פסוק א:כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ וְגוֹ׳. הִתְחִיל בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְסִיֵּם בִּלְשׁוֹן רַבִּים: ״תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם״, לְפִי שֶׁצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, וַאֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁעָשָׂה מִצְוָה אַחַת אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם לְכַף זְכוּת כוּ׳, וְכֵן יָחִיד שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה מוֹחֲלִין לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. לְכָךְ אָמַר: ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ״ לַיָּחִיד, ״תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן״, כִּי שְׁמִירַת הַיָּחִיד דּוֹמָה כְּאִלּוּ רַבִּים שָׁמְרוּ הַמִּצְווֹת וְיַגִּיעַ הַתּוֹעֶלֶת לְכֻלָּם. וְנָקַט ״הַמִּצְוָה״ בִּלְשׁוֹן יָחִיד לוֹמַר לְךָ שֶׁאֲפִלּוּ שְׁמִירַת מִצְוָה אַחַת כְּתִקּוּנָהּ גּוֹרֶמֶת ״לְמַעַן תִּחְיוּן״, כְּדַעַת רַבִּי יְהוּדָה בְּסַנְהֶדְרִין (קיא) שֶׁדָּרַש פָּסוּק ״וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק״ (ישעיה ה יד), לְמִי שֶׁלֹּא שָׁמַר אֲפִלּוּ חֹק אֶחָד, הָא אִם שָׁמַר אֲפִלּוּ רַק חֹק אֶחָד נִצּוֹל מִגֵּיהִנָּם, לְפִי שֶׁהַמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, כַּמְבֹאָר בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ (טו לח).
פסוק א:וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״לְמַעַן עַנּוֹתְךָ לְנַסּוֹתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ״ וְגוֹ׳ הוּא לְשׁוֹן הֲרָמַת נֵס, מִלְּשׁוֹן ״נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ ה׳״ (תהלים ד ז), כְּאִלּוּ הוּשַׂם לְבָבְךָ עַל נֵס גָּבוֹהַּ וְהוֹשִׁיבוֹ בְּפֶתַח עֵינַיִם שֶׁהַכֹּל צוֹפוֹת בּוֹ, כָּךְ רָצָה לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לְכָל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, כִּי ״לָדַעַת״ מִלְּשׁוֹן ״לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ״. וְרָצָה לְהוֹדִיעָם בֵּין הֲתִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו אוֹ לֹא, כִּי מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם תִּשְׁמֹר מִצְווֹתָיו וְיִתֵּן ה׳ לְךָ הַצְלָחָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל כָּל הָעַמִּים – יִהְיֶה לָהֶם מָקוֹם לָלוּן וְלוֹמַר: לָמָּה לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו יוֹצְאֵי יֶרֶךְ אַבְרָהָם, יָשִׁיב לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כִּי מִי גוֹי אֲשֶׁר יַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן כְּמוֹהֶם, כִּי הָלְכוּ אַחֲרֵי ה׳ בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. וְכֵן לְהֵפֶךְ, אִם חָס וְשָׁלוֹם יִהְיוּ חוֹטְאִים וְיִשְׁלַח ה׳ בָּהֶם אֶת הַמְּאֵרָה – יֹאמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם: עַל מֶה עָשָׂה ה׳ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת, וְיָשִׁיב לָהֶם: לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁלֵמִים עִם ה׳. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״לְנַסּוֹתְךָ״. וְכֵן ״וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם״ מְבֹאָר בְּדֶרֶךְ זֶה. וְהָעֵד עַל זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן: ״הֲתִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו אִם לֹא״, מַשְׁמָע שֶׁהַנִּסָּיוֹן הוּא לְהַרְאוֹת לְכָל הָעַמִּים אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבוֹ אִם יִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו אוֹ לֹא.
פסוק ד:שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְגוּ׳. ״עָלֶיךָ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״מֵעָלֶיךָ״, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁקָאֵי עַל הַזֵּעָה הַמָּצוּי בְּהוֹלְכֵי דְרָכִים וְהַזֵּעָה מְבַלָּה אֶת הַבְּגָדִים. לְכָךְ נֶאֱמַר ״מֵעָלֶיךָ״, מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר עָלֶיךָ. וְעַל כֵּן סָמַךְ לָהֶם: ״וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה״, כִּי הַדֶּרֶךְ סִבָּה לִשְׁנֵיהֶם. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ שֶׁעַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ שָׁפִים בִּכְסוּתָם. וּבְלִי סָפֵק שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁהָיוּ שָׁם עַנְנֵי כָּבוֹד אֲשֶׁר כְּבוֹד ה׳ בְּתוֹכָם נִדְחוּ כָּל הַמַּזִּיקִים, כִּי אֵינָן מְצוּיִין בִּמְחִצַּת הַשְּׁכִינָה, עַל כֵּן אָמַר שֶׁלֹּא קִבְּלוּ נֵזֶק בִּבְגָדִים וְרַגְלַיִם עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (ו.): הָנֵי מָאנֵי דְּרַבָּנָן דְּבָלוּ – מֵחוּפְיָא דִּידְהוּ, הָנֵי כַּרְעֵי דִּמְנַקְּפָן – מִנַּיְיהוּ.
פסוק ט:אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם וְגוּ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (תענית ד): ״אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל״, אַל תִּקְרֵי אֲבָנֶיהָ אֶלָּא בּוֹנֶיהָ, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִין בְּבִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהֵם מְחַדְּדִים זֶה אֶת זֶה כַּבַּרְזֶל. וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה לִדְרוֹשׁ פָּסוּק זֶה עַל לוֹמְדֵי תּוֹרָה בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ? וְנִרְאֶה שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם כִּי פָּסוּק זֶה מַתְחִיל בְּעִנְיְנֵי אֲכִילַת לֶחֶם, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״, וְאֵיךְ נָתַן רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים וְהִפְסִיק בַּבַּרְזֶל, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַכֹּל מְדַבֵּר מֵהַנְהָגַת לוֹמְדֵי תּוֹרָה, כִּי כָּךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בְּמֶלַח תֹּאכַל (אבות ו ד). וְהַבֵּאוּר הוּא שֶׁאֶרֶץ זוֹ לֹא בַּעֲבוּר מִסְכֵּנוּת וְדַלּוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם כְּמוֹת שֶׁהוּא, שֶׁהֲרֵי ״לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ״, אֶלָּא לְפִי שֶׁהִיא ״אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ״ – בּוֹנֶיהָ – ״בַרְזֶל״, מְחַדְּדִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, וְכָל כָּךְ יִהְיֶה לָהֶם חֵשֶׁק בַּתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא יִדְרְשׁוּ אֵיזוֹ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים הֲרֹג צֹאן וְשָׁחוֹט בָּקָר, אֶלָּא יִסְתַּפְּקוּ בְּלֶחֶם לְבַד. וְאַל תֹּאמַר שֶׁבַּעֲבוּר זֶה יוּתַּשׁ כֹּחָם, אֶלָּא עַל כָּל פָּנִים יִהְיוּ חֲזָקִים כַּבַּרְזֶל, כִּי הַתּוֹרָה תּוֹסִיף תֵּת כֹּחָהּ לָהֶם. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ: ״אֲבָנֶיהָ״ – בּוֹנֶיהָ, אֵין צֹרֶךְ לָזֶה, כִּי מִדֶּרֶךְ הַכָּתוּב לְכַנּוֹת אַנְשֵׁי הַשֵּׁם בַּאֲבָנִים, כְּמוֹ: ״אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים״ (תהלים קיח כב), ״כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת״ (זכריה ט טז), ״הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה״ (שם ד ז), וְכֵן רַבִּים. וַעֲלֵיהֶם אָמַר: ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״, כִּי הַצַּדִּיק אוֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל. וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב ״וּמֵהֲרָרֶיהָ״, הַיְינוּ מִן אַנְשֵׁי הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרְאוּ בְּשֵׁם ״הָרִים״, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו ב): ״שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה׳״, מֵהֶם ״תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת״, כִּי נְשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת נָחָשׁ (אבות ב טו). וְהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן.
פסוק ט:וּבְסָמוּךְ הִזְהִיר עַל הַמּוֹתָרוֹת וְאָמַר ״פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ״, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״פֶּן תֹּאכַל וְתִשְׂבַּע״, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר פֶּן תִּדְרוֹשׁ אַחַר הַמּוֹתָרוֹת וְתֹאכַל אַחַר שֶׁכְּבָר שָׂבַעְתָּ, וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר יָשַׁבְתָּ, שֶׁיֵּשׁ לְךָ כְּבָר דִּירָה כְּדֵי צָרְכְּךָ, וְלֹא תִּסְתַּפֵּק בַּמֻכְרָחוֹת וְתִבְנֶה עוֹד לְלֹא צֹרֶךְ. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ נוּכַל לוֹמַר שֶׁגַּם בַּפָּסוּק הַזֶּה הִזְכִּיר הָאֲכִילָה וְהַבָּתִּים, שֶׁאָמַר: ״אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם״, הַיְינוּ הַסִּפּוּק הַהֶכְרֵחִי בָּאֲכִילָה כָּאָמוּר, ״אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ״ הַיְינוּ בּוֹנֶיהָ ״בַרְזֶל״, כִּי הַבּוֹנֶה כְּדֵי צָרְכּוֹ הוּא הַבִּנְיָן הֶחָזָק כַּבַּרְזֶל אֲשֶׁר מִתְקַיֵּם לָעַד. לֹא כֵן הַבּוֹנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ, כִּי מִבִּנְיַן הַמּוֹתָרִים וַדַּאי לְחָרְבָּה יִהְיֶה וְשָׁמֵם מֵאֵין יוֹשֵׁב, כְּדֶרֶךְ רֹב חֲצֵרוֹת שֶׁל שָׂרִים שֶׁמְּקֻיָּם בָּהֶם ״וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר״ (ישעיה כד יב).
פסוק ט:דָּבָר אַחֵר ״מִסְכֵּנֻת״ לְשׁוֹן אוֹצָרוֹת, מִלְּשׁוֹן ״וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה״ (שמות א יא), שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לַעֲשׂוֹת אוֹצְרוֹת תְּבוּאָה בָּאָרֶץ מִפְּנֵי יִרְאַת זַלְעֲפוֹת רָעָב אוֹ מִלְחָמָה, כִּי בַּעֲשׂוֹתָם רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ נָכוֹן לִבָּם בָּטוּחַ בַּה׳ שׁוֹמְרָם וּמַצִּילָם.
פסוק ט:וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁמִּדֶּרֶךְ הֶעָנִי לֶאֱכוֹל פַּת כְּמוֹת שֶׁהוּא, אֲבָל הֶעָשִׁיר אֵינוֹ אוֹכְלוֹ בְּלֹא לִפְתָּן, עַל כֵּן אָמַר שֶׁלֶּחֶם שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה כָּל כָּךְ נָקִי וְכַשֶּׁלֶג יַלְבִּין שֶׁאֲפִלּוּ הֶעָשִׁיר יֹאכְלוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא בְּלֹא לִפְתָּן. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם״.
פסוק ט:וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וּבֵרַכְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״, רֶמֶז לְשִׁשָּׁה פְּעָמִים ״אֶרֶץ״ שֶׁהִזְכִּיר, כִּי הֵם מְקוֹר הַבְּרָכוֹת, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לח:): אֵין נוֹתְנִים כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה כִּי אִם לְטוֹב עַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ט): ״טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ״, קְרֵי בֵּיהּ ״יְבָרֵךְ״. וְתוֹסֶפֶת וָי״ו רֶמֶז לִמְקוֹר הַבְּרָכוֹת, כִּי הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת כוּ׳ (ב״ב ט:), וְחֶסְרוֹן וָי״ו שֶׁל עֶפְרוֹן שֶׁהָיָה רַע עַיִן יוֹכִיחַ. עַל כֵּן דַּוְקָא טוֹב עַיִן יְבָרֵךְ, וִיבֹרַךְ בְּתוֹסֶפֶת וָי״ו, בְּשִׁשָּׁה בְּרָכוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בְּוָ״ו פְּעָמִים ״אֶרֶץ״ שֶׁהִזְכִּיר כָּאן. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וּבֵרַכְתָּ וְגוֹ׳ עַל הָאָרֶץ״. וְהוּא רֶמֶז נָכוֹן.
