א וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃ ב שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיהוָ֑ה כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃ ג לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ ד וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ ה קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃ ו וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃ ז וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׂטִּֽים׃ ח וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃ ט וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃ י וְכָל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְהוָֽה׃ יא אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן אֶֽת־אָהֳל֖וֹ וְאֶת־מִכְסֵ֑הוּ אֶת־קְרָסָיו֙ וְאֶת־קְרָשָׁ֔יו אֶת־בְּרִיחָ֕ו אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנָֽיו׃ יב אֶת־הָאָרֹ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו אֶת־הַכַּפֹּ֑רֶת וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ׃ יג אֶת־הַשֻּׁלְחָ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃ יד וְאֶת־מְנֹרַ֧ת הַמָּא֛וֹר וְאֶת־כֵּלֶ֖יהָ וְאֶת־נֵרֹתֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר׃ טו וְאֶת־מִזְבַּ֤ח הַקְּטֹ֙רֶת֙ וְאֶת־בַּדָּ֔יו וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְאֵ֖ת קְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֑ים וְאֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לְפֶ֥תַח הַמִּשְׁכָּֽן׃ טז אֵ֣ת ׀ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֗ה וְאֶת־מִכְבַּ֤ר הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃ יז אֵ֚ת קַלְעֵ֣י הֶחָצֵ֔ר אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנֶ֑יהָ וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר׃ יח אֶת־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר וְאֶת־מֵיתְרֵיהֶֽם׃ יט אֶת־בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃ כ וַיֵּֽצְא֛וּ כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִלִּפְנֵ֥י מֹשֶֽׁה׃ כא וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יְהוָ֜ה לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃ כב וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל ׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִיאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם וְטַבַּ֤עַת וְכוּמָז֙ כָּל־כְּלִ֣י זָהָ֔ב וְכָל־אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵנִ֛יף תְּנוּפַ֥ת זָהָ֖ב לַיהוָֽה׃ כג וְכָל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ׃ כד כָּל־מֵרִ֗ים תְּר֤וּמַת כֶּ֙סֶף֙ וּנְחֹ֔שֶׁת הֵבִ֕יאוּ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א אִתּ֜וֹ עֲצֵ֥י שִׁטִּ֛ים לְכָל־מְלֶ֥אכֶת הָעֲבֹדָ֖ה הֵבִֽיאוּ׃ כה וְכָל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת־הַתְּכֵ֙לֶת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃ כו וְכָל־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים׃ כז וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃ כח וְאֶת־הַבֹּ֖שֶׂם וְאֶת־הַשָּׁ֑מֶן לְמָא֕וֹר וּלְשֶׁ֙מֶן֙ הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃ כט כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֣ב לִבָּם֮ אֹתָם֒ לְהָבִיא֙ לְכָל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לַעֲשׂ֖וֹת בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה הֵבִ֧יאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל נְדָבָ֖ה לַיהוָֽה׃ ל וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְהוָ֖ה בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ לא וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃ לב וְלַחְשֹׁ֖ב מַֽחַשָׁבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֛ת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת׃ לג וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת׃ לד וּלְהוֹרֹ֖ת נָתַ֣ן בְּלִבּ֑וֹ ה֕וּא וְאָֽהֳלִיאָ֥ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֖ךְ לְמַטֵּה־דָֽן׃ לה מִלֵּ֨א אֹתָ֜ם חָכְמַת־לֵ֗ב לַעֲשׂוֹת֮ כָּל־מְלֶ֣אכֶת חָרָ֣שׁ ׀ וְחֹשֵׁב֒ וְרֹקֵ֞ם בַּתְּכֵ֣לֶת וּבָֽאַרְגָּמָ֗ן בְּתוֹלַ֧עַת הַשָּׁנִ֛י וּבַשֵּׁ֖שׁ וְאֹרֵ֑ג עֹשֵׂי֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה וְחֹשְׁבֵ֖י מַחֲשָׁבֹֽת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רלב"ג

רלב"ג

פסוק א:
פרשת אלה פקודי
פסוק א:
ביאור דברי הפרשה
פסוק א:
וראוי שנעיין בהתרת ספק עמוק יקרה בזה הספור וברבים מספורי התורה וזה שהוא ראוי בתורה מצד שלמותה שלא יהיה בדבריה כפל ומותר. ואנחנו רואים בזה המקום הכפל בלתי צריך אליו יהיה די בשיאמר ויעש בצלאל בן אורי בן חור את כל מלאכת המשכן כאשר צוה יי' את משה ואתו אהליאב בן אחיסמך וגו'מ. וכבר מצאנו כמו זה ההכפל במקומות רבים מן התורה ולא מצאנו עד היום בזה סבה כוללת מספקת ואפשר שנאמ' שכבר היה מנהג האנשים ההם בזמן מתן תורה שיהיו ספוריהם בזה האופן והנביא אמנם ידבר לפי מנהג או נאמר כי מפני שקצרה התורה במקומות רבים העמוקים האריכה זה האריכות במקומות האחרים אשר האריכו' ההם בלתי מזיק כדי שלא נחשוב כי הקצור היה במקומות ההם לפי שמנהג התורה לדבר בקצור כי כבר נראה מנהגה לדבר באריכות ולזה נתעורר לבקש הסבה מפני מה קצרה התורה במקומות העמוקים ההם ונעמוד מפני זה על טבע הנושא אשר בו הדברי' ההם כי הוא הסבה בקצור ההוא ונעמוד מפני זה על כונת התורה באותם הדברים הקצרים כשנעיין בהם בכל הצדדים שאפשר לעמוד מהם על כונתיהם ואפשר שנתן בזה המקום סבה מיוחדת וזה כי למדנו בזה ההכפל שכל הדברים שנזכרו בזאת המלאכה הם מכוונים ולזה לא השמיט אחת מהם עושי המלאכה. וזה ממה שיעמידנו על בקשת הסבות למה היו אלו הדברים בזה האופן ונעמוד מפני זה על כונת התורה בזאת המלאכה ועוד כי מפני של היה הסדור במלאכ' הסדור אשר היה בדברי השם עם משה למדנו כי הסדור ההוא שבא בדברי הש' ית' למשה הוא לפי טבע הענין בעצמו אשר העירה עליו המלאכה ההיא והסדור ההוא שבא בעשיית המלאכה הוא לפי טבע המלאכה כי יחוייב שתקדם עשיית האהל לעשיית הכלים שישימו בו וזה ממה שיישר אותנו על העמיד על כונת התור' בזאת המלאכה הנפלאה ובכאן נשלם הביאור בזה הספר:
פסוק א:
והיתה השלמתו בראש חדש אלול של שנת תשעים לפרט האלף הששי ליצירה יתברך ויתעלה האל אשר עזרנו כרב רחמיו וחסדיו על כל ברכה ותהלה אמן אמן סלה:
פסוק א:
ואולם אלו השני שרשים אין כאן שרשם והם שייכים בפרשת משפטים דף פ"ח עמוד שלישי. ואולם השמטנו אותם בלא כוונה. וידוע כי אונס פטור רחמנא:
פסוק א:
השרש הנ"א הוא שהשור שנגח שור רעהו פטור כגון שהיה השור הניזק של הקדש וכן אם היה השור המזיק של הקדש והניזק של הדיוט שאין אני קורא שור רעהו אך אם היה בו חלק לרעהו וחלק להקדש הנה יהיה חלק ההדיוט כנגד החיוב אם הזיק או הוזק כבר נתבאר זה השרש בראשון וברביעי מבבא קמא:
פסוק א:
השרש הנ"ב הוא שאין הבדל בנזק השור בין שהזיק ב"ח או שבר את הכלים ובין שהמית הב"ח או שחב בו כשיהיה זה באופן שיהיה בו פשיעה לבעל השור ר"ל כשהיו הכלים במקום שדרך האנשים להניח שם כליהם וזה מבואר מאד כי כוונת התורה בזה היא לסלק ההזיקי' כלם מבין האנשים והנה ישלם נזק הכלי כשישומו מה שהיה שוה קודם שבירתו וכמה הוא שוה אחר שבירתו כמו הענין בהמתתו הב"ח שישומו מה שפחתתו זא המיתה מדמיו כבר נתבאר זה השרש בראשון ובחמישי מבבא בתרא ומזה יתבאר שאם חבל הב"ח וכחש אחר זה מחמת מכה משלם לו המזיק מן הכחש ההוא לפי משפטו ר"ל שאם היה תם משלם חצי נזק מגופו ואם היה מועד משלם נזק שלא וזה החש היתה סבתו המכה בעצמות ואי אפשר לאומר שיאמר שכבר היה אפשר לו לשוחטה או למכרה תכף קודם שתתכחש יותר כי לא היה אפשר זה לו קודם שיראה לדיינין זה הנזק וישפטו ביניהם ואולם במיתה הוא פחת הנבלה על הניזק שכבר היה בידו למכר' תכף קודם שתתעפש כי אין צריך שיראה הנבלה לדיינים אחר שכבר נתבאר זה המתת הב"ח בסבת נגיחת השור ההוא כי שעור ההמתה לא יתחלף בפחו' וביתר כמו הענין בחבל ולזה לא יתחייב בפחת הנבלה מזאת ההמתה בעצמות וכן מה שיתחייב במקרה מההפסד בעבור המכה לא יתחייב בו המזיק והמשל שהשמין ופטם הניזק השור הנחבל ויודע שלולא המכה ההיא היה משביח מזה יותר שעור רב אם פטמוהו בזה האופן לא יתחייב המזיק כי אם מה שפחתתו המכה בזולת פטומו הבהמה ולפי שזה אי אפשר שיודע הנה ישלם מה שפחתתו המכה בעת החבל כבר נתבאר זה השרש ברביעי מבבא קמא. ע"כ: