פסוק ז:כִּי אַתֶּם הַמְעַט. לֹא הִסְפִּיק מַאֲמַר ״לֹא מֵרֻבְּכֶם״, שֶׁאָז יֶשְׁנוֹ בְּנִשְׁמָע שֶׁאֵינָם מְרֻבִּים אֶלָּא שָׁוִים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אַתֶּם הַמְעַט״.
פסוק ט:וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סוטה לא.) שֶׁלְּעוֹשִׂים מִיִּרְאָה לְאֶלֶף דּוֹר, וּלְעוֹשִׂים מֵאַהֲבָה אֲלָפִים, כְּאָמְרוֹ (שמות כ:ו) ״וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי״ וְגוֹ׳. וְנִרְאֶה כִּי לֹא כֶּפֶל לְבַד יַגִּיד אֲלָפִים, כִּי בְּוַדַּאי שֶׁעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה אֵין קֵץ לִשְׂכַר מַעֲשָׂיו, וְלַאֲלָפִים הָאָמוּר בְּאוֹהֲבָיו לְשׁוֹן רַבִּים יָכוֹלְנוּ לוֹמַר עַד מֵאָה אֶלֶף. וְטַעַם שֶׁאָמַר סְתָם, כִּי אֵין שִׁעוּר שָׁוֶה לָאַהֲבָה, וְיֵשׁ בֵּין אוֹהֵב לְאוֹהֵב כִּפְלֵי כִּפְלַיִם, אֶלָּא קָטָן שֶׁבָּאוֹהֲבִים כִּפְלַיִם כְּגָדוֹל שֶׁבַּיְּרֵאִים.
פסוק י:וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה אָמַר שׂוֹנְאָיו לְשׁוֹן רַבִּים וְגָמַר אֹמֶר פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לְשׁוֹן יָחִיד? וְאוּלַי כִּי טַעַם אָמְרוֹ לְשׁוֹן רַבִּים כִּי לֹא יְשַׁלֵּם לָרָשָׁע אֶל פָּנָיו אֶלָּא כְּשֶׁיִּרְאֶה כִּי לֹא הוּא בִּלְבַד שׂוֹנֵא אֶלָּא גַּם הַבָּאִים מִמֶּנּוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁבָּזֶה אֵין לוֹ תִּקְוָה, וְהוּא אָמְרוֹ וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו לְשׁוֹן רַבִּים. אֲבָל אִם לֹא יִהְיֶה שׂוֹנֵא אֶלָּא הוּא, וְזַרְעוֹ הַבָּא מִמֶּנּוּ לֹא יִהְיֶה שׂוֹנֵא, בְּרָא מְזַכֶּה אַבָּא וְלֹא יְשַׁלֵּם לוֹ לְהַאֲבִידוֹ.
פסוק י:וְגָמַר אוֹמֶר בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי בְּיָחִיד מְדַבֵּר הַכָּתוּב, אֶלָּא שֶׁהֶעִירְךָ בַּדָּבָר הָאָמוּר בְּמַה שֶׁאָמַר שׂוֹנְאָיו לְשׁוֹן רַבִּים, וְחָזַר לוֹמַר לֹא יְאַחֵר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: וְאִם אֵין הָרָשָׁע בָּא בְּרַבִּים אֶלָּא הוּא לְבַד שׂוֹנֵא וְלֹא הַבָּאִים אַחֲרָיו, יִתְחַכֵּם ה׳ עִמּוֹ בְּאֹפֶן אַחֵר וְלֹא יְאַחֵר לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְשַׁלֵּם לוֹ עָנְשׁוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְשִׁיעַ עוֹד וְתֹאבַד תִּקְוָתוֹ, אֶלָּא יְמַהֵר לְשַׁלֵּם לוֹ מִיתָה שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ אוֹ יִסּוּרִין כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תִּקְוָה שֶׁיִּזְכֶּה בְּאֶמְצָעוּת בְּנוֹ.
פסוק י:וְאָמְרוֹ אֶל פָּנָיו – עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי עבודה זרה ג:א:ה) שֶׁהַצַּדִּיקִים מַטְעִימָם ה׳ סָמוּךְ לְמִיתָתָם מֵעֵין עוֹלָמָם, וְנַפְשָׁם שְׂבֵעָה וִישֵׁנִים מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְהָרְשָׁעִים מַרְאֶה לָהֶם הָרָעָה הַמְזוּמֶּנֶת לָהֶם קוֹדֶם צֵאתָם מֵהָעוֹלָם (אסתר רבה פרשת ותמאן המלכה ושתי), וְהוּא אָמְרוֹ לֹא יְאַחֵר לְשׂוֹנְאוֹ אֶל פָּנָיו – פֵּרוּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה קוֹדֶם שֶׁיִּטָּמְנוּ פָּנָיו בֶּעָפָר יַרְאֵהוּ תַּשְׁלוּמָיו וְלֹא יְאַחֵר עַד בּוֹאוֹ שָׁמָּה.
פסוק יב:וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ וְהָיָה מַה יִהְיֶה, אִם הַשְּׁמִירָה שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּסָמוּךְ, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וְשָׁמַר, וּמַה צֹרֶךְ בְּתֵיבַת וְהָיָה? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ עֵקֶב וְלֹא אָמַר אִם תִּשְׁמְעוּן כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (ויקרא כו:ג) ״אִם בְּחֻקֹּתַי״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (תנחומא) אִם מִצְווֹת שֶׁהָאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו תִּשְׁמְעוּן, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ.
פסוק יב:וְיִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה מב,ג) אֵין וְהָיָה אֶלָּא שִׂמְחָה. וְהִנֵּה אֲדוֹן הַנְּבִיאִים בָּא בְּנוֹעַם דְּבָרָיו לְהָעִיר בְּמוּסָר נָעִים כִּי אֵין לָאָדָם לִשְׂמוֹחַ אֶלָּא כְּשֶׁיִּשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת, אָז יִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגֵל כְּבוֹדוֹ, אֲבָל כָּל עוֹד שֶׁיָּחוּשׁ שֶׁחָסֵר אַחַת מִכָּל מִצְווֹת ה׳, בֵּין מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה בֵּין מִצְווֹת עֲשֵׂה, עָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ב׳) ״וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה״. וְהוּא אָמְרוֹ וְהָיָה – שִׂמְחָה תִּהְיֶה לְךָ עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, פֵּרוּשׁ עֵקֶב הוּא סוֹף וְתַכְלִית, כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּלָשׁוֹן זֶה בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה (סוטה מט:) בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא וְכוּ׳, כִּי בִּגְמַר זְמַן בִּיאָתוֹ יִקָּרֵא עִקְּבוֹת. כְּמוֹ כֵן אָמַר עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֶת הַמִּשְׁפָּטִים וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אָז הוּא זְמַן הַשִּׂמְחָה, וְכָל שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לָזֶה אֵין לוֹ מָקוֹם לִשְׂמוֹחַ, וּכְמַאֲמַר חֲסִידֵי יִשְׂרָאֵל (חובות הלבבות שער הפרישות פרק ד׳) שֶׁהַפָּרוּשׁ אֶבְלוֹ בְּלִבּוֹ וְצַהֲלָתוֹ בְּפָנָיו, כִּי אֵין נָכוֹן לִשְׂמוֹחַ מִי שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲמוֹד בְּבוּשָׁה וּכְלִמָּה לִפְנֵי מֶלֶךְ הַגָּדוֹל, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִי שֶׁמְּחֻיָּב רֹאשׁוֹ לַמֶּלֶךְ. וּכְפִי זֶה שִׁעוּר עֵקֶב הוּא סוֹף שְׁמִיעַת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים.
פסוק יב:עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁאֵין שִׂמְחָה לָאִישׁ אֶלָּא בְּסוֹף הַשְּׁמִיעָה, וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא גָּמַר אָדָם עֲבוֹדָתוֹ לֹא יַאֲמִין בְּצִדְקוֹת מַעֲשָׂיו, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (איוב טו,טו) ״הֵן בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין״:
פסוק יב:עוֹד נִתְכַּוֵּן שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּלְמוֹד הַתּוֹרָה בְּשִׂמְחָה וְלֹא בְּעִצָּבוֹן, כִּי דִּבְרֵי תוֹרָה אֲסוּרִין לְאָבֵל (יורה דעה סימן שפד).
פסוק יב:עוֹד רָמַז עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים יט:ט) ״פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב״, וְהוּא אָמְרוֹ וְהָיָה – הַשִּׂמְחָה תִּהְיֶה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, וּפֵרוּשׁ עֵקֶב – שְׂכַר עֵסֶק הַתּוֹרָה תְּשַׂמְּחֵהוּ, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז הַתַּנָּא בְּאָמְרוֹ (אבות ד:ב) מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וְכוּ׳ שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה, שֶׁהִיא הַשִּׂמְחָה.
פסוק יב:עוֹד רָמַז לְמַה שֶׁאָמְרוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (זהר ח״ג רי״ג) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: דְּלֵית חֶדְוָותָא קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא, וְהוּא אָמְרוֹ וְהָיָה סְתָם – שִׂמְחָה כְּלָלִית לְמַלֵּא עוֹלָם, וּכְשֶׁהוּא שָׂמֵחַ כָּל הָעוֹלָם בְּשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן ״עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן״ וְגוֹ׳. וְרָמַז בְּתֵבַת עֵקֶב מִדַּת הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם הוֹלֵךְ עָקֵב לְצַד גֻּדָּל בַּעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, וְאָז יַשְׂכִּיל לִשְׁמֹעַ בַּלִּמּוּדִים. וְהוּא אָמְרוֹ תִּשְׁמְעוּן, גַּם בְּכִנּוּי לַנִּשְׁמָעִים, לוֹמַר שֶׁבְּאֶמְצָעוּת שֶׁאָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ כַּעֲקֵבִים יִתְגַּלּוּ לוֹ וְיָבִין סִתְרֵי תּוֹרָה.
פסוק יב:וְאֶפְשָׁר שֶׁרָמַז בְּאוֹת הַנּוּ״ן שֶׁיַּשִּׂיג וְיָבִין חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה, וּלְדֶרֶךְ זֶה גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא תִּשְׁמְעוּן שֶׁאִם יַשִּׂיג מַדְרֵגַת הָעֲנָוָה יַשִּׂיג לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה. וְאָמְרוֹ וּשְׁמַרְתֶּם וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, שֶׁעַל יְדֵי הַשְׂכָּלָה בַּתּוֹרָה יַשִּׂיג לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, שֶׁהַתּוֹרָה מַגְּנָא וּמַצְּלָא מִן הַחֵטְא שֶׁהִיא הַשְּׁמִירָה, גַּם מְבִיאָה לִידֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת שֶׁהוּא הַמַּעֲשֶׂה.
פסוק יב:וְשָׁמַר וְגוֹ׳. אָמְרוֹ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, וּלְפִי מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב הוּא גְּזֵרַת הַדִּבּוּר וְהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״יִשְׁמֹר ה׳״ וְגוֹ׳, וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה לְאֶחָד מֵהַדְּרָכִים שֶׁהַגְּזֵרָה הִיא ״עֵקֶב״, וּלְאֶחָד מֵהַדְּרָכִים הַגְּזֵרָה הִיא ״תִּשְׁמְעוּן״ יָבוֹא עַל נָכוֹן אָמְרוֹ וְשָׁמַר בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו.
פסוק יב:לְךָ אֶת הַבְּרִית וְגוֹ׳. קָשֶׁה, שֶׁמִּדְּבָרָיו כָּאן מַשְׁמַע שֶׁאַחַר שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיִשְׁמְרוּ וְיַעֲשׂוּ כָּל הַמִּשְׁפָּטִים, בָּזֶה יִזְכּוּ לִשְׁמֹר לָהֶם הַבְטָחָתוֹ. וּמִמַּה שֶׁאָמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ עַצְמָהּ (דברים ט:ה) ״לֹא בְצִדְקָתְךָ וְגוֹ׳ כִּי בְּרִשְׁעַת וְגוֹ׳ וּלְמַעַן הָקִים״ וְגוֹ׳ – זֶה יַגִּיד שֶׁהֲגַם שֶׁאֵין לָהֶם צְדָקָה, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיְּקַיֵּם ה׳ אֶת הַשְּׁבוּעָה. וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי לֹא בְּצִדְקָתוֹ בָּא וְיָרַשׁ מַה שֶׁיָּרַשׁ. וְאוּלַי כִּי כְּנִיסָתָם לָאָרֶץ הָיְתָה בִּשְׁבִיל שְׁבוּעַת הָאָבוֹת, וּתְנַאי הוּא הַדָּבָר – אִם יִשְׁמְרוּ וְיַעֲשׂוּ, יִשְׁמֹר ה׳ הַמַּתָּנָה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן וְשָׁמַר ה׳, וְאִם לֹא יִשְׁמְרוּ, תִּהְיֶה קִיּוּם הַשְּׁבוּעָה בַּזְּמַן הַמּוּעָט שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ וִישַׁלְּחֵם לְנַפְשָׁם.
פסוק יב:עוֹד יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁהַבְטָחַת אַבְרָהָם מָצִינוּ שֶׁאָמַר לוֹ שְׁנֵי הַבְטָחוֹת: א׳ לְהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם וִיבִיאָם אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, דִּכְתִיב (בראשית טו:יד) ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה״, ב׳ לָתֵת לוֹ מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת וְעֶשֶׂר אֻמּוֹת. וְהֵן עַתָּה, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיוּ צַדִּיקִים כַּמִּצְטָרֵךְ, כְּאָמְרוֹ ״לֹא בְצִדְקָתְךָ״ וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי כֵן קִיֵּם ה׳ לִבְנֵיהֶם הַבְטָחָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם וֶהֱבִיאָם אֶל הָאָרֶץ וְהִנְחִילָם שִׁעוּר הַמַּסְפִּיק. וַהֲלֹא תִמְצָא שֶׁאֲפִלּוּ שִׁעוּר הַצָּרִיךְ לָהֶם לֹא נָחֲלוּ, שֶׁהֲרֵי בְּנֵי יוֹסֵף עוֹמְדִים וְצוֹוְחִים שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָם נַחֲלָתָם (יהושע יז:יד), הֲרֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעָה לְיָדָם הַבְטָחַת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת וְעֶשֶׂר אֻמּוֹת. לָזֶה אָמַר מֹשֶׁה וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וְגוֹ׳ וְשָׁמַר ה׳ וְגוֹ׳ אֶת הַבְּרִית וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ לָתֵת מִנְּהַר מִצְרַיִם וְעֶשֶׂר אֻמּוֹת בִּשְׁלֵמוּת.
פסוק יב:אוֹ אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי עַל שֶׁבַע אֻמּוֹת אוֹמֵר אֶת הַבְּרִית, וְעַל תַּשְׁלוּם הָעֲשָׂרָה הוּא אוֹמֵר וְאֶת הַחֶסֶד, כִּי מַתְּנַת הַשָּׁלֹשׁ הוּא חֶסֶד מֻפְלָא שֶׁהֵם מִלְּבַד אֶרֶץ כְּנַעַן. וְהַמַּשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִרְאֶה כִּי הֵם כְּלָלוּת רוֹב הָעוֹלָם, כִּי אֱדוֹם עַמּוֹן וּמוֹאָב הֵם פִּנָּה גְּדוֹלָה, וּמַה גַּם לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא י.) שֶׁאָמְרוּ עֲתִידָה מַלְכוּת אֱדוֹם שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָעוֹלָם. מֵעַתָּה יֵשׁ בְּמַתָּנָה זוֹ כָּל הָעוֹלָם בִּכְלָל וְחֶסֶד מֻפְלָג יִקָּרֵא, וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר ״וְאֶת הַחֶסֶד״. וְתֵדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל לַהַבְטָחָה הַנִּזְכֶּרֶת, וְאוֹתָהּ אָנוּ מְבַקְשִׁים וּמְצַפִּים לְהַנְחִיל עֶלְיוֹן לָנוּ גּוֹיִם רַבִּים.
פסוק יב:עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וְגוֹ׳, לֹא תִצְטָרְכוּ לִזְכּוֹת בְּטוּב ה׳ וּבְחַסְדּוֹ מִצַּד שְׁבוּעַת הָאָבוֹת, אֶלָּא תִזְכּוּ מִצַּד עַצְמְכֶם לִשְׁמֹר ה׳ לָכֶם הַבְּרִית וְגוֹ׳ שֶׁנִּשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵיכֶם, כִּי אֵינוֹ דוֹמֶה הַבָּא לִזְכּוֹת בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ כְּמוֹ לִזְכּוֹת בִּשְׁבִיל אֲבוֹתָיו. וְהוּא שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר לְךָ אֶת הַבְּרִית וְלֹא אָמַר ״וְשָׁמַר לְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ וְגוֹ׳, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ תֵּיבַת ״לְךָ״ עִם תֵּיבַת ״הַבְּרִית״ לְהָעִירְךָ לִדְבָרֵינוּ. וּלְדֶרֶךְ זֶה אָמְרוֹ וְשָׁמַר, פֵּרוּשׁ, שֶׁכָּל הַבְטָחוֹת ה׳, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּרִיתוֹ, הֵם בְּטוּחִים וּשְׁמוּרִים לְעוֹלָם וָעֶד. וּדְבָרִים אֵלּוּ כֵּנִים הֵם, שֶׁהֲלֹא אַבְרָהָם זָכָה לְכָל הַכָּבוֹד לְצַד מַעֲשָׂיו, וְאִם יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְרוּ תּוֹרַת ה׳ לָמָּה יִגָּרְעוּ לָבֹא בְּכֹחַ זְכוּת אָבוֹת? וְאַדְרַבָּה, שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל מִשֶּׁל אֲבוֹתֵיהֶם, כִּי הֵם עָמְדוּ עַל הַר סִינַי, וְגַם הֱיוֹתָם מְצֻוִּים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאָבוֹת שֶׁלֹּא נִתְּנָה לָהֶם הַתּוֹרָה. וּמֵעַתָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַבָּנִים כְּשֶׁיֵּטִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶם מִכֹּחַ הָאָבוֹת.
פסוק יד:בָּרוּךְ תִּהְיֶה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא תִהְיֶה אוּמָּה גְּדוֹלָה מֵהֶם. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ בָּרוּךְ תִּהְיֶה וְגוֹ׳, וּמַה הִיא הַבְּרָכָה? שֶׁלֹּא יִהְיֶה וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ ״בְּךָ״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יִמָּצֵא אָדָם עָקָר מֵעַצְמוֹ, וּכְנֶגֶד עֲקָרוּת הַבָּא עַל יְדֵי חוֹלִי אָמַר וְהֵסִיר ה׳ מִמְּךָ כָּל חוֹלִי הַסּוֹבֵב, וּבָזֶה תִּהְיֶה נִכֶּרֶת הַבְּרָכָה שֶׁל ״לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר״ כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד.
פסוק יד:עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וְהֵסִיר וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות ל.) הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים וּפַחִים וְכוּ׳, לָזֶה אָמַר ״וְהֵסִיר״, פֵּרוּשׁ, לֶהֱיוֹת שֶׁאֵינָם בְּיָדוֹ וּבָאִים עַל הָאָדָם, מַבְטִיחַ שֶׁיְּסִירֵם אַחַר שֶׁכְּבָר בָּאוּ. וּכְנֶגֶד חוֹלָאִים הַבָּאִים בִּשְׁלִיחוּת אָמַר לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וְלָזֶה לֹא הִסְפִּיק בְּמַאֲמַר ״וְהֵסִיר״ וְהֻצְרַךְ לִכְפּוֹל וְלוֹמַר ״לֹא יְשִׂימָם״, וְלֹא סָמַךְ עַל מַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר ״וְהֵסִיר״.
פסוק יד:עוֹד בָּא לְהָעִיר בְּהַכָּרַת חֶסֶד אֵל כִּי הוּא הַמֵּסִיר חֹלִי מִיִּשְׂרָאֵל, לְבַל יֹאמְרוּ כִּי הַדָּבָר בָּא כְּפִי הַטֶּבַע, יֵשׁ עִתִּים וּזְמַנִּים שֶׁאֵין חוֹלָאִים בָּעוֹלָם. לָזֶה אָמַר וְכָל מַדְוֵי וְגוֹ׳ לֹא יְשִׂימָם בְּךָ וּנְתָנָם בְּכָל וְגוֹ׳, וּבָזֶה תַּשְׂכִּיל כִּי הַדָּבָר בָּא בְּהַשְׁגָּחָה מֵה׳ וְיֻכַּר הַנֵּס.
פסוק יד:עוֹד יִרְצֶה, שֶׁהֲגַם שֶׁיָּשִׂים ה׳ הַמַּדְוֶה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם – לֹא יִהְיֶה הַחוֹלִי נִדְבָּק מֵהֶם אֲלֵיהֶם, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה חוֹלִי הַנִּדְבָּק כְּחוֹלִי רָאתָן (עבודה זרה יג.), יַפְלִיא ה׳ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים.
פסוק טז:וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים. זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, וְגָמַר אוֹמֶר אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם תִּתְעַצְּלוּ אַתֶּם מוֹאֲסִים בְּמַתְּנַת אֱלֹהִים.
פסוק טז:וְאָמְרוֹ לֹא תָחוֹס עֵינְךָ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי יב:י) וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי, פֵּרוּשׁ, אֵין זוֹ מִמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת אֶלָּא מִדָּה רָעָה, וְלָזֶה מַזְהִיר נֶגְדִּיּוּת מִדָּה טוֹבָה כִּי בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ אֵינָהּ אֶלָּא רָעָה. וְאוּלַי שֶׁהֻצְרַךְ לְהַזְהִיר ״לֹא תָחוֹס״, לְפִי שֶׁבֵּרַךְ ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבָנִים, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לו:) שֶׁבַּעַל בָּנִים יִתְרַבּוּ רַחֲמָיו, וְהָרְאָיָה שֶׁאֵין מְמַנִּים בְּסַנְהֶדְרִין אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים. לָזֶה בָּא מַאֲמַר ה׳ לְנֶגְדִּיּוּת הַטֶּבַע שֶׁיִּוָּלֵד בָּהֶם מִכֹּחַ בִּרְכַּת הַבָּנִים.
פסוק טז:וְגָמַר אוֹמֶר וְלֹא תַעֲבֹד וְגוֹ׳, לְהָעִירְךָ שֶׁרַחְמָנוּת בְּדָבָר זֶה תּוֹלִיד מֵחוּשׁ עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ, פֵּרוּשׁ הָעָם, שֶׁכְּשֶׁאַתָּה חָס עָלָיו אַתָּה מִתְאַכְזֵר עַל עַצְמְךָ. אוֹ פֵּרוּשׁוֹ הוּא חוֹזֵר עַל הָרַחְמָנוּת אֲשֶׁר צִוָּה עָלָיו לְבַל יָחוּס.
פסוק כד:וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בְּיָדֶךָ. פֵּרוּשׁ בַּחַיִּים חַיּוּתָם, כְּאָמְרוֹ (יהושע י:כג) ״וַיּוֹצִיאוּ אֵלָיו אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל יְהוֹשֻׁעַ״.
