פסוק ג:אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ וְגֵו׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה כו׳. אַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ״י הִכְרִיחַ זֶה מִן יִתּוּר הַפְּסוּקִים, שֶׁהֲרֵי קִיּוּם הַמִּצְוֹת כְּבָר אָמוּר כו׳, מִכָּל מָקוֹם גַּם מִצַּד הַלָּשׁוֹן הַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר. וְהוּא, שֶׁדַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁלֹשָׁה חֲלֻקּוֹת בְּפָסוּק זֶה, אֲשֶׁר כְּנֶגְדָּם אָמַר שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים ״וְנָתַתִּי״. בְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה אָמַר ״אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ״, עַל הֶעָמֵל בַּתּוֹרָה וְקוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה חֹק וְלֹא יַעֲבֹר. וְעַל זֶה אָמַר לְשׁוֹן ״בְּחֻקּוֹתַי״, כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ עַל מִצְוֹת הַחֻקִּיּוֹת, כִּי לֹא מָצִינוּ בָּהֶם בְּכָל הַתּוֹרָה לְשׁוֹן הֲלִיכָה, כִּי לֹא נֶאֱמַר בְּכָל הַתּוֹרָה לְכוּ בְּחֻקּוֹתַי, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהֲלִיכָה זוֹ מְדַבֶּרֶת בְּדָבָר שֶׁאֵין הקב״ה מְצַוֶּה עָלָיו זוּלַת שֶׁהָאָדָם מֵעַצְמוֹ עוֹשֶׂה כֵן, וּבְעַל כָּרְחֲךָ תְּפָרְשׁוֹ עַל הַדָּבָר שֶׁהָאָדָם פּוֹעֵל בַּטֶּבַע, כִּי מִצַּד הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה הַדָּבָר לְטֶבַע שֵׁנִי, וְלֹא יִצְדַּק זֶה כִּי אִם בְּקוֹבֵעַ חֻקִּים וְעִתִּים לַתּוֹרָה, וְהוּא מַרְגִּיל עַצְמוֹ לָבֹא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּעֵת יָדוּעַ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה הַדָּבָר לְטֶבַע אֵצֶל הָרַגְלַיִם. וְזֶה כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ (רבה לה א) הָאוֹמֵר ״אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ״, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט נט): ״חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ״, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הקב״ה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיִיתִי מְחַשֵּׁב לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהָיוּ רַגְלַי מְבִיאוֹת אוֹתִי לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת כו׳. וְאֵין זֶה כִּי אִם מִצַּד שֶׁהָיָה קוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה חֹק וְלֹא יַעֲבֹר, עַד שֶׁרַגְלוֹהִי אִנּוּן עָרְבִין לְהוֹלִיכוֹ לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בְּלֹא כַּוָּנָה, כִּי כְּבָר הֻרְגְּלוּ בְּכָךְ. וְעַל כֵּן לֹא הָיָה מָקוֹם לְצַוּוֹת זֶה אֶל הָאָדָם, כִּי עַל הַדָּבָר הַנַּעֲשֶׂה בְּלֹא כַּוָּנָה לֹא יִפֹּל עָלָיו צִוּוּי, כִּי אֵין צִוּוּי לָרַגְלַיִם, אֶלָּא מְדַבֵּר בְּאִם שֶׁכָּךְ קָרָה שֶׁקָּבַע עִתִּים לַתּוֹרָה עַד שֶׁבְּאוֹתוֹ עֵת יֵלְכוּ רַגְלָיו מֵעַצְמָם בְּאוֹתוֹ עֵת אֲשֶׁר נִקְרָא חֹק, וְעַל זֶה אָמַר ״אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ״. וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר ״וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם״, כִּי כְּנֶגֶד הַקּוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה אָמַר שֶׁזֶּה שְׂכָרוֹ שֶׁיָּבֹאוּ הַגְּשָׁמִים בְּעִתָּם, וּכְאָמְרוּ רז״ל (תענית ז:) אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים כִּי אִם בַּעֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י יח): ״בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה״.
פסוק ג:וְאוּלַי שֶׁמִּטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּמַתַּן תּוֹרָה ״אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי״ (תהלים סח ט), לְהוֹרוֹת שֶׁבִּזְכוּת לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם, יֵרֵד הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח (אבות ג כא), וּבִזְכוּת הַחֹק, דְּהַיְנוּ קְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה, יֵרְדוּ הַגְּשָׁמִים בְּעִתָּם. וּמָה שֶׁאָמַר ״וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ״, הַיְנוּ הַתַּכְלִית הַיּוֹצֵא מִן הַלִּמּוּד, כִּי הוּא הַמֵּבִיא לִידֵי שְׁמִירַת הַמִּצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. וְעַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה אָמַר ״וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ״, כִּי כָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר פֶּן וְאַל אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה (עירובין צו.). ״וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם״, הַיְנוּ מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּמִדְּלָא קָאָמַר תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם, לָמָּה לֵהּ לְמִכְתַּב ״אוֹתָם״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁרָצָה לוֹמַר שֶׁמִּצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה, כִּי זֶה הַמְּכֻוָּן מִן מִלַּת ״אוֹתָם״.
פסוק ג:וְאַחַר כָּךְ פֵּרַט שָׂכָר שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה, כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה הָרָמוּז בְּ״אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ״ אָמַר ״וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם״, לֹא אָמַר סְתָם גְּשָׁמִים, לְפִי שֶׁעַכְשָׁיו לֹא רָצָה לְיַעֵד שְׂכַר הַתַּלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁזֶּה הַדָּבָר כְּבָר יָדוּעַ שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין בִּזְכוּת הַתּוֹרָה וּכְבָר הֵמָּה גִּשְׁמֵיכֶם, זוּלַת שֶׁעַכְשָׁיו נוֹסַף דָּבָר שֶׁאוֹתָן גְּשָׁמִים שֶׁהֵם כְּבָר גִשְׁמֵיכֶם וּמְיֻעָדִים לָכֶם, עַכְשָׁיו אֶתֵּן אוֹתָם בְּעִתָּם בִּזְכוּת ״אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ״, וּבַדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר. ״וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ״, כִּי אִם יֵשׁ תּוֹרָה יֵשׁ קֶמַח. וְאֵין פֵּרוּשׁ ״יְבוּלָהּ״ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹבִיל לָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ״, דְּאִם כֵּן מַאי רְבוּתֵיהּ, אֶלָּא לְקַמָּן דָּרַשׁ רַשִׁ״י מִן יִתּוּר לָשׁוֹן שֶׁל ״אֶת״ כִּי כָל ״אֶת״ לְרַבּוֹת בָּא, וּמְרַבֶּה שֶׁאֲפִלּוּ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹבִיל לָהּ לֹא תִּתֵּן. אֲבָל כָּאן לֹא נֶאֱמַר ״אֶת״, וְאִם כֵּן הַכֹּל בִּכְלַל יְבוּלָהּ. וְרָצָה לוֹמַר מַה שֶּׁדַּרְכָּהּ לְהוֹבִיל לְךָ לְבֵיתְךָ, דְּאִם לֹא כֵן לָמָּה לֹא נֶאֱמַר כָּאן ״אֶת״ כְּמוֹ לְקַמָּן, אֶלָּא כָּאן פֵּרוּשׁוֹ מַה שֶּׁדַּרְכָּהּ לְהוֹבִיל, וּלְקַמָּן מִיִּתּוּר שֶׁל ״אֶת״ דָּרְשִׁינַן אַף מַה שֶּׁאַתָּה מוֹבִיל לָהּ. ״וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע״. לֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״לָכֶם״ כִּי הַלֶּחֶם מִן הַמֻּכְרָחוֹת יִהְיֶה לָכֶם, אֲבָל הַיַּיִן מִן הַמּוֹתָרוֹת אֵינוֹ לָכֶם לַהֲנָאַתְכֶם כִּי אִם לְשֵׁם מִצְוָה יִהְיֶה. ״וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע״. לָמֶ״ד שֶׁל לָשֹׂבַע מוֹרֶה שֶׁלֹּא יֹאכַל עַד שֶׁיִּשְׂבַּע לְגַמְרֵי אֶלָּא יִפְחוֹת מִכְּדֵי שְׂבִיעָתוֹ קְצָת, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ הָרוֹפְאִים, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לָבוֹא לִידֵי שְׂבִיעָה. ״וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם״. לָמֶ״ד שֶׁל ״לָבֶטַח״ מוֹרָה שֶׁהַשְּׂבִיעָה גּוֹרֶמֶת אֶל הַבֶּטַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמז יד): ״הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ״, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב״מ נט.) אָמְרוּ: כַּד מִשְׁלַם שַׁעֲרָא מִכַּדָּא נְקִישׁ וְאָתֵי תִּגְרָא.
פסוק ג:וְאַחַר כָּךְ יִעֵד שָׂכָר שֶׁל ״וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ״, דְּהַיְנוּ מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְאָמַר ״וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דב״ר ד ד): שְׁמוֹר נֵרִי שֶׁבְּיָדְךָ וַאֲנִי אֶשְׁמוֹר נֵרְךָ שֶׁבְּיָדִי. וּסְתָם שְׁמִירָה הִיא לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת דָּבָר רָע הַמַּזִּיק, וְאִם תִּהְיֶה נִשְׁמָר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת הַדְּבָרִים הַמַּזִּיקִים לְךָ גַּם אֲנִי אֶשְׁמוֹר נֵרְךָ מִכָּל דָּבָר מַזִּיק, וִיהִי נָא שָׁלוֹם בְּחֵילְךָ. ״וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר״ וְגוֹ׳. מִפְּנֵי שֶׁכָּל שְׁמִירַת מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה הוּא בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, כָּךְ הַשְּׁמִירָה מִן הַחֶרֶב וְחַיָּה רָעָה הוּא בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב״, רוֹצֶה לוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁתִּרְדְּפֵם מִכָּל מָקוֹם אֵין צֹרֶךְ לָזֶה לְרָדְפָם בְּקוּם וַעֲשֵׂה אֶלָּא בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, מֵעַצְמָם יִפְּלוּ אֶל הַחֶרֶב. וּמַה שֶּׁאָמַר ״וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה״ וְגוֹ׳, שֶׁאֵין הַחֶשְׁבּוֹן מְכֻוָּן, אָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁמִּתְּחִלָּה קוֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס מוֹרַאֲכֶם בִּלְבָבָם יִרְדְּפוּ חֲמִשָּׁה מֵאָה, וְאַחַר זֶה שֶׁהָאוֹיְבִים רוֹאִים שֶׁחֲמִשָּׁה יִרְדְּפוּ מֵאָה אָז יִכָּנֵס מוֹרֶךְ גָּדוֹל בְּלֵב הָאוֹיְבִים, וְיֶחֱלַשׁ כֹּחָם עַד שֶׁמֵּאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ, וְאַחַר כָּךְ יוֹסִיף מוֹרֶךְ גָּדוֹל עֲלֵיהֶם וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם מֵעַצְמָם, אֲפִלּוּ בְּלֹא רְדִיפָה כְּלָל.
פסוק ג:וּמִן ״וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם״ הִתְחִיל לְיַעֵד שְׂכַר קִיּוּם מִצְוֹת עֲשֵׂה הַנַּעֲשִׂים בַּיָּדַיִם מַמָּשׁ, עַל כֵּן אֶתֵּן מִשְׁכָּנִי, דְּהַיְנוּ הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, כִּי בּוֹ נֶאֱמַר ״מִקְּדָשׁ ה׳ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ״, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ כּוֹנְנוֹ בַּיָּדַיִם מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (טו יז). ״וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם״, וְהוּא לְשׁוֹן פְּלִיטָה כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. לֹא תַּחְשְׁבוּ כְּשֶׁאַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁתִּהְיוּ נִדְחִים וְנִפְלָטִים מִשָּׁם כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ, מִכָּל מָקוֹם אֲצַמְצֵם שְׁכִינָתִי בֵּינֵיכֶם בְּאֹפֶן שֶׁנָּדוּר יַחַד בְּמָדוֹר אֶחָד אַף אִם הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּהוּ, וְלֹא תִהְיוּ נִפְלָטִים מִשָּׁם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם״ מַמָּשׁ, וְלֹא תַּחְשְׁבוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה נַפְשִׁי אֲשֶׁר נָתַתִּי בָכֶם אֶת הַשְּׁכִינָה תִּגְעַל אֶתְכֶם וְתַחְשׁוֹק לְהִתְדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה, עַל כֵּן אָמַר ״וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם״. וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר בְּדֶרֶךְ אַחֵר.
פסוק ט:וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם. וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן. בְּרִית הָיוּ צְרִיכִין עַל הַתְּבוּאָה שֶׁל שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְהַיּוֹבֵל שֶׁלֹּא תִּרְקַב כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י עַל הַבְּרִית שֶׁל נֹחַ (בראשית ו יח), לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן״, מִשְּׁנֵי שָׁנִים.
פסוק ט:וְעַל צַד הָרֶמֶז אָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁיִּקְרֶה בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים שֶׁאֶכְרוֹת עִמָּכֶם בְּרִית חֲדָשָׁה, מִכָּל מָקוֹם גַּם הַבְּרִית הַיָּשָׁן לֹא תּוּפַר אֶלָּא יִהְיֶה טָפֵל וְהַבְּרִית חֲדָשָׁה עִקָּר, וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה כג ז-ח): ״וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה׳ אֲשֶׁר הֶעֱלָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי אִם חַי ה׳ אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא מִכָּל הָאֲרָצוֹת״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יב:): לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם לְגַמְרֵי, אֶלָּא יִהְיֶה טָפֵל וְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת עִקָּר, כִּי נִסֵּי מִצְרַיִם יִהְיוּ טָפֵל אֶל הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה׳ לֶעָתִיד כְּשֶׁיִּכְרוֹת בְּרִית חֲדָשָׁה עִם יִשְׂרָאֵל. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב שֶׁנִּרְאוּ דְּבָרָיו כְּסוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁאָמַר ״וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ״, כִּי ״וְיָשָׁן״ מַשְׁמָע שֶׁקּוֹדֶם שֶׁנַּעֲשֶׂה יָשָׁן נוֹשָׁן תּוֹצִיאוּ.
פסוק ט:וּבַעֲבוּר שֶׁהִזְכִּיר רֶמֶז עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה, חָזַר וְהִזְכִּיר רֶמֶז שֶׁלֹּא יִכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֹרֶךְ הַגָּלוּת, בְּאָמְרוֹ ״וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם״, כִּי מִשְׁכָּן הַיְינוּ מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, שֶׁנִּקְרָא מִשְׁכָּן לְפִי שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן בַּעֲוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּבְנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִתֵּן מַשְׁכּוֹן בְּחוֹבוֹ אֵין הַבַּעַל חוֹב גּוֹבֶה נְפָשׁוֹת. כָּךְ נָתַן ה׳ לְיִשְׂרָאֵל הַמִּשְׁכָּן כְּדֵי לְמַשְׁכְּנוֹ אִם יֶחֶטְאוּ וִיכַלֶּה חֲמָתוֹ בְּעֵצִים וַאֲבָנִים, וְעַל יְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָקוֹם לִגְבּוֹת חוֹבוֹ בְּמִקַּרְקְעֵי, ״לֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר לֹא אֶצְטָרֵךְ לִקְבֹּעַ אֶת קֹבְעָיו נֶפֶשׁ (ע״פ משלי כב כג). וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּקְּלָלוֹת ״וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם״, הַיְינוּ שֶׁאִם גַּם אַחַר הַחֻרְבָּן לֹא תִקְחוּ מוּסָר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר תְּחִלָּה ״וְשָׁבַרְתִּי גְּאוֹן עֻזְּכֶם״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאַחַר כָּךְ כְּתִיב ״וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי״ וְגוֹ׳, וְעַל זֶה אָמַר, אַחַר שֶׁכְּבָר חָרַב גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְשׁוּב אֵין לִי מָקוֹם לִגְבּוֹת חוֹבִי כִּי אִם מִן הַנְּפָשׁוֹת, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם״. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם״ (כו מד), הַיְינוּ דַּוְקָא גִּעוּל שֶׁל כִּלָּיוֹן לֹא יִגְעָלֵם, אֲבָל סְתָם גִּעוּל נְפָשׁוֹת יִהְיֶה אִם גַּם אַחַר הַחֻרְבָּן לֹא יִוָּסְרוּ.
פסוק יב:וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן עֵדֶן כוּ׳. דַּעְתּוֹ לְסַלֵּק מֵעַל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה כָּל טוֹעֵן וּמְעַרְעֵר הָאוֹמֵר יֵשׁ לִי מָקוֹם לָלוּן וְלוֹמַר, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִזְכַּר בַּתּוֹרָה עִקַּר הַשָּׂכָר לַנְּשָׁמָה, אִם כֵּן וַדַּאי אֵין כֹּחַ בְּמִצְווֹת אֵלּוּ לְהַנְחִיל עוֹשֵׂיהֶם הַשָּׂכָר הַנַּפְשִׁי לָעוֹלָם הַבָּא, וְתַכְלִית עֲשִׂיָּתָם אֵינוֹ כִּי אִם לְקַבֵּל הַשָּׂכָר בָּעוֹלָם הַזֶּה הָאָחוּז בְּחַבְלֵי בּוּז. וּכְבָר נִתְעוֹרְרוּ עַל סָפֵק זֶה שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים, וּבָאוּ בְּהֶתֵּר סָפֵק זֶה שִׁבְעָה דֵּעוֹת, זְכָרָם מַהֲרִי״א בְּחִבּוּרוֹ וְהֶאֱרִיךְ בָּהֶם, וַאֲנִי בָּאתִי לְקַצֵּר בְּכָל הַיְכֹלֶת וּלְסַדְּרָם פֹּה כְּדֵי לְהַסְתִים פִּי דֹּבְרֵי עָתָק עַל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.
פסוק יב:הַדֵּעָה הָאַחַת, הוּא דַּעַת הָרַמְבָּ״ם, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַיִּעוּדִים אֵינָן עִקַּר הַשָּׂכָר, וְכָל הָרָעוֹת וְהַטּוֹבוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ כָּאן בְּפָרָשָׁה זוֹ הֵם מְדַבְּרִים מֵעִנְיַן הֲסָרַת הַמּוֹנְעִים לְבַד, וְרָצָה לוֹמַר שֶׁאִם תִּשְׁמוֹר מִצְווֹתַי אָסִיר מִמְּךָ כָּל מוֹנְעִים, כְּמִלְחָמוֹת וָחֳלָאִים וְרָעָב וְיָגוֹן, בְּאֹפֶן שֶׁתּוּכַל לַעֲבֹד אֶת ה׳ בְּלֹא שׁוּם מוֹנֵעַ. אֲבָל עִקַּר הַשָּׂכָר שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ נִזְכָּר כָּאן, כְּדֵי שֶׁיַּעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ לִשְׁמָהּ, וְלֹא מֵחֲמַת הַשָּׂכָר הַהוּא אוֹ מִיִּרְאַת הָעֹנֶשׁ, עַיֵּן בְּסֵפֶר הַמַּדָּע (הלכות תשובה ט א).
פסוק יב:הַדֵּעָה הַשְּׁנִיָּה, הוּא דַּעַת הָראב״ע, בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ (לב לט) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה לַכֹּל וְלֹא לְאֶחָד לְבַדּוֹ, וְדִבְרֵי הָעוֹלָם הַבָּא לֹא יְבִינוֹ אֶחָד מֵאֶלֶף כִּי עָמֹק הוּא, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְדַעְתּוֹ, לְפִי שֶׁקָּשֶׁה לְצַיֵּר אוֹתוֹ שָׂכָר, כִּי הַגַּשְׁמִי לֹא יַשִּׂיג עִנְיַן הָרוּחָנִי, עַל כֵּן הֶעֱלִימָה הַתּוֹרָה דָּבָר עָמֹק זֶה מִן הֶהָמוֹן מֵרֹב קֹצֶר דַּעְתָּם.
פסוק יב:הַדֵּעָה הַשְּׁלִישִׁית, הוּא דַּעַת רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי הַזָּקֵן, זְכָרוֹ הָראב״ע פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ וְנָטָה לִדְבָרָיו, וְגַם הָרַמְבָּ״ן נָטָה לְדֵעָה זוֹ, וְהוּא, שֶׁכָּל הַיִּעוּדִים שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, שֶׁאֵין זֶה דָּבָר טִבְעִי שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂין הַמִּצְווֹת, וְיִכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הָאָרֶץ כְּשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא. אָמְנָם מַה שֶּׁתַּעֲלֶה הַנֶּפֶשׁ לִמְקוֹם חָצְבָּהּ, זֶהוּ דָּבָר טִבְעִי אֶל הַנְּשָׁמָה וְאֵין זֶה בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא. וְאַחַר שֶׁמָּצִינוּ בַּתּוֹרָה עֹנֶשׁ כָּרֵת אֶל הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת, שֶׁתִּהְיֶה נִכְרֶתֶת מִמְּקוֹם חָצְבָּהּ, מִזֶּה יֵשׁ לִלְמוֹד שֶׁאִם לֹא תֶּחֱטָא שֶׁתָּשׁוּב אֶל מְלוֹנָהּ, אֶל מָקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלָהּ בַּתְּחִלָּה. וְנִרְאֶה שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים לז לד) ״קַוֵּה אֶל ה׳ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ, בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה״, רָצָה לוֹמַר, בְּאוֹתוֹ כָּרֵת הַמְיֻעֶדֶת בַּתּוֹרָה לָרְשָׁעִים תִּרְאֶה כִּי יֵשׁ שָׂכָר נַפְשִׁי, שֶׁיְּרוֹמִמְךָ ה׳ לָרֶשֶׁת אֶרֶץ הַחַיִּים, כִּי תַּעֲלֶה הַנֶּפֶשׁ לִמְקוֹם חָצְבָּהּ, מִדְּאִצְטְרִיךְ לְהַכְרִית נֶפֶשׁ הָרְשָׁעִים מִשָּׁם.
פסוק יב:הַדֵּעָה הָרְבִיעִית הִיא, לְפִי שֶׁבַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ כָּל הָעוֹלָם מַכְחִישִׁים הַשְׁגָחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָיוּ טוֹעֲנִים שֶׁכָּל הַנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם הַכֹּל בְּהֶכְרֵחַ וְלֹא בְרָצוֹן, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַמֵּת פִּנַּת הַהַשְׁגָּחָה עַל יְדֵי יִעוּדִים אֵלּוּ אֲשֶׁר עֵינֵיהֶם הָרוֹאוֹת שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאוֹ מֻשְׁגָּח לְטוֹבָה בְּכָל הַהַשְׁגָּחוֹת הַלָּלוּ, וְאִלּוּ הָיָה מְיַעֵד לָהֶם הַשָּׂכָר הָרוּחָנִי עֲדַיִן יִשָּׁאֲרוּ בִּכְפִירָה זוֹ, כִּי הָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר יַרְחִיק עֵדָיו. וְעִקַּר דַּעַת זֶה הוּא דַּעַת רַבֵּינוּ נִסִּים בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, וְשָׁרְשָׁהּ בְּסֵפֶר הַכּוּזָרִי (מאמר ראשון קד-קו) כְּשֶׁאָמַר הַכּוּזָרִי אֶל הֶחָבֵר: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁיִּעוּדֵי זוּלַתְכֶם שְׁמֵנִים וּדְשֵׁנִים יוֹתֵר מִיִּעוּדֵיכֶם, הֱשִׁיבוֹ הֶחָבֵר: אֲבָל הֵם כֻּלָּם לְאַחַר הַמָּוֶת וְאֵין בַּחַיִּים מֵהֶם מְאוּמָה וְלֹא דָּבָר שֶׁיָּעִיד הַחוּשׁ עֲלֵיהֶם. אָמַר הַכּוּזָרִי: וְלֹא רָאִיתִי אֶחָד מֵהַמַּאֲמִינִים בַּיִּעוּדִים הָהֵם מִתְאַוִּים לִקְנוֹתָהּ מְהֵרָה, אֲבָל אִם הָיָה בְּיָדוֹ לְאַחֲרָם אֶלֶף שָׁנִים וְשֶׁהוּא יִשָּׁאֵר בִּזְכִירַת הַחַיִּים וּבְעֹל הָעוֹלָם הַזֶּה וְרֹב עִצְּבוֹנוֹ הָיָה בּוֹחֵר בָּזֶה עכ״ל. וְזֶה בֶּאֱמֶת תְּשׁוּבָה נִצַּחַת לוֹמַר שֶׁיִּעְדָה הַתּוֹרָה הַדָּבָר אֲשֶׁר בּוֹ הָאָדָם חָפֵץ מְאֹד.
פסוק יב:הַדֵּעָה הַחֲמִישִׁית הִיא, שֶׁקֹּדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיוּ עוֹבְדִים כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְהָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם עֲבוֹדוֹת מְיֻחָדוֹת כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ מֵהֶם הַבְּרָכָה בַּתְּבוּאוֹת וּלְהָבִיא גְּשָׁמִים בְּעִתָּם וּשְׁאָר הַצְלָחוֹת הַגּוּף. וּכְשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתּוֹרָה וּמְנָעָם מִן אוֹתָן עֲבוֹדוֹת הֻצְרַךְ לְהַבְטִיחָם שֶׁגַּם עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַתּוֹרָה יִזְכּוּ לְאוֹתָן יִעוּדִים, וְעַל יְדֵי עֲבוֹדוֹת הַכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת יֶחְסְרוּ כָּל אֵלֶּה. אֲבָל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא לֹא הֻצְרַךְ לְיַעֲדָם כִּי גַּם עַל יְדֵי אוֹתָן עֲבוֹדוֹת לֹא הָיוּ מֻבְטָחִים בּוֹ. וְזֶה דַּעַת רַב סְעַדְיָה בְּסֵפֶר הָאֱמוּנוֹת אֲשֶׁר לוֹ וְגַם בְּסֵפֶר מוֹרֶה נְבוּכִים חֵלֶק ג׳.
פסוק יב:הַדֵּעָה הַשִּׁשִּׁית הִיא, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם״, שֶׁזֶּהוּ דִּבּוּק הַשְּׁכִינָה אֶל יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהַנְּשָׁמָה נִסְתַּבְּכָה עִם הַחֹמֶר, קַל וָחֹמֶר שֶׁתִּהְיֶה דְּבֵקָה אֶל הַשְּׁכִינָה אַחַר הִפָּרְדָהּ מִן הַחֹמֶר. הִנֵּה כָּל מַה שֶׁיִּעֲדוּ הַדָּתוֹת הַמְזֻיָּפוֹת אַחַר הַמָּוֶת יִעֲדָה הַתּוֹרָה לָנוּ גַּם בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהַנְּבוּאָה הַמְּצוּיָה בֵּינֵינוּ תּוֹכִיחַ. וְזוֹ הַדֵּעָה תִּמְצָא גַּם כֵּן בִּתְשׁוּבַת הֶחָבֵר לְמֶלֶךְ הַכּוּזָרִי בְּסוֹף מַאֲמָר א׳ מִסִּפְרוֹ, וְהֶחֱזִיק בְּדֵעָה זוֹ רַבֵּינוּ נִסִּים בַּדְּרָשׁ הֶחָדָשׁ.
פסוק יב:הַדֵּעָה הַשְּׁבִיעִית הִיא, שֶׁכָּל הַיִעוּדִים הַנִּזְכָּרִים בַּתּוֹרָה הֵם לִכְלָלוּת הָאֻמָּה, כִּי הָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְיִעוּד הַגְּשָׁמִים וְהַתְּבוּאָה וְהַשָּׁלוֹם וְכַיּוֹצֵא בָהֶם יִהְיֶה לְכָל יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד. אֲבָל שָׂכָר הַנַּפְשִׁי לָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ לִכְלָלוּת הָאֻמָּה אֶלָּא כָּל אִישׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ נִדּוֹן שָׁם עַל פִּי מַעֲשָׂיו. וְנִרְמְזוּ בְּמִצְוֹת כִּבּוּד אָב וָאֵם וְשִׁלּוּחַ הַקֵּן לְכָל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל. וְדֵעָה זוֹ הִיא בְּסֵפֶר עִקָּרִים וּבָרַמְבַּ״ן פָּרָשַׁת עֵקֶב (יא יג) בְּפָסוּק ״בְּכָל לְבַבְכֶם״ עַיֵּן שָׁם. בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים אֵלּוּ יָנוּסוּ הַדּוֹבְרוֹת עָתָק עַל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, מִלְּבַד מַה שֶּׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ כַּמָּה גָּדְלָה חִבַּת ה׳ אֶל אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וְאִלּוּ הָיְתָה הַצְלָחָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה סוֹף הַצְלָחָתָם אִם כֵּן מַה יִּתְרוֹן הָיָה לְאַבְרָהָם עַל נִמְרוֹד הָרָשָׁע, כִּי זֶה מָלַךְ בַּכִּפָּה וְאַבְרָהָם הָיָה נָע וָנָד כָּל הַיָּמִים מִתְהַלֵּךְ מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל מִגּוֹי אֶל גּוֹי, וְכֵן יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לָהֶם מִן הַשָּׂכָר הָאֲמִתִּי, כִּי אִם זֶה הַשָּׂכָר הַמְיֻעָד לְזַרְעָם הוּא סוֹף שְׂכָרָם – מַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלָיו כִּי אַחֲרֵי מוֹתָם יִנְחֲלוּ זַרְעָם אֶת הָאָרֶץ וְהֵמָּה יָצְאוּ מִן הָעוֹלָם רֵיקָם מִכָּל עֲמָלָם? וַאֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל נוֹחֲלֵי הָאָרֶץ, מַה יִּתְרוֹן לָהֶם אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַשַּׁלְוָה עַל כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר צָלְחוּ וּמָלְכוּ בָעוֹלָם כְּמוֹתָם, וּמִקְצָתָם יוֹתֵר מֵהֵמָּה, אֵין זֶה כִּי אִם שֶׁרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים הוּא חֶלְקָם וְנַחֲלָתָם שֶׁל הָאָבוֹת וְשֶׁל כָּל תּוֹלְדוֹתֵיהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, כִּי תּוֹרָה אַחַת לְכֻלָּם.
פסוק יח:שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן שְׁלֹשָׁה פְעָמִים אָמַר ״עַל חַטֹּאתֵיכֶם״ וּפַעַם אַחַת הִכְנִיס בֵּינְתַיִם ״שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם״. וְיֵשׁ גַּם כֵּן שִׁנּוּי לָשׁוֹן בְּאַרְבַּע מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא הָיוּ עַל צַד הַקֶּרִי. וְנִרְאֶה שֶׁמִּתְּחִלָּה אָמַר ״שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם״ כְּנֶגֶד שֶׁבַע עֲוֹנוֹת שֶׁמָּנָה רַשִׁ״י, וְאָמַר שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַפֻּרְעָנִיּוֹת מְכֻוָּנִין מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה לְפִי שֶׁכָּל מִין בְּמִינוֹ דָּבֵק יוֹתֵר מִן מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, עַל כֵּן לֹא רָצָה ה׳ בְּחֶמְלָתוֹ שֶׁתִּהְיֶה הַמַּכָּה מִמִּין הַחֵטְא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּדְבַּק בָּהֶם הַמַּכָּה בְּחָזְקָה כְּשֶׁיִּמְצָא מִין אֶת מִינוֹ. אָמְנָם אַחַר כָּךְ אָמַר ״אִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי״ וְתֹאמְרוּ שֶׁוַּדַּאי מִקְרֶה הוּא לָכֶם וְלֹא יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹּאת, מִצַּד שֶׁאַתֶּם רוֹאִין שֶׁאֵין הַמַּכּוֹת מִמִּין הַחֵטְא, ״וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם״, מְכֻוָּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, לְמַעַן תַּאֲמִינוּ כִּי אֵין עָרוֹד מֵמִית אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית (ברכות לג.). ״וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ״, שֶׁתָּעִיזוּ פְּנֵיכֶם לוֹמַר עַל כָּל פָּנִים שֶׁמִּקְרֶה הוּא לָכֶם, וְלֹא יוֹעִיל זֶה שֶׁרָאִיתִי לְכַוֵּן הַמַּכּוֹת אֶל חַטֹּאתֵיכֶם, אָז ״וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי״, לְפִי שֶׁעַד עַכְשָׁיו עֲדַיִן לֹא עָזַבְתִּי אֶתְכֶם לְמִקְרִים, וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם בְּעַצְמִי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁהֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם (איוב לג כט) וְלֹא יוֹעִיל, מֵעַתָּה אֶעֱזוֹב אֶתְכֶם אֶל הַקֶּרִי, וְאָז יִהְיוּ בְּהֶכְרֵחַ הַמַּכּוֹת ״שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם״ וְלֹא ״כְּחַטֹּאתֵיכֶם״, כִּי אֵין הַמִּקְרֶה פּוֹעֵל בְּהַשְׁגָּחָה לְכַוֵּן הַמַּכּוֹת כְּנֶגֶד הַחֲטָאִים, וּמִסְפַּר שֶׁבַע גַּם כֵּן אֵינוֹ בְּהַשְׁגָּחָה רַק אִם כָּל שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת הַפּוֹעֲלִים בְּמִקְרֶה יִפְעֲלוּ בָּכֶם הָרָעוֹת, עַל כֵּן יִהְיוּ בְּמִסְפַּר שִׁבְעָה. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהִכֵּתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי״, אֵין זֶה מַכָּה בְּפֹעַל מַמָּשׁ אֶלָּא זוֹ הַמַּכָּה מִשֶּׁלִּי הִיא, שֶׁאֶעֱזוֹב אֶתְכֶם לְמִקְרֵי הַזְּמַן וְהֵמָּה יִפְעֲלוּ בָכֶם הָרָעוֹת בְּלִי חֶמְלָה, כִּי אֵין בַּמִּקְרֶה חֶמְלָה. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הַדָּבָר עֲדַיִן בְּסָפֵק, כִּי שֶׁמָּא הַמִּקְרֶה יִפְעַל בָּהֶם הַטּוֹבוֹת וְלֹא מִלְּתָא דִּפְסִיקָא הוּא. לְכָךְ אָמַר ״וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי״, וְתֹאמְרוּ עַל כָּל פָּנִים כִּי מִקְרֶה הוּא לָכֶם, ״וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי״, הוֹסִיף ״בַּחֲמַת״ כִּי אֵדַע לְכַוֵּן הַשָּׁעָה כְּשֶׁהַמַּעֲרָכָה בְּחֵמָה עַזָּה שְׁפוּכָה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן אַמְלִיךְ אוֹתָהּ עֲלֵיכֶם וְאָז תִּפְעַל בָּכֶם הָרָעוֹת וַדַּאי בְּלִי סָפֵק.
פסוק יט:וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָּׁה. וּמֹשֶׁה אָמַר בְּהֵפֶךְ זֶה: שְׁמֵיכֶם כַּנְּחֻשָּׁה וְאַרְצְכֶם כַּבַּרְזֶל (דברים כח כג). לְפִי שֶׁרֹב הַמְּפָרְשִׁים הִסְכִּימוּ שֶׁכָּל תּוֹכֵחָה זוֹ כְּנֶגֶד חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן, וְשֶׁבְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא כְּנֶגֶד חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי, וְיָדוּעַ שֶׁהַבַּרְזֶל קָשֶׁה מִן הַנְּחֹשֶׁת, וּבְבַיִת רִאשׁוֹן הָיָה עִקַּר חֶטְאָם לַשָּׁמַיִם עַל יְדֵי שֶׁעָבְדוּ לְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מד יח): ״וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם״, עַל כֵּן יִהְיוּ הַשָּׁמַיִם קָשִׁים לָהֶם מִן הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כ כז): ״יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ״, כִּי גַּם הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם עַל הָאָרֶץ. אֲבָל בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְהָיְתָה עִקַּר רָעָתָם בָּאָרֶץ עַל יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם וּמְרִיבָה שֶׁהָיְתָה בֵּינֵיהֶם, וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ כְּמוֹ בְּדוֹר הַמַּבּוּל, עַל כֵּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ קָשָׁה לָהֶם יוֹתֵר מִן הַשָּׁמַיִם.
פסוק לו:וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף. הָדָא הוּא דִּכְתִיב: ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״, כִּי זֶה מְדַבֵּר בְּפֵרוּד לְבָבוֹת הַמָּצוּי בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבְּכָל הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם״, כְּמִזְרֶה שֶׁאֵין אַחַת דְּבוּקָה בַּחֲבֶרְתָּהּ כָּךְ יִשְׂרָאֵל גַּם בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם הֵם מְפֹרָדִים אִישׁ מֵעַל אָחִיו, אַף עַל פִּי שֶׁמִּדֶּרֶךְ הַגּוֹלִים לְנַחֵם זֶה אֶת זֶה, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָם כָּךְ, שֶׁהֵם מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים אַף בִּהְיוֹתָם בַּגּוֹלָה וְכָל אֶחָד דּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ בְּחֶזְקַת הַיָּד וּמְבַקֵּשׁ לְהַדִּיחוֹ מִמַּצָּבוֹ לְהִתְגּוֹלֵל וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו כְּקִלְלַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יד טו): ״וְהִכָּה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם״, כִּי כָל קָנֶה נִדְחֶה וּמִתְנוֹדֵד מִפְּנֵי הָרוּחַ הַנּוֹשֵׁב בּוֹ, וְנוֹסָף עַל דְּחִיפַת הָרוּחַ כָּל קָנֶה דּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ, נִמְצָא שֶׁכָּל קָנֶה נִדְחֶה שְׁנֵי פְּעָמִים: אֶחָד מִפְּנֵי הָרוּחַ, שֵׁנִית מִפְּנֵי קָנֶה חֲבֵרוֹ הַדּוֹחֶה הַסָּמוּךְ לוֹ, וְכֵן מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁכֻּלָּם כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ. כָּךְ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל נֶהְדָּף מִן הָרוּחַ, דְּהַיְנוּ מִן הַמַּלְכֻיּוֹת, כִּנְבוּאַת דָּנִיֵּאל שֶׁהִמְשִׁיל כָּל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת בְּרוּחַ, לֹא בְרוּחַ ה׳, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ז ב): ״וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא״. וְאוּלַי שֶׁ״לְיַמָּא רַבָּה״ רֶמֶז לְיַם סוּף שֶׁבּוֹ קָנֶה וָסוּף, וְכַוָּנָתוֹ אֶל יִשְׂרָאֵל כִּמְשַׁל הַקָּנִים, שֶׁנּוֹסָף עַל דְּחִיפַת הָאֻמּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד דּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ בְּמַהֲמוֹרוֹתָיו. עַל כֵּן הִמְשִׁילָם כָּאן לְעָלֶה נִדָּף, כִּי הֶעָלֶה חָלוּשׁ מְאֹד וְנִדָּף מֵחֲמַת הָרוּחַ הַנּוֹשֵׁב בּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן כָּל עָלֶה דּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ וּמַכֶּה בּוֹ. כָּךְ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת דּוֹמֶה לְעָלֶה הַנִּדָּף מִפְּנֵי רוּחַ הַנִּזְכָּר, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהַכּוֹתוֹ בְּשׁוֹט לְשׁוֹנוֹ, אוֹ כְּנֶגֶד הָאֻמּוֹת אוֹ בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים, דְּהַיְנוּ קוֹל עָלֶה, לְכָךְ נֶאֱמַר מִיָּד: ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״.
פסוק לו:וְרָמַז עוֹד בְּעָלֶה נִדָּף, לְרֹב שִׂיחַת חֻלִּין הַנֶּאֱמָרִים בְּלֹא אֱמֶת בְּכָל רְחוֹבוֹת קִרְיָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א ג): ״וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל״, וְדָרְשׁוּ רז״ל (סוכה כא:): אֵלּוּ שִׂיחַת חֻלִּין שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כוּ׳. כָּךְ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל נֶהְדָּף וְנִרְדָּף מִן קוֹל עָלֶה, דְּהַיְנוּ שִׂיחַת חֻלִּין שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, הַמַּשְׁמִיעִים בַּחוּץ קוֹלָם קוֹל עֲנוֹת, הַקּוֹל קוֹל עָקֹב מִלֵּב עַל שִׁכְבֵי וְעֵרֵי (סנהדרין כט:), כִּי בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן הִשְׁמִיעוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֵין נָקִי, כִּי כָל אֶחָד שָׂמֵחַ לְאֵיד חֲבֵרוֹ וְתִהְיֶה בְּפִיו כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק אִם יִמְצָא מָקוֹם לְדַבֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ. וְכַמָּה נֶעֱלָבִים עוֹבֵר עֲלֵיהֶם כּוֹס זֶה וְאֵין אוֹמֵר הָשֵׁב. וּבְדוֹרֵנוּ מִדָּה זוֹ לְבַדָּהּ תַּסְפִּיק אֲרִיכַת גָּלוּתֵנוּ.
פסוק מ:וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְגוֹ׳. מַה שֶּׁנֶּאֱמַר אַחַר הַוִּדּוּי: ״אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי״, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי״, בֵּי״ת שֶׁל ״בְּמַעֲלָם״ מַשְׁמָע שֶׁהֵם מוֹעֲלִים וְהוֹלְכִים, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְהִתְוַדּוּ עֲוֹנָם וּמַעֲלָם״, אֶלָּא שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּתְוַדִּים וּמוֹדִים שֶׁחֵטְא זֶה גָּרַם לָהֶם, מִכָּל מָקוֹם הֵם מוֹעֲלִים וְהוֹלְכִים עוֹד טֻמְאָתָם בָּם, כְּמִנְהַג דּוֹרֵנוּ שֶׁהַכֹּל מוֹדִים שֶׁכַּמָּה עֲבֵרוֹת יְדוּעוֹת מְסַבְּבוֹת כָּל הַתְּלָאָה, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָן שָׁבִים מֵהֶם, וַהֲרֵי הַוִּדּוּי כְּטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁלֹּא יִתְלוּ בַּעֲוֹנָם לְבַד, כִּי יֹאמְרוּ שֶׁאֵינָן מַסְפִּיקִין לְהָבִיא עֲלֵיהֶם כָּל הַמַּכּוֹת הַלָּלוּ, וְיִתְלוּ גַּם בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם, עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי״ וְאָז יִרְצוּ בַּעֲוֹנָם וְיִתְלוּ בַּעֲוֹן עַצְמָם. וּפֵרוּשׁ זֶה סָתוּר מִמַּה שֶׁאָמַר דָּנִיֵּאל (ט טז): ״כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ״ וְגוֹ׳.
פסוק מב:וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְגוֹ׳. מַה שֶּׁהִזְכִּיר הָאָבוֹת לְמַפְרֵעַ, לְפִי שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר אוֹכְלִין יִשְׂרָאֵל מִן זְכוּת הָאָבוֹת, עַל כֵּן הִזְכִּירָם לְמַפְרֵעַ בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה כִּיסִים שֶׁל מָעוֹת, בְּכָל אֶחָד מֵאָה זְהוּבִים, וּמַתְחִיל לְפַזֵּר מִן כִּיס אֶחָד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, וּמִן הַשֵּׁנִי בְּחֹדֶשׁ אִיָּר, וּמִן הַשְּׁלִישִׁי בְּסִיוָן, פְּשִׁיטָא שֶׁיִּמָּצֵא תָּמִיד בַּכִּיס הַמְּאֻחָר יוֹתֵר מִבַּכִּיס הַמֻּקְדָּם שֶׁכְּבָר פִּזֵּר מִמֶּנּוּ יָמִים רַבִּים. עַל כֵּן אָמַר, לֹא זוֹ זְכוּת יַעֲקֹב הַמְּאֻחָר פְּשִׁיטָא שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶאֱכַל כָּל זְכוּתוֹ כִּי קָרוֹב הוּא, אֶלָּא אַף בְּרִיתִי יִצְחָק שֶׁקָּדַם לְיַעֲקֹב, וְזֶה יָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹכְלִין מִזְּכוּתוֹ, כִּי גַּם זַרְעוֹ מִיָּד וְתֵכֶף הִתְחִילוּ לֶאֱכֹל מִזְּכוּתוֹ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁכְּבָר נֶאֱכַל, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק״; וְלֹא זוֹ יִצְחָק, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּרִית אַבְרָהָם שֶׁהוּא יָשָׁן נוֹשָׁן מְאֹד, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁכְּבָר נֶאֱכַל, קָא מַשְׁמַע לָן ״וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם״, שֶׁזְּכוּתוֹ שָׁמוּר לְכָל דּוֹר וָדוֹר.
פסוק מב:וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר. כִּי יֵשׁ לָהּ מָקוֹם לָלוּן וְלוֹמַר, אִם יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ הִנֵּה הָאָרֶץ מַה פִּשְׁעָהּ, כִּי מַכּוֹת הָאָרֶץ הֵם גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָּל אַרְצָהּ וְגוֹ׳ (דברים כט כב), וּכְתִיב שָׁם (כט כג): ״וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה׳ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת״, רָצָה לוֹמַר הָאָרֶץ מַה פִּשְׁעָהּ וְחַטָּאתָהּ, וְכֵן אָמְרוּ רז״ל (נדרים פא.) שֶׁשְּׁאֵלַת ״עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ״ לֹא יוּכְלוּ הַנְּבִיאִים וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְפָרֵשׁ כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן פָּרָשַׁת נִצָּבִים בְּעֶזְרַת ה׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר״.
פסוק מג:וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ. כִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה תּוֹבַעַת עֶלְבּוֹנָהּ וּבִטּוּל שְׁמִטּוֹתֶיהָ, וְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה דִּין בַּחוֹטְאִים אָז הָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְלֹא תִּהְיֶה קוֹבֶלֶת עוֹד עַל בִּטּוּל שַׁבְּתוֹתֶיהָ. ״וְתִרֶץ״, הַיְינוּ תִּהְיֶה מְרֻצָּה בַּדָּבָר.
