פסוק ב:והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא היה לו לאחרון בה אלא הויה בעלמא שנתארסה לו לא יוכל בעלה הראשון לשוב ולקחתה שהרי כתיב והיתה אבל אם לאחר שגרשה זנתה מותר לבעלה לשוב לקחתה כדמוכח בסוטה פרק היה מביא ומה אני מקיים אשר הטמאה לרבות אשה המזנה תחת בעלה שאסורה לו.
פסוק ג:[ושלחה מביתו לשון שלוח].
פסוק ד:אחרי אשר הטמאה בשכבת זרע של בועל.
פסוק ה:ולא יעבר עליו קול כרוז לענשו ממון.
פסוק ה:לכל דבר הלמ״ד דלכל יתירה היא.
פסוק ה:נקי יהיה לביתו ההיא דפרשת שופטים מיירי בשאירס אשה ולא לקחה והלך למלחמה שהולך לביתו הואיל והיה עם אחיו במלחמה ואח״כ חזר אינה היא המדה שיהיה שהוי בביתו מכל דבר ואחיו יהיו בצרת פחד המלחמה דין הוא שיתקן דרכים להולכים במלחמה ויספיק להם מים ומזון אבל הכא מיירי כגון שארס אשה ולקחה בנשואין שלא יצא במלחמה ולא יתקן להם דרכים ולא יספיק להם מים ומזון ולהכי איצטרכי קראי לרבות ביתו וכרמו כעין אשתו.
פסוק ו:לא יחבל רחים חסר תיבה אחת והוא כאילו כתוב לא יחבול החובל ד״א אדסליק מיניה קאי אחר שנתן לו רשות להשאר בביתו יהא נזהר שלא יחבל רחים ורכב של יוצאי צבא כי נפשם הוא חובל כי מה יעשו זולתם במלחמה.
פסוק ו:רחים ורכב לא זו ולא זו בלבד אלא כל דבר שהוא כלי אמנתו.
פסוק ו:[לא יחבל רחים ורכב שאסור למשכן את אשתו]. רחים אינם נכתבים אלא בלשון רבים דוגמא שמים מים חיים פנים מלקחים מעים [כי נפש הוא חבל חיי נפש].
פסוק ז:כי ימצא איש גנב נפש למה נאמר לפי שנאמר להלן וגונב איש וגו׳ שומע אני אפילו בן שמונה במשמע ת״ל מאחיו אינו חייב עד שיגנוב בן קיימא.
פסוק ז:מאחיו מבני ישראל הוסיף עוד מבני ישראל להוציא אדום שנקרא אח, עונש שמענו אזהרה מנין ת״ל לא תגנב.
פסוק ח:השמר בנגע הצרעת שלא תהדר פני גדול לפטור מלשלחו חוץ לשלש מחנות שהרי זכור את אשר עשה ה׳ אלוקיך למרים שהיתה אחות למלך וכהן גדול ואעפ״כ נסגרה חוץ למחנה שבעת ימים.
פסוק י:כי תשה ברעך כבר נאמרה מצוה זו אם כסף תלוה את עמי ונשנית כאן בשביל בחוץ תעמוד וגו׳ וללמד על בעל חוב שדינו בזבורית.
פסוק י:משאת מאומה לרבות שכר שכיר והקפת חנות.
פסוק י:משאת אל״ף כתיב ולא קרי.
פסוק י:לא תבא אל ביתו שמא יש בו דבר של צניעות.
פסוק יא:[בחוץ תעמד והאיש, יוציא ע״י שליח בי״ד].
פסוק יא:יוציא אליך מכאן לבעל חוב שדינו בזבורית שהרי דרכו של ב״ה להוציא פחות שבכלים.
פסוק יא:העבוט החוצה לאו דוקא דבר המטלטל דה״ה דמצי להעמידו על פחות שבקרקעותיו.
פסוק יב:ואם איש לרבות עשיר אם כן למה נאמר עני לומר לך ממהר אני להפרע על ידי עני יותר מע״י עשיר.
פסוק יג:ולך תהיה צדקה שמחזירו לו כל שלושים יום ואחר שלושים יום מוכרו בב״ד ואם יותיר יחזיר לו.
פסוק יד:לא תעשק שכיר כבר נאמר בפרשת קדושים ואהדריה בשביל או מגרך.
פסוק טו:ביומו תתן שכרו אחר גמר המלאכה אם הוא שכיר יום משלם לו כל הלילה ואם של לילה משלם לו כל היום וכן אמרו רבותינו שהרי כאן הוא אומר ולא תבוא עליו השמש ובמקום אחר הוא אומר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר.
פסוק טו:כי עני הוא אם הוא עני.
פסוק טו:ואליו הוא נשא את נפשו מתאוה את נפשו כמו אליך ה׳ נפשי אשא.
פסוק טז:ובנים לא יומתו על אבות בב״ד, כדכתיב ואת בני המכים לא המית ככתוב בתורת משה, אבל הקב״ה פוקד עון אבות על בנים כשהם אוחזים מעשים רעים של אבותם.
פסוק יז:ולא תחבל בגד אלמנה אפילו עשירה ואפילו להחזיר לה לפי שהיא יחידה פן יבא הדבר לידי עבירה.
פסוק יח:וזכרת כי עבד היית כשתזכור בעצמך שהיית עבד כבר וצריך לאחרים תרחם על גר יתום ואלמנה ולא תטה משפט.
פסוק יט:לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ולא תהיה חסר בכך כלום.
פסוק כ:לא תפאר לשון פארות.
פסוק כ:[לא תפאר ענינו לקיחת הפאר, ההפך מפארך חבוש התקן הפאר].
פסוק כא:כי תבצר כרמך חז״ק, זה קשה אמאי שנאו. וא״ת שנאו בשביל אחריך הא ליתא דהא קים לן אפי׳ לפניו מוזהר על עוללות.
פסוק כא:לא תעולל פרש״י איזו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף כו׳ כתף פסיגין זה על גב זה פי׳ כמין אשכלות קטנות יוצאות מצדיה וזו יחידה שאין לה כתפות חוברות לה ואין נמצאות רק מעט, נטף אלו התלויות בשדרה ויורדות פירוש שהגרגרים רצופים ונוטפים למטה ושל זו מפוזרים ואינם תכופים זה לזה.
