פסוק ב:דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְבִיאִים חַטָּאת וְלֹא גּוֹיִם מְבִיאִים חַטָּאת עַל שֶׁבַע מִצְווֹת בְּנֵי נֹחַ. וְקָשֶׁה, מִנַּיִן יַעֲלֶה עַל דַּעַת לוֹמַר שֶׁיָּבִיאוּ שֶׁהֻצְרַךְ לְמַעֲטָם? וְאִם מִנְּדָרִים וּנְדָבוֹת, מַה לִנְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁאֵינָם לְכַפָּרָה, תֹּאמַר בְּחַטָּאת? וּכְדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בְּחוּלִּין (חולין ה.) בִּצְרִיכוּת מִעוּטָא דְּמוּמָר דְּמִעֲטֵיהּ קְרָא בְּעוֹלָה וּבְחַטָּאת, דְּאִצְטְרִיךְ לְמַעֵט מוּמָר בְּעוֹלָה וְלֹא גָּמְרִינַן לֵיהּ מִמִּעוּט חַטָּאת, מִשּׁוּם דִּלְכַפָּרָה הוּא, מַה שֶׁאֵין כֵּן עוֹלָה, עַד כָּאן. וּמִינָהּ בְּהֵיכָא דְּנִתְרַבּוּ בְּעוֹלָה שֶׁהִיא נְדָבוֹת וּנְדָרִים שֶׁאֵין לִלְמֹד חַטָּאת שֶׁהִיא לְכַפָּרָה. וְנִרְאֶה לוֹמַר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא תְּרַבֶּה גּוֹיִם מִיִּתּוּר ״נֶפֶשׁ״ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, לָזֶה אָמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעֵט גּוֹיִם, וְרִבּוּי נֶפֶשׁ לְרַבּוֹת גֵּרִים.
פסוק ב:וְקָשֶׁה, לֹא הָיָה לוֹ לִכְתֹּב לֹא ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְלֹא ״נֶפֶשׁ״, וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַגּוֹיִם לֹא מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ, וְגֵרִים מְבִיאִין, דְּמִנַּיִן יַעֲלֶה עַל דַּעַת לְמַעֲטָם. זוֹ אֵינָהּ קֻשְׁיָא, כִּי הֲלֹא מָצִינוּ שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְרַבּוֹתָם בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, דִּכְתִיב (ויקרא א:ב) ״אָדָם״, וְדָרְשׁוּ שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים לְהָבִיא גֵרִים, וְאִם כֵּן סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁלֹּא רִבָּה אוֹתָם אֶלָּא לְעוֹלָה וְלֹא לְחַטָּאת, קָא מַשְׁמַע לָן. וְאִם כֵּן אִם לֹא הָיָה מִעוּט שֶׁמִּעֵט בְּיִתּוּר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ הָיָה צַד לוֹמַר כִּי גֵרִים לֹא אִצְטְרִיךְ, מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דְּנִתְרַבּוּ בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה נִתְרַבּוּ לְכָל פְּרָטִים הָרְשׁוּמִים בְּכָל הַפָּרָשָׁה, וְלֹא בָּא רִבּוּי שֶׁרִבָּה בְּיִתּוּר ״נֶפֶשׁ״ אֶלָּא לְרַבּוֹת הַגּוֹיִם שֶׁמְּבִיאִין חַטָּאת. לָזֶה אָמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ לְמַעֵט גּוֹיִם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאָמְרוֹ ״נֶפֶשׁ״ אֵינָהּ אֶלָּא לְרַבּוֹת גֵּרִים, וְלֹא הִסְפִּיק רִבּוּי שֶׁבִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה לְצַד מַדְרֵגַת חַטָּאת עֲדִיפָא מֵעוֹלָה, גַּם לְצַד שֶׁהִפְסִיק בָּעִנְיָן וְאֵין לְמֵדִין, לָזֶה אִצְטְרִיךְ. וְעוֹד נִרְאֶה לוֹמַר כִּי לֹא מִיִּתּוּר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ דּוֹרֵשׁ אֶלָּא מִמַּשְׁמָעוּת ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ יַגִּיד כִּי לֹא גוֹיִם, וּלְצַד שֶׁבְּמַשְׁמָעוּת ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ יִתְמַעֲטוּ גַּם הַגֵּרִים, לָזֶה אָמַר ״נֶפֶשׁ״ לְרַבּוֹת הַגֵּרִים. וּמֵעַתָּה הֲגַם כִּי ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ צְרִיכָה לְגוּפָהּ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לְהוֹדִיעַ לְמִי בָּאָה מִצְוָה זוֹ, מִמֵּילָא מִתְמַעֲטִים הַגּוֹיִם.
פסוק ב:נֶפֶשׁ. אָמְרוּ רַזַ״ל (תורת כהנים), לְרַבּוֹת גֵּרִים, וְאִם לִכְלוֹל נָשִׁים הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אָדָם כִּי יֶחֱטָא״, כִּי אָדָם כּוֹלֵל זָכָר וּנְקֵבָה, דִּכְתִיב (בראשית ה:ב) ״וַיִּקְרָא שְׁמָם אָדָם״.
פסוק ב:וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יְכַוֵּן, כִּי לְצַד שֶׁנֶּפֶשׁ שֶׁל אָדָם רָשָׁע הִיא נֶחְסֶרֶת לְצַד מַעֲשֵׂה הָרַע בְּאֶמְצָעוּת הֶעָוֹן בְּמֵזִיד, וְלָזֶה יִקָּרֵא הָרָשָׁע בְּחַיָּיו מֵת, דִּכְתִיב (יחזקאל יח:לב) ״בְּמוֹת הַמֵּת״, כִּי אֵין לוֹ נֶפֶשׁ. וְהוּא גַּם כֵּן אָמְרוֹ (משלי כג:ב) ״אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״. וְהוֹדִיעוֹ הַכָּתוּב כִּי תֶחְסַר הַנֶּפֶשׁ גַּם בְּחֵטְא הַשּׁוֹגֵג, הָאֱמֶת שֶׁלֹּא תֶחְסַר כֻּלָּהּ אֶלָּא מִקְצָתָהּ, וּלְצַד מַחְסוֹר כָּזֶה הוּא אֲשֶׁר אָמַר ה׳ כִּי יָבִיא קָרְבָּן, וּבָזֶה תִּתְקָרֵב הַנֶּפֶשׁ לְשָׁרְשָׁהּ וְיָאִיר אוֹרָהּ כְּבַתְּחִלָּה. אֲבָל בְּמֵזִיד שֶׁתֶּחְסַר כֻּלָּהּ לֹא יוֹעִיל תַּקָּנַת הַקָּרְבָּן, כִּי אֵין נֶפֶשׁ בַּמְּצִיאוּת לְקָרְבָהּ עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב וְיַעֲבוֹר עָלָיו יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיִחְיֶה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (יחזקאל יח:לב) ״הָשִׁיבוּ וִחְיוּ״.
פסוק ג:אִם הַכֹּהֵן וְגוֹ׳. הִתְחִיל בַּכֹּהֵן וְלֹא בַּצִּבּוּר, וּמַה גַּם שֶׁאָמַר לְאַשְׁמַת הָעָם שֶׁדִּמָּה שִׁגְגָתוֹ לְשִׁגְגַת הָעָם וּמִן הָרָאוּי לְהַקְדִּים בְּרֵישָׁא. וְאוּלַי שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְדִּים קָרְבָּנוֹ שֶׁל מָשׁוּחַ לְשֶׁל צִבּוּר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְשֶׁל מֶלֶךְ, וְהַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת (הוריות יג.) כֹּהֵן מְכַפֵּר וְצִבּוּר מִתְכַּפְּרִין. וּמָצָאתִי לְרַזַ״ל (תורת כהנים פסוק יג) שֶׁאָמְרוּ, פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּפַר הָעֵדָה, פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ קוֹדֵם, וּדְרָשׁוּהָ מֵאָמְרוֹ ״וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, הָא לָמַדְתָּ שֶׁיֵּשׁ לְהַקְדִּימוֹ. עוֹד דָּרְשׁוּ מֵאָמְרוֹ ״כַּאֲשֶׁר שָׂרַף״ וְגוֹ׳, מִכָּאן שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְדִּים פַּר מָשִׁיחַ לְפַר הָעֵדָה.
פסוק ג:וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא הִסְפִּיק לְרַזַ״ל לִלְמֹד הַקְּדִימָה מִמַּה שֶׁהִקְדִּימוֹ הַכָּתוּב, שֶׁהֻצְרְכוּ לְחַפֵּשׂ אַחַר דְּרָשׁוֹת אֲחֵרִים. וְאוּלַי שֶׁאִם לֹא הָיְתָה אֶלָּא הַקְּדִימָה בַּסֵּדֶר לְבַד, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא סִדְּרוֹ הַכָּתוּב קֹדֶם קָרְבַּן צִבּוּר אֶלָּא לְצַד שֶׁאִם הָיָה מְסַדְּרוֹ אַחַר קָרְבַּן צִבּוּר, הָיָה נִשְׁמָע אָמְרוֹ ״אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם״, פֵּרוּשׁ, הָאֲמוּרָה בְּסָמוּךְ, שֶׁהוֹרוּ בֵּית דִּין וְהוּא הוֹרָה עִמָּהֶם, וְזֶה אֵינוֹ, כִּי אִם הוֹרָה עִם הַצִּבּוּר מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר, וְכִדְאִיתָא בַּמִּשְׁנָה (הוריות ז.), לָזֶה קָדַם וְסִדֵּר מִשְׁפָּטוֹ לְבַד. וַעֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא יַקְדִּים קָרְבָּנוֹ לְשֶׁל צִבּוּר, לָזֶה דָּרְשׁוּ מֵאָמְרוֹ ״וְאִם״ וְגוֹ׳. וַעֲדַיִן קָשֶׁה לָמָּה הֻצְרְכוּ שְׁתֵּי דְּרָשׁוֹת לָזֶה, דְּרָשַׁת ״וְאִם״, וּדְרָשַׁת ״כַּאֲשֶׁר שָׂרַף״ (ויקרא ד:כא). וְנִרְאֶה כִּי אֶחָד לִרְשׁוּת וְאֶחָד לְחוֹבָה. וּמַה שֶׁרָאִיתִי לְבַעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן שֶׁנָּתַן טַעַם שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר לְמִקְצָת וְלֹא לְכֻלָּהּ, אֵין טַעַם בְּטַעְמוֹ. עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר, אֶחָד לְאִם קָדַם וְהֵבִיא וַעֲדַיִן לֹא הֵבִיאוּ פַּר הָעֵדָה וְהֵבִיאוּ אַחַר כָּךְ וַהֲרֵי שְׁנֵיהֶם עוֹמְדִים, וְחַד לְאִם בָּאוּ כְּאַחַת פַּר מָשִׁיחַ וּפַר הָעֵדָה, אַף עַל פִּי כֵן תַּקְדִּים שֶׁל מָשִׁיחַ.
פסוק ג:לְאַשְׁמַת הָעָם. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה:יח): הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ, וּבִרְאוֹת כִּי כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ חָטָא – זֶה יַגִּיד שֶׁלֹּא זָכוּ הַזּוֹכִים עַל יָדוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא חֵטְא עַל יָדוֹ בִּשְׁבִילָם, וְהוּא אָמְרוֹ לְאַשְׁמַת הָעָם.
פסוק ג:וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ כִּי ״לְאַשְׁמַת הָעָם״ יְכַוֵּן הַכָּתוּב לְהַרְאוֹת מִין הַחֵטְא אֲשֶׁר יִתְחַיֵּב עָלָיו קָרְבָּן, שֶׁהוּא הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה, כָּאָמוּר ״לְאַשְׁמַת הָעָם״ (ויקרא ד:יג) ״וְנֶעְלַם דָּבָר״ וְגוֹ׳. וְאִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ שָׁגַג בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה לְבַד, הַדָּבָר תָּלוּי אִם יִתְחַיֵּב לְהָבִיא קָרְבַּן הֶדְיוֹט אוֹ לֹא, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הוריות יא.) בְּפָסוּק ״מֵעַם הָאָרֶץ״ לְהוֹצִיא כֹּהֵן מָשִׁיחַ כִּי פָּטוּר לְגַמְרֵי. וְאִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ אֵינוֹ חָכָם מֻפְלָא הֲרֵי זֶה פָּטוּר (הוריות ז.) מִכָּל מִין קָרְבָּן, בֵּין בְּהֶעְלֵם דָּבָר וְשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה בֵּין בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה לְבַד, וְצָרִיךְ לָתֵת טַעַם לְדָבָר זֶה. וְאוּלַי כִּי הָעוֹשֶׂה בְּהֶעְלֵם דָּבָר וְהוּא חָכָם מֻפְלָא, שְׁגָגָה זוֹ עוֹשָׂה רֹשֶׁם גָּדוֹל בְּנִשְׁמָתוֹ וּמַרְחִיק נַפְשׁוֹ מִשָּׁרְשָׁהּ, וְלֹא יוֹעִיל זְכוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מְכַפֵּר בַּעֲדָן לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ הַפְּגָם, מַה שֶׁאֵין כֵּן כָּל שֶׁשָּׁגַג בְּמַעֲשֶׂה לְבַד אוֹ בְּהֶעְלֵם דָּבָר וְאֵינוֹ חָכָם מֻפְלָא, חֵטְא זֶה לֹא יַפְעִיל פְּגָם בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְרַחֲקָהּ מִשָּׁרְשָׁהּ כְּדֵי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְקָרְבָּן לְקָרְבָהּ, כִּי בְּאֶמְצָעוּת זְכוּת הָרַבִּים הֶן אֵל כַּבִּיר לֹא יִמְאָס, גַּם לֹא יַסְפִּיק זֶה לְסִימָן כִּי הָעָם אֲשֵׁמִים מִמַּה שֶׁבָּא לְיַד הַמָּשִׁיחַ שׁוֹגֵג זֶה מֵהַטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.
פסוק ז:לִפְנֵי ה׳. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּפַר הַבָּא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנִים מִן הַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה עַל הַפָּרֹכֶת, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַמִּזְבֵּחַ לִפְנֵי ה׳״ וְלֹא כֹּהֵן לִפְנֵי ה׳, עַד כָּאן. מַשְׁמַע שֶׁאִם לֹא מָצִינוּ בְּפַר הַבָּא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׁמִיעֵנוּ ״לִפְנֵי ה׳״. וְקָשֶׁה, וּמִנַּיִן אֲנִי יוֹדֵעַ מְקוֹם עֲמִידָתוֹ? וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מֵהַכָּתוּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָקוֹם יָדוּעַ, נָבוֹא לוֹמַר: רָצָה – עוֹמֵד לִפְנִים מִן הַמִּזְבֵּחַ עוֹמֵד, רָצָה – עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ עוֹמֵד? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לִפְנֵי ה׳״, לוֹמַר כִּי צָרִיךְ לַעֲמֹד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ. וְלָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״לִפְנֵי ה׳״? עוֹד קָשֶׁה, מִנַּיִן מָקוֹם לִדְרֹשׁ שֶׁיַּזֶּה עַל הַפָּרֹכֶת וְהוּא חוּץ לַמִּזְבֵּחַ? דִּלְמָא לְגוּפָא בָּא שֶׁיַּזֶּה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְהוּא חוּץ לַמִּזְבֵּחַ, וּכְדֶרֶךְ אָמְרוֹ בְּפַר יוֹם כִּפּוּר (ויקרא טז:יח) ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״, וּלְעוֹלָם הַזָּאַת הַפָּרֹכֶת תִּהְיֶה וְהוּא לִפְנִים.
פסוק ז:וְאִלּוּ לֹא הָיָה לָנוּ אֶלָּא דִּקְדּוּק זֶה הָיָה מָקוֹם לְיַשֵּׁב. אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי עוֹד בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא טז:יח): תַּנְיָא ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּפַר הַבָּא עַל הַמִּצְווֹת שֶׁהוּא עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה עַל הַפָּרֹכֶת, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְיָצָא״, וְהֵיכָן הָיָה? ״לִפְנֵי ה׳״, עַד כָּאן. קָשֶׁה, מַה הִיא כֹּחַ קֻשְׁיַת ״מַה תַּלְמוּד לוֹמַר״? וַהֲלֹא אִצְטְרִיךְ לוֹמַר שֶׁיֵּצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְלֹא יַזֶּה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְהוּא בִּפְנִים. עוֹד אָמְרוֹ ״לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר״ מַשְׁמַע דַּוְקָא לְצַד שֶׁנֶּאֱמַר, אֲבָל זוּלַת שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יוֹדִיעֵנוּ הַכָּתוּב מְקוֹם עֲמִידָתוֹ כְּשֶׁיַּזֶּה עַל הַפָּרֹכֶת. וְעוֹד לְפִי דְּבָרָיו לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר לֹא ״וְיָצָא״ שֶׁמִּמֶּנּוּ נִתְחַיֵּב לוֹמַר ״לִפְנֵי ה׳״ בְּפַר הַמִּצְווֹת כְּמוֹ שֶׁמְּדַקְדֵּק בִּדְבָרָיו ״מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לִפְנֵי ה׳״ לְפִי שֶׁמָּצִינוּ וְכוּ׳, וְלֹא ״לִפְנֵי ה׳״ שֶׁמִּמֶּנָּה נִתְחַיֵּב לוֹמַר ״וְיָצָא״ בְּפָרָשַׁת פַּר יוֹם כִּפּוּר כְּאָמְרוֹ ״מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְיָצָא״ לְפִי שֶׁמָּצִינוּ וְכוּ׳. וְעוֹד קָשֶׁה אָמְרוֹ ״לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּפַר הַבָּא עַל הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה עַל הַפָּרֹכֶת״, הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כֵּן? וְאִם מֵאָמְרוֹ ״לִפְנֵי ה׳״, דִּלְמָא עַל הַזָּאַת הַמִּזְבֵּחַ הוּא אוֹמֵר כִּפְשַׁט הַכָּתוּב וְלֹא עַל הַזָּאַת הַפָּרֹכֶת. וְעוֹד נִרְאֶה אֲנַחְנוּ, אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר לֹא ״וְיָצָא״ וְלֹא ״לִפְנֵי ה׳״ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹד עֲמִידָתוֹ, וְאִם כֵּן אֵיךְ יָכוֹל תַּנָּא לוֹמַר ״מַה תַּלְמוּד לוֹמַר״ בִּשְׁנֵיהֶם?
פסוק ז:אָכֵן דְּרָשַׁת הַתַּנָּא הִיא כְּסֵדֶר זֶה, כִּי אִם לֹא אָמַר הַכָּתוּב לֹא ״וְיָצָא״ וְלֹא יִתּוּר ״לִפְנֵי ה׳״, פָּשׁוּט הוּא שֶׁנִּשְׁפֹּט בּוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהַזּוֹת בֵּין עַל הַפָּרֹכֶת בֵּין עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, בֵּין הַמִּזְבֵּחַ בִּפְנִים בֵּין הוּא בִּפְנִים. וְאַחַר שֶׁבָּא הַכָּתוּב וְזָכַר בְּפַר הֶעְלֵם מִצְוַת מִזְבֵּחַ בִּפְנִים, וּפְשַׁט הַכָּתוּב הוּא עַל הַזָּאַת מִזְבֵּחַ, וְזָכַר בְּפַר יוֹם כִּפּוּר גַּם כֵּן מִזְבֵּחַ בִּפְנִים, כָּאָמוּר ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״, וּבִפְרָט זֶה הֻשְׁווּ פַּר יוֹם כִּפּוּר עִם פַּר הַמִּצְווֹת. גַּם הִשְׁמִיעָנוּ בְּפַר יוֹם כִּפּוּר שֶׁהַזָּאַת פָּרֹכֶת תִּהְיֶה וְהוּא בִּפְנִים, כִּי מֵאָמְרוֹ ״וְיָצָא״ מִכְּלָל שֶׁהָיָה בִּפְנִים. וְהִנֵּה הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁהוּא הַדִּין בְּפַר הַמִּצְווֹת תִּהְיֶה הַזָּאַת הַפָּרֹכֶת וְהוּא לִפְנִים מֵהַמִּזְבֵּחַ, וְיִלָּמֵד מַה שֶׁחָסֵר בְּפַר הֶעְלֵם מִפַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְנִמְצְאוּ פַּר יוֹם כִּפּוּרִים וּפַר הַמִּצְווֹת שָׁוִים שֶׁיַּזֶּה עַל הַפָּרֹכֶת וְהוּא לִפְנִים וְיֵצֵא וְיַזֶּה עַל הַמִּזְבֵּחַ. אֲשֶׁר עַל כֵּן בָּא הַתַּנָּא וְהוֹצִיא דָּבָר זֶה מִלֵּב שׁוֹמֵעַ בְּכֹחַ הַדְּרָשָׁה, וְאָמַר: ״לִפְנֵי ה׳״ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? פֵּרוּשׁ, אַחַר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּפַר יוֹם כִּפּוּרִים ״וְיָצָא״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַזָּאַת הַמִּזְבֵּחַ תִּהְיֶה וּמִזְבֵּחַ לִפְנִים, אִם כֵּן לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּאן ״לִפְנֵי ה׳״? אִם לְלַמֵּד בָּא שֶׁלֹּא יַזֶּה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְהוּא בַּחוּץ, אֵינוֹ צָרִיךְ, וְיִלָּמֵד הַכֹּל מִפַּר יוֹם כִּפּוּרִים. וְתֵרֵץ רַבִּי נְחֶמְיָה כִּי הֻצְרַךְ לוֹמַר ״לִפְנֵי ה׳״, פֵּרוּשׁ, מִמַּה שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁלֹּא רָצָה הַכָּתוּב לִלְמֹד פַּר מִצְווֹת מִפַּר יוֹם כִּפּוּרִים, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה בָּאֶצְבַּע שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ. וּבַמֶּה אֵין דּוֹמֶה לוֹ? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בּוֹ פְּרָט אֶחָד שֶׁלֹּא הֻזְכַּר בְּפַר הַמִּצְווֹת, וְהוּא הַזָּאַת הַפָּרֹכֶת וְהוּא בִּפְנִים. וְהוּא אָמְרוֹ: ״לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּפַר יוֹם כִּפּוּרִים שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנִים וּמַזֶּה עַל הַפָּרֹכֶת״, וְאִם הָיִיתִי דָּן פַּר מִצְווֹת מִמֶּנּוּ הָיִיתִי יָכוֹל לוֹמַר גַּם זֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לִפְנֵי ה׳״ וְכוּ׳. וּמֵעַתָּה אָמְרוֹ ״מִזְבֵּחַ לִפְנֵי ה׳״ שׁוֹלֵל כֹּהֵן לִפְנֵי ה׳ בְּכָל הַהַזָּאוֹת, בֵּין שֶׁל מִזְבֵּחַ בֵּין שֶׁל פָּרֹכֶת, שֶׁעַל מִי סָמַךְ עָלָיו הַכָּתוּב לְהָבִין אַיֵּה מְקוֹם עֲמִידָתוֹ בִּשְׁעַת הַזָּאַת פָּרֹכֶת? אִם לִלְמֹד מִפַּר יוֹם כִּפּוּר נִלְמַד גַּם כֵּן הַכֹּל, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁקָּנָה לוֹ מְקוֹמוֹ ״מִזְבֵּחַ לִפְנֵי ה׳״ וְלֹא כֹּהֵן לִפְנֵי ה׳ בְּכָל הַהַזָּאוֹת הָאֲמוּרִים בְּעִנְיָן זֶה. וּבְפָסוּק ״וְיָצָא״ הָאָמוּר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים דָּרַשׁ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? פֵּרוּשׁ, מַשְׁמָעוּת פְּשַׁט הַכָּתוּב הוּא שֶׁלֹּא יַזֶּה עַל הַמִּזְבֵּחַ עַד שֶׁיֵּצֵא, וּמַשְׁמִיעֵנוּ גַּם כֵּן שֶׁקֹּדֶם כְּשֶׁהִזָּה עַל הַפָּרֹכֶת הָיָה לִפְנִים.
פסוק ז:וְהִנֵּה דְּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה נִשְׁמַעַת בַּכָּתוּב שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת לְהַזּוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ, אֲבָל הַזָּאַת פָּרֹכֶת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד בִּפְנִים אֵין הֶכְרֵחַ בַּדָּבָר, וְיָכוֹל לְהַזּוֹת בֵּין שֶׁהוּא לִפְנִים בֵּין שֶׁהוּא לַחוּץ, וּלְצַד כִּי רְשׁוּת יֵשׁ לוֹ לַעֲמֹד בְּמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה לְהַזּוֹת עַל הַפָּרֹכֶת הִזְהִיר הַכָּתוּב שֶׁכְּשֶׁיִּגְמֹר בִּפְנִים לְהַזּוֹת עַל הַפָּרֹכֶת יֵצֵא לְהַזּוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ. לָזֶה בָּא הַתַּנָּא וְאָמַר הַדְּרָשָׁה שֶׁבִּשְׁבִילָהּ בָּנָה הַקֻּשְׁיָא, וְהוּא, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּפַר הַבָּא עַל הַמִּצְווֹת שֶׁהוּא עוֹמֵד וְכוּ׳, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁלֹּא הֻזְכַּר שָׁם אֶלָּא גַּבֵּי הַזָּאַת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לָמַדְנוּ עַל הַזָּאַת הַפָּרֹכֶת אֶלָּא מִמַּה שֶׁלֹּא לָמַד מִפַּר יוֹם כִּפּוּר וְהֻצְרַךְ לוֹמַר ״לִפְנֵי ה׳״, אַף עַל פִּי כֵן לְפִי מַה שֶׁאָנוּ דָּנִים עָלָיו עַתָּה הוּא אִם לֹא נֶאֱמַר בְּפַר יוֹם כִּפּוּר ״וְיָצָא״ אֶלָּא ״לִפְנֵי ה׳״ שֶׁבְּפַר הֶעְלֵם, וּבִמְצִיאוּת זֶה כְּשֶׁאֲנִי בָּא לָדוּן עַל מְקוֹם עֲמִידָתוֹ בִּשְׁעַת הַזָּאַת הַפָּרֹכֶת הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי רָצָה עוֹמֵד בִּפְנִים רָצָה עוֹמֵד בַּחוּץ, שֶׁלֹּא הִקְפִּיד הַכָּתוּב אֶלָּא עַל הַזָּאַת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּעֲמֹד בַּחוּץ, אֲבָל בִּשְׁעַת הַזָּאָתוֹ עַל הַפָּרֹכֶת אֵין עִכּוּב בַּדָּבָר. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּחוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה עַל הַפָּרֹכֶת, וְהוּא אָמְרוֹ ״לְפִי שֶׁמָּצִינוּ וְכוּ׳ שֶׁהוּא עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה עַל הַפָּרֹכֶת יָכוֹל גַּם זֶה כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר וְיָצָא״, פֵּרוּשׁ, לְעִכּוּבָא, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד בִּפְנִים בִּשְׁעַת הַזָּאַת הַפָּרֹכֶת, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר רְשׁוּת לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹ לוֹמַר וְלוֹמֵד אֲנִי מִפַּר הֶעְלֵם. הָא לָמַדְתָּ שֶׁמִּכֹּחַ אָמְרוֹ ״לִפְנֵי ה׳״ בְּפַר הֶעְלֵם אַתָּה מִתְחַיֵּב לוֹמַר כִּי אָמְרוֹ ״וְיָצָא״ בְּפַר יוֹם כִּפּוּר בָּא לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד בִּפְנִים בִּשְׁעַת הַזָּאָה עַל הַפָּרֹכֶת, שֶׁאִם רְשׁוּת לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, וְהָיָה לָמֵד מִפַּר הֶעְלֵם שְׁנֵי דְּבָרִים: שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד בְּהַזּוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ בַּחוּץ, וּבְהַזּוֹת עַל הַפָּרֹכֶת יַעֲמֹד בְּמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. הָא לָמַדְתָּ מֵאָמְרוֹ ״וְיָצָא״ שְׁנֵי דְּבָרִים: שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד בִּפְנִים כְּשֶׁיַּזֶּה עַל הַפָּרֹכֶת, וְצָרִיךְ לַעֲמֹד בַּחוּץ כְּשֶׁיַּזֶּה עַל הַמִּזְבֵּחַ. וּלְפִי זֶה נִתְיַשְּׁבוּ צָרִיךְ עִיּוּן שֶׁהִנִּיחַ הָרַב רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִזְרָחִי בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא טז:יח) בִּדְרָשַׁת ״וְיָצָא״, וְעַיֵּן שָׁם דְּבָרָיו.
פסוק ז:אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לַחֲקוֹר זֹאת, לְפִי בָּרַיְתָא זֹאת שֶׁהִכְרִיחָה עֲמִידַת פְּנִים בְּהַזָּאַת הַפָּרוֹכֶת מִמַּה שֶׁלֹּא לָמַד פַּר יוֹם כִּפּוּר מִפַּר הֶעְלֵם, אִם כֵּן כְּשֶׁנַּחְזוֹר לְהָבִין בָּרַיְתָא דְּ״לִפְנֵי ה׳״ לָמָּה נֶאֱמַר וְכוּ׳, קָשֶׁה – וַהֲלֹא צָרִיךְ לָדַעַת ״לִפְנֵי ה׳״, שֶׁזּוּלָתָהּ לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ כִּי כַּוָּנַת אָמְרוֹ ״וְיָצָא״ הוּא לְהַצְרִיךְ עֲמִידָה בִּפְנִים בְּהַזָּאַת הַפָּרוֹכֶת כַּנִּזְכָּר. וּמֵעַתָּה נַחְזוֹר לְמַה שֶׁהָיָה עוֹלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ לוֹמַר כִּי גַּם בְּפַר הֶעְלֵם יַעֲמוֹד בִּפְנִים בִּשְׁעַת הַזָּאָה עַל הַפָּרוֹכֶת כַּסֵּדֶר הָאָמוּר בְּפַר יוֹם כִּפּוּר. מַה תֹּאמַר, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר? אִצְטְרִיךְ כְּדֵי לְגַלּוֹת עַל פַּר יוֹם כִּפּוּר שֶׁחוֹבָה לַעֲמוֹד בִּפְנִים בְּהַזָּאַת הַפָּרֹכֶת כָּאָמוּר, שֶׁזּוּלַת זֶה הָיִיתִי אוֹמֵר רְשׁוּת. וְיֵשׁ לוֹמַר כִּי סוֹבֵר הַתַּנָּא שֶׁלֹּא תָּבֹא ״לִפְנֵי ה׳״ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ פִּלְפּוּל זֶה לְבַד, דְּהַיְנוּ לְהַקְשׁוֹת יִלְמוֹד מִמֶּנּוּ פַּר יוֹם כִּפּוּר וּמִמַּה שֶׁלֹּא לָמַד וְכוּ׳ כַּנִּזְכָּר, כִּי אֵין זֶה דֶּרֶךְ הַכָּתוּב, שֶׁעַל כָּל פָּנִים תִּהְיֶה צְרִיכָה לִלְמוֹד דָּבָר לְגוּפָהּ, שֶׁאִם לֹא הָיָה כַּוָּנַת ה׳ אֶלָּא לְגַלּוֹת עַל ״וְיָצָא״ כַּנִּזְכָּר הָיָה לוֹ לְפָרֵשׁ הַדָּבָר בִּמְקוֹמוֹ בְּפַר יוֹם כִּפּוּר.
פסוק ז:עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר, כִּי כֵּיוָן שֶׁדְּרָשָׁה זוֹ צוֹדֶקֶת כְּשֶׁנַּקְדִּים לְהַקְשׁוֹת לָמָּה נֶאֱמַר ״לִפְנֵי ה׳״ וְיִלָּמֵד מִ״וְיָצָא״, לָמָּה תִּדָּחֶה דְּרָשָׁה זוֹ מֵאִידָךְ, הִלְכָּךְ לָמְדִינַן תַּרְוַיְיהוּ.
פסוק יג:וְאִם כָּל עֲדַת וְגוֹ׳. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ ״עֲדַת״ – זוֹ סַנְהֶדְרִין, נֶאֱמַר כָּאן ״עֵדָה״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְכוּ׳ (במדבר לה:כד-כה), ״יִשְׂרָאֵל״ דָּרְשׁוּ הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, ״יִשְׁגּוּ״ יָכוֹל יִהְיוּ הַמְּיֻחָדִים חַיָּבִים עַל שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְנֶעְלַם״, אֵינָם חַיָּבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר. וְאָמְרוּ עוֹד: הוֹרוּ בֵּית דִּין וְעָשׂוּ יָכוֹל יִהְיוּ חַיָּבִין – תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַקָּהָל וְעָשׂוּ״, הַהוֹרָאָה בְּבֵית דִּין וְהַמַּעֲשֶׂה בַּקָּהָל, עַד כָּאן.
פסוק יג:וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְצֶה, שֶׁאִם יִשְׁגּוּ הָעֵדָה וְיִטְעוּ מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, גַּם סַנְהֶדְרֵי יִשְׂרָאֵל תּוֹרָתָם תִּהְיֶה נֶעֱלֶמֶת מֵהֶם, לְצַד שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחוּ עַל עֲדַת ה׳ לְיַשֵּׁר הַמַּעֲקַשִּׁים, כִּי הַחֵטְא יוֹלִיד חֵטְא אַחֵר, וְצֵא וּלְמַד (גיטין ס.) מֵהוֹרָאַת אַבַּיֵּי בְּלֹא נְטִילַת רְשׁוּת מֵרַבּוֹ שֶׁשָּׁגַג בְּאוֹתָהּ הוֹרָאָה וְהִרְגִּישׁ כִּי דֵּין גָּרְמָה, וְכִדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין (ה:).
פסוק כב:אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא. פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין כָּל שֶׁאֵין חַיָּבִין בֵּית דִּין וְעָשָׂה הוּא חַיָּב שָׂעִיר, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ״ם (הלכות שגגות טו:ח).
פסוק כג:אוֹ הוֹדַע. אָמְרוֹ ״אוֹ״, לְצַד שֶׁקָּדַם וְאָמַר ״וְאָשֵׁם״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים ד:כג) מְלַמֵּד שֶׁמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי אִם נִסְתַּפֵּק, לָזֶה אָמַר ״אוֹ הוֹדַע״ פֵּרוּשׁ אִם הוֹדַע אֵלָיו וַדַּאי.
פסוק כז:וְאִם נֶפֶשׁ וְגוֹ׳. אָמַר וְאִם בְּוָא״ו לְהוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן מַה שֶׁרָשַׁם מֵהַדִּינִים בְּפָרָשָׁה זוֹ, שֶׁאֵין בָּהֶם נֶגְדִּיּוּת לְהָאָמוּר בְּמַה שֶׁלְּפָנֶיהָ.
פסוק כז:מֵעַם הָאָרֶץ. דָּרְשׁוּ רַזַ״ל (הוריות יא.) לְמַעֵט כֹּהֵן מָשִׁיחַ בְּשִׁגְגָתוֹ בְּלֹא הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁלֹּא יָבִיא אֲפִלּוּ שְׂעִירָה. גַּם מ״ם שֶׁל ״מֵעַם״ אָמְרוּ לְמַעֵט נָשִׂיא בְּהֵיכָא שֶׁאָכַל חֲצִי זַיִת וְהוּא הֶדְיוֹט וַחֲצִי זַיִת וְהוּא מֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא כִּשְׂבָּה. פֵּרוּשׁ, מִתְּחִלָּה דּוֹרֵשׁ ״עַם הָאָרֶץ״ שֶׁהוּא לְאַפּוֹקֵי הַגָּדוֹל וּמְיֻחָד שֶׁבָּהֶם שֶׁהוּא כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, וּדְרָשָׁא זוֹ הָיְתָה נִדְרֶשֶׁת הֲגַם שֶׁהָיָה אוֹמֵר ״בְּעַם הָאָרֶץ״, וּמֵאָמְרוֹ ״מֵעַם״ חָזַר וְחִלֵּק גַּם חֵלֶק מֵהַהֶדְיוֹט, וּכְגוֹן הֶדְיוֹט שֶׁאָכַל חֲצִי זַיִת וְנִתְמַנָּה וְהִשְׁלִימוֹ, שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא.
פסוק כז:בַּעֲשׂוֹתָהּ. לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, וְדָרְשׁוּ מִמֶּנָּה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים מִעוּט וְרִבּוּי: מִעוּט – שֶׁאִם עָשָׂה עַל פִּי הוֹרָאַת בֵּית דִּין פָּטוּר, דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אָמִינָא מַה שֶׁקָּבַע הַכָּתוּב פַּר הַקָּהָל אֵינוֹ אֶלָּא עַל בֵּית דִּין שֶׁהָיוּ סִבָּה בְּהוֹרָאָתָם לַחֲטֹא, אֲבָל הָעוֹשִׂים כְּדִינָם עוֹמְדִים לְהָבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, קָא מַשְׁמַע לָן דְּדַוְקָא הַתּוֹלֶה בְּעַצְמוֹ. רִבּוּי – שֶׁאִם תָּלָה בְּבֵית דִּין, פֵּרוּשׁ שֶׁהוֹרוּ בְּבֵית דִּין וְעָשָׂה עַל פִּיהֶם, אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁטָּעוּ אֵינוֹ נִפְטָר מִצַּד הוֹרָאָתָם וְחַיָּב בִּשְׂעִירָה אוֹ כִּשְׂבָּה, הֲגַם שֶׁיָּבִיאוּ בֵּית דִּין פַּר הַחַטָּאת כְּמִשְׁפָּטוֹ. הָרִבּוּי רָמוּז בְּתֵבַת ״בַּעֲשׂוֹת״, וְהַמִּעוּט בְּדִקְדּוּק ״בַּעֲשׂוֹתָהּ״, מַשְׁמַע בַּעֲשׂוֹת אוֹתָהּ וְלֹא אַחֶרֶת, וּבָזֶה תָּבִין שְׁתֵּי בָּרַיְתוֹת בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים עַל נָכוֹן.
פסוק לב:וְאִם כֶּבֶשׂ וְגוֹ׳ עַד וְנִסְלַח לוֹ. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לְחַלְּקָם לִשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר לְמַעְלָה ״וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים וְגוֹ׳ אוֹ כִשְׂבָּה תְמִימָה״ וְגוֹ׳ וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב כָּל הַפָּרָשָׁה. וְנִרְאֶה כִּי חִלְּקָם הַכָּתוּב לַטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (תורת כהנים ג) בְּפָרָשַׁת וְאִם עֵז, שֶׁבָּא לְרַבּוֹת אַלְיָה בְּחַטָּאת מִן הַכִּשְׂבָּה, לָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּכִשְׂבָּה ״כַּאֲשֶׁר יוּרַם חֵלֶב הַכֶּשֶׂב״, וּבִשְׂעִירָה אָמַר ״וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר״. וַחֲדָא בְּשַׁלְמֵי נְדָבָה וַחֲדָא בְּחַטָּאת חוֹבָה.
פסוק לב:גַּם רוֹאַנִי שֶׁיֵּשׁ חִדּוּשׁ בְּכָל הָאָמוּר, אָמְרוֹ וְסָמַךְ דָּרְשׁוּ רַזַ״ל (תורת כהנים הכא) שֶׁבָּא לְלַמֵּד עַל חַטַּאת נָזִיר וְחַטַּאת מְצוֹרָע שֶׁטְּעוּנִין סְמִיכָה. וְאָמְרוֹ וְשָׁחַט אוֹתָהּ לְחַטָּאת דָּרְשׁוּ (זבחים ז.) שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה שְׁחִיטָה לְשֵׁם חַטָּאת, וּפְרָט זֶה לֹא נִרְמַז בְּפָרָשַׁת שְׂעִירָה וּמִכָּאן אַתָּה לָמֵד לִשְׁנֵיהֶם. וְאָמְרוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר וְגוֹ׳ אָמְרוּ בִּזְבָחִים (זבחים מח:) בְּפֶרֶק אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן: חַטָּאת מְנָלַן דְּבָעְיָא צָפוֹן, דִּכְתִיב ״וְשָׁחַט הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעוֹלָה״, אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה, לְעִכּוּבָא מְנָלַן, דִּכְתִיב ״בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעוֹלָה״ וְגוֹ׳, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁהֻצְרְכוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים. וְשָׁם בַּשַּׁ״ס הֶעֱלָה שֶׁלְּמֵדִין לְכָל הַחַטָּאוֹת לְמִצְוָה. וְאָמְרוֹ (תורת כהנים כאן) מִדַּם הַחַטָּאת דָּרְשׁוּ שֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל דָּמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת, וְכֵן בְּכָל מַה שֶׁכָּפַל יֵשׁ בּוֹ חִדּוּשׁ מִשְׁפָּט, וְלָזֶה חַלְקִינְּהוּ קְרָא לְלַמֵּד חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים וְכוּ׳.
