פסוק ז:לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם. לָשׁוֹן זֶה צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי קָשֶׁה, מֵהֵיכָא תֵּיתֵי לוֹמַר מֵרֻבְּכֶם חָשַׁק ה׳, שֶׁהֲרֵי בֶּאֱמֶת הֵמָּה הַמְעַט. וְעוֹד מַהוּ שֶׁנָּתַן טַעַם וְאָמַר ״כִּי מֵאַהֲבַת ה׳ אֶתְכֶם״, נָתַן טַעַם לָאַהֲבָה בָּאַהֲבָה עַצְמָהּ. וְעוֹד קַשְׁיָא, ״חָשַׁק בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם״, תַּרְתֵּי ״בָּכֶם״ לָמָּה לִי, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״חָשַׁק וַיִּבְחַר ה׳ בָּכֶם״. וּמַה בֵּין חָשַׁק לְבָחַר. וְעוֹד יֵשׁ עִיּוּן דַּק, כִּי בְּתֵיבַת ״מֵרֻבְּכֶם״ כָּלַל הָאֲנָשִׁים וְהַמִּסְפָּר בְּתֵיבָה אַחַת, וּבְאָמְרוֹ ״כִּי אַתֶּם הַמְעַט״ יָצָא לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם.
פסוק ז:וְהַבֵּאוּר לְכָל זֶה הוּא, שֶׁרָאָה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָן שְׁלֵמִים מִכָּל צַד, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא, אַךְ שֶׁהֵם טוֹבִים מִן שְׁאָר הָאֻמּוֹת, כִּי יֵשׁ בָּהֶם רִבּוּי זְכֻיּוֹת יוֹתֵר מִן הָעַמִּים, וּמִעוּט עֲוֹנוֹת מִכָּל הָעַמִּים. וְסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁמִּצַּד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קְצָת רִבּוּי זְכֻיּוֹת חָשַׁק ה׳ בָּהֶם, כִּי הַחֵשֶׁק שַׁיָּךְ לוֹמַר בְּדָבָר הַנֶּאֱהָב. וּמִצַּד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִעוּט עֲוֹנוֹת בָּחַר בָּהֶם כְּבוֹחֵר הָרַע בְּמִעוּטוֹ. וְשֶׁמָּא יִטְעוּ לוֹמַר שֶׁעַל זֶה הָאֹפֶן מַעֲשֵׂיהֶם רְצוּיִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, קָא מַשְׁמַע לָן ״כִּי מֵאַהֲבַת ה׳ אֶתְכֶם״, אַתֶּם רְצוּיִים וּמַעֲשֵׂיכֶם אֵינָן רְצוּיִים, וְלֹא גָּרְמוּ לֹא הַחֵשֶׁק וְלֹא הַבְּחִירָה. וְזֶה שֶׁאָמַר ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים״, לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּרִבּוּי זְכֻיּוֹת הַדְּבוּקִים בָּהֶם, כָּלַל הָאֲנָשִׁים וְהַמִּסְפָּר בְּתֵיבָה אַחַת לִכְבוֹדָם. וְאָמַר שֶׁלֹּא חָשַׁק ה׳ בָּכֶם מִצַּד זֶה הַמִּקְצָת רִבּוּי זְכֻיּוֹת שֶׁיֵּשׁ לָכֶם עַל כָּל הָעַמִּים. ״וַיִּבְחַר בָּכֶם״ קָאֵי גַּם כֵּן עַל תֵּיבַת ״לֹא״, כְּאִלּוּ אָמַר שֶׁגַּם לֹא בָּחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לָכֶם מִעוּט עֲוֹנוֹת עַל כָּל הָעַמִּים כְּבוֹחֵר הָרַע בְּמִעוּטוֹ. וְלִכְבוֹדָם חִלֵּק הַמִּסְפָּר מִן הָאֲנָשִׁים, שֶׁלֹּא לְחַבֵּר אֲלֵיהֶם הָעֲוֹנוֹת דִּבּוּק גָּמוּר אֶלָּא הִפְרִיד מֵהֶם. לֹא מִשְּׁנֵי צְדָדִים אֵלּוּ חָשַׁק ה׳ וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי אֵין דָּבָר קָטָן כָּזֶה מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, מֵאַחַר שֶׁבֶּאֱמֶת מַעֲשֵׂיכֶם אֵינָן רְצוּיִין. ״כִּי מֵאַהֲבַת ה׳ אֶתְכֶם״, כִּי אַתֶּם בְּעַצְמוּתְכֶם רְצוּיִין מִצַּד הַגֶּזַע שֶׁלָּכֶם, ״וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה״ וְגוֹ׳, רוֹצֶה לוֹמַר זְכוּת אָבוֹת הִיא שֶׁעָמְדָה לָכֶם. וְזֶה הָרָמוּז בְּמִלַּת ״אֶתְכֶם״, לוֹמַר אַתֶּם לְבַדְּכֶם רְצוּיִין, אֲבָל מַעֲשֵׂיכֶם אֵינָן רְצוּיִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ט ה) ״לֹא בְצִדְקָתְךָ״ וְגוֹ׳.
פסוק יב:וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אִם הַמִּצְוֹת קַלּוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם דָּשִׁים בְּעִקְבֵיהֶם תִּשְׁמְעוּן. לֹא רָצָה לְפָרֵשׁ ״עֵקֶב״ זֶה מִלְּשׁוֹן ״עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹלִי״ (בראשית כו ה) לְפִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ: הֲלֹא בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם נֶאֱמַר ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים״, וְלָמָּה הִזְכִּיר כָּאן מִשְׁפָּטִים בְּלֹא חֻקִּים? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּשׁוֹן ״עֵקֶב״ כּוֹלֵל הַחֻקִּים, וּרְמָזָם בִּלְשׁוֹן ״עֵקֶב״, לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְהָאֻמּוֹת מוֹנִין עֲלֵיהֶם מִצַּד שֶׁאֵין טַעֲמָם נוֹדָע, וּבְסִבָּה זוֹ בְּנֵי אָדָם נוֹהֲגִין קַלּוּת בָּהֶם וְדָשִׁים אוֹתָם בֶּעָקֵב. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: אִם הַמִּצְוֹת קַלּוֹת כוּ׳. וְעַל כֵּן הִזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן ״עֵקֶב״ וְלֹא בִּלְשׁוֹן חֻקִּים, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַחֻקִּים שֶׁהִזְהַרְתִּיךָ עֲלֵיהֶם לְמַעְלָה, אוּלַי מִצַּד שֶׁבְּנֵי אָדָם דָּשִׁין אוֹתָם בְּעִקְבֵיהֶם לֹא תִּהְיֶה זָהִיר וְזָרִיז בָּהֶם כְּמוֹ בַּמִּשְׁפָּטִים וְדִינִין שֶׁתּוֹעַלְתָּם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְךָ. עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאִם גַּם הַחֻקִּים הָרְמוּזִים בְּ״עֵקֶב״, אַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי אָדָם דָּשִׁים אוֹתָם בְּעִקְבֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם תִּהְיֶה זָהִיר בָּהֶם כְּמוֹ בַּמִּשְׁפָּטִים. וְ״אֵת״ הוּא לְשׁוֹן ״עִם״, כְּמִשְׁפָּטוֹ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת, שֶׁלְּשׁוֹן ״אֵת״ מַשְׁמַע כְּמוֹ ״עִם״, וּכְאִלּוּ אָמַר: שֶׁתִּשְׁמְעוּן הַחֻקִּים עִם הַמִּשְׁפָּטִים, וּשְׁנֵי חֶלְקֵי מִצְוֹת אֵלּוּ יִהְיוּ שָׁוִים בְּעֵינֶיךָ לְכָל דָּבָר. כִּי כְּמוֹ שֶׁאַתָּה נִזְהָר בַּמִּשְׁפָּטִים כָּךְ תִּהְיֶה נִזְהָר בַּחֻקִּים, וּלְאִידָךְ גִּיסָא בְּדֶרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ.
פסוק יב:וּרְאָיָה לִדְבָרֵינוּ מִמָּה שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט (תתמו) ״וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן״, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט ו): ״לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי״. אָמַר דָּוִד: אֵינִי מִתְיָרֵא מִן הַחֲמוּרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲמוּרוֹת, אֲבָל אֲנִי מִתְיָרֵא מִן הַקַּלּוֹת שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עֲלֵיהֶם, וְאַתָּה אָמַרְתָּ: הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן״. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם, בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב״ (שם יט יב). ״מָה רַב טוּבְךָ״ (שם לא כ), זֶה שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת קַלּוֹת, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. חִפַּשְׂתִּי בְּכָל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצָאתִי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וְאֵיךְ אָמַר דָּוִד: וְאַתָּה אָמַרְתָּ כוּ׳? וְאֵיךְ סָמַךְ בַּעַל הַמִּדְרָשׁ זֶה דְּבָרָיו לְפָסוּק ״וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן״? וּמַאי מַשְׁמַע שֶׁפָּסוּק ״מָה רַב טוּבְךָ״ מְדַבֵּר בִּשְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת קַלּוֹת? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ: ״וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים״, לָמָּה לֹא זָכַר גַּם הַחֻקִּים? וְעוֹד, אִם מִלַּת ״עֵקֶב״ תְּרַמֵּז אֶל הַמִּצְוֹת קַלּוֹת, הָיָה לוֹ לוֹמַר: ״וְאֵת הַמִּשְׁפָּטִים״, כִּי מִלַּת ״אֵת״ אֵינוֹ מְקֻשָּׁר לְמַעְלָה.
פסוק יב:אֶלָּא וַדַּאי ״עֵקֶב״ הַיְינוּ הַחֻקִּים, וְהֵם הַמִּצְוֹת שֶׁהֵם קַלּוֹת בְּעֵינֵי הַהֲמוֹן עָם. וּמִלַּת ״אֵת״ הוּא כְּמוֹ ״עִם״, וְהַיְינוּ הַךְ שֶׁאָמַר: הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, מִדְּתָלֵי הַחֻקִּים בַּמִּשְׁפָּטִים בְּאָמְרוֹ: שֶׁתִּשְׁמְעוּן הַחֻקִּים עִם הַמִּשְׁפָּטִים, שָׁוֶה וְדוֹמֶה לָהֶם. וְעַל זֶה דָּרַשׁ פָּסוּק ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם״, רוֹצֶה לוֹמַר: הַמְקַיֵּם הַחֻקִּים זֶהוּ דָּבָר שֶׁהוּא ״נֶגֶד בְּנֵי אָדָם״, שֶׁהוּא מִתְנַגֵּד אֶל רֹב בְּנֵי הָאָדָם, כִּי כְּרֻבָּם כֵּן מוֹנִין עֲלֵיהֶם. וְהַמְקַיְּמָם וַדַּאי אֵינוֹ מְצַפֶּה כִּי אִם לִשְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין תּוֹעֶלֶת שֶׁלָּהֶם נִגְלֶה כְּמוֹ שֶׁנִּגְלֶה לַכֹּל תּוֹעֶלֶת הַמִּשְׁפָּטִים. וְהַמְקַיְּמָם חוֹסֶה בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יְקַפַּח שְׂכָרוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם״, שֶׁהֵם חוֹסִים בְּךָ בְּדָבָר שֶׁהוּא מִתְנַגֵּד לִבְנֵי אָדָם הַמּוֹנִין עֲלֵיהֶם. וְעַל זֶה מֵבִיא: ״גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם, בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב״, וְ״נִזְהָר״ הוּא לְשׁוֹן זֹהַר וּבְרִירוּת, כִּי עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַחֻקִּים הָרְמוּזִים בְּ״עֵקֶב״, הַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ לָעוֹלָם הַבָּא. זֶהוּ שֶׁאָמַר כָּאן: ״וְשָׁמַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית״ וְגוֹ׳, מַסִּיק בַּיַּלְקוּט (תתמז): שֶׁיִּשְׁמֹר לְךָ שְׂכָרְךָ לָעוֹלָם הַבָּא.
פסוק יב:וְזֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר לְהַשְׁווֹת חֻקִּים לַמִּשְׁפָּטִים הוּא לִשְׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ עַל הַזְּרִיזוּת, לוֹמַר: כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה מְזֹרָז בַּעֲשִׂיַּת הַמִּשְׁפָּטִים מִצַּד שֶׁבְּעֵינֶיךָ אַתָּה רוֹאֶה הַתּוֹעֶלֶת, כָּךְ תִּהְיֶה נִזְהָר גַּם בַּחֻקִּים הָרְמוּזוֹת בְּ״עֵקֶב״. וּלְאִידָךְ גִּיסָא, כְּשֵׁם שֶׁהַחֻקִּים, מֵאַחַר שֶׁאֵין תּוֹעַלְתָּם מֻרְגָּשׁ לְךָ, וַדַּאי אַתָּה מְקַיְּמָם לְשֵׁם שָׁמַיִם לֹא לְשֵׁם הֲנָאָתְךָ, כִּי אֵין הַהֲנָאָה מֻרְגֶּשֶׁת לְךָ לְשָׁעָה, כָּךְ הַמִּשְׁפָּטִים לֹא תְּקַיֵּם בַּעֲבוּר הֲנָאָתְךָ כִּי אִם בַּעֲבוּר שֶׁמִּצְוַת ה׳ עָלֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט קא–קב): ״מִכָּל אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ, מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי״, כְּשֵׁם שֶׁהַחֻקִּים שֶׁאֲנִי מְקַיֵּם וַדַּאי אֵין כַּוָּנָתִי כִּי אִם לְמַעַן אֶשְׁמֹר חֻקֶּיךָ, חֻקִּים שֶׁחָקַקְתָּ לִי, כֵּן מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סַרְתִּי, לֹא בַּעֲבוּר תּוֹעַלְתִּי הַמֻּרְגָּשׁ, כִּי אִם בַּעֲבוּר שֶׁאַתָּה הוֹרֵתָנִי. וְעַל דֶּרֶךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תו״כ ויקרא כ קכח): אַל יֹאמַר אָדָם אִי אֶפְשִׁי לֶאֱכוֹל חֲזִיר כוּ׳.
פסוק יב:וְזֶהוּ שֶׁאָמַר סוֹף פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן: ״וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ, לֹא יְאַחֵר לְשׂוֹנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ. וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם״. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: בְּחַיָּיו מְשַׁלֵּם לוֹ גְּמוּלוֹ הַטּוֹב כְּדֵי לְטָרְדוֹ מִן עוֹלָם הַבָּא. וְקָשֶׁה: אִם הַגּוֹי מְקַיֵּם אֵיזוֹ מִצְוָה, לָמָּה קְרָאוֹ ״שׂוֹנְאוֹ״ בִּשְׁעַת קִיּוּם הַמִּצְוָה? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁהַגּוֹי אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְקַיֵּם אֵיזוֹ מִצְוָה מִן הַמֻּשְׂכָּלוֹת אֵינוֹ עוֹשֶׂה כִּי אִם בַּעֲבוּר הֲנָאָתוֹ הַמֻּרְגֶּשֶׁת לְשָׁעָה, עַל כֵּן דִּינוֹ בְּמַאי דִּפְסַק אַנַּפְשֵׁיהּ לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל אַתֶּם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם, אֶלָּא ״וְשָׁמַרְתָּ וְגוֹ׳ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ״, רוֹצֶה לוֹמַר: בַּעֲבוּר שֶׁאָנֹכִי צִוִּיתִיךָ תִּשְׁמְרֵם וְלֹא בַּעֲבוּר הֲנָאָתְךָ, וְאָז מִמֵּילָא יִהְיוּ הַמִּשְׁפָּטִים וְהַחֻקִּים שָׁוִים בְּעֵינֶיךָ. וְעַל זֶה אָמַר הַהֶקֵּשׁ: ״וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים״, וְאָז רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַקֶּרֶן שָׁמוּר לְךָ לְעוֹלָם הַבָּא, ״וְשָׁמַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְךָ״ וְגוֹ׳.
פסוק יב:וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה: ״כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה׳ מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹּאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, וּפָסוּק זֶה כֻּלּוֹ מְיֻתָּר, כִּי כְּבָר נֶאֱמַר מִקֹּדֶם: ״כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן״. וְעוֹד לָמָּה תָּלָה אִבּוּדָם בְּאִבּוּד הַגּוֹיִם. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁפָּסוּק זֶה אֵינוֹ נִקְשָׁר כְּלָל עִם שֶׁלְּמַעְלָה, כִּי לְמַעְלָה דִּבֵּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה: ״וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח״ וְגוֹ׳, וְעַל הָעֲבוֹדָה זָרָה אָמַר ״כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן״, כָּפַל הָאִבּוּד לוֹמַר שֶׁהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה נִטְרָד מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא, וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁיֵּשׁ אִבּוּד אַחֵר שֶׁאֵינוֹ כִּי אִם מִן הָעוֹלָם הַבָּא לְבַד, וְהוּא מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם הָ״עֵקֶב״ הַמְרַמֵּז לַחֻקִּים, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹעַלְתָּם נִגְלֵית לְשָׁעָה, וְאָז מִסְּתָמָא אֲפִלּוּ מַה שֶּׁמְּקַיֵּם מִן הַמִּצְווֹת אֵינוֹ מְקַיֵּם כִּי אִם בַּעֲבוּר הֲנָאַת שָׁעָה, וְעָלָיו אָמַר: ״כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה׳ מַאֲבִיד״, וְהוּא הָאִבּוּד הָאָמוּר לְמַעְלָה, ״וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ״ מִן עוֹלָם הַבָּא, ״כֵּן תֹּאבֵדוּן״ מִן עוֹלָם הַבָּא. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר וְאָמַר: ״עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן״, לְפִי שֶׁלֹּא תִשְׁמְעוּן הַמִּצְווֹת הָרְמוּזוֹת בְּ״עֵקֶב״, מַשְׁמָע שֶׁמִּי שֶׁמְּקַיֵּם מַה שֶּׁרָמוּז בְּ״עֵקֶב״ אוֹכֵל מִפֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן שָׁמוּר לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן: ״וְשָׁמַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד״, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
פסוק יב:וְשָׁמַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְגוֹ׳. בְּמִלַּת ״לְךָ״ רָצָה לְתָרֵץ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ״, וַהֲלֹא הַשְּׁבוּעָה לֹא הָיְתָה עַל תְּנַאי, וְאַף אִם לֹא יִהְיוּ זוֹכִים, וְכִי בַּעֲבוּר זֶה לֹא יְקַיֵּם ה׳ אֶת הַשְּׁבוּעָה? אֶלָּא שֶׁאִם לֹא תִּזְכֶּה אָז יִשְׁמֹר ה׳ אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲבָל לֹא לְךָ כִּי אִם לְדוֹר אַחֵר, אוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה ״וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ (שמות לב י), וְאִם תִּזְכֶּה – יִשְׁמֹר לְךָ הַבְטָחָתוֹ לְדוֹר זֶה. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״לְךָ״ כִּמְדַבֵּר לְיָחִיד, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִיל כִּמְדַבֵּר לְרַבִּים, מִכָּל מָקוֹם הִזְכִּיר ״לְךָ״ לְרַמֵּז גַּם עַל שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, שֶׁשָּׁם עוֹשִׂין מָדוֹר לְכָל צַדִּיק בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
פסוק יב:וְאָמַר בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים. בְּרַבָּתִי דָּרַש כִּי כָּל הָעַמִּים יְבָרְכוּךָ כוּ׳, עַל דֶּרֶךְ מַלְאָךְ רַע יַעֲנֶה אָמֵן. וְהִקְשָׁה מהרי״א עַל זֶה וְאָמַר, מַה יִּתְרוֹן לְיִשְׂרָאֵל בָּזֶה. וְאוֹמֵר אֲנִי, לְפִי שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עֵינֵי ה׳ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תְּחִלָּה, וְעַל יְדֵי אוֹתָהּ דְּרִישָׁה הוּא דּוֹרֵשׁ כָּל שְׁאָר אֲרָצוֹת, כִּי כָּל הָאֲרָצוֹת מִתַּמְצִית אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתִים, עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ יְבָרְכוּ כָּל הָעַמִּים אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי בִּשְׁלוֹמָם יִהְיֶה שָׁלוֹם גַּם לָהֶם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיז א–ב): ״הַלְלוּ אֶת ה׳ כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים, כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ״. וּלְפִיכָךְ ״וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים״, כִּי מִשֶּׁלְּךָ יִתְּנוּ לְךָ. וְדַוְקָא ״אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ״, הַמְּסוּרִים תַּחַת יָדְךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כִּי לַחְמֵנוּ הֵם״ (במדבר יד ט), וְלֹא אוֹתָן שֶׁאֵינָן מְסוּרִין בְּיָדְךָ, כִּי גֵּזֶל הַגּוֹי אָסוּר.
