קראתי בשם, דרביתי בשום. אף שבכ"מ, ית' הפעל "קרא, קרי" הכא בהסמכו למלת "שם" ת' "רביתי" שהוא ל' המשחה וגדולה.
פסוק ג:
שבתתי, יומי שביא דילי. אולי רצה לכלול בזה גם יוה"כ ומועדים שנקראו ג"כ שבת.
פסוק ד:
לחשב מחשבות, לאלפא אומנון. ע' נתה"ש שכ' שלא הבין טעם אונקלוס, ואפשר יען כי לחשוב לעצמו נכלל כבר במלות "בחכמה ובתבונה" לכן פי' "לחשב מחשבות" שיודע להוציא מחשבתו לאחרים וללמדם מעשה חשבון ומדות וערכים ומשקולות, וכמו שכ' אח"כ "לעשות וגו' " ועמ"ש ע"פ מעשה חשב (לעיל כ"ו א').
וינפש, ונח. ולעיל (כ"ג י"ב) "וינפש בן אמתך" ת' "וישקט" ? אולי בשביל ששם בא כבר מקודם "בדיל דיניח" החליף הפעל לתפארת הלשון, או אפשר שהפעל "שקט" בארמית מורה רק על המנוחה הבאה אחרי היגיעה, ע"כ לא יוכל הפעל הזה להתיחס אל הבורא ית' ובפרט שעיקר הוראת "הִנָּפֵש" בעברית הוא רק על מנוחת הנפש וכמו שתקנו אנשי כנה"ג בתפלתנו "מנוחה שלמה שאתה רוצה בה.
פסוק יח:
באצבע אלהים, באצבעא דה'. כבר הפליא המורה בכ"ז מא' על המת' שתחת היותו תמיד מרחיק ההגשמה, הנה פה בלוחות לא שינה ות' כבעברית, וכן (לקמן ל"ב ע"ז) "מעשה אלהים, מכתב אלהים" ת' "עובדא דה', כתבא דה' ", ואפשר שלהחזיק את לבב העם באמונת התורה מן השמים ת' כן, וע' בס' האמונות והדעות מ"ב.