פסוק ב:וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם וגו׳. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם״ וְגוֹ׳ (בראשית א:כח), מִכָּל מָקוֹם הוֹסִיף כָּאן הַמּוֹרָא וְהַחֲתַת, לְפִי שֶׁהִתִּיר לְהָרְגָם וְלֶאֱכֹל מֵהֶם, וְלָמָּה יֵלֵךְ הַשּׁוֹר לַטֶּבַח וְלֹא יִמְחֶה בִּבְעָלָיו, אִם לֹא כִּי יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹאת, כִּי הִטִּיל מוֹרָאוֹ שֶׁל הָאָדָם עַל כָּל הַבַּעֲלֵי חַיִּים, אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּה אוֹתָם. וּלְפִי שֶׁהִתִּיר הֲרִיגַת הַבַּעֲלֵי חַיִּים, סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁגַּם הֲרִיגַת אָדָם הוּתְּרָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם״ וְגוֹ׳ (בראשית ט:ה). וּמַה שֶּׁלֹּא הִתִּיר אֲכִילַת בָּשָׂר לְאָדָם, לְפִי שֶׁכָּל עַם הָאָרֶץ אָסוּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר, אֲבָל נֹחַ שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה הוּתְּרָה לוֹ. וְהַמְפָרְשִׁים נָתְנוּ טַעַם לַדָּבָר, לְפִי שֶׁכָּל נִבְרָא נִזּוֹן מִמַּה שֶּׁתַּחְתָּיו, כִּי הַדּוֹמֵם הוּא הַפָּחוּת בְּכָל הַנִּמְצָאִים, נִזּוֹן מֵעַצְמוּתוֹ. וְהַצּוֹמֵחַ נִזּוֹן מִן הַדּוֹמֵם, כִּי יְנִיקָתוֹ מִן הָאָרֶץ. וְכָל בַּעַל חַי נִזּוֹן מִן הַצּוֹמֵחַ, וְהָאָדָם מִין הַמְדַבֵּר נִזּוֹן מִן הַבַּעֲלֵי חַיִּים. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִשְׁלֵמוּתוֹ, אֲשֶׁר עָלָיו הוּא נִקְרָא אָדָם, כִּי זוּלַת זֶה הוּא נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמָה, וְלָמָּה יֹאכַל אֶת בֶּן גִּילוֹ, וּמַה שְּׁלֵמוּת נִתּוֹסֵף לְבֶן גִּילוֹ כְּשֶׁיֹּאכְלֶנּוּ? כִּי כָל מָזוֹן מִתְהַפֵּךְ לְטֶבַע הַנִּזּוֹן, וְאָדָם כְּשֶׁיֹּאכַל מִן הַבַּעֲלֵי חַיִּים נִתּוֹסֵף שְׁלֵמוּת אֶל הַחַי לָבוֹא בְּמַדְרֵגוֹת מִין הַמְדַבֵּר, אֲבָל אָדָם הַנִּמְשָׁל לַבְּהֵמָה, מַה יִּתֵּן וּמַה יּוֹסִיף לַנֶּאֱכָל? וּבְדֶרֶךְ זֶה נֶאֱמַר (דברים ז:טז) ״וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים״, וּכְתִיב (במדבר יד:ט) ״כִּי לַחְמֵנוּ הֵם״, כִּי אַתֶּם קְרוּיִין אָדָם וְלֹא הָאֻמּוֹת.
פסוק יד:וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. בְּעִנְיַן הַקֶּשֶׁת רַבּוּ הַדֵּעוֹת וְנִסְתַּפְּקוּ בּוֹ מְפָרְשִׁים שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים, כִּי לְפוּם רִיהֲטָא מַשְׁמַע שֶׁהַקֶּשֶׁת נִתְחַדֵּשׁ עַתָּה וּמוֹרֶה עַל הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה אַחַר כָּרַת ה׳ עִם כָּל חָי, וְעֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת שֶׁהַקֶּשֶׁת דָּבָר טִבְעִי נוֹלָד מִן הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁתַּכֶּה בָּאֲוִיר הַלַּח. וּמַהֲרִי״א פֵּרֵשׁ שֶׁגַּם קֹדֶם זֶה הָיָה הַקֶּשֶׁת יוֹצֵא מִן נִיצוֹצֵי הַשֶּׁמֶשׁ, אַךְ שֶׁלֹּא הָיָה נִרְאֶה לַבְּרִיּוֹת כְּלָל, לֹא בָּעֲנָנִים וְלֹא בָּאֲוִיר, כִּי מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה הָיוּ הָאֵדִים עוֹלִים מִן הָאָרֶץ שְׁמֵנִים וְגַסִּים מְאֹד לְחוֹזֶק הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב ו) ״וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה״, שֶׁאֲפִלּוּ אֵד אֶחָד לְבַד הָעוֹלֶה מִן הָאָרֶץ הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל הָאֲדָמָה. וּלְגֹדֶל רִבּוּי הַמַּיִם הָהֵם שֶׁבָּאֲוִיר, לֹא הָיוּ יְכוֹלִין נִיצוֹצֵי הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲבוֹר בָּהּ, עַד שֶׁלֹּא הָיָה מִתְרַשֵּׁם הַקֶּשֶׁת לֹא בָּעֲנָנִים וְלֹא בָּאֲוִיר. וְזֶה הָיָה סִבַּת הַמַּבּוּל, רְצוֹנִי לוֹמַר רִבּוּי הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹךְ הָאֵדִים. וּבְרַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַחַר הַמַּבּוּל הִמְעִיט אֶת הָאֵדִים וְזִכֵּךְ אֶת הָאֲוִיר, עַד שֶׁהָיוּ נִיצוֹצֵי הַשֶּׁמֶשׁ יְכוֹלִין לַעֲבוֹר אֶת הָאֲוִיר, וְאָז נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן לַבְּרִיּוֹת, וְזֶה לָהֶם לְאוֹת עַל מִיעוּט הַמַּיִם בָּאֲוִיר, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יָבֹא עַל יָדָם עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם״, פֵּרוּשׁ כְּמוֹ ״וְהִרְאִיתִיהָ״, כְּמוֹ ״עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה״, פֵּרֵשׁ הָרַמְבָּ״ם כְּמוֹ ״עַתָּה הוֹדַעְתִּי״. וּלְדֵעָה זוֹ נָטָה גַּם הָרַמְבָּ״ן, זוּלַת שֶׁכָּתַב שֶׁמִּתְּחִלָּה נִרְאֶה הַקֶּשֶׁת בָּאֲוִיר וְלֹא בֶּעָנָן, וְאַחַר הַמַּבּוּל נִרְאֶה גַּם בֶּעָנָן. וְקָשֶׁה עַל פֵּרוּשָׁם מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ברכות סה. בבלי כתובות עז:) שֶׁבִּימֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא נִרְאָה הַקֶּשֶׁת, וְאִם כֵּן חָזַר הָאֲוִיר לְקַדְמוּתוֹ, וְאַחַר מוֹתָם חָזַר לִהְיוֹת זַךְ וְדַק כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְאֵלּוּ הֵם דְּבָרִים זָרִים אֵצֶל הַשֵּׂכֶל לְקַבְּלָם, שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה הָאֲוִיר בְּכַמָּה זְמַנִּים.
פסוק יד:וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בְּהֶתֵּר סָפֵק זֶה, לְפִי שֶׁאָמְרוּ שֶׁבִּימֵי הַחֲסִידִים הָאֵלּוּ לֹא נִרְאָה הַקֶּשֶׁת, וְלֹא אָמְרוּ שֶׁלֹּא הָיָה קֶשֶׁת כְּלָל, אֶלָּא וַדַּאי הָיָה קֶשֶׁת וְלֹא נִרְאָה, לְפִי שֶׁהַבְּרִיּוֹת לֹא הָיוּ חוֹקְרִים אַחֲרָיו וְלֹא הִשְׁתַּדְּלוּ לִרְאוֹתוֹ, עַל כֵּן לֹא נִרְאָה. כִּי כָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁהָיוּ יְרֵאִים מִן הַפֻּרְעָנִיּוֹת מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ, כִּי סָר צִלָּם וְלֹא הָיוּ בַּדּוֹר צַדִּיקִים שֶׁיָּגֵנּוּ עֲלֵיהֶם, בְּאוֹתָן דּוֹרוֹת תָּלוּ עֵינֵיהֶם בְּאוֹת הַקֶּשֶׁת וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִין אַחֲרָיו, אִם לֹא נִשְׁתַּנּוּ הָאֵדִים בְּחֶטְאָם לַחֲזוֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיוּ קֹדֶם הַמַּבּוּל, וְתָמִיד הָיוּ עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת אֶל אוֹת זֶה לִבְטֹחַ עַל הָאוֹת שֶׁלֹּא יָבִיא פֻּרְעָנוּת לָעוֹלָם. אֲבָל הַחֲסִידִים הַלָּלוּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שֶׁהָיוּ מְגִנִּים עַל בְּנֵי דוֹרָם עַד שֶׁכָּל הַבְּרִיּוֹת הָיוּ סְמוּכִים עַל כֹּחָם שֶׁל זְקֵנִים אֵלּוּ, שֶׁזְּכוּתָם יַעֲמוֹד לָהֶם לְהָגֵן בַּעֲדָם, עַל כֵּן לֹא הָיוּ צְרִיכִין לְהִסְתַּכֵּל אַחַר הַקֶּשֶׁת, כִּי הָיוּ בְּטוּחִים שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה עֲלֵיהֶם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה׳ לְכָל בָּשָׂר אַחַר הַמַּבּוּל.
פסוק יד:וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב לְהָבִיא חֹשֶׁךְ וַאֲבַדּוֹן לָעוֹלָם כוּ׳. מַה רָאָה רַשִׁ״י עַל כָּכָה לְפָרֵשׁ ״בְּעַנְנִי עָנָן״ עַל חֹשֶׁךְ וַאֲבַדּוֹן, שֶׁמָּא הוּא עָנָן שֶׁל מָטָר כִּפְשׁוּטוֹ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁקָּשֶׁה לְרַשִׁ״י, שֶׁאִם פֵּרוּשׁוֹ עָנָן שֶׁל מָטָר, מַשְׁמַע בְּכָל עָנָן שֶׁל מָטָר יִהְיֶה הַקֶּשֶׁת נִרְאֶה, וְזֶה אֵינוֹ, שֶׁהֲרֵי בְּדוֹרָן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקֶּשֶׁת נִרְאֶה. אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: בִּזְמַן שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב לְהָבִיא חֹשֶׁךְ וַאֲבַדּוֹן לָעוֹלָם, וְזֶה דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁאֵין צַדִּיקִים מְצוּיִין בָּעוֹלָם, אָז ״וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן״, שֶׁהַבְּרִיּוֹת יִסְתַּכְּלוּ בַּקֶּשֶׁת וְיִתְלוּ עֵינֵיהֶם אֶל אוֹת זֶה, כִּי בוֹ הֵמָּה בְּטוּחִים שֶׁלֹּא יָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם״ (בראשית ט:טז): אֲנִי נוֹתֵן עֵינַי בְּאוֹת בְּרִית אֲשֶׁר נָתַתִּי לְכָל בָּשָׂר, שֶׁלֹּא לְהָבִיא מַבּוּל אַף בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חַיָּב הָרְאוּיִים לְהָבִיא עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ וַאֲבַדּוֹן. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאֵין אֲנִי חוֹשֵׁב לְהָבִיא חֹשֶׁךְ וַאֲבַדּוֹן, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁצַּדִּיקִים מְצוּיִים בַּדּוֹר, אָז לֹא נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, כִּי לֹא יִסְתַּכְּלוּ הַבְּרִיּוֹת אַחֲרָיו. גַּם אָנֹכִי רוֹאֶה מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים וּמוֹנֵעַ אֶת מִדַּת הַדִּין מִלְּהָבִיא חֹשֶׁךְ וַאֲבַדּוֹן, וְאֵין אֲנִי צָרִיךְ לִתֵּן עֵינַי בְּאוֹת בְּרִית הַקֶּשֶׁת. וְאוּלַי שֶׁהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה טז.): ״כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת אֵינוֹ חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ״, כִּי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר רַבִּים הֵמָּה עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאֵינָם חָסִים עַל כְּבוֹד קוֹנָם וּמִסְתַּכְּלִים בַּקֶּשֶׁת, חוּץ בִּימֵי הַצַּדִּיקִים הָאֵלּוּ שֶׁהָיוּ זוֹכִין וּמְזַכִּין אֶת בְּנֵי דּוֹרָם וּמְנָעוּם מִלְּהִסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. עַל כֵּן לֹא נִרְאָה הַקֶּשֶׁת בִּימֵיהֶם, כִּי לֹא הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד קוֹנָם, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הָיָה קֶשֶׁת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כִּי הַטֶּבַע לֹא יִשְׁתַּנֶּה. וְגַם פֵּרוּשׁ זֶה נָכוֹן. וְעִנְיַן זִכּוּךְ הָאֵדִים שֶׁהִזְכַּרְתִּי הוּא קְצָת רְאָיָה לְמַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה, שֶׁעַל יְדֵי הַמַּבּוּל נִתְרַכֵּךְ קִשּׁוּי וְחוֹזֶק הָאָרֶץ, וְזֶה סִבָּה לְרִפְיוֹן הָאֵדִים וּמִעוּטָן.
פסוק כ:וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיָּחֶל הוּא לְשׁוֹן חוּלִּין, שֶׁהַחוּלִּין הֶפֶךְ הַקְּדוּשָּׁה, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם תִּמְצָא קְדוּשָּׁה. אֲבָל הַיַּיִן מַרְגִּיל לְעֶרְוָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ד, יא) ״זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב״, וְכָל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. עַל כֵּן הִזְכִּיר בּוֹ לְשׁוֹן ״וַיָּחֶל״, שֶׁעַל יְדֵי נְטִיעָה זוֹ נַעֲשָׂה חוּלִּין וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ. וְכֵן יִתְבָּאֵר לְקַמָּן בְּעֶזְרַת ה׳ בַּפָּסוּק ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת״ (במדבר כה, א), וְעַיֵּן גַּם בְּפָרָשַׁת נָשֹׂא בְּעִנְיַן הַנָּזִיר וְהַסּוֹטָה. וּקְרָאוֹ ״אִישׁ הָאֲדָמָה״, כִּי פְּעוּלָה זוֹ הָיְתָה מִפְּאַת הַחֹמֶר אֲשֶׁר מִן הָאֲדָמָה מוֹצָאָהּ, אֲבָל הַשֵּׂכֶל שֶׁבָּאָדָם, חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, אֵינוֹ מַסְכִּים בִּנְטִיעָה זוֹ, לְפִי שֶׁהַיַּיִן מְבַלְבֵּל שִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם.
פסוק כ:דָּבָר אַחֵר: קְרָאוֹ אִישׁ הָאֲדָמָה, שֶׁהָלַךְ בְּדַרְכֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָטָא בְּגֶפֶן לְמַאן דְּאָמַר עֵץ הַדַּעַת גֶּפֶן הָיָה. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיֵּצֵא רוּחוֹ יָשׁוּב לְאַדְמָתוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יד יב) ״יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת״. ״יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר״ סוֹף תֵּבוֹת ״שֵׁכָר״, כִּי כָל שִׁכּוֹר יִתְהַלֵּךְ לְמֵישָׁרִים וְכָל הָעֲרָיוֹת דּוֹמוֹת לוֹ לְמִישׁוֹר, כָּךְ דָּרְשׁוּ בַּגְּמָרָא (יומא עה.) וְלָאו דַּוְקָא עֲרָיוֹת, אֶלָּא כָּל חַטָּאת וְכָל עָוֹן, הַכֹּל יָשָׁר בְּעֵינָיו וְלֹא יֵדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא, כִּי הַיַּיִן מִנֶּפֶשׁ עַד בָּשָׂר יְכַלֶּה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אַחֲרִיתָהּ״, הַיְינוּ סוֹף תֵּבוֹת מִן ״יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר״ הֵם ״דַּרְכֵי מָוֶת״, כִּי הַשֵּׁכָר הַמַּשְׁכִּיר הוּא דֶּרֶךְ מָוֶת. וְרֶמֶז לְנֹחַ: כְּשֶׁתִּכְתֹּב ״יַיִן״ – יוֹ״ד וְיוֹ״ד נוּ״ן – סוֹף תֵּבוֹת עוֹלֶה לְמִסְפַּר ״נֹחַ״, רֶמֶז כִּי הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּתְעַסֵּק בִּנְטִיעָה זוֹ.
פסוק כ:וְרז״ל אָמְרוּ (בראשית רבה לו, ד) ״וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה״, שֶׁגָּרַם לְבָנָיו גָּלוּת בַּעֲוֹן הַשּׁוֹתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן. וְאוּלַי שֶׁזֶּהוּ כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט (בראשית ט, כ) שֶׁנִּזְדַּוֵּג לְנֹחַ הַשָּׂטָן כְּשֶׁנָּטַע הַכֶּרֶם, וְשָׁחַט לְפָנָיו מִתְּחִלָּה טָלֶה, וְאַחַר כָּךְ אַרְיֵה, וְאַחַר כָּךְ חֲזִיר כוּ׳. יֵשׁ בַּנִּסְתָּרוֹת רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה גָּלֻיּוֹת הַיְדוּעִים: גָּלוּת מִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים לַטָּלֶה; וְגָלוּת בָּבֶל, עַל נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁנִּקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ד, ז) ״עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ״; וְגָלוּת שְׁלִישִׁי עַל יְדֵי הָאֻמָּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ״יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר״ (תהלים פ, יד). וּמִלַּת ״עֲנָבִם״ שׁוּתָּפוֹ שֶׁל סַמָּאֵל בְּאוֹתִיּוֹת שְׁנִיּוֹת בְּאָלֶף־בֵּית, רֶמֶז נָכוֹן שֶׁנִּזְדַּוֵּג לוֹ הַשָּׂטָן עַל יְדֵי נְטִיעַת הָעֲנָבִים.
פסוק כג:וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: מִשָּׁם זָכָה לְטַלִּית שֶׁל צִיצִית. וְהִקְשָׁה הָרְאֵ״ם מִמַּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יז) שֶׁבִּזְכוּת ״אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״ זָכוּ לְחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת. וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידִי, כִּי בִּזְכוּת כִּסּוּי שִׂמְלָה זֶה זָכוּ לְשִׂמְלָה, וּבִזְכוּת חוּט זָכוּ לְחוּט, כִּי אֵין הָאָדָם יָכוֹל לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּחִלָּה שִׂמְלָה, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא וְהַיַּלְקוּט הֱבִיאוֹ סוֹף סֵפֶר אִיּוֹב עַל פָּסוּק ״מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם״ (איוב מא ג) – מִי עָשָׂה צִיצִית עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ טַלִּית? זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וְעַל צַד הָרֶמֶז, נִרְאֶה לִי לְפִי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁמִּצְוַת צִיצִית מַצִּילִין אֶת הָאָדָם מִן הַזְּנוּת, כִּדְאִיתָא בִּמְנָחוֹת (מד.) בְּהַהוּא שֶׁשָּׂכַר הַזּוֹנָה בְּעַד אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וּלְסוֹף נִצּוֹל מִן הָעֲבֵרָה עַל יְדֵי הַצִּיצִית. וְהַנִּצּוֹל מִן הַזְּנוּת נִצּוֹל גַּם מִן הָעֲנִיּוּת, כִּי ״רֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״ (משלי כט ג), וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ד:) כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֵא. וְאִם כֵּן הַצִּיצִית מַצִּילִין מִן שְׁנֵי דְבָרִים: מֵחֵטְא הַזְּנוּת וּמִן הָעֲנִיּוּת. וְזָכוּ יִשְׂרָאֵל לִשְׁנֵי דְבָרִים אֵלּוּ בִּזְכוּת שְׁנֵי דְּבָרִים, כִּי בִּזְכוּת ״וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה״ לְכַסּוֹת עֶרְוַת אֲבִיהֶם, זָכוּ לְצִיצִית הַמַּצִּילִין מִן הָעֲרָיוֹת. וּבִזְכוּת ״אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״ (בראשית יד כג) שֶׁלֹּא חָמַד מָמוֹן אֲחֵרִים, זָכָה לְשָׂכָר שֵׁנִי הַנִּמְשָׁךְ מֵחוּט שֶׁל צִיצִית, וְהוּא הַהַצָּלָה מִן הָעֲנִיּוּת, כִּי אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וּבְפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ (במדבר טו לח) יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ טַעַם לְמַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות מג:) תְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ כוּ׳, עַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ: הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁמָּא שִׁנּוּ מִדָּתָם כוּ׳, וְכֵן הִסְתַּכְּלוּ בַּיָּם שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִגֶּדֶר הַמִּדָּה כוּ׳. וְעַל יְדֵי מַרְאֶה הַתְּכֵלֶת יִזְכֹּר הָרָקִיעַ וְהַיָּם, וּמֵהֶם יִרְאֶה וְכֵן יַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לָצֵאת מִן גֶּדֶר הַמִּדָּה אֲפִלּוּ כִּמְלֹא חוּט. וְזָכוּ לָזֶה בִּזְכוּת ״אִם מִחוּט״ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא יָצָא אַבְרָהָם מִן גֶּדֶר הַהִסְתַּפְּקוּת אֲפִלּוּ כִּמְלֹא חוּט, וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן.
פסוק כד:וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. לֹא נִכְתַּב בַּפָּרָשָה מִי הִגִּיד לְנֹחַ מָה שֶׁעָשָׂה לוֹ בְּנוֹ, וְכִי רָאָה נֹחַ זֶה בִּנְבוּאָה? וְנִרְאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קח:) שְׁלֹשָׁה שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה: עוֹרֵב, כֶּלֶב וְחָם וְכוּ׳. וּלְפִי זֶה, כְּשֶׁעָמַד נֹחַ מִשְּׁנָתוֹ הָיָה מִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ מִי עָשָׂה לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה, וַדַּאי אֶחָד מִבָּנָיו הֶחָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת עָשָׂה לוֹ זֶה שֶׁרְבָעוֹ. וּמִתּוֹךְ הַהִתְבּוֹנְנוּת נִזְכַּר בְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן בַּתֵּבָה, כִּי טִמְּאָהּ עַל יְדֵי תַּשְׁמִישׁ בַּזְּמַן הָאָסוּר. אָמַר נֹחַ: מִי שֶׁעָשָׂה זֶה, עָשָׂה גַּם זֶה, וּלְפִיכָךְ קִלְלוֹ. וּמַה שֶּׁקִּלֵּל לִכְנַעַן בְּנוֹ וְלֹא קִלֵּל אֶת חָם עַצְמוֹ, רַבּוּ בָּזֶה הַדֵּעוֹת, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכְּנַעַן רָאָה וְהִגִּיד לְחָם אָבִיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַךְ אֶת נֹחַ וּבָנָיו, עַל כֵּן אֵין נָכוֹן לְקַלֵּל אֶחָד מִבָּנָיו אַחַר שֶׁכְּבָר בֵּרְכָם ה׳. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכְּנַעַן הָיָה מְגַלֶּה עֲרָיוֹת, וְאָבִיו לָמַד מִבְּנוֹ כֵן לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה כְּנַעַן.
פסוק כד:וּמַה שֶׁקִּלְּלוֹ בְּעַבְדוּת, לְפִי שֶׁרוֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן, וּבְעַל כָּרְחוֹ עֶבֶד יִהְיֶה עַל פַּת לֶחֶם, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ד:) כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכָּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֵא כוּ׳. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו״ (בראשית ט:כה), וְאַחַר כָּךְ חָזַר שֵׁנִית וְאָמַר ״וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ״ (בראשית ט:כז) וְלֹא הִזְכִּיר ״עֶבֶד עֲבָדִים״, נִרְאֶה לִי שֶׁ״עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו״ הַיְינוּ שֶׁכְּנַעַן יִהְיֶה עֶבֶד עֲבָדִים שֶׁל אֶחָיו מַמָּשׁ, בְּנֵי חָם, כִּי בְּלָאו הָכֵי אָח הַקָּטָן עֶבֶד לְאֶחָיו הַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ, וְעַל יְדֵי הַקְּלָלָה נִתּוֹסֵף לוֹ לִהְיוֹת לָהֶם עֶבֶד לַעֲבָדִים. אֲבָל לְשֵׁם וּלְיֶפֶת יִהְיֶה סְתָם עֶבֶד לָמוֹ, כִּי דַּי בָּזֶה, שֶׁהֲרֵי בְּלָאו הָכֵי לֹא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת עֶבֶד לְדוֹדוֹ.
