פסוק ג:אֱמֹר אֲלֵהֶם. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״אֲלֵהֶם״ – אֵלּוּ הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הַר סִינַי, עַד כָּאן. הֻקְשָׁה לָהֶם יִתּוּר ״אֱמֹר אֲלֵהֶם״, אִם עַל הָאֲמוּרִים בְּסָמוּךְ שֶׁהֵם הַכֹּהֲנִים, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁעֲלֵיהֶם הִתְחִיל לְדַבֵּר וְזֶה גְּמַר הַמִּצְוָה שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר בָּהּ. וְאִם עַל יִשְׂרָאֵל, הֲלֹא לֹא הֻזְכְּרוּ בְּסָמוּךְ לָזֶה! אָמַר עַל הָעוֹמְדִים בְּהַר סִינַי, כִּי שָׁם נִזְדַּוְּגָה אֻמָּה לֵאלֹהֶיהָ, וּכְשֶׁיְּדַבֵּר סְתָם, הַדָּבָר מוּבָן שֶׁעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר. וּכְפִי זֶה הֲרֵי עֹנֶשׁ זֶה הוּא גַּם לְיִשְׂרָאֵל. וְאִם תֹּאמַר, אִם כֵּן לָמָּה בְּכָל הַתּוֹרָה מַזְכִּיר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל פְּרָט וּפְרָט וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״דַּבֵּר אֲלֵהֶם״? כְּבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה ב:ה) מָשָׁל לְמִי שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן חָבִיב וְתָמִיד זִכְרוֹנוֹ בְּפִיו: ״אֱכֹל בְּנִי״, ״שְׁתֵה בְּנִי״. כְּמוֹ כֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל עָרֵב עָלָיו זִכְרוֹנָם בְּפִיו. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לִדְרֹשׁ דָּרְשִׁינַן.
פסוק ד:מִזֶּרַע אַהֲרֹן. הֻצְרַךְ לְהַזְכִּירָם פַּעַם שְׁנִיָּה, לוֹמַר שֶׁהֵם דַּוְקָא הוּא שֶׁיֶּשְׁנָם בְּהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, אֲבָל קָדָשִׁים שֶׁאוֹכְלִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם (הַשְּׁלָמִים) [מַעֲשֵׂר שֵׁנִי] אֵין צְרִיכִים הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, כָּךְ דָּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים.
פסוק ד:וְאָמְרוֹ וְהוּא צָרוּעַ, דָּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵין לִי אֶלָּא זַרְעוֹ, עַצְמוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהוּא״ וְגוֹמֵר, עַד כָּאן. הִנֵּה בְּדִין זֶה אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק (ויקרא כא:ז) ״אִישׁ מִזַּרְעֲךָ״, כִּי ה׳ יִשְׁמֹר, לְצַד שֶׁיֵּשׁ כָּאן גַּם כֵּן ״אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע״, וְאַהֲרֹן מָצִינוּ שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מֵאִשְׁתּוֹ, וְאִם לֹא הָיָה אוֹמֵר ״וְהוּא״ הָיָה מָקוֹם לוֹמַר שֶׁאַהֲרֹן יֹאכַל הַקֳּדָשִׁים בְּטֻמְאָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהוּא״. וְכֵיוָן שֶׁנִּתְרַבָּה אַהֲרֹן נִתְרַבּוּ גַּם כֵּן בָּנָיו, וּמֵעַתָּה פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר ״אִישׁ מִזַּרְעֲךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם״ וְלֹא נִתְרַבָּה אַהֲרֹן, אֱמוֹר מֵעַתָּה שֶׁאֵינוֹ בִּכְלָל, וְהוּא מִטַּעַם שֶׁהוּא מֻבְטָח שֶׁיִּשְׁמְרֵהוּ ה׳ לוֹ וּלְבָנָיו שֶׁלֹּא יִפּוֹל בָּהֶם מוּם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי.
פסוק יב:וּבַת כֹּהֵן וְגוֹ׳ הִיא וְגוֹ׳. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ מִעוּט ״הִיא״ לְאִמָּהּ, שֶׁאִמָּהּ אוֹכֶלֶת מִצִּדָּהּ, הֲגַם שֶׁהִיא אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, וַאֲפִלּוּ נִתְאַלְמְנָה אִמָּהּ.
פסוק יב:וְרָאִיתִי לְהָעִיר לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם בְּרֶמֶז גָּדוֹל אֲשֶׁר רָמְזָה פָּרָשָׁה זוֹ. דַּע כִּי אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צג.) שֶׁעַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַדְרָגָתָם לְמַעְלָה מֵהַדְרָגַת הַמַּלְאָכִים. וְאָמְרוּ עוֹד (זוהר ח״ב קנה.) כִּי ה׳ בָּרָא אַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וּרְשׁוּמִים הֵמָּה בַּפָּסוּק (ישעיהו מג:ז) ״כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו״. לִכְבוֹדִי – עוֹלָם עֶלְיוֹן הַנִּקְרָא אֲצִילוּת, בְּרָאתִיו – הַנִּקְרָא עוֹלָם הַבְּרִיאָה, יְצַרְתִּיו – יְצִירָה, עֲשִׂיתִיו – עֲשִׂיָּה. עוֹד יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מָלֵא כָּל עוֹלָם וְעוֹלָם וְעַד מִתַּחַת עוֹלָם, דִּכְתִיב (דברים לב:ט) ״וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם״, וְאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ מֵאִיר בְּאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת, הוּא בְּסוֹד אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֵׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ הוּא, יוֹ״ד בְּעוֹלָם הָאֲצִילוּת, הֵ״א רִאשׁוֹנָה בְּעוֹלָם הַבְּרִיאָה וְכוּ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״ג ריח:) שֶׁחִיּוּנִית הַמִּתְנוֹעֵעַ בִּבְנֵי אֵל חַי הוּא מֵאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, דִּכְתִיב (דברים לג:כז) ״כִּי חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ״. גַּם קְרָאָם ה׳ בָּנָיו.
פסוק יב:עוֹד אָמְרוּ זַ״ל (זוהר ח״א פ:, צד:) כִּי בְּחִינוֹת הַחִיּוּנִי שֶׁבָּאָדָם יִתְיַחֵס אֵלָיו אַרְבָּעָה כִּנּוּיִים: יֵשׁ שֶׁיִּקָּרֵא נֶפֶשׁ, וְיֵשׁ שֶׁיִּקָּרֵא רוּחַ, וְיֵשׁ שֶׁיִּקָּרֵא נְשָׁמָה, וְיֵשׁ שֶׁיִּקָּרֵא חַיָּה, בְּסוֹד ״כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים״, וְתִקָּרֵא נְשָׁמָה לַנְּשָׁמָה. וְאָמְרוּ אַנְשֵׁי אֱמֶת כִּי בְּחִינָה הַבָּאָה מֵאוֹר עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, לְצַד הֱיוֹתוֹ מוּעָט וְאֵין בּוֹ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא מֵהַחִיּוּנִית הַמְּנַעֲנֵעַ, וְהוּא הוּא שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּמוּרְגָּשׁוֹת עוֹלָם הַזֶּה, וְעָשָׂה ה׳ כָּכָה לְסִבַּת הָעוֹלָם לִהְיוֹתוֹ גַּס, וְזוֹ תִּקָּרֵא נֶפֶשׁ. וְהַבָּא מֵאוֹר עוֹלַם הַיְּצִירָה, לְצַד הֱיוֹתוֹ עֶלְיוֹן מֵעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, הֶאָרָתָהּ גְּדוֹלָה וְתִקָּרֵא רוּחַ. וְהַבָּאָה מֵאוֹר עוֹלַם הַבְּרִיאָה תִּקָּרֵא נְשָׁמָה לְצַד הַדְרָגָתָהּ, וְהַבָּאָה מֵאוֹר עוֹלַם הָאֲצִילוּת תִּקָּרֵא נְשָׁמָה לַנְּשָׁמָה.
פסוק יב:וְהִנֵּה הָאָדוֹן ה׳ צְבָאוֹת עָשָׂה הִתְקַשְּׁרוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת רוּחָנִי וְגַשְׁמִי בְּאָדָם יָשָׁר, קָשַׁר כָּל הַגַּשְׁמִיּוּת וְכָל הָרוּחָנִיּוּת יַחַד. הַגַּשְׁמִיּוּת בָּנָה אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְשָׁם שָׂם לוֹ חֹק הָרוּחָנִיּוּת מִכָּל הָעוֹלָמוֹת. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי הַגַּשְׁמִיּוּת יִתְנַגֵּד לְחִבּוּר הָרוּחָנִי יוֹתֵר מֵהִתְנַגְּדוּת אֵשׁ וּמַיִם, לָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא בָּאָדָם מָכוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא חֵלֶק מוּעָט מֵהָרוּחָנִיּוּת וְהִשְׁרָה בְּתוֹכָהּ בְּחִינָה עֶלְיוֹנָה מִמֶּנָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת הָרוּחַ, וְנִמְצֵאת הַנֶּפֶשׁ מְמֻצַּעַת בֵּין הַגּוּף וּבֵין הָרוּחַ, כִּי אֵין הָרוּחַ עוֹמֵד בַּגֶּשֶׁם בְּלֹא אֶמְצָעִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, וּכְמוֹ כֵן הָרוּחַ מַמְצִיעַ בֵּין הַנֶּפֶשׁ וְהַנְּשָׁמָה, כִּי הַנֶּפֶשׁ בְּעֵרֶךְ הַנְּשָׁמָה שֶׁאוֹרָהּ רַב כַּגּוּף לְעֵרֶךְ הָרוּחַ, וְכֵן נְשָׁמָה מְמַצַּעַת בֵּין הָרוּחַ וּבֵין נְשָׁמָה לִנְשָׁמָה. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי הַנֶּפֶשׁ יְכוֹלָה עֲמֹד לְבַדָּהּ, וְהָרוּחַ בְּב׳, וְהַנְּשָׁמָה בְּג׳, וּנְשָׁמָה לִנְשָׁמָה בְּד׳.
פסוק יב:עוֹד אָמְרוּ יוֹדְעֵי דַעַת קָדוֹשׁ (זוהר ח״ב צד:) כִּי הִתְעַצְּמוּת הַשְּׁלֵמִים בְּאֶמְצָעוּת ״לֶקַח טוֹב״ אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ הַבּוֹרֵא הוּא לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה הַתַּחְתּוֹנָה לְמַדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ נֶפֶשׁ יַעֲלֶה לְמַדְרֵגַת רוּחַ, וְרוּחַ לְמַדְרֵגַת נְשָׁמָה, וּנְשָׁמָה לְמַדְרֵגַת נְשָׁמָה לִנְשָׁמָה, וְזוֹ הִיא תַּכְלִית סִבַּת בְּרִיאַת הָאָדָם, תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם.
פסוק יב:עוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַהַשָּׂגָה בְּהַעֲלָאָה זוֹ תְּסוֹבֵב שֶׁיִּשְׁלַח אָדָם יָדוֹ וְיֵהָנֶה כְּאָדָם הָעוֹשֶׂה בְּשֶׁלּוֹ, וְהוּא סוֹד (תהלים קכח:ב) ״יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ״, פֵּרוּשׁ הָאֹשֶׁר שֶׁלְּךָ וְהַטּוֹב שֶׁלְּךָ, וְהוּא מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ קֹדֶם בִּיאָתָהּ לָעוֹלָם הַזֶּה אוֹכֶלֶת כְּבַת בּוֹגֶרֶת, וּבַחֲזָרָתָהּ כְּבַת נְשׂוּאָה.
פסוק יב:עוֹד יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי כָּל אֲשֶׁר יָצַר וּבָרָא וְעָשָׂה ה׳, הַכֹּל עוֹמֵד לְמָזוֹן וּלְמִחְיָה מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן שֶׁאֵלָיו יִקָּרֵא עוֹלָם הָאֲצִילוּת, וְהוּא אוֹר הַיּוֹ״ד שֶׁבִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַמָּזוֹן הַהוּא יִקָּרֵא קֹדֶשׁ, וְהוּא מְקוֹר הַחַיּוּת וְהָאֹשֶׁר וְהַטּוֹב. וַהֲגַם כִּי כָל הַנִּבְרָאִים יוֹרֵד לָהֶם הַחַיּוּת, כִּי זוּלַת הַחַיּוּת אֵין נִבְרָא, וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ (נחמיה ט:ו) ״וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם״, עִם כָּל זֶה יִשְׁתַּנֶּה הַשֶּׁפַע בְּהִתְרַחֲקוּתוֹ, כַּאֲשֶׁר יִשְׁתַּנֶּה הַצּוֹמֵחַ מִן הָאָרֶץ כְּשֶׁמִּתְרַחֵק מֵהַיְּנִיקָה. וְעָשָׂה ה׳ כָּכָה לָתֵת לְכָל אֶחָד כְּפִי בְּחִינָתוֹ וּכְפִי אֲשֶׁר יַשִּׂיג בְּטַהֲרָתוֹ, גַּם לָאָרֶץ הַגַּשְׁמִית יִתֵּן לָהּ ה׳ מַיִם וְזֶהוּ שִׁפְעָהּ וְחַיּוּתָהּ וְהוֹלִידָה וְהִצְמִיחָה. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה גַּם כֵּן הוּא שֶׁפַע הַחִיּוּנִיּוּת שֶׁל הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת וּנְשָׁמוֹת לַנְּשָׁמוֹת כְּפִי בְּחִינָתָהּ, כִּי לֹא כָל הַנְּפָשׁוֹת בְּהַדְרָגָה אַחַת, וְלֹא כָל וְכוּ׳ שָׁווֹת וְכוּ׳, וְאֵין לְךָ נִבְרָא בֵּין בַּגַּשְׁמִיִּים בֵּין בָּרוּחָנִיִּים בֵּין בַּמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים בֵּין בַּנְּפָשׁוֹת רוּחוֹת (כֹּחוֹת) נְשָׁמוֹת נְשָׁמוֹת לַנְּשָׁמוֹת שֶׁאֵינָם צְרִיכִין לַשֶּׁפַע הַקָּדוֹשׁ, אֶלָּא כָּל אֶחָד כְּפִי שָׁרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ.
פסוק יב:עוֹד יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וְיֵשׁ שֶׁזּוֹכֶה לְשָׁלֹשׁ, וְיֵשׁ לִשְׁתַּיִם, וְיֵשׁ לְאַחַת, וּמִי שֶׁלֹּא זָכָה אֶלָּא בַּנֶּפֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָרוּחַ אֵין מַעֲשָׂיו מוֹעִילִים כְּלוּם, כִּי אֵין כֹּחַ בְּיָדוֹ לַהֲשִׁיבָהּ לְמַעְלָה, כִּי אֵין מַחֲזִיק בְּיָדוֹ לְהַטּוֹתָהּ אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת הָרוּחַ. אִם יִזְכֶּה לָרוּחַ בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים יַעֲלֶה הַנֶּפֶשׁ לְמַדְרֵגַת הָרוּחַ. וְדַע כִּי כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶנָּה לְמַדְרֵגַת הָרוּחַ הִנֵּה הוּא קְנָאָהּ בְּמַעֲשָׂיו וְנִקְרָא הוּא בַּעְלָהּ, וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ (משלי כג:ב) ״אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״, פֵּרוּשׁ, קְנָאָהּ וְהוּא שֶׁלּוֹ בְּאֶמְצָעוּת הַיְּגִיעָה, וְהַמּוּשָּׂג מֵהַיְּגִיעָה נַעֲשֶׂה הָרוּחַ בַּעַל נֶפֶשׁ כִּי עוֹלָה הִיא עִמּוֹ וְשָׁוִים הֵם בְּהַדְרָגָה וּמְקוֹם תַּחֲנוֹתוֹ תַּחֲנוֹתָהּ, מִפִּתּוֹ תֹּאכַל וּמִכּוֹסוֹ תִּשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִּשְׁכָּב. וְכֵן הָרוּחַ בְּעֵרֶךְ הַנְּשָׁמָה, וְהַנְּשָׁמָה בְּעֵרֶךְ נִשְׁמָתָהּ. וּקְנִיַּת מַדְרֵגַת בְּחִינוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הֲלֹא הוּא בְּאֶחָד מִשְּׁתֵּי סִבּוֹת: אוֹ מִצַּד הַמַּזְרִיעַ, כִּי הָאָב יַפְעִיל כֹּחַ עֶלְיוֹן בַּבֵּן כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת וַיְחִי (בראשית מט:ג) בְּפָסוּק ״רְאוּבֵן בְּכֹרִי״, אוֹ לְצַד הִתְעַצְּמוּת בְּאֶמְצָעוּת עֵסֶק הַתּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זוהר ח״ג צא:) בְּפָרָשַׁת ״שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד״, כִּי הָאָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיג מַה כְּפִי הִתְעַצְּמוּתוֹ בַּתּוֹרָה וְכוּ׳, אֲפִלּוּ יִהְיֶה בְּמַדְרֵגָה שֶׁאֵין לְמַטָּה מִמֶּנָּה, אִם יִטְרַח יַשִּׂיג הַדְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת כְּפִי שִׁעוּר הַיְּגִיעָה, יְעֻיַּן שָׁם דְּבָרָיו.
פסוק יב:עוֹד יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי הַמְּסֻבָּב מֵחֵטְא הָאָדָם גַּם כֵּן יִשְׁתַּנֶּה כְּפִי מַה שֶּׁהִיא בְּחִינַת הָאָדָם, כִּי אֵינוֹ דוֹמֶה פְּגָם אֲשֶׁר יְסוֹבֵב לַנֶּפֶשׁ כִּפְגָם הָרוּחַ וּשְׁאָר הַדְּרָגוֹת, כִּי פְּגָם הַנֶּפֶשׁ יְסוֹבֵב כִּלְיוֹנוֹ בְּסוֹד (יחזקאל יח:ד) ״הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת הִיא תָמוּת״, וּפְגָם הָרוּחַ אֲפִלּוּ לֹא יְסוֹבֵב אֶלָּא כְּתָמִים וּנְגָעִים יֵחָשֵׁב פְּגָם גָּדוֹל, וְלָזֶה יְצַוֶּה ה׳ עָלָיו ״וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ״ וְדָרְשׁוּ רַזַ״ל (שבת קנב:) תְּנָה לוֹ כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְךָ, שֶׁזּוּלַת זֶה נִדְבָּקִים בָּהּ סִרְכֵי הַטֻּמְאָה וִיסַבּוּהָ לִגְיוֹנֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְיִמְנָעוּהָ מִשּׁוּב אֶל מְקוֹמָהּ הָרִאשׁוֹן. וּפְגָם הַנְּשָׁמָה הֲגַם שֶׁלֹּא יַגִּיעָהּ כַּשִּׁעוּר הַנִּזְכָּר אֶלָּא יִפְחַת אוֹרָהּ מִמַּה שֶּׁהָיָה תְּכַסֵּהוּ כְּלִמָּה, כִּי הַכֹּל כְּפִי הַמְּבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. וּפְגָם נְשָׁמָה לַנְּשָׁמָה הֲגַם שֶׁלֹּא יַגִּיעַ עָלֶיהָ מֵהַפְּגָם וְלֹא הַפְחָתַת אוֹרָהּ אֶלָּא שֶׁיְּסוֹבֵב שֶׁתֵּצֵא מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּתִּקּוּנִים (תיקון ע׳) בְּסוֹד פָּסוּק ״לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן״ שֶׁמְּדַבֵּר הַכָּתוּב בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה לַנְּשָׁמָה וּכְשֶׁבָּא אָדָם לִידֵי חֵטְא מִסְתַּלֶּקֶת הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלֹּא יְאֻנֶּה לָהּ אָוֶן, וְסִלּוּקָהּ זֶה תַּקְפִּיד עָלָיו כְּפִי עֵרֶךְ מַעֲלָתָהּ, הָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִמְאַכְסֵן מֶלֶךְ בְּבֵיתוֹ וְחוֹזֵר בּוֹ וּמְגָרְשׁוֹ.
פסוק יב:וְאַחֲרֵי הוֹדִיעַ ה׳ אוֹתָנוּ כָּל הָאָמוּר, נוּכַל לוֹמַר כִּי הֵן הֵנָּה הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים בַּכְּתוּבִים. וְהִתְחִיל לוֹמַר וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ מְדַבֵּר בִּשְׁנֵי עִנְיְנֵי קֹדֶשׁ: בְּקֹדֶשׁ הַקָּרְבָּנוֹת, וּבַקֹּדֶשׁ הַנֶּעְלָם שֶׁהוּא שֶׁפַע הָרוּחָנִי מָזוֹן לִבְנֵי אֱלֹהִים.
פסוק יב:וְאָמַר תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לִרְמֹז אֶל הָרוּחַ וְאֶל הַנֶּפֶשׁ, כִּי הָרוּחַ הוּא תּוֹשַׁב כֹּהֵן, פֵּרוּשׁ, כִּי בּוֹ מוֹשַׁב הַנְּשָׁמָה הַנִּקְרֵאת כֹּהֵן שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, וְשָׂכִיר גַּם כֵּן הוּא הַנֶּפֶשׁ כִּי הוּא הַפּוֹעֵל כָּל מְלָאכוֹת הָאָדָם. שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אֵלּוּ הוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לֶאֱכֹל מֵהַמָּזוֹן הַנִּקְרָא קֹדֶשׁ לְצַד הֱיוֹתוֹ מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁכָּתַב הָרַשְׁבִּ״י (זוהר ח״ב קכא.) בַּהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ.
פסוק יב:וְאָמַר וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כֹּהֵן הִיא נְשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה תִּקָּרֵא כֹּהֵן. וְהִזְכִּירָהּ בִּלְשׁוֹן זָכָר לוֹמַר כִּי כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לְגָדֵר זֶה תִּקָּרֵא בְּמַדְרֵגַת זָכָר. ״כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ״ – כִּי בְּאֶמְצָעוּת כִּשְׁרוֹן מַעֲשֶׂיהָ קָנְתָה גַּם הַנֶּפֶשׁ וְהֶעֶלְתָה אוֹתָהּ לְמַדְרֵגָתָהּ וְתִקָּרֵא בַּעַל נֶפֶשׁ (משלי כג:ב).
פסוק יב:הוּא יֹאכַל בּוֹ. פֵּרוּשׁ, כִּי יִזְכֶּה לֵהָנוֹת גַּם הַנֶּפֶשׁ מִקֹּדֶשׁ, מַה שֶׁלֹּא הָיָה זֶה קֹדֶם עֲלִיָּתָהּ, וְאָמַר הַנֶּפֶשׁ וּמִכָּל שֶׁכֵּן הָרוּחַ שֶׁהוּא עֶלְיוֹן מִנֶּפֶשׁ.
פסוק יב:וְאָמְרוֹ וִילִיד בֵּיתוֹ, יְכַוֵּן אֶל נַפְשׁוֹת הַקְּדוּשָּׁה אֲשֶׁר נָפְלוּ מִזְּמַן קַדְמוֹן, וְהֵם מִתְבָּרְרִים בְּאֶמְצָעוּת כִּשְׁרוֹן מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב הוּא כְּאֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת לְהוֹצִיא נִיצוֹץ הַטּוֹב, וְיִתְיַחֲסוּ בְּשֵׁם יְלִידֵי הַנְּשָׁמָה הַמְבָרַרְתָּם, וְאָמַר הַכָּתוּב שֶׁגַּם הֵם יַעֲלוּ עִמָּהּ לֵיהָנוֹת מִקֹּדֶשׁ.
פסוק יב:וְאָמְרוֹ וּבַת כֹּהֵן – מְדַבֵּר הַכָּתוּב בַּנְּשָׁמָה שֶׁנִּפְגְּמָה וְנִטְמְאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ, שֶׁתַּפְסִיד הֲנָאַת הַקֹּדֶשׁ. וְהוּא אָמְרוֹ וּבַת כֹּהֵן שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה, כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר שֶׁהוּא סמא״ל שֶׁחָמְדָה מַטְעַמּוֹתָיו וַתִּזְנֶה אַחֲרָיו, ״הִיא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל״. דִּקְדֵּק לוֹמַר ״בִּתְרוּמַת״, לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ תְּרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל, תְּרֵי מִמֵּאָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַקֹּדֶשׁ עַצְמוֹ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״הִיא״ לִשְׁלֹל אַחֶרֶת הַבָּא מִשְׁפָּטָהּ בְּסָמוּךְ, דִּכְתִיב ״וּבַת״, וְזֶה הוּא עִנּוּי הַנֶּפֶשׁ כְּשֶׁיֶּחְסַר מְזוֹנָהּ הִיא נִשְׁפֶּלֶת וְנֶחְשָׁךְ אוֹרָהּ וְיָרַד הֲדָרָהּ רַחֲמָנָא לִיצְלַן.
פסוק יג:וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וְגוֹ׳. מְדַבֵּר הַכָּתוּב בִּבְחִינַת נְשָׁמָה לַנְּשָׁמָה שֶׁאֵין מַגִּיעָהּ דְּבֵקוּת הָרַע כָּל עִקָּר, אֶלָּא שֶׁהִיא בּוֹרַחַת וְהוֹלֶכֶת לָהּ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְהוּא מַה שֶׁנָּתַן טַעַם בְּבַת כֹּהֵן תְּלִישָׁא, לוֹמַר כִּי בְּחִינָה זוֹ מְעֻלָּה בְּיוֹתֵר, וְלָזֶה אֵין זָר אִתָּהּ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ״לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק״ וְגוֹ׳ (משלי יב:כא). וְקוֹרוֹתֶיהָ הֵם שֶׁתִּהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, אָמַר אַלְמָנָה כְּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ בַּעַל הַזָּן וּמְפַרְנְסָהּ, כְּמוֹ כֵן בַּעְלָהּ לֹא זָן וְלֹא מְפַרְנְסָהּ בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וּגְרוּשָׁה כִּי לְצַד שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ הָאָדָם לַעֲבֹר פִּי ה׳ – גֵּרְשָׁהּ מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וְזֶרַע אֵין לָהּ – שֶׁלֹּא עָשָׂה פֵּרוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַף עַל פִּי כֵן וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ וַחֲזָרָתָהּ הִיא לֶאֱכֹל מִשֻּׁלְחַן אָבִיהָ כִּימֵי נְעוּרֶיהָ שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בְּבוּשָׁה מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל, מַה שֶׁאֵין כֵּן נְשָׁמָה שֶׁהִשִּׂיגָה עֲשׂוֹת תּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁאוֹכֶלֶת יְגִיעָהּ כְּאָדָם הָאוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ.
פסוק יג:וְאָמְרוֹ וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ, נָתַן טַעַם לָמָּה אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם גַּם לַנְּשָׁמָה לְהַאֲכִילָהּ קֹדֶשׁ בְּתוֹרַת חֵן וָחֶסֶד, לָזֶה אָמַר הַטַּעַם הוּא ״וְכָל זָר״ וְגוֹ׳, וְלָזֶה נְשָׁמָה שֶׁנִּדְבַּק בָּהּ בְּחִינַת הָרַע הַנִּקְרָא זָר לֹא תֹאכַל, לְבַל יֹאכַל הַזָּר הַהוּא הַנִּדְבָּק בָּהּ:
פסוק יד:וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ. רַזַ״ל נֶחְלְקוּ בְּפֶרֶק ו׳ דִּתְרוּמוֹת: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הַקֹּדֶשׁ שֶׁאָכַל, עַד כָּאן. וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּין לוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי הַנְּתִינָה זוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נוֹתֵן הַקֹּדֶשׁ עַצְמוֹ, וּכְאִלּוּ לֹא אָכַל הַקֹּדֶשׁ.
פסוק טז:וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם וְגוֹמֵר. פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁלֹּא יִפְרְעוּ קֶרֶן וְחֹמֶשׁ יַגְדִּילוּ גֶּדֶר הָאָשָׁם שֶׁעָשׂוּ בְּשׁוֹגֵג לִקָּרֵא מֵזִיד שֶׁהוּא עָוֹן, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם לְתַקֵּן וְאֵינָם מְתַקְּנִין. וְהוּא אָמְרוֹ וְהִשִּׂיאוּ, פֵּרוּשׁ יְנַשְּׂאוּ אוֹתָם, פֵּרוּשׁ הֵם שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר עָוֹן אֶת שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא אַשְׁמָה. וְאָמְרוֹ בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם, פֵּרוּשׁ שֶׁיֵּחָשֵׁב לָהֶם מֵזִיד אֲכִילַת הַקֳּדָשִׁים שֶׁאָכְלוּ, לֹא הֲזָדַת מְנִיעַת הַפֵּרָעוֹן. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה:
