פסוק א:וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְמָחֳרַת יוֹם כִּפּוּר כוּ׳, וּבְפָרָשַׁת יִתְרוֹ כְּתִיב (שמות יח יג) ״וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם״, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם כִּי זֶה הָיָה לְמָחֳרַת יוֹם כִּפּוּרִים. וְנִרְאֶה לִי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהַקְהֶל זֶה הָיָה לְהוֹדִיעָם מִצְוַת הַמִּשְׁכָּן וְהַנְּדָבָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ, וְהָיָה מֹשֶׁה חוֹשֵׁשׁ פֶּן יִתְנַדֵּב אֶחָד מֵהֶם לַמִּשְׁכָּן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְהוּא חוֹשֵׁב כִּי הוּא תּוֹפְסוֹ בַּדִּין, וְזֶה לֹא יִתָּכֵן לִבְנוֹת הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִן הַגָּזֵל, וּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע. עַל כֵּן הִכְרִיז מֹשֶׁה תְּחִלָּה מִי בַּעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֵלַי לַמִּשְׁפָּט, בְּאֹפֶן שֶׁכָּל הָעָם עַל מְקוֹמוֹ יָבֹא בְּשָׁלוֹם וְנוֹדַע לְכָל אֶחָד מַה שֶּׁהוּא שֶׁלּוֹ אוֹ אֵינוֹ שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי שֶׁהָיָה דָּן בֵּינֵיהֶם, וְאָז הָיָה מוֹדִיעָם עִנְיַן הַנְּדָבָה לֵאמֹר ״קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה׳״, וּ״מֵאִתְּכֶם״ הַיְינוּ מִשֶּׁלָּכֶם וְלֹא מִשֶּׁל חֲבֵרְכֶם, דְּאִם לֹא כֵן ״מֵאִתְּכֶם״ מְיֻתָּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּלִי סָפֵק לֹא הָיָה יָכוֹל לִשְׁפֹּט אֶת כָּל הָעָם בְּיוֹם אֶחָד וַאֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם לֹא הָיָה שׁוֹפֵט כָּל הַיּוֹם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח יג) מִבֹּקֶר עַד עָרֶב, הַיְינוּ כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁכָּל הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א ה) ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״, דְּאִם לֹא כֵן אֵימָתַי הוֹדִיעָם מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן. מִכָּל מָקוֹם גַּם הַנְּדָבָה לֹא נִשְׁלְמָה בְּיוֹם אֶחָד, וְאוּלַי הָיָה מוֹדִיעָם שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁשְּׁנַיִם חֲלוּקִים עָלָיו שֶׁלֹּא יִתְּנוּם נְדָבָה עַד כִּי יִתְבָּרֵר תְּחִלָּה הַדִּין עִם מִי.
פסוק א:וְעַל צַד הָרֶמֶז נֹאמַר שֶׁהַקְהֵל זֶה הָיָה לְתַוֵּךְ הַשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כִּי אֵין אָדָם דָּר עִם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה אַחַת, וְאַחַר שֶׁרָצָה לְהוֹדִיעָם מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם שׁוּתָּפִים בּוֹ, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הוֹשִׁיב אֶת כֻּלָּם בְּמָדוֹר אֶחָד. וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ לְהַקְהִילָם תְּחִלָּה שֶׁיִּהְיוּ בַּאֲגֻדָּה אַחַת, וְעַל כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָיָה זֶה לְמָחֳרַת יוֹם כִּפּוּר, לְפִי שֶׁכָּל הַחֲנָיוֹת הָיוּ בְּמַחֲלֹקֶת וְתַרְעוֹמוֹת חוּץ מִן הַחֲנָיָה שֶׁקֹּדֶם מַתַּן תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט ב) ״וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, וְאִם כֵּן אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַקְהִילָם בִּזְמַן שֶׁהֵם מְחֻלָּקִים וְאֵין דַּעְתָּם שָׁוָה וְאֵין זֶה זְמַן מוּכָן. לָזֶה מָצָא מֹשֶׁה לְהַקְהִילָם כִּרְצוֹנוֹ לְמָחֳרַת יוֹם כִּפּוּר, כִּי בְּיוֹם כִּפּוּר הַשָּׁלוֹם מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם, וּבְעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא כֻּלָּם בַּאֲגֻדָּה אַחַת, עַל כֵּן הָיָה בְּנָקֵל לְהַקְהִילָם בְּיוֹם הַמָּחֳרָת כָּל זְמַן שֶׁשְּׁלוֹם הָאֶתְמוֹל קַיָּם. אֲבָל אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד, אָז לֹא יוּקַם הַשָּׁלוֹם, כִּי כְבָר נִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה וְכָל אִישׁ לְדַרְכּוֹ פּוֹנֶה. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְנַגֵּד אֶל הַשָּׁלוֹם דִּבְרֵי רִיבוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם בְּעֵסֶק מָמוֹן שֶׁבֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ, כִּי אֵין לַשָּׁלוֹם שֶׁל יוֹם כִּפּוּר עֵסֶק בָּזֶה, עַל כֵּן יָשַׁב מֹשֶׁה גַּם לִשְׁפֹּט בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא, כְּדֵי שֶׁמִּכָּל צַד יִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וְאָז יִהְיוּ רְאוּיִין לָדוּר בְּמָדוֹר אֶחָד, דְּהַיְנוּ הַמִּשְׁכָּן הַמְשֻׁתָּף לְכֻלָּם. וְאַחַר שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲחָדִים עַל יְדֵי הַמִּשְׁכָּן הַמְצָרְפָם, מֵאָז מָצִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהִקְהִילָם מֹשֶׁה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מִמָּחֳרַת יוֹם כִּפּוּר. וְכָל שֶׁכֵּן לְמָה שֶׁכָּתוּב בַּעֲקֵדָה דֶּרֶךְ מְלִיצָה עַל פָּסוּק ״לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ״ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא יַצִּיתוּ אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁנִּרְפִּים הֵמָּה מִמְּלָאכָה, וְיֵשׁ לָחוּשׁ בְּיוֹתֵר אָז לְאֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַדְּבָרִים בְּטֵלִים. אִם כֵּן יָפֶה אָמַר ״וַיַּקְהֵל״, שֶׁהִקְהִילָם לִהְיוֹת בַּאֲגֻדָּה אַחַת עַל יְדֵי צִוּוּי ״לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ״, שֶׁעַל פִּי דִּבּוּרוֹ הֵם נֶאֱסָפִים.
פסוק א:אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת אֹתָם. ״דְּבָרִים״ שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע, וְהָא לֹא הִגִּיד לָהֶם בַּפַּעַם הַהוּא כִּי אִם מִצְוַת הַשַּׁבָּת, כִּי אֵין לוֹמַר שֶׁ״דְּבָרִים״ קָאֵי גַּם עַל הַמִּשְׁכָּן שֶׁהִזְכִּיר אַחַר כָּךְ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳״, אִם כֵּן בְּ״זֶה הַדָּבָר״ הַמִּשְׁכָּן אָמַר, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם ״אֵלֶּה הַדְּבָרִים״? וְעוֹד קָשֶׁה שֶׁאָמַר ״שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה״, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״תַּעֲשֶׂה״, כִּי ״תֵּעָשֶׂה״ מֵעַצְמָהּ מַשְׁמָע. וְעוֹד קָשֶׁה שֶׁפָּסוּק זֶה כֻּלּוֹ מְיֻתָּר. וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּדִּבְּרוֹת ״שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד״, כְּבָר בֵּאַרְנוּ זֶה בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ עַיֵּן שָׁם, אֲבָל פָּסוּק זֶה אֵינוֹ סוֹבֵל הַפֵּרוּש הַהוּא.
פסוק א:עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי שֶׁנָּקַט ״דְּבָרִים״, לְפִי שֶׁכָּל עִקַּר מִצְוָה זוֹ הָיְתָה לְצַוּוֹת עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בּוֹ כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִתְעַסְּקוּ בּוֹ, כִּי אֵין מִשְׁכָּן דּוֹחֶה שַׁבָּת. וְהָיוּ כָּאן שְׁנֵי דְּבָרִים: אַחַת, לְצַוּוֹת עַל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן; הַשְּׁנִיָּה, שֶׁלֹּא יִתְעַסְּקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה״, לְפִי שֶׁכָּל עִקַּר צִוּוּי זֶה הָיָה עַל הֲבָאַת הַנְּדָבָה, כִּי גַם זֶה נִקְרָא מְלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת צו:) מִן הַפָּסוּק ״אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה״, וּכְתִיב ״וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא״. אִם כֵּן הֲבָאַת הַנְּדָבָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת נִקְרָא מְלָאכָה. וְעַל אוֹתָהּ מְלָאכָה אָמַר ״תֵּעָשֶׂה״, כִּי לֹא הָיָה יָכוֹל לוֹמַר ״תַּעֲשֶׂה מְלָאכָה״ דֶּרֶךְ צִוּוּי, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר הַנִּתָּן מִצַּד הַנְּדָבָה אֵינוֹ צִוּוּי וְחוֹבָה, אֶלָּא ״כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְדָבוֹ לִבּוֹ״ יִתֵּן מֵעַצְמוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה״, מֵעַצְמָהּ מַשְׁמָע. ״וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה׳״, וְאָסוּר בוֹ גַּם הֲבָאַת הַנְּדָבָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. וּלְפִי מִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָאוֹמֵר שֶׁהַמִּשְׁכָּן נַעֲשֶׂה קְצָתוֹ מֵאֵלָיו (עיין שמות רבה נב ד), כְּמוֹ הַמְּנוֹרָה שֶׁנַּעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, וְכֵן הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן הָיְתָה מֵאֵלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות מ יז) ״הוּקַם הַמִּשְׁכָּן״, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה״, מֵאֵלֶיהָ מַשְׁמָע.
פסוק ב:שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וְגוֹ׳. פֵרֵשׁ רַשִׁ״י: הִקְדִּים לָהֶם אַזְהָרַת שַׁבָּת לְצִוּוּי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת. וּמַקְשִׁים כָּאן: וַהֲלֹא בְּפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים (ויקרא יט ג) כְּתִיב ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם: אִם יֹאמַר לְךָ אָבִיךָ חַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אַל תִּשְׁמַע לוֹ, וְשָׁם לֹא הִקְדִּים הַשַּׁבָּת, וְאַף עַל פִּי כֵן פֵּרֵשׁ שֶׁדּוֹחֶה כִּבּוּד אָב וָאֵם, וְכָאן תָּלָה רַשִׁ״י הַדָּבָר בְּמַה שֶּׁהִקְדִּים שַׁבָּת לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.
וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידִי, כִּי שָׁם דַּיֵּק מִדִּכְתִיב ״אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״תִּשְׁמוֹר״, שֶׁהֲרֵי הַפָּסוּק מַתְחִיל בִּלְשׁוֹן יָחִיד, שֶׁנֶּאֱמַר ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״, רוֹצֶה לוֹמַר כָּל אִישׁ וְאִישׁ. וּבִשְׁלָמָא אֵצֶל מוֹרָא אָב וָאֵם, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִיל בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְחָזַר וְאָמַר ״תִּירָאוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, מִכָּל מָקוֹם הֻצְרַךְ לוֹמַר זֶה לְהוֹרוֹת שֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה שְׁנֵיהֶם חַיָּבִים בְּמוֹרָא אָב, כִּי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵאַחַר שֶׁאִשָּׁה רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ שֶׁפְּטוּרָה מִמּוֹרָא אָב, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י. אֲבָל גַּבֵּי שַׁבָּת לָמָּה אָמַר ״תִּשְׁמֹרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, כִּי שָׁם אֵין סְבָרָא לְחַלֵּק בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה? אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר: אַתָּה וּבִנְךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי, כְּמוֹ שֶׁ״תִּירָאוּ״ שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע – אִישׁ וְאִשָּׁה, כָּךְ ״תִּשְׁמֹרוּ״ שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע – אַתָּה וּבִנְךָ. וְאִם כֵּן לְעוֹלָם כָּל מָקוֹם שֶׁמַּקְדִּים אֵיזוֹ מִצְוָה לַחֲבֶרְתָּהּ, הַמֻּקְדֶּמֶת עִקָּר וְדוֹחָה לַמְאֻחֶרֶת.
וְכֵן בַּפָּסוּק ״אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ״ (ויקרא יט ל) הִקְדִּים גַּם כֵּן שַׁבָּת לַמִּקְדָּשׁ מִזֶּה הַטַּעַם. וְשָׁאנֵי הָתָם דְּמִיעֵט הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ ״תִּשְׁמֹרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, וּמַה שֶּׁלֹּא גִלָּה לָנוּ זֶה מִצַּד הַקְדָּמָה, לְפִי שֶׁהֻצְרַךְ לְהַקְדִּים מוֹרָא אָב וָאֵם כְּדֵי לְהַשְׁווֹת מוֹרָאָם לְמוֹרָא שָׁמָיִם.
פסוק ב:וּמַה שֶּׁהִקְדִּים בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (לא יג) מִשְׁכָּן לְשַׁבָּת, וְכָתַב ״אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״ לִדְרוֹשׁ מִיִּתּוּר לְשׁוֹן ״אַךְ״ שֶׁאֵין מִשְׁכָּן דּוֹחֶה שַׁבָּת, וַהֲוָה לֵיהּ לְהַקְדִּים הַשַּׁבָּת וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְיִתּוּר שֶׁל ״אַךְ״. הִנֵּה לְפִי מַה שֶּׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא בְּיִתּוּר לְשׁוֹן ״אַךְ״, הֻצְרַךְ לִכְתּוֹב לְשׁוֹן ״אַךְ״. אָמְנָם דִּבְרֵי רַשִׁ״י יְתוֹרַץ בְּדֶרֶךְ אַחֵר, וְאַגַּב זֶה יְתוֹרַץ גַּם כֵּן לָמָּה שִׁנָּה מֹשֶׁה הַסֵּדֶר, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לוֹ תְּחִלָּה עַל הַמִּשְׁכָּן וּמֹשֶׁה הִקְדִּים הַשַּׁבָּת. וְזֶה כִּי הַשַּׁבָּת אֵין בּוֹ כִּי אִם כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהוֹרוֹת כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ חִדֵּשׁ עוֹלָמוֹ, וְהַמִּשְׁכָּן מוֹרֶה כֻּלּוֹ עַל כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל שֶׁוִּתֵּר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכָם וּמָחַל לָהֶם עֲוֹן הָעֵגֶל. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס בְּיוֹתֵר עַל כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן הִקְדִּים הַמִּשְׁכָּן. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ הִקְדִּימוֹ לוֹמַר שֶׁמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן דּוֹחָה שַׁבָּת, עַל כֵּן הוֹסִיף מִלַּת ״אַךְ״. אֲבָל מֹשֶׁה חָשַׁב שֶׁלִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָאוּי לְהַקְדִּים הַשַּׁבָּת הַמּוֹרָה עַל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר כָּךְ הַמִּשְׁכָּן הַמּוֹרֶה עַל כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּמִתּוֹךְ קְדִימָה זוֹ יוּבַן מֵאֵלָיו שֶׁהַשַּׁבָּת דּוֹחֶה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי מִי נִדְחֶה מִפְּנֵי מִי, הֱוֵי אוֹמֵר הַקָּטָן מִן הַגָּדוֹל. וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא תִּמְצָא עוֹד טַעַם אַחֵר לָמָּה הַמִּשְׁכָּן נִדְחֶה מִפְּנֵי הַשַּׁבָּת.
פסוק ב:וּמַה שֶּׁהִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת מִצְוַת שַׁבָּת לְכִבּוּד אָב וָאֵם, כְּדֵי לְהַקְבִּיל הַדִּבְּרוֹת חָמֵשׁ מוּל חָמֵשׁ, כִּי דִּבּוּר כַּבֵּד כְּנֶגֶד לֹא תַחְמוֹד, וְהֻצְרַךְ לַחְתּוֹם הַדִּבְּרוֹת בְּלֹא תַחְמוֹד לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל הַדִּבְּרוֹת כְּלוּלִים בְּלֹא תַחְמוֹד, וְסוֹף כָּל דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע. וְזֶה דָּבָר בָּרוּר וְנָכוֹן. וְאֵין לְהַקְשׁוֹת מֵהֵיכָא תֵּיתֵי דְּתִדְחֵי, שֶׁהֲרֵי עֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן אֵינוֹ אֶלָּא עֲשֵׂה, וְהַשַּׁבָּת יֵשׁ בּוֹ עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה וּסְקִילָה. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר, שֶׁבְּלָאו הָכֵי מָצִינוּ שֶׁשַּׁבָּת דְּחוּיָה אֵצֶל מִשְׁכָּן עַל יְדֵי הַקׇּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ קְרֵבִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְסָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁשַּׁבָּת דְּחוּיָה מִכָּל וָכֹל אֵצֶל הַמִּשְׁכָּן, קָא מַשְׁמַע לָן.
פסוק ג:לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. הוֹצִיא הַבְעָרָה מִן הַכְּלָל, אוֹ כְּדֵי לְהַתִּיר הַבְעָרָה בַּמִּקְדָּשׁ וְלוֹמַר דַּוְקָא בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לֹא תְבַעֲרוּ, אֲבָל בַּמִּקְדָּשׁ מֻתָּר לְהַבְעִיר, (שבת כ) אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא נֹאמַר כְּשֵׁם שֶׁאָסַר לָנוּ כָּל מְלֶאכֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ גַּם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ כֵן מַה שֶּׁמֻּתָּר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ מֻתָּר גַּם בַּבַּיִת, קָא מַשְׁמַע לָן ״לֹא תְבַעֲרוּ״ בָּנָה אָב עַל כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁל מִשְׁכָּן, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּרִים שָׁם, מִכָּל מָקוֹם הֵם אֲסוּרִים בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.
פסוק ג:וְעַל צַד הָרֶמֶז יִרְמוֹז כָּאן אֶל הָעֹנֶשׁ שֶׁל מְחַלְּלֵי שַׁבָּת, כִּדְאִיתָא פֶּרֶק כָּל כִּתְבֵי (בשבת קיט:) אָמַר רַב: אֵין דְּלֵקָה מְצוּיָה אֶלָּא בִּמְקוֹם חִלּוּל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז כז) ״אִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וְגוֹ׳ וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם וְלֹא תִכְבֶּה״. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְכַבּוֹתָהּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, הַיְינוּ בְּשַׁבָּת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כָּאן ״כָּל הָעוֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת״, וְאָמַר לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ, לֹא תִּגְרְמוּ לָכֶם עַל יְדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁמְרוּ אֶת הַשַּׁבָּת כָּרָאוּי שֶׁתִּבְעַר הָאֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּבָתִּים סְפוּנִים שֶׁלָּכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְכַבּוֹתָהּ. עַיֵּן כָּל זֶה בְּעוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מַאֲמָר רס״ט.
פסוק ד:זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳. בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים נִתְנַבְּאוּ בְּ״כֹה אָמַר ה׳״, נוֹסָף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה שֶׁנִּתְנַבֵּא בְּ״זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה״, לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה רָאָה הַדָּבָר בְּעֵינוֹ בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה. וּמַה שֶּׁלֹּא פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י זֶה עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר כָּאן ״זֶה הַדָּבָר״, לְפִי שֶׁהַמִּשְׁכָּן אֵינוֹ הוֹרָאָה עַל נְבוּאָתוֹ, לְפִי שֶׁהַמִּשְׁכָּן הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כה ט) ״כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן״ וְגוֹ׳. וְעַל כֵּן אָמַר ״זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳״, כְּמַרְאֶה בְּאֶצְבַּע עַל דָּבָר אֲשֶׁר רָאָה בְּעֵינָיו, וְדָבָר זֶה אֵינוֹ מוֹרֶה עַל שׁוּם מַעֲלָה יְתֵרָה שֶׁלֹּא הָיְתָה בִּשְׁאָר נְבִיאִים, כִּי גַם יְחֶזְקֵאל רָאָה כָּל תַּבְנִית הַמִּקְדָּשׁ.
פסוק ה:קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה׳. כְּבָר פֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה שֶׁ״מֵּאִתְּכֶם״ בָּא לְהוֹצִיא אֶת הַגָּזוּל. וְעוֹד יִכְלוֹל ״מֵאִתְּכֶם״ שֶׁכָּל אֶחָד יִזְדָּרֵז לַמִּצְוָה מֵעַצְמוֹ, כִּי יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן כְּלוּם עַד שֶׁרוֹאֶה אֲחֵרִים נוֹתְנִים וּמִתְקַנֵּא בָּהֶם, עַל כֵּן הוּא נוֹתֵן לְהַשְׁווֹת אֶת עַצְמוֹ לָהֶם, וְזֶה אֵינוֹ ״מֵאִתְּכֶם״, כִּי הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ סִבָּה אֶל הַנְּתִינָה אֶלָּא אֲחֵרִים סִבָּה לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״מֵאִתְּכֶם״ מַמָּשׁ, כִּי הַנּוֹתֵן מִנִּדְבַת לִבּוֹ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִקְרִיב אֶת גּוּפוֹ, וְעוֹד שֶׁהֶעָנִי הַנּוֹתֵן כְּאִלּוּ מְחַסֵּר מִבְּשָׂרוֹ וְנוֹתֵן, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח ז) ״וּמִבְּשָׂרְךָ אַל תִּתְעַלָּם״, שֶׁאַל תִּתְעַלֵּם מִלִּקַּח אֲפִלּוּ מִבְּשָׂרְךָ וְלִתֵּן.
פסוק ה:כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ. מִתְּחִלָּה אָמַר ״קְחוּ מֵאִתְּכֶם״, וּלְשׁוֹן קִיחָה מַשְׁמַע בְּעַל כָּרְחוֹ יִקְחוּ מִמֶּנּוּ, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״כֹּל נְדִיב לֵב יְבִיאֶהָ״, מַשְׁמַע שֶׁיָּבִיא מֵעַצְמוֹ. וְכֵן בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה הִזְכִּיר גַּם כֵּן לְשׁוֹן קִיחָה. עוֹד אָמַר כָּאן ״כֹּל נְדִיב לֵב״, וּלְהַלָּן אָמַר ״מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ״, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר יִנְדְּבֶנּוּ. אֶלָּא שֶׁמְּדַבֵּר בִּשְׁנֵי מִינֵי נְתִינָה, כִּי לְהַלָּן מְדַבֵּר בִּשְׁתֵּי תְּרוּמוֹת שֶׁהֵם חוֹבָה, וְהוּא מֻכְרָח לִתֵּן אַף אִם אֵינוֹ נְדִיב לֵב, וְאַדְּרַבָּה לִבּוֹ דֹוֶה עָלָיו וְדוֹאֵג וְכוֹאֵב עַל הַנְּתִינָה, מִכָּל מָקוֹם תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ״, כְּאִלּוּ אָמַר ״יִדְּוֶנּוּ לִבּוֹ״, כִּי בֵּי״ת מִתְחַלֶּפֶת בְּוָי״ו בְּאוֹתִיּוֹת בּוּמַ״ף, וּבִפְרָט בֵּי״ת רְפוּיָה. וְרוֹצֶה לוֹמַר: מִי שֶׁלִּבּוֹ דֹוֶה עָלָיו וְאֵינוֹ נוֹתֵן חוֹבָתוֹ מֵרָצוֹן, תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמָתִי בְּעַל כָּרְחוֹ. וְכֵן מַה שֶּׁאָמַר ״קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה׳״ מְדַבֵּר גַּם כֵּן בִּתְרוּמַת חוֹבָה, דְּהַיְנוּ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת. וְאוּלַי שֶׁלְּכָךְ אָמַר ״מֵאִתְּכֶם״, מִן הַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁלָּכֶם. וְאַחַר כָּךְ אָמַר בִּסְתָם נְדָבָה, שֶׁכָּל נְדִיב לֵב יְבִיאֶהָ מֵעַצְמוֹ בְּלֹא הֶכְרֵחַ, כִּי הַנְּדִיב לֵב הֵפֶךְ זֶה אֲשֶׁר יִדְּוֶנּוּ לִבּוֹ, וְהוּא יָבִיא מֵעַצְמוֹ נִדְבָתוֹ, לֹא יַמְתִּין עַד שֶׁיָּבֹא הַגַּבַּאי לִתְבֹּעַ מִמֶּנּוּ.
פסוק ה:וְעוֹד נִרְאֶה לִי מַה שֶּׁאָמַר תְּחִלָּה ״מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״אֵת תְּרוּמַת ה׳״. לְפִי מַחֲשֶׁבֶת הַנּוֹתֵן, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מֵרָצוֹן אֵינוֹ חוֹשֵׁב שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מִשֶּׁלּוֹ כְּלוּם כִּי אִם מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, אֶלָּא טוֹעֶה בְּדַעְתּוֹ וְחוֹשֵׁב כִּי כֹּחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ עָשָׂה לוֹ אֶת הַחַיִל הַזֶּה, עַל כֵּן נֶאֱמַר בּוֹ ״קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה׳״, רוֹצֶה לוֹמַר מִן אוֹתָן הַכִּתּוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה חוֹשְׁבִים כִּי מִשֶּׁלָּהֶם אַתָּה לוֹקֵחַ לַה׳. אֲבָל ״כֹּל נְדִיב לֵב״ הַיּוֹדֵעַ כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ הַכֶּסֶף וּמִשֶּׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן לוֹ, לְפִיכָךְ ״יְבִיאֶהָ״ מֵעַצְמוֹ ״אֵת תְּרוּמַת ה׳״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁכְּבָר הוּא שֶׁל ה׳, לְכָךְ קְרָאָהּ כָּאן תְּרוּמַת ה׳ שֶׁיּוּבַן מִזֶּה שֶׁכְּבָר הוּא שֶׁל ה׳. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, מַהוּ ״עוֹד״, אֶלָּא אָמַר שְׁנֵי סִימָנִים טוֹבִים נִרְאוּ בָּהֶם וְהֵם מוֹפְתִים עַל שֶׁנָּתְנוּ נִדְבָתָם בְּשִׂמְחָה: אֶחָד, מַה שֶּׁהֵבִיאוּ מֵעַצְמָם קֹדֶם שֶׁבָּא אֲלֵיהֶם הַגַּבַּאי לִתְבֹּעַ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁנָּדַב כְּבָר; שֵׁנִי, מַה שֶּׁהֵבִיאוּ בַּבֹּקֶר בְּפָנִים מְאִירוֹת, כִּי כָל דָּבָר הַנִּתָּן בְּפָנִים מְאִירוֹת נִתָּן בַּבֹּקֶר, וְהַמָּן יוֹכִיחַ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (טז ז). וְרָמַז עוֹד ״בַּבֹּקֶר״ שֶׁכָּל מִי מֵהֶם שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַקְדִּים אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי זוּלָתוֹ הָיָה מַקְדִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר שְׁתֵּי פְּעָמִים ״בַּבֹּקֶר״: אֶחָד, כְּנֶגֶד מַה שֶּׁנָּתְנוּ בְּפָנִים מְאִירוֹת; שֵׁנִי, כְּנֶגֶד מַה שֶׁזְּרִיזִים הָיוּ מַקְדִּימִים אֶת עַצְמָם.
פסוק כב:וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים. הַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ שֶׁהוּא כְּמוֹ עִם הַנָּשִׁים, וְהוֹדִיעַ צִדְקַת הַנָּשִׁים שֶׁהִסְכִּימוּ לִתֵּן תַּכְשִׁיטֵיהֶן. וְצָרִיךְ לוֹמַר כִּי זֶה בֶּאֱמֶת שֶׁבַח לָהֶן, כִּי מִן הַדִּין לֹא הָיוּ צְרִיכִין לִתֵּן תַּכְשִׁיטֵיהֶן, כִּי בִּשְׁלָמָא הָאֲנָשִׁים שֶׁפָּרְקוּ נִזְמֵיהֶם וְעָשׂוּ מִמֶּנּוּ הָעֵגֶל הֻצְרְכוּ לִתֵּן נִזְמֵיהֶם וְתַכְשִׁיטֵיהֶן לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיהֶם. אֲבָל הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא רָצוּ לִתֵּן תַּכְשִׁיטֵיהֶן בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, אִם כֵּן אֵינָן צְרִיכִין לְכַפָּרָה, וְלָמָּה יִתְּנוּ תַּכְשִׁיטֵיהֶן? וּמִכָּל מָקוֹם מֵחֲמַת חִבַּת הַקֹּדֶשׁ לֹא נִמְנְעוּ מִלִּתֵּן. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לֹא רָצוּ הַנָּשִׁים לְהָבִיא בִּידֵיהֶן הַנְּדָבָה אֶל מֹשֶׁה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב מֹשֶׁה כִּי הָיָה לָהֶם חֵלֶק בָּעֲבֵרָה, עַל כֵּן נֶאֱמַר כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ, אֲבָל הַנָּשִׁים לֹא הֵבִיאוּ אֶלָּא נָתְנוּ תַּכְשִׁיטֵיהֶן. אֲבָל מִדְּקָאָמַר עַל הַנָּשִׁים וְלֹא אָמַר עִם הַנָּשִׁים, מִסְתַּבֵּר לְפָרְשׁוֹ שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶם בְּכֹחַ גָּדוֹל, כִּי לֹא רָצוּ הַנָּשִׁים לִתֵּן כָּל כְּלִי זָהָב שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהָיָה חֵלֶק לָהֶם בִּזְהַב הָעֵגֶל. וְהָאֲנָשִׁים בָּאוּ עֲלֵיהֶם וְלָקְחוּ מֵהֶם בִּזְרוֹעַ כָּל כְּלִי זָהָב, לְכָךְ הִזְכִּיר בַּהֲבָאַת הַזָּהָב הָאֲנָשִׁים לְבַד. אֲבָל עִנְיַן הַמַּטְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁד, זֶה הָיוּ הַנָּשִׁים מִתְעַסְּקִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לה:כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וְגוֹ׳.
פסוק כז:וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי נשא זג) לְפִי שֶׁנִּתְרַשְּׁלוּ בִּנְדָבָה זוֹ וְלֹא הֵבִיאוּ נִדְבָתָם כִּי אִם לְבַסּוֹף, עַל כֵּן נֶחְסַר אוֹת יוֹ״ד מִשְּׁמָם, ״וְהַנְּשִׂאִם״ חָסֵר כְּתִיב, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה לָהֶם לְהַמְתִּין עַד לְבַסּוֹף, כִּי אוּלַי יִתְּנוּ יִשְׂרָאֵל כָּל הַצֹּרֶךְ וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק בְּכָל הַמִּשְׁכָּן. וּמַה שֶּׁנֶּחְסַר יוֹ״ד דַּוְקָא, פֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת תְּרוּמָה (כה א) לְפִי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל״ (תהלים קא ה), וְאֵצֶל הַנְּשִׂיאִים הָיְתָה בְּלִי סָפֵק רוּחַ גַּאֲוָה בְּאָמְרָם דֶּרֶךְ הִתְפָּאֲרוּת: מִי יְמַלֵּא מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ מַחְסִירִים? אֲבָל אֲנַחְנוּ מְמַלְּאִים כָּל מַה שֶּׁהַצִּבּוּר מַחְסִירִים. עַל כֵּן לָקַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁמָם אוֹת יוֹ״ד, כִּי רַק אוֹת זֶה מִן הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הָיָה חָקוּק בִּשְׁמָם, וְאוֹתוֹ לָקַח ה׳ מֵהֶם לוֹמַר: אֵין כָּאן מְקוֹמוֹ.
פסוק כז:וְנוּכַל לוֹמַר עוֹד, לְפִי שֶׁכָּל הַמִּשְׁכָּן הָיָה כַּפָּרָה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁגָּרַם שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת וְאוֹתִיּוֹת קְדוֹשׁוֹת פּוֹרְחוֹת, וְיָדוּעַ שֶׁהָאוֹתִיּוֹת יֵשׁ בָּהֶם יוֹתֵר קְדֻשָּׁה מִן הַלּוּחוֹת, עַל כֵּן הֵבִיאוּ כָל הָעָם לִנְדָבָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה לְכַפֵּר עַל שֶׁגָּרְמוּ פְּרִיחַת אוֹתִיּוֹת הַלּוּחוֹת הַנִּדְרָשִׁים בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם, וְלֹא הָיוּ הַנְּשִׂיאִים יְכוֹלִין לְהָבִיא עוֹד שׁוּם דָּבָר נְדָבָה הַמִּתְיַחֵס אֶל כְּתַב הַלּוּחוֹת שֶׁהוּא הָעִקָּר, וְהֻצְרְכוּ לְהָבִיא שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם לְכַפָּרָה עַל שְׁבִירוֹת שְׁתֵּי אַבְנֵי הַלּוּחוֹת, וְכַפָּרָה זוֹ אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּמוֹ כַּפָּרַת הָעָם, עַל כֵּן נֶחְסַר אוֹת יוֹ״ד מִשְּׁמָם כִּי לֹא הָיָה חֵלֶק לָהֶם בְּאוֹתָהּ כַּפָּרָה הַבָּאָה עַל כְּתַב עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, דְּהַיְנוּ הָאוֹתִיּוֹת הַפּוֹרְחוֹת.
פסוק כז:וְרז״ל (יומא עה.) דָּרְשׁוּ ״וְהַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ״ מִלְּשׁוֹן עֲנָנִים, כְּמוֹ ״נְשִׂיאִים וְרוּחַ״ וְגוֹ׳ (משלי כה יד), וְאָמְרוּ שֶׁהָעֲנָנִים הֵבִיאוּ אַבְנֵי הַשֹּׁהַם. וְנִרְאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ח:) אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים כִּי אִם עַל פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר״, וְאִם כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נוֹתְנִים הַנְּדָבָה אֵין הַנְּשִׂיאִים מוֹרִידִין כְּלוּם, אֲבָל כָּאן שֶׁכָּל אֶחָד נָתַן נִדְבָתוֹ עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְהַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ״ וְגוֹ׳, כִּי הַנְּשִׂיאִים נָתְנוּ גִשְׁמָם בְּעִתָּם וְהָיְתָה הַבְּרָכָה מִשְׁתַּלַּחַת בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, עַד שֶׁהָיוּ קוֹנִים אַבְנֵי שֹׁהַם וְכָל אֶבֶן יְקָר עַל יְדֵי רֹב עֹשֶׁר שֶׁהִשְׁפִּיעוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים. אוֹ שֶׁהָיוּ הַנְּשִׂיאִים שׁוֹאֲבִים הַמַּיִם מִן קַרְקָעִית הַיָּם, מְקוֹם שֶׁאַבְנֵי שֹׁהַם מְצוּיִין שָׁם.
פסוק כז:וְעַל צַד הָרֶמֶז יְפֹרַשׁ מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּמָּסוֹרָה שְׁתֵּי פְּעָמִים ״וַיִּכָּלֵא״, א׳, ״וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם״, ב׳, ״וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא״. רֶמֶז שֶׁבִּזְמַן שֶׁאֵינָן נוֹתְנִים נִדְבָתָם וְיִכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא אֶת מַה שֶּׁנָּדְבוּ, אָז וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ הַמָּן וְהָיָה מְזוֹנוֹתָם מְזֻמָּן וְלֹא הָיָה לָהֶם שׁוּם הוֹצָאָה, מִשָּׁם נִתְעַשְּׁרוּ, כִּי מָמוֹנָם הָיָה מוֹסִיף תָּמִיד וְהָיָה בְּיָדָם כְּדֵי לִקְנוֹת אַבְנֵי שֹׁהַם.
פסוק ל:רְאוּ קָרָא ה׳ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל. אָמַר מֹשֶׁה: רְאוּ וּתְדַקְדְּקוּ בִּשְׁמוֹתָם, כִּי קָרָא ה׳ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל, כִּי לְכַתְּחִלָּה קָרָא ה׳ לָהֶם שֵׁמוֹת הַמּוֹרִים עַל שֶׁהֵם נִבְרְאוּ לְכָךְ שֶׁיִּהְיוּ עֲסוּקִין בִּמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ. כִּי בְּצַלְאֵל הוּא עַל שֵׁם צֵל אֵל, רֶמֶז כִּי הוּא יִבְנֶה הַמִּשְׁכָּן וְהָאָרוֹן אֲשֶׁר בּוֹ הוּא מָדוֹר לַשְּׁכִינָה הַבָּאָה בְּצֵל קוֹרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צא א) ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן״, וּכְתִיב (שיר השירים א יג) ״בֵּין שָׁדַי יָלִין״, פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם שְׁכִינָתוֹ בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי אָרוֹן וּמִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים הַסּוֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת, וְהַסְּכָךְ עִנְיָנוֹ הַצֵּל, כִּי הֵמָּה הָיוּ צֵל אֵל כִּבְיָכוֹל. וּרְאָיָה שֶׁבְּכָל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן כְּתִיב ״וַיַּעַשׂ״ וְלֹא הִזְכִּיר בְּצַלְאֵל, וְאֵצֶל הָאָרוֹן כְּתִיב ״וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרוֹן״. וְכָל זֶה רְאָיָה שֶׁעַל שֵׁם הָאָרוֹן הוּא נִקְרָא בְּצֵל אֵל. בֶּן אוּרִי – עַל שֵׁם אוֹר הַתּוֹרָה, כִּי הוּא יִבְנֶה מָקוֹם לַתּוֹרָה אוֹר. בֶּן חוּר – הוֹרָה שֶׁבַּדִּין הוּא לְקָרְבוֹ אֶל הַמְּלָאכָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ, יַעַן כִּי חוּר אֲבִי אָבִיו מָסַר נַפְשׁוֹ עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁגָּרַם שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, כִּי לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ז.) הָרְגוּ אֶת חוּר. לְמַטֵּה יְהוּדָה – שֶׁנִּמְשַׁל לְגוּר אַרְיֵה, וְהַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא אֲרִיאֵל. כְּאַרְיֵה זֶה שֶׁרָחָב מִלְּפָנָיו וְצַר מֵאַחֲרָיו, כָּךְ הַמִּשְׁכָּן הָיָה רָחָב מִלְּפָנָיו וְצַר מֵאַחֲרָיו, לְהוֹרוֹת שֶׁמְּקוֹם הַשְּׁכִינָה אֵינוֹ תָּלוּי בְּהַרְחָבַת יָדַיִם, כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּהוּ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה. עַל כֵּן בָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁכִינָתוֹ מָקוֹם צַר, לְהוֹרוֹת שֶׁאֵינוֹ נִגְבָּל בְּשׁוּם מָקוֹם, וְלִכְבוֹד יִשְׂרָאֵל וִיתֵּר עַל כְּבוֹדוֹ לְהִתְקוֹמֵם בַּמָּקוֹם. וּמִכָּל מָקוֹם בָּחַר לוֹ בְּמָקוֹם צַר, וְדַי בָּזֶה הֶעָרָה לַמַּשְׂכִּילִים.
פסוק ל:הוּא וְאָהֳלִיאָב. שֶׁנִּקְרָא כָּךְ עַל שֵׁם כִּי הוּא יִבְנֶה אֹהֶל מוֹעֵד לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא בְּשֵׁם אָהֳלִיאָב. ״בֶּן אֲחִיסָמָךְ״, כִּי שָׁם מְקוֹם סְמִיכוּת הָאַחִים, דְּהַיְנוּ הַשְּׁכִינָה עִם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קכב ח) ״לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ״. וּכְתִיב (שיר ה ב) ״אֲחֹתִי רַעְיָתִי״. ״לְמַטֵּה דָן״, שֶׁנִּמְשַׁל גַּם הוּא לְגוּר אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג כב) ״דָּן גּוּר אַרְיֵה״, עַל כֵּן מִן הָרָאוּי שֶׁיִּבְנֶה הָאֲרִיאֵל. וְרָמַז בִּיהוּדָה וְדָן לִשְׁנֵי שְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, ה׳ אֱלֹהִים, שֵׁם שֶׁל רַחֲמִים וְשֶׁל דִּין, אֲשֶׁר שִׁתֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא בָּהֶם הָעוֹלָם, כָּךְ מִשְׁכָּן זֶה הֶעָשׂוּי עַל תְּמוּנַת כָּל הָעוֹלָמוֹת, נַעֲשָׂה עַל יְדֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר כָּל הַשֵּׁם שֶׁל רַחֲמִים כָּלוּל בִּשְׁמוֹ, וְעַל יְדֵי דָּן הַמּוֹרֶה עַל מִדַּת הַדִּין, כִּי בִּשְׁנַיִם אֵלּוּ יָצַר ה׳ עוֹלָמוֹ, וּבִשְׁנַיִם אֵלּוּ נַעֲשָׂה עַל תְּמוּנַת הָעוֹלָם הַמִּשְׁכָּן, עַל יְדֵי שֵׁבֶט דָּן וִיהוּדָה. לְכָךְ נֶאֱמַר רְאוּ קָרָא ה׳ בְּשֵׁם, וְסוֹד זֶה נָכוֹן וּבָרוּר. וּכְדֵי לְהִדָּמוֹת מִכָּל וָכֹל בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן אֶל בִּנְיַן הָעוֹלָם, צִוָּה מֹשֶׁה לְהַכְרִיז ״אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה״, וְכָל כָּךְ לָמָּה, וְכִי עָשׂוּ עֲבֵרָה שֶׁהָיוּ מְבִיאִים יוֹתֵר מִכְּדֵי הַצֹּרֶךְ? אֶלָּא לְפִי שֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁצִּיּוּר בִּנְיָן זֶה הוּא תַּבְנִית בִּנְיַן הָעוֹלָם בִּכְלָלוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בחגיגה יב.) כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם הָיָה מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁגָּעַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי. כָּךְ כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁדָּבָר זֶה הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב לְאֵין תַּכְלִית, גָּעַר בָּהֶם לֵאמֹר ״אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה״, כִּי כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּיצִירַת עוֹלָמוֹ. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה״, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֹּשֶׁה מִפְּנֵי הַחֲשָׁד לֹא רָצָה לְהַכְנִיס הַנְּדָבָה אֶל בֵּיתוֹ וַחֲדָרָיו, אֶלָּא כְּשֶׁהוּנְּחָה לְפָנָיו, מִשָּׁם לְקָחוּהָ עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה.
