פסוק ב:נפש. לרבות את הגרים ואת העבדים.
(תו"כ)
פסוק ב:מצות ה'. על מצות ה' מביא חטאת ואינו מביא חטאת על מצות המלך ועל מצות ב"ד.
(שם)
פסוק ב:אשר לא תעשינה, יכול מדכתיב מצות ה' אפילו מצות עשה בכלל, ת"ל אשר לא תעשינה, הרי זו ל"ת.
(שם)
פסוק ב:ועשה מאחת מהנה. תניא, ר' יוסי אומר, ועשה מאחת מהנה, פעמים שחייב אחת על כולן ופעמים שחייבים על כל אחת ואחת, אחת על כולן – שגגת שבת וזדון מלאכות, אחת על כל אחת ואחת – זדון שבת ושגנת מלאכות .
(שבת ע' א')
פסוק ב:מאחת מהנה. הנה אבות, מהנה תולדות [שנת ע' א'].
פסוק ב:מאחת מהנה. יכול אינו חייב עד שיכתוב כל השם, עד שיארוג כל הבגד ת"ל מאחת, אי מאחת יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת אפילו לא ארג אלא חוט אחד ת"ל (פ' י"ג) אחת, הא כיצד, אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת .
(שם ק"ג ב')
פסוק ג:אם הכהן. [פתח בנפש יחיד וסיים בכהן משיח, לומר לך] משיח כיחיד, מה יחיד אם אכל בהוראת ב"ד פטור אף כהן משיח אם אכל בהוראת ב"ד פטור .
(ירושלמי הוריות פ"ב ה"א)
פסוק ג:אם הכהן המשיח. ת"ר כהן למעט מלך, משיח למעט מרובה בבגדים, הכהן המשיח זה כהן גדול שאין משיח על גביו, יצא משוח מלחמה שיש משיח על גביו .
(הוריות י"ב א')
פסוק ג:אם הכהן המשיח יחטא. חטא עד שלא נתמנה ואח"כ נתמנה הרי הוא כהדיוט, דכתיב אם הכהן המשיח יחטא – פרט לקודמות .
(שם י' א')
פסוק ג:לאשמת העם. מלמד שהמשיח כצבור, מה צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, כך משיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה .
(שם ז' א')
פסוק ג:לאשמת העם. מלמד שהמשיח כצבור, מה צבור אין חייבים עד שיורו ב"ד לבטל מקצת ולקיים מקצת, כך משיח אינו חייב עד שיורה לבטל מקצת ולקיים מקצת .
(הוריות י"ב ב')
פסוק ג:לאשמת העם. מלמד שהמשיח בצבור, מה צבור אין חייבין עד שיורו ב"ד בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף משיח אינו חייב עד שיורה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת .
(שם ח' א')
פסוק ג:והקריב על חטאתו. ת"ר, והקריב על חטאתו אשר חטא, מלמד שמביא פר על חטאתו משעבר, מכאן לכהן משיח שחטא ועבר ממשיחתו או עבר ממשיחתו ואח"כ חטא מביא פר .
(שם י' א')
פסוק ג:אשר חטא. ת"ר, יכול אם הורה ועשו אחריו בהוראתו יהא חייב, ת"ל והקריב על חטאתו אשר חטא, על מה שחטא הוא מביא ואין מביא על מה שחטאו אחרים .
(שם ז' א')
פסוק ג:אשר חטא. ת"ר, הורה עם הצבור ועשה עם הצבור יכול יביא פר לעצמו, ת"ל והקריב על חטאתו אשר חטא, חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו, חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור .
(שם שם)
פסוק ג:ופר בן בקר. אי פר יכול זק ת"ל בן, אי בן יכול קטן ת"ל פר הא כיצד בן שלש שנים.
(תו"כ)
פסוק ד: והביא את הפר. [והביא אותו לא נאמר אלא והביא את הפר] מלמד שפר הוא מביא ולא קרבן אחר חלופיו.
(שם)
פסוק ה:ולקח הכהן. ולהלן נאמר (ס"פ משפטים) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות מה להלן בכלי אף כאן בכלי.
(שם)
פסוק ה:מדם הפר. נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול, שנאמר ולקח הכהן המשיח מדם הפר – דם מהפר יקבלנו .
(זבחים כ"ה א')
פסוק ה:מדם הפר. ת"ר, ולקח הכהן המשיח מדם הפר, מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית .
(שם שם)
פסוק ה:מדם הפר. א"ר יהודה אמר שמואל, השוחט צריך שיגביה סכין למעלה, שנאמר ולקח מדם הפר ולא מדם הפר ודבר אחר .
(זבחים כ"ה ב')
פסוק ה:מדם הפר. אמר ר' זירא אמר רבי, הצורם אוזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול, שנאמר ולקח מדם הפר – פר שהיה כבר .
(שם שם ב')
פסוק ה:והביא אותו. מה ת"ל אותו, למעט קרבנו למצוה. יחידית שלא יכנס דמו לפנים .
(ירושלמי הוריות פ"ב ה"ד)
פסוק ה:והביא אותו. הכשר ולא הפסול.
(תו"כ)
פסוק ו:וטבל. וטבל ולא מספג .
(זבחים צ"ג ב')
פסוק ו:את אצבעו. את – להכשיר אמין שבאצבע .
(שם מ' ב')
פסוק ו:את אצבעו. נאמר כאן אצבעו ונאמר אצבעו במצורע (י"ד ט"ז), מה אצבעו האמור במצורע המיומנת שבימין אף אצבעו האמור כאן המיומנת שבימין .
(תו"כ)
פסוק ו:בדם. עד שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו .
(זבחים צ"ג ב')
פסוק ו:והזה, [והזה כהן משיח למעוטי הדיוטות] .
(קדושין ל"ו ב')
פסוק ו:והזה. והזה ולא מטיף ולא זורק.
(תו"כ)
פסוק ו:והזה מן הדם. [מה ת"ל מן הדם] מן הדם שבענין למעוטי שירים שבאצבע .
(זבחים צ"ג ב')
פסוק ו:שבע פעמים. שבע פעמים ולא שבע טיפין .
(תו"כ)
פסוק ו:שבע פעמים. שיהיה מונה שבע פעמים ולא אחת ושבע [כדרך שמונה ביוה"כ].
(שם)
פסוק ו:את פני פרכת הקודש. תנא דבי ר' ישמעאל, מפני מה נאמר פרכת הקודש בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור (פ' י"ז), משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם מעוטה סרחה פמליא שלו מתקיימת ואם רובה סרחה אין פמליא שלו מתקיימת .
(זבחים מ"א ב')
פסוק ו:את פני פרכת הקודש. תנא חזקיה, מפני מה נאמר פרכת הקודש בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור (פ' י"ז) ללמד שכל מקום שיש משיח יש ארון וכל מקום שאין משיח אין ארון .
(ירושלמי תענית פ"א ה"ב)
פסוק ז:לפני ה'. מה ת"ל, א"ר נחמיה, ללמדך שמזבח לפני ה' ואין כהן לפני ה', הא כיצד, עומד חוץ למזבח ומזה .
(יומא נ"ח ב')
פסוק ז:אשר באהל מועד. מה ת"ל והלא כבר כתיב לפני ה' אלא ללמדך שאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה .
(זבחים מ' א')
פסוק ז:ואת כל דם הפר. אמר רב יהודה אמר רב, השוחט צריך שיקבל כל דמו של פר, דכתיב ואת כל דם הפר ישפוך, ואעפ"י דהא בשירים כתיב, אם אינו ענין לשירים דהא ליתנהו לכולה דם תנהו ענין בקבלה .
(שם כ"ה א')
פסוק ז:דם הפר. מה ת"ל הפר – לימד על פר יוהכ"פ שטעון מתן דמים ליסוד .
(שם נ"ב א')
פסוק ז:ישפך. ישפך ולא יטיף ולא יזה ולא יזרק.
(תו"כ)
פסוק ז:ישפך אל יסוד מזבח. אגגו דיסוד .
(זבחים נ"ב א')
פסוק ז:אל יסוד מזבח העולה. ת"ר, יסוד מזבח העולה ולא יסוד מזבח הפנימי, אל יסוד מזבח העולה – אין לו יסוד לפנימי עצמו, אל יסוד מזבח העולה – תן יסוד למזבח של עולה [שם נ"א א']
פסוק ז:אשר פתח אהל מועד. שירי הדם [של חטאות הפנימיות] היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החצון, מאי טעמא, דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד – ההוא דפגע ברישא .
(שם שם)
פסוק ח:חלב פר החטאת. [ואת כל חלבו לא נאמר אלא ואת כל חלב פר החטאת], לרבות חלב פר יום הכפורים ושעירי עובדי כוכבים לשתי הכליות וליותרת הכבד ולכל האמור בענין.
(תו"כ)
פסוק ח:ירים ממנו. [מהו ממנו], שלא ינתח בשר קודם שיטול אימורין .
(מנחות ע"ז ב')
פסוק ט:ואת שתי הכליות. תנא דבי ר' ישמעאל, מפני מה נאמרו יותרת ושתי הכליות בפר כהן משיח ולא נאמרו בפר העלם דבר של צבור (פ' י"ט), משל למלך בשר ודם שזעם על אוהבו ומיעט בסרחונו מפני חיבתו .
(זבחים מ"א ב')
פסוק ט:כאשר יורם וגו'. וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה אלא מקיש פר כהן משיח לשור זבח השלמים, מה שור זבח השלמים עד שיהיו מחשבותיו ומעשיו על מזבח החיצון אף פר כהן משיח כן .
(שם מ"ד ב')
פסוק ט:כאשר יורם וגו'. וכי מה למדנו משור זבח השלטים מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח, כה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים יש בו מעילה .
(חולין קי"ז א')
פסוק יא:על ראשו. יכול ישרפנו שלם, הרי אני דן, נאמר כאן ראשו וכרעיו ונאמר בעולה (א' ח' ט') ראשו וכרעיו, מה להלן ע"י נתוח אף כאן ע"י נתוח .
(זבחים ג' א')
פסוק יא:וקרבו ופרשו. יכול כמו בעולה ע"י הפשט אף כאן ע"י הפשט, ת"ל וקרבו ופרשו, כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו .
(שם שם)
פסוק יא:וקרבו ופרשו. וסמיך ליה והוציא, מלמד שמוציאו שלם .
(שם שם)
פסוק יב:והוציא את כל הפר. מלמד שמוציא את כולו .
(יומא ג' א')
פסוק יב:אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות, או אינו אלא חוץ למחנה אחת, כשהוא אומר בפר העדה (פ' כ"א) והוציא את הפר אל מחוץ למחנה, שאין צריך לומר שהרי כבר נאמר שם ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון, אלא ליתן לו מחנה שניה, וכשהוא אומר בדשן (פ' צו) מחוץ למחנה שאין צריך לומר שהרי כבר נאמר כאן על שפך הדשן ישרף, אלא ליתן לו מחנה שלישית .
(זבחים ק"ה ב')
פסוק יב:אל שפך הדשן. [מה ת"ל הדשן], ללמדך שיהא שם דשן, שיקדים לשם דשן .
(שם ק"ו א')
פסוק יב:ושרף אותו. הכשר ולא הפסול .
(תו"כ)
פסוק יב:על עצים. אפילו קש וגבבא .
(שם)
פסוק יב:על עצים באש. באש ולא בסיד רותח ולא בגפסים רותח .
(פסחים ע"ה א')
פסוק יב:ישרף. מה ת"ל, ללמדך שישרף אע"פ שאין שם דשן ואע"פ שהצית האור ברובו .
(שם שם)
פסוק יג:ואם כל עדת ישראל. יכול בעדה [של צבור] הכתוב מדבר, הרי אני דן, נאמר כאן עדה ונאמר להלן [(פ' מסעי) ושפטו העדה והצילו העדה] מה עדה האמורה להלן ב"ד אף עדה האמורה כאן ב"ד, יכול בב"ד של כ"ג, ת"ל עדת ישראל, העדה המיוחדת שבישראל, זאיזו זו, זו סנהדרי גדולה .
(תו"כ)
פסוק יג:כל עדת ישראל. מאי כל עדת, הכי קאמר, אי איכא כולו סנהדרין הוי הוראה ואי לא – לא הוי הוראה .
(הוריות ג' ב')
פסוק יג:עדת ישראל. היה בסנהדרין אחד שאינו ראוי להוראה הרי זה פטור, מאי טעמא, נאמר כאן עדה ונאמר להלן [(פ' מסעי) ושפטו העדה, והצילו העדה], מה להלן כולם ראוים להוראה אף כאן כולם ראוים להוראה .
(הוריות ד' ב')
פסוק יג:עדת ישראל. הורו ב"ד ועשה שבט אחד על פיהם חייב אותו השבט , ואין חייבין אלא על הוראת ב"ד הגדול בלבד, שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו, עדת ישראל ולא עדת השבט .
(שם ה' א')
פסוק יג:ישגו ונעלם. מלמד שאין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה [שם ז' ב']
פסוק יג:ונעלם דבר. ת"ר, ונעלם דבר ולא שתעקר המצוה כולה, מאי טעמא, כתיב הכא דבר וכתיב בזקן ממרא דבר (פ' שופטים) כי יפלא ממך דבר, לא תסור מן הדבר, מה התם מן הדבר ולא כל הדבר אף כאן דבר ולא כל הדבר .
(שם ד' א')
פסוק יג:מעיני הקהל. בית דין עם הקהל [שם ה' א']
פסוק יג:מעיני הקהל. ארבע קהלי כתיבי , [חד לגופיה], וחד לחייב על כל קהל וקהל וחד להוראה שתלויה בב"ד ומעשה בקהל וחד לגרירה .
(הוריות ה' א')
פסוק יג:מעיני הקהל ועשו. יכול הורו ב"ד ועשו ב"ד חייבין, ת"ל הקהל ועשו, מעשה תלוי בקהל והוראה בב"ר [שם שם]
פסוק יג:ואשמו. אין חייבין על עשה ועל ל"ת שבמקדש מאי טעמא, נאמר כאן ואשמו ונאמר בחטאת יחיד ואשם (פ' כ"ז), מה התם בחטאת קבועה אף כאן בחטאת קבועה .
(שם ח' ב')
פסוק יג:ואשמו. מלמד כשם שהפרעין מן היחיד כך נפרעים מן הצבור.
(תו"כ)
פסוק יד:ונודעה החטאת. ת"ר, ידעו הקהל שהורו ב"ד וטעו מה הורו יכול יהיו חייבין, ת"ל ונודעה החטאת ולא שיודעו החוטאים .
(הוריות ה' א')
פסוק יד:ונודעה החטאת. ב"ד שנסתפק להם אם שגגו בהוראה או לא, אין מביאין אשם תלוי, שנאמר ונודעה החטאת – אין חייבין עד שיתודעו [רמב"ם פי"ב ה"ב משגגות].
פסוק יד:אשר חטאו עליה. אין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, מאי טעמא, נאמר כאן עליה ונאמר להלן (פ' אחרי) לגלות ערותה עליה, מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת .
(הוריות ח' א')
פסוק יד:והקריבו הקהל. חטא שבט אחר מביא ג"כ פר, מאי טעמא, שבט אחד נמי אקרי קהל, וכן הוא אומר (ד"ה ב' כ"ו) ויעמד יהושפט בקהל יהודה .
(שם ה' ב')
פסוק טו:וסמכו זקני העדה. תניא, ר' שמעון אומר סמיכת זקנים בשלשה, מאי טעמא, זקני שנים ואין ב"ד שקול, מוסיפים עליהם עוד אחד .
(סנהדרין י"ג ב')
פסוק טו:זקני העדה. המיוחדין שבעדה .
(שם שם)
פסוק טו:את ידיהם. ידי כל אחד ואחד .
(ירושלמי הוריות פ"א ה"ח)
פסוק טו:על ראש הפר. מה ת"ל הפר – ללמד פר טעון סמיכה ואין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה .
(מנחות צ"ב א')
פסוק כ:ועשה לפר וגו'. מה ת"ל, אלא לפר זה פר יוהכ"פ. כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח, החטאת אלו שעירי ע"ז, יכול שאני מרבה אף שעירי הרגלים ושעירי ר"ח ת"ל כן יעשה לו .
(זבחים ל"ט ב')
פסוק כ:כאשר עשה. וכי מה בא זה ללמד אלא לכפול בהזאתו ושאם חיסר אחת מכל המתנות לא עשה כלום ואין לי אלא מתן שבע שמעכבת בכל מקום, מתן ארבע מניין, ת"ל כן יעשה .
(זבחים ל"ט א')
פסוק כ:וכפר. כל היום כשר לודוי הפר, מאי טעמא, נאמר כאן כפרה ונאמר כפרה ביוהכ"פ, מה כפרה דיוהכ"פ ביממא הוא דכתיב כי ביום הזה יכפר, אף כפרה שבכאן יממא הוא .
(מגילה כ' ב')
פסוק כ:ונסלח להם. [מה ת"ל וכפר ונסלח], וכפר אעפ"י שלא סמך, ונסלח אעפ"י שלא נתן שיריים .
(זבחים ל"ט א')
פסוק כא:את הפר הראשון. מה ת"ל הראשון – שיהא ראשון לפר העדה, מכאן שאם פר המשיח ופר העדה עומדים להקריב – פר המשיח קודם .
(הוריות י"ג א')
פסוק כא:חטאת הקהל הוא. חטאת הקהל – הרי זה בנין אב לבל חטאות הקהל שישרפו. הוא – להוציא שעירי רגלים שאעפ"י שחטאת הקהל הם אין נשרפים, מאי טעמא, לפי שאין באים על עבירת מצוה ידועה.
(תו"כ)
פסוק כב:אשר נשיא. מהו לשון אשר, אמר ר' יוחנן בן זכאי, אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו .
(הוריות י' ב')
פסוק כב:אשר נשיא יחטא. ת"ר, אשר נשיא יחטא יכול גזירה ת"ל (פ' ג') אם הכהן המשיח יחטא, מה התם לכשיחטא אף הבא לכשיחטא .
(שם שם א')
פסוק כב:אשר נשיא יחטא. הנשיא שעבר מגדולתו ואח"כ חטא הרי הוא כהדיוט, דכתיב אשר נשיא יחטא, כשהוא נשיא אין כשהוא הדיוט לא .
(הוריות י' א')
פסוק כב:אשר נשיא יחטא. פרט לנשיא שנצטרע, שנאמר (מלכים ב ט״ו:ה׳) וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית .
(שם שם)
פסוק כב:אשר נשיא יחטא. חטא ער שלא נתמנה ואח"כ נתמנה הרי הוא כהדיוט, דכתיב אשר נשיא יחטא – פרט לקודמות .
(שם שם)
פסוק כב:אשר נשיא יחטא. ת"ר, יכול נשיא שבט ת"ל מכל מצות ה' אלהיו, ובמלך הוא אומר (פ' שופטים) למען ילמד ליראה את ה' אלהיו, מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו אף נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו, ואיזה הוא – זה מלך .
(שם י"א א')
פסוק כב:מכל מצות ה'. כתיב הכא ועשה אחת מכל מצות ה', וכתיב בצבור (פ' י"ג) ועשו אחת מכל מצות ה' וגו', מה צבור אין חייבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף נשיא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת .
(שם ח' א')
פסוק כב:בשגגה ואשם. השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו. אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו, מכאן שאין מקבלין קרבנות מן המומר .
(הוריות ח' א')
פסוק כג:או הודע אליו. ת"ר, או הורע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים, יכול אפילו אם אינו מכחישן ת"ל או הודע אליו מכל מקום .
(כריתות י"א ב')
פסוק כג:אשר חטא בה. עד שיודע לו במה חטא .
(שם י"ט א')
פסוק כד:על ראש השעיר. מה ת"ל השעיר – לרבות שעיר נחשון לסמיכה .
(מנחות צ"ב ב')
פסוק כד:ושחט אותו. מה ת"ל אותו – אותו בצפון ואין השוחט בצפון, אלא המקבל בצפון, אותו בצפון ואין שעיר נחשון בצפון .
(זבחים מ"ח ב')
פסוק כד:ושחט אותו. אותו ולא תמורתו, ולהלן (פ' ל"ג) הוא אומר ושחט אותה, אותה ולא חלופה ולא ולדה.
(תו"כ)
פסוק כד:במקום אשר וגו'. במקום אשר ישחט את העולה – והיכן הוא, בצפון .
(זבחים מ"ח ב')
פסוק כד:חטאת הוא. חטאת נאמר בה הוא, בשחיטה, לומר לך, לשמה כשרה שלא לשמה פסולה .
(שם י' ב')
פסוק כד:חטאת הוא. מה ת"ל, ללמד שיהיו כל מעשיה לשם חטאת.
(תו"כ)
פסוק כה:ולקח הכהן. ואי אתא קוף ורמי להו אידיה בעי למישקל זימנא אחריתא .
(זבחים י"ד א')
פסוק כה:ולקח הכהן. וסמיך ליה ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה, ש"מ דגם קבלת דם חטאת בעי צפון, מקבל עצמו מנלן, אמר קרא ולקח – לו יקח .
(שם מ"ה א')
פסוק כה:מדם החטאת. מכאן דבעינן קבלה לשם חטאת .
(שם ח' א')
פסוק כה:באצבעו. ת"ר, באצבעו ולקח, מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין, באצבעו ונתן, מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין .
(שם כ"ד א')
פסוק כה:על קרנת. קרנת קרנת קרנות – הרי כאן ארבע, שלש למצוה ואחת לעכב .
(שם ל"ז ב')
פסוק כה:ואת דמו ישפך. תניא, מניין לחטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מתנה אחת מזה ומתנה אחת מזה שכולן נשפכין ליסוד, ת"ל (פ' ל') ואת כל דמה ישפך, יכול נתן ארבע מתנות מכוס אחד יהיו כולן נשפכין ליסוד, ת"ל ואת דמו ישפך, הא כיצד, הוא נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה .
(זבחים ל"ד ב')
פסוק כה:אל יסוד מזבח העולה. שירי הדם [של חטאות חצוניות] היה שופך על יסוד דרומי, דאמר קרא אל יסוד מזבח זה יסוד דרומית, או אינו אלא יסוד מערבית, אמרת, ילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל, מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו, ואיזה זה, זה יסוד מערבי, אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו, ואיזה זה, זה יסוד דרומי .
(יומא נ"ט א)
פסוק כו:כחלב זבח השלמים. מה התם (ג', ג' – ד') חלב תותב קרום ונקלף ושתי הכליות ויותרת אף הכא כן [תו"כ]
פסוק כו:וכפר. הני תלתא זימני וכפר למאי אתו , חד אעפ"י שלא נתן אלא שלש מתנות, חד אעפ"י שלא נתן אלא שתים וחד אעפ"י שלא נתן אלא אחת .
(זבחים ל"ח א')
פסוק כו:וכפר עליו. אמר רבא, חטאת ששחטה על מי שמחויב עולה כשרה, מאי טעמא, וכפר עליו כתיב, עליו ולא על חבירו, חבירו דומיא דידיה, במחויב כפרה כמותו .
(שם ז' א')
פסוק כו:וכפר עליו. אמר רב, חטאת ששחטה לשם מת כשרה, מאי טעמא [וכפר עליו כתיב], ואין כפרה למתים .
(שם ט' ב')
פסוק כו:וכפר עליו. עליו ללמד שלא יכפר לשנים כאחד ושיהיה כהן מכפר על ידי עצמו.
(תו"כ)
פסוק כו:וכפר עליו הכהן מחטאתו. שתהא כפרה לשם חטאת, מכאן דבעינן זריקה לשמה .
(זבחים ח' א')
פסוק כו:ונסלח לו. אין משיירים לו ליוהכ"פ, [תו"כ]
פסוק כז:ואם נפש. אין היחיד חייב קרבן חטאת אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, דכתיב ואם נפש וילמד תחתון מעליון .
(הוריות ח' א')
פסוק כז:נפש אחת תחטא. שלש לשונות יחיד כתיבי כאן , חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי זה יכול וזה יכול, וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד .
(שבת צ"ג א')
פסוק כז:מעם הארץ. פרט למומר שאין מקבלין קרבנות ממנו .
(הוריות ב' א')
פסוק כז:מעם הארץ. פרט לכהן משיח, פרט לנשיא .
(שם י"א א')
פסוק כז:מעם הארץ. יכול מדכתיב נפש אחת אינו חייב אלא יחיד שעשה ולא שנים ושלשה שעשו, ת"ל מעם הארץ אפילו הם מרובים ואפילו רוב הקהל ואעפ"י שב"ד מביאין עליהם פר.
(תו"כ)
פסוק כז:בעשותה. ת"ר בעשותה כולה ולא מקצתה, מכאן לשנים שהוציאו משא לרשות הרבים בשבת שהם פטורים .
(שבת צ"ג א')
פסוק כח:או הודע. הני שלש ידיעות גבי יחיד גבי נשיא וגבי צבור למה לי אם אינו ענין לגופייהו תנהו ענין היכי דנתודע לו לבתר יוהכ"פ דמייתי חטאת .
(כריתות כ"ו ב')
פסוק כח:והביא קרבנו. המפרש חטאתו ומת לא יביאנו בנו אחריו, דאמר קרא והביא קרבנו, בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו .
(שם כ"ז ב')
פסוק כח:קרבנו על חטאתו. המפריש חטאתו לא יביאנו מחטא על חטא, שנאמר והביא קרבנו על חטאתו – שיהא קרבנו לשם חטאתו .
(שם שם)
פסוק כח:על חטאתו אשר חטא. אתמר, אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני, א"ר יוחנן, חייב שתים, מאי טעמא דכתיב על חטאתו והביא .
(שבת ע"א ב')
פסוק כח:שעירת עזים. ובחטאת עבודת כוכבים הוא אומר (פ' שלח) תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, מה התם עז בת שנתה אף הכא עז בת שנתה.
(תו"כ)
פסוק כט:במקום העולה. והיכן עולה נשחטת בצפון, שמע מינה חטאת בעי צפון, ואין לי אלא למצות, לעכב, מניין, ת"ל (פ' כ"ד) ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה .
(זבחים מ"ח א')
פסוק לב:ואם כבש. ר' שמעון אומר, כבשים קודמין לעזים בכל מקום, יכול מפני שהם מובחרין מהם ת"ל ואם כבש יביא קרבנו לחטאת, מלמד ששניהם שקולים .
(כריתות כ"ח א')
פסוק לב:ואם כבש יביא. ת"ר, מניין למקדיש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה קיימת והרי שתיהן עומדות, מניין שיביא איזו שירצה, ת"ל ואם כבש יביא קרבנו לחטאת יכול יביא שתיהן, ת"ל יביאנה – אחת ולא שתים .
(תמורה ט"ו א')
פסוק לג:ושחט אותה לחטאת. לשם אותה חטאת, אבל אם שחט חטאת חלב לשם חטאת דם או לשם חטאת אחר פסולה .
(זבחים ט' ב')