פרשנים על הפרק
📜
תרגום אונקלוסאונקלוס18 פסוקים📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל18 פסוקים📜
רש"ירש״י28 פסוקים📜
ריב"איהודה בן אליעזר1 פסוקים📜
דעת זקניםתוספות4 פסוקים📜
רשב"םרשב״ם4 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא25 פסוקים📜
חזקוניחזקוני12 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן4 פסוקים📜
הדר זקניםתוספות5 פסוקים📜
רא"שרא"ש2 פסוקים📜
קיצור בעל הטוריםיעקב בן אשר13 פסוקים📜
בעל הטוריםיעקב בן אשר4 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג11 פסוקים📜
רלב"ג ביאור המלותרלב"ג9 פסוקים📜
פרדס יוסףלא ידוע23 פסוקים📜
שפתי כהןלא ידוע12 פסוקים📜
צרור המוראברהם סבע3 פסוקים📜
מזרחיאליהו בן אברהם מזרחי10 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל16 פסוקים📜
ספורנוספורנו16 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי11 פסוקים📜
לבוש האורהר' מרדכי יפה1 פסוקים📜
עמר נקאלא ידוע2 פסוקים📜
תורת משה (אלשיך)אלשיך59 פסוקים📜
גור אריהמהר"ל8 פסוקים📜
דברי דודדוד הלוי סגל2 פסוקים📜
כלי יקרשלמה אפרים מלונטשיץ5 פסוקים📜
שפתי חכמיםשבתי בס18 פסוקים📜
תפארת יהונתןיהונתן אייבשיץ1 פסוקים📜
אור החייםחיים בן עטר48 פסוקים📜
משכיל לדודדוד פארדו6 פסוקים📜
אדרת אליהואליהו בן שלומו זלמן מווילנה2 פסוקים📜
נחל קדומיםר' חיים יוסף דוד אזולאי2 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי2 פסוקים📜
נתינה לגרהרב נתן מרקוס אדלר6 פסוקים📜
הכתב והקבלהיעקב צבי מקלנבורג9 פסוקים📜
העמק דברנפתלי צבי יהודה ברלין21 פסוקים📜
הרחב דברנפתלי צבי יהודה ברלין3 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם17 פסוקים📜
תורה תמימההרב ברוך הלוי אפשטיין39 פסוקים📜
צפנת פענחיוסף רוזין7 פסוקים📜
ברכת אשראשר וסרטיל19 פסוקיםמאמרים על הפרק
אור החיים
חיים בן עטר
פסוק ב:
רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם. אוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁיִּרְאוּ רֶמֶז הָעִנְיָן בִּשְׁמוֹ וְשֵׁם אֲבוֹתָיו, בְּצַלְאֵל שֶׁעָשָׂה צֵל לָאֵל, בֶּן אוּרִי שֶׁעָשָׂה מָקוֹם לַאֲשֶׁר אוֹר לוֹ, בֶּן חוּר שֶׁעָשָׂה יִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין מֵעֲוֹן הָעֵגֶל, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה נא,ד) בְּפָסוּק ״מִשְׁכַּן הָעֵדוּת״ – עֵדוּת לַכֹּל שֶׁנִּמְחַל לָהֶם עֲוֹן הָעֵגֶל, הֲרֵי שֶׁנִּרְשַׁם בּוֹ הַדָּבָר בִּשְׁמוֹ וְשֵׁם אֲבוֹתָיו. וּבָזֶה יָבֹא עַל נָכוֹן אָמְרוֹ וָאֲמַלֵּא בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לוֹמַר מִלְּבַד זוֹ עוֹד אֲנִי מוֹסִיף בּוֹ מְלַאי מֵהַחָכְמָה. וְאָמְרוֹ בְּחָכְמָה וְלֹא אָמַר חָכְמָה, וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נה,א) בְּפָסוּק (דניאל ב:כא) ״יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין״, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ וָאֲמַלֵּא וְגוֹ׳ בְּחָכְמָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹסִיף לְמַלְּאוֹתוֹ יוֹתֵר, וְכֵן בִּתְבוּנָה וְגוֹ׳.
פסוק יא:
לַקֹּדֶשׁ. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁכָּל הַמַּעֲשִׂים הָרְשׁוּמִים בַּפָּרָשָׁה לֹא נֶאֱסַר מַעֲשֵׂיהֶם לַהֶדְיוֹט, זוּלַת שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים, לָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר בָּהֶם לַקֹּדֶשׁ, לוֹמַר אוֹתָם שֶׁתְּכוּנַת מַעֲשֵׂיהֶם מְיֻחָדִים לַקֹּדֶשׁ, וְהַקְּדֻשָּׁה חָלָה עַל מַתְכֹּנֶת הַדָּבָר לְצַד תְּכוּנָתוֹ לְבַד, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכָל הַמַּעֲשִׂים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁכָּל שֶׁלֹּא קָרָא עָלָיו קֹדֶשׁ אֵינוֹ קֹדֶשׁ.
פסוק יב:
וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה שִׁנָּה לוֹמַר כָּאן וַיֹּאמֶר. וְרָאִיתִי בַּמְּכִילְתָּא שֶׁאָמְרוּ ״וַיֹּאמֶר ה׳ לְמֹשֶׁה לֵּאמֹר״ – לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וְצָרִיךְ לָדַעַת מַה נִּשְׁתַּנָּה פָּסוּק זֶה לִדְרוֹשׁ בּוֹ כֵן, וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן לוֹמַר הַדְּבָרִים בְּ״וַיְדַבֵּר״ הָאָמוּר רִאשׁוֹן בַּתּוֹרָה. וְאוּלַי שֶׁהִרְגִּישׁוּ מִקּוּשְׁיָתֵנוּ וְאָמְרוּ כִּי ״וַיֹּאמֶר״ לְשׁוֹן מַעֲלָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיהו ג:י) ״אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב״, וּמַה הִיא הַמַּעֲלָה – שֶׁאָמַר ה׳ אֵלָיו בְּלֹא אֶמְצָעִי, וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר הַטַּעַם בְּאֹפֶן אַחֵר.
פסוק יג:
וְאַתָּה דַּבֵּר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ וְאַתָּה מַה שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לוֹמַר בִּשְׁאָר מִצְווֹת. גַּם תּוֹסֶפֶת וָא״ו. עוֹד לָמָּה כָּפַל לוֹמַר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, וַהֲגַם שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת תְּרוּמָה כִּי צָרִיךְ לוֹמַר ״דַּבֵּר״ וְלֹא תַּסְפִּיק ״לֵאמֹר״ לְבַד, כָּאן הוֹסִיף לוֹמַר תֵּיבַת לֵאמֹר פַּעַם שְׁנִיָּה מִלְּבַד לֵאמֹר רִאשׁוֹנָה. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ אַךְ, וְאָמְרוֹ שַׁבְּתוֹתַי לְשׁוֹן רַבִּים. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ בְּפֶרֶק כְּלָל גָּדוֹל (שבת סט,א) שֶׁבָּא לִתֵּן שְׁמִירָה אַחַת לְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, יְעֻיַּן שָׁם, וּבְמָקוֹם אַחֵר (מכילתא) דָּרְשׁוּ ״שַׁבְּתוֹתַי״ לְהָבִיא דְּבָרִים שֶׁהֵם מִשּׁוּם שְׁבוּת.
פסוק יג:
וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב, וְקוֹדֶם נַעֲמוֹד עַל כַּוָּנַת תֵּיבַת ״אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי״, וְנַעֲלֶה דֶּרֶךְ שָׁם לְהַשְׂכִּיל אָמְרוֹ ״וְאַתָּה״ וְתוֹסֶפֶת ״לֵאמֹר״, וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קכט,א) שֶׁמְחַלְּלִים אֶת הַשַּׁבָּת לְצָרְכֵי חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וּלְכָל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ וְכַדּוֹמֶה, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי, פֵּרוּשׁ יֵשׁ מְצִיאוּת שֶׁאֵין לְךָ לִשְׁמוֹר שַׁבָּת. וְדִקְדֵּק בְּאָמְרוֹ אֶת שַׁבְּתוֹתַי לִכְלוֹל כָּל הַנִּקְרָא שַׁבָּת, בֵּין שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית בֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים בֵּין שְׁאָר מוֹעֲדוֹת לַמְּלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת בָּהֶם, גַּם לְרַבּוֹת אֲפִלּוּ שַׁבָּת אַחַר שַׁבָּת אִם עֲדַיִן הוּא מְסֻכָּן לֹא יֹאמַר אָדָם כְּבָר חִלַּלְתִּי עָלָיו שַׁבָּת אַחַת אֶלָּא הֲרֵי הוּא בְּהֶתֵּר עַד שֶׁיֵּצֵא מֵהַסַּכָּנָה.
פסוק יג:
עוֹד נִתְכַּוֵּן לִרְמֹז עִנְיָן אֶחָד שֶׁהֶעֱלוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פד.) (הָאַחֲרוֹנִים), וְהוּא שֶׁאִם אֲמָדוּהוּ לְחוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ רְפוּאָה יְדוּעָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְלֶאכֶת שַׁבָּת שְׁמוֹנָה יָמִים, אֵין אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לְחַלֵּל אֶלָּא שַׁבָּת אֶחָד, אֶלָּא יַעֲשֶׂה מִיָּד אַף עַל פִּי שֶׁמְּחַלְּלִין שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי:
פסוק יג:
עוֹד יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ אֶת שַׁבְּתוֹתַי לָתֵת טַעַם לַמִּעוּט, לָמָּה אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁתְּחַלֵּל שַׁבָּת עַל הַחוֹלֶה? אֵין זֶה קָרוּי חִלּוּל, אַדְרַבָּה זֶה קָרוּי שְׁמִירַת שַׁבָּת – חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב כְּפִי זֶה הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: שִׁמְרוּ שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה עַל יְדֵי שֶׁתַּעֲשֶׂה מִעוּט שְׁמִירָה בָּהֶם, וּמְצִיאוּת הַדָּבָר הוּא לְחַלֵּל שַׁבָּת עַל הַחוֹלֶה, שֶׁבָּזֶה אַתָּה מְחַלֵּל שַׁבָּת אֶחָד לִשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. וְאֵין אוֹמְרִים בָּזֶה ״אֵין אוֹמְרִים לְאָדָם חֲטָא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכֶּה חֲבֵרְךָ״, כִּי דַּוְקָא בְּעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמְחַלֵּל שַׁבָּת בְּיָדוֹ, כְּאוֹתָהּ שֶׁאָמְרוּ (שבת ד.) הִדְבִּיק פַּת בְּתַנּוּר שֶׁחִלֵּל שַׁבָּת וְחַיָּב מִיתָה עַל זֶה, אֵין אוֹמְרִים לוֹ חֲטָא וְכוּ׳, אֲבָל חוֹלֶה אָמְרָה תּוֹרָה חַלֵּל, אֲפִלּוּ דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אִם יִזְדַּמֵּן הַדָּבָר לְיָדוֹ יְחַלֵּל, וְהַנִּמְנָע מֵהַדָּבָר אֵין זֶה אֶלָּא מְזַלְזֵל בְּמִצְוַת הָאֵל חָס וְשָׁלוֹם.
פסוק יג:
וְגָמַר אוֹמֶר כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, פֵּרוּשׁ וְאִם כֵּן אִם אֵין שׁוֹמֵר אֵין שַׁבָּת.
פסוק יג:
וְאָמְרוֹ לָדַעַת, כָּאן נִתְחַכֵּם ה׳ לְהוֹדִיעַ שֶׁקְּדוּשַּׁת נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל גְּדוֹלָה מִקְּדוּשַּׁת שַׁבָּת, שֶׁזֶּה נִדְחֶה מִפְּנֵי זֶה, וְדָבָר פָּשׁוּט הוּא שֶׁהַקָּטָן הוּא הַנִּדְחֶה מִפְּנֵי הַגָּדוֹל, וְהוּא אָמְרוֹ לָדַעַת, פֵּרוּשׁ בָּזֶה אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם, יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ:
פסוק יג:
וְרַשִׁ״י ז״ל פֵּרֵשׁ ״אַךְ״ לְמַעֵט מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בְּשַׁבָּת, וּדְבָרָיו אֱמֶת, אֶלָּא שֶׁמַּשְׁמָעוּת הַמִּעוּט הוּא בְּשַׁבָּת לֹא חוּץ מִמֶּנּוּ. גַּם מִנַּיִן יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיַּעֲשׂוּ מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן בְּשַׁבָּת שֶׁהֻצְרַךְ לְמַעֵט? וְאֵין כַּוָּנָתֵנוּ בְּפֵרוּשׁ זֶה לְהַקְשׁוֹת וּלְהַשִּׂיג עַל הַפֵּרוּשִׁים, וּבִפְרָט דִּבְרֵי רַשִׁ״י הַמְּקֻדָּשִׁים, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.
פסוק יג:
וּלְדַרְכֵּנוּ נַשְׂכִּיל לָדַעַת כַּוָּנַת ה׳ בְּאָמְרוֹ וְאַתָּה דַּבֵּר וְגוֹ׳, שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְצַד שֶׁרָמַז ה׳ מִעוּט אֶחָד בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת, וּמִעוּט זֶה לֹא נוֹדַע מַעֲשֵׂהוּ מַה יַגִּיד, וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר בְּעַל פֶּה תְּבוּנָתוֹ וְלֹא בִּכְתָב מְפֹרָשׁ. כִּי תּוֹרָתֵנוּ שֶׁתִּתְעַלֶּה דְּבָרֶיהָ מְזֻקָּקִים וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ סְפוּרוֹת, וְכָל אוֹת וָאוֹת מַגֶּדֶת הֲלָכוֹת וְנִפְלָאוֹת, כַּאֲשֶׁר יָסַד בָּהּ הָאָדוֹן בְּחָכְמָה רַבָּה בְּשִׁבְעִים פָּנִים וְאַרְבָּעָה אוֹפַנִּים וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת נְתִיבוֹת, וְכָל נָתִיב בְּכַמָּה שְׁבִילִין. וְצֵא וּלְמַד מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט,ג) בְּפָסוּק ״שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים״ וְגוֹ׳, וְהַכֹּל בְּמִקְרָא מוּעָט. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְךָ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ דְּרָשׁוֹת וְדִקְדּוּקִים בַּתּוֹרָה שֶׁהֵם חוֹבַת כָּל אָדָם נִבְרָא לְהַכִּירָם, וְהֵם דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הֲלָכוֹת, וְיֵשׁ שֶׁאֵין בָּהֶם חוֹבַת כָּל אָדָם.
פסוק יג:
וְאַל יִקָּחֲךָ לִבְּךָ לְדַבֵּר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים לָמָּה יַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדָיו, לְהַעֲלִים מֵהֶם תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה וְלֹא הוֹדִיעַ כָּל דָּבָר בִּכְתָב מְפֹרָשׁ. הִנֵּה תְּשׁוּבָתְךָ לְנוֹכַח עֵינֶיךָ כִּי הֵם דְּבָרִים שֶׁלֹּא יְכִילֵם סֵפֶר, וְצֵא וּלְמַד מַאֲמַר קַדְמוֹנֵינוּ (אבות דרבי נתן כ״ה) שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אִם יִהְיוּ הָרְקִיעִים גְּוִילִים וְכוּ׳ אֵינוֹ מַסְפִּיק לִכְתֹּב מַה שֶׁלָּמַד מֵרַבּוֹ וְלֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ טִפָּה מֵהַיָּם, וְכֵן תַּלְמִידוֹ אָמַר עָלָיו. וְהַכֹּל רָמוּז יוֹשֶׁר בַּמִּקְרָא, גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב תְּבוּנוֹת אֲשֶׁר כָּתַב מִקְרָא מוּעָט וּבוֹ הִשְׁמִיעַ מַה שֶׁאֵין כֹּחַ בַּנִּבְרָאִים לִכְתֹּב מִיּוֹם בְּרוֹא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, וְהַכֹּל נִמְסַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. וְלָזֶה, לְצַד שֶׁאָמַר בִּכְתָב מִעוּט בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת וּבְעַל פֶּה נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה כַּוָּנַת הַמִּעוּט, וְהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לָזֶה צִוָּה ה׳ לְמֹשֶׁה לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל כַּוָּנַת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוֹ לְהַשְׁמִיעָם לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל כִּי דָּבָר זֶה הוּא חוֹבָה לְהַשְׁמִיעַ לַכֹּל. וְהוּא אָמְרוֹ וְאַתָּה, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד הַמִּכְתָּב תּוֹסִיף אַתָּה לְדַבֵּר לָהֶם בְּעַל פֶּה כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר הַסָּתוּם, שֶׁהוּא מַה שֶׁמְּמַעֵט בִּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּתוֹת.
פסוק יג:
וְזֶה הוּא אָמְרוֹ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, דַּבֵּר לָהֶם כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְךָ בּוֹ, כִּי הַמַּאֲמָר עַצְמוֹ כְּבָר אָמַר ״לֵאמֹר״, וְלֹא בָּא אֶלָּא עַל אֲמִירַת הַפֵּרוּשׁ הַנֶּאֱמָר לוֹ בְּעַל פֶּה כַּנִּזְכָּר, כִּי הוּא זֶה מֵהַדְּבָרִים שֶׁהֵם חוֹבַת אָדָם לִשְׁמֹעַ. וְעַל פִּי דֶּרֶךְ זֶה יֵשׁ לָנוּ לְהִתְהַלֵּךְ בְּאָרְחוֹת חַיִּים בְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יֹאמַר הַכָּתוּב לֵאמֹר, וְחָזַר לוֹמַר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אַחַת לִדְבָרִים שֶׁבִּכְתָב וְאַחַת לִדְבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה הַצְּרִיכִין לַהֲלָכוֹת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם. וַהֲגַם שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּאֹפֶן אַחֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.
פסוק יג:
עוֹד נִרְאֶה לְפָרֵשׁ אָמְרוֹ וְאַתָּה וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת י,א) בְּפָסוּק ״לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳״ וְגוֹ׳, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: ״מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי״ וְכוּ׳, מִכָּאן שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, וְהַטַּעַם כְּדֵי לְהַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה וַחֲנִינוּת. וְהִקְשׁוּ מִקֵּרוּן פְּנֵי מֹשֶׁה, וְאָמְרוּ כִּי שֶׁל מֹשֶׁה עֲבִידָא לְאִגְּלוּיֵי וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ וְאַתָּה דַּבֵּר, פֵּרוּשׁ, לֹא תִּקַּח שִׁעוּר מֵעַצְמְךָ כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה לְךָ מַתְּנַת קַרְנוֹת הוֹד וְלֹא הוֹדַעְתִּיךָ, תֹּאמַר כֵּן הַדְּבָרִים בְּמַתְּנַת שַׁבָּת שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא תְּגַלֶּה – לֹא כֵן הוּא, אֶלָּא דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְלֹא תִּקַּח הַמִּשְׁפָּט מִמְּךָ. וְהַטַּעַם הוּא שֶׁאַתָּה עָתִיד לָדַעַת אֲבָל יִשְׂרָאֵל לֹא עֲבִידָא לְאִגְּלוּיֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם. וְאָמְרוֹ אוֹת הִיא, פֵּרוּשׁ, וְאַל תֹּאמַר וַהֲלֹא גַּם שַׁבָּת עֲבִידָא לְאִגְּלוּיֵי וְיֵדְעוּ מֵעַצְמָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בּוֹ מְנוּחָה וְעֹנֶג, גַּם הִתְכּוֹנְנוּת לַגּוּף לְבַל יֶחֱלֶה מִיגִיעוֹת הַטִּרְדָה וְכַמָּה פְּרָטֵי הַטּוֹבוֹת. לָזֶה אָמַר כִּי אוֹת הִיא, פֵּרוּשׁ, כָּל הַמְּנוּחָה וְהָעֹנֶג הַנִּרְגָּשׁ לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֵינוֹ אֶלָּא אוֹת הִיא בֵּינִי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, סִימָן לַטּוֹבָה הַגְּנוּזָה, וְהִיא בְּחִינַת עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, וְהוּא מֻשְׁלָל הַהַשָּׂגָה זוּלַת עַל יְדֵי מִצְוַת שַׁבָּת, וְהִיא נְשָׁמָה יְתֵרָה הַבָּאָה מִמֶּנּוּ, וְהָבֵן כִּי הוּא סוֹד עַתִּיק. וְאִם כֵּן לֹא עֲבִידָא לְאִגְּלוּיֵי, לָזֶה דַּבֵּר וְגוֹ׳ לָדַעַת וְגוֹ׳, כִּי צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ מַעֲלַת הַמַּתָּנָה לְאַחְזוּקֵי עָלֶיהָ טוֹבָה וּלְבָרֵךְ לַנּוֹתֵן בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר מְקַדְּשָׁם בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת לְהַשִּׂיג הָאֹשֶׁר הַמֻּפְלָג וְהַמֻּפְלָא.
פסוק יד:
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה חָזַר לְצַוּוֹת עַל שְׁמִירַת שַׁבָּת וְלָתֵת טַעַם חָדָשׁ ״כִּי קֹדֶשׁ״. וְנִרְאֶה כִּי לְפִי שֶׁקָּדַם לְהַתִּיר חִלּוּל שַׁבָּת לְחוֹלֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה, וְחָשׁ שֶׁיִּטְעֶה הַטּוֹעֶה כִּי לְגַבֵּי חוֹלֶה זֶה נַעֲשָׂה שַׁבָּת חוֹל וְיֵשׁ לְחַלְּלוֹ אֲפִלּוּ לִפְרָטֵי הָרְפוּאָה שֶׁאֵין בָּהֶם פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא, פֵּרוּשׁ בִּקְדֻשָּׁתָהּ עוֹמֶדֶת לְכָל שְׁאָר הַפְּרָטִים שֶׁאֵין בָּהֶם פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ.
פסוק יד:
עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות סד.) אֲמָדוּהוּ לִשְׁתֵּי גְּרוֹגָרוֹת וְכוּ׳, וְהָיוּ שְׁנֵי עוּקְצִים, אֶחָד יֵשׁ בּוֹ שְׁתֵּי גְּרוֹגְרוֹת וְאֶחָד יֵשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ, לֹא יִכְרְתוּ אֶלָּא עוֹקֶץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁתַּיִם וְלֹא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ, עַד כָּאן. וְהִנֵּה בִּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם אֶחָד הוּא בֵּין אִם יִכְרוֹת בַּעַל שְׁתַּיִם אוֹ בַּעַל שָׁלֹשׁ, אֲבָל בְּעֵרֶךְ מַעֲשֶׂה הַנַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת יִשְׁתַּנֶּה הֱיוֹת כְּרִיתַת שְׁתַּיִם לִכְרִיתַת שָׁלֹשׁ. וְהוּא אָמְרוֹ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בָּהּ דְּבַר מְלָאכָה שֶׁאֵין צֹרֶךְ בּוֹ לְאוֹתוֹ חוֹלֶה, כִּי קֹדֶשׁ הִיא, תָּלָה הַדָּבָר בְּשַׁבָּת, וְאִם כֵּן כְּשֶׁיִּכְרְתוּ עוֹקֶץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִשְׁתַּיִם, נִמְצֵאת שַׁבָּת מְחֻלֶּלֶת בְּעֵרֶךְ הַשָּׁלֹשׁ, וְזֶה הִיא חִלּוּל קְדֻשָּׁתָהּ, כִּי גַּם בְּעֵרֶךְ חוֹלֶה זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה עוֹמֶדֶת שַׁבָּת בִּקְדֻשָּׁתָהּ.
פסוק יד:
מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת. אָמַר מְחַלְלֶיהָ לְשׁוֹן רַבִּים וְגָמַר אוֹמֶר בִּלְשׁוֹן יָחִיד, יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ כִּי יֵשׁ מְחַלֵּל בָּאוֹפֶן הַנִּזְכָּר שֶׁהוּתַּר לִכְרוֹת עוֹקֶץ שֶׁל שְׁתֵּי תְּאֵנִים לְחוֹלֶה וְכָרַת בַּעַל שָׁלֹשׁ, וְיֵשׁ שֶׁכָּרַת לְלֹא צֹרֶךְ, וּשְׁנֵיהֶם נִקְרָאִים מְחַלְּלִים, אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם, אֲבָל הַכּוֹרֵת לִרְפוּאַת מְסֻכָּן שֶׁכָּרַת בִּמְקוֹם שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁל שָׁלֹשׁ, וְהוֹאִיל וְעִקַּר הַמְּלָאכָה בִּרְשׁוּת נַעֲשֵׂית אֵינוֹ בֶּן מָוֶת.
פסוק יד:
וּלְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב יִרְצֶה, מְחַלְלֶיהָ – בֵּין עוֹשֶׂה בִּפְנֵי עֵדִים וְאַחַר הַהַתְרָאָה, בֵּין עוֹשֶׂה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא הָעוֹשֶׂה בִּפְנֵי עֵדִים וְהוּתְרָה הוּא שֶׁיָּמוּת, אֲבָל הַשֵּׁנִי לֹא יוּמַת אֶלָּא וְנִכְרְתָה וְגוֹ׳ בְּמִשְׁפַּט אֵל עֶלְיוֹן.
פסוק יד:
עוֹד יִרְצֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קו:) יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְּאָהוּ, וְיָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ – הַשֵּׁנִי חַיָּב. וְהוּא אָמְרוֹ מְחַלְלֶיהָ, פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁלֹּא הָיְתָה מְלָאכָה זוֹ נַעֲשֵׂית אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת שְׁנַיִם אֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי זוּלַת הָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה נִצּוֹד, וְנִמְצְאוּ שְׁנַיִם חִלְּלוּהָ, וְהוּא אָמְרוֹ מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת – אֶחָד מֵהֶם לְבַד הוּא שֶׁחַיָּב.
פסוק יד:
עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביצה לד.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֶחָד מֵהֶם מֵבִיא אֶת הָאוּר, וְאֶחָד מֵבִיא אֶת הָעֵצִים, וְאֶחָד שׁוֹפֵת אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֶחָד מֵבִיא אֶת הַמַּיִם. מַסִּיק בַּגְּמָרָא שֶׁאִם מֵבִיא הָאוּר הָיָה לְבַסּוֹף הוּא חַיָּב וְכֻלָּן פְּטוּרִים, וְהוּא אָמְרוֹ מְחַלְלֶיהָ אֶחָד מֵהֶם הוּא שֶׁחַיָּב מִיתָה וְכֻלָּן פְּטוּרִים:
פסוק יד:
מוֹת יוּמָת. כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (שמות כא:יב) טַעַם הַכֶּפֶל, כִּי זֶה הָאִישׁ בֶּן מָוֶת הוּא לַשָּׁמַיִם וּמַרְשֶׁה ה׳ הַתַּחְתּוֹנִים לְהָמִית בֶּן מָוֶת זֶה, וְלִשְׁלוֹל בֶּן מָוֶת אַחֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה דִּינוֹ מָסוּר לַבְּרִיּוֹת אֶלָּא לַשָּׁמַיִם, וְהוּא מַה שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ כָּל הָעוֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה וְגוֹ׳:
פסוק יד:
כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה. פֵּרוּשׁ, טַעַם שֶׁזָּכַרְתִּי לְךָ לְשׁוֹן יָחִיד בִּ״מְחַלְלֶיהָ״, לֹא יַחְשֹׁב הַחוֹשֵׁב שֶׁהַמְחַלֵּל הָאַחֵר שֶׁאֵינוֹ בְּעֵדִים וְכוּ׳ אֵין לוֹ עֹנֶשׁ מִיתָה כָּל עִקָּר, אֶלָּא הוּא כְּעוֹבֵר עַל לָאו וַעֲשֵׂה שֶׁל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת – לֹא כֵן הוּא, אֶלָּא כָּל הָעוֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ וַאֲפִלּוּ בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה. וּמֵעַתָּה מַה שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ לְשׁוֹן יָחִיד אֵינוֹ אֶלָּא לְעִנְיַן עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק מְחַלְלֶיהָ כִּי מַה שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ לְשׁוֹן יָחִיד הוּא מִי שֶׁכָּרַת עוֹקֶץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ לְחוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא שְׁתַּיִם, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה בְּהַתְרָאָה וְעֵדִים פָּטוּר, הֻצְרַךְ לוֹמַר כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא תַחְשֹׁב בְּמַשְׁמָעוּת הַמִּעוּט שֶׁבָּא עַל הָעוֹשֶׂה בְּמֵזִיד בְּלֹא עֵדִים כַּנִּזְכָּר וְאֵין בּוֹ עֹנֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי וְגוֹ׳.
פסוק טו:
שֵׁשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לְצַוּוֹת עוֹד לָזֶה. עוֹד לָמָּה אָמַר יֵעָשֶׂה וְלֹא אָמַר תַּעֲשֶׂה כְּסֵדֶר שֶׁדִּבֵּר בּוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת. עוֹד לָמָּה שִׁנָּה כָּאן לְהַזְכִּירוֹ בְּשֵׁם יוֹם הַשְּׁבִיעִי וְעַד עַתָּה לֹא הִזְכִּירוֹ אֶלָּא בְּשֵׁם שַׁבָּת, וְעוֹד רוֹאַנִי שֶׁגָּמַר אוֹמֶר לְהַזְכִּירוֹ בְּשִׁנּוּי הַשֵּׁם כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. גַּם לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה בוֹ״.
פסוק טו:
וְאוּלַי שֶׁרָמַז הַכָּתוּב כָּאן מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת סט,א): תָּנוּ רַבָּנָן, הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ בַמִּדְבָּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵימָתַי שַׁבָּת, מוֹנֶה שִׁשָּׁה יָמִים וּמְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד, וְהֶעֱמִידוּהָ בַּשַּׁ״ס שֶׁבְּכָל יוֹם עוֹשֶׂה פַּרְנָסַת אוֹתוֹ יוֹם וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, וְהִקְשׁוּ אִם כֵּן בַּמֶּה מִנְכַּר? וְתֵרְצוּ בְּקִדּוּשָׁא וְאַבְדַּלְתָּא, וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת שֶׁלֹּא יְהַלֵּךְ בְּיוֹם שַׁבָּת, וְטַעַם שֶׁלֹּא אָמַר בְּשַׁ״ס מִנְכַּר בַּהֲלִיכָה מִשּׁוּם שֶׁאֵין זֶה הֶכֵּר בְּשַׁבָּת, אִי נַמִּי שֶׁאֲפִלּוּ בְּיוֹם שֶׁמְּשַׁמֵּר הוֹלֵךְ.
פסוק טו:
וְהִנֵּה לְדֶרֶךְ הָרִאשׁוֹן יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: שֵׁשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳, הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁהָיָה בַּמִּדְבָּר אוֹ בַּיָּם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה יּוֹם מִיָּמִים, וְאָמַר שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ יֵעָשֶׂה בָּהֶם הֶתֵּר מְלָאכָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַמֻּכְרָח שֶׁהוּא פַּרְנָסַת אוֹתוֹ יוֹם, וְלָזֶה לֹא אָמַר תֵּעָשֶׂה אֶלָּא יֵעָשֶׂה, פֵּרוּשׁ יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹת לְחַיּוֹת נֶפֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי פֵּרוּשׁ לְחֶשְׁבּוֹנוֹ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן פֵּרוּשׁ אֵינוֹ כְּפִי הָאֱמֶת שַׁבָּת אֶלָּא לְעִנְיַן שַׁבָּתוֹן כָּאָמוּר בְּמִצְוַת הַשְּׁמִיטָה, דִּכְתִיב (ויקרא כה:ד) ״שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ״, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה בָּאָרֶץ, גַּם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לְחֶשְׁבּוֹנוֹ יַעֲשֶׂה בּוֹ שְׁבִיתָה שֶׁלֹּא תִהְיֶה בּוֹ הֲלִיכָה, וְאָמְרוֹ קֹדֶשׁ לַה׳ שֶׁצָּרִיךְ לְקַדְּשׁוֹ בְּקִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה כְּאִלּוּ הוּא יוֹם שַׁבָּת.
פסוק טו:
וּלְדֶרֶךְ שֶׁפֵּרְשׁוּ שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לִשְׁאָר שֵׁשֶׁת יָמִים אֶלָּא לְעִנְיַן קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה, יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לְעִנְיַן קֹדֶשׁ לַה׳, פֵּרוּשׁ לְקַדְּשׁוֹ וְגוֹ׳, וְאָמְרוֹ כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִשְׁלֹל יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁבּוֹ מְדַבֵּר הַכָּתוּב שֶׁהוּא שְׁבִיעִי לְחֶשְׁבּוֹן יוֹם זִכְרוֹנוֹ, שֶׁאִם עָבַר עַל מַה שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר בּוֹ אֵינוֹ חַיָּב, הֲגַם שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר, הֲגַם שֶׁמְּקַדְּשׁוֹ בְּחֶזְקַת יוֹם שַׁבָּת.
פסוק טז:
וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הוֹסִיף עוֹד שְׁמִירָה אַחֶרֶת. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ.
פסוק טז:
וְאוּלַי כִּי בָא לְצַוּוֹת שֶׁיִּשְׁמְרוּ לְבַל יָבוֹאוּ לִידֵי מִכְשׁוֹל טָעוּת הַיּוֹם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לַאֲמִתּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת הַיָּדוּעַ שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי טָעוּת, וַהֲגַם שֶׁיְּקַדֵּשׁ יוֹם שְׁבִיעִי כַּנִּזְכָּר בְּסָמוּךְ, זֶה אֵינוֹ יוֹם הַשַּׁבָּת כְּפִי הָאֱמֶת.
פסוק טז:
אוֹ יִרְמֹז לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה, שֶׁיְּצַו ה׳ לְמִי שֶׁאָבְדָה לוֹ יְדִיעַת הַיּוֹם שֶׁיִּמְנֶה שִׁשָּׁה יָמִים וּמְשַׁמֵּר הַשְּׁבִיעִי, לָזֶה בָּא לָתֵת טַעַם וְאָמַר וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם שֶׁמְּקַדֵּשׁ לְמִנְיָנוֹ, וְהַטַּעַם הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת הָאֲמִתִּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְקַע מִזִּכְרוֹנוֹ מִצְוַת יוֹם הַמְקֻדָּשׁ. וְטַעַם שֶׁהִזְכִּיר יוֹם שְׁבִיעִי בְּשֵׁם שַׁבָּת, לֹא חָשׁ עָלֶיךָ לִטְעוֹת מִמַּה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת״, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה בָּאֶצְבַּע כִּי שַׁבָּת רִאשׁוֹן הוּא שַׁבָּת אֲשֶׁר עוֹשֶׂה לְחֶשְׁבּוֹנוֹ.
פסוק טז:
עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית לז:יא) ״וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר״, פֵּרוּשׁ מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבֹא. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לְצַוּוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַשַּׁבָּת כִּדְבַר טוֹרַח לְצַד מְנִיעַת מְלֶאכֶת הָרָצוֹן וּמְצוֹא הַחֵפֶץ, אֶלָּא צְרִיכִין לִשְׂמוֹחַ בּוֹ בִּשְׁלֵמוּת הָרָצוֹן וְחֵפֶץ בַּדָּבָר, וְתָמִיד יִהְיֶה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבֹא. וְאָמְרוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, לִשְׁלוֹל הַכַּוָּנָה כְּחֵפֶץ מִצְוַת הַשַּׁבָּת לְמַרְגּוֹעַ הַגּוּף וּלְעֹנֶג אֲשֶׁר יִתְעַנֵּג, אֶלָּא לְצַד עֲשִׂיַּת מִצְוַת הַשַּׁבָּת וְלֹא לְתַכְלִית הַמּוּרְגָּשׁוֹת.
פסוק טז:
עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פא,א) שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא לִמָּנַע מִמְּלָאכָה אַחַר שֶׁיַּגִּיעַ וְיִתְנוֹצֵץ יוֹם הַשַּׁבָּת, אֶלָּא צָרִיךְ לְהָכִין עַצְמוֹ בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת וְיֵצֵא כְּחָתָן לִקְרַאת כַּלָּה, וְיִהְיֶה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹתוֹ, פֵּרוּשׁ לְקַיֵּם מַעֲשִׂים הַצְּרִיכִין בּוֹ. עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת כִּי מַה שֶׁמּוֹסִיף מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ יַסְכִּים ה׳ לִקְרוֹתוֹ שַׁבָּת, וְנִמְצָא זֶה הָאִישׁ עוֹשֶׂה שַׁבָּת מַמָּשׁ, כִּי שָׁעוֹת מִיּוֹם שִׁשִּׁי וְגַם שָׁעוֹת מִיּוֹם רִאשׁוֹן שֶׁהֵם חוֹל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים אוֹתָם שַׁבָּת.
פסוק טז:
עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה יא,ח): אָמְרָה שַׁבָּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ״לְכֻלָּם נָתַתָּ בֶּן זוּג וְלִי לֹא נָתַתָּ בֶּן זוּג!״ אָמַר לָהּ: ״הֲרֵי יִשְׂרָאֵל״ וְכוּ׳ עַד כָּאן. הִנֵּה כִּי הַשַּׁבָּת חָסֵר פְּרָט אֶחָד מִפְּרָטֵי הַשְּׁלֵמוּת, וְתִקּוּנוֹ הוּא עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּהוּ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת. מַה טַעַם – לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, לְשׁוֹן תִּקּוּן, שֶׁבָּזֶה יְתֻקַּן מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל שַׁבָּת וְנִמְצָא לוֹ בֶּן זוּג.
פסוק טז:
עוֹד יִרְצֶה שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת לְבַל יִהְיֶה בּוֹ דְּבַר חוֹל, בֵּין מִמֶּנּוּ בֵּין מֵהַזּוּלַת. וְלֹא יֹאמַר אָדָם: ״דַּי לִי בְּמַה שֶׁנִּשְׁמֹר עַצְמוֹ מֵחַלְּלוֹ, וְאִם יִתְחַלֵּל מֵהַזּוּלַת מַה בְּכָךְ״, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹמֵר אוֹתוֹ לְבַל יִתְחַלֵּל, כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹמֵר גַּנּוֹ וּפַרְדֵּסוֹ. וּבִכְלַל גֶּדֶר זֶה שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹר לְבַל יָבֹא לְיָדוֹ דְּבַר שׁוֹגֵג שֶׁיִּתְחַלֵּל בּוֹ שַׁבָּת, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת יא,א) לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר, וְכָל הַסְּיָגִים וְהַשְּׁמִירוֹת לְבַל יִתְחַלֵּל שַׁבָּת אֲפִלּוּ בִּמְצִיאוּת שֶׁהוּא פָּטוּר עֲלֵיהֶם.
פסוק טז:
עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר, כִּי מְשֻׁנֵּת שְׁמִירָה זוֹ מִכָּל שְׁאָר שְׁמִירוֹת הַמִּצְוָה, כִּי שְׁמִירָה זוֹ נֶחְשֶׁבֶת בְּגֶדֶר עֲשִׂיָּה, וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁמְרוּ וְגוֹ׳ לַעֲשׂוֹת, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ שֶׁקּוֹרֵא לַשְּׁמִירָה עֲשִׂיָּה. וְאוּלַי כִּי הַטַּעַם הוּא עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (קידושין לט:) יָשַׁב אָדָם וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה, וְהֶעֱמִידוּהָ בַּגְּמָרָא בְּבָאָה עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְלֹא עָבַר, עַד כָּאן. וּכְמוֹ כֵן בַּיּוֹם הַמְּקֻדָּשׁ אֵין לְךָ בָּאָה עֲבֵרָה לְיָדוֹ שֶׁל מְלָאכוֹת כָּזֶה, כִּי בְּכָל עֵת מִזְדַּמְּנִים לְפָנָיו מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵהָאַרְבָּעִים וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם בִּפְרָטֵי הַמְחֻבָּר וּבִפְרָטֵי הַבִּשּׁוּל וּבִפְרָטֵי מֶקַח וּמִמְכָּר שֶׁהָאָדָם רָגִיל בָּהֶם כָּל הַיּוֹם וּמִזְדַּמְּנִים בְּאֵין מִסְפָּר, וְהוּא נִשְׁמָר מֵהֶם, לָזֶה יֵחָשֵׁב לָהֶם כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה.
פסוק טז:
עוֹד יִרְצֶה, לֶהֱיוֹת שֶׁקָּדַם וְצִוָּה עַל שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, תָּבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הִנֵּה הוּא נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת. לָזֶה צִוָּה ה׳ וְאָמַר וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ דַּוְקָא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם שֶׁיֶּשְׁנָם בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת וְלֹא שׁוּם אוּמָּה וְלָשׁוֹן. וְלָזֶה לֹא אָמַר ״וּשְׁמַרְתֶּם״, שֶׁאָז יִהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁבָּא לְצַוּוֹת עַל הַשְּׁמִירָה, וְהוּא בָּא לִשְׁלֹל חוּץ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִשְׁמְרוּ שַׁבָּת. וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נח,ב) גּוֹי שֶׁשָּׁבַת חַיָּב מִיתָה, שֶׁהֲרֵי מִעֲטָם הַכָּתוּב וְאַזְהָרָתָם זוֹ הִיא מִיתָתָם.
פסוק טז:
עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, פֵּרוּשׁ – כְּשֶׁיִּשְׁמְרוּ אֲפִלּוּ שַׁבָּת אַחַת, וְלָאו דַּוְקָא אִם יִשְׁמְרוּ, אֶלָּא גַּם אִם יַסְכִּימוּ בְּדַעְתָּם לַעֲשׂוֹת מִצְוַת הַשַּׁבָּת, וְהוּא אָמְרוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָשׂוּ לְדוֹרוֹתָם. וּכְפִי זֶה, אִישׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁמַר אֲפִלּוּ שַׁבָּת אַחַת וָמֵת, אֵין מְנַכִּין לוֹ מִשָּׂכָר הָעוֹלֶה לוֹ אִם הָיָה שׁוֹמֵר לְדוֹרוֹת עוֹלָם (מכילתא).
פסוק טז:
עוֹד יִרְצֶה לְפִי מַה שֶׁהִקְדַּמְנוּ בְּפָסוּק ״אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי״ כִּי צִוָּה ה׳ לְחַלֵּל שַׁבָּת בִּשְׁבִיל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, כָּאן בֵּאֵר הַכָּתוּב כִּי לֹא נִתְמַעֵט שַׁבָּת בִּשְׁמִירָה אֶלָּא בְּעֵרֶךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בְּעֵרֶךְ זוּלָתָם לְהַחֲיוֹת עַכּוּ״ם, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁשּׁוֹמֵר שֶׁבַע מִצְווֹת וְנִסְתַּכֵּן סַכָּנַת מָוֶת – לֹא יְחַלֵּל יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת בִּשְׁבִילוֹ (רמב״ם הלכות שבת ב:כ). וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַל יָמוּת מֵהֶם, אֶת הַשַּׁבָּת פֵּרוּשׁ לְצַד אַזְהָרַת שַׁבָּת אֶלָּא יְחַלְּלוּהוּ. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: שַׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, זֶה לְחַלֵּל וְזֶה לָמוּת – תִּשְׁמוֹר יִשְׂרָאֵל וְיִתְחַלֵּל הַשַּׁבָּת, אֲבָל עֲמָמִין לֹא. וְהַטַּעַם לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, פֵּרוּשׁ כְּלוּם מַה טַעַם אֲנִי מַתִּיר לְךָ לְחַלֵּל שַׁבָּת עָלָיו, הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם – חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמוֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, אֲבָל עַכּוּ״ם שֶׁאֵינָם בְּנֵי שַׁבָּת – לֹא.
פסוק טז:
אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אֵימָתַי אָמַרְתִּי לְךָ לִשְׁמוֹר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּעֵרֶךְ כְּבוֹד שַׁבָּת? דַּוְקָא לַעֲשׂוֹת, פֵּרוּשׁ בְּאָדָם שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּגֶדֶר עֲמוֹד לַעֲשׂוֹת, אֲבָל מִי שֶׁוַּדַּאי לֹא יָקוּם וְלֹא יַגִּיעַ לְשַׁבָּת לְשָׁמְרוֹ, הֲגַם שֶׁרְפוּאוֹת אֵלּוּ יוֹעִילוּ לְשָׁעוֹת אוֹ לְיָמִים, לֹא יְחַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת.
פסוק טז:
עוֹד יִרְצֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה לא.) שֶׁעוֹלָם הַבָּא נִקְרָא עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, וְאָמְרוּ עוֹד (שמות רבה כה,יב) שָׁקוּל שַׁבָּת כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, לָזֶה אָמַר וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת וְהַטַּעַם לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶת הַשַּׁבָּת פֵּרוּשׁ, הָעוֹלָם הַמִּתְכַּנֶּה בְּשֵׁם שַׁבָּת שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ לְדֹרֹתָם לִשְׁלוֹל עוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין הָאָדָם קַיָּם בָּהּ לְדוֹרוֹת, בְּרִית עוֹלָם פֵּרוּשׁ בְּרִית כְּרוּתָה לְשׁוֹמֵר שַׁבָּת שֶׁיִּנְחַל עוֹלָם עֶלְיוֹן:
פסוק טז:
עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביצה טז.) שֶׁאָמְרוּ שֶׁבְּיוֹם שַׁבָּת בָּאָה נְשָׁמָה יְתֵרָה לְיִשְׂרָאֵל, כָּרָמוּז בְּאָמְרוֹ שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ, וְהוּא סוֹד הַנֶּעְלָם שֶׁלֹּא גִּלָּהוּ ה׳ לָאוּמּוֹת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) נְשָׁמָה יְתֵרָה לָא אוֹדְעִינְהוּ. וְהַעִירוֹתִי בִּצְפוּנוֹ שֶׁל דָּבָר בְּמַה שֶׁהִקְשׁוּ בַּגְּמָרָא עַל הוֹדָעַת שַׁבָּת לָאוּמּוֹת, שֶׁאִם לָא אוֹדְעִינְהוּ לָא לִעַנְשׁוּ עֲלָהּ, וְאָמְרוּ: שַׁבָּת אוֹדְעִינְהוּ, נְשָׁמָה יְתֵרָה לָא אוֹדְעִינְהוּ, עַד כָּאן. וְקָשֶׁה, וְלָמָּה לֹא יָבוֹאוּ בְּטַעֲנָה גַּם כֵּן וְיֹאמְרוּ אִם הָיָה מוֹדִיעָם נְשָׁמָה יְתֵרָה הָיוּ מְקַבְּלִין שַׁבָּת וְלֹא לִעַנְשׁוּ עָלֶיהָ? וְנִרְאֶה כִּי לָזֶה נִתְחַכְּמוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאָמְרוּ (שבת י:) מַתָּנָה טוֹבָה וְכוּ׳, פֵּרוּשׁ כִּי אֵין דָּבָר זֶה אֶלָּא בְּגֶדֶר מַתָּנָה אֲשֶׁר נִתְרַצָּה ה׳ לָתֵת לְעַמּוֹ, וְאֵינָהּ שָׂכָר שֶׁיָּבוֹאוּ בְּטַעֲנָה הָאוּמּוֹת כַּנִּזְכָּר, כִּי אֵין דֶּרֶךְ לוֹמַר לָמָּה לֹא נָתַתָּ לָנוּ מַתָּנָה גַּם אֲנַחְנוּ. עוֹד תִּמְצָא כִּי כְּבָר קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת קֹדֶם נְתִינַת נְשָׁמָה יְתֵרָה, וּמֵעַתָּה עָנוֹשׁ יֵעָנְשׁוּ כָּל הָאוּמּוֹת עַל הַשַּׁבָּת וְעֵינֵינוּ רוֹאוֹת.
פסוק טז:
וְעִנְיַן נְשָׁמָה זוֹ הַיְּתֵרָה רָמְזוּ מְקוֹמָהּ רַבּוֹתֵינוּ בְּאָמְרָם ״מַתָּנָה טוֹבָה בְּבֵית גְּנָזַי״, וְיָדוּעַ הוּא מָקוֹם הַנִּקְרָא גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם עֶלְיוֹן, וּנְשָׁמָה זוֹ מַחְצָבָהּ שָׁם הוּא. וְלָזֶה תִּקָּרֵא שַׁבָּת, כְּאָמְרָם ״וְשַׁבָּת שְׁמָהּ״ כְּשֵׁם הָעוֹלָם שֶׁמִּמֶּנּוּ הִיא, שֶׁנִּקְרָא עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת (ראש השנה לא.). וְעוֹלָם זֶה אֵין בּוֹ עִצָּבוֹן וְעָלָיו לֹא בָּא כְּדִבְרֵיהֶם בּוֹ אֶלָּא עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָזֶה צִוָּה ה׳ לְהַרְחִיק בְּיוֹם שַׁבָּת כָּל אוֹתָם בְּחִינוֹת הַחוֹל, הַמְּלָאכָה וְהָעִנּוּי, כִּי בְּאַחַת מֵהֵנָּה תִּגְעַל הַנְּשָׁמָה מִשֶּׁבֶת בְּקֶרֶב אִישׁ. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁעִקַּר אִסּוּר אַזְהָרַת מְלָאכוֹת שַׁבָּת בֵּאֵר ה׳ שֶׁהֵם בַּמַּחְשָׁבָה, כְּאָמְרָם (ביצה יג.) ״מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה״, וַאֲפִלּוּ דִּבּוּר שֶׁל חוֹל אָסוּר (שבת קיג:), דִּכְתִיב (ישעיה נח,יג) ״מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר״. וְהַכֹּל לְצַד תּוֹסֶפֶת נְשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה לַעֲשׂוֹת לְפָנֶיהָ כְּסֵדֶר עוֹלָם שֶׁבָּאָה מִמֶּנּוּ. וְהוּא מַה שֶׁצִּוָּה ה׳ בְּאָמְרוֹ וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, פֵּרוּשׁ נְשָׁמָה הַנִּקְרֵאת שַׁבָּת, וְתַכְלִית שְׁמִירָה זוֹ הִיא הַשָּׂגַת עוֹלָם שֶׁשְּׁמוֹ שַׁבָּת. וְהוּא אָמְרוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת. וְתֵדַע כִּי מִן הַנִּמְנָע הַחֶלְטִי שֶׁיַּשִּׂיג אָדָם עֲלוֹת לְעוֹלָם עֶלְיוֹן זוּלַת בְּאֶמְצָעוּת הַשָּׂגַת עָנָף מִמֶּנּוּ בִּהְיוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלָזֶה אִם לֹא יַשִּׂיגוּ יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת נְשָׁמָה זוֹ אֵין בָּהֶם יְכֹלֶת לַעֲמֹד בְּגֶדֶר עֶלְיוֹן. וְהוּא אָמְרוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, פֵּרוּשׁ, שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ תַּעֲשׂוּ לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁתּוּכְלוּ הַשֵּׂג עֲמוֹד שָׁם וּלְהִתְעַנֵּג נַפְשָׁם בְּגִנְזֵי עֶלְיוֹן. וְאָמְרוֹ לְדֹרֹתָם, כִּי שָׁם יִתְקַבְּצוּ כָּל דּוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא.
פסוק טז:
עוֹד יִרְצֶה לְשׁוֹן דִּירָה, וְלָזֶה כְּתוּבָה חֲסֵרָה בְּלֹא וָא״ו, וְהֵם דְּבָרֵינוּ שֶׁיִּרְמֹז אֶל מְקוֹם דִּירַת הַנְּשָׁמוֹת, וְהוּא עוֹלָם הַמְקֻוֶּה שֶׁכָּרַת ה׳ בְּרִית לָתֵת לָנוּ, וְהוּא אָמְרוֹ בְּרִית עוֹלָם. וְאוּלַי שֶׁיִּרְמֹז בְּאָמְרוֹ בְּרִית עוֹלָם לְתַרְיַ״ג מִצְווֹת, שֶׁחֶשְׁבּוֹן בְּרִית עוֹלֶה תַּרְיַ״ב וְכֻלָּם תְּלוּיִים בְּשַׁבָּת הֲרֵי תַּרְיַ״ג, וְלָזֶה סָמַךְ תֵּיבַת ״בְּרִית״ לְ״עוֹלָם״ לוֹמַר כִּי עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת הוּא מְקַיֵּם כָּל תַּרְיַ״ג מִצְווֹת שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגְדָּם וְהִנֵּה עוֹלָמוֹ.
פסוק טז:
וְאָמְרוֹ בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – פֵּרוּשׁ, אֵין זָר אִתָּנוּ בָּעוֹלָם הַלָּז, וְאוּלַי שֶׁגַּם הַמַּלְאָכִים לֹא יֵשְׁבוּ בִּמְסִבָּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי הוּא לְמַעְלָה מֵעוֹלָם הַמַּלְאָכִים. וְעַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (במדבר כג:כג) ״כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ,כ) שֶׁהַמַּלְאָכִים יִשְׁאֲלוּ לְיִשְׂרָאֵל הַקְּרוֹבִים לָאֵל מַה פָּעַל אֵל.
פסוק טז:
עוֹד יִרְצֶה בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – יִהְיֶה סוֹד הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים וְלֹא יֵדָעֵם אָדָם בָּעוֹלָם, וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביצה טז.) שֶׁאָמְרוּ: נְשָׁמָה יְתֵרָה לֹא אוֹדְעִינְהוּ, כִּי אֵין חֵפֶץ לַה׳ שֶׁיֵּדְעוּ הָאֻמּוֹת סִתְרֵי אֵל חַי, וְהוּא אָמְרוֹ (תהלים קמז:יט-כ): ״חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יג:) וְכוּ׳. וְאָמְרוֹ אוֹת הִיא לְעוֹלָם – פֵּרוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁכָּל זֶה יִהְיֶה סוֹד לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא יְגַלּוּ הַדָּבָר, אִם כֵּן הַבָּא לִשְׁאֹל עַל מִצְוַת הַיּוֹם: ״מַה יּוֹם מִיָּמִים? מַה אוֹת נַעֲשָׂה בּוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל הַשִּׁנּוּיִים?״ – מַה תִּהְיֶה תְּשׁוּבָתֵנוּ אֵלָיו? לָזֶה אָמַר ״אוֹת הִיא לְעוֹלָם״ – פֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה נִגְלֶה לְבָאֵי עוֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וְגוֹ׳. טַעַם זֶה יִהְיֶה נִגְלֶה לְזוּלָתֵנוּ, וְעִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל טַעֲמָם כָּמוּס עִמָּם חָתוּם בְּאוֹצְרוֹת הַחַיִּים.
פסוק יח:
וַיִּתֵּן וְגוֹ׳ כְּכַלֹּתוֹ. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הִפְסִיק בֵּין זִכְרוֹן הַנְּתִינָה לְזִכְרוֹן דָּבָר הַנִּתָּן בְּהוֹדָעַת הַזְּמַן, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה שְׁנֵי לוּחוֹת כְּכַלּוֹתוֹ״, אוֹ הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים ״כְּכַלּוֹתוֹ״ קֹדֶם זִכְרוֹן הַנְּתִינָה. עוֹד יֵשׁ לְהָעִיר לָמָּה אִחֵר ה׳ נְתִינַת הַלּוּחוֹת עַד זְמַן זֶה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם אֶלָּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, בְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה אוֹ לְמָחֳרָתוֹ הָיָה לוֹ לָתֵת הַלּוּחוֹת?
פסוק יח:
אָכֵן יִתְבָּרֵר הָעִנְיָן עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״ב צג:) שֶׁאָמְרוּ שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת הֲלֹא הֵמָּה בְּתוֹךְ תּוֹכָם שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, וּמַה דִּבֵּר אִתּוֹ? שְׁנֵי לֻחוֹת הָעֵדֻת, פֵּרוּשׁ כִּי הַדְּבָרִים בַּלּוּחוֹת שָׂם לוֹ אֵל עֶלְיוֹן, וְאֵינוֹ מִן הָרָאוּי לָתֵת לוֹ הַלּוּחוֹת עַד שֶׁיִּגְמֹר הָרָשׁוּם בָּהֶם, וְלָזֶה גָּמַר הַדְּבָרִים הַנִּרְמָזִים בָּהֶם בְּלוּחוֹת הָעֵדוּת וּנְתָנָם לוֹ וְלֹא קֹדֶם. וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ שְׁנֵי הַדִּקְדּוּקִים כְּאַחַת עַל נָכוֹן, וּכְפִי זֶה מַאֲמַר ״שְׁנֵי לוּחוֹת״ נִמְשָׁךְ עִם ״כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ״ וְגוֹ׳, וְנִמְשָׁךְ עִם ״וַיִּתֵּן״ הָאָמוּר בִּתְחִלַּת הַכָּתוּב.
פסוק יח:
כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים. הַכַּוָּנָה בָּזֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, עקב) כִּי הַלּוּחוֹת נֶחְצְבוּ מִתַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאוּלַי כִּי זֶה הוּא שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ ״מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים״, פֵּרוּשׁ מַעֲשֵׂה (אֱלֹהִים) הוּא הַכִּסֵּא, וְהָבֵן. וּכְבָר נִתְפָּרֵשׁ כִּי יֵשׁ בְּחִינוֹת רַבּוֹת אוֹרוֹת הַקְּדֻשָּׁה בְּסוֹד (קהלת ה:ז) ״כִּי גָבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ וְגוֹ׳ וּגְבוֹהִים״, וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֶׂה הַנִּפְלָא שֶׁהוּבָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זוהר ח״ב נב.) כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם וּפָגַע בְּמַלְאָךְ סַנְדַּ״ל וְכוּ׳, וְאַחַר כָּךְ בְּמַלְאָךְ מְטַ״ט וְהָיָה יָרֵא מַלְאָךְ מֵאִשּׁוֹ שֶׁל מַה שֶׁלְמַעְלָה מִמֶּנּוּ פֶּן יִשְׂרְפֵהוּ וְכֵן וְכוּ׳, וְהִנֵּה אָמַר הַכָּתוּב (דברים ד:כד) ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא״, כִּי אִשּׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה הִיא אוֹכֶלֶת כָּל אֵשׁ זוּלָתָהּ.
פסוק יח:
וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב אֹפֶן כְּתִיבַת הַלּוּחוֹת בַּמֶּה נִכְתְּבוּ, וְאָמַר כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים, פֵּרוּשׁ כִּי הָיָה ה׳ מְצַיֵּר צוּרַת הָאוֹת בְּאֶצְבָּעוֹ כִּבְיָכוֹל, פֵּרוּשׁ בְּחִינַת אוֹר אֶחָד מֵאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בִּדְמוּת אֶצְבַּע כְּנֶגֶד הַלּוּחַ כְּשִׁעוּר שֶׁטַח אֵבְרֵי הָאוֹתִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָרוּת אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר יְצַיֵּר כְּנֶגְדּוֹ. וּלְצַד עֹצֶם תֹּקֶף אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא הָיָה אוֹר שֶׁל הַלּוּחוֹת יָכוֹל עֲמֹד בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יְכַוֵּן כְּנֶגְדּוֹ אֶצְבַּע אֱלֹהִים, וְהָיָה נֶאֱכָל אוֹ מִצְטַמְצֵם לַצְּדָדִין וְהָיָה נִשְׁאָר כָּל אֲשֶׁר יִצְטַיֵּר כְּנֶגְדּוֹ חָלוּל. וְלָזֶה נִכְתְּבוּ מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ (שמות לב:טז) ״חָרוּת עַל הַלֻּחֹת״, וְלֹא אָמַר חָרוּת בַּלּוּחוֹת שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁעָשָׂה הַחֵרוּת בַּלּוּחוֹת אֶלָּא עַל, פֵּרוּשׁ שֶׁהָיָה מַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בָּרוּךְ הוּא עַל הַלּוּחוֹת בְּדִמְיוֹן צוּרַת הָאוֹת, וּבָזֶה נֶחְרְתוּ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים.