בחקתי והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע. הקשה ה"ג מאור' מאי ברכה היא זו והלא כל השנים עושים כן כדאית' פ' המקבל דבציר בתשרי וזרע במרחשון וכסלו צ"ע שם. הגהה לולי כי הך קושיא תליא באשלי רברבי היה לבי נוטה לתרצה דהתם פ' המקבל הכי קאמ' כל ימי תשרי עת בציר הם שאם לא בצר בזה עדין יכול לבצור בזה אבל מ"מ אין הבציר נמשך כל ימי תשרי וכן בדוגמא זו זורע במרחשון וכסלו וא"כ אין בציר משיג את זרע והכא זה משיג את זה מרוב ברכת זרע ושובע כדפי' הקונ':
פסוק ו:
ונתתי שלום בארץ. פרש"י שמא וכו'. מגיד שהשלום שקול כנגד הכל וכן הוא או' עושה שלום ובורא את הכל. תימ' לחזקו' שהרי כתו' יוצר אור ובורא חשך עושה שלו' ובורא רע. ואומ' הר"ר א' שאף מאותו פסוק נלמוד ששלום שקול כנגד הכל כי רע זו מדת הדין שעל ידה בא רע לעולם. וכשהיא פוגעת בעולם השלום מעביר אותה. וכך פתרונו עושה שלום לפי שהוא בורא רע. וצריך מן השלום כדי להעביר הרע נמצא שהשלום שקול כנגד הכל:
פסוק ח:
ורדפו מכם חמשה מאה וגו' פרש"י כך הוא החשבון והלא לא היה צריך לומר רק ומאה מכם שני אלפים ירדופו אלא אינו דומה מועטים העושים למרובים העושים בתורה עכ"ל. אמנם י"מ מכח קושי' הרבבה היינו שני אלפים. ומיהו אין נכון לומ' כן שהרי מצינו בפסוק ולקחנו עשרה למאה לכל שבטי ישראל ומאה לאלף ואלף לרבב' אלא ע"כ רבבה היינו עשרת אלפים ומ"מ אין לתמוה היה צריך לכתוב לפי החשבון ושתים יניסו שני אלפי' שהרי כשהם שנים כל אחד מתחזק ביותר. והיינו לפי שטת ר"ש דהכא. ואי קשיא הך קשי' דאם כן מצינו מדה טובה ממועטת ממדת פורענות שמצינו כאן במדה טובה כי לכל היותר אחד אינו רודף אלא מאה ולהלן בפ' האזינו מצינו במדת פורענות שאחד רודף אלף לכל הפחו' ותירץ ר"ת דהכא במדה טובה כתו' ונפלו אויביכם לפניכ' לחרב. לכך לא ירדוף אחד אלא לכל היותר מאה. אבל התם במדת פורענות לא נאמר בם הריגה אלא רדיפה והיא קלה יותר מהריגה ולכך אמ' איכה ירדו' אחד אלף ונבי ניסה נאמר שם ושנים יניסו רבב' אף כי אין זה לפי החשבון והטעם לפי שניסה קלה יותר מרדיפה שמצינו ניסה בלא רודף שנ' ונסתם ואין רודף אתכם. ור"מ מקוצי פי' דהתם נמי היא מדה טובה ובה פתרון המקראות לולי כעס אויב כלו' לולי כי יגורתי מכעס אויב תן ינכרו צרימו ויאמרו ידינו רמה אמרתי אפאיהם ומפני מה יאמרו כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה לו חכמו האומות ישכילו זאת שיבינו מה יהיה אחריתם של ישראל לימות המשיח איכה ירדוף אחד מן ישראל אלף מן האומות ושנים מישראל יניסו רבבה מהאומות והיה להם להבין. כי ה' פעל כל זאת ואם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם לא היה אומה ולשון שולטת בהם ולכך היה להם להבין זה לפי שלא כצורנו צורם כי צורנו חי וקיים ושופט כל הארץ וצורם את אעפ"כ אויבינו פלילים אין זה אלא שצורנו מכרנו והסגירנו ביד אויבינו ולא מפני שידם רמה ע"כ דבריו. ורש"י פי' שם המקרא איכה ירדוף אחד אלף וגו'. על פורענות של ישראל ולדבריו יתכנו דברי ר"ת אשר בכם ישרים נחתם ותו לא מידי:
פסוק טז:
והפקדתי עליכם בהלה. פרש"י מכה המבהלת את הבריות ואי זו מכת מותן עכ"ל. י"מ מותן לשון המתנה תוחלת ממושכה מצפה לרפואה ואינה באה. וי"מ מותן לשון מתנים. כפ"ח דממתן יאמר מתנים כמו מאזן אזנים. ואל תתמה על אשר לא באו אלה על דרך חדש חדשים. קדש קדשים שהרי כל דבר שהוא כפול ואי אפשר להיות ממנו יחידי דרכו להיות נקוד בהברות אאים כמו עינים ידים רגלים שנים מספרים. וכן הרבה אף כן אזנים מתנים כך מצאתי בספרים:
פסוק מב:
וזכרתי את בריתי וגו' נשאל להרגיש מה תועלת יש בזכירה זו הרי כתו' אחריה קללה והארץ תעזב מהם והשיב שיש כאן רמז לשני קרבנות וזכרתי וגו'. זה בנין בית שני שהוא נחמה לבנין בית ראשון שהזכיר כבר והארץ תעזב מהם וגו' הוא חורבן בית שני. כך מצאתי: