פסוק א:כי יביאך ה' אלהין אל הארץ אשר אתה בא שמה וגו'. עתה שהגיעה השעה ליכנס לארץ אומר בלשון כי, ועוד אחר שאמר יביאך ה' מהו אשר אתה בא שמה, ודאי אם ה' יביאהו שיבוא, ועוד אומרו ונשל גוים רבים וגו', אם פירשו ונשל הוא השלכה כפירוש רש"י ז"ל איך אמר אח"כ ונתנם ה' אלהיך לפניך והכיתם, ועוד אמרו החתי והאמורי בכל אחד ואחד ה' הידיעה, יאמר חתי ואמורי ויבוסי וגו', ועוד אחר שהזכירם בשמם אמר שבעה גוים רבים ועצומים ומשמם אני יודע שהם ז' מה צורך לומר שבעה, אלא אין שום דבר נעשה למטה עד שנעשה כנגדו למעלה, לזה אמר כי יביאך אל הארץ העליונה אשר אתה בא אל הארץ הגשמי, זהו אשר אתה בא, באושר ובכושר אתה בא, אשר כמו אשרתא דדייני, פירוש תוקף וחוזק. ונשל גוים רבים, הוא על השרים שלהם, ואמר ונשל לפי שהשרים שלהם הם מע' שרים והם צורך המרכבה, לזה לא יאבדם לגמרי אלא ונשל, כמו כי ישל זיתך תרגומו יתרון, כמו פירות הנושרים, כלו' שירדו ממעלתם כמ"ש על פסוק ועצם לא תשברו בו, ולזה אמר גוים רבים כמו רבי המלך, כלו' המעולים, מפניך לבד לא לגמרי, ולזה אמר בכל אחד ואחד החתי האמורי בה' הידיעה, לזה אמר שבעה גוים רבים ועצומים, כלו' אע"פ שהזכרתים בשמם לא תחשוב שעל הגשמיים אני אומר אלא על הז' העליונים הרבים כלומר המעולים, אח"כ ונתנם ה' אלהיך לפניך והכיתם אחר שהשרים שלהם יפלו אתה יכול להם, ולא תכרות להם ברית ולא תחנם ולא תתחתן בם, כדי שלא ימצא השר שלהם מקום לחול שימצא עם שיקרא שמו עליו אלא כמו שאמר במקום אחר רק מערי העמים אשר ה' נותן לך לא תחיה כל נשמה. כי יסיר את בנך, אם אתה מתחתן עמו ימצא השר מקום וימשוך בנך לממשלתו אחר שהיית תחת ממשלת הקב"ה, לזה וחרה אף ה' והשמידך וגו'. ולזה ונתצתם את מזבחותם ושברתם, כל זה כדי שלא יהא לו אחיזה ולא שום שייכות כלל בו, כי אלו הז' שרים הם ראשים של ע' שרים, ובהשפלה של אלו ישפלו כולם, כדי שלא יהא להן שום שולטנות בך כדי שתהיה עם קדוש לה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים:
פסוק ז:לא מרובכם מכל העמים, שמא יעלה בדעתך לומר שמרבוי שבכם חשק לפי שברוב עם הדרת מלך, לזה אמר לא מרובכם, שמא תאמר הרי מצינו שהקב"ה חס על הרבוי שכן אמר בנינוה ואני לא אחוס על נינוה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא, לזה חמר כאן לא מרובכם, יש ג' דברים אחת שאתם ממעיטים עצמיכם, כמו שאז"ל במדרש לא מרובכם לא מחמת שאתם מתגאים בעצמיכם אלא מחמת שאתם ממעיטים ומשפילים עצמכם לפני כענין שכתוב שבשפלנו זכר לנו, אמר הקב"ה בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעיטים עצמיכם, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר, נתתי גדולה למשה ואהרן אמרו ונחנו מה, נתתי גדולה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש, אבל אומות העכו"ם אינם כך נתתי גדולה לנמרוד אמר הבה נבנה לנו עיר, נתתי גדולה לפרעה אמר מי ה', נתתי גדולה לסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות וגו' נבוכד נצר אמר אעלה על במתי עב, חירם מלך צור אמר מושב אלהים ישבתי, ולזה אמר לא מרובכם גו' נא משום רבוי, והשנית כי מאהבת ה' אתכם, והג' ומשמרו את השבועה:
פסוק ח:או יאמר כי מאהבת ה' ומשמרו את השבועה, לומר תדע שאין הקב"ה חפץ ברבוי, הרי המצריים היו רבים עליכם שאילו לא היו רבים לא היו שולטים עליכם ועם כל זה ביד חזקה הוציא אתכם, ודאי אינו אלא מחמת אהבה ומשמרו את השבועה. והשבועה לבדה אינה מספקת להוציא אתכם שלא הגיע הקץ שהרי אמר לאברהם וענו אותם ארבע מאות שנה אלא ודאי מאהבה:
פסוק ט:וידעת כי ה' אלהיך. צריך שתדע כי הקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה ושהוא משלם שכר טוב לצדיקים ומעניש לרשעים, וזהו אחד מי"ג עיקרים שצריך האדם שיאמין בהם, לזה אמר וידעת שמחוייב אתה לדעת כי ה' הוא משלם השכר, אלהיך הוא המעניש, זהו הוא האלהים, ופעמים אותו עונש הוא לטובתו כדי להענישו בעוה"ז מאיזה עון שעשה כדי להיותו נקי לעוה"ב, ופעמים אותו שכר הוא לרעתו לתת לו שכרו על איזה מצוה שעשה כדי לחייבו לעוה"ב, זהו אומרו ה' הוא האלהים, פעמים שהרחמים הוא דין ופעמים הדין הוא רחמים:
פסוק ט:האל הנאמן שומר הברית והחסד. שהקב"ה שומר לצדיק צדקותיו לו ולבניו, ואפילו אם יצטרכו הבנים שום זכות אינו מנכה כלום מזכיותיו, זהו אומרו לאלף דור, לא אמר דורות לומר שאפילו דור אחרון הכל הוא שמור כאילו הוא דור ראשון ואינו מנכה לו ממה שאכלו דורות שקדמו לו, ראיה לדבר שאנו אוכלים זכות אבותינו ובעת צרתנו אנו אומרים זכור לאברהם ליצחק וגו', וכמה דורות עברו וזכות אבות לא תמה. והטעם שלא תמה, שכשהצדיק עושה מצוה אינו עושה אותה לשום פנייה בעולם לא להתגאות ולא להתראות בה, אם כן נתקעה ונזרעה במקום נאמן עושה פירות תמיד לכך אינה כלה והקרן קיים ושמור, לא כן הרשעים בשעושין המצוה עושין אותה להתגאות ולהתראות בה בפני כל אדם, אם כן הלבישה חומר וגשמות לזה ישולם לו שכרו בזה העולם הגשמי והיא כלה, לזה אמר ומשלם לשון תשלום שמשלים לו הכל משלם שלא נשאר לו שום זכות, אבל בצדיק אמר שומר הברית ששמור לו הכל מטעם שאמרנו, שהוא נטעה במקום שלא ימיש מעשות פירות ופירי פירות, וכן הוא אומר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, לא אמר יאכל אלא יאכלו הוא ובניו ובני בניו אוכלים מהפירות ולא הקרן ששכר מצות בהאי עלמא ליכא, לפי שהשכר הוא שכלי רוחני ואין הגוף יכול לסבלו בעודו בגוף, אבל הרשע הגשים המצוה כשעשאה לשום פנייה והלבישה גוף והפרידה ממקורה, ולכך ביבוש קצירה אותו יד שקצרה תיבש היא גם כן, ועל זה צותה תורה לא תלבש שעטנז, באתב"ש ב"ז נט"ע, מבזה הנטיעה ומלבישה גשמות ובאבוד הגשמות תאבדנה, א"ר יוסי מפני ג' דברים הקב"ה מאריך אף לרשעים בעוה"ז, שמא יעשו תשובה או שמא עשו מצוה שהקב"ה משלם שכרם בעוה"ז, או שמא יצא ממנו צדיק, והוא אומרו כאן ומשלם לשונאיו, למה אל פניו לפי שראה הקב"ה שיעשה תשובה זהו אל פניו שהוא מול פני הקב"ה מאותם המבקשים פניו, להאבידו לא יאחר זה על הרשע העושה מצוה שהקב"ה פורע לו בזה העולם, אל פניו ישלם לו זה על שראה הקב"ה שעתיד לצאת ממנו צדיק, זהו אל פניו קרי ביה אל בניו שאותיות בומ"ף מתחלפות פ' בב', ע"כ:
פסוק יא:ושמרתם את המצוה וגו' לעשותם, לומר כמו שאז"ל היום לעשותם לא היום לקבל שכרם, היום לעשותם ולא למחר לעשותם, זה העולם הוא עולם המעשה ועולם הבא הוא עולם שכלו שבת שאין בו מעשה, וכן דמו חז"ל עוה"ז לערב שבת ועולם הבא לשבת ואמרו מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, לזה אמר ושמרת את המצוה שימתין לה לקבל שכרה לעוה"ב שהוא עולם שכולו ארוך, כי ההמתנה היא עד זמן ארוך וזהו עולם קצר שיש לו סוף. אנכי מצוך היום לעשותם, ר"ת בלשון ערבי אמה"ל (אמתין):
פסוק יא:גימטריאות
אתה החלות, הלוחת, כשנתת לי הלוחות להראות להם אות, כשנגלית לי בסנה אמרת לי וזה לך האות וגו' תעבדון את האלהים על ההר הזה, וכמו שהראית לי הר סיני, אם כן אעברה נא ואראה ההר הטוב, שהר אות להר כי בהר סיני נתנה תורה ובארץ ישראל שהיא ההר הטוב הוא קיומה:
פסוק יא:למען תחיו. בזמן התחיה ולעת קץ, למען גימ' קץ:
פסוק יא:לא תסיפו. תספו כתיב, אם תוסיפו תספו:
פסוק יא:תגרעו כל המוסיף הוא נגרע קרי ביה תיגרעו:
פסוק יא:ואתם הדבקים. דבקים בגימ' יוסף, שהיה דבק ביוצרו וישראל נקראו על שמו:
פסוק יא:רק עם חכם ונבון הגוי, בגימ' התורה, שכל שבחן וחכמתם של ישראל הוא בתורה:
פסוק יא:כה' אלהינו בכל קראנו. שאנו מעברין חדשים ומקדשים מיעדים ושואלים המלאכים מהקב"ה מתי ראש השנה והקב"ה משיב שאלו מישראל, זהו בכל קראנו לשון מקראי קודש, לכך נסמך פסוק זה אצל פסוק כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אז"ל זו עבור חדשים וראשי שנים ותקופות ומזלות:
פסוק יא:הקרובים הקרבים כתיב. שמתקרבים ובאים לראות מתי יקדשו ב"ד החדש:
פסוק יא:ואשמיעם. ואשמעם כתיב חסר י', לא כל עשר דברות שמעו מפי הגבורה כי אם ב' דברות:
פסוק יא:את בריתו אשר צוה, ס"ת תורה. בחורב, בחרב, החרב והסייף ירדו כרוכים מן השמים:
פסוק יא:תבנית זכר. ה' תבנית כתיבי בענין כנגד ה' חומשי תורה שכל הכופר בע"ז כמודה בתורה כלה:
פסוק יא:עשרה דברים מנויים כאן, סמל זכר ונקבה צפור רומש וגו' כנגד עשרת הדברות שכל הכופר בתורה מודה בע"ז:
פסוק יא:מעשה ידי אדם. זה צלם שעשה נבוכדנצר ודחק כל העולם להשתחוות לצלמו, זהו מעשה שעשה אותם:
פסוק יא:ובקשתם. בגימ' אלו חנניה מישאל ועזריה:
פסוק יא:גוים גדולים ועצומים. ר"ת גוג:
פסוק יא:גוים גדולים ועצומים ממך, ר"ת מגוג:
פסוק יא:והשבת. אותיות תשובה:
פסוק יא:כל הימים. בגימ' עולם הבא:
פסוק יא:שלש ערים. כנגד שלש תפלות שהן מקלט לישראל שבם שבים לאל בעת צרתם:
פסוק יא:אחת הערים האל וחי, האלו ח"י הם מנין ברכות של תפלה חוץ מברכת המינים:
פסוק יא:העדות תעודה. זו תורה:
פסוק יא:לאהב"י, לי"ח אלף שורות של צדיקים שיושבים בירושלים של מעלה סביב השכינה:
פסוק יא:לשומרי מצותו כתיב, זו שבת ששקולה כנגד כל המצות:
פסוק יא:לשוא. שאול יורד לשאול:
פסוק יא:שמור את יום. ס"ת רת"ם כל המחלל שבת נדון בגחלי רתמים:
פסוק יא:את יום השבת לקדשו, ר"ת אליה בזכות שבת יבא הגואל, דאמר מר אלמלא שמרו ישראל שבת אחת כהלכתה מיד היו נגאלין:
פסוק יא:לקדשו. אותיות שדול"ק נר:
פסוק יא:השבת לקדשו כאשר. ר"ת כל"ה שמה:
פסוק יא:בהר מתוך האש. ס"ת שכר, הראם מתן שכרם:
פסוק יא:את כבדו ואת גדלו, חסר שלא ראו כל כבודו אלא מקצת ואפילו זה לא יכלו לסבול שאמרו ואת תדבר אלינו לא אמרו אתה אלא ואת תשש כחם כנקבה:
פסוק יא:אלהינו ואת תדבר אלינו את, ס"ת תורתו:
פסוק יא:מי יתן והיה לבבם, ר"ת לוים, הלואי שהיו כבני לוי שלא חטאו בעגל וגם היו ראויים להיות כהנים ולוים:
פסוק יא:ואתה פה עמוד עמדי, עמו"ד ימים היה משה בלא אכילה ושתיה:
פסוק יא:שמע. בגימ' קדוש ישראל:
פסוק יא:שמע. שם ע', כנגד ע' שמות שיש לישראל, וע' שמות שיש להקב"ה בשיר השירים:
פסוק יא:בין עיניך. בגימ' זה הקדקוד:
פסוק יא:סמך אמר מצות מזוזה ערים גדולות ובתים מלאים, לומר שכל המקיים מצות מזוזה ממלא הקב"ה ביתו מכל טוב:
פסוק יא:את ה' אלהיך תיר"א, בגימ' תורה, תירא אותו ואת תורתו:
פסוק יא:וירשת. ותשרי, בתשרי נגאלו ועוד בתשרי עתידין להגאל אליבא דר' יהושע:
פסוק יא:וצדקה תהיה לנו כלומר לנו להקב"ה כדאי' במדרש משל למלך שהפקיד מרגלית טובה אמר לו אם תאבדנה אתה חוטא עלי ועליך ואם תשמרנה טובה לי ולך:
פסוק יא:לא תחנם. אותיות מנחת לא תקבל מהם מנחה:
פסוק יא:ואשריהם תגדעון. רמז על גדעון שגדע את האשירה, תגדעון, תגד עון תפרסם ותגיד עונם:
פסוק יב:והיה עקב תשמעון וגו'. יאמר אם יש לך שכר בעוה"ז הוא על השמיעה לבד כמו שכתבנו על פסוק כי יען אשר עשית את הדבר הזה, שאמר לו הקב"ה על העשיה אין לה לא ערך ולא שכר כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך עקב אשר שמעתי בקולי, כלומר אשי יש לך שכר בעולם הזה הוא על שדשת בעקבך ושמעת בקולי, לזה אמר ברך אברכך והרבה ארבה, כן אמר כאן אם יש לכם בזה העולם שום שכר על עשיית המצות הוא על שדשת בעקביך ועל השמיעה, אבל על השמירה ועל העשייה אין שכר בעולם הזה אלא יהא שמור לך לעוה"ב מקום שאין היד מגעת שם, זהו ושמר ה' וגו'. כבר כתבתי במקום אחר ששם הוי"ה באלב"ם שכר בגימ', לומר כמו שזה השם אינו נקרא בעוה"ז ככתבו כן המצוה שהיא שם הוי"ה בהפוך י"ה מצוה, א"כ מצוה היינו שם הוי"ה, כן שכרה הוא לעולם הבא ששם הוא נקרא ככתבו אז יהיה השכר, כי זה השם מורה על אמיתות ובזמן הזה השקר והכזב מצוים לזה אינו נקרא ככתבו ונקרא בכנוי, וכמו שהעקב הוא סוף הגוף כן השבר האמיתי הוא סוף המעשה, וזהו שאמר דוד בשמרם עקב רב שהוא על השכר של עוה"ב שנאמר בו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, וכן אמר עוד נטיתי לבי לעשות חוקיך לעולם עקב, ואמר כשהיה היצר מטעה אותו ואומר מה הנאה יש לך בעשיית החוקים וכמו שאין להם טעם אין להם שכר כי מה שכר אתה רואה בעשיית החוקים, כשאתה שומר שבת אתה מוצא מנוח ומרגוע לגוף ולנפש ואתה מתענג בו וכן בימים טובים, וכן מצות המושכלות יש להם טעם והטעם מטעים המצוה וממתיקה מה שאין כן בחוקים, לזה אמר נטיתי לבי, אני הייתי מטהו ואומר לו שכר החוקים וטעמם אינו בזה העולם אלא לעוה"ב זהו לעולם עקב, ובזה הייתי מטהו לומר שזה העולם הוא עולם המעשה לא עולם השכר והגמול, ולזה נסמכה פרשה זו עם פסוק שלמעלה שאמר היום לעשותם והיה עקב, לומר אחר זמן העשיה יהיה לך שכר, וכן אמר במדרש, אין שכרם של צדיקים אלא לבסוף אבל רשעים שכרם הוא בעוה"ז שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו, אבל הצדיקים שכרם לאחריו שנאמר ואחריו כל ישרי לב, כשהמשא הוא קל מביאו לפניו וכשהוא כבד מפשילו לאחוריו ע"כ. וכן עקב עי"ן קו"ף בי"ת בגימ' תשכ"ח, ר"ל כשישכח זה העולם ימצא השכר, תשכח בלשון גמרא תמצא, עקב בא"ת ב"ש איש, לומר בעודו איש בזמן הבחרות כמו שאז"ל אשרי איש בעודו איש, ואז יהיה לו קב"ע דבר קבוע בלבו, וכיצד יקבע בלב מעט מעט לא בבת אחת, זהו בקע שהיא קטנה, ואז יהיה הדבר קבע בהתמדה לא ארעי:
פסוק יב:עוד והיה עקב תשמעון. בא להזהיר על העונות שאדם דש בעקביו שהן קלות בעיניו, לזה אמר והיה שהוא שם הוי"ה עקב, לומר שישים מגמתו השי"ת, בפרט בעונות הקלות, כי אם יורגל בהם. יקשה עליו לפרוש מחמת קלותם בעיניו, ועל זה היה צועק דוד המלך ע"ה עון עקבי יסובני, אבל על שאר המצות אינו צריך כלל להזהיר אתכם כי ודאי את כל המשפטים האלה תשמעון ושמרתם וגו':
פסוק יב:עוד והיה עקב תשמעון, לפי שאוירו במעמד הר סיני נעשה ונשמע, הנעשה עברו עליו בעשיית העגל ונשאר הנשמע, לזה הזהירם כאן ואמר מה שאמרתם בסוף הוא נשמע זהו עקב שהוא סוף שעשיתם השמיעה סוף שאמרתם ונשמע אחר, נעשה כי מן הראוי להקדים השמיעה אבל אתם עשיתם השמיעה עקב כמו העקב שהוא סוף הגוף, לזה אני מזהיר שתשמרו אותם, אתם כתיב:
פסוק יב:ובזוהר ועשיתם אותם, אתם, כאילו אתם כביכול עשיתם ובראתם אותה מצוה. עוד ועשיתם אתם, לפי שבעשית המצות מתקן לו גוף רוחני שנקרא חלוקא דרבנן ולזה היו המצות רמ"ח כנגד איבריו של אדם, לזה אמר ועשיתם אתם שאתם עושים עצמיכם. ואמר ושמרתם, כבר אמרנו פעמים רבות שפירוש שמירה המתנה כמו ואביו שמר את הדבר, לפי שאמר ועשיתם שעושה ומתקן אבריו כמו שאמרנו והרבה מן המצות בטלות בזמן הזה כמו הקרבנות וכלאי הכרם ושכחה ופיאה ולקט ועוללות ופרט וערלה, א"כ אי אפשר להשלים אבריו, לזה ושמרתם המתינו למצוה כשיבא זמנה שיקיימוה כמו שעשה רבי טרפון ז"ל שקרא ליל שבת לאור הנר והטה הנר וכתב בפנקסו כשיבנה בית המקדש אביא קרבן חטאת, למה היה, צריך לכתוב בפנקס אלא להורות שהוא ממתין לה כשתבא לקיימה ויחשב לו כאלו קיימה:
פסוק יב:ושמר ה' אלהיך, לך. נכנס בלשון רבים שאמר ועשיתם ויצא בלשון יחיד שאמר ושמר ה' אלהיך לך, אלא לומר לומר לך שעיקר עשיית המצות היא ברב עם שנאמר ברב עם הדרת מלך, אבל בשכר כל אחד ואחד נוטל שכרו לבדו כפי כונתו כי אין לכולם כונה אחת:
פסוק יב:את הברית ואת החסד, כנגד אברהם יצחק שאברהם ויצחק כביכול יש להם חסד על הקב"ה כמו שאמר על פסוק תתן אמת ליעקב, יעקב באמת ובאמונה צריך שיהיה איש צדיק תמים ועובד הקב"ה לפי שאביו היה צדיק ואבי אביו גם כן,, אבל אברהם הצדקות והחסידות שהיה בו הוא על צד החסד שיש לו כביכול על הקב"ה שהיה בן עובד ע"א, חם כן חסד לאברהם, זהו אומרו כאן את החסד שיש לו לאברהם על הב"ה כמ"ש, ויצחק גם כן שהיה בן ל"ז שנה ואביו זקן וסבל עקידת אביו, ועדיין הקב"ה לא עשה עמו שום הטבה והיה בן ל"ז שנה ולא נשא אשה, א"כ כביכול יש לו חסד עליו, אבל יעקב עשה עמו כמה טובות הצילו מעשו ומלבן ומאליפז ומשרו של עשו:
פסוק יג:ואהבך וברכך והרבך. עשרה מיני ברכות יש בפסוק, ואהבך יאהבך על הבריות שתהיה אהוב על כל העולם ותהיה רצוי עליהם כדי שיעשו רצונך, וברכך בממון שישים בממונך ברכה שלא יכלה לעולם, ואחר שיש לך ממון הרבה והרבך בבנים שיש בידך ספוק לזונם, וברך פרי בטנך פרי הבטן הם בנים א"כ היה לו לומר פרי בטנה, אמרו בגמרא פרק שלשה שאכלו לומר שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שהאשה נקראת שדה שנאמר כי בשדה מצאה, וכן אז"ל אסתר קרקע עולם היתה, וכפי מה שזורעין בה כן מוציאה, והכונה אינו ברבוי בנים כי כבר אמר והרבך אלא הכונה שיהיו אותם הבנים ברוכים ונקיים וצדיקים, בטנך בגי' כונה, וכן בגימ' אנכי, לומר שבשעת ההולדה אנכי אסייעך שתכוון להוליד בנים הגונים ויהיו הג' שותפין שוים:
פסוק יג:ובמדרש וברך פרי בטנך ופרי אדמתך, מקיש פרי בטן לפרי אדמה מה פרי אדמה אין בהם לא חטא ולא עון אף פרי בטנך אין בהם לא חטא ולא עון, ולזה אדמתך שהיא שלך שאינה גזולה. ד"א מה פרי אדמתך צריכין עשור אף פרי בטנך צריכין עשור זו מילה, יזכו למילה ולא יהיו נפלים, ד"א פרי אדמתך מכפרין על פרי בטנך שנאמר וכפר אדמתו עמו, והכונה שלא ימותו בעון אביהם. עוד פרי בטנך שיברך המאכלים שבמעיו כדי שיצא הולד נקי שמעפוש המאכלים יצא הולד מנוגע כנודע לחכמי הטבע דגנך ויצהרך, באלו הג' דברים תלויים חיי האדם. שגר אלפיך, בהמה גסה לומר שלא תפיל ולא תצטער בלידתה אלא שתהיה משגרת אותם בלא צער. ועשתרות צאנך, שיהיו חזקים ואין שום חיה רעה מתגרה בהם כמו העזים של ר' חנינא בן דוסא שהביאו הדובים בקרניהם, ופסוק זה מתחיל בוא"ו ומסיים בך', לומר שאלו הברכות הם משם כ"ו, וכן יש בו כ"ב תיבות ב"ך יברך ישראל וגו':
פסוק יד:ברוך תהיה מכל העמים, אחר שתהיה אהוב מכל העמים כולם יברכוך כדי שתהא הברכה שורה עליך בלי שום ערעור והקב"ה יסכים על ידם:
פסוק יד:לא יהיה בך עקר ועקרה, אם אמר והרבך וברך פרי בטנך ודאי שלא יהיה בו עקר ועקרה, לזה אז"ל לא יהיה בך עקר שלא יהיה ביתך עקור מן התלמידים, לפי שעיקר הבנים הם התלמידים שהם בנים לעוה"ב, וכן אז"ל אם חטא הרב ועשה שום עבירה והוליכוהו לגיהנם התלמידים מצילים אותו כדי שלא יהיו הם בג"ע והוא בגיהנם, ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה מלפני הקב"ה אלא עומדת שם לעולם לעשות שאלתך ובקשתך, אימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמה:
פסוק טו:והסיר ה' ממך כל חולי. משמע שיבא החולי ויסירנו ויותר טוב היה שייעדו שלא יבא לידי חולי כמו שכתוב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, אלא כבר ידעת שקללות שבתורת כהנים נאמר על חרבן ראשון ושבמשנה תורה על חרבן שני, וחרבן שני נחרב על שנאת חנם, ולפי שלא נבנה עדין השנאה חנם מצויה ביניהם וצריכין להתייסר, לזה יביא עליהם החולי ויסירו מהם כדי למרק עונם, שהוא רחום בדין, וכן אמר אותו חכם ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים בזה העולם כדי שיצא נקי לעוה"ב, שנאמר. רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, לזה אמר מחוק ברחמיך הרבים אבל לא ע"י יסורין וחלאים רעים, אפי' יהיו ע"י חלאים אבל לא רעים, שלא יהיה בהם לא בטול תורה ולא בטול תפלה כמו שאמרו בגמרא אלו הם ייסורין של אהבה כל שאין בהם בטול תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, ואמורא אחר אמר כל שאין בהם בטול תפלה שנאמר ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי וכן אמר דוד יסרני ה' אך במשפט שהוא ברחמים כנודע לבעלי הקבלה, ולזה תמצא הפסוק מתחיל בו' ומסיים בך' שם כ"ו שחלופו מצפ"ץ בגימ' ברחמים:
פסוק טו:לא ישימם בך אלא ונתנם בכל שונאיך. שיתנם תחתיך, אם היו עתידין לבא עליך יבאו למרק ומיד יתנם בכל שונאיך, כי אולי לא ירצו לצאת עד שיתן להם אחרים תחתיך שנאמר ואתן אדם תחתיך, וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת וגו' מאין היו יודעים אז"ל מכאן שכל מכה שהיתה באה על המצריים היתה שפה בישראל לידע צערן של מצריים לכך נאמר אשר ידעת, מה שאמר שהיתה שפה בישראל לומר שהיתה המכה באה על ישראל ומיד היתה מסתלקת להודיעם צערם, שפה הוא מלשון שוטה ונשתפה:
פסוק טז:ואכלת את כל העמים, יאמר מאחר שיאהבך הקב"ה בפני כל העמים אינך צריך להלחם עמהם ותכלם בלא ידיעה כי יהיו מסורים בידך ותאכלם כלחם בלא ידיעתם, איך יהיה, דבר זה לזה אמר אשר ה' אלהיך נותן לך, לא תחוס עינך עליהם, לומר מאחר שהם באהבה ואחוה עמי איך אעשה עמהם נקמה זו לזה אמר לא תחוס עינך וגו' כי אותה אהבה אונה מהם אלא מהקב"ה:
פסוק טז:ולא תעבוד את אלהיהם, לא יעלה בדעתך לומר מאחר שאני אכלה אותם, השר שהוא ממונה עליהם יכעוס עלי, ולזה יעלה בדעתך לעבדו כדי לפייסו, לזה אמר ולא תעבוד את אלהיהם כי מוקש הוא לך, לא די שלא יתפייס אלא שיקטרג עליך כמו שכתבנו בפסוק לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, אפילו שאתה תרצה לעבדם הם לא יקבלוך, למה על פני, כלומר שיש להם בושה ממני ואדרבא יקטרג עליך, ואגב אורחיה אשמעינן שגזל הגוי אסור כמו שאמרו בגמרא ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך בזמן שמסורים בידך היינו ז' עממין בשעת כבוש הארץ, ולא תאמר שזה אכזריות כי רחמי רשעים אכזרי כי כל המרחם על הרשעים מביא אכזריות לעולם והמתאכזר עליהם מביא רחמים לעולם, ולזה מתחיל הפסוק בוא"ו ומסיים בך' ויש בו כ"א אותיות כנגד שם הרחמים שהוא שם אהי"ה בשכמל"ו:
פסוק יז:כי תאמר בלבבך רבים הגוים וגו', שמא יעלה בדעתך לומר מאחר שאיני בא עליהם למלחמה אלא ע"י תחבולה מאחר שהם באהבה עמי איכה אוכל להורישם שאני מפחד שלא יהפכו עלי והאהבה תהפך לאיבה, לזה אמר לא תירא מהם, יותר איבה היה להם לפרעה ולכל מצרים וראית בעיניך המכות שעשה בהם, כן יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם, כן יעשה כנגד מצות עשה, וכנגד לא תעשה שהם בטלום בשב ואל תעשה מאליהם ואינם נראים, כנגדם אמר וגם את הצרעה ישלח וגו' עד שיכלו מאליהם, אתה ירא ממה שאתה רואה שכן אתה ירא מפניהם אבל אותם שאינך רואה אין אתה ירא לפי שאין אתה רואה אותם, עושה הקב"ה נסים נסתרים שישלח בהם הצרעה שהיתה זורקת בהם מרה:
פסוק כא:לא תערוץ מפניהם כי ה' אלהיך, יאמר לא תערוץ מפניהם אלא מהקב"ה שהוא בקרבך שוכן בתוך גופך ממנו תירא, כי אין ערוד ממית אלא חטא ממית כמו שאמר דוד המע"ה יגורו עלי עזים, שאמר אם יגורו עליו עזים שאינו ירא מהם אלא ממי ירא מהפשע והחטאת, זהו לא פשעי ולא חטאתי, לזה אמר ה' אלהיך דיינך בקרבך ורואה כל מצפוניך:
פסוק כב:ונשל את הגוים האלה מפניך מעט מעט, כבר אמרנו שזה הוא על אנשי בית שני, ולזה פירש"י ז"ל פן תרבה עליך והלא אם עושין רצונו של מקום אין מתייראין מהחיות שנאמר וחית השדה השלמה לך אלא גלוי לפניו ית' שעתידין לחטוא וכו', ואמר שיתמעטו על דרך הטבע, שאינם ראויים לעשות עמהם כמ"ש ורדפו מכם חמשה מאה כמ"ש בספר תורת כהנים ששם מדבר על אנשי בית ראשון שהיו ראוים לעשות עמהם נסים ולשנות הטבע:
פסוק כה:פסילי אלהיהם וגו', יאמר פסיליהם תשרפון באש כמ"ש ופסיליהם תשרפון, ועוד הפסילים הם האלילים ואיך אמר פסילי אלהיהם משמע שהם ב' דברים, ועוד אמרו ולקחת לך היל"ל לא תקח לך, לזה אז"ל במסכת ע"א פסלו לאלוה לא תחמוד פסלו מאלוה ולקחת לך, פירוש פסלו לאלוה תיקנו לאלוה, כמו הפסל נסך חרש, פסלו מאלוה, לשון פסלות שבטלו, ועבודה זרה שבטלוה עובדיה מותרת, לזה אמר ולקחת לך. ומה שאמר תשרפון בלשון רבים ולא תחמוד ולקחת לך בלשון יחיד הוא לקדש שם שמים בפרהסיא, ועוד שדבר כזה צריך קבוץ, שהכנענים יעמדו נגדם ולא יתנו לשרוף פסיליהם, לזה צריך קבוץ אנשים, ואמר ולקחת לפי שמי שחומד דבר מתועב כזה אינו עושה אלא בסתר לזה סמך ולא תביא תועבה אל ביתך שסופך לתעות בה ולעובדה והיית חרם, אלא שקץ תשקצנו, שקץ לכסף שעליהם, תשקצנו לזהב שהוא יותר חשוב מהכסף, ואמר תשקצנו שתעמוד כנגד יצרך כאילו הוא משוקץ ומתועב. גם בכלל לא תביא תועבה אל ביתך שלא יתיחד עם ערוה או עם כותית ולא יקנה שפחה שלא יבא לתעות בה, תועבה תועה בה, וראיה מרב עמרם חסידא בהנהו שבייתא דאפקידו גביה כדאיתא בגמרא, וכן אז"ל לא ידור ת"ח בשכונת אלמנה: