כל המצוה וכו' ומדרשו אם התחלת במצוה וכו' פי' משום דלא כתיב כל המצות אלא לשון יחידה לכך כתב מדרש זה המתישב עליו:
פסוק ד:
שמלתך לא בלתה ענני כבוד היו שפין וכו' כעין כלים מגוהצין פי' לבנים הרבה כמו כלים מגוהצין דתעניות קוראט"ו בלעז:
פסוק ד:
לא בצקה לא נפחה כבצק כדרך הולכי יחפים דרגליהן נופחות קשה שנראה מדבריו שהלכו יחפין והא כתיב קרא בהדיא בפרשת תבא ונעלך לא בלתה מעל רגליך אלמא לא הלכו יחפין. וי"ל דהכי קאמר רגלך לא בצקה כדרך הולכי יחף לפי שלא הלכתם יחפין מעולם כי נעלך לא בלתה ולא חסרו לכם מנעלים כלל ועקר:
פסוק ח:
זית שמן זתים העושים שמן קשה למה לא פי' בכאן זית אגורי ששמנו אגור בתוכו כדרך שפי' בראש פרש' כי תבא. וי"ל לפי שבכאן לא הוזקק לפרש אלא פתרון המלה כי היכי דלא תשמע מינה ב' דברים זית ושמן כל אחד דבר בפני עצמו אבל התם שהוזקק לפרש מקרא זה מפני מה שכתב שם מה להלן שבח הארץ אף כאן שבח הארץ הוצרך לפרש מה שבח הארץ יש במקרא זה והיינו שנא' זית שמן שפי' זית אגורי ששמנו אגור בתוכו ואם היה מפרש שם זתים העושים שמן כמו שפי' כאן לא הייתי שומע שבחה דאטו מאי רבותיהו כל הזתים עושין שמן:
פסוק ט:
לא תאמר בלבבך צדקתי ורשעת הגוים גרמו לא בצדקתך וכו' כי ברשעת הגוים וכו' קשה שהרי כתו' אח"כ לעיל כי מאהבת ה' אתכם ואם הם אהובים למעלה הנה הם צדיקים כי ה' לא יאהב הרשעים ואיך אמ' כאן לא בצדקתך. וי"ל דהתם מיירי לכל ישראל בכלל שהקב"ה אוהב אותם כד"א ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך אבל כאן מדבר עם הדור ההוא שהיו ממרים ומכעיסים לפניו במדבר: