א וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃ ב וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃ ג כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל׃ ד אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ ה וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃ ו שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃ ז וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ׃ ח וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־נֹ֔חַ וְאֶל־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר׃ ט וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת־זַרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽם׃ י וְאֵ֨ת כָּל־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכָל־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃ יא וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ יב וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃ יג אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ׃ יד וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן׃ טו וְזָכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר׃ טז וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ יז וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ יח וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן׃ יט שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ׃ כ וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃ כא וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה׃ כב וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ׃ כג וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃ כד וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה־ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן׃ כה וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃ כו וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ כז יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ כח וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה׃ כט וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק ב:
וחתכם. מפעלי הכפל מגזרת "תראו חתת" (איוב ו כא) כמו חתתכם:
פסוק ב:
בכל אשר תרמש האדמה. הטעם על האדמה או תהיה האדמה פועלת:
פסוק ב:
בידכם נתנו. כי בידכם
פסוק ב:
וי"א כי בי"ת בְכֹל ובְכָל מקום ווי"ן, והקרוב שהוא דבק עם מוראכם:
פסוק ג:
כל רמש. שם כלל לחית השדה ולבהמות הישוב ולכל עוף ולכל דג, והנה הכל מותר לאכילה,
פסוק ג:
כיֶרֶק על שני משקלים וכן "תנור עָשָן" (בראשית טו יז) כעֶשֶן הכבשן (שמות יט יח):
פסוק ד:
אך בשר בנפשו דמו. כן טעמו אך בשר עם נפשו שהוא דמו לא תאכלו, כטעם לא תאכל הנפש עם הבשר (דבר' יב כג) כי נפש כל בשר דמו כנפשו הוא וזאת הנפש המתנועעת והמרגשת היא הגוף:
פסוק ה:
ואך את דמכם. פירושו התרתי לכם לשפוך דם כל חי זולתי דמכם של נפשותיכם שאתם אדם לא התרתי רק אדרשנו כטעם דורש דמים וזה כלל, ואחר כן ביאר ומיד האדם, אם יהרגו רבים את יחיד, או יחיד את יחיד אני אדרוש הדם, גם אדרשנו מיד כל חיה שאצוה לאחרת שיהרגנה והנה החיות מותרות לכם ולא אתם להן והמפרש דמכם לנפשותיכם זה ההורג נפשו הוא דחוק בעיני, והוסיף לבאר או היא מצוה לבני נח, והוא הישר להרוג ההורג
פסוק ו:
וטעם באדם בעדים או לעיני הכל או בעבור האדם שנשפך דמו וכמוהו רבים:
פסוק ח:
ויאמר אלהים אל נח ואל בניו. על ידי אביהם וי"א שארבעתם נביאים:
פסוק ט:
ואת זרעכם. עם, ואתכם השלישי שהיו אתכם או נכפל לתוספות ביאור והברית שאקים היא שלא יכרת כל בשר:
פסוק יא:
ומלת בשר גוף. כי הוא מרגיש, כי העצם לא ירגיש והנה הברית שלא יכרת גוף במימי מבול ויתכן שימלטם אם יבוא מבול הכניס בברית שלא יהיה עוד מבול ועל זאת הברית נאמר "אשר נשבעתי מעבור מי נח" (ישעי' נד, ט):
פסוק יב:
אות. זכר ונקבה:
פסוק יג:
את קשתי. הנה נתתי עתה קשת בענן ואין פירושו כאשר אמר הגאון כי בתחלה היתה:
פסוק יד:
בענני ענן. קל הנון הראשון והיה ראוי להדגש בעבור שהוא מהבנין הכבד כמו בדברי אתך,
פסוק יד:
ונראתה הקשת אלו היינו מאמינים בדברי חכמי יון שמלהט השמש תולד הקשת יש לומר כי השם חזק אור השמש אחד המבול והיא דרך נכונה למבין,
פסוק טו:
מלת יהיה, עם המים איננה ראיה כי המים לשון יחיד וכן ויהי אנשים (במדבר ט ו)
פסוק טז:
וטעם והיתה הקשת בענן שהיא לעולם שם בסתר, והשם רואה אותה:
פסוק יז:
ויאמר אלהים אל נח. זאת הברית שאמרתי לך וזו השבועה שהקימותי:
פסוק יח:
וחם הוא אבי כנען., ללמד ששניהם רעים וכמעשה אבות יעשו בנים והזכיר כנען ולא כוש בעבור שיקלל כנען ונכתבה זאת הפרשה להודיע כי הכנענים מקוללים, וכן בנותיהם מימות נח וכן אמר אברהם "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני" (בראשית כד ג) וכן רבקה "מבנות הת כאלה" (בראשית כז מו) ושמא ישאל שואל מה חטאו בני חת, למה לא פקח עיניו, כי החת והאמורי והאחרים כלם בני כנען הם, על כן יאמר הכתוב "אל ארץ כנען" (יהושע כב לב):
פסוק כ:
ויחל. מתחלה מפעלי הכפל מהבנין הכבד הנוסף כמו ויסך בדלתים ים (איוב לח ח):
פסוק כ:
איש האדמה. יודע עבודת האדמה והיא חכמה גדולה והדרש שביום שנטעו שתה מיינו, יש לו סוד ואיננו כמשמעו וכן, ותהר האשה ותלד בן (שמות ב ב) לא היה ביום אחד:
פסוק כא:
ויתגל. מלשון גלוי, מבנין התפעל וכן ואל יתעל (ירמי' נא ג)
פסוק כא:
וה"א אהלה מקום וי"ו וכן "את קול העם ברעה" (שמות לב יז), כי פרעה אהרן (שם שם כה):
פסוק כג:
על שכם שניהם. כל אחד שם קצת השמלה על שכמו ומלת שכם לא תתחבר:
פסוק כג:
אחרנית. הפוך הלוך האדם, כי כל תנועתו לפנים:
פסוק כד:
וייקץ נח., הכתוב לא גילה מה נעשה. והעושה היה כנען וכן היה כי חם ראה ולא כסהו כאשר עשו אחיו רק גלה הדבר ושמע כנען ולא נדע מה עשה,
פסוק כד:
וטעם בנו הקטן לעד כי כן, הוא אומר "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען" (בראשית יו"ד ו) גם וי"ו בנו שב אל הם הנזכר על כן קלל כנען והאומר שקלל נח את בן בנו בעבור שבירך אלהים את בניו זה דרך דרש:
פסוק כה:
עבד עבדים. טעמו עבד כאחד העבדים ואילו היה עבד העבדים היה עבד לעבדים והעד קדש קדשים (ויקרא ו יח) בקדש הקדשים (שמות כו לג),
פסוק כה:
וטעם לאחיו לכוש ומצרים ופוט שהם בני אביו וי"א כי הכושים הם עבדים בעבור שקלל נח את חם, והנה שכחו, כי המלך הראשון אחר המבול היה מכוש, וכן כתוב "ותהי ראשית ממלכתו בבל" (בראשית יו"ד י):
פסוק כו:
ברוך ד' אלהי שם. חייבין אנו להוסיף תודות לשם שהוא אלהי שם והוא ישים כנען עבד לו ולשם והטעם שיכריחנו לעבוד את שם, כי מלת למו כמו להם והוי"ו נוסף כוי"ו תביאמו (שמות טו יז), לכן בחסרון ה"א ובלא וי"ו לא ימצא והזכיר עם שם, השם הנכבד והנורא בעבור כבוד שם, ואין יפת כמוהו, ואמר הגאון כי תחסר מלת אבי, והיה ראוי להיותו ארור אבי כנען, אמר כי כמוהו "לעיני חנמאל דודי" (ירמי' לב ב) שהוא בן דודו ויתכן שהיה גדול מירמיה בשנים, והיה קורא אותו בשם אביו בעבור כבוד האב וכן אשת אחי האב קראה הכתוב "דודתך" (ויקרא יח יד) וזה אבי כנען איננו כן
פסוק כז:
ופי' יפת מן יפה, ולא פי' יפה רק הוא כמו "ירחיב" (דבר' יב כ) ובלשון ארמית כמוהו והוא מהבנין הכבד הנוסף כמו "ומלכים יַרד" (ישעי' מא ב) ובפסוק הזה ברך יפת, גם שם, כי פירוש "וישכון באהלי שם" שישכון אלהים באהלי שם כי בפסוק הראשון ברך השם:
פסוק כז:
ויהי כנען עבד למו. לשם וליפת גם לאחיו, והנה הוא עבד עולם, כי מאלה נפצה כל הארץ, וזה הדבר היה אחר שנים רבות אחר המבול: