלֹא אֶחָד. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים ״אֲשֶׁר שָׂנֵא ה׳״ (דברים טז:כב) – אֲהוּבָה הָיְתָה בִּימֵי הָאָבוֹת כוּ׳. וְדוּגְמָא לָזֶה בְּעִנְיַן הַדָּן יְחִידִי, בִּימֵי הָאָבוֹת לֹא הִקְפִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל כָּךְ, כִּי שֵׁם וָעֵבֶר וְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הָיוּ דָּנִין יְחִידִי, וְכֵן יְהוּדָה אָמַר ״הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף״ (בראשית לח:כד), שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהָיָה דָּן יְחִידִי. וְכֵן מֹשֶׁה הָיָה דָּן יְחִידִי קֹדֶם שֶׁבָּא יִתְרוֹ, לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים בְּדַעְתָּם וְהָיָה בָּהֶם מִדַּעַת קוֹנָם וּבִלְתִּי יְרֵאִים מִן הַטָּעוּת. וְכַאֲשֶׁר נִתְמַעֲטוּ הַלְּבָבוֹת וְהָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, צִוָּה ה׳ שֶׁלֹּא לָדוּן יְחִידִי.
פסוק א:וְיֵשׁ עוֹד רֶמֶז בְּמִזְבַּח אֲבָנִים, שֶׁיִּהְיוּ אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת וְלֹא יִהְיוּ גָּזִית, כָּךְ הַדַּיָּן יִהְיֶה שָׁלֵם מִכָּל מוּם בְּלִי תּוֹסָפוֹת וּמִגְרַעַת, וְשֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְיִפּוּי וְהִדּוּר חִיצוֹנִי כְּאֶבֶן גָּזִית זֶה אֲשֶׁר הוּנַף עָלָיו הַחֶרֶב וּמְחַלְּלוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ. כָּךְ הַטַּעַם בְּדַיָּן הַצָּרִיךְ תִּקּוּן מִבַּחוּץ, וְיֵשׁ בָּזֶה מָקוֹם שֶׁיִּתְפָּאֵר עָלָיו הַגַּרְזֶן וְהַחוֹצֵב לוֹמַר ״אֲנִי מִנִּיתִיךָ, וּמִצַּד עַצְמְךָ אֵינְךָ הָגוּן לְכָךְ״. עַל כֵּן טוֹב לִבְחֹר אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת שֶׁאֵינָן צְרִיכִין תִּקּוּן מִבַּחוּץ. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לִדְרוֹשׁ קַל וָחֹמֶר מִן הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן רוֹאוֹת וְכוּ׳, וְעַל יְדֵי שֶׁמַּטִּילוֹת שָׁלוֹם אָמְרָה הַתּוֹרָה (דברים כז ה) ״לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל״, הַמַּטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא תְּבוֹאֵהוּ פֻּרְעָנוּת. נִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת רַשִׁ״י בְּקַל וָחֹמֶר זֶה לִתֵּן טַעַם אֶל סְמִיכוּת הַסַּנְהֶדְרִין אֶל הַמִּזְבֵּחַ, כִּי כָל יוֹשֵׁב עַל מִדִּין מַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ. וּפֶן יָגוּר מִפְּנֵי אִישׁ שֶׁלֹּא יִרְדֹּף אַחֲרָיו הַמִּתְחַיֵּב בַּדִּין, וְיִרְצֶה לְסַלֵּק עַצְמוֹ מִן הַדִּין כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּבוֹאֵהוּ רָעָה, עַל כֵּן הָיְתָה יְשִׁיבַת הַסַּנְהֶדְרִין אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ קַל וָחֹמֶר מִן הַמִּזְבֵּחַ שֶׁלֹּא תְּבוֹאֵהוּ רָעָה, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
פסוק א:הַשְּׁלִישִׁי הוּא, ״(וְלֹא תָקִים) [לֹא תִטַּע] לְךָ אֲשֵׁרָה״, דָּרְשׁוּ רז״ל (סנהדרין ז:) עַל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וּבִמְקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּאִלּוּ נְטָעוֹ אֵצֶל מִזְבַּח ה׳. וְכֵן דָּרְשׁוּ שָׁם פָּסוּק ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף״ וְגוֹ׳, עַל אֱלוֹהַּ וְדַיָּן הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב. וְעִנְיַן הָאֲשֵׁרָה אָנוּ לְמֵדִין מִמַּה שֶּׁכָּתוּב ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ (שמות כ:כא), אוֹ מָלֵא אֲדָמָה אוֹ סָמוּךְ לַאֲדָמָה. וְכָל זֶה יֵשׁ לִלְמוֹד שֶׁיִּהְיוּ גַּם כֵּן הַסַּנְהֶדְרִין נְמוּכֵי הַדַּעַת, כִּי כָל עָנָו וְשְׁפַל רוּחַ מַשְׁפִּיל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וּלְכָךְ נֶאֱמַר (תהלים כה:ט) ״יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט״. אֲבָל הַגַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ, כִּי אֵינוֹ דָּן בְּמִתּוּן לְפִי שֶׁהוּא בּוֹשׁ לִשְׁאוֹל עַל סְפֵקוֹתָיו. וְיָדוּעַ כִּי מַה שֶּׁמְּמַנִּין לִפְעָמִים אֵיזֶה דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, זֶהוּ בְּסִבַּת רוּם לְבָבוֹ אוֹ לְבַב קְרוֹבָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ הַמְהַדְּרִים אַחֲרָיו כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻשָּׁר בָּאָרֶץ לִהְיוֹת לָהֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, כְּהוֹרָאַת שֵׁם ״אֲשֵׁרָה״ מִלְּשׁוֹן ״אִשְּׁרוּנִי בָנוֹת״. וְרז״ל אָמְרוּ (סוטה ה.) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ רָאוּי לְגַדְּעוֹ כַּאֲשֵׁרָה, כְּתִיב הָכָא (דברים ז:ה) ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן״, וּכְתִיב הָתָם (ישעיהו י:לג) ״וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים״. וּמַה עִנְיָן גַּס רוּחַ אֶל הָאֲשֵׁרָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁזֶּה הַבִּלְתִּי הָגוּן הוּקַם בַּעֲבוּר אֹשֶׁר וְשֶׁבַח קְרוֹבָיו, וַהֲרֵי הוּא כַּאֲשֵׁרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֲנָפִים רַבִּים וְעָלִים לֵישֵׁב בְּצִלּוֹ. כָּךְ מוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ לְדַיָּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבָיו יוֹשְׁבִים בְּצִלּוֹ, וּבֶאֱמֶת סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ מִזֶּה. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״וּבִמְקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּאִלּוּ נְטָעוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ״, לְפִי שֶׁשָּׁם יְשִׁיבַת הַסַּנְהֶדְרִין. וּמִטַּעַם זֶה אָמְרוּ ״לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם״ כוּ׳, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז:ז) ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט״. וְאָמְרוּ רז״ל בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין (פט.) שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְמַעֲטִים אֶת עַצְמָם, וְלֹא כֵן הָאֻמּוֹת כִּי הֵמָּה גְּבוֹהִים וְגַסֵּי רוּחַ, עַל כֵּן אֵינָן רְאוּיִין לְדִינִין וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם, כִּי גַסּוּת רוּחָם מְקַלְקֵל כָּל הַדִּינִין.
פסוק א:וּרְאָיָה לְכָל זֶה, מִן מִדְרַשׁ רז״ל הוּבָא בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים (תתקז) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֶּן לְךָ״, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה, וְהָיָה אוֹהֵב אֶת הַקָּטָן יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס אֶחָד וְהָיָה אוֹהֲבוֹ יוֹתֵר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְהָיָה נוֹתֵן הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר אָהַב אֶל בְּנוֹ הַקָּטָן אֲשֶׁר הָיָה אוֹהֵב. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכָּל הָאוּמּוֹת אֲנִי אוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יא, א) ״כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי״. וּכְתִיב (תהלים לז, כח) ״כִּי ה׳ אֹהֵב מִשְׁפָּט״. נָתַן הַמִּשְׁפָּטִים לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אַתֶּם מְשַׁמְּרִים אֶת הַדִּין, אֲנִי גָּבוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, טז) ״וַיִּגְבַּהּ ה׳ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט״ כוּ׳. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּמִדְרָשׁ זֶה, שֶׁאָמַר ״מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה״, אִם כֵּן קָרָא גַּם לָאוּמּוֹת בָּנִים, וְדָבָר זֶה אֵינוֹ מְפֹרָשׁ בְּשׁוּם מִקְרָא. וְאַדְּרַבָּה, הַפָּסוּק אוֹמֵר ״וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל לְבַד קְרוּיִין בָּנִים. גַּם מִדְּקָאָמַר ״וְהָיָה אוֹהֵב אֶת הַקָּטָן יוֹתֵר מִכֻּלָּם״, שֶׁמַּע מִנַּהּ שֶׁהוּא אוֹהֵב גַּם לָאוּמּוֹת, אַךְ לֹא כְּיִשְׂרָאֵל, וְדָבָר זֶה אֵין לוֹ רְאָיָה מִן הַמִּקְרָא. וְאַדְּרַבָּה, הַכָּתוּב אוֹמֵר (מלאכי א, ב–ג) ״וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי״. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה הֵבִיא לִרְאָיָה פָּסוּק ״כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ״? לָמָּה לֹא הֵבִיא לִרְאָיָה פָּסוּק ״אָהַבְתִּי אֶתְכֶם נְאֻם ה׳״ (מלאכי א, ב)?
פסוק א:וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁכָּל מִדְרָשׁ זֶה בָּנוּי עַל יְסוֹד הָעֲנָוָה, לְהַשְׁרִישׁ בָּהּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין, כִּי בַּעֲבוּרָהּ נֶאֱמַר ״לִפְנֵיהֶם״ וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם, כִּי כָל גַּס רוּחַ אֵינוֹ דָּן בְּמִתּוּן וְאֵינוֹ מַחֲמִיץ הַדִּין לְהַעֲמִידוֹ שָׁקֵט עַל שְׁמָרָיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה, וְהַנִּמְשָׁל אֵינוֹ עַל הָאוּמּוֹת וְיִשְׂרָאֵל, כִּי אִם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בְּנֵי אֵל חָי. וּמִכּוּלָּם הוּא אוֹהֵב אֶת הַקָּטָן, הַיְינוּ בֵּין כָּל הַבָּנִים, דְּהַיְינוּ בֵּין כָּל יִשְׂרָאֵל, הוּא אוֹהֵב יוֹתֵר מִכּוּלָּם אֶת הַקָּטָן הַמַּקְטִין אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת עָנָו וּשְׁפַל בֶּרֶךְ, הוּא הַנִּבְחָר לָשֶׁבֶת מוֹשַׁב אֱלֹהִים בַּעֲדַת הַדַּיָּנִים. לְכָךְ מֵבִיא רְאָיָה מִן פָּסוּק ״כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ״ (הושע יא, א), רוֹצֶה לוֹמַר כְּשֶׁהוּא מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ כְּנַעַר וּבַעַר, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבוֹ בְּיוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי כָל עוֹד שֶׁהָעֲנָוָה מְצוּיָה בְּיוֹתֵר בַּתַּחְתּוֹנִים, אָז בְּיוֹתֵר תִּגָּלֶה וְתֵרָאֶה גַּבְהוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הָעֲנָוִים מַחֲזִירִין הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא עַתִּיק יוֹמִין (דניאל ז, ט), כִּי בָּזֶה יוֹדוּ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְלוֹ יָאֲתָה וְלֹא לְזוּלָתוֹ. לְכָךְ מֵבִיא לִרְאָיָה פָּסוּק ״וַיִּגְבַּהּ ה׳ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט״ (ישעיהו ה, טז), וְאָמַר אִם אַתֶּם מְשַׁמְּרִים הַדִּין, וְהוּא לְשׁוֹן שִׁמְרֵי הַיַּיִן, רוֹצֶה לוֹמַר כִּי יִתְחַמֵּץ לְבַבְכֶם עַל יְדֵי שֶׁתָּדוּנוּ בְּמִתּוּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נו, א) ״שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט״, וְגַם הוּא לָשׁוֹן שְׁמָרִים, כִּי כָל מַשְׁקֶה הָעוֹמֵד שָׁקֵט עַל שְׁמָרָיו, אָז הַשְּׁמָרִים יוֹרְדִין לְמַטָּה וְהַמַּשְׁקֶה נִשְׁאָר צָלוּל, וְכָל חֹמֶץ וַדַּאי עָמַד זְמַן רַב עַל שְׁמָרָיו וּבְסִבָּה זוֹ נַעֲשָׂה חֹמֶץ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט״, כִּי כָל מִשְׁפָּט צָרִיךְ לְהַחֲמִיצוֹ וּלְעַכְּבוֹ עַד שֶׁיֵּרְדוּ הַשְּׁמָרִים לְמַטָּה, דְּהַיְינוּ הַפְּסֹלֶת וְדֵעוֹת מְשֻׁבָּשׁוֹת הַמְעוֹרָבִים בְּשֵׂכֶל הָאָדָם, וְעַל יְדֵי שֶׁיֵּרְדוּ לְמַטָּה יִשָּׁאֵר שִׂכְלוֹ צָלוּל זַךְ וְנָקִי בְּלִי תַּעֲרֹבֶת, וְאָז לֹא יָבוֹא לִידֵי טָעוּת. לָכָךְ נֶאֱמַר ״שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט״, אֲבָל הַצְּדָקָה לֹא תַחֲמִיץ, כִּי אִם יְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֵיזוֹ עָנִי דָּבָר, עֲשֵׂה מְבֻקָּשׁוֹ מִיָּד, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַעֲשׂוּ צְדָקָה״. וְיִתְבָּאֵר כָּל זֶה עוֹד פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּפָסוּק ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״ (דברים טז, כ), כִּי לְשׁוֹן רְדִיפָה שַׁיָּךְ בִּצְדָקָה וְלֹא בְּדִינִין. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אִם אַתֶּם מְשַׁמְּרִים אֶת הַדִּין, אֲנִי גָּבוֹהַּ, כִּי הַדָּן בְּמִתּוּן וַדַּאי יֵשׁ בּוֹ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁאֵין הוּא בּוֹשׁ לִשְׁאוֹל עַל סְפֵקוֹתָיו אוֹ לְעַיֵּן בַּדִּין זְמַן רַב עַד כִּי לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט, וּמִתּוֹךְ הָעֲנָוָה שֶׁבַּתַּחְתּוֹנִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּבוֹהַּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ה, טו) ״וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״וַיִּגְבַּהּ ה׳ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט״ וְגוֹ׳.
פסוק א:וּמַה שֶּׁאָמַר ״מִכָּל הָאֻמּוֹת אֲנִי אוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל״ אֵין זֶה פֵּרוּשׁ עַל הַמָּשָׁל שֶׁאָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי ״בָּנִים הַרְבֵּה״ קָאֵי עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מִלְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשֵׁהּ הוּא. וּמֵ״ם ״מִכָּל״ אֵינָהּ מֵ״ם הַיִּתְרוֹן, וְהֵבִיא הָאֻמּוֹת לִרְאָיָה עַל דְּבָרָיו לוֹמַר: כְּשֵׁם שֶׁמִּכָּל הָאֻמּוֹת לֹא אָהַבְתִּי שׁוּם אֻמָּה כְּלָל כִּי אִם יִשְׂרָאֵל לְבַד אָהַבְתִּי, וְעִקַּר שִׂנְאָתִי לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בַּעֲבוּר רוּם לְבָבָם, כִּי ״תּוֹעֲבַת ה׳ כָּל גְּבַהּ לֵב״ (משלי טז:ה), כָּךְ אֲפִלּוּ בֵּין יִשְׂרָאֵל שֶׁקְּרוּיִין בָּנִים, אֲנִי אוֹהֵב יוֹתֵר מִכֻּלָּם אֶת הַקָּטָן הַמַּקְטִין עַצְמוֹ וּמֵשִׂים עַצְמוֹ כְּנַעַר וּבַעַר, כִּי אָז הוּא דָּן בְּמִתּוּן.
פסוק א:וְעוֹד שֶׁהַדַּיָּן שֶׁאֵינוֹ גְּבַהּ רוּחַ, הוּא נִזְקָק לְדָבָר קָטָן כַּגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים א יז) ״כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל תִּשְׁמָעוּן״. לְאַפּוֹקֵי כָּל גַּס רוּחַ אֵינוֹ זָקוּק לְדָבָר קָטָן. וּמִזֶּה הַטַּעַם הִמְשִׁיל בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה הַמִּשְׁפָּט לְפַרְדֵּס חָבִיב, כִּי כָל פַּרְדֵּס אֵין בַּעַל הַפַּרְדֵּס מְגַלֶּה אֵיזוֹ נְטִיעָה מְשֻׁבַּחַת יוֹתֵר מֵחֲבֶרְתָּהּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מִתְעַסְּקִין בְּכָל הַנְּטִיעוֹת בְּשָׁוֶה, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט רֵישׁ פָּרָשַׁת עֵקֶב (דברים ז א). וְזֶהוּ מַמָּשׁ עִנְיַן ״כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל תִּשְׁמָעוּן״, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
פסוק א:לִפְנֵיהֶם, וְלֹא לִפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת, כָּךְ מַסִּיק בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין (פ״ח:) וּמַשְׁמָעוּת זֶה כְּאִלּוּ כְּבָר הוּזְכַּר בַּפָּסוּק שֶׁמְּדַבֵּר בְּדַיָּנִים סְמוּכִים בַּעֲלֵי חָכְמָה, וְהֵיכָן דִּבֵּר זֶה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁסָּמַךְ עַל פָּרָשַׁת מִזְבֵּחַ שֶׁהִזְכִּיר לִפְנֵי פָּסוּק זֶה, וּכְבָר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה שֶׁאָנוּ לְמֵדִין מִן הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַנֶּאֱמָר בּוֹ, וְכָל הַפּוֹסֵל בַּמִּזְבֵּחַ פּוֹסֵל גַּם בַּדַּיָּנִים. וְאָמַר בַּמִּזְבֵּחַ (שמות כ:כב) ״וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית״, אֶלָּא אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, וְכָךְ הַיּוֹשְׁבִים אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ יִהְיוּ אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת שֶׁאֵינָן צְרִיכִין תִּקּוּן, לְאַפּוֹקֵי הֶדְיוֹטוֹת שֶׁצְּרִיכִין תִּקּוּן וְכוּלֵּי הָאי וְאוּלַי יוֹעִיל. וּכְשֵׁם שֶׁפָּסַל אֶת הָאֻמּוֹת בַּעֲבוּר רוּם לְבָבָם, כָּךְ פָּסַל אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת מִטַּעַם זֶה, כִּי כָל הֶדְיוֹט בְּיוֹתֵר יֵשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ מִבְּאָדָם חָשׁוּב, וְדֶרֶךְ זֶה יָדוּעַ וְכָבוּשׁ לָרַבִּים.
פסוק א:וְהִנֵּה דֶּרֶךְ הַנְהָגַת הַדַּיָּנִין, הוֹאִיל וְאָתֵי לִידַן, נֵימָא בֵּיהּ מִלְּתָא. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵעִנְיַן הַפָּרָשָׁה, אַךְ מִדְּסָמַךְ פָּסוּק ״וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים״ לְפָסוּק ״וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁעִקַּר קִלְקוּל הַדִּינִין תָּלוּי בְּגַסּוּת הָרוּחַ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד ט) ״הַגַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה, רָשָׁע וְגַס רוּחַ״, יֹאמַר שֶׁגַּסּוּת לִבּוֹ יְבִיאוּהוּ לִידֵי שְׁלֹשָׁה קִלְקוּלִים. קִלְקוּל רִאשׁוֹן הוּא שֶׁגַּסּוּתוֹ תְּבִיאֵהוּ לִידֵי שְׁטוּת, כִּי לֹא יִרְצֶה לָדוּן בְּמִתּוּן, כִּי חֶרְפָּה הִיא לוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יְעָרֵב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. קִלְקוּל שֵׁנִי הוּא שֶׁיַּשִּׁיאוֹ לִבּוֹ לִדַּמּוֹת לָעֶלְיוֹן וְלָדוּן יְחִידִי, וַהֲרֵי הוּא רָשָׁע אֲשֶׁר בְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ (תהלים י ד) וְ״אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו״ (תהלים י ד). קִלְקוּל שְׁלִישִׁי הוּא שֶׁיָּבֹא לֶאֱחוֹז בְּמִדַּת הַגַּאֲוָה לִהְיוֹת גַּס רוּחַ לֹא בַּדִּינִין לְבַד, כִּי אִם בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. וּמָצִינוּ שֶׁאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, כַּאֲשֶׁר רָאוּ קִלְקוּל הַדַּיָּנִים שֶׁל בַּיִת רִאשׁוֹן, וְכָל זֶה בָּא לָהֶם יַעַן כִּי ״גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן״ (ישעיהו ג טז), עַל כֵּן נִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא. אָז אָמְרוּ ״עֵת לַעֲשׂוֹת״ (תהלים קיט קכו), לְהַחֲזִיר הָעֲטָרָה אֶל יָשְׁנָהּ, דְּהַיְינוּ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא ״עַתִּיק יוֹמִין״ (דניאל ז ט). וְעַל כֵּן הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: ״הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין״ (אבות א א), שֶׁלֹּא לִהְיוֹת שׁוֹטֶה מְהוֹלָל בַּדִּין, כִּי אוּלַי הַמּוּשְׂכָּל רִאשׁוֹן מְהוֹלָל וּמְעוֹרָב בִּשְׁמָרִים קֹדֶם שֶׁיַּחֲמִיצוּ, כִּמְבוֹאָר לְמַעְלָה (שמות כ כב). וּבָזֶה הֶחֱזִירוּ הָעֲטָרָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה (שמות כ כב) עַל פָּסוּק ״וַיִּגְבַּהּ ה׳ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט״ (ישעיהו ה טז). וְאָמְרוּ עוֹד ״וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה״ (אבות א א), שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָדוּן יְחִידִי, כָּאָמוּר. וְאָמְרוּ עוֹד ״וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה״ (אבות א א), שֶׁלֹּא יִהְיֶה גַּס רוּחַ כְּלָל, כִּי בְּכָל הַמִּדּוֹת טוֹב לָאָדָם לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַמְמֻצָּע, חוּץ מִבְּעִנְיַן גַּסּוּת הָרוּחַ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ה.) ״לֹא מִנַּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (אבות ד ד) ״מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ״, לְהַפְלָגַת הַדָּבָר וּלְהַטּוֹת לַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן. וְזֶהוּ עִנְיַן הַסְּיָג וְהַגָּדֵר, שֶׁמִּדָּה זוֹ צְרִיכָה יוֹתֵר מִכָּל הַמִּדּוֹת. וְעַל כֵּן תָּלוּ דָּבָר זֶה בְּהַגַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה, כִּי אוּלַי בְּמִדָּה זוֹ יוֹרֶה הֶתֵּר לְעַצְמוֹ לוֹמַר כִּי טוֹב לִי לְהִתְנַהֵג בְּגַסּוּת כְּדֵי לְהַטִּיל מוֹרָאִי עַל בַּעֲלֵי הַדִּינִין, כִּי בְּסִבָּה זוֹ יִהְיוּ דְּבָרַי נִשְׁמָעִין. לָכֵן אָמַר שֶׁמֵּעֲצַת הַיֵּצֶר הָרָע הוּא זֶה, כִּי לְסוֹף יִהְיֶה גַּס רוּחַ בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אַף זוּלַת הַדִּינִין.
פסוק א:שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּצַלְמָם וּבִדְמוּתָם, זְכָרָם אָסָף הַמְשׁוֹרֵר בְּמִזְמוֹר ע״ה ״לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר״, כִּי קִלְקוּל הַדִּינִין גּוֹרֵם הַשְׁחָתַת הָעוֹלָם, כִּי עַל הַדִּינִין עוֹמֵד הָעוֹלָם, וְהַשְׁחָתַת דּוֹר הַמַּבּוּל יוֹכִיחַ. וְהַמְשׁוֹרֵר רָצָה לִזְכּוֹר תִּקּוּן הַדִּינִין, עַל כֵּן אָמַר ״אַל תַּשְׁחֵת״, וְאָמַר ״הוֹדִינוּ לְךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ״ – הַדַּיָּנִים שֶׁנִּקְרְאוּ אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַל שְׁנֵי עִנְיָנִים. אַחַת הִיא, ״וְקָרוֹב שְׁמֶךָ״, שֶׁאַתָּה נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפּוֹט. הַשֵּׁנִי, ״סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ״, וְהוּא לְשׁוֹן הֶעְלֵם וְהַפְלָאָה, וְהוּא עַל שֶׁהֶעֱלַמְתָּ הַמִּשְׁפָּטִים מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, ״וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם״, לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת בְּגֹבַהּ אַפָּם אֵינָן דָּנִין בְּמִתּוּן. אֲבָל אֲנִי ״כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט״. לְכָךְ הוֹסִיף לְשׁוֹן ״אֲנִי״ לְמַעֵט הָאֻמּוֹת וְהַהֶדְיוֹטוֹת. ״נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ״, כִּי הַמְקַלְקֵל הַדִּין גּוֹרֵם קִלְקוּל יְסוֹד הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּזְמוֹר (תהלים פ״ב, ב–ה) ״עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל... יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ״. עַל כֵּן אָמַר כָּאן ״אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה״. וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״אַל״: ״אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ״ – הֲרֵי אַחַת, ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן״ – הֲרֵי שְׁתַּיִם, ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״ – הֲרֵי שָׁלֹשׁ. וְכְנֶגְדָּם אָמַר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״כִּי״: ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב״ – הֲרֵי אַחַת, ״כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט״ – הֲרֵי שְׁתַּיִם, ״כִּי כוֹס בְּיַד ה׳״ – הֲרֵי שָׁלֹשׁ. וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״הַגַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ״, אָמַר כָּאן ״אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ״, לוֹמַר אַל תִּהְיֶה שׁוֹטֶה הַסּוֹמֵךְ עַל חָכְמָתוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָדוּן בְּמִתּוּן, כִּי כָל אָדָם אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁמָּא יֵשׁ בְּשִׂכְלוֹ תַּעֲרֹבֶת שְׁמָרִים. כִּי ״לַהוֹלְלִים״ הוּא לְשׁוֹן תַּעֲרֹבֶת, מִלְּשׁוֹן ״לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל״ (קהלת ב, ב), הַיְינוּ מְעֹרָב בְּתוּגָה. וְכָאן יֹאמַר עַל שֶׁהוּא מְעֹרָב בְּסִכְלוּת, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַחֲמִיצוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עִם שְׁמָרָיו. וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָשָׁע דָּן יְחִידִי לִדַּמּוֹת לָעֶלְיוֹן, אָמַר כָּאן ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן״. הִזְכִּיר רַק קֶרֶן אֶחָד, לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּרָשָׁע אֲשֶׁר בְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרוֹשׁ אַחַר אֲחֻזַּת מֵרֵעָיו לָקַחַת עֵצָה בַּדִּין, אֶלָּא רוֹצֶה לִתְלוֹת הַכֹּל בְּעַצְמוֹ. גַּם נוּכַל לוֹמַר שֶׁמִּלַּת ״וְלָרְשָׁעִים״ אֵינוֹ קָאֵי עַל הַדַּיָּנִים אֶלָּא עַל הַבַּעֲלֵי דִינִין הָעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ כִּרְשָׁעִים, וּכְנֶגְדָּם אַל תָּרִימוּ קֶרֶן אֶחָד, כִּי אוּלַי דַּיָּן אֶחָד לֹא יוּכַל לְבַעֲלֵי זְרוֹעַ, וְטוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד. וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַגַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה לְסוֹף יִהְיֶה גַּס רוּחַ וּבְכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע, אָמַר כָּאן ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״, כִּי טֶבַע הָרוּחַ לַעֲלוֹת כְּלַפֵּי מָרוֹם, לְכָךְ אָמַר כְּנֶגֶד גַּסֵּי הָרוּחַ ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם״.
פסוק א:וְאַחַר כָּךְ נָתַן שְׁלֹשָׁה טְעָמִים עַל שְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה, וּבְמַאי דִּסְלִיק פָּתַח וְאָמַר ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבָּר הָרִים״ (תהלים עה:ז), וּמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת מַטּוֹת (לב.) כָּל הָרִים שֶׁבַּמִּקְרָא הוּא לְשׁוֹן הָרִים מַמָּשׁ, חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא לְשׁוֹן רוֹמְמוּת. כָּךְ לְפִי דַּרְכֵּנוּ יֹאמַר עַל רוֹמְמוּת שֶׁל הַגַּס רוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו אָמַר ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״ (תהלים עה:ו). כִּי אֵיךְ יִתְגָּאֶה אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, כִּי תְּחִלָּתוֹ מִן טִפָּה סְרוּחָה וְסוֹפוֹ לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה? וְהִנֵּה שְׁלֹמֹה אָמַר עַל יוֹם הַמִּיתָה ״עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ״ (קהלת יב ב), מִכְּלַל שֶׁזְּמַן יְצִיאָתוֹ לָעוֹלָם הוּא הַתְחָלַת זְרִיחַת שִׁמְשׁוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב״, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ הָרִים וְרוֹמְמוּת מִמּוֹצָא, דְּהַיְנוּ מֵהַתְחָלַת יְצִירָתוֹ, שֶׁהֲרֵי אַדְרַבָּה הוּא בָּא וְיָצָא מִטִּפָּה סְרוּחָה. וְכֵן אֵין לוֹ הָרִים וְרוֹמְמוּת מִמַּעֲרָב, כִּי אַדְרַבָּה בְּהַעֲרֵב שִׁמְשׁוֹ הוּא הוֹלֵךְ לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְאִם יֹאמַר שֶׁבֵּין שְׁנֵי גְּבוּלִים אֵלּוּ יֵשׁ לוֹ מָקוֹם לְהִתְגָּאוֹת בַּעֲבוּר תּוֹרָתוֹ וְחָכְמָתוֹ, עַל זֶה אָמַר ״וְלֹא מִמִּדְבָּר הָרִים״, וְכִי יֵשׁ רוֹמְמוּת מִן הַמִּדְבָּר? וַהֲלֹא הַכֹּל דָּשִׁים עָלֶיהָ, וּבְמַסֶּכֶת עֵירוּבִין (נד.) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״אִם אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר שֶׁהַכֹּל דָּשִׁים עָלֶיהָ, הַתּוֹרָה נִתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁלְּכָךְ נִתְּנָה הַתּוֹרָה בַּמִּדְבָּר, כְּדֵי שֶׁכָּל לוֹמְדֶיהָ יִהְיוּ כַּמִּדְבָּר הַזֶּה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁים עָלֶיהָ. וְאֵיךְ יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לִקַּח הָרִים וְרוֹמְמוּת מִן הַמִּדְבָּר? עַל כֵּן אָמַרְתִּי ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״.
פסוק א:וְאַחַר כָּךְ אָמַר כְּנֶגֶד מַה שֶּׁכָּתוּב ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן״ (תהלים עה:ה). ״יְחִידִי״ – שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּן יְחִידִי. עַל זֶה נָתַן טַעַם וְאָמַר ״כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט״ (תהלים עה:ח), רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד בָּרוּךְ הוּא, וּבְיָדוֹ לְהַשְׁפִּיל וּלְהָרִים, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה?
פסוק א:וְאַחַר כָּךְ אָמַר כְּנֶגֶד מַה שֶּׁכָּתוּב ״אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ״ (תהלים עה, ה). שֶׁלֹּא יָדוּן קֹדֶם שֶׁיַּחְמִיץ הַדִּין, בְּעוֹד שֶׁשִּׂכְלוֹ מְעֹרָב עִם הַשְּׁמָרִים. עַל זֶה אָמַר ״כִּי כוֹס בְּיַד ה׳ וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה״ (תהלים עה, ט), כִּי כּוֹסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָקִי מִכָּל שְׁמָרִים, וְ״יַגֵּר מִזֶּה״ – לִשְׁפֹּךְ רוּחוֹ עַל בָּשָׂר רוּחַ זַךְ וְנָקִי מִכָּל תַּעֲרוֹבוֹת. ״אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ״ (תהלים עה, ט) – אֵלּוּ הֵמָּה הַהוֹלְלִים אֲשֶׁר יֵין שִׂכְלָם מְעֹרָב בִּשְׁמָרִים, וְהָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָן דָּנִין בְּמִתּוּן לְהַחֲמִיץ הַדִּין – דּוֹמֶה כְּאִלּוּ שָׁתוּ הַיַּיִן כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן מְעֹרָב עִם הַשְּׁמָרִים, וּבִלְבּוּל הַשֵּׂכֶל וַעֲכִירָתוֹ גּוֹרֵם לָהֶם הַטָּיַת הַדִּין.
״וַאֲנִי אַגִּיד לְעוֹלָם״ (תהלים עה, י) – כִּי לְמַעְלָה אָמַר עַל עַצְמוֹ ״אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט״ (תהלים עה, ג), נָתַן עוֹד דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ יוֹשֵׁב עַל דִּין, וְאָמַר ״אֲנִי אַגִּיד לְעוֹלָם״ – לְדַבֵּר קָשׁוֹת כְּגִידִין לְעוֹלָם עִם שְׁנֵי הַבַּעֲלֵי דִינִין, כִּי כְּשֶׁעוֹמְדִים לְפָנַי הֲרֵי הֵם כִּרְשָׁעִים בְּעֵינַי, וְלֹא אִירָא מִן הַבַּעַל דִּין הֶחָזָק בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי, ״כִּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב״ (תהלים עה, י) אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת יַעֲקֹב מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ וּמֵרוֹדְפָיו, הוּא יַצִּילֵנִי גַּם כֵּן מִן הָרוֹדֵף. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִסְמֹךְ הָרָשָׁע עַל זֶה לוֹמַר: מֵאַחַר שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר קָשׁוֹת גַּם עִם חֲבֵרוֹ, שֶׁמָּא גַּם חֲבֵרוֹ נִרְאֶה בְּעֵינַי חַיָּב, אֶלָּא ״וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק״ (תהלים עה, יא), כִּי לְסוֹף אֲנִי מַרְשִׁיעַ אֶת הָרָשָׁע וּמַצְדִּיק אֶת הַצַּדִּיק. וְכָל הָרָמוּז בְּמִזְמוֹר זֶה הוּא הָרָמוּז בְּמִלּוֹת קְצָרוֹת אֵלּוּ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״לִפְנֵיהֶם״ – וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם, ״לִפְנֵיהֶם״ – וְלֹא לִפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת. וְהַמַּשְׂכִּיל יִשְׁמַע וְיוֹסִיף לֶקַח.
פסוק ב:כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי. טַעַם לְהַתְחָלַת כָּל הַדִּינִין בְּשִׁלּוּחַ הָעֶבֶד חָפְשִׁי לְשֵׁשׁ, לְפִי שֶׁהַדִּבְּרוֹת מַתְחִילִין ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים״ (שמות כ:ב). אָמַר כָּאן, כְּשֵׁם שֶׁהָיִיתָ עֶבֶד וְחֻפְשָׁה נִתַּן לְךָ כִּי פְּדִיתִיךָ מִבֵּית עֲבָדִים, כָּךְ תִּקְרָא דְרוֹר וְחָפְשִׁי לְעַבְדְּךָ הַנִּמְכָּר לְךָ בִּגְנֵבָתוֹ, כִּי גַּם אַתֶּם נִמְכַּרְתֶּם בִּגְנֵבַת יוֹסֵף שֶׁמְּכָרוּהוּ הַשְּׁבָטִים וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר שֶׁיָּרְדוּ עַל יָדוֹ לְמִצְרַיִם לְבֵית עֲבָדִים, וְאַף עַל פִּי כֵן יְצָאתֶם לַחָפְשִׁי. כֵּן גַּם אַתֶּם לְרַבּוֹת עַבְדְּכֶם תְּשַׁלְּחוּ חָפְשִׁי.
פסוק ב:וּמַה שֶּׁנֶאֱמַר לְשׁוֹן ״עִבְרִי״ וְלֹא נֶאֱמַר ״אָחִיךָ״ אוֹ ״יִשְׂרָאֵל״, וְכֵן בְּפָרָשַׁת רְאֵה (דברים טו יב) נֶאֱמַר ״כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה״, לְפִי שֶׁכָּל זֶרַע אַבְרָהָם הָיוּ מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וְשָׁם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם. וְאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ בְּצֵל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה נִקְרְאוּ בְּשֵׁם ״יִשְׂרָאֵל״. וְזֶה הַחוֹטֵא שֶׁנִּמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם ״עִבְרִי״, כִּי אָחַז דַּרְכֵי אֲבוֹתָיו שֶׁל אַבְרָהָם. וּלְשׁוֹן ״עִבְרִי״ נוֹפֵל גַּם כֵּן עַל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁחָטָא וְעָבַר עֲבֵרָה, מִכָּל מָקוֹם אָחִיךָ הוּא. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אָחִיךָ הָעִבְרִי״ וְגוֹ׳. אֲבָל מוֹכֵר עַצְמוֹ שֶׁלֹּא חָטָא, נֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא כה לט) ״כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ״ סְתָם, וְלֹא נֶאֱמַר ״הָעִבְרִי״.
פסוק ב:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״עֶבֶד עִבְרִי״, לוֹמַר שֶׁכְּבָר הוּא עֶבֶד קֹדֶם שֶׁקָּנִיתָ אוֹתוֹ, כִּי שְׁטָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹדֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, מב) ״כִּי עֲבָדַי הֵם״. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד״, לְפִי שֶׁשָּׁנָה בְּאִוַּלְתּוֹ לֹא הִזְכִּירוֹ בְּשֵׁם עִבְרִי. וְטַעַם ״שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד״ – יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁסְּתָם שְׁנֵי שָׂכִיר שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו טז, יד) ״וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר״. וְהֻטַּל עָלָיו מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר בַּעֲבוּר הַקְּנָס שֶׁל כֶּפֶל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר (ישעיהו כא, טז) ״בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר״, וּפֵרוּשׁוֹ שָׁנָה מְצֻמְצֶמֶת, וְכָךְ פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י וְהָרַדָ״ק בַּפָּסוּק ״וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב״. וְאוּלַי טַעֲמוֹ כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ גְּנֵבוֹת שֶׁגָּנַב: מָמוֹן בְּעָלָיו וְדַעַת בְּעָלָיו וְדַעַת עֶלְיוֹנָה, כְּנֶגְדָן יַעֲבֹד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וּבַעֲבוּר הַקְּנָס שֶׁל כֶּפֶל עוֹד שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁזֶּהוּ דּוּגְמַת כָּל הַשְּׁבִיעִית שֶׁנִּבְחֲרוּ לִמְנוּחָה, לְזֵכֶר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כְּמוֹ הַשַּׁבָּת וְהַשְּׁמִטָּה וְהַיּוֹבֵל, כִּי כָל שְׁבִיעִי נִבְחָר לִמְנוּחָה. וְזֶה יוֹתֵר נָכוֹן וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ.
פסוק ד:אִם אֲדוֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה. בִּזְמַן שֶׁהוּא נָשׂוּי תְּחִלָּה, אָז דַּוְקָא מֻתָּר לְרַבּוֹ לִתֵּן לוֹ שִׁפְחָה. יֵשׁ אוֹמְרִים הַטַּעַם, לְפִי שֶׁאִם אֵינוֹ נָשׂוּי יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יֹאמַר ״אָהַבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ הַשִּׁפְחָה, אֲבָל אִם הוּא נָשׂוּי כְּבָר יִשְׂרְאֵלִית אֵין לָחוּשׁ כָּל כָּךְ, כִּי כְּבָר דָּבְקָה נַפְשׁוֹ בְּאַהֲבַת הַיִּשְׂרְאֵלִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַטַּעַם, לְפִי שֶׁאִם הוּא נָשׂוּי חַיָּב אֲדוֹנוֹ בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וְאָז לֹא יִרְצֶה שׁוּם אָדוֹן לִקְנוֹתוֹ וּלְהַכְנִיס רֹאשׁוֹ בְּעֹל זֶה, עַל כֵּן כְּנֶגֶד זֶה נָתְנָה לוֹ הַתּוֹרָה זְכוּת שֶׁיּוּכַל לִתֵּן לוֹ שִׁפְחָה לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים, אֲבָל אִם אֵינוֹ נָשׂוּי יֵשׁ לוֹ קוֹנִים הַרְבֵּה בְּלָאו הָכֵי. וְאוּלַי יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים בְּגוֹ מֵחֲמַת בִּטּוּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, כִּי אִם הוּא נָשׂוּי הֲרֵי הוּא מְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ עִם הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְלֹא חָשְׁשָׁה הַתּוֹרָה לְמַה שֶּׁיִּהְיֶה לוֹ עֵסֶק גַּם עִם הַשִּׁפְחָה, אֲבָל אִם אֵינוֹ נָשׂוּי יִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְיִכְלֶה זַרְעוֹ עִם הַשִּׁפְחָה הַפְּסוּלָה.
פסוק ה:אָהַבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי וְגוֹ׳. טַעַם לִרְצִיעַת הָאֹזֶן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה בְּהַר סִינַי ״לֹא תִגְנֹב״ וְהָלַךְ וְגָנַב תֵּרָצַע כוּ׳ (מכילתא לד). וּמַקְשִׁים עָלָיו לָמָּה לֹא יֵרָצַע מִיָּד כְּשֶׁמּוֹכְרִים אוֹתוֹ בֵּית דִּין אוֹ מוֹכֵר עַצְמוֹ, וּלְדַעְתִּי יוֹתֵר קָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁלְּכָךְ הוּא לוֹקֶה בְּאָזְנוֹ כִּדְמַסִּיק בְּבָבָא קַמָּא פֶּרֶק מְרוּבָּה (עט:): מִפְּנֵי מָה הֶחֱמִירָה תּוֹרָה בַּגַּנָּב יוֹתֵר מִבַּגַּזְלָן? לְפִי שֶׁהַגַּנָּב לֹא הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ, כִּבְיָכוֹל עָשָׂה עַיִן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֹזֶן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ שׁוֹמַעַת כוּ׳, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיִּלְקֶה בְּאָזְנוֹ לְפִי שֶׁחָטָא כְּנֶגֶד אֹזֶן שֶׁל מַעְלָה. וּבְזֶה מְתוֹרָץ לָמָּה זֶה יֵרָצַע יוֹתֵר מִכָּל עוֹשֵׂה עָוֶל, כִּי לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קָשֶׁה שֶׁעַל כָּל עֲבֵרָה שֶׁבַּתּוֹרָה יֵרָצַע. וְאֵין לְהַקְשׁוֹת אִם כֵּן יִלְקֶה גַּם בְּעֵינוֹ, דְּאִם כֵּן יְסַמֵּא אוֹתוֹ וְלֹא יִהְיֶה רָאוּי לַעֲבֹד. אֲבָל מוֹכֵר עַצְמוֹ מֵחֲמַת דָּחֳקוֹ יֵשׁ טַעַם אַחֵר בַּדָּבָר, לְפִי שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא עֶבֶד לַעֲבָדִים צָרִיךְ הוּא לְהַטּוֹת אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל רַבּוֹ, וְהוּא מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳, כִּי רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלָיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ, כִּי הוּא אָנוּס בַּדָּבָר שֶׁהֲרֵי בֵּית הַדִּין מוֹכְרִין אוֹתוֹ.
פסוק ה:וּמִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה שֶׁהַגַּנָּב יֵרָצַע מִיָּד, אַף אִם יֵשׁ לוֹ מִמָּה לְשַׁלֵּם, וְכֵן הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ יֵרָצַע מִיָּד בִּשְׁעַת מְכִירָה. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר: שֶׁאֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם בִּשְׁנֵי דִּינִין, כִּי כָל גַּנָּב אִם יֵשׁ לוֹ שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם, וְאָז קִבֵּל דִּינוֹ וְנִפְטַר. וְאִם מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין בִּגְנֵבָתוֹ, עָנְשׁוֹ הָעַבְדוּת. וְכֵן מוֹכֵר עַצְמוֹ מֵחֲמַת דָּחֳקוֹ, גַּם הוּא אָנוּס עַל פִּי דְּבַר הַדֹּחַק הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הֱבִיאוֹ לִידֵי מִדָּה זוֹ. אַךְ גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה נָתְנָה לוֹ הַתּוֹרָה מָקוֹם לָצֵאת לַחֵרוּת אַחַר שֵׁשׁ, וְהוּא מֵרָצוֹן טוֹב בְּלִי שׁוּם אֹנֶס כְּלָל. וְאִם ״אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי״ (שמות כא:ה), וַהֲרֵי הוּא בּוֹחֵר לִהְיוֹת עֶבֶד לַעֲבָדִים וּמֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳, אָז דִּין הוּא שֶׁיִּלְקֶה בְּאָזְנוֹ. וְהַנִּמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ צָרִיךְ גַּם כֵּן עֹנֶשׁ אַחֵר מִן הָעַבְדוּת, כִּי אִגְּלַאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ שֶׁאֵין הָעַבְדוּת אֶצְלוֹ שׁוּם עֹנֶשׁ, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן הוּא בּוֹחֵר בָּעַבְדוּת, כִּי ״טוֹב לוֹ עִמָּךְ״ (דברים טו:טז). וְהֵיכָן עָנְשׁוֹ עַל ״לֹא תִּגְנֹב״ (שמות כ:יג), וְעַל ״כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים״ – וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים (בבא קמא קטז:)? עַל כֵּן יֵרָצַע בָּאֹזֶן, כִּי בָּזֶה יִפָּטֵר מִשְּׁתֵּי עֲבֵרוֹת אֵלּוּ, כִּי עֹנֶשׁ אֶחָד שַׁיָּךְ עַל שְׁנֵיהֶם. וְטַעַם זֶה מַסְפִּיק לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וּמְתוֹרָץ גַּם כֵּן לָמָּה לֹא יֵרָצַע מִיָּד, אֲפִלּוּ לְפִי דְּבָרָיו.
פסוק ה:וְטַעַם לִרְצִיעָה דַּוְקָא בַּדֶּלֶת וּבַמְּזוּזָה, לְפִי שֶׁאַחַר שֵׁשׁ פָּתְחָה לוֹ הַתּוֹרָה פֶּתַח לָצֵאת מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, וְהַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְהֶעָצֵל אֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת, כְּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּבֵית הָאֲסוּרִים וּפוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח לֵאמֹר לוֹ לֵךְ הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ, כָּךְ הוּא בּוֹחֵר בַּטּוֹבוֹת הַמְדֻמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי טוֹב לוֹ עִמּוֹ בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. עַל כֵּן הוּא מַנִּיחַ הַדֶּלֶת פְּתוּחָה וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת, דִּין הוּא שֶׁיֵרָצַע בַּדֶּלֶת אוֹ עַל הַמְּזוּזָה שֶׁחָקוּק עָלֶיהָ פָּרָשַׁת ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים ו ה), וְהוּא אוֹמֵר ״אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי״ (שמות כא ה), וַהֲרֵי הוּא מַחֲלִיף אַהֲבַת הַשֵּם יִתְבָּרַךְ בְּאַהֲבַת אִשְׁתּוֹ הַשִּׁפְחָה, עַל כֵּן יֵרָצַע בַּמְּזוּזָה. וְעוֹד, שֶׁכָּל בֶּן חוֹרִין בְּיָדוֹ לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי ח לד) ״לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזוֹת פְּתָחָי״, וְזֶה שׁוֹקֵד עַל דַּלְתוֹת רַבּוֹ וּמֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳ לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתָיו, עַל כֵּן יֵרָצַע שָׁם לוֹמַר: הֲרֵי אַתָּה מֵרֹעַ בְּחִירָתְךָ קָבוּעַ פֹּה וְלֹא תָּזוּז מִכָּאן עוֹד.
פסוק ה:וְעוֹד יֵשׁ טַעַם אַחֵר לִרְצִיעַת הָאֹזֶן, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין ע) כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ אֵלִיָּהוּ כּוֹפְתוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצְעוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ ״רוֹצְעוֹ״ מַלְקֵהוּ בִּרְצוּעָה, מִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה לִי יוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר ״רוֹצְעוֹ״ בְּמַרְצֵעַ. וְדָבָר זֶה אָנוּ לְמֵדִין מִן דִּין עֶבֶד זֶה הָאוֹמֵר ״אָהַבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ הַשִּׁפְחָה הַפְּסוּלָה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת לְרַבּוֹ לִמְסוֹר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, מִכָּל מָקוֹם גַּם לְעֻמַּת זֶה נָתְנָה לוֹ הַתּוֹרָה מָקוֹם לְהָסִיר מֵעָלָיו גְּנַאי וְדֹפִי זֶה וְלָצֵאת מִמֶּנָּה לְחֵרוּת. אָמְנָם כְּשֶׁאוֹמֵר ״אָהַבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ הַשִּׁפְחָה וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת מִמֶּנָּה, אָז דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בְּאוֹתוֹ פַּעַם מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב הוּא נוֹשֵׂא אִשָּׁה פְּסוּלָה זוֹ, עַל כֵּן יִלְקֶה בְּאָזְנוֹ, כִּי אֵין שׁוּם אֵבֶר מַרְגִּישׁ בִּגְנַאי זֶה כִּי אִם הָאֹזֶן בְּשָׁמְעוֹ דִּבַּת רַבִּים מִסָּבִיב לֵאמֹר ״זוֹ אִשְׁתְּךָ הַפְּסוּלָה וְאֵלּוּ בָּנֶיךָ הַפְּגוּמִים״. וּמִכָּאן יָצָא דִין זֶה לְכָל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה פְּסוּלָה.
פסוק ה:וְעוֹד יֵשׁ טַעַם לִרְצִיעַת הָאֹזֶן, כִּי דִּין הוּא שֶׁיִּלְקֶה בְּכָל גּוּפוֹ, וְחָסָה הַתּוֹרָה עָלָיו שֶׁיִּלְקֶה בְּאֵבֶר אֶחָד הַשָּׁקוּל כְּכָל גּוּפוֹ. כִּי מִי שֶׁקָּטַע יַד חֲבֵרוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ, סִמֵּא עֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ, חֵרְשׁוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כָּל גּוּפוֹ (בבא קמא פ״ה:), וְכֵן מַסִּיק בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה שֶׁל רַבֵּנוּ יוֹנָה. מִלְּבַד כָּל הַטְּעָמִים הַלָּלוּ, יֵשׁ בָּעִנְיָן זֶה רֶמֶז נָכוֹן לְכָל הָעִוְרִים שֶׁבְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים, הַנּוֹשְׂאִים כָּל יְמֵיהֶם עַל שִׁכְמֵיהֶם כָּל מִינֵי עַבְדוּת וּתְלָאוֹת וּמַכְאוֹבוֹת כְּדֵי לְהַשִּׂיג הַקִּנְיָנִים הַמְדֻמִּים, וְאֶל אוֹתָן הַקִּנְיָנִים הוּא נִמְכָּר לְעֶבֶד עוֹלָם. וְטוֹעֵן שֶׁהוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וְכִי הוּא מַרְבֶּה בִּשְׁבִילָם וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ לָצֵאת לְחֵרוּת כָּל יָמָיו. וּסְבִיר וְקִבֵּל עָלָיו כָּל הַתְּלָאוֹת בְּאָמְרוֹ ״אָהַבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי״ (שמות כ״א:ה׳), ״חָרוּת חֵרוּת עַל הַלּוּחוֹת״ (אבות ו׳:ב׳), כִּי הִנְנִי קָשׁוּר בְּחַבְלֵי אָדָם וּבַעֲבוֹתוֹת אַהֲבַת אִשָּׁה וּבָנִים. וְעַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ עֶבֶד נִרְצָע, כִּי כָל יְמֵי חַיָּיו לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ עַד אִם אֲשֶׁר כִּלָּה בַּהֶבֶל יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו בַּבֶּהָלָה וּטְרָדוֹת שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ, וּבְמוֹתוֹ לֹא יְלַוּוּהוּ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו כִּי אִם עַד פֶּתַח קִבְרוֹ, וּמִשָּׁם יִפָּרֵדוּ, כִּדְאִיתָא בְּפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּמָשָׁל שֶׁל שְׁלֹשָׁה אוֹהֲבִים כוּ׳ (פל״ד). עַל כֵּן נֶאֱמַר בִּסְתַם עֶבֶד זֶה ״וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים״ (שמות כ״א:ו׳), אֶל מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט. כִּי בָּזֶה מְרַמְּזִים לְכָל אָדָם כִּי לֶעָתִיד בְּיוֹם הַדִּין לֹא יֵצְאוּ לְעֶזְרָתוֹ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם אָמַר ״אָהַבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי״, כִּי הֵמָּה אֵינָן אוֹהֲבִים אוֹתוֹ כָּל כָּךְ, וְאַדְּרַבָּה יַעַזְבוּהוּ מִן הַדֶּלֶת וָהָלְאָה, וְשָׁם יִרְבַּץ לַפֶּתַח חַטָּאת, וּמִן הַדֶּלֶת וָהָלְאָה לֹא יִכָּנְסוּ עִמּוֹ לְהָלִיץ בַּעֲדוֹ. וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן וְסוֹד מִסִּתְרֵי הַתּוֹרָה.
פסוק ז:לא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים. כַּעֲבָדִים הַיּוֹצְאִים בְּשֵׁן וָעַיִן, אֶלָּא עוֹבֶדֶת שֵׁשׁ, אוֹ עַד הַיּוֹבֵל, אוֹ עַד שֶׁתָּבִיא סִימָנִים. לְפוּם רִהֲטָא נִרְאֶה לִתֵּן טַעַם לְכָל עִנְיְנֵי חֵרוּת אֵלּוּ בְּעֶבֶד עִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה אוֹ הַכְּנַעֲנִי, לְפִי שֶׁכָּל כְּנַעֲנִי אֲשֶׁר לֹא נָגַהּ עָלָיו אוֹר הַתּוֹרָה אֵין לוֹ תַּכְלִית אַחֵר כִּי אִם לַעֲשׂוֹת בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב וְלִצְבּוֹר בָּר כְּחוֹל הַיָּם וְלַעֲשׂוֹת חַיִל, וּבַעֲבוּר זֶה הוּא עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כַּחֲמוֹר נוֹשֵׂא מַשָּׂא, וַהֲרֵי הוּא עֶבֶד נִרְצָע אֶל קִנְיַן מָמוֹנוֹ כָּל יָמָיו לְעוֹלָם. וּבְאוֹתוֹ מָמוֹן הַמְקֻבָּץ אֵין לוֹ תַּכְלִית אַחֵר כִּי אִם לִזּוֹן בּוֹ אֶת שִׁנָּיו וְאֶת עֵינָיו. שִׁנָּיו וְגוּפוֹ כֵּיצַד, שֶׁעַל יְדֵי מָמוֹנוֹ הוּא מַשִּׂיג כָּל מִינֵי מַאֲכָל הַנִּכְנָסִים דֶּרֶךְ הַפֶּה וְהַטּוֹחֲנוֹת, וְכָל זְמַן שֶׁשִּׁנָּיו הַטּוֹחֲנוֹת חֲזָקִים אַף בְּרִיאִים, יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁכְּכֹחָם אָז כֵּן עַתָּה לִטְחוֹן כָּל מַאֲכָל, לֹא יִשְׁבּוֹת הָאִישׁ עַד אִם אֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכוֹל וּבָטְלוּ הַטּוֹחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ (קהלת יב ג). אֲבָל קֹדֶם זֶה לְעוֹלָם הוּא עוֹמֵד בְּעֹל עַבְדוּת זֶה, וּבְבוֹאוֹ בַּיָּמִים וְלֹא יִטְעַם כָּל אֹכֶל לְחִכּוֹ, אָז יִשְׁבּוֹת וְאָז הוּא בֶּן חוֹרִין, כִּי לָמָּה זֶּה יַעֲמֹל לָרוּחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי (שמואל ב יט לו) ״בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, אִם אֶטְעַם עוֹד מְאוּמָה״. עֵינָיו כֵּיצַד, לִפְעָמִים וְעַל הָרֹב יֵשׁ לְךָ אָדָם הַמְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת יוֹתֵר מִכְּדֵי צֹרֶךְ אֲכִילָתוֹ וּשְׁאָר צְרָכָיו, וְהוּא כְּדֵי לָזוּן בּוֹ אֶת עֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (משלי כז כ) ״וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה״, וּכְתִיב ״וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלָיו כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו״ (קהלת ה י). וְכָל זְמַן שֶׁעֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ לֹא יִשְׂבַּע לְעוֹלָם וְאֵין לוֹ חֵרוּת כְּלָל, אַךְ כַּאֲשֶׁר יַזְקִין וְתִכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת וְחָשְׁכוּ הָרוֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת, אָז מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִשְׂבָּע, כִּי לְמִי הוּא עָמֵל אִם עֵינָיו כֵּהוֹת וּבָטְלוּ הַטּוֹחֲנוֹת. וְכָל זְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּתָקְפָּם, אָז הוּא קוֹפֵץ מִזַּן אֶל זַן וּמוֹרִיק מֵהַאי לְהַאי, כַּמְבֹאָר בְּחִבּוּרֵנוּ ״עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם״ בְּמַאֲמַר שֶׁל הוֹרְמִיז בַּר לִילְתָא שֶׁהָיָה מוֹרִיק מֵהַאי לְהַאי. וּלְפִיכָךְ נָתְנָה הַתּוֹרָה חֵרוּת לְעֶבֶד כְּנַעֲנִי בְּהַפָּלַת שֵׁן וָעַיִן, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי זֶהוּ הַחֵרוּת אֲשֶׁר בָּחַר גַּם הוּא מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ, כִּי גַּם הוּא אֵינוֹ פּוֹסֵק מִלִּרְדּוֹף אַחַר הַהֶבֶל כִּי אִם בְּבִטּוּל שֵׁן וָעַיִן.
פסוק ז:אָמְנָם לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב, כִּי כָל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תּוֹרַת ה׳ בְּקִרְבּוֹ אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ הַקִּנְיָנִים הַמְדֻמִּים כִּי אִם כְּדֵי שִׁעוּר לְהָבִיא שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בֵּיתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אֵבָרָיו חֲזָקִים וְאַף בְּרִיאִים לַעֲסֹק בְּתוֹרַת ה׳ שֶׁנִּתְּנָה בַּשְּׁבִיעִי, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יוֹם פָּנוּי מִמְּלָאכָה. כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא הוּא בֶּן חוֹרִין מִמְּלָאכָה כְּדֵי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה הַנִּתְּנָה לַחֲמִשִּׁים יוֹם בִּמְשׁוֹךְ הַיּוֹבֵל. וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בְּיָדוֹ שֶׁיּוּכַל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּלֹא טִרְדָּה, אָז הוּא בֶּן חוֹרִין וּמַשְׁלִיךְ מֵעַל כְּתֵפָיו מַשָּׂא קִנְיָנִים הַמְדֻמִּים, וְנוֹתֵן עַל צַוָּארוֹ עֹל תּוֹרָה הָרְמוּזָה בְּשֵׁשׁ וּבַיּוֹבֵל. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ו ב) שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כוּ׳, כִּי אֵינוֹ מַמְתִּין חֵרוּתוֹ עַד זִקְנָתוֹ כְּמִנְהַג הָאֻמּוֹת שֶׁיּוֹצְאִין בְּשֵׁן וָעַיִן, אֶלָּא גַּם בְּבַחֲרוּתוֹ הוּא בֶּן חוֹרִין, כְּשֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ דֵּי סִפּוּקוֹ עַד שֶׁיּוּכַל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה הַנְּתוּנָה אַחַר שֵׁשׁ יָמִים וּבַיּוֹבֵל. וְעַל כֵּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה נָתְנָה הַתּוֹרָה חֵרוּת לְעֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ וְיוֹבֵל. וְנוֹסָף עַל זֶה יוֹצְאָה אָמָה הָעִבְרִיָּה בְּסִימָנִים, לְהוֹרוֹת שֶׁעִקַּר מְצִיאָתָהּ לְקִיּוּם הַמִּין לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בָּנִים, לְפִיכָךְ מִיָּד כַּאֲשֶׁר תָּבִיא סִימָנִים וּרְאוּיָה לְהוֹלִיד, חַיָּב לְשַׁחְרְרָהּ כְּדֵי לְזַוְּגָהּ לְאִישׁ, כִּי לְכָךְ נוֹצְרָה.
פסוק ז:וְיֵשׁ עוֹד רֶמֶז בְּכָל פָּרָשָׁה זוֹ, שֶׁמִּסְפַּר שְׁבִיעִי נִבְדָּל מִן הַשִּׁשָּׁה בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת: בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה ״וּבַשְּׁבִיעִית יֵצֵא לַחָפְשִׁי״ (שמות כא:ב), וּבְסוֹף כָּל הַדִּינִין שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּתִיב ״וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ״ (שמות כג:יא), וּבְאֶמְצַע כָּל הַפָּרָשָׁה, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט בְּפָרָשָׁה זוֹ, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל הַפָּרָשָׁה שִׁשִּׁים מִצְוֹת עַד פָּרָשַׁת הַשְּׁמִטָּה, וּבְפָרָשַׁת הַשְּׁמִטָּה עֲשָׂרָה מִצְוֹת, סַךְ הַכֹּל שִׁבְעִים. וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא דָבָר רֵק הוּא מִסְפָּר זֶה. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, לְפִי שֶׁכָּל עוֹשֶׂה עָוֶל וְחָמָס בְּמָמוֹן טָח עֵינָיו מֵרְאוֹת כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, וְלֹא יוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ כִּי אִם שִׁבְעִים שָׁנָה, הַמּוֹעֵד לְכָל חָי. וְכַאֲשֶׁר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע יֵצֵא לַחָפְשִׁי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פח ו) ״בַּמֵּתִים חָפְשִׁי״, ״וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ״, כִּי רֹב תַּשְׁמִישׁוֹ בָּהֶם ״בְּכֶלַח אֱלֵי קָבֶר״ (איוב ה:כו), כְּמִסְפַּר ״בְּכֶלַח״. אֲבָל עֶשֶׂר שָׁנִים הָאַחֲרוֹנִים יַעֲשֶׂה בָּהֶם לְבֵיתוֹ הַנִּצְחִי, וְיִזְכֹּר כִּי בְּמוֹתוֹ הַכֹּל הֶפְקֵר, וְאֵין לוֹ יִתְרוֹן בַּעֲמָלוֹ. וְאִלּוּ הָיָה דָּבָר זֶה לְזִכָּרוֹן נֶגֶד עֵינָיו, לֹא הָיָה עוֹשֶׂה עָוֶל לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ, כִּי זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵינוֹ שֶׁלּוֹ, ״קִנְיָן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ לָמָּה הוּא לוֹ״ (פיוט ליום ב׳ של שבועות). עַל כֵּן רָמְזָה הַתּוֹרָה הַחָפְשִׁיּוּת בִּשְׁנַת הַשֶּׁבַע בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת אֵלּוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ, אֲשֶׁר כֻּלּוֹ בָּנוּי עַל יְסוֹד הַדִּינִין שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְזֶהוּ סוֹד מִסְפַּר שִׁשִּׁים מִצְוֹת, וּפָרָשָׁה הַשְּׁבִיעִית דְּהַיְנוּ הַשְּׁמִטָּה עֲשָׂרָה מִצְוֹת, וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ.
פסוק יב:מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת. רַבִּים הִשְׁתַּדְּלוּ לִתֵּן סֵדֶר לְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבְּפָרָשָׁה זוֹ, וְכֵן מָצָאתִי בְּתוֹלְדוֹת יִצְחָק וּבְמַהֲרִי״א, וְלֹא יָשְׁרוּ דִּבְרֵיהֶם בְּעֵינַי, עַל כֵּן לֹא רָאִיתִי לְהַאֲרִיךְ בְּזִכְרוֹנָם. וְאוֹמֵר אֲנִי, כְּשֵׁם שֶׁהִתְחִיל בְּ״כִי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי״ (שמות כא:ב) כִּי הוּא כְּנֶגֶד דִּבּוּר ״אָנֹכִי״, וְדִבּוּר ״אָנֹכִי״ וַדַּאי כּוֹלֵל כָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם עַד ״לֹא תִּרְצָח״, כָּךְ הִתְחִיל כָּאן ״מַכֵּה אִישׁ״ שֶׁהוּא דִּבּוּר ״לֹא תִּרְצָח״, וְהוּא כְּנֶגֶד ״אָנֹכִי״ וְרֹאשׁ לַחֲמִשָּׁה דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְ״לֹא תִּרְצָח״ כּוֹלֵל כֻּלָּם. כִּי גַּם הָעוֹשֶׂה עָוֶל בְּמָמוֹן נִקְרָא ״מַכֵּה אִישׁ״, כִּי נֶפֶשׁ הוּא חוֹבֵל. וּבְטוּב הַהַשְׁקָפָה הַצְּרוּפָה נִזְכְּרוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְאִם אֹמַר לְהוֹסִיף טְעָמִים בְּכָל מִצְוָה, יַאֲרִיךְ הַסִּפּוּר, וּכְבָר הִסְכַּמְתִּי לְקַצֵּר חִבּוּר זֶה בְּכָל הַיְכֹלֶת, עַל כֵּן מָשַׁכְתִּי יָדִי מִמְּלָאכָה זוֹ, כִּי רַבָּה הִיא עָלַי. וּמִכֻּלָּם אָמַרְתִּי לְהוֹסִיף טְעָמִים בְּדִינֵי הַגַּנָּב, כִּי יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה דִּינִים חֲלוּקִים, כִּי הַגּוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ מְסָרוֹ לְמִיתָה, כִּי הַקּוֹנֶה בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, כִּי הַשְּׁבִי כּוּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בֵּיהּ (בבא בתרא ח:), עַל כֵּן דִּינוֹ לְמִיתָה. וְהַגּוֹנֵב מָמוֹן שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם, כִּי אֵין הָאָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, יֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה מִתְאַוֶּה מָאתַיִם כוּ׳ (קהלת רבה א יג). כָּךְ גַּנָּב זֶה שֶׁלֹּא נִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ, וַדַּאי כָּל הַיּוֹם הוּא מִתְאַוֶּה תַּאֲוַת הַכֶּפֶל, עַל כֵּן דִּינוֹ לְשַׁלֵּם כֶּפֶל. וְרֶמֶז לַדָּבָר, ״מָמוֹן״ מִן הָאוֹתִיּוֹת הַכְּפוּלוֹת, כְּשֶׁתִּכְתּוֹב מ״ם ו״ו נוּ״ן. אֲבָל סְתָם גַּזְלָנִים פּוֹרְצִים וְאֵינָן מִתְאַוִּים אֶל הַכֶּפֶל. וְעוֹד שֶׁהַגַּנָּב גָּנַב שְׁנֵי גְּנֵבוֹת, מָמוֹן בְּעָלָיו וְדַעַת קוֹנוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּגַּזְלָן.
פסוק יב:וּבְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בְּגוֹנֵב שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ. לְפִי שֶׁדָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ, וְגַם לְרַבּוֹת דְּמֵי זַרְעִיּוֹתָיו, כִּי הַשּׁוֹר הַזָּכָר וְהַשֶּׂה הַזָּכָר הָיוּ רְאוּיִין לְהוֹלִיד. וּמָצִינוּ בַּתּוֹרָה שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה, כִּי כָל פַּר רָאוּי לְהוֹלִיד אַרְבַּע פָּרוֹת, עַל כֵּן יִתֵּן אַרְבַּע בָּקָר נְקֵבוֹת תַּחַת הַשּׁוֹר, וְעוֹד בָּקָר חֲמִישִׁי קְנָס בַּעֲבוּר הַכֶּפֶל. וּלְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה הָיָה לוֹ לִתֵּן אַחַת עֶשְׂרֵה צֹאן נְקֵבוֹת תַּחַת שֶׂה זָכָר, כִּי כָל אַיִל צָרִיךְ עֶשֶׂר נְקֵבוֹת, וְעוֹד אֶחָד בַּעֲבוּר הַקְּנָס, אֶלָּא שֶׁחָסָה עָלָיו הַתּוֹרָה בַּעֲבוּר בִּזְיוֹנוֹ שֶׁנָּשָׂא הַשֶּׂה עַל כְּתֵפוֹ, וְחִסְרָה מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה בַּעֲבוּר הַבִּזָּיוֹן, כִּי גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת עַד שֶׁדּוֹחֶה שִׁבְעָה צֹאן. וְיֵשׁ סְמָךְ לָזֶה מִן פָּסוּק (משלי ו ל–לא) ״אַל יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב וגו׳, וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם״. פֵּרֵשׁ הָרַלְבַּ״ג שֶׁאִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב בְּבֵית בַּעַל הַגְּנֵבָה, כְּשֶׁיִּתֵּן לוֹ עַל אֶחָד שִׁבְעָה כוּ׳, נִמְצָא שֶׁזֶּה נוֹתֵן שִׁבְעָה בַּעֲבוּר בִּזְיוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי מִטַּעַם ״יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם״ אָמַר ״אַל יָבוּזוּ לַגַּנָּב״. וּמֵהֵיכָן לָמַד שְׁלֹמֹה לוֹמַר כֵּן שֶׁיִּתֵּן שִׁבְעָה בַּעֲבוּר בִּזְיוֹנוֹ, אֶלָּא מִן חֶסְרוֹן שִׁבְעָה צֹאן מִן אַחַת עֶשְׂרֵה כָּאָמוּר.
פסוק כא:אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא. לֹא זוֹ יוֹם, אֲפִילוּ יוֹמַיִם, כִּי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כֵּיוָן שֶׁעָמַד שְׁנֵי יָמִים וּמֵת בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַדַּאי מֵחֲמַת מַכָּתוֹ מֵת, כִּי הַמַּכָּה כּוֹאֶבֶת בְּיוֹתֵר בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לד כה) ״וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים״, קָא מַשְׁמַע לָן ״יוֹמַיִם״, כִּי בֵּין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם אָנוּ תּוֹלִין לוֹמַר שֶׁמֵּת מֵחֲמַת אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בּוֹ, וְהוּא וַדַּאי לֹא הִכָּהוּ מַכָּה אַכְזָרִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית, כִּי כַסְפּוֹ הוּא, וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמְּאַבֵּד כַּסְפּוֹ בַּיָּדַיִם? וַדַּאי לֹא הִכָּהוּ מַכָּה רַבָּה, כִּי חָס עַל מָמוֹנוֹ, וּמֵת מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר.