פסוק ג:ואמלא אותו רוח וגו׳. ר״ל דאז עדיין לא ידע כלום בזה רק אמר אמלא אותו, והוא צריך להיות בקי בכל הדברים, כמו גבי סמיכה כמבואר ברמב״ם בהל׳ סנהדרין, ובירושלמי פ״ב דחגיגה ופ״י דמס׳ נדרים ע״ש בזה, ולכך לא קנו את המשכן גדר אומן קונה בשבח, כיון דבאמת תחילה לא ידע כלל בזה ואח״כ כשגמר שכח. אך עי׳ ערכין דף ט״ז ע״ב לא משמע כן, אך זה רק באהליאב הוה אומן ממש ע״ש ולא בצלאל כנ״ל, ורק הוה אצלו גדר נבואה ואח״כ נסתלק ממנו לאחר גמר משכן.
פסוק יב:ויאמר ה׳ אל משה לאמר. ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו וגו׳.
מכילתא פ״א: ויאמר ה׳ אל משה, לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. אך את שבתותי תשמורו למה נאמר, לפי שהוא אומר לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה, משום שבות מנין, תלמוד לומר את שבתותי להביא דברים שהן משום שבות.
עי׳ במכילתא פ׳ תשא דאמר שם גבי שבת דלא נאמר ע״י מלאך ושליח כו׳, ומה ר״ל הלא כל התורה כן, רק דר״ל כך, דהנה לפי המבואר במכילתא שם כל גדרי השבותין לגבי שבת נאמרו אז אך לא בגדר דין רק בגדר מנוחה כלליות, ובב״ב עי׳ שבת דקי״ד ע״ב גבי קניבה וע״ז ד״נ גבי טרחה, אך מ״מ במדבר היו נענשין על זה מחמת כמ״ש דהוי בגדר עובר על דברי נביא, וזהו דר״ל במכילתא הנ״ל דרק בשמעו מפי הנביא עצמו וכמ״ש בשם ספרי דלא מפי המתורגמן.
פסוק יד:מחלליה מות יומת וגו׳.
מכילתא שם: מחלליה מות יומת למה נאמר, לפי שהוא אומר כל העושה מלאכה ביום השבת עונש שמענו אזהרה לא שמענו, ת״ל ויום השביעי שבת וגו׳ אין לי אלא עונש ואזהרה על מלאכת היום, עונש ואזהרה על מלאכת הלילה מנין, ת״ל מחלליה מות יומת כו׳ ומה תלמוד לומר שבת אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה דברי רבי אחא ברבי יאשיה.
גבי יוה״כ מבואר ביומא דפ״א דצריך כל הני קראי על הלילה בפ״ע ועל היום בפ״ע, וע״ש בת״י גבי שבת. ובאמת במכילתא גם בשבת יש קרא, וגבי פורים מבואר במגילה ד״ז דאכלו בלילה לא יצא וכו׳, ובירושלמי פ״ב דתענית נקט שם הגדר כלילי שבת ויומו, ור״ל דהקבלה הוא שגם הלילה יהא בכלל התענית ע״ש וכ״מ בזה נדרים דע״ו, ונדה דף ל״ו.
פסוק יד:מכילתא שם: מחלליה מות יומת למה נאמר וכו׳, ר׳ יהודה בן בתירה אומר הרי הגוים שהקיפו את ארץ ישראל וחללו ישראל את השבת שלא יהו ישראל אומרין הואיל וחללנו מקצתה נחלל את כלה, ת״ל מחלליה מות יומת אפילו כהרף עין.
הארכתי בזה ג״כ דנ״מ כגון אם הביא ב׳ שערות באמצע יום, דגבי שבת חייב על כל רגע ורגע דכל רגע ורגע הוא מציאות בפ״ע, וכמבואר במכילתא פרשת יתרו, ופרשת ויקהל מחלליה מות יומת אפילו כהרף עין, ועי׳ יבמות דף ל״ג, אבל גבי יו״כ לגבי יום י״ל דהוי בגדר נקודה, ואם הביא ב׳ שערות באמצע היום פטור, אך רבינו בפי׳ המשניות כריתות פ״ג לא פירש כן, ולכן צריך כרת ללילא וכרת ליממא כמבואר ביומא דף פ״א, ע״ש בתוספת ישנים בזה משום דכאן הלילה נקודה בפ״ע והיום נקודה בפ״ע.
פסוק יד:כי כל העושה בה מלאכה וגו׳.
מכילתא פ״א: כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא [ולא בו ובחבירו הרי שחל יוהכ״פ להיות ע״ש ועשה מלאכה בין השמשות שומע אני יהא חייב ת״ל כי כל העושה בו מלאכה וגו׳ ולא בו ובחבירו].
באמת יש בזה כמה סתירות אם הזמן הוא מתחלק או הוא עצם אחד … ונ״מ ג״כ למה דפליגי ר״א ורבנן בכריתות דף ט״ז, אי שבתות כגופין דמיין ואי שבתות מצטרפות, ובירושלמי שבת פ״ז, ובמכילתא פ׳ כי תשא דיליף מקרא דהעושה בו, ולא בו ובחבירו.
פסוק טו:ששת ימים יעשה מלאכה וגו׳. יעשה, עי׳ בפ׳ ויקהל שמשה רבינו אמר תעשה, ועי׳ במכילתא מ״ש בין בזמן שישראל עושים כו׳ אז אחרים כו׳, כמבואר ברכות דף ל״ה, אך הגדר שיש מלאכות דחייב גם על גרם לא על עצם, כמו כתיבה דנטל לגגו דחי״ת ועשאו ב׳ זיינים חייב משום כותב וכן להיפך בעשה מב׳ זיינים חי״ת חייב משום מוחק כמבואר בבלי וירושלמי וכן צידה ע״י כלבים וכן זורה ורוח מסייעתו ורק במכבה פטור גרם, עי׳ שבת דף ק״כ ע״ב, וזה דאמר קרא.
פסוק טז:ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וגו׳.
מכילתא שם: רבי אלעזר בן פרטא אומר כל המשמר את השבת כאלו עשה השבת שנאמר לעשות את השבת.
עיין יומא דף פ״ה ע״ב גבי פיקוח נפש דוחה שבת מן ושמרו, ועי׳ מנחות דף נ״ג ע״א גבי כל המנחות נילושות בפושרין ג״כ מן ושמרתם, ועיין במכילתא פ׳ תשא דמשמר שבת כאילו עשאו לשבת ע״ש, ומה ר״ל דנ״מ דגבי שבת לא הוה בגדר העדר רק פועל מנוחה, ועיין תוס׳ סנהדרין דף ל״ח ע״א מה היה העולם חסר כו׳, (ותוס׳) מגילה דף ט׳ ע״א, ע״ש בזה, וזה ר״ל הך דשבת דף י״ב, חייב אדם למשמש כו׳, ר״ל דאם לא משמש ומצא לא הוה גדר מתעסק רק עבר בשוגג … עכ״פ הגדר כך, דכל מקום שנאמר שמירה צריך לעשות כל הפעולות שהדבר יתקיים, וכ״כ הרמב״ם ז״ל בהל׳ חמץ פ״ה ה״ט גבי חמץ, וכן כתב הרמב״ם בהל׳ קרבן פסח בסוף, דצריך להשתדל שלא ישאר מבשר הפסח, ור״ל דהא אי אפשר ליתנו לאחר מחמת דשלא למנויו א״א …, זה הגדר דשומרי שבת שיראו לעשות פעולות שלא יהא חילול שבת ולא מחמת האדם שלא יעבור רק שלא יהא השבת מחולל, וזה ר״ל כאילו עשאו לשבת.
